לדלג לתוכן

It Would Be So Nice

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"It Would Be So Nice"
סינגל בביצוע פינק פלויד
יצא לאור 19 באפריל 1968
הוקלט פברואר 1968
מקום הקלטה אולפני אבי רוד, לונדון
סוגה פופ פסיכדלי, מוזיקת מסטיק
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
בי-סייד Julia Dream
אורך 3:47
חברת תקליטים EMI קולומביה
כתיבה ריצ'רד רייט
לחן ריצ'רד רייט עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה נורמן סמית'
כרונולוגיית סינגלים של פינק פלויד
"Apples and Oranges"
(1967)
"It Would Be So Nice"
(1968)
"Let There Be More Light"
(1968)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

"It Would Be So Nice" (בעברית: "זה יהיה כל כך נחמד") הוא שיר של להקת הרוק הבריטית פינק פלויד, שנכתב על ידי הקלידן ריצ'רד רייט.[1][2] זה היה הסינגל הרביעי שהוציאה הלהקה והראשון שכלל את הגיטריסט החדש דייוויד גילמור, לאחר עזיבתו של המייסד סיד בארט.

השיר נותר מחוץ לאוסף Relics משנת 1971 שאסף שירים נדירים אחרים מסינגלים של פינק פלויד. הבי-סייד של הסינגל, "Julia Dream", נכתב על ידי הבסיסט רוג'ר ווטרס (שעבר בהדרגה לתפקידו הסופי ככותב השירים והסולן השולט)[3] ושוחרר מחדש גם באלבום The Early Singles.

גרסה חלופית לכאורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי כתבה בעיתון שפורסמה באפריל 1968, ישנן שתי גרסאות של הסינגל המקורי עם מילים מעט שונות.[4] לפי הסיפור, לשיר הראשון הייתה התייחסות חולפת לעיתון הערב הלונדוני, האיבנינג סטנדרד. זה היה אמור להיות אסור על ידי ה-BBC בגלל מדיניות קפדנית ללא פרסום אשר לא אפשרה אזכור של כל מוצר בשמו. בכתבה, שפורסמה ב"איבנינג סטנדרד", נטען כי הלהקה נאלצה להוציא 750 ליש"ט נוספים כדי להקליט גרסה מיוחדת עבור ה-BBC ששינתה את מילות השיר ל"דיילי סטנדרט". גרסה זו היא היחידה שהונפקה מחדש על גבי התקליט והתקליטור. לא ידוע כמה מהדיסקים של "איבנינג סטנדרט", אם בכלל, קיימים בפועל. למרות הפרסום הנוסף, הסינגל זכה למעט מאוד השמעות ולא הצליח להיכנס למצעד הסינגלים הבריטי.

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר The Dark Side of the Moon: The Making of the Pink Floyd Masterpiece, ג'ון האריס כותב על השיר:

"היצירה המוקלטת הראשונה [פינק פלויד] ששוחררה בעקבות עזיבתו של סיד בארט הייתה 'It Would Be So Nice' הגחמני הכמעט בלתי נסבל של ריצ'רד רייט, סינגל שהזן הקליל שלו של פופ-פסיכדליה - דומה, אולי, למוזיקה של אנטי-תרבותיים כמו ההוליס והמאנקיז - הפך אותו לאי-אירוע שלא הצליח להטריד את המצעדים הבריטיים; כפי שרוג'ר ווטרס נזכר מאוחר יותר, "אף אחד מעולם לא שמע אותו כי זה היה שיר עלוב כל כך". מאמצי ההלחנה של ווטרס עצמו, לעומת זאת, לא היו מבטיחים יותר. 'Julia Dream', הבי-סייד של הסינגל, גיבש את אותה בעיה: למרות שהלהקה רצתה לשמור על האסתטיקה של סיד בארט, הניסיונות שלהם נשמעו קלילים ללא תקנה.

ניק מייסון היה אפילו יותר קולני מווטרס בסלידתו מהשיר:

מייסון: "פאקינג נורא, השיר הזה, לא? באותה תקופה לא היה לנו כיוון. הטרידו אותנו לעשות להיטים. יש כל כך הרבה אנשים שאומרים שזה חשוב שתתחילו לחשוב שזה חשוב. זה אפשרי ב-LP לעשות בדיוק את מה שאנחנו רוצים לעשות..."

רוג'ר ווטרס: "נראה שההזמנות בשידור חי תלויות אם יש לך שיא בעשירייה או לא. אני לא אוהב את 'It Would Be So Nice'. אני לא אוהב את השיר או את הדרך שבה שרים אותו".

מייסון: "היינו להקת רוקנרול ואם אתה להקת רוקנרול ויש לך תקליט שאתה רוצה להיות מספר אחת, אתה משמיע אותו ואם אומרים 'תוציא משהו' או מה שלא יהיה - אתה עושה את זה. למעשה מה שאתה עושה זה בדיוק מה שנעשה - אתה עושה מזה כמה שיותר עיתונות. אתה מצלצל לאיבנינג סטנדרד ואומר: 'ידעת שה-BBC לא ישמיע את התקליט שלנו כי הוא מזכיר את העיתון שלך?'"

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Martin C. Strong, The great rock discography, 7. ed, Edinburgh: Canongate, 2004, עמ' 1177, ISBN 978-1-84195-551-3
  2. ^ Andy Mabbett, Chris Charlesworth, The complete guide to the music of Pink Floyd, London: Omnibus, 1995, ISBN 978-0-7119-4301-8
  3. ^ Schaffner, Nicholas, Saucerful of Secrets: The Pink Floyd Odyssey, עמ' 129
  4. ^ Barry Miles, Pink Floyd: a visual documentary, New York, N.Y: Delilah/Putnam : Distributed by the Putnam Pub. Corp, 1982, ISBN 978-0-399-41001-7