פנחס רוזן

פנחס רוזן
	רוזן, 1951
לידה	1 במאי 1887; ז' באייר ה'תרמ"ז; ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	3 במאי 1978 (בגיל 91); כ"ו בניסן ה'תשל"ח; תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1931
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
עיסוק	עורך דין, משפטן
מפלגה	המפלגה הפרוגרסיבית (1948 - 1961); המפלגה הליברלית (1961 - 1965); ליברלים עצמאיים (1965-1968)
סיעה	המפלגה הפרוגרסיבית (1948 - 1961); המפלגה הליברלית הישראלית (1961 - 1965); ליברלים עצמאיים (1965-1968)
בת זוג	הדסה פרלמן
	14 במאי 1948 – 8 באוקטובר 1951; (3 שנים)
תחת ראש הממשלה	דוד בן-גוריון
	דב יוסף ←
	24 בדצמבר 1952 – 13 בפברואר 1956; (3 שנים)
תחת ראש הממשלה	דוד בן-גוריון, משה שרת
	→ חיים כהן דוד בן-גוריון ←
	28 בפברואר 1956 – 2 בנובמבר 1961; (5 שנים)
תחת ראש הממשלה	דוד בן-גוריון
	→ דוד בן-גוריון דב יוסף ←
	14 בפברואר 1949 – 23 בדצמבר 1968; (19 שנים)
כנסות	1–6
פרסים והוקרה
	פרס ישראל (1973)

פנחס רוזן (במקור: פליקס רוזנבליט; 1 במאי 1887 – 3 במאי 1978) היה פוליטיקאי ישראלי. יסד את מפלגת עלייה חדשה והיה ממייסדי המפלגה הפרוגרסיבית ובהמשך, ממקימי המפלגה הליברלית וממנהיגי ליברלים עצמאיים, חבר מנהלת העם ומחותמי מגילת העצמאות, חבר הכנסת, חבר מועצת עיריית תל אביב ושר המשפטים הראשון של מדינת ישראל, תפקיד שבו כיהן מהממשלה הראשונה ועד לתשיעית (למעט השלישית).

ביוגרפיה

נולד בשם פליקס רוזנבליט (Felix Rosenblüth) לפאני ושלום שמואל רוזנבליט, במשפחה בת חמישה ילדים בברלין בירת הקיסרות הגרמנית. הוריו באו ממשפחה עשירה שומרת מצוות מנאמני תורה עם דרך ארץ מהונגריה. אחיו הבכור, מרטין מיכאל (לימים, פעיל קרן היסוד), אחיו ד"ר ליאו רוזנבליט, אחותו מלכה (מלי) הייתה אשת ד"ר פליקס דנציגר ואחיו הצעיר יוסף רוזן (רוזנבליט) היה בעלה של קטה דן (דניאלביץ). הוא גדל במסינגוורק (מפעל לייצור פליז), בה למד תורה ומדעים. בגיל 18 החל ללמוד באוניברסיטאות פרייבורג וברלין, ובשנת 1908 הוסמך למשפטים. בראשית לימודיו היה בין המייסדים של ברית סטודנטים יהודית-ציונית.

במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני והיה לקצין בדרגת סגן ראשון. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה התגייס כולו לרעיון הציוני, ובין השנים 1920–1923 היה יושב ראש ההסתדרות הציונית בגרמניה. לאחר מכן עלה לארץ ישראל לכהן כנציג ההסתדרות הציונית בהנהלת סולל בונה. בשנים 1926–1931 יצא בשליחות ציונית ללונדון, שם עבד בצמוד לחיים ויצמן כחבר ההנהלה הציונית ומנהל מחלקת הארגון שלה. בשנת 1931 חזר לארץ ישראל, ועסק בעריכת דין ובפעילות פוליטית. כשעלו הנאצים לשלטון בגרמניה מיקד רוזן את פעילותו הציבורית בסיוע לעולים מגרמניה והיה בין מייסדיה ומנהליה של חברת ההעברה ומהמייסדים של ארגון יוצאי מרכז אירופה.

בבחירות בדצמבר 1935 למועצת עיריית תל אביב נבחר לחבר במועצה,^[1] בה כיהן עד 1948.

בשנת 1942 ייסד את מפלגת עלייה חדשה (של עולי מרכז אירופה ובעיקר גרמניה) והנהיג אותה. היה חבר מנהלת העם ומחותמי מגילת העצמאות (בשם פליכס רוזנבליט, שאותו עִברת לבקשת בן-גוריון).

