מחלוקת קורח ועדתו
מחלוקת קורח ועדתו הוא סיפור מקראי, המופיע בספר במדבר, פרק ט"ז[1]. קורח ו־250 אנשים מבני ישראל, יחד עם דתן ואבירם ואון בן פלת משבט ראובן, ערערו על מעמדו של משה כמנהיג, ועל מעמדו של אהרן ככהן גדול, בטענה: ”כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'” (במדבר, ט"ז, ג'). משה הציע לעדת קורח לעשות מבחן, שיוכיח במי בחר ה' להנהיג את בני ישראל. במהלך המבחן, קורח, מאתיים וחמישים הנשיאים ואהרן יחזיקו כולם מחתה שבתוכה קטורת. בתגובה לתמיכתו של העם במרד, ה' הזהיר את משה ואהרן להתרחק מהמחנה, כיון שהוא עומד להשמיד את כל עם ישראל. לאחר שמשה התחנן לפני ה', ה' הסכים לוותר על העונש לכל העם. לאחר מכן, משה הלך אל אוהלי קורח דתן ואבירם והכריז, שאם הם ימותו מוות טבעי, זה סימן שמשה בדה את הדברים מליבו, אבל אם האדמה תפער את פיה ותבלע אותם, זה סימן שמשה נביא אמת. באותו רגע, משפחתם וכל רכושם, נבלעו באדמה. באותו רגע, מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת נשרפו באש.
המרד יצר הדים רבים. מיד לאחר מותם של המורדים פרצה מגפה. העם הוסיף להעמיד את משה ואהרן במבחני מנהיגות ניסיים, ומשה ואהרן עמדו בהם.
זמן המחלוקת
[עריכת קוד מקור | עריכה]רמב"ן כתב, שהמחלוקת אירעה מיד לאחר חטא המרגלים[2]. יעקב ליוור מדקדק מהכתוב בספר תהילים[3], שמרד דתן ואבירם התרחש לפני חטא העגל, בניגוד למרד קורח, שהתרחש הרבה יותר מאוחר[4].
עילת המחלוקת
[עריכת קוד מקור | עריכה]כדי להבין את עילת המחלוקת, עלינו לחלק את המורדים לשלוש קבוצות: קורח, דתן אבירם ואון, ומאתיים וחמישים האנשים.
קורח
[עריכת קוד מקור | עריכה]קורח התנגד לעליונות הכוהנים מהלויים, ורצה שזכויות הלויים יהיו כשל הכוהנים[5]. ישנם הסברים רבים בחז"ל ובפרשנים מדוע הוא רצה בכך.
מדרש אחד מספר, כי קורח ערער על חלוקת התפקידים בעת הקמת המשכן וניהולו:
על ידי מה נחלק? על ידי אליצפן בן עוזיאל אחי אביו, שנעשה נשיא על משפחתו. שנאמר (במדבר ג, ל): "וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל" אמר קרח, ארבעה אחים היו אחי אבא, שנאמר (שמות ו, יח): "ובני קהת עמרם ויצהר חברון וְעֻזִּיאֵל" עמרם הבכור, זכה אהרן ובניו לכהונה, ומשה אחיו למלכות. מי ראוי ליטול את השניה לא השני. ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא. והוא עשה בנו של עוזיאל קטן של אחי אבא יהא גדול עלי. הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו. לפיכך הייתה מחלקותו.
על פי המדרש, הטענה על מינוי אליצפן היא הדבר שעורר את קורח להתרעם על משה, אך לבסוף, במחלוקת עצמה, קורח ביקש כהונה, ולא את הנשיאות.
על פי מדרש אחר, קורח היה הראשון מבין הלוויים שגולח בטקס הקדשתו לשרת במשכן. הוא רץ מגולח בכל המחנה, וכשלא זיהו אותו הוא התלונן על ההשפלה שהיסב לו משה בגילוח, ועל יפי בגדיו של אהרון[6].
מדרש אחר, הממשיך את הקו הקודם, שם בפיו של קורח תלונות על מקומם השולי של הלויים ביחס לכוהנים, תלונות על מצוות המעשרות (שעדיין לא נהגה כי היא נוהגת רק בארץ) ועל התרומות לכוהנים מן הקורבנות[7].
ישנו עוד מדרש עם הסבר אחר: קורח ראה שיצא ממנו שמואל, שחשוב כמשה ואהרון[8], ובעקבות כך התמלא גאווה, וביקש גדולה לעצמו[9].
