פורטל:תולדות עם ישראל/היום בתולדות עם ישראל/חשוון
| א'_בחשוון |  א' בחשוון תר"ץ, 4 בנובמבר 1929, ממשלת המנדט אסרה על הופעתו של העיתון "דבר", וזו חודשה רק ב-20 בנובמבר. הממשל הבריטי טען כי העיתון בעריכתו של ברל כצנלסון ממנהיגי "אחדות העבודה", בהוצאת ההסתדרות הכללית ושופרה של תנועת העבודה, עבר על "פקודת הסודות הרשמיים" כאשר פרסם מסמך סודי של המשטרה שבו פורטו שמות חשודים בקשרים עם ארגונים ומדינות קומוניסטיות, ובראשם המופתי הירושלמי חג' אמין אל-חוסייני ופעילי ציבור ערבים. בתקופה שבה נמנע הוצאתו לאור, המשיכו עורכי העיתון ומנהליו, והוציאו אותו לאור תחת שמות של גופים או ביטאונים ידועים, כגון "חדשות קפא"י" ו"קונטרס". |
עריכה | תבנית | שיחה |
| ב'_בחשוון |  ב' בחשוון תרע"ד, 2 בנובמבר 1913, נוסד היישוב קבוצת כנרת השוכן בחוף הדרום-מערבי של הכנרת, בין דגניה א' לבין המושבה כנרת. מיייסדי היישוב היו אנשי העלייה השנייה: בנציון ישראלי, נח נפתולסקי ומאיר רוטברג. בחצר כנרת עבדו קבוצות חלוצים וחלוצות רבות. הקבוצה המייסדת התיישבה באתר לפי בקשתו של ד"ר ארתור רופין, מנהל המשרד הארצישראלי. בסמוך שכנו "תימני כנרת", אשר הגיעו לעבוד בחווה בכנרת ב-1912. הם התגוררו בבית המוטור ובסביבתו, והיוו קבוצה חברתית נפרדת. לאחר מלחמת העולם הראשונה, עזבו רוב החברים אל גדוד העבודה ועין חרוד, ואל מעט הוותיקים הצטרפה, לפי הזמנתם, "קבוצת וילנה", אנשי העלייה השלישית; ובמאמץ משותף הקימו משק חקלאי מגוון. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| ג'_בחשוון |  ג' בחשוון תרצ"ג, 2 בנובמבר 1932, התקיימה הוועידה השנייה של מפלגת פועלי ארץ ישראל, מפא"י. מפא"י הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית, הגדולה ביישוב בתקופת המנדט. היא נוסדה בשנת 1930 מאיחוד מפלגות הפועלים: הפועל הצעיר ואחדות העבודה. חברי המפלגה ממגזרים שונים הקימו ארגונים ומוסדות, אשר חלשו על חיי החברה והתרבות של היישוב, ואף על היבטים בחיי קהילות יהודיות בחוץ לארץ. הגדול והעיקרי שבהם היה ההסתדרות הכללית, אשר נוסדה בשנת 1920, ומשנת 1925 הוציאה לאור את העיתון דבר. חברי המפלגה ייסדו את תיאטרון האהל, את תנועת נוער הנוער העובד והלומד ואת ארגון הספורט – הפועל. בתחום הכלכלה היו תחת השפעתה בנק הפועלים), חברת ביטוח הסנה, החברה לעבודות חקלאיות יכין, ודן ואגד. בתחום הביטחון היה כפוף למנהיגיה ארגון "ההגנה", אשר נוסד ב-1920, אך התפתחותו הואצה לאחר הקמתה, ונעזרה בכלל ארגוניה ומוסדותיה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| ד'_בחשוון |  ד' בחשוון תש"ד, 2 באוקטובר 1943, נערך מבצע ההצלה של יהדות דנמרק מידי שלטונות הכיבוש של גרמניה הנאצית בממלכה. ב-9 באפריל 1940 פלשו לדנמרק הכוחות הנאציים. אולם הם אפשרו לדנים לשמור על מוסדות השלטון העצמי; המלך כריסטיאן העשירי נותר בראש המדינה, והפרלמנט והממשלה הדנית המשיכו לתפקד. אך בשנת 1943 פוזרה הממשלה והנאצים הכריזו על משטר צבאי. ב-28 בספטמבר נודע למנהיגים דנים על התוכנית הנאצית לרכז את יהודי הממלכה ולשלוח אותם אל מחנות השמדה במזרח