צו הגירוש איננו "הגורם לגירוש ספרד" - הוא הצו שחולל אותו. הגורמים הם הקנאות הדתית של המלכים הקתוליים ומלאכתם באיחוד ספרד מבחינות שונות, ביניהן איחוד דתי שהביא להצבת התנאי - גירוש או המרת דת - בפני היהודים.
לא ברור לי כיצד הפרעות ביהודים כמעט 200 שנה קודם לגירוש, היו גורם לגירוש.
בעניין מספר המגורשים יש מחלוקות גדולות בהיסטוריוגרפיה. לא ניתן לציין בפשטות מספר אחד.
הסוף ממש מבקש נתון על גודלה של הקהילה היהודית בספרד כיום.
האמירה כי תוצאות הגירוש היו נרחבות בעייתית בעיני - או שיש מקום לפירוט, ולו מצומצם, או שיש להשמיט, אחרת זו קלישאה לא מקצועית.
אולי מעניין לא פחות, וידוע עוד פחות, שצו גירוש למוסלמים נחתם אף הוא כמה שנים לאחר מכן כמו גם שיהודים גורשו גם ממדינות אחרות כגון אנגליה. כך נתקדם מעט ממה שסאלו ברון, אם אינני טועה, כינה "ההיסטוריה הבכיינית של היהודים".
אני מוכרח להודות, אין לי ידע נרחב בנושא הזה. פשוט ראיתי שהרעיון יושב פה בטל זמן מה אז החלטתי לתת איזשהי התחלה. אתה מוזמן לעשות את השינויים וליצור ורסיה נוספת, שאולי תתאים יותר. בברכה, נינצ'ה - שיחה - פתרו את החידה, אם תוכלו.20:38, 5 במרץ 2008 (IST)[תגובה]
כמה דברים: הבעיה עם האמירה שתוצאות הגירוש היו נרחבות אינה מהותית לדעתי. אם נרחיב גם על עוד גירושים של יהודים, ועל גירוש ספרד של המוסלמים, יצא לנו קטע ארוך מדי. נראה לי שעדיף לוותר על הפירוט הזה. הוספתי על הקהילה היהודית כיום.
שלום, וסליחה שלא שמתי לב להתפתחות הדיון. לדעתי הקטע במצבו הנוכחי טוב ומצא מענה לבעיות השונות. מבחינה סגנונית הייתי מוותר על המילים "למרות שהדבר נראה כהסטוריה רחוקה, למעשה" ומתקן את התוצאות העקיפות לזמן עבר ("הן" ל"היו"). בברכה, אורי • שיחה04:24, 16 במרץ 2008 (IST)[תגובה]
הוספתי תמונה והעברתי למוכנים תוך הדגשת נקודת התוצאות, אך מלמד מבקש המשך דיון.
אני מתלבט. אני לא סבור שהאדם הממוצע יודע שצו הגירוש עמד בעינו 450 שנה וגם אם זו לא פואנטת מחץ, זה לא בלתי נסבל. לגבי התוספת של חגי אני מצטער אבל היא לא ממש מדוייקת. אמנם האינקוויזיציה בעולם החדש הייתה פחות אפקטיבית מזו של ספרד, אולם עד למלחמות העצמאות הייתה אמריקה הלטינית חלק מהאימפריה הספרדית ויהודים לא הורשו להיכנס אליה. יהודים שהגיעו הגיעו כאנוסים או כנוצרים חדשים. הגירת יהודים ככאלו התחילה בטפטוף רק במחצית השנייה של המאה ה-19 של פליטים מהאימפריה העות'מנית, ורק במאה ה-20 במספרים משמעותיים יותר ובעיקר ממזרח אירופה - דבר שאין לו קשר לגירוש ספרד. בברכה, אורי • שיחה21:41, 17 במרץ 2008 (IST)[תגובה]
אולי כדאי למקד את הקטע בדמות מסוימת כמו יצחק אבוהב דה-פונסיקה. כרגע מסופר בקטע על גירוש ספרד שזו עובדה ידועה, על ביטול הצו כעבור זמן רב שזו עובדה לא מוכרת אך לא מפתיעה ומשפט לא מדויק על גורלם של האנוסים והיהודים לאחר הגירוש. מלמד כץ • שיחה14:51, 19 במרץ 2008 (IST)[תגובה]
יש בקטע מספר בעיות והוא זקוק לשכתוב. למשל, ניתן לחשוב ממנו שלא היו יהודים בספרד לפני ביטול הצו במאה ה-20. גם ההתייחסות למצב היהודים בעולם החדש לא מדויקת. מלמד כץ • שיחה01:51, 21 במרץ 2008 (IST)[תגובה]
אולי עדיף להוריד את הקטע על היחס להיהודים בעולם החדש ולסיים את המשפט אחרי המילים "היגרו לעולם החדש"? הוספה של מספר היהודים ביום ביטול הצו נראה לי לא מהותי ואפשר לוותר עליו. בכל מקרה, שכתוב מקיף הוא לא צריך. סתם עומר • שיחה • גם אני רוצה לקדם מיזם18:54, 22 במרץ 2008 (IST)[תגובה]
תסתכל על זה כמו על ממוצע, אין סיבה שדעה של איש אחד תיחשב בבואנו לפשר כדעה של 20 אנשים (ההקצנה בכוונה). אם אתה ממשיך להתעקש אין לי באמת מה לעשות אלא להשאיר את זה כאן. אבל אני מבקש יפה. סתם עומר • שיחה • גם אני רוצה לקדם מיזם14:22, 10 ביולי 2008 (IDT)[תגובה]
העניין הוא שיש הרבה אנשים שחושבים שהתוספת מכבידה, ואתה שחושב שהיא עדיפה (והמלמדים שרוצים בכלל לבטל את כל הקטע). אם אני הייתי במקומך (והיו מקרים שהייתי במצב כזה) הייתי מסיר התנגדות ומשחרר את בקטע הזה. סתם עומר • שיחה • גם אני רוצה לקדם מיזם14:37, 10 ביולי 2008 (IDT)[תגובה]
ב-1969, נוסף לספר החוקים של מדינת ישראל סעיף מיוחד המעניק פטור ממיסים למשך 30 שנה למולטי מיליונר שאול אייזנברג. הסעיף בחוק לעידוד השקעות הון (בפרק שביעי לחוק) מעניק פטור בתנאים מסוימים לחברות הרשומות בישראל כחברות זרות וכל עיסוקן הוא במסחר בינלאומי, והוא נתפר בדיוק למידותיו של אייזנברג ולחברה שהקים, החברה לישראל. הסעיף זכה בציבור לכינוי "חוק אייזנברג", והוא נחקק בכנסת ביוזמת שר האוצר פנחס ספיר שרצה להביא את המיליונר לישראל במטרה להשקיע כאן את כספו. אייזנברג נפטר ב-1997 שנתיים לפני שפג תוקפו המעשי של החוק. קודם לכן מכר את החברה לישראל לאחים סמי ויולי עופר, שהספיקו לנצל את החוק, למכור חלק מנכסי החברה ולהנות מהפטור. בובי קש - שיחה20:03, 25 בפברואר 2008 (IST)[תגובה]
סליחה עומר, לא הבחנתי בקטע שהצעת. במקום "אלמנטים של טעם" הייתי אומר "עם זאת, נמצא כי תמיסת מלח בישול מעוררת גם תחושותמרירות ומתיקות, בנוסף על טעמו המלוח הבולט. ככל שריכוזו של מלח הבישול בתמיסה גבוה יותר, כך גוברת מרירותו ופוחתת מתיקותו." ועל זה הייתי מוסיף את המשפט "יוני נתרן מדכאים את הקולטנים האחראים לתחושת מרירות, לכן שטיפת הפה במים מזוקקים, שאינם מכילים מומסים, מעוררת טעם מר".
