חובב חותן משה
חֹבָב חותן משה הוא אדם הנזכר פעמיים במקרא, כחותנו של משה רבנו[1]. בפרשת בהעלותך הוא מופיע יחד עם שם אביו רעואל המדיני. בין המפרשים קיימת מחלוקת על זהותו, האם הוא אכן היה חותנו של משה, או שהיה גיסו, או שגם גיסו וגם חותנו נקראו בשם זה. מקור שמו, וכפי שהוא נדרש בחז"ל, הוא מלשון חביבות. בדברי הנביאים מופיע כי זרעו של חובב התגורר בארץ ישראל, בנחלה ייעודית עבורו.
אזכוריו בתנ"ך
[עריכת קוד מקור | עריכה]חובב נזכר לראשונה, בעת יציאת בני ישראל ממדבר סיני על מנת להיכנס לארץ כנען. משה פנה אליו בבקשה שיבוא עם ישראל בדרכם לארץ, ”כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל”[2]. חובב סירב, ואמר כי ברצונו ללכת לארצו ומולדתו. משה לא הרפה, וביקש ממנו כי יבוא בכל זאת עם ישראל ”כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם. וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ; וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא - אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ - וְהֵטַבְנוּ לָךְ”[3].
בפסוק לא פורש האם קיבל חובב את דברי משה ובא עם ישראל בדרכם לארץ, והראשונים נחלקו בפירוש המעשה:
- לדעת רבי אברהם אבן עזרא[4], כל דברי משה - כולל אלו שנכתבו לאחר תשובת חובב - נאמרו לחובב לפני תשובתו, ולמרות כל דברי משה - לא קיבל חובב את דבריו ולא בא עם ישראל לארץ.
- לדעת הרמב"ן[5] והרד"ק[6], חובב קיבל את דבריו ובא עם ישראל לארץ. הרמב"ן מבהיר כי אף על פי שלא קיבל חובב את דברי משה בפעם הראשונה, לאחר שהוסיף לו את המשפט השני - קיבל את דבריו.
- לפי הרמב"ן[5], זו גם הסיבה שלא מופיעה בתורה תשובתו של יתרו, שכן קיבל את דבריו. דעת הרמב"ן נתמכת גם בדברי חז"ל בתלמוד הירושלמי[7]: ”ובני קיני חותן משה, מביאין וקורין, דכתיב[2]: "לכה אתנו והטבנו לך"”.
- לדעת רבי עובדיה ספורנו[8], חובב עצמו שב לארצו, אך בניו נשארו עם בני ישראל, וכפי המשתמע מספר שופטים (ראו להלן).
המקום השני בו נזכר חובב, הוא בספר שופטים, בהקשר לחבר הקיני שהיה מצאצאיו, ופרש ממקום מגורי משפחתו[9] לכיוון צפון הארץ באלון בצעננים הסמוכה לקדש נפתלי: ”וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן, מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה; וַיֵּט אָהֳלוֹ, עַד אֵלוֹן (בצענים) [בְּצַעֲנַנִּים], אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ”[10].
זהותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהותו של חובב שנויה במחלוקת, הנובעת בעיקר מפני סתירה לכאורה בין המקראות:
- בשמו המוכר - "חובב חותן משה" - הוא מוזכר פעמיים במקרא[1], ומשתמע כי היה אביה של ציפורה אשת משה - חותן משה.
- בפרשת בהעלותך[2] הוא מופיע כבנו של רעואל המדיני, ומכיוון שרעואל מוזכר בפרשת שמות[11] כאביה של ציפורה אשת משה, הרי שחובב היה גיס של משה[12].
תירוץ אפשרי, לפיו יש לייחס את המילים "חותן משה" כמוסבות על רעואל אביו של חובב (ולפי זה יהיה הפיסוק כך: ”חובב, בן רעואל המדיני חותן משה”), נדחה על ידי רבי אברהם אבן עזרא[13]. הדחייה מתבססת על אזכורו של חובב בספר שופטים[10], שם הוא מכונה "חותן משה" למרות שאין שם אביו מצוין שם[14].
בחז"ל ובראשונים קיימות למעשה כמה דעות בזיהוי חובב:
- הדעה הרווחת בדברי חז"ל ופרשני המקרא הראשונים, היא כי חובב הוא יתרו שהיה חותן משה - אביה של ציפורה אשת משה. ואילו רעואל המדיני היה אביו של יתרו-חובב, ורעואל מוזכר כאביה של ציפורה (למרות שהיה סבה, אבי אביה יתרו) שכן נקרא אב גם ביחס לבני בניו[15].
