לדלג לתוכן

שירה אוגריתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שירת אוגרית)
אין לבלבל עם אין לבלבל ערך זה, העוסק בלוחות השירה העלילתית, עם הערך "כתבי אוגרית", העוסק בכלל הכתבים שנמצאו באוגרית או נכתבו באוגריתית.
לוח חרס מאוגרית ועליו אגדת אקהת
האלפבית האוגריתי הוא כתב יתדות, שבו נכתבו האפוסים האוגריתיים.

השירה האוגריתית היא קבוצת יצירות ספרותיות האפיות (שיריות־עלילתיות) כנעניות שנכתבו באוגריתית ושרדו על לוחות חרס בארכיונים שהתגלו באוגרית, והן הקובץ המשמעותי ביותר בחשיבותו בכתבי אוגרית. היצירות עוסקות בעיקר במיתולוגיה וסיפורי עם על מלכים וגיבורים, ומתוארכות לסביבות אמצע האלף ה־2 לפנה"ס (בין המאה ה־15 למאה ה־14 לפנה"ס). באחדים מהלוח מצוין מתואר כי הועלו על הכתב בתקופת נִקמדֻ מלך אוגרית, ובחלקם נכתב שם המעתיקים ושם האחראיים.

תוכני השירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירות הפואטיות הגדולות ביותר הן: "עלילות בעל וענת", "אגדת כרת", "אגדת אקהת". יצירות אלה מתארות אפוסים שלמים – עלילות עם התחלה, אמצע וסוף. בנוסף ישנן יצירות קצרות יותר: "הולדת שחר ושלם", "חתונת ירח ונכל", "לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש", תפילות לאלים וקטעים עלילתיים קצרים רבים אחרים, חלקם ללא הקשר ברור. היצירות כתובות בכתב יתדות האוגריתי על לוחות חרס, שאותיותיו זוהו על־ידי הנס באואר ופול אדוארד דורם (Dhorme;‏ 1881–1966). כתבי אוגריתית פותחים שער חשוב להבנת התפיסות והדת הכנענית ממקור ראשון. תרבות שלמה שאבדה בתהום הנשייה, נחשפה והתגלתה שוב. מרבית לוחות השירה האוגריתית נמצאו בבניין שעמד בין מקדשי בעל ודגן, ושימש כספרייה ובית ספר לכהנים.

במרכז העלילות הגדולות מוטיבים של מלחמות, עימותים, טרגדיות ומוות. האלים נתפסים כדמויות בעלות מאפיינים אנושיים, שכרוכים ומעורבים בפעילות הארצית. על אף המאפיינים האנושיים יש להם יכולות על־אנושיות, כמו חיי נצח,[1] חוזק, כנפיים וקרניים, ועוד. יחס של כבוד והערצה לאלים למול אפסותו וכיליונו של הטוב שבבני האדם, אף הוא אחד המוטיבים בעלילות.

בעל – אל הגשמים והחיים שנחשב לאל המרכזי של הכנענים, המחזיק בברק ובשבט ודורך על ההרים או הגלים, בתנוחה מכה (smiting position) המאפיינת אותו. מצבת אבן גיר מהאקרופוליס של אוגרית (Baal au foudre), המאות ה־15–13 לפנה"ס.

לשירה האוגריתית זיקה לתנ"ך. מבחינה סגנונית, בשירה האוגרית רכיבים רבים שהופיעו לאחר־מכן בשירה עברית המקראית: תקבולות, מקצבים וחרוזים. התגליות באוגרית הובילו להערכה מחודשת של התנ"ך כיצירה ספרותית. ישנן אף כמה התייחסויות לרעיונות מיתולוגיים המופיעים בתנ"ך מופיעים גם בטבלאות החרס מאוגרית. עוד על הזיקה בין הספרות האוגריתית לתנ"ך ראו בהמשך.

לחלק מהשירה האוגריתית נמצאו מספר מהדורות. לפעמים במהדורה מסוימת יש הרחבה ופירוט של עניין המתומצת במהדורה שונה. לעיתים נראה כי היו גרסאות שונות לאותו הסיפור. חלקם של הלוחות נמצאו במצב קשה, וסיווגם נעשה על פי רוב לפי תוכנם. (בלוח אחד נמצאה כותרת 'לבעל', ובאחר 'לכרת'. בלוחות רבים ראש הלוח לא שרד ואין לדעת אם הם פתחו בכותרת). כנהוג בשפות הכנעניות, שבירת השורות אינה חופפת את סיומי המילים והמשפטים, ומילה יכולה להתחיל בשורה אחת ולהמשיך בשורה שאחריה.