אירופה. בשלב ראשון, נמסרה הידיעה לראשי הקהילה היהודית, ויהודים רבים הוסתרו אצל ידידים דנים, ובינתיים הכינה המחתרת הדנית מבצע למילוטם אל שוודיה הנייטרלית. בשלב שני, במבצע שארך שלושה שבועות, בשיתוף פעולה של כל מוסדות הממלכה העיקריים: המלך, המשטרה, הכמורה והאוניברסיטאות, הוסעו כ-7,200 יהודים (כ-90% מיהודי דנמרק) וכ-700 קרובי משפחה לא-יהודים אל החוף המזרחי של המדינה, ומשם בסירות דיג אל שוודיה. כ-492 יהודים נתפסו על ידי הגרמנים, ונשלחו למחנה טרזיינשטט בצ'כוסלובקיה. לאחר מעצרם המשיכה ממשלת דנמרק לעקוב אחריהם ולשלוח להם חבילות תרופות ומזון. הודות לכך, בסופו של דבר רק כ-150 יהודים דנים נספו בשואה. על כן, הוכר העם הדני כולו "כאיש אחד" על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| ה'_בחשוון |  ה' בחשוון תש"י, 28 באוקטובר 1949, הרב ששון כדורי, ראש קהילת יהודי בגדאד שלח אגרת חשאית אל סגן ראש הממשלה ושר הפנים העיראקי, ובה בקשה לשמור על מעמדם החוקי של היהודים, ולהגן על ביטחונם ושלומם, אשר התערערו בידי זרועות השלטון של המדינה ועקב פעולותיהם האלימות של אזרחים. מעמדם של היהודים בעיראק, כ-87,488 נפש בשנת 1920, כאשר החל בה המנדט הבריטי, היה שווה לשאר התושבים. אולם משנת 1933, במקביל ובהשפעת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, החלה תעמולהאנטישמית ואנטי-ציונית במדינה והתנכלויות לרכושם, ששיאן בפרעות פרהוד ב-1941 ובאתרים נוספים. שליחי היישוב הגיעו לעיראק במחתרת, ופעלו להבטחת ביטחונם של היהודים, ולהעלאתם לארץ ישראל בין השנים 1941-1951. אירועי כ"ט בנובמבר ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1948, השליכו לרעה על מעמדם ומצבם. על כן, בין דבריו ציין הרב כדורי: ”הקהילה היהודית בעיראק, אשר נודעה במשך 2,500 שנות חייה בעיראק בדבקותה בארץ הזאת ובנאמנותה לה ללא רבב, הייתה בטוחה כי פרוץ המלחמה הפלשתינית (הסכסוך הישראלי-פלסטיני) לא ישפיע על קיומה או יפגום בזכויותיה ובחירותה המעוגנת בחוקה – כל עוד היא ממלאת את חובתה תוך דבקותה בחוקים ונאמנות לארץ.” אולם בעקבות עוינותם של הממשל והאזרחים, התגברה היציאה ההמונית של היהודים מעיראק, ובשנות ה-50, במסגרת מבצע עזרא ונחמיה, יצאה רוב יהדות עיראק אל ישראל. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| ו'_בחשוון |  ו' בחשוון תרפ"א, 18 באוקטובר 1920, יומה השלישי והאחרון של ועידת מפלגת "הפועל הצעיר" במקווה ישראל. "הפועל הצעיר" נוסדה בשנת 1905, בתקופת העלייה השנייה. מטרותיה היו הגשמת הציונות ויצירת חברה עברית עובדת ומתפרנסת מעמל כפיה; חברי "הפועל הצעיר" הטיפו לעבודה עברית וכיבוש העבודה, ולהחייאת התרבות העברית. ההוגה והחלוץ אהרון דוד גורדון היה ממנהיגיה הנערצים. משתתפי הוועידה במקווה ישראל, קראו להסתדרות הציונית לפתח את החקלאות ולתמוך בחינוך החקלאי בבתי הספר בארץ. כמו כן, הובעה בה הערכה למפעלים הספרותיים של המפלגה: השבועון "הפועל הצעיר" והירחונים ""מעברות" ו"השדה". |
עריכה | תבנית | שיחה |
