אביגדור בן-גל

אביגדור (ינוש) בן-גל
	ינוש בן-גל על שער "במחנה", פברואר 2016
לידה	14 במאי 1936; כ"ב באייר ה'תרצ"ו; לודז', הרפובליקה הפולנית השנייה
פטירה	13 בפברואר 2016 (בגיל 79); ד' באדר א' ה'תשע"ו; קיסריה, ישראל
תאריך עלייה	1943
מדינה	ישראל
צאצאים	אבנר בן גל
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1955–1983 (כ־28 שנים)
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
	מפקד גדוד 79; מפקד חטיבה 7; מפקד עוצבת געש; עוזר ראש אג"ם; מפקד פיקוד הצפון; מפקד גיס 446;
פעולות ומבצעים
	מבצע קדש; מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים; מבצע ליטני; מלחמת לבנון הראשונה
תפקידים אזרחיים
	דירקטור בחברות שונות, יו"ר מועצת המנהלים של התעשייה האווירית

אביגדור (יָנוּש) בן-גל (14 במאי 1936 – 13 בפברואר 2016) היה קצין בצה"ל בדרגת אלוף, מפקד חטיבה 7 שלחמה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, מפקד פיקוד הצפון, ואחר כך מפקד גיס במבצע שלום הגליל.

ביוגרפיה

אביגדור בן-גל נולד בלודז' שבפולין בשם ינוש לוּדוִיג גולדלוסט^[1], בנם של יעקב וינינה (יונה) ואחיה הצעיר של אילנה (אילונה) רפאלי. בהיותו בן שלוש פלשו הנאצים לפולין ופרצה מלחמת העולם השנייה, בעקבותיה ברחו הוריו עמו ועם אחותו לברית המועצות והגיעו לסיביר. לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות הם הורשו לנדוד דרומה והגיעו לאוזבקיסטן שם סבלו מרעב. האם נפטרה מטיפוס ב-1942 והאב נאלץ להכניס את ינוש ואילנה (אילונה) לבית יתומים. לבסוף הגיעו השניים לפרס ומשם עלו לארץ ישראל עם ילדי טהראן ב-1943. לאחר המלחמה הם התאחדו עם האב ואשתו השנייה.

בן-גל התגייס לצה"ל ב-1955 ושירת בחיל השריון. לאחר מלחמת סיני עבר קורס קצינים ושימש כמפקד מחלקת טנקים, ומפקד פלוגה בגדוד 52. בשנים 1962–1964 יצא ללימודי פיקוד ואסטרטגיה בצרפת. שירת כקצין אג"ם של חטיבה 7, בעת סיור מבצעי עם המח״ט, שמואל גורודיש, עלה רכבו על מוקש, הוא נפצע וכוויות קשות מאוד הותירו צלקות בגופו ובפניו. שנתיים קודם לכן, כמ״פ, במהלך תרגיל, הוא נפצע ברגלו וחלק מכף רגלו נקטעה והוא נותר עם צליעה מאז^[2]. בגלל סכסוך מתמשך עם המח"ט שמואל גורודיש הוא עבר לתפקיד קצין אג"ם של חטיבה 200 בפיקודו של ישְׂכָּה שדמי ובתפקיד זה שירת במלחמת ששת הימים. במלחמת ההתשה פיקד על גדוד 79 בחטיבה 401, שפעלה באזור תעלת סואץ, ואחר כך פיקד על חטיבה 7.