כתבי אוגרית, שביניהם נמצאו לוחות השירה, נכתבו אמנם בין 1400–1200 לפנה"ס, אך הטקסטים השיריים משקפים שלבים קדומים יותר של השפה, שכן הם נמסרו בעל פה כמה דורות לפני שהועלו על הכתב.[2] לשונם פואטית, ונוצרה במאות שנים של מסורות בעל־פה; היא מבוססת על הניב השירי הכנעני הרחב יותר, עליו התבססה גם הלשון הפואטית העברית הקדומה, החולקת עם הלשון הפואטית האוגריתית מאפיינים רבים.[2]

עלילות מרכזיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילות בעל וענת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – עלילות בעל וענת
בעל במשתה יין

"עמד ויגש וישקהו
נתן כוס בידו / גביע בשתי ידיו
כלי רב ועצום למראה / ספל גבורי שמים
כוס קודש תראה הגבירה / גביע תחזהו אשרה
אלפי כדים בחמר ייקח / לרבבות ימסוך ממסכו
קם ויחל וישר / מצלתיים בידי הנעים
ישיר הגיבור טוב הקול
עלה בעל לירכתי צפון / פנה בעל לנוותיו."

(בתרגומו של קאסוטו, "האלה ענת", עמ' 63)

עלילות בעל וענת הן העלילה המרכזית שהתגלתה בספרות האוגריתית, והם תופסים יותר ממחצית מהלוחות שסווגו בוודאות כדתיים. הלוחות מספרים, בקטעים, על מאבק של האל בעל ואחותו האלה ענת באלים ים ומות על השליטה על הארץ. בעל מביס את ים ועוזריו לויתן נחש בריח, לויתן נחש עקלתון, אשר שבעה ראשים לו, ובונה לו ארמון מלוכה ללא חלונות, כדי שמות לא יוכל להיכנס. לאחר הפצרות אל האומנות כושר־וחסיס, שבנה את הארמון, בעל ניאות לפתוח חלונות, ומות, ששואף לשלוט במקום בעל, נלחם בו. אך מות מביס את בעל והוא יורד לשאול. האלה ענת נוקמת במות מכניעה ומשמידה אותו, ובעל מולך על הארץ. אין הסכמה בקרב החוקרים על הסידור המקורי של קטעי העלילה.

פרשן המקרא משה דוד קאסוטו ראה במותם של בעל ומות ובתחייתם את המחזוריות העונתית של הטבע, רעיון שפיתח ההולנדי יוהאנס קורנליס דה מור.

עלילת כרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – עלילת כרת

העלילה מסופרת במספר לוחות, המרכזי בהן כולל 306 שורות. כרת מלך חֶבֶר שכל את כל בניו, ואף אשתו נטשה אותו. כרת בוכה במיטתו ונרדם, ובחלומו מופיע אל ושואל אותו לפשר בכיו. כרת מספר לו שעושר וכוח אינם שווים ללא בנים. אל מצווה על כרת לבצע פולחן לו ולבעל, ולאחר מכן לצאת עם צבא לנגב, לאֱדום רבה ואֱדום זעירה ('אֻדמ רבת ואֻדמ תֿררת'). פֶּבֶל מלך אדום רבה ואדום זעירה יציע לכרת טובין רבים בתמורה להתרחקותו ממלכתו, אך כרת יחזור בפניו על תלונותיו לְאֵל, ויבקש את מרת (גברת) חָרַי היפה. כאן נגמר החלום וכרת מתעורר, וכרת מבצע את צו אל – העלילה חוזרת בדיוק על ציווי אל לכרת, אך במקום בגוף שני, בגוף שלישי. כרת יוצא למסע כפי שצווה, אך בניגוד למופיע בחלום, הוא עוצר במקדש אשרת צורים ואלת צידונים, ונודר להעניק מנחה לאשרה אם יצליח ויחזור עם מרת חרי. ההמשך זהה לתיאור המסע והמצור בציווי אל. בחלק זה נגמר הלוח המרכזי. מהלוחות האחרים עולה כי עדת האלים כולה עסקה בכרת, ובראשה אל שהחליט לברך אותו בבנים. לאחר שנולדו לכרת בנים ובנות ממרת חרי, אשרה זוכרת את נדרו, ושואלת האם כרת יפר את מוצא פיהו.

אחר הדברים האלה, כרת מוטל על ערש דוי, ובנו אִלחאו (אֵל־חי) מהרהר כיצד נצר האלים יכול למות. כרת מבקש מבנו לקרוא לאחותו שתמנת, אך לא לספר לה שכרת חולה אלא שכרת עורך זבח והיא בין הקרואים. שתמנת מנחשת מיד כי ארעה רעה. בגלל מחלת כרת מגיעה בצורת, ובלוחות מתואר טקס (שלא ברור מי מבצעו) לעידוד בעל להוריד גשמיו. האלים מנסים טקסים שונים לריפוי כרת, אך לא מצליחים. כאשר אל שואל שבע פעמים מי באלים יגרש את החולי ואין עונה, יוצר יצור מגרש חולי בשם 'שעתקת' (כלומר מעתיקת החולי), ושעתקת מטפלת בכרת עד שמחלים. במהלך חוליו של כרת התיישב בנו יצִיב על כס מלוכתו, מתוך אמונה שמחלת כרת היא עונש על אי־צדק. לאחר החלמת כרת, מטיח בו יציב את ההאשמות, וכרת קוצף על בנו המתיימר לרשתו עוד בחייו, ומקלל אותו שיענישוהו האלים.