| ז'_בחשוון |  ז' בחשוון תש"ט, 9 בנובמבר 1948, בלילו של אותו יום התחולל מבצע "שמונה" לכיבוש משטרת עיראק סואידן במלחמת העצמאות. לאחר שבעה כישלונות בהתקפות ליליות על ידי חטיבות "גבעתי" ו"הנגב", הצליחה חטיבה 8 בפיקודו של יצחק שדה לבצע את כיבוש בנין המשטרה, שכונה "המפלצת על הגבעה", מידי הצבא המצרי בהתקפת יום משוריינת ובסיוע ארטילריכבד. לאחר הכיבוש הוסב שמו של הבניין ל"מצודת יואב" על שם יצחק דובנו מפקד קיבוץ נגבה, שכינויו בהגנה היה יואב, אשר נהרג בנגבה בהפצצת מטוסים של חיל האוויר המצרי. ב-1983 כאשר הוקמה מחדש חטיבת גבעתי הוקם בבנין מוזיאון מורשת גבעתי. הוא כולל מיצג על תולדות החטיבה במלחמת העצמאות ותצוגת כלי נשק; בקומה השנייה של המבנה נמצא אתר זיכרון של סיירת "שקד", שפעלה בדרום משלהי שנות ה-50 של המאה ה-20 עד לאחר מלחמת יום כיפור. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| ח'_בחשוון |  ח' בחשוון תש"ט, 10 בנובמבר 1948, בעיצומה של החזית בדרום ארץ ישראל, ובכדי לסיימה בדרכי שלום, בשליחות מפקדו יגאל אלון, יצא בבוקרו של יום ירוחם כהן, איש הפלמ"ח וצה"ל, במכונית משוריינת עם דגלים לבנים ומגבירי קול, בקריאות בערבית ואנגלית, כי הוא חפץ להפגש עם קצין מצרי. מעמדות המצרים יצאו שלושה קצינים, ובהם גמאל עבד אל נאצר. כהן הציע להם לקיים פגישה בין מפקד החטיבה המצרית הנצורה בכיס פלוג'ה ומפקד הכוחות הישראלים. סוכם כי הפגישה תיערך ביום ה-11 בנובמבר 1948בקיבוץ גת הסמוך ל"כיס", אולם המשא ומתן נכשל, והעימות בין הכוחות נמשך עד תום המלחמה. בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, שנחתם ב־24 בפברואר 1949, הוסכם כי הכוחות המצרים ייסוגו מכיס פאלוג'ה, והם פינו אותו ב-27 בפברואר 1949. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| ט'_בחשוון |  ט' בחשוון תרפ"ז, 17 באוקטובר 1926, יומה הראשון של "המועצה החקלאית" של ההסתדרות. על סדר יומה בשלה ההסכמה לתוכנית התיישבות של 500 משפחות – כאלף עובדים בקרקעות ההסתדרות הציונית. "התיישבות האלף" הייתה חלק ממערך כולל של התיישבות חקלאית שעיקרה המטעים וההדרים בארץ משלהי 1927. לאחר שפרטיה בחקלאות חדשנית ומימון ואשראי, עובדו וגובשו, היא התקבלה במושב הסוכנות היהודית בלונדון במרץ 1930. במסגרת "התיישבות האלף" הוקמו המושבים: כפר ביל"ו, גבתון, נטעים, בית עובד, צופית, כפר הס, רמת טיומקין, רשפון, גבעת ח"ן, גני עם, וצורפו משפחות לקיבוצים: קבוצת שילר וגבעת השלושה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| י'_בחשוון |  י' בחשוון ת"ש, 4 בנובמבר 1939, הוקמה ישיבת בני עקיבא כפר הרואה, על ידי הרב משה צבי נריה במושב הדתי כפר הרא"ה. הישיבה הייתה הראשונה בישיבות בני עקיבא ששילבה לימודים תורניים כמקובל בעולם הישיבות ולימודים לבחינות הבגרות. ראשיתה בחוגים תורניים ברחבי הארץ, אשר פנו להנהלה הארצית של תנועת הנוער "בני עקיבא, לרב משה צבי נריה ולבנימין שחור בדרישה להקים ישיבה שתהיה ברוח לאומית-ציונית, ושילמדו בה בעברית. הרב יהודה לייב מימון הסכים לסייע להקמת הישיבה מכיסו שלו ומנהיג "המזרחי" משה חיים שפירא הסכים לסייע בתקצוב הישיבה לתקופת ניסיון. 