מלחמת יום הכיפורים

ערב מלחמת יום הכיפורים כללו כוחות צה"ל בגבול עם סוריה חטיבת שריון אחת בלבד (חטיבה 188). לאור הצטברות הידיעות על אפשרות של מלחמה קרבה, הועלתה חטיבה 7 - בהוראת הרמטכ"ל דוד אלעזר - מסיני, לתגבור הכוחות ברמת הגולן, אף על פי שכל הצמרת הביטחונית, לרבות דיין, אימצו את הערכות המודיעין בדבר "סבירות נמוכה" לאפשרות של מלחמה. פעולה זו הכפילה את מספר הטנקים המאוישים של צה"ל בחזית הסורית ערב המלחמה. פלוגה של החטיבה בפיקודו של אלי גבע הייתה מיועדת, לפי התוכניות, להיות זו שתגרור את גשר הגלילים לצורך צליחת תעלת סואץ בחזית הדרום. בניגוד לפקודה מפורשת שקיבל להשאיר את הפלוגה המיועדת לגרירת גשר הגלילים בסיני, הוא העלה אותה איתו לרמת הגולן, מתוך הנחה שעיקר הלחימה תהיה ברמת הגולן^[3].

החטיבה בפיקוד בן גל תרמה תרומה מכרעת למאמץ בלימת המתקפה הסורית ברמת הגולן, שכללו את קרב עמק הבכא^[4], עד להגעת כוחות המילואים לחזית. בהמשך המלחמה, לאחר הטיית מאזן הכוחות בחזית, וסילוק צבא סוריה מכל השטחים שכבש ברמת הגולן, השתתפה החטיבה גם בפלישה לשטח סוריה וכיבוש המובלעת.

פיקודו של בן גל על החטיבה לאורך המלחמה זכה להערכה רבה בצה"ל ובציבור, ורבים מהלוחמים בפיקודו זכו בעיטורי צה"ל, ובראשם אביגדור קהלני מג"ד 77, שקיבל את עיטור הגבורה.

מפקד פיקוד הצפון

ב-1974, במהלך מלחמת ההתשה במובלעת הסורית והקרבות על שיא החרמון, פיקד בן-גל על עוצבת געש (אוגדה 36) בפיקוד הצפון והועלה לדרגת תת-אלוף.

ב-1976 מונה לעוזר ראש אג"ם במטכ"ל בדרגת אלוף, והיה בין האחראים לתכנון וביצוע מבצע יונתן.

באוגוסט 1977 מונה למפקד פיקוד הצפון, תפקיד אותו מילא עד 1981. תקופת כהונתו כמפקד הפיקוד התאפיינה במתח גובר בגבול הצפון, מצד המחבלים של אש"ף בראשות יאסר ערפאת, שביצעו פיגועי טרור, רצח אזרחים, וירי קטיושות לעבר יישובי הצפון.

בחודש מרץ 1978, לאחר פיגוע כביש החוף יצא צה"ל למבצע הגדול הראשון שלו בלבנון - מבצע ליטני^[5]. לאחר נסיגת צה"ל שבו המחבלים והחריפו את הפיגועים ואת הירי על אזרחים. האלוף בן גל נודע בדרישתו להגיב בתקיפות, ואכן צה"ל הגיב בירי אל המחבלים, ובשורה ארוכה של מבצעים בשטח לבנון, בהן מבצע שלכת, מבצע מנורה, מבצע איש דמים, מבצע מוביל^[6], מבצע סיגל ומבצע צלצל. בעצרת לקראת בחירות 1981 אמר מנחם בגין: "אסד, תיזהר! יאנוש ורפול מוכנים!".

ב-1981 סיים את תפקידו כמפקד פיקוד הצפון. בהמשך התמנה למפקד גיס 446 בפיקוד הצפון, תפקיד במסגרתו פיקד על כוחות צה"ל בגזרה המזרחית במהלך מלחמת לבנון הראשונה. בתפקידו זה היה אחראי (יחד עם סגנו, האלוף אהוד ברק) על כל מהלכי הקרבות מול הסורים, וכיבוש כל השטח בגזרה המזרחית עד כביש ביירות-דמשק. במהלך התקדמות הכוחות, נקלע כוח מהגיס למארב ליד סולטאן יעקוב, הקרב זכור בעיקר בשל ההרוגים, הפצועים והשבויים הרבים שהיו בו לצה"ל, ושלושת חיילי המילואים הנעדרים. בן-גל קיבל את האחריות לאירוע.

