יחסי אינדונזיה–קנדה
| יחסי אינדונזיה–קנדה | |
|---|---|
|
|
| |
| אינדונזיה | קנדה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,904,569 | 9,984,670 |
| אוכלוסייה | |
| 284,421,951 | 39,903,067 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 1,371,171 | 2,140,086 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,821 | 53,632 |
| משטר | |
| דמוקרטיה נשיאותית | מונרכיה חוקתית |
יחסי אינדונזיה–קנדה הם היחסים הדו-צדדיים של קנדה ואינדונזיה. מאז שנוסדו יחסים דיפלומטיים עוד בשנת 1952,[1] בקנדה שגרירות בג'קרטה, ואילו אינדונזיה מחזיקה שגרירות באוטווה. אינדונזיה מחזיקה גם קונסוליות בטורונטו ובוונקובר. קנדה ואינדונזיה שותפות למספר ארגונים רב-צדדיים, כמו APEC, G-20, קבוצת קיירנס וארגון הסחר העולמי (WTO).
על פי סקר השירות העולמי של ה-BBC ב-2013, 49% מהאינדונזים רואים את השפעתה של קנדה באופן חיובי, כאשר 16% מביעים דעה שלילית.[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
היחסים הדיפלומטיים בין אינדונזיה לקנדה החלו רשמית כאשר שתי המדינות חתמו על הסכם לפתיחת נציגויות דיפלומטיות בבירותיהן בהתאמה ב-9 באוקטובר 1952. עם זאת, היחסים בין המדינות החלו בשנת 1948, כאשר אינדונזיה נאבקה להשיג הכרה בינלאומית בעצמאותה מהשעבוד הקולוניאלי בשנת 1945.[3] קנדה, באמצעות אנדרו מק'נוטון כנשיא מועצת הביטחון של האומות המאוחדות, הצליחה לשבור את הקיפאון במשא ומתן על פתרון הסכסוך בין אינדונזיה והולנד שהביאו לאימוץ החלטה 67/1949, אשר אישרה את הקמת כנס שולחן עגול הולנדי – אינדונזי. משא ומתן משולש אשר הוביל להכרה בינלאומית בריבונות אינדונזיה בדצמבר 1949.[4]
היחסים היו בדרך כלל לבביים. שתי המדינות היו שותפות להשקפות דומות על עקרון המדינה הארכיפלגית במהלך המשא ומתן על אמנת האו"ם לחוק הים. אינדונזיה וקנדה היו שניהם חברים בוועדה הבינלאומית לבקרה ופיקוח בווייטנאם. הבדלים בין המדינות צצו בשנות ה-90 בנושאי זכויות אדם וסכסוך מזרח טימור. בעידן שלאחר סוהארטו נפתרו חילוקי דעות אלו.
סיוע בפיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]קנדה החלה לתמוך בפיתוח כלכלי באינדונזיה באמצעות תוכנית קולומבו בשנות ה-50.[3] במשך שלושים שנה בין 1967 ל-2007 סיפקה קנדה סיוע לאינדונזיה במסגרת הסדרי התיאום הבינלאומיים שהוקמו תחת הקבוצה הבין-ממשלתית באינדונזיה והקבוצה המייעצת באינדונזיה. כשותפה לפיתוח, קנדה עובדת בצמוד עם אינדונזיה כדי לתמוך בצמיחה כלכלית בת קיימא ולהפחתת הפגיעות לעוני. סוכנות הפיתוח הבינלאומית הקנדית (CIDA) ניהלה את התוכנית הדו-צדדית של קנדה לסיוע בפיתוח לאינדונזיה[1] עד שקופלה לקנדה לענייני גלובלי. CIDA הפכה את אינדונזיה ל"מדינת ריכוז "מרכזית לשיתוף פעולה בפיתוח קנדי, כאשר אינדונזיה מדורגת במקום הגבוה במקום השני בקרב מקבלי הסיוע הקנדיים בשנות ה-80.[5] התמיכה הקנדית בפיתוח אינדונזי נמשכת ברמה נמוכה יותר.
יחסי סחר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנתוני המועצה לתיאום השקעות באינדונזיה עולה כי ההשקעה הקנדית באינדונזיה לתקופת 2005 עד 2011 כללה 37 פרויקטים בשווי 157 מיליון דולר.[3] המגזר העיקרי הן לפי מספר הפרויקטים וערך ההשקעה הוא ענף הכרייה. המספר הגדול ביותר של פרויקטים של השקעות קנדים נמצא באי ג'אווה, אך שווי ההשקעה הדולרי הגדול ביותר נמצא בסולווסי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 "Canada - Indonesia Relations". www.canadainternational.gc.ca. Government of Canada. באוגוסט 2012. נבדק ב-28 במאי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2013 World Service Poll BBC
- ^ 1 2 3 "Indonesia – Canada Relations". www.indonesia-ottawa.org. Indonesian Embassy in Canada. נבדק ב-28 במאי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Taylor, Alastair M. (1960). Indonesian Independence and the United Nations. London: Stevens & Sons.
- ^ Southard, Malia (1997). Looking the Other Way: The Indonesian Bond: Partnership of Plunder?. Pacific Peoples' Partnership.
