Arnold Layne
 | |||||
| עטיפה לשחרור קידום מכירות בבריטניה; הסינגל הבריטי השתמש בעטיפה גנרית של החברה | |||||
| סינגל בביצוע פינק פלויד | |||||
| יצא לאור | 10 במרץ 1967 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| הוקלט | 29 בינואר – 27 בפברואר 1967 | ||||
| מקום הקלטה | סאונד טכניקס ואולפני EMI, לונדון | ||||
| סוגה | רוק פסיכדלי,[1] פופ פסיכדלי[2] | ||||
| שפה |
אנגלית  | ||||
| בי-סייד | Candy and a Currant Bun | ||||
| אורך | 2:57 | ||||
| חברת תקליטים | EMI קולומביה | ||||
| כתיבה | סיד בארט | ||||
| לחן |
סיד בארט | ||||
| הפקה | ג'ו בויד | ||||
| |||||
  | |||||
"Arnold Layne" הוא שיר של להקת הרוק הבריטית פינק פלויד. השיר יצא לאור ב-10 במרץ 1967, והיה הסינגל הראשון של הלהקה ונכתב על ידי סיד בארט.[3]
מילים[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיר עוסק בגבר שהתחביב המוזר שלו הוא לגנוב הלבשה תחתונה לנשים ממתקני כביסה.[4] על פי רוג'ר ווטרס, "Arnold Layne" התבסס למעשה על אדם אמיתי: "גם לאמא שלי וגם לאמא של סיד היו סטודנטים כדיירים כי היה קולג' לבנות במעלה הרחוב, אז היו כל הזמן שורות נהדרות של חזיות ותחתונים על חוטי הכביסה שלנו ו'ארנולד' או מי שהוא לא היה, היה לוקח חלק מחוטי הכביסה שלנו".[5]
הקלטה והפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר פינק פלויד הלכו לאולפן סאונד טכניקס בצ'לסי[6] שם הקליטו קודם לכן שני שירים עבור הסרט Tonite Let's All Make Love in London.[7] כאן הקליטה הלהקה את "Arnold Layne"[6][8] ועוד כמה שירים: "Matilda Mother", "Chapter 24", "Interstellar Overdrive"[8] ו-"Let's Roll Another One" (ששמו שונה ל-"Candy and a Currant Bun", בהובלת ווטרס).[8]
ניק מייסון אמר על הסיבה שבגללה "Arnold Layne" נבחר על פני שאר השירים: "ידענו שאנחנו רוצים להיות כוכבי רוק אנד רול ורצינו לעשות סינגלים, אז זה נראה השיר המתאים ביותר לדחוס ל-3 דקות בלי לאבד יותר מדי".[8] הלהקה ניסתה להקליט מחדש את "Arnold Layne" לאחר שחתמה עם EMI, אך הגרסה של ג'ו בויד מינואר שוחררה במקום.[8] השיר היה ההפקה האחרונה של בויד עבור הלהקה.[9]
בויד הזכיר במספר ראיונות לאורך השנים כי "Arnold Layne" רץ באופן קבוע במשך עשר עד חמש עשרה דקות בקונצרט (עם קטעים אינסטרומנטליים ארוכים), אך הלהקה ידעה שיש לקצר אותו לשימוש כסינגל. הוא גם אמר שזו הייתה הקלטה מורכבת שכללה עריכה מסובכת, ונזכר שהקטע האינסטרומנטלי האמצעי עם סולו העוגב של ריצ'רד רייט הוקלט כקטע עריכה ושולב בשיר למיקס הסופי.
רצועות הרקע של "Arnold Layne" הוקלטו במספר טייקים על קלטת בת 4 רצועות, כאשר הטייק השלישי היה הטוב ביותר. תופים ובס הוקלטו ברצצועה הראשונה, גיטרה חשמלית ברצועה השנייה, קלידים בשלישית וגיטרה אקוסטית ברביעית. לאחר מכן הוא הוקפץ לרצועה אחת על סליל אחר בן 4 רצועות כדי שניתן יהיה להקליט עליו את השירה. זה נעשה על פני טייקים מרובים שבהם טייק שבע הפך למאסטר.