מקובל במיזם שמי שמציע את הקטע מתייחס להערות שהוא מקבל ומבצע שינויים בקטע בהתאם להערות אלו. מבחינתנו, הקטע מעניין אבל חסר ויש להמשיך לעבוד עליו. אולי ליאור יוכל לסייע. מלמד כץ • שיחה01:53, 21 במרץ 2008 (IST)[תגובה]
במי שתייה יש עד 0.01 מולר (בערך). הרעיון הוא שהרבה נבדקים טענו שמי שתייה (ואפילו מים עם קצת יותר מלחים) יותר מתוקים מאשר מלוחים למרות שאין בהם סוכר - זה ממצא מפתיע ויש להדגיש אותו בקטע (בעצם קוראים למי שתייה גם "מים מתוקים", אז אולי יש כאן הסבר לשם...). בלי השוואה למי שתייה זה די באוויר. התוספת של ליאור לגבי מרירותם של מים מזוקקים יכולה לשפר את הקטע עוד יותר, ורצוי מאוד לשלב אותה. מלמד כץ • שיחה15:30, 23 במרץ 2008 (IST)[תגובה]
זה בדיוק מה שהקטע אומר. אז לא הבנתי, אתם רוצים לתת מי שתייה כדוגמה למים שיש בהם מעט מלחים, וטעמם מתוק? הבעיה שאני רואה פה היא שברוב מי השתייה הריכוז לא עולה על 0.01 מולר (כך אתם כתבתם), אז בעצם לרוב מי השתייה אין טעם מתוק (וגם כשאני חושב על זה מי שתייה לא מעוררים אצלי טעם מתוק). לדעתי התוספת שליאור הציע תכביד מדי על הקטע. סתם עומר • שיחה • גם אני רוצה לקדם מיזם22:47, 23 במרץ 2008 (IST)[תגובה]
הקטע בניסוחו הנוכחי אינו שלם. אם תשלים אותו בהתאם למגוון ההערות שעלו כאן, הוא בוודאי יזכה לתמיכה רחבה, אבל התעלמות מהערות אינה דרך נכונה לעבוד יחד בשיתוף פעולה. מלמד כץ • שיחה21:47, 3 באפריל 2008 (IDT)[תגובה]
די! אתם לא מתייחסים להערות. יש תגובה למעלה שבה כתובות ההתייחסיות שלי. חפשו אותה.
עומר, האם יש סיבה שאתה שוב תוקף אותנו - אתה יוצר בכך אווירה לא נעימה במיזם (לפחות עבורנו). בחודשים האחרונים תקפת אותנו מספר פעמים ונודה לך מאוד אם תפסיק. במיזם הידעת נהוג שכותב הקטע מתקן את הקטע המוצע בהתאם להערות שעולות בדיון. בדיון הזה אנו וליאור העלינו מספר הערות במטרה שתרחיב את הקטע לפיהן. אנו מכבדים את דעתך שאין בכך צורך, אבל מהניסיון שלנו הקטע המוצע, שכבר עתה נמצא במצב טוב למדי, משאיר מספר שאלות פתוחות ויש להרחיב אותו. אנו מציעים לך להיעזר גם בליאור שיש לו ידע בנושא והוא יכול לתת גם חוות דעת מדעית.מלמד כץ • שיחה03:50, 6 באפריל 2008 (IDT)[תגובה]
זו הייתה הפעם השלישית (ספרתי) שאמרתם שלא התייחסתי להערות, עם רפטטיביות כזו אני לא יכול להתמודד.
בקשר להערות: אתם רוצים להוסיף משהו לשם השוואה? אין לי בעיה עם זה, אבל מים זו לא הדוגמה הנכונה כי הם לא מתוקים. שאלתי אתכם אם יש לכם דוגמה לנוזל נפוץ שמתוק בגלל המלח שבו, יש לכם תשובה? אם כן, אז זה נראה לי מאוד מתאים להוסיף אותו. את העובדה שליאור הזכיר אני שומע ממנו כבר פעם שנייה, והיא אכן מפתיעה ומעניינת, אבל אני לא רואה קשר שלה לקטע והיא סתם תעשה את הקטע ארוך מדי ועם שני נושאים בעלי קשר רופף.
מהתגובה שלך נראה שלא הבנת את המאמר. הטענה שם הולכת בערך כך: כשביקשו מקבוצת אנשים לתאר את הטעם של מים בעלי מליחות החל ממי ברז (בערך 0.01 מולר) ועד למים עם כמות גדולה של מלח, הם דיווחו שהטעם של מי ברז ואפילו של מי ברז עם מעט מלח שהוסף להם (עד לכמות כוללת של 0.03 מולר) הוא יותר מתוק ממלוח. כלומר ההתייחסות שלהם היא למים בעלי כמות מלחים כמו במי ברז. בעצם כשאתה אומר שלמי ברז אין טעם אתה סותר את הקטע המוצע. מלמד כץ • שיחה00:59, 7 באפריל 2008 (IDT)[תגובה]
אני מתייחס למה שאתם אמרתם (במי ברז יש עד 0.01 מולר) לעומת המדידות במאמר שמתחילולת רק ה-0.01 מולר, וגם באנציקלופדיה העברית כתוב שבריכוזים נמוכים מ-0.01 מולר הטעם לא מורגש בכלל, מ-0.01 עד 0.03 הטעם יותר מתוק, עד 0.04 הטעם מתוק-מלוח ורק מעל זה הטעם נהיה בעיקר מלוח. המסקנה המתבקשת היא שמי שתייה הם לא דוגמה טובה, או שמשהו ממה שאמרתי כאן לא נכון. מה המסקנה? סתם עומר • שיחה • גם אני רוצה לקדם מיזם01:32, 7 באפריל 2008 (IDT)[תגובה]
תנסה להוסיף מעט מלח למי שתייה. אתה לא תרגיש פתאום טעם מתוק, אלא תרגיש את המים יותר מלוחים. זה בדיוק מה שמתואר בגרף במאמר שהביא ליאור. שם התחילו למדוד מ-0.01 מולר אבל הכוונה היא שגם בריכוזי מלח נמוכים יותר המים מעט מתוקים יותר מאשר מלוחים. מלמד כץ • שיחה03:45, 7 באפריל 2008 (IDT)[תגובה]
הרעיון הוא כזה: חושבים שלמים מזוקקים אין טעם אבל יש להם טעם מריר (בגלל הסיבה שציין ליאור). כשמתחילים להוסיף מלח מתווספים טעם מלוח וטעם מתוק והטעם המר פוחת. בריכוזים נמוכים הטעם המתוק חזק מהטעם המלוח. בריכוז של 0.03 מולר ומעלה הטעם המלוח הוא השולט. מלמד כץ • שיחה14:46, 9 באפריל 2008 (IDT)[תגובה]
מים נחשבים נוזל חסר טעם וריח, אבל למעשה מים חסרי טעם רק כאשר מומסים בהם מלחים בריכוז של 0.01 מולר בערך, הריכוז הנפוץ במי השתייה. מים מזוקקיםמרירים במקצת, כיוון שחסרים בהם יוני נתרן המדכאים את פקעיות הטעם שקולטות את הטעם המר. לעומתם, מים עם מלחים מומסים בריכוזים של 0.01-0.03 מולר, מתוקים דווקא. רק בריכוזים גדולים מ-0.04 מולר המים נעשים מלוחים, כמצופה.
אני מציע לאמת את הקטע על ידי חמישה נסיינים אנושיים לפחות. אני שתיתי מים מזוקקים על בסיס יומי במשך חודש והיה מתוק ומזכיר נשכחות. ממילא אנחנו מקבלים מהמזון הרבה יותר מלח מכפי שאנחנו צריכים. המתיקות נחלשת רק אם ממש שוטפים את הרוק מהפה במים מזוקקים. ליאורޖޭ13:28, 26 באפריל 2008 (IDT)[תגובה]
עשו הרבה ניסויים, אבל אנחנו הראשונים שכותבים עליהם קטע הידעת לוויקיפדיה העברית. ברזי מים מזוקקים מצויים כמעט בכל מעבדה ביולוגית או כימית ולכן ביכולתנו לוודא שהקטע אמין על ידי התנסות עצמית חוזרת ונשנית. במקרה הזה, תחושת חניכיים עדיפה על מראה עיניים. וכפי שמצוטט בערך השיטה המדעית:
כיצד עובר האור דרך גופים שקופים? האור עובר דרך גופים שקופים בקווים ישרים בלבד. ...הסברנו זאת באריכות בספר האופטיקה שלנו. אך הרשו לנו להזכיר כעת דבר מה כדי להוכיח זאת באופן משכנע: העובדה שהאור עובר בקווים ישרים נצפית בקלות באורות החודרים לחדרים חשוכים דרך חורים. ...האור הנכנס נראה בבירור באבק הממלא את החדר
אבל גם אמרת שאולי זה פועל רק ששוטפים את הפה מרוק, דבר שלא קורה בדר"כ כששותים מים. נראה לי שעדיף לעשות את זה עם מים מזוקקים על אמת ולא מוטפלים. כששאלתי "תוכל לעשות זאת?" התכוונתי "האם תוכל לתפוס עוד 4 אנשים מסכנים מהרחוב (או ממסדרון המעבדה) ןלבקש מהם ללגום מהנוזל שיש לך בבקבוק, שאומנם נראה כמו מים אבל הוא גם יכול להיות רעל, אז שיזהרו?" סתם עומר • שיחה • גם אני רוצה לקדם מיזם13:04, 27 באפריל 2008 (IDT)[תגובה]
ניסיתי היום ללגום ממים יותר מזוקקים, הכי מזוקקים שיש לנו במחלקה. ברגע הלגימה לא חשתי כל טעם ומיד אח"כ הכה בי הטעם המתוק המוכר והאהוב. כמו למים המטופלים ממקודם, גם למים המזוקקים פעמיים היה טעם מתכתי מעט. הגוון המתכתי הזה השתייך למשפחת הטעמים החמצמצים ולא למרירים. לא חשתי מרירות כלל. אני מציע שאת יתר הניסויים יבצעו אחרים. ליאורޖޭ20:49, 27 באפריל 2008 (IDT)[תגובה]
הבעיה היחידה בקטע היא פקפוק של ליאור על תוצאות הניסוי, בגלל שמלמדים לא עונים, ובגלל שהשמב"ח אמר שהיה לו מר, ובגלל שזה מאמר שהופיע בכתב עת מדעי, אז אני מניח שבדקו את הניסוי, נראה לי שאפשר לומר שאין בעיה. למוכנים? סתם עומר • שיחה • גם אני רוצה לקדם מיזם00:18, 19 במאי 2008 (IDT)[תגובה]
שלום חגי, ג'ודי הביאה לי קצת מים מזוקקים ואני טעמתי. היה להם טעם די מתקתק ואחר כך הרגשתי טיפ טיפה מרירות. הייתי מתייחס בספקנות לניסוי האישי שלי שלא נערך בתנאי בקרה נאותים, מה עוד שעלולה הייתה להתרחש בו הטיית הנסיין. אריה מלמד כץ • שיחה10:51, 19 במאי 2008 (IDT)[תגובה]
הסיבה בגללה הדיון נתקע הוסרה. אבל בגלל שהוא היה בתקועים אף אחד לא שם לב אליו (חוץ ממני ומחגי). למען הסר ספק, זה הקטע לאישור:
מלח בישול במים
מים נחשבים נוזל חסר טעם וריח, אבל למעשה מים חסרי טעם רק כאשר מומסים בהם מלחים בריכוז של 0.01 מולר בערך, הריכוז הנפוץ במי השתייה. מים מזוקקיםמרירים במקצת, כיוון שחסרים בהם יוני נתרן המדכאים את פקעיות הטעם שקולטות את הטעם המר. לעומתם, מים עם מלחים מומסים בריכוזים של 0.01-0.03 מולר, מתוקים דווקא. רק בריכוזים גדולים מ-0.04 מולר המים נעשים מלוחים, כמצופה.
Even NaCl, which is often used as a prototype of the salty taste quality, has several side tastes; it is salty and sweet at low concentrations, and salty and sour at mid-range and higher concentrations
דרך אגב, לפי המאמר שהביא ליאור (איור 1, עמ' 297, כלומר העמוד השלישי של המאמר) הטעם המלוח גובר על הטעם המתוק כאשר הריכוז עולה על 0.01 מולר (שזה הריכוז המקסימלי של מים מתוקים), לעומת זאת הטעם החמוץ (sour) שווה לטעם המלוח עד 0.03 מולר. הטעם המר הרבה יותר חלש משאר הטעמים לפי האיור. מלמד כץ • שיחה18:35, 12 ביולי 2008 (IDT)[תגובה]
אבל הורדתם את המם המזוקקים המרים. לא חבל? הצעתי לנוסח משולב:
מים נחשבים נוזל חסר טעם וריח, אבל למעשה טעמם של מים מזוקקיםמריר במקצת, כיוון שחסרים בהם יוני נתרן המדכאים את פקעיות הטעם שקולטות את הטעם המר. אך גם כאשר מוסיפים להם מלחים טעמם לא תמיד מלוח, שכן למלח בישול יש טעמי לוואי שאף משתווים לטעמו המלוח האופייני כשהוא מומס בריכוז נמוך. כך למשל בריכוזים של 0.01-0.02 מולר המתאים למים מתוקים, הטעם המתוק הוא השולט, ובריכוזים של 0.02-0.03 הטעם החמוץ משתווה לטעם המלוח. רק בריכוזים גדולים מ-0.04 מולר הטעם המלוח שולט, כמצופה.
קראנו שוב את שני המאמרים המדוברים ונראה לנו שיש בעיה עם הקטע כפי שהוא מוצג. ראשית לגבי המרירות של המים המזוקקים - ליאור וגם אנחנו לא חשנו במרירות יוצאת דופן. בוודאי יהיו קוראים נוספים שיתלוננו על כך שמים מזוקקים הם בכלל לא מרים. אם יש מרירות היא בוודאי חלשה מאוד. בנוסף לכך, במאמר עצמו החוקרים בכלל לא בטוחים מה ההסבר אלא מעלים אפשרות ולא יהיה נכון להביא כאן הסבר. לגבי הטעמים הנוספים - שוב מדובר בניסוי שכל אחד יכול לעשות בבית והטעמים הנוספים הם מאוד חלשים. נסה למשל להוסיף קצת מלח למי שתייה ובדוק אם חשים פתאום טעם חמוץ. אם יש טעם חמוץ, הוא חלש מאוד עד בלתי מורגש. בכל אופן, לא כדאי להביא כאן ריכוזים משום שהם מבוססים על בדיקה מסוימת שעשו במחקר בודד. לסיכום, ההמלצה שלנו לא להעלות את הקטע או לחזור לגרסה המצומצמת (אך בטוחה) שהצענו למעלה. מלמד כץ • שיחה02:07, 7 באוקטובר 2008 (IST)[תגובה]
^Alhazen, translated into English from German by M. Schwarz, from "Abhandlung über das Licht", J. Baarmann (ed. 1882) Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft Vol 36 as referenced on p.136 by Shmuel Sambursky (1974) Physical thought from the Presocratics to the Quantum Physicists ISBN 0-87663-712-8
מה אתם אומרים שייך? פשוט ראיתי בעמוד הראשי וישר זה קפץ לי לפה כמובן שצריך להכחיל ולהדגיש את הערך על התורמת קוני למל • כ"ג בניסן ה'תשס"ח • 06:21, 28 באפריל 2008 (IDT)[תגובה]
זה לא בדיוק אותו דגל ובדיוק באותו גודל 100 X 200 מטר שנפרש קודם באילת[1] לכבוד 59 שנים לדגל הדיו ? • דף • סרגל אחד לעם אחד • שיחה • 11:42, 28/04/2008 כ"ג בניסן ה'תשס"ח