עלילת אקהת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – עלילת אקהת

שופט הצדק דנאל חשוך הילדים, מבקש מהאלים בן שיעזור לו וימלא את התפקידים המוטלים על בן לאביו. לאחר תהליכים בין האלים, נולד לדנאל בן בשם אקהת, גיבור חיל כאביו. כושר־וחסיס מעניק לאקהת קשת פלאים, שהאלה ענת חומדת אותה. היא מפתה את אקהת להעניק לה אותה תמורת חיי נצח, אך אקהת אינו מאמין לה. ענת זוממת להורגו. ענת מאיימת על אֵל אביה שיאשר לה להרוג את אקהת, והוא מסכים בהסתייגות. אז מזמינה ענת את אקהת לציד משותף, ומשכנעת את הלוחם 'יטפן' שיעזור לה ויתחפש לנשר. היא מבטיחה לו שהיא רק תיקח את הקשת ומיד תחייה את אקהת. במהלך הציד, יטפן יוצא מתחפושתו והורג את אקהת, ותוך כדי כך שובר בטעות את הקשת. ענת מקוננת קינה על אי־הצלחתה להחיות את אקהת. פועת, אחות אקהת, מרגישה את הרעה, ודנאל מתבשר על מות בנו. הוא מחפש את שאריותיו בתוך בטני הנשרים, ומצליח להביאו לקבורה. פועת מתכננת לנקום, ומשקה את יטפן כדי שיגלה לה את שקרה. הסוף לא שרד.

עלילות קצרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לשלוש העלילות המוזכרות לעיל, הכתובות על לוחות רבים, נמצאו גם עלילות קצרות יותר שנכתבו על לוחות אחדים.

הולדת שחר ושלם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוח הולדת שחר ושלם
ערך מורחב – הולדת שחר ושלם

לוח עלילתי שירי שנועד למחזה, בו לאחר הפתיחה, קריאה למשתתפים, הוראות במה וסצינות מקדימות, מוצגים אל ונשותיו, בשְׂדה אשרה ורחמי (כנראה ענת), על שפת הים. אל עוסק בגחלים, ומנסה לקיים יחסי מין עם נשותיו, ככל הנראה ללא הצלחה בשל הפרעה בזקפה; לאחר טקס הכולל ירי בציפור וצלייתה על הגחלים, החוזר על עצמו כמה פעמים, "ידו" (איבר מינו) מתוארת כארוכה כים, הוא משגל אותן והן הרות. לאחר חודשי ההריון נולדו שחר ושלם. תאבונם רב, והם מתוארים כאוכלים את כל הנקרה בדרכם; אל קורא קריאות צער ומגרשם למדבר קדש לשבע שנים. בשנה השמינית מגיעים למזרע בפאת המדבר, ודורשים מהשומר להיכנס, שיאכילם וישקם, והוא מכניסם ונותן להם לחם ויין. השורות האחרונות לא שרדו, אך נראה שתם סבלם של השניים והם התקבלו בחזרה בקרב האלים.[3]

חתונת ירח ונכל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חתונת ירח ונכל

על לוח שירי אחד, האל ירח בשעת דמדומים חובק את נכל ואב (והכושרות מסביב) העתידה ללדת לו צאצא, ומבקש מאביה חֿרחֿב לתת לו את בתו, תוך שהוא מבטיח מוהר רב. חרחב בוחן אותו, ומציע לו להתחתן עם אחרות, אך ירח מתעקש: "עם נכל חתונתי!". אז נותן ירח את המוהר לעיני כל המשפחה, הבוחנת אותו. בחלק הבא של הלוח, הנפרד מהקודם בקו אופקי, מופיע מזמור קצר לכושרות.[4]

לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש

בשני לוחות מארכיוני אוגרית מובא לחש מאבק עלילתי בין האלים לנחש או נחשים. הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, הדמות המרכזית השנייה, שפש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. בתבנית דומה מבקשת אם פחל להוביל את הלחש לכל אחד מהאלים במעונו; סדר הופעת האלים (ומעונותיהם) הוא אל (מבכי נהרים), בעל (מרום צפון), דגן (תותול), ענת ועשתרת (מופיעות יחד, אִנבב), ירח ("לרגת"), רשף ("בבת"), טֿיטֿ וכמוש ("חרית"), מלך (עשתרות), כושר וחסיס (כפתור), שחר ושלם (השמים), וחורון ("מצד"). מטבעו של הטקסט כלחש רבות בו הרמיזות והסתומות על הברור, אך ניכר שלאחר שמוזכר חורון חלה תפנית: אחר הקריאה לחורון לפעול בא, בניגוד לקריאות לאלים האחרים, קטע ובו חורון ככל הנראה מטהר את הארץ. חורון מתואר כועס, הורג את בנותיה (של הנחש?), באזור של "עיר זוּ קדם" (עיר מזרחית, הנזכרת גם בלוח הבא); הוא טיהר מן העצים ערער ומן השחת עץ מוות (אליו הערער כנראה זהה), ושב לביתו, כנראה בהתחמקות כלשהי; בחזרתו לביתו כנראה משחרר חלק מהנחשים לבקשת בת זוגו.[5] בלוח הממשיך את הלוח הזה, שפש נקראת לאסוף מהרים ערפל כי ה"חמה" (ארס) גברה על הארץ, ולאחר מכן אלים רבים מוזכרים כאוספי "חמה", רובם בזוגות: אל וחורון, בעל ודגן, ענת ועשתרת, ירח ורשף, עשתר ו'עשתפר', טֿיטֿ וכמוש, מלך מעשתרות, ושחר ושלם; אזכוריו המקוטעים של חורון בתחילת לוח זה, כמו גם היותו האל הראשון המוזכר אוסף "חמה", מעלה את האפשרות ששפש חשדה בבגידתו ובשחרור הנחשים מידיו. לאחר מכן מוצע לשפש "שמן משחת כשפים", והוא כנראה מכריע את הנחש, וכשבוקעים צאצאיו הם חסרי יכולת להפיק "חמה"; בעקבות כך דמות בשם "שר שרעזז" (או דמות הנמצאת במקום בשם זה) מתוארת "יבכה כמו נער, ידמע כמו צעיר", ושפש קוראת בשמים: "[...] נפלת בשר שרעזז, תבכה כמו נער, תדמע כמו צעיר"; שר שרעזז ענה בבכי, אך תשובתו לא שרדה. המשך הלוח מקוטע ביותר, אך נראה שהחיים שבו לתיקונם.[6]

יצירות שיריות קצרות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילות קצרות רבות אחרות נמצאו. לוח אחד מתאר את אל במרזח, אליו מגיע אורח לא קרוא, ולאחר שאֵל מכהו בחוטר, עשתרת וענת הגיעו והתקינו לו כלי נשק להכות את אותו אורח. שוער בית אל גוער בהן. בהמשך יוצאות ענת ועשתרת לשוטט ולצוד, אולי כדי לעזור לאל; בסופו, אחרי שנמתח קו, מובא מרשם רפואי דתי, שאולי קשור לשאר תוכן הלוח.[7] לוח אחר מתאר גם הוא את משתה האלים.[8] לוח נוסף מתאר את בעל יושב על כס מלכותו על הרו, עטור ברקים ותרועות, נשותיו עמו וטקסים מסביבו.[9] עוד לוח מתאר בקצרה משפט ילד, באווירה דתית.[10] בלוח מיתי אחד מתוארת עשתרת כציידת במדבר וב"תהומות" (בים).[11] בלוחות אחרים נמצאו קבוצת לחשים,[12] עוד לחש (אולי עלילתי),[13] קינה מלכותית או תיאור פולחן מתים,[14] וקינה מלכותית נוספת או רשימת מלכים לתרגול.[15]

פרסומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפרסם הראשון של כתבי אוגרית היה פרופסור שארל וירולו, שסימן כל לוח במספר סידורי לטיני ובצירוף אותיות אנגליות ממין העלילה (עלילות בעל – AB – ראשי תיבות של אלאין בעל, אגדת אקהת – D – על שם דנאל, ואגדת כרת – K). מאז נעשו מספר ניסיונות נוספים לקטלוג ופענוח הלוחות: CTA בידי אנדרה הרדנר (Herdner) ב־1963 שקיטלגה בצורה של מספור רציף ("קורפוס הטבלאות"), UT בשנת 1967 בידי כורש הרצל גורדון, שהלך בחלקו בדרכו של וירולו בצורת הסימון (אגדת כרת מתחילה בסימון Krt ואגדת אקהת Aqht) ופרסם גם את כתבי אוגרית שאינם עלילתיים, וה־KTU המקיף, שמהווה מכלול התעודות האוגרתיות שפורסמו עד 1970, ושקוטלג בשיטה דומה ל־CTA.