13 התלמידים הראשונים ובראשם הרב נריה הגיעו לכפר הרא"ה, והקימו בית מדרש בצריף בית הכנסת תוכנית הלימודים כללה לימוד תנ"ך, משניות, גמרא, וכתבי הראי"ה. בתחילה שולבו בישיבה לימודי חקלאות ולימודי קודש. ולאחר כך, הוכנסו לישיבה לימודי בית ספר תיכון. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| י"א_בחשוון |  י"א בחשוון תר"ף, 4 בנובמבר 1919, התאספה ועידת "הסתדרות הרופאים העברים בארץ ישראל", בשמה לאחר מכן, "ההסתדרות הרפואית בישראל"; וזאת, לראשונה מאז סיום מלחמת העולם הראשונה וכניסת הצבא הבריטי לארץ ישראל. ראשיתה של הסתדרות הרופאים בשנות העלייה השנייה, ב-11 בינואר באספה שהתקיימה בתל אביב. יושב ראש ההסתדרות היה ד"ר יהודה לייב פוחובסקי. בשנות ה-40 ההסתדרות הרפואית הקימה את קופות החולים "אוצר הרופאים" וה"שילוח"; בשנות ה-60 התאחדו קופות אלה לקופת חולים אסף ובשנת 1976 אל קופת חולים מכבי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| י"ב_בחשוון | _cropped.jpg) י"ב בחשוון תשס"ו, 4 בנובמבר 1995, נרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין לאחר עצרת בכיכר מלכי ישראל בידי יגאל עמיר. המתנקש התנגד למהלכים הפוליטיים אותם הוביל רבין, ובכללם הסכמי אוסלו. לרצח היו השלכות רבות על יחסי הכוחות בפוליטיקה הישראלית, ואף תואר כנקודת שבר ביחסים בין ימין ושמאל במדינת ישראל. לאחר הרצח נשמעו קולות רבים בשמאל אך גם מימין, אשר כינו את האווירה הציבורית הטעונה ששררה לפני הרצח בשם "הסתה", טענו שהיה קשר ישיר או עקיף בינה לבין הרצח, ובקשו לנקוט באמצעים משפטיים נגד המסיתים. בקרב הימין, טענו כי מדובר בניצול פוליטי של הרצח, שנעשה על ידי מתנקש בודד, בניסיון לבלום את ההסתייגות והבקורת כנגד הסכמי אוסלו והשלכותיהם. התאריך העברי נקבע על פי חוק משנת תשנ"ז-1997, כיום הזיכרון ליצחק רבין. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| י"ג_בחשוון |  י"ג בחשוון תרל"א, נובמבר 1870, בסביבות יום זה הגיע לארץ ישראל שמעון ברמן, "חובב ציון", אחד מהחוזים והיזמים של התיישבות יהודית חקלאית בארץ ישראל במאה ה-19. בספרו מסעות שמעון תיאר את מסעותיו בארץ ואת חזונו להקמת חברה יהודית עמלנית המתפרנסת מיגיע כפיה. ברמן הקים את "חברת ישוב ארץ ישראל בטבריה", שבה השתתפו כמאה וחמישים נפש, אך הנסיבות המשפטיות והכלכליות בארץ בתקופה העות'מאנית הקשו, ולמעשה מנעו את מימוש תוכנית ההתיישבות, וגרמו מפח נפש לרבים. באחרית ימיו נוסדו המושבות הראשונות על ידי אנשי היישוב הישן והעלייה הראשונה: ראש פינה, פתח תקווה, ראשון לציון וזכרון יעקב. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| י"ד_בחשוון |  י"ד בחשוון תש"ז, 8 בנובמבר 1946, יצאה מנמל בקר ביוגוסלביה האונייה כנסת ישראל ועל סיפונה 3,400 מעפילים. ליוותה אותה אוניית המעפילים "אבא ברדיצ'ב" ועל סיפונה 600 מעפילים. בשל תקלה בדרכן בים הועלו אל "כנסת ישראל" נוסעי "אבא ברדיצ'ב". כאשר התקרבה לחופי ארץ ישראל, זוהתה ונתפסה "כנסת ישראל" על ידי מטוס ומשחתות בריטיות, ולאחר מאבק קשה נתפסה האונייה, ונוסעיה נשלחו למחנות