לא יודע אם זה עוזר (ואני משער שלא), אבל הדגל הגדול ביותר בעולם שמתנוסס על תורן נמצא במרחק לא גדול, יחסית - מפרץ עקבה. דניאל צבי • שיחה 16:12, כ"ו בניסן ה'תשס"ח (1.05.08)
אכן, ככל הנראה זה שימוש חוזר באותו דגל. גם אני מסכים שאין טעם להכחיל את הערך. אפשר אולי לבנות את הקטע על פרישת הדגל בלטרון לכבוד שנת ה60 למדינה ולאחר מכן אפשר להזכיר את פרישתו באילת ואת הדגל של ירדן. לגבי תצלום, צריכים מתנדב עם מצלמה שיסע ללטרון... Hummingbird °יש לך הודעה°כולי אוזן22:24, 2 במאי 2008 (IDT)[תגובה]
אני חייב לומר שכל רעיון ה"דגל הגדול ביותר" של מדינת ישראל נראה לי מגוחך, ואפילו מעורר חלחלה. כאילו במקום להתעסק בכל הבעיות (ויש הרבה) במדינה, אנחנו אומרים -לנו יש יותר גדול... שלא לדבר על זה ששמו אותו מול הדגל הירדני, שזה ממש התגרות מטופשת. לכן לא אחווה דעתי בקשר לקטע, אני לא אובייקטיבי נינצ'ה - שיחה - פתרו את החידה, אם תוכלו.14:13, 20 במאי 2008 (IDT)[תגובה]
הדגל, כאמור, נתרם-בישראל לא תכננו לייצר אותו, זו יוזמה של הפיליפינית. הדגל לא נפרש מול הדגל הירדני ואני בספק אם זה בכלל יעורר משבר דיפלומטי או מרירות בצד הירדני (אם מישהו שם בכלל ראה אותו). עכשיו נזכרתי במשהו, ואני מקווה שאני לא טועה-טורקיה יצרה תרשים של הדגל שלהם בקפריסין (או שזו מדינה אחרת, במקום אחר), על מדרון של הר שפונה אל מדינה עוינת (יוון?). אני מניח שלוב בקלות יכולה לנצח כל מדינה אחרת, אם רק תוכל לגדל משטחי דשא ענקיים... Hummingbird °יש לך הודעה°כולי אוזן19:23, 24 במאי 2008 (IDT)[תגובה]
אני מסכים עם נינצ'ה. כל העניין פה הוא מעורבותו של ראש ממשלת גיברלטר בקהילה היהודית, וזה לא מספיק מעניין לדעתי עבור קטע הידעת ויהודוצנטרי מדי. ומה זה אומר בכלל, נשיא של בית כנסת? תומר - שיחה18:09, 16 ביוני 2008 (IDT)[תגובה]
הקטע קצת דל, וכך גם הקטע המקורי בוויקי יהושע חסן. לאור זאת אני מסכים עם נינצ'ה. אם היה אפשר להרחיב מעט את הקטע, בעקבות הרחבת הקטע המקורי בוויקי, אולי היה הדבר תורם לקטע. אגב, עצם איזכור ייחודו של ראש ממשלה בהיותו "יהודי" (או "שחור", או "אשה") מעורר שאלה. הופעה אזכור יהדותו כאנקדוטה בוויקיפדיות זרות הייתה עשוייה אף להיראות צורמת. לא? למרות זאת, אם הקטע יורחב קצת, ואם עדיין יהיו לו תומכים - אשקול שוב את תמיכתי. Danny-w 08:10, 3 ביולי 2008 (IDT)[תגובה]
בעקבות השיחה שנפתחה בשיחת ויקיפדיה:הידעת?/החלפת קטעי "הידעת?"/מאגר הידעת? לחגי ישראל בנוגע לחגי תשרי, החלטתי לקחת על עצמי ומצאתי 4 רעיונות ל4 חגי תשרי, את חציים כבר פספסנו את חלקם אולי נספיק. בכלופן אלה רק רעיונות ולכולם כדאי להוסיף עוד מקורות\סימוכין וכמובן להגיהה ולעזור בעריכה. נהגו תושבי הויקי להוסיף 2 הידעת לכל יום, ולכן אנו פתוחים לעוד רעיונות חדשים. נ.ב. נהגו בנ"י להוסיף גם תמונות שנה טובה לכל עם-ישראל! מקוני למל • ז' בתשרי ה'תשס"ט • 13:35, 6 באוקטובר 2008 (IST)[תגובה]
ניסתי לחשוב על דברים שאני לא תמיד ידעתי, מכיוון שחשבתי שבמהירות יצאו קטעי בוסר, אפשר לפסול, אך אפשר גם לנסות ולשפר ולראות איך מכאן אפשר לעשות קטעים ראויים יותר וטובים יותר. בכל-מקרה אם תחליטו שאין לקטעים אלו מקום, אפשר למחוק את הדיון- רק רציתי לעזור, חבל אבל לא נורא. שנה טובה לכל עם-ישראל! מקוני למל • ח' בתשרי ה'תשס"ט • 23:37, 6 באוקטובר 2008 (IST)[תגובה]
בכל-אופן ובלי קשר לסימוכין, נראה לענ"ד שעדיף לשים אותו תחת הכותרת סוכות לא נראה לי שצריך הידעת מיוחד לכל יום. מועדים לשמחה * קוני למל • כ"א בתשרי ה'תשס"ט • 05:06, 20 באוקטובר 2008 (IST)[תגובה]
מצאתי מקור אחר שעשוי לתמוך בידעת זה. בספר "מדבר קדש" מאת רבי שלום מבעלז – כתוב במפורש, מתי שהאבות באים לסוכה באום איתם גם האמהות (מובא בספר אושפיזין קדישין, עמוד ל). מה דעתכם? יוסי2 - שיחה16:21, 19 ביוני 2014 (IDT)[תגובה]
האחים סאליבן היו חמישה אחים אמריקאים בני משפחה מגובשת ופטריוטית שבה ההורים חינכו את ילדיהם לאהבת האל והמולדת. פרט לאחד האחים שהיה נשוי ואב לתינוק, היו שאר האחים רווקים.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והקריאה הציבורית בארצות הברית לבנים להתגייס לצבא, החליטו חמשת האחים להתגייס יחד. זאת כאשר לבן הצעיר, אָל סאליבן, מלאו רק 18 שנים. האחים התגייסו לצי האמריקני, ועברו את הסינון, הגיבוש והאימונים. הקשר בין האחים היה חזק, והם דרשו להישאר ולשרת באותה יחידה. אף שהדבר לא היה מקובל, נעתר חיל הים האמריקאי לדרישת האחים. הם נהרגו באותו אירוע במלחמה, עם טביעת הספינה שעליה שירתו, הסיירת הקלה USS Juneau.
כתוצאה מהאסון הונהגה בצבא ארצות הברית מדיניות הניצולים היחידים. מדיניות זאת אוסרת על בנים לאותה משפחה לשרת באותה יחידה צבאית, ואוסרת על המדינה לגייס לשירות קרבי אדם שבן משפחתו מקרבה ראשונה נהרג בקרב. מדיניות הניצולים היחידים הונהגה בהדרגה בשאר צבאות העולם המערבי, והיא נהוגה גם בצה"ל.
יפתח, ברצוני להעיר לך הערות בונות. הידעת? אינו תקציר ערך, ולכן יש להכניס בו אלמנטים שונים מזה של ערך, בעיקר של הפתעה. לכן כדאי להזכיר כאן משהו שאין בערך, על המשפחה שחמישה מבניה נהרגו במלחמת האזרחים. להכחיל את הערך על ג'ונו (סיירת). לתת קישור ללהציל את טוראי ראיין. לציין שנקראו על שמם שתי משחתות, מה שלא קרה אף פעם וכו'. פרטים כגון "זאת כאשר לבן הצעיר, אָל סאליבן, מלאו רק 18 שנים" לא מעניינים, זה הרי גיל הגיוס. מחכה לניסוח חדש ומוצלח יותר. חגי אדלר • שיחה • ל-71 ערי מיליונים אין עדיין ערך. קחו אחת! • ג' באייר ה'תשס"ט • 19:19, 26 באפריל 2009 (IDT)[תגובה]
אין ערך בוויקיפדיה על מדיניות זאת, ודעתי היא שאזכור מדיניות כזו בקישור אדום מפספס את מטרתה של "הידעת" לגרות את הקורא לקרוא. אם מישהו חושב אחרת הוא מוזמן להזכיר את העניין, אבל אם הוא כבר משקיע - אז אולי עדיף לכתוב את הערך עצמו. Danny-w 17:54, 1 במאי 2009 (IDT)[תגובה]
כתוצאה מהאסון הונהגה בצבא ארצות הברית מדיניות הניצולים היחידים. מדיניות זאת אוסרת על בנים לאותה משפחה לשרת באותה יחידה צבאית, ואוסרת על המדינה לגייס לשירות קרבי אדם שבן משפחתו מקרבה ראשונה נהרג בקרב. מדיניות הניצולים היחידים הונהגה בהדרגה בשאר צבאות העולם המערבי, והיא נהוגה גם בצה"ל.
המדיניות נועדה להקל, אך מאפשרת חריגים. האדם או הוריו רשאים לחתום על ויתור ולהצהיר שהדבר נעשה מתוך בחירתם המפורשת. יש לי חבר שיש לו בן יחיד, שהתגייס לאחרונה לצבא - ליחידה מובחרת. האב נדרש לחתום (ואכן חתם) על הסכמה לגיוס הבן לקרבי, למרות שהוא בן יחיד. החתימה הייתה תנאי הכרחי לגיוסו של אותו בן לשרות קרבי. (ראו גם כאן). דני. Danny-w 23:01, 10 במאי 2009 (IDT)[תגובה]
הידעת, הסיבה שבעתיה פרושים המקשים על המקלדת שלך דווקא בסדר בו הם פרושים, הפסיקה להיות רלוונטית מאז שחדלו לכתוב במכונות כתיבה מכניות ועברו למכונות כתיבה חשמליות. פרישת הקלידים הנוכחית נועדה למנוע את תנגשויות בין מנופי תבניות האותיות המופעלות על ידי קלידים קרובים במכונת הכתיבה המכנית. כבר בשנות השלושים של המאה העשרים, עם יציאת מכונות הכתיבה החשמליות הראשונות, הציע אוגוסט דבורק פרישת קלידים אנגלית המשוחררת מאילוצים אלה ומאפשרת שיפור במהירות ודיוק ההקלדה, למידה מהירה יותר של הקלדה עיוורת והקלה בעיפות מהקלדה ובכאבי הקלדה. מאמרים המדווחים על ניסויים מדעיים שהשוו את פרישת הקלידים של דבורק לזו המקובלת התפרסמו בכתבי עת מכובדים במשך המשכה של המאה העשרים. כל המאמרים הסכימו שלפרישה של דבורק יש יתרונות על הפרישה המקובלת והמחלוקות ביניהם היו רק בדבר גודל היתרונות. מעבר לזאת, כל המחשבים המיוצרים כיום יכולים להסב את מקלדתם בקלות למקלדת שקלידיה בעלי פרישת דבורק. למרות כל זאת, הציבור הרחב מעולם לא אימץ את הצעתו של דבורק. עִדּוֹ (Eddau) - שיחה06:40, 2 באוקטובר 2009 (IST)[תגובה]
יש הרבה מאוד דילמות לגבי המקור של qwerty ולגבי המחקר שכביכול הוכיח את טענתו של דבורק. חיפשתי באחרונה מידע בנושא זה עבור הערך על QWERTY שכולל סתירה בסוגיה זו (ראה גם בדף השיחה) והנואשתי מלברור מה נכון ומה לא. זהר דרוקמן - I♥Wiki 23:46, 2 באוקטובר 2009 (IST)[תגובה]
זוהר, אתה טועה. יש שתי שאלות שקשה למצוא אליהן תשובה ושתיהן לא מפריעות לקטע "הידעת" הזה. השאלות הן: 1. האם הQWERTY עוצב בכוונה תחילה להאיט את המקליד בהשוואה לסידור המלקדת לפי סדר האלפאבית שהיה מונהג לפנה הQWERTY? ו-2. האם מקלדת דבורק מזרזת את ההקלדה ביחס לQWERTY ב5%, 50% או משהו באמצע? אשמח לשלוח לך את מאמרו של דבורק משנת 1942 בנושא שטוען שזה יותר קרוב ל-50%. מאמרים אחרים בנושא אמורים גם להיות לי אבל לא בהרכח בשליפה מהירה. עִדּוֹ (Eddau) - שיחה00:41, 3 באוקטובר 2009 (IST)[תגובה]
אני לא כלום, רק מצטט. בין השאר מחקרים חוזרים שלא מצאו הבדלים משמעותיים בין QWERTY לדבורק, מחקרים שמעלים תהיות מאיפה הגיע הרעיון שהסידור המסורתי נועד להאט את הכתיבה וכן הלאה והלאה. אין לי ספק שיש לך מחקרים שתומכים בזה - הבעיה היא שיש סתירה עם מחקרים, דעות ומאמרים אחרים. אפילו סנופס מבולבלים לגבי זה ונאלצו לפרסם תיקון. זהר דרוקמן - I♥Wiki 08:09, 3 באוקטובר 2009 (IST)[תגובה]
אז אל תוציא את הציטוטים מהקשרם. ראשית,הצעתי לך את המאמר של דבורק משנת 1942 כי לגביו, בניגוד לקודמו, אין ויכוח מתודולוגי. לא הצעתי לך אותו מתוך מטרה שתראה רק צד אחד. שנית, תחומי הויכוח לגבי המקלדות מצומצמים יותר ממה שמשתמע מדבריך. אין ויכוח, למשל, על זה שהQWERTY עוצב בשל מגבלות מכונות הכתיבה המכניות, אין ויכוח שהQWERTY הרחיק זה מזה קלידים שיש להם סיכוי טוב להילחץ בזה אחר זה. אין ויקוח על זה שהQWERT לא מסדר את הקלידים כך שככול שהם שכיחים יותר, כך הם ילחצו על ידי האצבעות החזקות יותר וכו'. עִדּוֹ (Eddau) - שיחה14:15, 3 באוקטובר 2009 (IST)[תגובה]
ניסוח מרוכך יותר: הידעת? סידור הקלידים המקובל במקלדת האנגלית קרויי QWERTY והוא עוצב כבר בשנות השבעים של המאה התשע עשרה. ה-QWERTY הומצא כדי להתגבר על בעיה טכנית שהייתה במכונות הכתיבה המכניות - הוא עוצב כך שיקטין את הסיכוי ללחוץ על שני מקשים קרובים בזה אחר זה, דבר שגרם למנופים שהקלידים הסמוכים הפעילו להתנגש זה בזה. על אף שצורך טכני זה חדל מלהתקיים במכונות כתיבה חשמליות ובמקלדות מחשב, ועל אף הצעות שונות לסידורי קלידים שונים, סידור הQWERTY נותר הסידור המקובל של הקלידים. ההצעה המפורסמת ביותר להחלפת סידור הקלידים הייתה הצעתו של אוגוסט דבורק. מאמריםמדעיים אודות הצעה זו התפרסמו החל משנות השלושים של המאה העשרים ועד לסוף אותה מאה. חלק מהמאמרים האלה טענו ליתרונות משמעותיים שיש בהצעתו של דבורק ואילו האחרים טענו שיתרונות הסידור של דבורק הם קלים בלבד. כל המחשבים המיוצרים כיום יכולים לעבור על נקלה לסידור הקלידים של דבורק. עִדּוֹ (Eddau) - שיחה23:05, 3 באוקטובר 2009 (IST)[תגובה]
ניסיתי להרכיב קישורים, וזה נראה לי קצת דל (וגם מה שיש - הרבה קישורים לערכי עשורים ומאות), אפילו אם נשלים את שני הערכים האדומים. אולי אפשר גם ליצור ערך על מנוף בהקשר של מכונות כתיבה. רעיונות? אולי זה רק אני? זהר דרוקמן - I♥Wiki 10:38, 4 באוקטובר 2009 (IST)[תגובה]
היום היה לי ויכוח על זה עם דוקטורית לתקשורת תומכת וחליפית, כשנתתי מצגת על בניית סקרים על אודות יעילות הקלדה של נכים. היא הייתה בטוחה שה-QWERTY עוצב בכוונה כדי להאיט...למה אני מספר לכם את זה, פשוט בגלל שנראה לי שלא נצליח להזכיר את המילה "דבורק" בלי להתחיל להתווכח. אפשר להוסיף את הדיון הזה לדיונים התקועים ושישב שם וימתין לגאון שיחלץ אותו משם. עִדּוֹ (Eddau) - שיחה01:10, 7 באוקטובר 2009 (IST)[תגובה]