הראשון שהגיש את הטקסטים האוגריתיים בעברית היה חיים אריה גינזברג ("כתבי אוגרית", בהוצאת מוסד ביאליק וועד הלשון העברית, תרצ"ו), שתרגם את כל הטקסטים שהיו ידועים בתקופתו. לאחריו חלק מהשירה האוגרית (שני לוחות מעלילות בעל וענת) תורגמה לעברית בידי פרשן המקרא הנודע משה דוד קאסוטו ("האלה ענת", תשי"א־1951) שהסתמך על פרסומי וירולו, והוסיף מספר פרקים על הדמיון שבין התנ"ך לשירה. לאחריו פירשו את השירה חוקרי אוגרית צבי רין ושפרה רין ("עלילות האלים", 1968) ששכתבו את העלילות לכתיב עברי והוסיפו טור 'פרשגן' (מאחר שלדבריהם, עברית ואוגריתית הן שני ניבים של אותה שפה, ותרגום נעשה רק בין שתי שפות נפרדות) והוסיפו פירושים, וכן דוד אמיר בעבודתו ("אלים וגיבורים", 1987), שהסתמך בעיקר על ה־KTU, ובנוסף לתרגום הוסיף מבואים והסברים קצרים על כל טור, מילון מונחים, ותרגום לוחות חלופיים.

השוואות בין הפרסומים והסימונים השונים[16]

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם העלילה עלילות האלים UT[17] האלה ענת[18] גינזברג[19] פרסומי וירולו [20]CTA KTU
עלילות בעל וענת 1
129
II AB.C
2 III
1.2 III
2
137
III AB.B
2 I–II
1.2 I–II
3
133
I AB
9
1.9
4
68
 בעל ה
III AB.A
2 IV
1.2 IV
5
ʽnt I
 אב"ה:א
V AB
3 I
1.3 I
6
ʽnt II
 אב"ה:ב
3 II
1.3 I
7
ʽnt III
 אב"ה:ג
3 III
1.3 II
8
ʽnt IV
 אב"ה:ג–ה
3 IV
1.3 III
9
ʽnt IV:vi
 אב"ה:ד–ה
3 IV E
1.3 IV
10
ʽnt V:vi
 אב"ה:ה
3 V
11
ʽnt VI:vi
 אב"ה:ו
3 VI
1.3 VI
12
ʽnt II:ix
 אב"ו:ו
VI AB
1 II
1.1 II
13
ʽnt III:ix
 אב"ו:ה
1 III
1.1 III
14
ʽnt IV:x
 אב"ו:ב
1 IV
1.1 IV
15
ʽnt V:x
 אב"ו:א
1 V
1.1 V
16
130
I AB
1.7
17
131
18
51 I
 בעל א:א
II AB
4 I
1.4 I
19
51 II
 בעל א:ב
4 II
1.4 II
20
51 III
 בעל א:ג
4 III
1.4
21
51 IV
 בעל א:ד
4 IV
1.4 IV
22
51 V
 בעל א:ה
4 V
1.4 V
23
51 VI
 בעל א:ו
4 VI
1.4 VI
24
51 VII
 בעל א:ז
4 VII
1.4 VII
25
51 VIII
 בעל א:ח
4 VIII
1.4 VIII
26
51 VII
I AB
8 I
1.8 I
27
67 I
 בעל א:א
I* AB
5 I
1.5 I
28
67 II
 בעל א:ב
5 II
1.5 II
29
67 III
 בעל א:ג
5 III
1.5 III
30
67 IV
 בעל א:ד
5 IV
1.5 IV
31
67 V
 בעל א:ה
5 V
1.5 V
32
67 VI
 בעל א:ו
5 VI
1.5 VI
33
62 (1–29)
 בעל ג:א
I AB
6 I
1.6 I
34
49 I
35
49 II
 בעל ג:ב
6 II
1.6 II
36
49 III
 בעל ג:ג–ד
6 III
1.6 III
36–37
49 IV
6 IV
1.6 IV
38
49 V
 בעל ג:ה
6 V
1.6 V
39
49 VI
 בעל ג:ו
6 VI
1.6 VI
40
62 (38–57)
41
76 I
IV AB
10 I
1.10 I
42
76 II
10 II
1.10 II
43
76 III
10 III
1.10 III
44
6
 בעל ד
RS 1929 #6
13
1.13
45
132
IV AB
11
1.11
46
75 I
12 I
1.12 I
47
75 II
12 II
1.12 II
48
136
NK
RS 1929 #8
25
1.25
49
8
27
1.45
הולדת האלים הנעימים 50
52
 אנ"י
SS
23
1.23
כלולות נכל ואִב 51
77
NK
24
1.24
מעשה כרת 52
Krt
I K
14 I–VI
1.14 I–VI
53
128 I
III K
15 I
1.15 I
54
128 II
15 II
1.15 II
55
128 III
15 III
1.15 III
56
128 IV
15 IV
1.15 IV
57
128 V
15 V
1.15 V
58
128 VI
15 VI
1.15 VI
59
125
II K
16 I–II
1.16 I–II
60
126 III
16 III
1.16 III
61
126 IV
16 IV
1.16 IV
62
126 V
16 V
1.16 V
63
127
16 VI
1.16 VI
סיפור אקהת 64
Aqht I
II D
17 I
1.17 I
65
2 Aqht II
17 II
1.17 II
66
2 Aqht V
17 V
1.17 V
67
2 Aqht VI
17 VI
1.17 VI
68
3 Aqht ob.
III D
18 I
1.18 I
69
3 Aqht rev.
18 IV
1.18 IV
70
1 Aqht
I D
19 I–IV
1.19 I–IV
לוחות הרפאים 71
122
II Rp=IV D
21 A
1.21 I
72
121 I
I Rp
20 A
1.20 I
73
121 II
20 B
1.20 II
74
123
II R
22 A
1.22 I
75
124
22 B
1.22 II