- רבי אברהם אבן עזרא[18] פירש, כי חובב היה גיס של משה - בנו של יתרו-רעואל, והשם "חותן" בלשון המקרא כולל כמה אישים ממשפחת האישה - גם אביה וגם אחיה.
- לדעת הרא"ש, בפירושו לתורה[19], בביאור דברי מכילתא דרבי ישמעאל, היו שני אנשים במשפחה זו שנקראו "חובב": האחד היה חותן משה - יתרו-רעואל-חובב (וזהו "חובב חותן משה" הנזכר בספר שופטים); והשני היה גיס של משה, שנקרא גם הוא חובב, על שם אביו (והוא "חובב בן רעואל המדיני" הנזכר בספר במדבר, ולשון "חותן משה" המופיע שם מוסב על רעואל אביו)[20].
שמו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמו נדרש בחז"ל, במדרשי אגדה, כנובע ממשמעות של חביבות: על כך שהיה חביב למקום[21], או על שם שחיבב את התורה[22].
מקור שמו במשמעות של חביבות מופיע גם אצל חוקרי לשון המזהים אותו עם המילה הערבית "מַחְבּוּבּ" (محبوب), במשמעות "חביב"[23].
הרמב"ן[5] ביאר את כפל השמות "יתרו" ו"חובב", בכך ש"חובב" הוא השם שקיבל יתרו לאחר שהתגייר, כדרך המתגיירים לקבל שם יהודי חדש.
בני חובב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קיני (עם)
הקיני היה מזרעו של חובב ("בני קיני חותן משה") והתגורר בארץ ישראל, בנחלה ייעודית עבורו. הם גרו בתחילה ב"עיר התמרים" (=יריחו[24]), ועברו לשבת בנגב יחד עם בני יהודה[25]. במהלך מלחמת סיסרא, נזכר חבר הקיני שהיה מאותו עם, ושם מצוין כי הם היו ”מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה”[10].
כאשר נלחם שאול בעמלק, פנה קודם לקיני שישב בסמיכות לעמלק, וביקש מהם לסור משם, כדי שלא להשמידם יחד עם עמלק, מפני שאביהם עשה חסד עם ישראל בצאתם ממצרים[26].
בספר מלכים[27] נזכר אדם בשם יהונדב בן רכב שהלך יחד עם יהוא להשמיד את כל זרע אחאב. זרעו נזכר בתקופה מאוחרת יותר בימי ירמיהו, כשבט שנצטווה על ידי אביו יהונדב לא לשתות יין ולא לשבת בבתים, ובתקופת המצור הבבלי בסוף ימי בית המקדש הראשון באו לשבת בירושלים[28]. על פי הפסוק בדברי הימים[29], בו נאמר ”המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב”, מזהים חז"ל את הרכבים עם הקיני. ממקראות אלו עולה כי לפחות חלק מהקיני התיישבו מאוחר יותר באזור ירושלים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 במדבר, י', כ"ט; שופטים, ד', י"א.
- ^ 1 2 3 במדבר, י', כ"ט.
- ^ במדבר, י', ל"א–ל"ב.
- ^ פירוש האבן עזרא לתורה, במדבר, י', ל"א.
- ^ 1 2 3 פירוש הרמב"ן לתורה, במדבר, י', כ"ט.
- ^ פירוש הרד"ק על הנ"ך, שופטים, א', ט"ז.
- ^ מסכת ביכורים, פרק א', הלכה ד'.
- ^ פירוש הספורנו לתורה, במדבר, י', ל"א.
- ^ באזור יריחו, או בנגב.
- ^ 1 2 3 4 שופטים, ד', י"א.
- ^ שמות, ב', י"ח–כ"א.
- ^ מקור המילה "גיס" הוא אמנם בארמית, אך גם בעברית מקראית יש לכאורה מילה מקבילה - "יבם" (ראה בדברי האבן עזרא בפירושו לדברים, כ"ה, ה').
- ^ פירוש האבן עזרא לתורה, במדבר, י', כ"ח.
- ^ אמנם ראו להלן בדעת הרא"ש שכן מקבל את תירוץ זה, ומפרש כי חובב הנזכר בספר שופטים הוא אביו של חובב הנזכר בספר במדבר.