מים המחוממים בתנור מיקרוגל ונתונים בתוך מכל בעל פנים חלקות עלולים לעבור חימום יתר ולהגיע לטמפרטורה הגבוהה בכמה מעלות מנקודת הרתיחה הרגילה, מבלי שירתחו. זאת מכיוון שכדי להתנפח בועתגז צריכה להתגבר על מתח פני הנוזל. ככל שבועת הגז גדולה יותר, קל לה יותר להתנפח. בכלי חלק לחלוטין, אין שריטות שילכדו כיסי אוויר, ולכן אין גרעינים בהם יכולות להווצר בועות גדולות. טמפרטורת הנוזל צריכה להיות מספר מעלות מעל נקודת הרתיחה כדי שיבעבע. טלטול המיכל מביא להתפרצות הבועות. תהליך הרתיחה יתרחש בצורה פתאומית, כאשר מפעיל התנור יוציא את המכל, ועלול לגרום להתפרצות המים החמים מהכלי ולכוויות חמורות. הציוני ✡ שיחה01:11, 1 בנובמבר 2009 (IST)[תגובה]
שכתוב (המצריך הכחלת ערך)
סרטונים ויראליים ברשת מזהירים בפני חימום מים בתנור מיקרוגל, ומראים כיצד הם מתפרצים בעוצמה כאשר מוסיפים להם גרגרי קפה. לאמיתו של דבר זהו אירוע נדיר המתרחש רק כאשר מים מזוקקים מגיעים למצב של חימום יתר בתוך כלי שדפנותיו חלקות לחלוטין. במצב זה, המים מגיעים עוברים בכמה מעלות את נקודת הרתיחה הרגילה שלהם מבלי לבעבע. זאת מכייון שכדי להתנפח, בועות הקיטור שנוצרות במים צריכות להתגבר על מתח פני הנוזל. ככל שבועת הגז גדולה יותר,קל לה יותר להתנפח. בתנאי ניסוי מושלמים, אין שריטות שילכדו כיסי אוויר, ולכן אין נקודות התגרענות בהן יכולות להווצר בועות גדולות. הוספת קפה למים מוסיפה אלפי מוקדי התגרענות בבת אחת ומביאה להתפרצות הבועות. Valleyofdawn - שיחה13:39, 3 בנובמבר 2009 (IST)[תגובה]
דיון ישן:
בעקבות הקטע של אתמול:
מים המחוממים בתנור מיקרוגל ונתונים בתוך מכל בעל פנים חלקות עלולים לעבור חימום יתר ולהגיע לטמפרטורה הגבוהה בכמה מעלות מנקודת הרתיחה הרגילה, מבלי שירתחו. תהליך הרתיחה יתרחש בצורה פתאומית כאשר מפעיל התנור יוציא את המכל מהתנור, ועלול לגרום להתפרצות המים החמים מהכלי ולכוויות חמורות.[3][4]
מקור יש גם בערך תנור מיקרוגל, והנה הסבר מדעי : מים ונוזלים אחרים, המחוממים במיקרוגל, לא תמיד מבעבעים כשהם מגיעים לנקודת הרתיחה שלהם. הם עלולים להגיע לחימום יתר (Super Heating), הרבה מעל לנקודת הרתיחה שלהם, מבלי להראות איזה שהם סימני בעבוע (הבעבוע היא התופעה שעוזרת לשחרר מהנוזל חום עודף שנוצר בו מעבר לנקודת הרתיחה שלו). הציוני ✡ שיחה17:31, 4 באוקטובר 2009 (IST)[תגובה]
התופע מוסברת לפרטיה בערך Superheating בויקיפדיה האנגלית. בקצרה: כדי להתנפח, בועת גז צריכה להתגבר על מתח פני הנוזל. ככל שבועת הגז גדולה יותר, קל לה יותר להתנפח (כי היחס בין שטח הפנים לנפח הגז קטן יותר). בכלי חלק לחלוטין, אין שריטות שלכדו כיסי אוויר, ולכן אין גרעינים בהם יכולות להווצר בועות גדולות. הנוזל צריך להיות מספר מעלות מעל נקודת הרתיחה כדי שיבעבע. טלטול המיכל מביא להתפרצות הבועות. Valleyofdawn - שיחה12:50, 19 באוקטובר 2009 (IST)[תגובה]
אז למה אתה מסתבך בעניין החיספוס. מבחינת הכלי זה כן יכול לקרות בבית אם משתמשים בכלי חדש. רד מעניין הכלי וכתוב רק על מים מזוקקים. אף אחד לא עושה קפה במים מזוקקים וזה טעון חד וחלק. עִדּוֹ (Eddau) - שיחה17:11, 3 בנובמבר 2009 (IST)[תגובה]
זה מוסיף סירבול. כמו שאומרת הפרסומת לפרסומות: במקום מאה כדורים באוויר - פגז אחד במטרה. עניין הסקוץ ברייט "זה ליד. זה לא נגע בי". יש לומר שההזהרות הן לא לעניין כי אף אחד לא עושה קפה ממים מזוקקים. אמירה זו היא ברורה. לעומת זאת לומר שגם אף אחד לא עושה קפה ממים מזוקקים וגם לומר שבדרך כלל הכוס לא חדשה וכבר פגשה סקוץ' ברייט וכן נסרטה ולא נסרטה...זה מסורבל. עִדּוֹ (Eddau) - שיחה19:03, 3 בנובמבר 2009 (IST)[תגובה]
הוספתי כמה קישורים וזוטות לגרסה של הציוני. בגרסה של Valley of Dawn יהיה צורך להכחיל גם את הערך סרטון ויראלי. בהתחשב בכמות הקטעים הנמוכה שנותרה (21 - כל הכבוד!), והעבודה שיש עוד חמישה קטעים עם ערכים אדומים, אני חושב שזו שאלה של יעילות. זהר דרוקמן - שלום עולמי 12:09, 5 בנובמבר 2009 (IST)[תגובה]
אף אחד לא הציע נוסח משופר. אני מקפיא את הקטע ומארכב. אם יש מישהו שרוצה להחזירו - בי מיי גסט! (אבל רק עם נוסח מחודש). תודה, עמיחי • שיחה00:01, 27 בפברואר 2011 (IST)[תגובה]
לסיפור המקראי על משפט שלמה נמצאו מקבילות רבות בפולקלור העולמי, בעיקר בהודו ובמזרח הרחוק. אחת הגרסאות ההודיות היא סיפור ג'אטאקה (סיפורים על בודהה בגלגוליו הקודמים) על בודהה בגלגולו כחכם מהוסדהה, הבורר בין אם לבין שדה בדמות אישה, שחטפה את תינוקה של האם וטוענת לבעלות עליו. החכם משרטט קו על הקרקע, ומורה לשתי הנשים לעמוד משני צדי הקו ולאחוז בילד - מי שתמשוך את כל גופו מעבר לקו תזכה בו. האם, הנוכחת בסבלו של הילד, עוזבת אותו ומניחה לשדה לקחת אותו, כשהיא מתייפחת. כשהחכם רואה זאת הוא מחזיר את התינוק לאם האמיתית, חושף את זהותה של השדה ומגרש אותה. גרסה אחרת מופיעה בדרמה הסינית הקלאסית מעגל הגיר (בגרסה זו השופט משרטט על הארץ מעגל), שזכתה לתפוצה עולמית ונודעו לה גרסאות ועיבודים רבים, ביניהם המחזה מעגל הגיר הקווקזי מאת ברטולט ברכט.