גם "Arnold Layne" וגם "Candy and a Currant Bun" הופקו במונו עבור הסינגל. אף אחד מהם מעולם לא קיבל מיקס סטריאו, אם כי קלטות המאסטר בנות ארבעת הרצועות עדיין קיימות בארכיון ההקלטות של EMI.
קליפים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרט תדמית בשחור-לבן של "Arnold Layne" הופק בסוף פברואר 1967, בבימויו של דרק נייס ובהשתתפות חברי הלהקה מתחפשים, מבתרים ונושאים בובה על החוף, שצולם באיסט וויטרינג, מערב סאסקס.[10] פרומו זה, שנעשה תמורת 2,000 ליש"ט,[10] היה אמור להיות מוקרן ב-3 באפריל 1967 עבור התוכנית Top of the Pops של ה-BBC, אך בוטל כאשר הסינגל ירד במצעדים.[11] סרט תדמית נוסף הוקלט עבור השיר, הפעם צולם ב-29 באפריל 1967, ליד כנסיית סנט מייקל בהייגייט.[12] הסרט הוא הקטע היחיד הידוע של בארט עושה ליפ סינק לשיר.
משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פינק פלויד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיד בארט - גיטרה, שירה
- ריצ'רד רייט - אורגן פרפיסה, קולות רקע
- רוג'ר ווטרס - גיטרה בס
- ניק מייסון - תופים
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מידע על היצירה "Arnold Layne" באתר מיוזיק בריינז
מידע על השיר "Arnold Layne" באתר AllMusic
מידע על היצירה "Arnold Layne" באתר Discogs- גרסאות נוספות ל"Arnold Layne" באתר SecondHandSongs
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 30 Wild David Bowie Duets and Collaborations, Rolling Stone, 2020-11-15 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Alan Di Perna, Jeff Kitts, Brad Tolinski, Guitar World Presents Pink Floyd, Hal Leonard Corporation, 2002, עמ' 6, ISBN 978-0-634-03286-8. (באנגלית)
- ^ Hugh Fielder, Pink Floyd: Behind the Wall, Race Point Publishing, 2013-10-02, עמ' 26, ISBN 978-1-937994-25-9. (באנגלית)
- ^ Barrett's spirit lives on in Pete Doherty, The Telegraph, 2006-07-15 (באנגלית)
- ^ Barry Miles, Pink Floyd: The Early Years, Omnibus Press, 2011-12-12, ISBN 978-0-85712-740-2. (באנגלית)
- ^ 1 2 Robert Chapman, Syd Barrett : a very irregular head, London : Faber & Faber, 2010, ISBN 978-0-571-23854-5
- ^ Toby Manning, The Rough Guide to Pink Floyd, London: Rough Guides, 2006, ISBN 978-1-84353-575-1
- ^ 1 2 3 4 5 Toby Manning, The rough guide to Pink Floyd, 1st ed, London: Rough Guides, 2006, עמ' 32, ISBN 978-1-84353-575-1
- ^ John Eric Cavanagh, The Piper at the gates of dawn, New York: Continuum, 2003, 33 1/3, עמ' 20, ISBN 978-0-8264-1497-7
- ^ 1 2 Julian Palacios, Syd Barrett & Pink Floyd: dark globe, London: Plexus, 2008, עמ' 191–192, ISBN 978-0-85965-431-9
- ^ Julian Palacios, Syd Barrett & Pink Floyd: dark globe, London: Plexus, 2008, עמ' 201, ISBN 978-0-85965-431-9
- ^ Julian Palacios, Syd Barrett & Pink Floyd: dark globe, London: Plexus, 2008, עמ' 212, ISBN 978-0-85965-431-9