בין 1981 ל-1983 הפעיל מרחוק את החזית לשחרור לבנון מזרים שביצעה פיגועי טרור בלבנון. ההפעלה נעשתה על בסיס הוראותיו של אריק שרון, ובן-גל סיפק לארגון מטענים שהורכבו בקיבוצו - מחניים. הארגון ביצע עשרות פיגועים בהם נהרגו מאות לבנונים.

ב-1983 התמודד על תפקיד הרמטכ"ל ה-12, אך במרץ 1983 נבחר משה לוי לתפקיד ובן-גל פרש מצה"ל.

לאחר פרישתו מצה"ל

עם שחרורו השתלב בעסקים: הוא כיהן כיו"ר דירקטוריון במספר חברות השקעות, סחר, ייעוץ והנדסה. בשנים 1988–1996 כיהן בתפקיד מנכ"ל תה"ל (תכנון המים לישראל), ובשנים 1996–1999 כיהן כיו"ר מועצת המנהלים של התעשייה האווירית.

בשנת 2005 היה יו"ר הקונסורציום V.I.D שהקים את מתקן ההתפלה הראשון באשקלון.

משנת 2009 כיהן כיו"ר מועצת המנהלים של קבוצת אן. אס. או. טכנולוגיות בע"מ.

בן-גל היה נשוי שלוש פעמים. מאשתו הראשונה, אסתר, נולדו לו גלית ואבנר. מנישואיו השניים לגליה (נפטרה ב־1993) נולדו דוד, יונתן ושאול. מנישואיו בשלישית לאביטל נולדו התאומים טהר ועילי.

יאנוש בן-גל נפטר ב-13 בפברואר 2016. הוא נקבר בבית הקברות הצבאי קריית שאול^[7].

ב"שכונת הפארק" בעיר נתניה נקרא רחוב על שמו.

תפיסותיו

באוגוסט 1979 אמר לפני קבוצה של חברי כנסת שביקרו ברמת הגולן שהוא מתנגד לפשרה עם הסורים על רמת הגולן בגלל החשיבות האסטרטגית של השטח כדי להגן על הגליל. עם זאת, הוא הביע התנגדות להקמת יישובים נוספים בגולן מאחר שלטענתו הדבר לא ישאיר לצה"ל שטחי אימונים והיערכות בגולן. במקום זאת הוא הציע להקים יישובים יהודיים בגליל ואמר שערביי הגליל מזדהים יותר ויותר עם העניין הלאומי הערבי ומחכים להזדמנות להכות בישראל. בעקבות הדברים נזף שר הביטחון, עזר ויצמן, בבן-גל^[8].

לאחר שחרורו מצה"ל התבטא בעיקר בנושא מלחמת לבנון. בן גל טען ששיתוף הפעולה עם הנוצרים בלבנון היה מוצדק כי לא היה שותף אחר בלבנון. כן אמר שללא לחימה נגד הסורים לא היה ניתן להביא לפתרון בלבנון. עם זאת הוא אמר ששינוי מטרות המלחמה המוצהרות במהלך המלחמה לא התקבל טוב בציבור והשפיע לרעה על הלחימה והיכולת להשיג את המטרות^[9]. בן-גל הודה שצה"ל לא עמד במשימות שהוטלו עליו במלחמה בזמן שהוקצה לו וייחס זאת להערכה לא נכונה של היכולת של לוחמי אש"ף בלחימה בשטח בנוי. בן-גל גם טען שלא ניתן לצה"ל מספיק זמן כדי להילחם נגד הסורים והיה צריך לתת לגיס לצאת למלחמה נגד הסורים מיד ביום הראשון של הלחימה^[10]. הוא טען שהטעויות במלחמה נבעו מניהול כושל^[11] ומכך ש"יצאנו למלחמה עם טשטוש די גדול של היעדים הטקטיים והמטרות המערכתיות". על הבקורת של עמנואל ולד אמר כי ולד אינו מתאים להטיל ביקורת בצבא ושדרך פרסום הדו"ח מעיד על נקמנות^[12]. בתוכנית ראיונות 'קול מן העבר' בערוץ 1, טען בן גל כי לקח אחריות על הכישלון בקרב סולטאן יעקוב מתוך אבירות ורוחב לב, היות שלא היה בפיקוד בתחילת האירועים. לדעתו של בן גל, קרב זה מנע את מינויו לרמטכ"ל^[13]. חשיבותו של הקרב הייתה בכך שהכישלון בו סיכל את תוכנית המלחמה של שר הביטחון, אריאל שרון, להגיע לכביש ביירות-דמשק במטרה לעצור את השתלטות הסורים על לבנון.