יש עדויות עקיפות לכך שהסיפור רווח גם במערב בזמנים קדומים: בקטע פפירוס יווני מראשית המאה ה-2 לפנה"ס, המיוחס למקור קדום יותר, נמצא אזכור קטוע של מקרה משפטי הדומה בפרטיו למשפט שלמה. בפומפיי נתגלה פרסקו (ציור קיר) המתאר סצנה הדומה למשפט שלמה, וזמנו קודם לחורבנה של פומפיי בשנת 79 לספירה; הדעות חלוקות לגבי טיב היחס בין הפרסקו לבין הסיפור המקראי.
יש בקטע משהו אך הוא זקוק לשכתוב - מה דעתכם על גירסה שכזו:
לסיפור משפט שלמה המקראי נמצאו מקבילות רבות בפולקלור העולמי. בדומה לתפוצת סיפורים עמממיים רבים (ראו למשל, סיווג ארנה-תומפסון) לכלל הגירסאות קו עללתי משותף והן נבדלות בעיקר באיפיון הדמויות ופרטי המהלך העלילתי. לדוגמא, באחת הגרסאות ההודיות המופיעה בג'אטאקה (אוסף סיפורים על גלגוליו הקדומים של בודהה), מסופר על הבודהה בגלגולו כחכם מהוסדהה, הבורר בין אם לבין שדה בדמות אישה הטוענת לבעלות על תינוק שחטפה. כבמשפט שלמה, מעמיד החכם בפני שתי הטוענות אתגר מחוכם שיחשוף מי היא האם האמיתית: החכם משרטט קו על הקרקע, מורה לשתי הנשים לעמוד משני עבריו ולאחוז בילד, ומכריז כי מי שתמשוך את כל גופו מעבר לקו תזכה בו. האם, הנוכחת בסבלו של הילד, עוזבת את ידו ומניחה לשדה לקחת אותו, כשהיא מתייפחת. כשהחכם רואה זאת הוא מחזיר את התינוק לאם האמיתית, חושף את זהותה של השדה ומגרש אותה. בגרסה אחרת, המופיעה בדרמה סינית קלאסית בשם מעגל הגיר, שזכתה לתפוצה עולמית ואף לעיבוד של ברטולט ברכט, השופט משרטט על הארץ מעגל ומורה לטוענות לחלץ מתוכו את הילד. מרבית הגרסאות המוכרות למשפט שלמה הן מהודו ומן המזרח הרחוק, אך ישנן עדויות עקיפות המצביעות על כך שהסיפור רווח בזמנים קדומים גם במערב. כך למשל, בקטע פפירוס יווני, מראשית המאה ה-2 לפנה"ס, המיוחס למקור קדום יותר, נמצא אזכור קטוע של מקרה משפטי הדומה בפרטיו למשפט שלמה, ובפומפיי נתגלה פרסקו (ציור קיר) עתיק, המתאר סצנה דומה למשפט שלמה.
Dalila - שיחה19:54, 12 בנובמבר 2013 (IST)[תגובה]
מסכימה עם הטענות האחרונות. מה דעתכם על כיוון זה (ההרחבה מסתמכת על המאמר החיצוני שמשתמש אחד הציג לעיל):
לסיפור משפט שלמה המקראי נמצאו מקבילות רבות בפולקלור העולמי. בדומה לתפוצת סיפורים עמממיים רבים (ראו למשל, סיווג ארנה-תומפסון) לכלל הגירסאות קו עללתי משותף והן נבדלות בעיקר באיפיון הדמויות ופרטי המהלך העלילתי. לדוגמא, באחת הגרסאות ההודיות, המופיעה בג'אטאקה, מסופר על הבודהה בגלגולו כחכם מהוסדהה, הבורר בין אם לבין שדה בדמות אישה, הטוענת לבעלות על תינוק שחטפה. כבמשפט שלמה, מעמיד החכם בפני הטוענות אתגר מחוכם שיחשוף מי היא האם האמיתית: הוא משרטט קו על הקרקע, מורה לנשים לעמוד משני עבריו ולאחוז בילד, ומכריז כי מי שתמשוך את כל גופו מעבר לקו תזכה בו. האם, הנוכחת בסבלו של הילד, עוזבת את ידו ומניחה לשדה לקחת אותו, כשהיא מתייפחת. כשהחכם רואה זאת הוא מחזיר את התינוק לאם האמיתית, חושף את זהות השדה ומגרש אותה. מרבית הגרסאות המוכרות למשפט שלמה הן מהודו והמזרח הרחוק, אך ישנן עדויות עקיפות (כגון, ציורי קיר) המצביעות על כך שהסיפור רווח בזמנים קדומים גם במערב. בין הגרסאות מתחלפים האלמנטים השונים: האתגר המוצא הוא לרוב מבחן החרב, ביתר מבחן הקו המשורטט או המעגל; דמות הבורר משתנה - זהו מלך, חכם, לעיתים בית דין; והטוענות הן נשים כלשהן, בנות משפחה, שכנות, זרות, בת אנוש ודמות מיתולוגית, ויש שאף מסופר בשני גברים, כבעיבוד נושן מן הספרות הרומית.
Dalila - שיחה14:58, 13 בנובמבר 2013 (IST)[תגובה]
הקטע עוסק בהשוואה סיפרותית, אך לדעתי הקוראים יתעניינו בשאלה מהי הסיבה לקיומן של מקבילות רבות כבר בעולם העתיק. אני מציע להוסיף בסוף משפט ממשפט שלמה#סוג ספרותי ומקבילות לגבי ההקשר ההיסטורי: "יש הסבורים שמוצא הסיפור בהודו, ואחרים סבורים שהגרסאות ההודיות התגלגלו מן הסיפור המקראי." בברכה, משתמש כבד - 01:02, 06/12/13
אני לא חושבת שמשפט על כך שלא ידוע מוצא הסיפור יסביר את תפוצתו. בכל אופן, המשפט עשוי להוסיף לקטע מידע מעניין אך נראה לי שהקטע גם כך ארוך למדי, ואולי ארוך מדי. אולי יש לך גירסה תמציתית ועשירה יותר?