עם הקמת המדינה היה ממייסדי המפלגה הפרוגרסיבית, שהייתה איחוד של מפלגת "עלייה חדשה" עם תנועת העובד הציוני והציונים הכלליים. עמד בראש המפלגה הפרוגרסיבית וכיהן כשר המשפטים מטעמה בכל הממשלות הראשונות של ישראל, עד לתום כהונת הממשלה התשיעית ב-2 בנובמבר 1961 (למעט הממשלה השלישית, שכיהנה כשנה ורבע מאוקטובר 1951 עד דצמבר 1952). בשנת 1950 הוטל עליו להקים את הממשלה על ידי הנשיא ויצמן, והוא הקים ממשלה בראשות בן-גוריון.^[2] בשנת 1961 היה בין מקימי המפלגה הליברלית (איחוד בין מפלגת הציונים הכלליים ובין המפלגה הפרוגרסיבית) והיה בין ראשיה עד שנת 1965. עם יסוד גח"ל, פרש מהמפלגה הליברלית, עם יוצאי המפלגה הפרוגרסיבית, והיה מנהיג ליברלים עצמאיים.

בתפקידו כשר המשפטים זכה רוזן להערכה ותמיכה רבה מכל קצוות המערכת הפוליטית. חברי הכנסת נהגו לא אחת להחמיא לו ולתפקודו כשר מעל במת הכנסת. הגדיל לעשות ח"כ יצחק קורן, אשר בנאום במסגרת דיוני התקציב של שנת 1961 אמר בפתח דבריו כי לדעתו רוזן הוא "אחד האישים הדגולים, וזכויות רבות לו בהנחת יסודות המשפט והצדק במדינה".

בערב יום העצמאות התשכ"ח 1968 נמנה עם משיאי המשואות.^[3]

רוזן, שהיה חובב שחמט נלהב, כיהן כנשיא כבוד של האיגוד הישראלי לשחמט.

ב-1935 נשא את הדסה פרלמן, נולדה להם בת אחת, שנפטרה בילדותה.

רוזן נפטר בתל אביב ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק בגבעתיים. על שמו נקראו רחובות ברחבי הארץ ובית פנחס רוזן - רמת חן לדיור מוגן, מייסודו של ארגון יוצאי מרכז אירופה.

פנחס רוזן חותם על מגילת העצמאות
פנחס רוזן מימין לדוד בן-גוריון באליפות ישראל הראשונה בשחמט

בתאריך 24 בנובמבר 1987 השירות הבולאי הנפיק בול דאר לזכרו של רוזן, הנושא את דיוקנו. האמנית רות בקמן מלכא עיצבה את הבול.^[4]

לקריאה נוספת

חיים כהן (עורך), ספר יובל לפנחס רוזן: מנחת שי מאת כל עובדי משרד המשפטים ומאת מנין ידידים ומעריצים, ירושלים: מפעל השכפול, תשכ"ב, 1962
גדעון האוזנר, "פנחס רוזן, קווים לדמותו, דרכו ופעלו", תמורות: ירחון לענייני מדיניות וחברה (יולי 1978), 33–40
חיים כהן, "על פנחס רוזן", משפטים ח (תמוז תשל"ח), עמ' א–ח
חיים כהן, "על פנחס רוזן ז"ל" (שנה לפטירתו), תמורות (מאי 1979), 33–35
רות בונדי, פליקס: פנחס רוזן וזמנו, תל אביב: זמורה ביתן, 1990^[5]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פנחס רוזן בוויקישיתוף

פנחס רוזן, ראיון (עם יצחק גרינבוים) כחותם על מגילת העצמאות, מראיין: אליעזר ורטמן. מקור: אוספי הקלטות קול, ארכיון המדינה.
פנחס רוזן, באתר הכנסת
פנחס רוזן, באתר כנסת פתוחה
דניאל בלוך, הרוזן של הכנסת, דבר, 27 בדצמבר 1968, המשך
דוד תדהר (עורך), "פנחס (פליכס) רוזן (רוזנבליט)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1918
פנחס רוזן (1887-1978), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ הנבחרים למועצה החדשה של עירית תל אביב, הארץ, 20 בדצמבר 1935
^ אלי אשכנזי‏, פוליטיקאי בכיר הרכיב ממשלה - וזז הצידה לטובת מנהיג אחר. זה כבר קרה ב-1961, באתר וואלה, 1 ביוני 2021
^ משואות בהר הרצל במלאת 20 למדינה, למרחב, 3 במאי 1968
^ התאחדות בולאי ישראל, קטלוג בולי ישראל
^ ביקורת: זכי שלום, על ספרה של רות בונדי, עיונים בתקומת ישראל 1, ‏1991, עמ' 574-569