לוחות שפורסמו ב: Ug. v, Ug. VII, KTU, Syria 59 (1982):

הזוג רין (עלילות האלים) UT Syria 59 (1982) Ug VII.Herd UG V.Vir KTU
76
601
RS 24.258
 1.114
77
602
RS 24.252
 1.108
78
603
RS 24.245
 1.101
79
604
RS 24.293
 1.133
80
605
RS 24.257
 1.113
81
606
RS 24.272
 1.124
82
607
RS 24.244
 1.100
83
608
RS 24.251
 1.107
84
609
RS 24.643
 1.148
85
610
RS 24.271
 1.123
86
611
RS 24.260
RS 24.260
 1.115
87
612
RS 24.249
RS 24.249
 1.105
88
613
RS 24.253
RS 24.253
 1.109
89
614
RS 24.246
RS 24.246
 1.102
90
RS 24.126
RS 24.126
 1.161
91
RS 24.247
R24.247
 1.103

הזיקה לספרות המקראית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעל משדל את ענת להפסיק את המלחמה

"כה תאמרו לבתולה ענת / ותגידו ליבמת לאומים
נאם אלאין בעל / דבר אדיר גיבורים
אספי מלחמה מן הארץ / שיתי על עפר אהבה
נסכי שלום בקרב הארץ / הרבי אהבה בקרב שדות
חשכי עצך / חרבך השיבי
תרוצנה פעמיך אלי / תמהרנה רגליך למעוני
דבר יש לי, ואדבר לך / נאם ואגיד לך
דבר עצים ולחישת אבנים / שיחת שמים עם ארץ
תהומות עם כוכבים / אבני ברק, שמים לא ידעו
דבר לא ידעוהו אנשים / ולא יבינוהו המון ארץ
בואי נא, ואנכי אספרהו / בתוך מערתי אל צפון
בקודש בהר נחלתי / בנועם בגבעת גבורה."

(בתרגומו של קאסוטו, "האלה ענת", עמ' 66)

כתבי אוגרית התגלו כחשובים להכרת תולדות המזרח הקדום, ובמיוחד להבנת התנ"ך, וכיום הכרת האוגריתית היא סטנדרט מחקרי לחוקרי מקרא.[21] משה דוד קאסוטו העלה את התיזה כי הספרות המקראית היא המשכה של הספרות הכנענית שקדמה לה בזמן,[22] דבר המסביר מדוע ספרות התנ"ך היא יצירה משוכללת ונעדרת סימנים לכתיבה ביכורית ולגישושי ניסיון. קאסוטו מביא דוגמאות רבות לביסוס טיעונו, ולהצגת הדמיון הרב בין התנ"ך לשירה האוגריתית, ששניהם לדעתו ענפים של התרבות הכנענית הקדומה, ובשל כך יש ביניהם נקודות דמיון והשקה רבות.