אכן, הצעתי שני קטעים הקשורים לערך זה, כי שניהם נראו לי מעניינים משני היבטים שונים לחלוטין. אני מתנצל אם נהגתי שלא על פי המקובל. nevuer • שיחה21:39, 7 בדצמבר 2013 (IST)[תגובה]
אני ראיתי עוד אחד. המשפט שהצעתי להוסיף קצר למדי, אך מאחר שאני חובב קצרנות, אנסה לתמצת את הקטע כולו:
לסיפור המקראי על משפט שלמה נמצאו מקבילות רבות בפולקלור העולמי העתיק, בעיקר מהמזרח הרחוק, אך גם בעולם ההלניסטי. לרוב הטוענות הן נשים והבורר בוחן אותן באמצעות איום בחרב, אך בחלק מהסיפורים משורטט קו על הקרקע והנשים מתבקשות למשוך את הילד לצד שלהן. המקבילה שבדרמה הסינית הקלאסית מעגל הגיר אף זכתה לתפוצה עולמית ולעיבודים רבים, ביניהם המחזה מעגל הגיר הקווקזי. יש הסבורים שמוצא הסיפור בהודו, ואחרים סבורים שהגרסאות ההודיות התגלגלו מן הסיפור המקראי. בברכה, משתמש כבד - 02:56, 06/12/13
אכן הצלחת לקצר. אך לדעתי משהו מן העניין הלך לעיבוד. נראה איך יהיו התגובות האחרות. (הערה יחידה במשפט הסוגר, נראה לי שכדאי לכתוב מוצא סיפור העם, בגלל הסמיכות למעגל הגיר הקווקאזי.) Dalila - שיחה07:34, 9 בדצמבר 2013 (IST)[תגובה]
הסיפור בגרסאתו המוכרת ביותר, מהתנ"ך, הועלה על הכתב בשלב מוקדם למדי, ולכן לא נראה לי מדוייק לכנותו סיפור עם. בברכה, משתמש כבד - 13:19, 09/12/13
כמו שכתוב בערך, זאת הדעה המקובלת במחקר. ההנחה היא שהסיפור היה קיים כאגדה נודדת קודם שהועלה על הכתב, ושגם בגיבושו הספרותי המקראי הוא משמר את התכונות שאפיינו אותו כסיפור עם. ההנחה הזאת מבוססת הן על קיומן של מקבילות בפולקלור ובספרות העולמית, הן על תכונותיו של הסיפור עצמו. nevuer • שיחה14:57, 9 בדצמבר 2013 (IST)[תגובה]
אני חשבתי שהכוונה שהוא עיבוד של סיפור עם, ומאחר שהועלה על הכתב, תורגם למאות שפות וכמעט ולא השתנה במשך למעלה מאלפיים שנה, חדל להיות סיפור עם. אך במחשבה שנייה המשפט האחרון אינו מתייחס לגרסה המקראית דווקא, ולכן הערתה של דלילה מוצדקת. בברכה, משתמש כבד - 15:42, 09/12/13
אולי כדאי לשלב את המונח אויקוטיפ או להשתמש בהגדרתו (סיפור הקיים בתרבויות רבות, אך מסופר באופן שונה בכל תרבות, בהתאם למאפייניה). אגב, לפי מפתח הטיפוסים הסיפוריים (סיווג ארנה-תומפסון) זוהי נובלת חכמה. ולעניין השאלה שדנתם בה, מקור סיפור עממי יכול להיות בכתב - בהקשר זה המקרא, כמו שסוברים חלק מהחוקרים - אין זה סותר את אפשרות הפיכתו לסיפור עממי הנפוץ לרוב מפה לאוזן. ישנה גם אופציה שהסיפור המקורי היה על שלמה המלך, ושנפוץ מפה לאוזן חצה גבולות והפך לסיפור עממי, קודם להעלתו על הכתב, או ללא קשר לכתב. Dalila - שיחה05:08, 10 בדצמבר 2013 (IST)[תגובה]
דב, לקטע שאתה מציע, יש פוטנציאל, לדעתי. אבל אתה מתעקש לנסח אותו באופן אגבי, במקום באופן מפתיע. זה כמו בדיחה - לא רק התוכן חשוב. גם הניסוח. 77.127.40.3518:54, 28 באוגוסט 2017 (IDT)[תגובה]
אני חושב שצריך להוסיף מילים בודדות כדי לסדר את הקטע:
לא ברור מה בדיוק הנקודה המובעת בקטע זה. האם רוצים להדגיש את העובדה שהוא שירת פעמיים בתפקיד הקנצלר? האם הדגש הוא על העובדה שהוא מונה פעמיים לתפקיד מיד לאחר מלחמה ומשבר? האם הדגש הוא על כך שהוא מונה לתפקיד בפעם השנייה למרות עמדתו הרשמית בעד איחוד עם גרמניה (אגב, האם הוא עדיין החזיק בעמדה זו לאחר מלחמת העולם השנייה?). RimerMoshe - שיחה19:49, 28 באוגוסט 2018 (IDT)[תגובה]
בערך שנכתב עליו הוא לא מתואר כפרו-נאצי. הוא תמך באיחוד אוסטריה עם גרמניה עוד בתקופת ממשלת ווימר, ראה בנאציזם תופעה חולפת, והתנתק מפעילות פוליטית במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא לא "הוחזר לתפקידו" אלא יזם את הממשלה האוסטרית לאחר תום מלחמת העולם השנייה ופירוק האיחוד עם גרמניה. כדאי לדעתי למקד את הרעיון שאותו רוצים להדגיש בקטע הזה, ולבנות אותו בהתאם. RimerMoshe - שיחה08:04, 29 באוגוסט 2018 (IDT)[תגובה]
הנה כמה רעיונות לא מבושלים ולא בדוקים עד הסוף, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות, שמפאת קוצר הזמן לא אוכל לפתח. כולם מוזמנים לקחת אותם הלאה.
אותם בעלי חיים עושים בשפות שונות קולות שונים: בשוודית תרנגול עושה "אוק אוק" ולא "קוקוריקו", ביפנית דבורה עושה "בון בון" ולא "בזזזז", וכו'. הנה טבלה השוואתית.
למרות משמעות שמה של גרינלנד, למעלה מ-80 אחוזים משטחה מכוסה קרח, ולמרות משמעות שמה של איסלנד, פחות מ-20 אחוזים משטחה מכוסה בקרח. יש כמה אגדות אורבניות שקשורות בהיפוך הזה.
הסמל הרשמי (לא להתבלבל עם החותם הרשמי) של מדינת ניו-המפשייר בארה"ב כולל ציור של "האיש הזקן מן ההרים" - קבוצת זיזים סלעיים ענקיים בראש צוק, שצורתה מזכירה פרופיל של איש זקן. הסמל מופיע על לוחיות הרישוי של המכוניות במדינה, על מטבע הרבע-דולר המוקדש למדינה, ובעוד מקומות. אחרי אלפי שנים שהסלעים עמדו במקומם, הם התמוטטו לילה אחד, לפני שנים אחדות, והפרצוף נעלם לנצח.
בשנים הראשונות לאחר גילוי הקרינה הרדיואקטיבית היא נחשבה לבעלת סגולות מרפאות, ובשוק נמכרו פריטים שונים (כולל כיסוי אשכים!) פולטי קרינה, ל"טיפול" בבעיות בריאות שונות.
יש כל מיני סיפורים על קטסטרופות בגלל בלבולים בהמרה בין יחידות מדידה, למשל החללית שהתרסקה על מאדים ופרשת דאון גימלי. לכאן אולי גם עשויה להתקשר העובדה (המעניינת למחצה) שכשישראלי אומר "טון" ואמריקאי אומר "טון", הם כמעט תמיד לא מתכוונים לאותו המשקל.
הסיפור של גרגור מנדל, שגילה את חוקי התורשה אך העולם המדעי התעלם מתגליתו במשך כמה עשורים, ידוע למדי. המשך פחות מוכר לסיפור הוא שכמעט בדיוק בשנה בה התגלית סוף סוף זכתה בהכרה הראויה לה, שלושה חוקרים אחרים גילו "מחדש" את חוקי התורשה, באופן בלתי-תלוי זה בזה ובמנדל. ראו למשל כאן.
שטח הפנים הכולל של העור של אדם מבוגר הוא בד"כ לא יותר מ-2 מ"ר, אבל שטח הפנים הכולל של נאדיות הריאה הוא גדול יותר בסדרי גודל - לפי המקור הזה, השטח הוא 160 מ"ר, שזה בערך גודל של מגרש טניס. לכאן אולי אפשר גם איכשהו לקשר את Gabriel's Horn - גוף תלת-מימדי שיש לו נפח סופי אבל שטח פנים אין-סופי (ולכן "אפשר" למלא אותו בצבע, אבל אי אפשר לצבוע אותו).
ג'נגו ריינהארדט נחשב בזמנו לאחד מגדולי הוירטואוזים בנגינת גיטרה, למרות ששתיים מאצבעות יד שמאלו ניזוקו בשריפה באופן קשה ובלתי הפיך כשהיה נער, והוא כמעט ולא השתמש בהן בנגינת הסולו שלו.
קוני למל • כ"ג בניסן ה'תשס"ח • 06:21, 28 באפריל 2008 (IDT)
בעד מעניין מאוד. בנימין - דף השיחה שלי - כתבו ותרמו לויקימסע העברי! 21:08, 4 בנובמבר 2013 (IST)
שימו לב: נדרש רק עוד משתתף אחד בדיון
בעד אני לא יודע אם יש נקודה, אבל זו בוודאי אנקדוטה מעניינת שמתאימה להידעת. ניתאי גלילי - שיחה 19:52, 28 באוגוסט 2018 (IDT)