- ^ נמצאו ביטויים דומים לזה, כמו ”לבן בן נחור” (בראשית, כ"ט, ה'), אף על פי שהוא היה בנו של בתואל בן נחור; וכמו ”עכן בן זרח” (יהושע, ז', כ"ד, ושם כ"ב, כ'), אף על פי שהוא היה נינו של זרח.
- ^ על ספר שמות, פרק י"ח, פסוק א'.
- ^ וייתכן שכך היא גם דעת רש"י. ראו בפירושו על שמות, י"ח, א', ובמקביל בפירושו על במדבר, י', כ"ט.
וראו להלן בפירוש הרא"ש כעין זה, במהלך אחר לפיו השם "חובב" הוא שם כפול ששימש גם את יתרו וגם את בנו. - ^ פירוש האבן עזרא לתורה, במדבר, י', כ"ח, בפירושו הראשון.
- ^ שמות, י"ח, א'.
- ^ במכילתא דרבי ישמעאל, פרשת יתרו, מסכתא דעמלק, א' (מדרש זה מופיע בנוסחים שונים במדרשים נוספים) דרשו חז"ל, כי ”שבעה שמות נקראו לו: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל, קיני”. דרש זה מוקשה לכאורה, שהרי חובב מופיע בפירוש כבנו של רעואל (במדבר, י', כ"ט), כך שאפשר לומר שיתרו הוא חובב ורעואל הוא אביו, או שיתרו הוא רעואל וחובב הוא בנו, אך אי אפשר להעמיד את שלושתם כאיש אחד. כמו כן, גם בשמות נוספים הנמנים בין השבעה, אי אפשר לומר שמדובר באותו אדם, כדוגמת חבר הקיני, שהוא אדם שחי שנים רבות לאחר חובב ויתרו, בימי דבורה הנביאה, והוא גם מופיע בפירוש כאחד מצאצאי חובב[10]. הרא"ש, בפירושו הנ"ל, מתרץ את דברי המכילתא על פי ביאורו כי היו שני אישים במשפחה שנקראו "חובב". באופן דומה מפרש הרא"ש גם לגבי שאר השמות המופיעים שם, כמו "חבר הקיני" ו"פוטיאל".
- ^ מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו - מסכתא (דעמלק) [דוישמע], פרשה א', ד"ה וישמע יתרו; מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין-מלמד), על ספר שמות, פרק י"ח, פסוק א'; פסיקתא זוטרתא (לקח טוב), על ספר שמות, פרק י"ח, פסוק א'; מדרש שכל טוב (בובר), על ספר שמות, פרק י"ז, פסוק ט"ז, ד"ה חסדי; ילקוט שמעוני, פרשת שמות, רמז קס"ט, ד"ה ולכהן: "חביב למקום כבן"; ילקוט שמעוני, שופטים, רמז ל"ח; מדרש הגדול, על ספר שמות, פרק י"ח, פסוק א', ד"ה שבעה.
- ^ ספרי, פרשת בהעלותך, פסקא ע"ח (פרק י', פסוק כ"ט): "שלא מצינו בכל הגרים שחיבבו את התורה כיתרו"; ספרי זוטא במדבר (הורוביץ), על ספר במדבר, פרק י', פסוק כ"ט; שמות רבה, פרשה כ"ז, פסקה ח'; פסיקתא זוטרתא (לקח טוב), במדבר, דף צ"ט, סוף עמוד א', ד"ה ויאמר משה; מדרש הגדול, על ספר במדבר, פרק י', פסוק כ"ט, ד"ה לחבב; רש"י, פירוש רש"י למקרא, על ספר שמות, פרק י"ח, פסוק א', ועל ספר במדבר, פרק י', פסוק כ"ט.
- ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ג', עמ' 3.
- ^ יהודה אליצור, תנ"ך דעת מקרא, כרך י' (שופטים), פרק א', פסוק ט"ז, ירושלים תשס"ה, עמ' י"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום), על פי דברים, ל"ד, ג'.
- ^ שופטים, א', ט"ז.
- ^ שמואל א', ט"ו, ו'. רבי אברהם אבן עזרא (שמות, י"ח, א') מפרש על פי זה את הטעם שפרשת ביאת יתרו מופיעה בסמוך לפרשת מלחמת עמלק, מפני שכנות זרע יתרו לעמלק, כדי להזהיר שכאשר יקיימו את מצוות מחיית עמלק לא ישמידו את בני יתרו עמם.
- ^ מלכים ב', י', ט"ו.
- ^ ירמיהו, ל"ה.
- ^ דברי הימים א', ב', נ"ה.