בתורת חב"ד מוסבר במקומות רבים על פי הקבלה, שקורח רצה להגביה את הלוויים על פני הכוהנים, כיוון שהיה פיקח וראה שכך יהיה בעתיד אחרי ביאת המשיח - שאז אכן נשמות הלוויים יהיו גבוהות יותר משל הכוהנים. אלא שקורח טעה בכך שהקדים את זמנו - כי מעלת נשמות הלוויים יכולה להתגלות רק בעתיד, ואילו בזמן הזה צריכים הכוהנים להיות גבוהים יותר[10].
טלית שכולה תכלת
[עריכת קוד מקור | עריכה]המדרש דורש את סמיכות הפרשיות שבין פרשת קורח לבין פרשת ציצית[11] שלפניה, ומסביר שקורח התקין לעצמו טלית שכולה תכלת, ושאל את משה שאלות הלכתיות קנטרניות בדבר חיובה של טלית כזו בתוספת של פתיל תכלת, כמו הטליתות הרגילות[12] [13].
בימים של מחלוקות קשות כנגד הנוצרים הושוו טענותיו של קורח לעקרונות הנצרות. הדגש במדרשים אלו היה על היישומים הפוליטיים שיש ליהדות, בניגוד להימנעות מפוליטיקה, או העליונות על הפוליטיקה, שניתן לראות בהגות הנוצרית. המדרשים שמו בפיו של קורח טענות על השרירותיות שבמצוות, על כך שצריך להתאים את המצוות לנסיבות (למשל: הטענה שהושמה בפי קורח: טלית שכולה תכלת אינה זקוקה לציצית, בית מלא ספרים אינו זקוק למזוזה). הדרשנים רצו להדגיש כי יש צורך בשילוב המורכב בין הקודש לחול, בין חיי הקודש לחיי החול, ואין מצב שבו הכול קדוש, או הכול חול[דרושה הבהרה].
דתן אבירם ואון
[עריכת קוד מקור | עריכה]דתן ואבירם ואון ערערו על מנהיגותו של משה; הם טענו שמשה הוציא אותם מארץ מצרים שהייתה טובה, והשאיר אותם למות במדבר. אבן עזרא מסביר, שהם מרדו במשה כיוון שהוא הסיר את הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף[14].
מאתיים וחמישים האנשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאתיים וחמישים האנשים התנגדו לזכויות היתר של מעמד הכהונה, ודרשו שוויון מלא: כולם קדושים. פרשנים עכשוויים השליכו זאת על המישור הערכי, המשמעות היא שגם אין ערכים נעלים יותר מאחרים. הם תולים במאתיים וחמישים האנשים פוסט מודרניזם ורלטיביזם: הטענה של מאתיים וחמישים האנשים, היא שאין אפשרות להכריע בין נקודות מבט אנושיות שונות.
תגובת משה למחלוקת
[עריכת קוד מקור | עריכה]משה לא מחה בעדת קורח בתקיפות. הוא הגן על החלטותיו של ה' ועל מינויו של אהרון, אך לא הגן על מינויו שלו עצמו, והסכים למבחן מנהיגות בו יבחר ה' במי שירצה. ואכן, במקומות רבים משה מכריז שוב ושוב כי הוא מוותר על הזכות להיות המנהיג, כי לא רצה בה, וכי לא ניצל זכות זו לרעה מעולם.
תלונתה של עדת קורח מזכירה את דבריו של משה במקרה של אלדד ומידד, המסופר פרקים אחדים קודם לכן. באותו מקרה, מינה משה 70 זקנים לעזור לו, ובדיעבד התברר שבעת מינויים של 70 הזקנים, עוד שני אנשים - אלדד ומידד - החלו להתנבא במקום אחר במחנה. כשנודע על כך למשה וביקשו ממנו לכלוא אותם הוא סירב ואמר "מי יתן כל עם ה' נביאים"[15].
עונש המורדים
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
משה ביקש מהאל שעדת קורח יהרגו בדרך לא טבעית. חשיבות המוות הלא טבעי הייתה הדגש שמוות זה ייתן לבחירתו של האל במנהיג; אם החולקים היו מתים במוות טבעי, הוויכוח הפוליטי לא היה נפתר, והטענות כנגד משה היו גוברות. על מותם של דתן ואבירם, נאמר: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם, ואת כל האדם אשר לקורח ואת כל הרכוש". על מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת נאמר: "ואש יצאה מלפני ה', ותאכל את החמישים ומאתים איש מקריבי הקטורת".
במקרא לא נכתב במפורש מה עלה בגורלו של קורח. בתלמוד הבבלי[16] הובאו שתי דעות: לדעת התנא בברייתא, קורח נבלע ונשרף גם יחד; לעומת זאת, רבי יוחנן סבר, שקורח לא נבלע ולא נשרף. לדעת אבן עזרא[17] ורבים מפרשני הפשט[18] קורח נשרף ולא נבלע. לעומת זאת, רבנו בחיי[19] כתב, שקורח נבלע ולא נשרף.
