לדלג לתוכן

פרשת שלח לך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלח לך
פסוקים במדבר, י"ג, א' - ט"ו, מ"א
מספר פסוקים 119
מספר תיבות 1540
תוכן חטא המרגלים, נסכים, הפרשת חלה, שעירי עבודה זרה, המקושש ומצוות ציצית
מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
עשה (2)  לא תעשה (1)
הפרשת חלה לכהן, הטלת ציצית בבגד בעל ארבע פינות הליכה לרעה אחר מחשבת הלב ומראה העיניים
הפטרה
יהושע, ב', א'כ"ד
משה מקבל את פני המרגלים, שנת 1621 לערך.

פָּרָשַׁת שְׁלַח לְךָ (או שְׁלַח) היא פרשת השבוע הרביעית בספר במדבר. לפי החלוקה המקובלת לפרקים, היא מתחילה בפרק י"ג ומסתיימת בסוף פרק ט"ו (3 פרקים שלמים).

החלק המרכזי בפרשה מתאר את חטא המרגלים שבו עם ישראל רצה להישאר במדבר ולא לכבוש את ארץ כנען. בעקבות החטא נגזר על אותו דור שכל יוצאי הצבא בו ימותו במדבר תוך כ-40 שנים והעם לא יכנס לפני כן לארץ. בהמשך הפרשה, ניתנות לעם ישראל מספר מצוות וביניהן מצוות ציצית.

הפרשה מתארת אירועים שהתרחשו בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים. זו הפרשה האחרונה שבה שנת ההתרחשות מפורשת בתורה, עד לפרשת חקת המגוללת אירועים בשנת הארבעים ליציאת מצרים. לפי החלוקה המקובלת לפרקים, היא מתחילה בפרק י"ג ומסתיימת בסוף פרק ט"ו (3 פרקים שלמים).

תוכן הפרשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטא המרגלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שנים עשר המרגלים

עם ישראל משתכנע מדברי המרגלים שלא יוכלו לכבוש את הארץ כנען, ומתכוון לשוב למצרים. על כך הם נענשים בהארכת שהותם במדבר לארבעים שנה, פרק זמן בו ימותו בני הדור החוטא:

בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי. אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ.

קבוצה קטנה (המעפילים) מבני ישראל מנסה להתקדם ולהיכנס לארץ ישראל באופן עצמאי, אולם ניגפת במלחמה מול העמלקי.

ציצית עם פתיל תכלת.

ציוויים הלכתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך הפרשה מובאים מספר ציווים הלכתיים ובהם:

”...כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'. וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה...”
”וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה...”
”וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה .... וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם כִּי שְׁגָגָה הִוא...”

המקושש ומצוות ציצית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המקושש

בני ישראל מניחים במשמר אדם שנמצא מקושש עצים בשבת, עד שיינתן הדין לחטא מסוג זה. הם מצווים על ידי אלהים להמיתו בסקילה וכך נעשה.

בסוף הפרשה מובא הציווי על מצוות ציצית (אותו קוראים בכל יום בקריאת שמע):

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם...

תאריכי הקריאה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבת שבה קוראים את פרשת שלח לך יכולה לחול בשבעה תאריכים שונים:

ההפטרה היא בספר יהושע, פרק ב', פסוקים א'כ"דנוסח רומניא סיימו בפסוק כ"א). בהפטרה מסופר על המרגלים ששלח יהושע ליריחו לפני הכניסה לארץ ישראל ועל הקורות אותם בבית רחב הזונה:

(א) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה. (ט) וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ... (יב) וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּה' כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת. (יח) הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט:

פרשנות: