לדלג לתוכן

יחסי אינדונזיה – הונג קונג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי אינדונזיההונג קונג
אינדונזיהאינדונזיה הונג קונגהונג קונג
אינדונזיה הונג קונג
שטחקילומטר רבוע)
1,904,569 1,108
אוכלוסייה
284,238,567 7,408,558
תמ"ג (במיליוני דולרים)
1,371,171 382,055
תמ"ג לנפש (בדולרים)
4,824 51,569
משטר
דמוקרטיה נשיאותית אזור מנהלי מיוחד

יחסי אינדונזיה–הונג קונג הם היחסים דו-צדדיים בין הונג קונג לאינדונזיה.

יחסים רשמיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינדונזיה מחזיקה קונסוליה כללית בהונג קונג הממוקמת במפרץ Causeway, האי הונג קונג. להונג קונג אוטונומיה מלאה בניהול קשריה החיצוניים במגוון רחב של תחומים מתאימים, כולל היבטים מסחריים, חברתיים ותרבותיים.[1] משרד הכלכלה והסחר בשל הונג קונג בג'קרטה מייצג את הונג קונג באינדונזיה.[2]

אינדונזיה הייתה שוק הייצוא השביעי בגודלו של הונג קונג בשנת 2015,[3] ואילו הונג קונג הייתה שוק היצוא ה-15 בגודלו של אינדונזיה בשנת 2015.[4] הונג קונג העסיקה 1.4% משוק הייצוא האינדונזי, ואילו אינדונזיה תרמה 2.3% מנתוני הונג קונג.

אינדונזים בהונג קונג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האינדונזים מהווים את קבוצת המיעוט האתני השנייה בגודלה בהונג קונג, המונה 102,100, השנייה בלבד לפיליפינים.[5] כמעט כל האינדונזים בהונג קונג הם אלו שמגיעים לחוזי העסקה לזמן מוגבל כעוזרי פנים זרים. עובדים אינדונזים בהונג קונג מהווים 2.4% מכלל העובדים האינדונזים מעבר לים.[6]

במהלך מהומות אינדונזיה במאי 1998, התקפות על אינדונזים סיניים עוררו רגשות בקרב קבוצות אתניות סיניות בהונג קונג. כתגובה, מנהיג המפלגה הדמוקרטית בהונג קונג, מרטין לי, מתח ביקורת על הנושא במכתב רשמי לנשיא אינדונזיה בי.ג'יי חביבי.[7] עם מדיניות עצמאית מסין, ממשלת הונג קונג הגישה מחאה לממשלת אינדונזיה ואיימה לגרש פועלים אינדונזיים בהונג קונג. האיום לא הגיע לידי מימוש לבסוף.[8]

ביקורים רשמיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017 הגיע נשיא אינדונזיה, ג'וקו וידודו, להונג קונג ב-30 באפריל לביקור רשמי בן יומיים. הוא התקבל בברכה על ידי ראש הרשות המבצעת של הונג קונג לאונג צ'אן-יינג בבית הממשלה בהונג קונג ב-1 במאי.[9] בין שתי הממשלות נחתם מזכר הבנות בנושא שיתוף פעולה תרבותי והצהרה משותפת על שיתוף פעולה.[10]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Basic Law Full Text - chapter (7)". Basiclaw.gov.hk. 2008-03-17. נבדק ב-2016-10-22.
  2. ^ "LCQ14: Privileges and immunities granted to Hong Kong ETOs". Info.gov.hk. 2010-11-24. נבדק ב-2016-10-22.
  3. ^ "Where does Hong Kong export to? (2015)". Atlas.media.mit.edu. אורכב מ-המקור ב-2017-09-23. נבדק ב-10 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "OEC - Where does Indonesia export to? (2015)". Atlas.media.mit.edu. אורכב מ-המקור ב-2017-09-29. נבדק ב-10 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Media Indonesia Online, 30 November 2006
  6. ^ Hugo, Graeme (בספטמבר 2000). "Indonesian overweas contract workers HIV knowledge: A gap in information" (PDF). United Nations Development Program: Southeast Asia HIV and Development Project. אורכב מ-המקור (PDF) ב-27 בספטמבר 2007. נבדק ב-9 בינואר 2007. {{cite web}}: (עזרה) p.5.
  7. ^ Purdey, Jemma (2006). Anti-Chinese Violence in Indonesia, 1996–1999. Honolulu, H.I.: University of Hawaii Press. ISBN 978-0-8248-3057-1.p.165.
  8. ^ "Indonesia: The Damaging Debate on Rapes of Ethnic Chinese Women". Human Rights Watch. בספטמבר 1998. נבדק ב-9 בינואר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Indonesian president to visit". news.gov.hk. 27 באפריל 2017. נבדק ב-10 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "CE meets Indonesian president". news.gov.hk. 1 במאי 2017. נבדק ב-10 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)