לקריאה נוספת

יעקב אגמון, שאלות אישיות - מבחר ראיונות - ריאיון עם אביגדור בן-גל, יאנוש שנערך בתאריך 21 בנובמבר 1973, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1994, עמ' 86–94
אילן כפיר, דני דור, "ינוש", כנרת זמורה-ביתן דביר, 2017

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אביגדור בן-גל בוויקישיתוף

אביגדור בן-גל, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
עדות אל"ם ינוש אביגדור בן-גל - מפקד חטיבה 7, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
אלוף (מיל') אביגדור (ינוש) בן-גל, ‏לחימת הגיס בגזרה המזרחית, מערכות 413, 2007
אמיר בוחבוט, יאנוש בן-גל מתנצל ותוקף, באתר nrg‏, 27 בנובמבר 2007
תום שגב מראיין את אביגדור (יאנוש) בן גל בתוכנית "היו ימים" של ערוץ הכנסת, באתר YouTube, ‏2008
אילן אוסטפלד, הסכנה שלנו היא השאננות, באתר ישראל היום, 17 בספטמבר 2010
אביעד פוהורילס, פגז מדמיע: מזכרת ממלחמת יום כיפור, באתר nrg‏, 25 במרץ 2013
ערן נבון, זאב בודד, באתר ישראל היום, 30 באוגוסט 2013
העדויות מהחזית: "הרגשנו שתהיה שואה", באתר ynet, 1 בספטמבר 2013
בן-גל בראיון לאיריס קול בתוכנית 'קול מן העבר' בערוץ הראשון, אוגוסט 2014
"אין מלחמה ללא כשלונות", באתר ynet, 14 באוגוסט 2014
אמיר בוחבוט‏, מגיבורי מלחמת יום כיפור: אלוף במיל' יאנוש בן-גל הלך לעולמו בגיל 80, באתר וואלה, 13 בפברואר 2016
עופר אדרת, מת האלוף במילואים אביגדור (יאנוש) בן גל, מפקד חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים, באתר הארץ, 13 בפברואר 2016
רעות רימרמן ויואב זיתון, אלוף במיל' אביגדור (יאנוש) בן-גל הלך לעולמו, באתר ynet, 13 בפברואר 2016
הקרב האחרון, באתר ישראל היום, 2 במרץ 2017
אייל לוי, ‏"מאחרוני הגנרלים הגדולים": מסע בעקבות עלילות חייו של אלוף אביגדור בן–גל (ינוש) ז"ל, באתר מעריב אונליין, 14 ביולי 2017
אביגדור בן גל משוחח, במהלך קרב עמק הבכא, עם אביגדור קהלני ברשת הקשר החטיבתית, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
מלחמת יום הכיפורים רפאל איתן מפקד אוגדה 36 מבקר בחפ"ק של אביגדור בן-גל ארכיון צה"ל ומעהב"ט, סרטון באתר יוטיוב