  • במטפורות, ביטויים כמו המסת המיטה בדמעות, שתיית דמעות ושביעת בכי במובן של אבל רב, ספירת ירחים במשמעות של הריון או של ספירת הזמן שחלף, ירידה לשאול אחרי בן שנפטר, עליית מוות בחלונות, נפש השאול שאינה שובעת, חופש המתים בשאול, זבחי ריב במובן של סעודת קטטות, יניקת שדיים במובן של השגת הנאה, שברון מתניים במובן של שברון נפש על שמועה רעה, ועוד.
  • בדימויים הוא מביא ביטויים שנמצאים בשני המקורות כמו "נשוך נחש", "נגח כראם" ו"עריגת אייל למים".
  • זוגות זהים של מילים נרדפות (או דומות) בצלעות התקבולת, כמו ארץ/עפר, עולם/דור ודור, אויב/צר, פה/שפתיים, ראש/קודקוד, יד/ימין, ידיים/אצבעות, כסף/חרוץ, אוהלים/משכנות, חלב/חמאה, כוס/קובעת, אלף/רבבה, בית/חצר, טל/רביבים, אדם/לאום, דודים/אהבה, שנה/נקף, ענה/השיב, קנה/כונן, קם/התעודד ועוד רבים אחרים.[23]
  • הוא אף מוצא תארים קבועים בשתי הספרויות למושגים מסוימים כמו ספיר טהור, עז כמוות, גערה במאבק, תהום רבה (גדול) ועוד.
  • חזרות. אף שבכל השירים יש חזרות על דברים כדי למשוך את אוזנו של השומע לדברים מוכרים, דפוסי החזרות של השירה האוגריתית, שבה ישנה חזרה על אפיזודות שלמות מילה במילה פעמיים ושלוש (דבר שאיפשר לשחזר לוחות שהיו פגומים במידה רבה), דומה מאוד לחזרות הקיימות בתנ"ך במקומות שונים.
  • בשתי השפות ישנם שימושים מיוחדים לפעלים. כמו פועל מיוחד לזכר ופועל אחר לנקבה ("לוקחו בניך בשבי ובנותיך בשביה", ירמיה מ"ח מ"ו). המצאות של שני פעלים בזמנים שונים בצלעות של משפט, אחד בעבר ואחד בעתיד. וכן המצאות שני פעלים מאותו סוג במשפט אחד, אחד פעיל ושני סביל, למשל "עוד אבנך ונבנית, בתולת ישראל" בתנ"ך, לעומת "מהר בתים בנה... מהר בתים ייבנו" בשירה האוגריתית.
  • מילים דומות. בשתי השפות יש מספר רב של מילים דומות במשמעות זהה. למשל: כל המספרים (אחד, שניים, שלשה...), אותיות השימוש ו־, כ־, ל־, ב־, ה־ השאלה, מילות היחס על ועם ואחרות.[24]
  • ביטויים מספריים מודרגים שמורכבים מנוסחה של x ו־x+1 (בעברית: מאמר מספרי מודרג[25] או מליצת המספר העולה[26], בלטינית parallelismus membrorum[27]). בעלילת בעל וענת "שני זבחים שנא בעל ושלשה רוכב ערבות" שנמצאת גם במקרא למשל "על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו" (ספר עמוס ב ו). לפי קאסוטו סכימה זאת נמצאת בזמן קדום רק בכתבי אוגרית ובספרות ישראל, "והיא כנראה אחד מנכסי צאן ברזל של המסורת הספרותית הכנענית, שעברו בירושה לעם ישראל".[28]

השירה האוגריתית אף עזרה לבאר עניינים סתומים בתנ"ך, כמו מילים שלא התבארו או מקור למנהגים.

  • כך למשל המילה "בצקלונו" (”לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ” (מלכים ב' ד', מב)), שבעבר סברו שפירושה "בשׂקו" – לפי השירה האוגריתית 'בצקל' היא מילה לסוג של דגן, וכך הפירוש הוא כרמל (גרעינים לחים) של דגן מסוים.
  • מושג נוסף: ”בֵּית הַחָפְשִׁית” (שם, ט"ו, ה), שבו הסתגר עוזיהו המלך בשל צרעתו, מתבאר כדימוי למת, מפני שמצורע חשוב כמת, ולמת שנמצא בבית החופשית הלא היא השאול האוגריתי יש חופש.
  • מקור האיסור של בישול גדי בחלב אמו מתבאר יפה כאשר נמצא בכתבי אוגרית (שיר האלים הנאהבים והנעימים) שמדובר בפולחן אלילי שהתורה ביקשה לאסרו, "טבח גדי בחלב, טלה בחמאה", שקאסוטו מפרש אותו כפולחן שנועד למשוך את ברכת הפריון לאדמה ולדעות אחרות דובר בפולחנה של האלה עשתרת. דבר העולה בקנה אחד עם הסברו של הרמב"ם שאיסור בישול גדי בחלב אמו נובע מכך שבישול זה משמש כפולחן לעבודה זרה. (אף על פי שהרמב"ם לא התייחס ספציפית לתרבות האוגריתית).

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות השירה האוגריתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסומים קיבוציים של לוחות השירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפרסומי לוחות השירה שפורסמו יחד עם לוחות אחרים באוגריתית ראו כתבי אוגרית#לקריאה נוספת

פרסומים ראשוניים של לוחות השירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות העוסקים בתכני השירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • משה דוד קאסוטו, ספרות מקראית וספרות כנענית כרך א' (תשל"ב) וכרך ב' (תשל"ט), מאגנס, ירושלים
  • אד גרינשטיין, "מורשת הספרות הכנענית בכתבי הסופרים העבריים", מכמנים 10 (תשנ"ו) 19–38
  • שמואל א' ליונשטם, מיתוס הים בכתבי אוגרית וזיקתו אל מיתוס הים במקרא, ארץ־ישראל ט, 1969, עמ' 96–101‏, JSTOR 23617287
  • טרי ל' פנטון, "גישות שונות של סופרי המקרא למיתוס התיאומכיה", בתוך: י' אבישור ויהושע בלאו (עורכים), מחקרים במקרא ובמזרח הקדמון מוגשים לשמואל א' ליונשטאם במלאת לו שבעים שנה, ירושלים: תשל"ח, 337–381
  • נגה וגיא דרשן, המיתולוגיה הכנענית (מיתוסים 15), הוצאת מפה, תל אביב תשס"ט