המעצר אשר הקימו הבריטים בקפריסין. המעפילים עלו לארץ לאחר הקמת המדינה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| ט"ו_בחשוון |  ט"ו בחשוון תרע"ח, 31 באוקטובר 1917, כיבוש יפו ותל אביב על ידי הצבא הבריטי בפיקודו של הגנרל אדמונד אלנבי. מיד לאחר כניסת הכוחות הבריטים, החלו לחזור לתל אביב וליפו מגורשיה היהודי, ובכך הסתיימה פרשת גירוש תל אביב, שתחילתה בערב פסח תרע"ז, ה-6 באפריל 1917 בפקודת השליט המקומי העות'מאני אחמד ג'מאל פאשה. רוב תושבי תל אביב חזרו אליה ושיקמו את הבתים והגינות בשבועות הספורים שלאחר הכיבוש הבריטי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| ט"ז_בחשוון |  ט"ז בחשוון תרצ"ט, ליל 9-10 בנובמבר 1938, הותקפו קהילות היהודים בגרמניה הנאצית במסע הרס והרג מאורגן של אנשי האס אס, שנקרא "ליל הבדולח" (בגרמנית: "Kristallnacht"). במשך היום נרצחו כ-400 נפש, ובימים שלאחר הפרעות, איבדו 400 נפש נוספים את חייהם. כ-30 אלף נפש נעצרו, וחלקם נשלחו למחנות ריכוז בדכאו, בוכנוואלד וזקסנהאוזן. רוב בתי הכנסת ובתי העלמין הושחתו, ובתי מסחר רבים של יהודים נהרסו. הפרעות סימנו הרעה נוספת בהתייחסותה של גרמניה הנאצית אל אזרחיה היהודים, וכן הפנו את תשומת הלב של דעת הקהל וההנהגה המדינית של מדינות המערב לאירועים הקשים המתחוללים בה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| י"ז_בחשוון |  |
עריכה | תבנית | שיחה |
| י"ח_בחשוון | .crop.jpg) י"ח בחשוון תרמ"ה, 6 בנובמבר 1884, נפתחה ועידת קטוביץ של חובבי ציון, למען ההתיישבות בארץ ישראל. בשל החשש משלטונות האימפריה הרוסית, היא הוצגה כמסיבת יובל לרגל יום הולדתו המאה של השר משה מונטיפיורי. הד"ר יהודה לייב פינסקר ניהל את הוועידה ונאם בראשיתה ובסיומה, ווהרב שמואל מוהליבר נשיא הכבוד. השתתפו בוועידה 36 נציגים של "חובבי ציון" מרוסיה, רומניה, שלזיה, גרמניה וצרפת, ובהם ראשי תנועת חיבת ציון: קלונימוס זאב ויסוצקי, משה לייב ליליינבלום, שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר), אלכסנדר צדרבוים, אחד העם ודוד גורדון. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| י"ט_בחשוון |  י"ט בחשוון תש"ז, 13 בנובמבר 1946, אירע פיצוץ בקרונית סיור של הרכבת המנדטורית בסמוך לירושלים. שירות הרכבות בארץ ישראל הופעל על ידי ממשלת המנדט הבריטית, מתחילת המנדט הבריטי בשנת 1920, עד לסיומו בשנת 1948. מאפריל 1946 ובמשך שנת 1947, כחלק מפעולות המחאה והמרי של היישוב העברי כנגד השלטונות הבריטיים, חובלו מתקני הרכבת: קרונות, מסילות ותחנות, על ידי פלמ"ח, אצ"ל ולח"י. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| כ'_בחשוון | .jpg) כ' בחשוון תרצ"א, 11 בנובמבר 1930, הסתיימו עבודות הייבוש וההרחבה של מפרץ חיפה, המפרץ הגדול בחופי ארץ ישראל. אורכו בציר צפון-דרום הוא כ-12 קילומטר והנחל העיקרי הנשפך אליו הוא הקישון. המפרץ היה בשימוש במתכונת מצומצמת כבר בשלהי התקופה העות'מאנית, ופותח על ידי שלטונות המנדט הבריטי, אשר ראו בו נכס צבאי אסטרטגי וכלכלי לפיתוח הארץ. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| כ"א_בחשוון |  כ"א בחשוון תש"ה, 7 בנובמבר 1944, הוצאתה להורג של צנחנית היישוב חנה סנש בבודפשט; העיר בה נולדה ב-17 ביולי 1921. היא עלתה לארץ ישראל בשנת 1939 ולמדה שנתיים בבית הספר החקלאי בנהלל בהנהלת חנה מייזל שוחט. הייתה ממייסדי קיבוץ שדות ים, ובמקביל והדריכה בקן קריית חיים של הנוער העובד והלומד. באותן שנים חיברה שירים, שהנודע שבהם הוא "אשרי הגפרור". סנש התנדבה לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, והייתה לאחת מצנחני היישוב שהובאו לאירופה הכבושה בידי הנאצים, כדי לעזור לקהילות היהודיות הנרדפות. היא הוצנחה בהונגריה, נתפסה ונחקרה, והוצאה להורג. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| כ"ב_בחשוון |  כ"ב בחשוון תש"ט, 24 בנובמבר 1948, בסמוך לעיירה לוד נחנך נמל התעופה הבינלאומי הרשמי של מדינת ישראל. ראשיתו של מתחם שדה התעופה בשנות ה-30, כאשר תוכנן והוקם על ידי שלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל; ונקרא אז "שדה התעופה של וילהלמינה". במלחמת העצמאות נכבש אזור השדה על ידי חטיבה 8 בפיקודו של יצחק שדה, במסגרת מבצע דני. לאחר פטירתו של דוד בן-גוריון, המנהיג הציוני וראש הממשלה הראשון, נקרא השדה על שמו "נמל התעופה בן-גוריון". |
עריכה | תבנית | שיחה |
| כ"ג_בחשוון |  כ"ג בחשוון תש"ג, 3 בנובמבר 1942, היום האחרון והמכריע של קרב אל-עלמיין השלישי. הקרב החל ב-23 באוקטובר ובמהלכו הביסה הארמייה הבריטית השמינית בפיקודו של ברנרד מונטגומרי את הכוח הגרמני-איטלקי בפיקוד ארווין רומל (ארמיית הפאנצר אפריקה) ואילצה את הכוחות הגרמנים להתחיל בנסיגה ארוכה לאורך חופי צפון אפריקה, שהסתיימה בכניעתם עם הכוחות האיטלקיים בתוניסיה בראשית מאי 1943. תוצאות הקרב באל-עלמיין והתבוסה בקרב סטלינגרד, הכריעו את זירת המערכה בצפון אפריקה והביאו למפנה במלחמת העולם השנייה; בנוסף, הייתה לו משמעות רבה מבחינת היישוב היהודי. הוא הביא לסיומם של "מאתיים ימי חרדה" מפני פלישה של כוחות גרמניה הנאצית לארץ ישראל. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| כ"ד_בחשוון | .jpg) כ"ד בחשוון תש"א, 25 בנובמבר 1940, הוטבעה אוניית המעפילים "פאטריה", אוניית גירוש מעפילים שארגנו שלטונות המנדט הבריטי בנמל חיפה. נהרגו כ-200 מעפילים ו-50 חיילים בריטים. אל סיפון האונייה הועלו בכפייה מעפילים משלוש אוניות שנתפסו בנובמבר 1940, ליד חופי ארץ ישראל, במטרה לגרשם למחנה במאוריציוס. אנשי "ההגנה" הצמידו פצצה אל דופן אונייה כאשר עגנה בנמל חיפה, במטרה לגרום לה נזק שיעכב את הפלגתה, ובכך למחות על גירושם מהארץ. אולם הנזק היה גדול מהמתוכנן, כנראה בשל התחזוקה הירודה של האונייה; ועוצמת הפיצוץ גרמה לטביעתה המהירה ולמותם של רבים. האירוע התקבל בצער ובזעזוע ביישוב ולפולמוס מר. השלטונות הבריטים הקימו ועדת חקירה והסכימו לאפשר לניצולי "פאטריה" להישאר בארץ, על חשבון מכסת הנכנסים היהודים באותה שנה, שנקבעה על ידם, כחלק ממדיניות הספר הלבן. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| כ"ה_בחשוון |  כ"ה בחשוון תרצ"ד, 13 בנובמבר 1933, בערבו של היום הוקם מושב אלישיב, הראשון שהקימו יוצאי תימן בארץ ישראל. הקרקעות נמסרו להם על ידי מחלקת ההתיישבות של ההנהלה הציונית והקק"ל. בתקופה הראשונה הם הועסקו על ידי הסוכנות, ובמקביל עיבדו את הקרקעות ופיתחו ענפים חקלאיים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| כ"ו_בחשוון |  כ"ו בחשוון תרצ"ז, 11 בנובמבר 1936, הגיעו לארץ חברי ועדת פיל. חברי הוועדה הציעו תוכנית חלוקה של ארץ ישראל, בין היהודים לבין ערבים. בראש הוועדה עמד הלורד ויליאם רוברט פיל. [הוועדה באוגוסט 1936, כדי לחקור ולהציג בפומבי את הסיבות לפריצתו של המרד הערבי הגדול, אשר דוכא למעשה על ידי ממשלת המנדט בארץ ישראל. חברי הוועדה מונו על ידי ויליאם אורמסבי-גור, שר המושבות בממשלתו של נוויל צ'מברלין. מנהיגות רוב היישוב העברי, שבראשה עמד דוד בן-גוריון, קדמה בברכה את הצעות הוועדה. לעומתם, התנגדו מימין, חלק מחברי המפלגות הדתיות, והרוויזיוניסטים שלא ניתן להם ייצוג רשמי; ומשמאל, חברי המפלגה הקומוניסטית ותומכי רעיון מדינה דו-לאומית בארץ ישראל, שחלקם היו חברי מפלגות ציונות. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| כ"ז_בחשוון |  כ"ז בחשוון תש"ח, 10 בנובמבר 1947, הוקם שירות האוויר (בראשי תיבות: הש"א) של ההגנה" בפיקודו של יהושע אשל; לאחר הקמת המדינה הפך לחיל האוויר הישראלי. באותו יום גם הוקמה בש"א הטייסת הראשונה שלו, שנקראה "טייסת א'", ובסיסה היה בשדה דב. גויסו אליה טייסים חברי הפלמ"ח ויוצאי צבא ארצות הברית. הם הטיסו מטוסים קלים חד מנועיים, שלרוב היו בבעלות "אווירון". פעילותם העיקרית של טייסי הש"א הייתה איסוף מודיעין. ומספר פעמים אף עסקו בפעילות הגנה, התקפה וירי, בקרבות מלחמת העצמאות. לקראת סיום המנדט הבריטי, רכשה הסוכנות היהודית 21 מטוסים שהיו בשירות הצבא הבריטי, ונזקקו לשיפוץ רב, מהם רק 15 כשרו לבסוף לשימוש, והשאר שימשו כחלפים. המטוסים המשופצים ומטוסים נוספים שנרכשו בהמשך שימשו את צה"ל בראשית מלחמת העצמאות, במבצעים: יואב, חירם, חורב ועובדה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| כ"ח_בחשוון |  כ"ח בחשוון תרפ"ז, 5 בנובמבר 1926, נפתחה הוועידה הארצית של ברית הציונים הרוויזיוניסטים בארץ ישראל, בנשיאותו של זאב ז'בוטינסקי. הצה"ר הייתה תנועה ומפלגה ציונית עולמית. שמה ביטא את הביקורת על מדיניותה של ההסתדרות הציונית כלפי נושאים חשובים שעמדו על סדר יומה של התנועה הציונית, במיוחד כלפי ממשלת המנדט בארץ ישראל. לאחר שהיה פעיל ציוני בולט והשתתף בהקמת הגדודים העבריים, התקבל ז'בוטינסקי בהערצה ביישוב היהודי בשלהי מלחמת העולם הראשונה. הגבלת העלייה היהודית לארץ ופירוק "הגדודים העבריים" על ידי הבריטים, חייבו לדעתו התנגדות מוצהרת ופעילה מצד המנהיגות הציונית. לאחר שעמדתו זו לא התקבלה, הודיע ז'בוטינסקי על פרישתו מההנהלה הציונית וההסתדרות הציונית ב-18 בינואר 1923. ולאחר מכן, פעל להקמת תנועת הנוער בית"ר והצה"ר. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| כ"ט_בחשוון |  |
עריכה | תבנית | שיחה |
| ל'_בחשוון | -
|
הוספה |