פורטל:תולדות עם ישראל/היום בתולדות עם ישראל/אב

אירועים בתולדות עם ישראל לפי חודשים

אב

א'_באב	הגליל של כורש א' באב ג'ש"ג, 457 לפנה"ס, על פי המסורת, יום עלייתו של עזרא הסופר, ממנהיגי שיבת ציון בראשית תקופת בית שני, בלויית חבורה גדולה לארץ ישראל וירושלים. עזרא, המוזכר בתנ"ך בספר עזרא, מונה כנציב מטעם מלך פרס ארתחשסתא. חז"ל העריכו את עזרא בתוספתא, כמי שהתורה הייתה ראויה להינתן על ידו, אלא שבא משה רבנו וקדמו. נקבר בירושלים, על פי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים.	עריכה | תבנית | שיחה
ב'_באב	ב' באב תרפ"ג, שיאן של סכסוך חריף בין ההסתדרות הכללית לבין "הפועל המזרחי". מחוסרי עבודה חברי ההסתדרות מחו על מנהגו של קבלן בניין בתל אביב למסור עבודה אך ורק לחברי ארגון "הפועל המזרחי" (שהיה אז הסתדרות נפרדת). ההתנגשות בין הפועלים משתי ההסתדרויות התדרדרה לאלימות, שמהלכה נפצעו 25 פועלים. עיריית תל אביב קראה למשטרת המנדט להתערב, וזו עצרה 20 פועלים. בתגובה על האירועים התפטרו נציגי הפועלים במועצת העירייה והעבודה בבניין הושבתה. ועדה שהקימו גופי התנועה הציונית: "ההנהלה הציונית" ו"הוועד הלאומי" פעלה להשכנת שלום בין הצדדים, ונקבע כי כל "העבודות הציבוריות" ועבודות הבניין בתל אביב תמסרנה בין חברי שתי ההסתדרויות באופן יחסי למספר החברים בהן.	עריכה | תבנית | שיחה
ג'_באב	ג' באב תרפ"ז, 1 באוגוסט 1927, נערכו הבחירות לקונגרס הציוני ה-14. נבחרו 27 צירים של מפלגות ההסתדרות הציונית: ציונים כלליים (2), "אזרחים לאומיים" (4), "בעלי-תעשייה" (0), "רוויזיוניסטים" (2), "פועלים תימנים" (1), "המזרחי" (2), "הפועל המזרחי" (2), "אחדות העבודה" (9), "הפועל הצעיר" (5).	עריכה | תבנית | שיחה
ד'_באב	ד' באב תרפ"ג, 17 ביולי 1923, יומה השני של ועידת איכרי ארץ ישראל, אשר התכנסה בפתח תקווה. הוועידה הודיעה על הקמתה של "התאחדות האיכרים העברים בארץ ישראל". תפקידיה של ההתאחדות: שיכלול החקלאות בארץ ישראל, שיפור השיווק של התוצרת החקלאית, טיפול בחקיקה ובתקנות הנוגעות לחקלאים, ופיתוח אמצעי המימון והאשראי העומדים לרשותם. נערכו בחירות ל"ועד פועל גדול". ונקבעו החוקה והתקנות של ההתאחדות.	עריכה | תבנית | שיחה
ה'_באב	ה' באב תרצ"ז, 13 ביולי 1937, השבעה של לוחמי היחידה הראשונה של "הפלוגות המיוחדות" (אנגלית: Special Night Squads ,SNS) אשר יזם ופיקד אורד וינגייט. "הפלוגות המיוחדות" הוקמו כדי להתמודד עם כנופיות מחבלים בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, 1936-1939. שם היחידה הראשונה היה "מחלקת משמר צינור הנפט", וכן נשאה את הכינוי: "פלוגת האש". היא כללה 24 אנשי "ההגנה" וההתיישבות העובדת ו-18 חיילים וקצין בריטים. הטקס התקיים בקיבוץ עין חרוד מאוחד בעמק יזרעאל.	עריכה | תבנית | שיחה