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ במיתולוגיה הכנענית, המוות משמעו שהייה בשאול, אך בניגוד לבני האדם, האלים יכולים להיכנס ולצאת מהשאול.
  2. ^ 1 2 Stanislav Segert, A Basic Grammar of Ugaritic Language: With Selected Text and Glossary, University of California Press, 1984, עמ' 15
  3. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 401–422
  4. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 423–433
  5. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682–697 – לוח UT 607
  6. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 699, 703 – לוח UT 608
  7. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 646–649 – לוח UT 601 = KTU2 1.114
  8. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 655–660 – לוח UT 602 = KTU2 1.108
  9. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 664–667 – לוח UT 603 = KTU2 1.101
  10. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 678–681 – לוח UT 606 = KTU2 1.124
  11. ^ לוח KTU2 1.92, ראו Rüdiger Schmitt, Astarte, Mistress of Horses, Lady of the Chariot: The Warrior Aspect of Astarte, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 216, וכן André Caquot, Jean-Michel de Tarragon, Jesús-Luis Cunchillos, Textes ougaritiques, tome II: Textes religieux et rituels; Correspondance, les Éditions du Cerf, 1989, עמ' 31
  12. ^ KTU2 1.82 (ראו André Caquot, Un recueil Ougaritique de formules magiques: KTU 1.82, SEL 5, 1988, עמ' 31–43)
  13. ^ KTU2 1.169
  14. ^ KTU2 1.161 (צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 742–748)
  15. ^ KTU2 1.113 (ראו צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 674–676)
  16. ^ הטבלאות על-פי צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 32–34
  17. ^ Cyrus H. Gordon (1965). Ugaritic Textbook: Grammar, Texts in Transliteration, Cuneiform Selections, Glossary, Indices ("UT"). Pontifical Biblical Institute.
  18. ^ מ. ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, 1951
  19. ^ ח. א. גינזברג, נ"ה טורטשינר (ע), כתבי אוּגרית, ירושלים: מוסד ביאליק שליד הסוכנות היהודית לא"י, על ידי ועד הלשון העברית בארץ ישראל, תרצ"ו, מחקרים לשוניים
  20. ^ Andrée Herdner, Corpus destablettes en cunéiformes alphabétiques découvertes à Ras Shamra-Ugarit de 1929 à 1939, 1963
  21. ^ Stanislav Segert, A Basic Grammar of Ugaritic Language: With Selected Text and Glossary, University of California Press, 1984, עמ' x
  22. ^ משה דוד קאסוטו, האלה ענת, עמ' 20; ראו הרחבה בנושא בספרו ספרות מקראית וספרות כנענית בשני כרכים.
  23. ^ ראו גם משה הלד, עוד זוגות מלים מקבילות במקרא ובכתבי אוגרית, לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה י"ח, 1951, עמ' 144–160
  24. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים: כל שירות אוגרית, פילדלפיה: ענבל, 1996, אגרון (עמ' 763-823)
  25. ^ משה דוד קאסוטו, ספרות מקראית וספרות כנענית כרך א', מאגנס, תשל"ב, עמ' 29
  26. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 26
  27. ^ Stanislav Segert, A Basic Grammar of Ugaritic Language: With Selected Text and Glossary, University of California Press, 1984, עמ' x, 108
  28. ^ מ. ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, 1951, עמ' 36, 84
  29. ^ כל המאמרים מכתב העת "Syria" נמצאים גם באתר JSTOR, לעיון: https://www.jstor.org/journal/syria


אלים במיתולוגיה הכנענית
מפחרת האלים אל • אשרה • בעל־הדד • ענת • עשתרת • דגן • אדון • בעלת גבל • בוהו • מוֹת • בעל פעור • ים • שמש • ירח • כושר וחסיס • כושרות • רשף • חורון • קדש • אשמון • עשתר • כמוש • מלך • קוס • יהוה • שחר • שלם • צד • נכל ואב • שכמן ושנם • לויתן • תנין (אנ') • מלקרת • תנת • בעל חמון • פמי (אנ') • סכן • צדק (אנ') • מישור (אנ') • שלמן • גד • רפאים בעל
אתרים מקודשים מרום צפון • חכפת • כפתר • עשתרות • תותול
ספרוּת שירה אוגריתית: עלילות בעל וענת ‧ עלילת אקהת ‧ עלילת כרת ‧ הולדת שחר ושלם ‧ חתונת ירח ונכל ‧ לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש • כתבי סכניתן
פולחן במות • מרזח • פסלים מצבות • מצבות נדר • בית אל • כס עשתרת • מקדש מגדול • תרפים • נסך וקטורת • מזבחות אבן ונחושת • קורבנות, זבחים, מנחות, זבח חלב, שלמים, כליל ועולות • העלאה באוב
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שירה_אוגריתית&oldid=40177288"