הניצולים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מן האסון היו מספר ניצולים, ביניהם בני קורח, כפי שהתורה מספרת בפרשת פינחס: ”וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ” (במדבר, כ"ו, י"א).
בתלמוד מסופר באגדה על אופן הצלתם של בני קורח: "בני קורח לא מתו. מקום נתבצר להם בגיהנום... ועשו תשובה".[20] כלומר שאכן נבלעו באדמה אך המשיכו לחיות שם, ומשם הם (עצמם - ולא צאצאיהם) שרו את מזמורי התהלים[21].
כמו כן, על פי התלמוד[22] און בן פלת, שמוזכר בפרשה בתור אחד משותפי המחלוקת, ניצל בזכות אשתו שיעצה לו לעזוב מחלוקת זו, מכיוון שהוא לא יקבל אף תפקיד מנהיגותי גם אם עדת קורח תנצח.
מחלוקת קורח במחשבת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפרקי אבות[23] נאמר על המחלוקת של קורח:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקים, ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו.
בתלמוד הבבלי[24] מופיעה מחלוקת לגבי גורלה של עדת קורח: רבי עקיבא טוען כי אין להם חלק לעולם הבא, ואילו רבי אליעזר טוען: ”עליהם אמר הכתוב (שמואל א', ב', ו') ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל”. פסוק זה לקוח מתפילת חנה אמו של שמואל הנביא, שכאמור היה מצאצאי קורח.
בהמשך הסוגיה, מופיעה מחלוקת נוספת:
תנו רבנן: עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ותכס עליהם הארץ- בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל- לעולם הבא, דברי רבי עקיבא. רבי יהודה בן בתירא אומר: הרי הן כאבידה המתבקשת שנאמר (תהלים, קי"ט, קע"ו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי.
רבי צדוק הכהן מלובלין אמר כי לעתיד לבוא תתקבל "תורתו של קורח".[25]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמואל ליונשטאם, "קרח, דתן ואבירם", אנציקלופדיה מקראית, ירושלים, מוסד ביאליק, 1954.
בספרות חז"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה בר, 'מרידת קרח ומניעיה באגדות חז"ל', בתוך: עזרא פליישר וי"י פטחובסקי (עורכים), מחקרים באגדה, תרגומים ותפילות ישראל, ירושלים, תשמ"א, עמ' ט-לג.
- חננאל מאק, נשים וגברים באגדות על קרח ועדתו, מדעי היהדות, 40, תש"ס, עמ' 131–143, באתר JSTOR
- ברכי אליצור, 'מאפייני אופוזיציה מימי הבית השני, המשנה והתלמוד בדרשות על מחלוקת קורח', נטועים, י"ט, תשע"ד, עמ' 49–86.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעקב צ. מאיר, פרשת השבוע - עקרונות הצדק של הגיהנום, באתר הארץ, 7 ביוני 2013
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הסיפור נזכר גם בספר דברים, פרק י"א, פסוק ו', ובספר תהילים, פרק ק"ו, פסוקים ט"ז–י"ח.
- ^ רמב"ן על במדבר טז א
- ^ ספר תהילים, פרק ק"ו, פסוק י"ז
- ^ שמואל ליונשטאם, אנציקלופדיה מקראית, "קרח, דתן ואבירם", 261
- ^ ספר במדבר, פרק ט"ז, פסוק י'
- ^ במדבר רבה יח ד
- ^ ילקוט שמעוני רמז תש"ן
- ^ ספר תהילים, פרק צ"ט, פסוק ו'
- ^ במדבר רבה יח ח
- ^ רבי שניאור זלמן מלאדי,לקוטי תורה פרשת קרח נד, ב ואילך. רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק), אור התורה פרשת קרח דיבור המתחיל וייקח קרח. רבי מנחם מנדל שניאורסון, לקוטי שיחות חלק ד' פרשת קרח, חלק י"ח פרשת קרח שיחות א, ג, ה. ועוד.
- ^ ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוקים ל"ז–מ"א
- ^ במדבר רבה יח ג
- ^ קורח, באתר דעת
- ^ אבן עזרא על במדבר טז א
- ^ במדבר יא כט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"י, עמוד א'
- ^ אבן עזרא על במדבר טז, לה
- ^ רמב"ן על דברים יא ו, אברבנאל על במדבר טז "ועל דרך הפשט...", בכור שור במדבר טז, לד
- ^ רבנו בחיי על במדבר טז, לא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד, עמוד א'
- ^ s:רש"י על תהלים מב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ט, עמוד ב'
- ^ פרק ה' משנה י"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ט, עמוד ב'
- ^ רבי צדוק הכהן מלובלין, צדקת הצדיק, אות סה, באתר היברובוקס