ו'_באב	ו' באב תש"ח, 11 באוגוסט 1948, חודשה אספקת המים לירושלים הנצורה, על ידי עובדי חברת "מקורות". "הקו הראשון לירושלים" הוקם על ידי ממשלת המנדט הבריטי, והזרים בממוצע כארבעה מיליון מ"ק מים בשנה. תחנת המוצא של הקו הייתה בראש העין, והמשכו בתחנת שאיבה בלטרון. באביב 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, תפסו הכוחות הערבים את שתי התחנות, פרקו צינורות מהקו, ותפקודו הופסק. ממשלת ישראל הטילה על חברת "מקורות" להקים קו מים חילופי, בזמן קצר, כדי למנוע את התמשכות סבלם של תושבי ירושלים, שאספקת המים שלהם קוצבה למינימום מבארות בסביבות העיר, וחלקם אף נאלצו לצאת ממנה. הקמת הקו החדש, שנקרא "קו השילוח", על שם מפעל המים של חזקיהו המלך, ארכה כחודש. הקו תוכנן, הוקמו בתי שאיבה והונחו צינורות, מאתר קיבוץ חולדה בדרך בורמה עד שער הגיא ומשם לירושלים.	עריכה | תבנית | שיחה
ז'_באב	ז' באב תר"פ, 22 ביולי 1920, הוקמה קרן היסוד, על ידי ההסתדרות הציונית בלונדון. הקרן נועדה להיות הגוף העיקרי לאיסוף כספים עבור מפעלות התנועה הציונית בארץ ישראל מאת תורמים ציונים ולא-ציונים. בשנת 1926 עבר משרדה המרכזי לירושלים. ולאחר הקמת הסוכנות היהודית, פעלו שני הגופים במשותף.משנת 1939 פעלה הקרן באמצעות "המגבית היהודית המאוחדת".	עריכה | תבנית | שיחה
ח'_באב	ח' באב ה'רנ"ב,31 ביולי 1492, סוף הארכה שניתנה ליהודי ספרד לעזוב את הממלכה, על פי צו שעליה חתמו פרננדו השני מלך ארגון ואשתו, המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה, ב-31 במרץ באותה שנה. הצו היה שיאו של תהליך רב שנים; לאחר שחצי האי האיברי הוחזר לשליטה נוצרית מידי המוסלמים במאה ה-13, התגברה הקנאות הדתית, ובשנת 1391 פרעו המונים מוסתים בקהילות היהודים. ב-1 בינואר 1481, הוקמה האינקוויזיציה אשר עקבה אחרי נוצרים חדשים, חקרה ועינתה את חשודיה. השלטונות הספרדים שאפו לממלכה נוצרית בלבדית, וליהודים ולמוסלמים ניתנה האפשרות להתנצר. רבים מהם בחרו בכך, וחלקם היו לאנוסים. רוב המגורשים פנו לארצות אגן הים התיכון ובמיוחד אל האימפריה העות'מאנית; מיעוטם אל ארצות אירופה, והגיעו עד מזרחה; ואחרים פנו אל יבשת אמריקה. רבים נספו בהפלגות הכפויות והחפוזות מהמלכה. אומדן תושבי ספרד היהודים בטרם הגירוש מספרד אינו ידוע במדויק, ועומד כנראה על מאות אלפים. גילוי אמריקה על ידי קולומבוס וגירוש היהודים מספרד באותה שנת 1492, סימנו את ראשיתה של תקופה חדשה בתולדות האנושות, ובתולדות עם ישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
ט'_באב	ט' באב ג'תת"ל, 70, תפיסת הר הבית והחרבת בית המקדש השני, על ידי הצבא הרומי, אשר נשלחו לדכא את המרד הגדול של יהודי ארץ ישראל באימפריה הרומית. אירועי המרד התמשכו כשמונה שנים, מאז שפרץ בשנת 66, ועד תפיסת מעוז המורדים האחרון במצדה בשנת 73. בראש הצבא הרומי עמדו אספסיאנוס ובנו טיטוס, אשר הביסו את המורדים היהודים, הרגו מאות אלפים ותפסו רבים לעבדות, שחלקם הובלו לרומא.	עריכה | תבנית | שיחה