[1] הנבחרים למועצה החדשה של עירית תל אביב, הארץ, 20 בדצמבר 1935

[2] אלי אשכנזי‏, פוליטיקאי בכיר הרכיב ממשלה - וזז הצידה לטובת מנהיג אחר. זה כבר קרה ב-1961, באתר וואלה, 1 ביוני 2021

[3] משואות בהר הרצל במלאת 20 למדינה, למרחב, 3 במאי 1968

[4] התאחדות בולאי ישראל, קטלוג בולי ישראל

[5] ביקורת: זכי שלום, על ספרה של רות בונדי, עיונים בתקומת ישראל 1, ‏1991, עמ' 574-569

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

חברי הכנסת הראשונה
מפא"י	דוד בן-גוריון • משה שרת • אליעזר קפלן • (דוד רמז) • יוסף שפרינצק* • גולדה מאיר • יצחק בן-צבי • זלמן שזר • דב יוסף • חיים בן אשר • אברהם הרצפלד • עדה מימון • שלמה לביא • שמואל דיין • יוסף ברץ • יחיאל דובדבני • בבה אידלסון • פרץ נפתלי • פנחס לבון • זלמן ארן • בן-ציון דינור • אליהו הכרמלי • נטע הרפז • (יהודית שמחוני) • (אבא חושי) • יזהר סמילנסקי • ראובן שרי • יונה כסה • אפרים תבורי • (יוסף מיכאל לם) • (אריה שפטל) • (אברהם טביב) • צבי יהודה • עקיבא גוברין • יוסף אפרתי • אריה בהיר • חסיה דרורי • אליעזר ליבנה • דוד הכהן • ישראל גורי • עמי אסף • מאיר ארגוב • דבורה נצר • שרגא גורן • השל פרומקין • דוד בר-רב-האי • (יצחק קנב) • (הרצל ברגר) • (ז'ניה טברסקי) • (ישראל ישעיהו-שרעבי) • (ברוך אזניה) • (מנחם כהן) • (רפאל בש)
מפ"ם	(יצחק טבנקין) • מאיר יערי • יעקב חזן • נחום ניר-רפאלקס • אהרן ציזלינג • מרדכי בנטוב • ישראל גלילי • יעקב ריפתין • משה סנה • ברל רפטור • אליעזר פרי • משה ארם • חנה למדן • חנן רובין • ישראל בר-יהודה • מנחם בדר • פייגה אילנית • יצחק בן-אהרן • (דב בר-ניר) • (מנחם רצון) • (דוד ליבשיץ)
החזית הדתית המאוחדת	יהודה לייב פישמן מימון • יצחק מאיר לוין • חיים משה שפירא • משה אונא • בנימין מינץ • דוד צבי פנקס • מאיר דוד לוונשטיין • זרח ורהפטיג • אליהו-משה גנחובסקי • קלמן כהנא • מרדכי נורוק • יוסף בורג • אהרן-יעקב גרינברג • אברהם יהודה גולדראט • אברהם-חיים שאג • (משה קלמר) • (אליהו מזור)
תנועת החירות	מנחם בגין • אורי צבי גרינברג • יעקב מרידור • אריה בן-אליעזר • אברהם רקנאטי • יוחנן בדר • הלל קוק • חיים לנדאו • שמואל מרלין • חיים כהן-מגורי • אליהו לנקין • שמואל כץ • ערי ז'בוטינסקי • אסתר רזיאל-נאור
הציונים הכלליים	פרץ ברנשטיין • ישראל רוקח • שושנה פרסיץ • יוסף ספיר • יעקב קליבנוב • יעקב גיל • יוסף סרלין
המפלגה הפרוגרסיבית	פנחס רוזן • אברהם גרנות • אידוב כהן • יזהר הררי • ישעיהו פורדר
ספרדים ועדות מזרח	בכור-שלום שטרית • אליהו אלישר • אברהם אלמליח • משה בן-עמי
מק"י	שמואל מיקוניס • תופיק טובי • אליעזר פרמינגר • מאיר וילנר
הרשימה הדמוקרטית של נצרת	סיף א-דין א-זועבי, אמין-סלים ג'רג'ורה
מפלגת הלוחמים	נתן ילין-מור
ויצו	רחל כהן-כגן
התאחדות התימנים בישראל	זכריה גלוסקא
בסוגריים - כהונה חלקית, * יו"ר הכנסת