הערות שוליים

^ שינוי השם נעשה באוקטובר 1960 ומתועד ברשומות משרד הפנים: ילקוט הפרסומים, 17 בדצמבר 1961
^ מרדכי גור, ראש המטה הכללי, הוצאת מערכות, עמ' 201
^ אורי מילשטיין, קריסה ולקחה, הוצאת שרידות, 1999, מהדורה שלישית, עמוד 208
^ גל פרל פינקל, מפקד חטיבת המחץ, באתר זמן ישראל, 12 בפברואר 2020
^ ערן נבון, זאב בודד, באתר ישראל היום, 23 ביוני 2014
^ עופר רגב והדס רגב-ירקוני, "890 לא חוזרים עד שמבצעים", פורת הוצאה לאור, מרץ 2009, עמודים 127–128
^ יהונתן בניה, ‏מאות ליוו את האלוף "יאנוש" בדרכו האחרונה, באתר גלי צה"ל, 14 בפברואר 2016
^ יהושע ביצור ומנחם רהט, יאנוש: חצי מליון ערבים בגליל מחכים להזדמנות לדפוק אותנו, מעריב, 10 באוגוסט 1979
יעקב ארז, ליאנוש נגרם עוול, מעריב, 15 באוגוסט 1979
^ דורית לנדס, אי כיבוש ביירות נבע מחוסר בטחון, מעריב, 1 בינואר 1984
^ יאנוש בן גל: ההערכות לא התממשו, מעריב, 7 ביוני 1985
^ יוסף ולטר, רפול נגד יאנוש, מעריב, 4 ביוני 1987; המשך
^ ינוש: צורת פרסום דו"ח ולד מעידה על נקמנותו, מעריב, 20 במאי 1986
^ http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1692512 "קול מן העבר", ערוץ 1

[1] שינוי השם נעשה באוקטובר 1960 ומתועד ברשומות משרד הפנים: ילקוט הפרסומים, 17 בדצמבר 1961

[2] מרדכי גור, ראש המטה הכללי, הוצאת מערכות, עמ' 201

[3] אורי מילשטיין, קריסה ולקחה, הוצאת שרידות, 1999, מהדורה שלישית, עמוד 208

[4] גל פרל פינקל, מפקד חטיבת המחץ, באתר זמן ישראל, 12 בפברואר 2020

[5] ערן נבון, זאב בודד, באתר ישראל היום, 23 ביוני 2014

[6] עופר רגב והדס רגב-ירקוני, "890 לא חוזרים עד שמבצעים", פורת הוצאה לאור, מרץ 2009, עמודים 127–128

[7] יהונתן בניה, ‏מאות ליוו את האלוף "יאנוש" בדרכו האחרונה, באתר גלי צה"ל, 14 בפברואר 2016

[8] יהושע ביצור ומנחם רהט, יאנוש: חצי מליון ערבים בגליל מחכים להזדמנות לדפוק אותנו, מעריב, 10 באוגוסט 1979
יעקב ארז, ליאנוש נגרם עוול, מעריב, 15 באוגוסט 1979

[9] דורית לנדס, אי כיבוש ביירות נבע מחוסר בטחון, מעריב, 1 בינואר 1984

[10] יאנוש בן גל: ההערכות לא התממשו, מעריב, 7 ביוני 1985

[11] יוסף ולטר, רפול נגד יאנוש, מעריב, 4 ביוני 1987; המשך

[12] ינוש: צורת פרסום דו"ח ולד מעידה על נקמנותו, מעריב, 20 במאי 1986

[13] ttp://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1692512 "קול מן העבר", ערוץ 1

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

ראשי התעשייה האווירית לישראל
יושבי ראש החברה	מיכאל פירון • ישראל סחרוב • דוד עברי • מרדכי הוד • צבי צור • יאנוש בן גל • אורי אור • יאיר שמיר • דב בהרב • רפי מאור • הראל לוקר • עמיר פרץ
מנהלים כלליים	אל שווימר • גבריאל גידור • מאיר דביר • נמרוד שלום אריאב • משה קרת • יצחק ניסן • יוסי וייס • נמרוד שפר • בועז לוי