י'_באב	י' באב תש"ח, 15 ביולי 1948, הקמתה של טייסת 69, טייסת מטוסי הקרב השלישית במספר של חיל האוויר הישראלי, בעיצומה של מלחמת העצמאות. זכתה לשלל כינויים: "טייסת ההפצצה הכבדה", "טייסת המבצר המעופף", וכיום: "טייסת הפטישים", אשר הוענקו לה בשל הפעלת שלושה מפציצי "B-17 מבצר מעופף" ושני מטוסי הרווארד. בדרכם מצ'כוסלובקיה לישראל, הפציצו המטוסים מטרות בקהיר, ובהמשך המלחמה בעזה, רפיח, פלוג'ה, הגליל ובשדה התעופה באל עריש. הטייסת השתתפה בקרבות עשרת הימים, במבצע יואב, במבצע חירם ובמבצע חורב. בסך הכול ביצעה הטייסת למעלה מ-200 גיחות במהלך המלחמה. כיום מפעילה הטייסת את מטוסי ה־F-15I ("רעם") מבסיס חצרים.	עריכה | תבנית | שיחה
י"א_באב	י"א באב תש"ח, 16 באוגוסט 1948, זיכיון להנפקת שטרות המטבע החדשים של מדינת ישראל הוענק לבנק אפ"ק, ואושר תפקידו כסוכנה הכספי של ממשלת ישראל. הבנק נוסד כ"חברת אנגלו- פלשתינה בע"מ" בשנת 1901 על ידי ההסתדרות הציונית; ולמעשה על ידי החברה הכלכלית שהוקמה על ידה בשנת 1899 בשם "אוצר התיישבות היהודים". שטרות המנדט הבריטי הוחלפו בהדרגה, בקיץ 1948, בשטרות החדשים של בנק אפ"ק עד אוקטובר 1948. בנק לאומי ירש ב-1 במאי 1951 את נכסיו של בנק אפ"ק. והמשיך להנפיק את השטרות הישראליים עד להקמת בנק ישראל ב-1 בדצמבר 1955.	עריכה | תבנית | שיחה
י"ב_באב	י"ב באב תר"ף, 27 ביולי 1920, יומה הראשון של ועידת "פועלי ציון" העולמית בווינה. מפגש הצירים מרחבי תבל, ובכלל זה מארץ ישראל, חידד את הניגודים העזים שהתגלעו בתנועה מאז המהפכה הבולשביקית, בין "השמאל" לבין "הימין". "השמאל" תבע את הצטרפותה לאינטרנציונל השלישי-"הקומינטרן" בהנהגת ברית המועצות, שכן ראה במפעל הלאומי הציוני בארץ ישראל אך שלב לקראת מלחמת המעמדות העולמית. ואילו "הימין" התנגד לכך, ועמד על השתייכותה אל ההסתדרות הציונית והקונגרס העולמי. בעקבות הניגודים שלא נמצאה דרך לגשר עליהם, התפלגה התנועה לשתיים. "הימין" ובראשו אנשי מפלגת "אחדות העבודה" ובהם יצחק טבנקין, יצחק בן-צבי ודוד בן-גוריון, הקימו מפלגה עולמית חדשה, שנקראה (ביידיש:) "אידישער סוציליסטישר ארבעטער פרבנד"; ו"השמאל" הקים את מפלגת "פועלי ציון שמאל" העולמית, בין חבריה הארצישראליים היו נחום יעקב ניר-רפאלקס, יעקב זרובבל לבש טרנופולר.	עריכה | תבנית | שיחה
י"ג_באב	י"ג באב תש"ח, 18 באוגוסט 1948, נכנסו לשימוש שטרות הכסף הראשונים של מדינת ישראל. הם נקראו: לירה ארץ ישראלית, בדומה להילך החוקי של שלטונות המנדט הבריטי, שנקרא בשם זה. יום לפני כן, ב-17 באוגוסט, נחקק החוק שהכריז על חוקיותו. תכנון השטרות החל בטרם יציאת הבריטים בארץ ישראל. והפקתם נעשתה הרחק מגבולות המדינה, על ידי חברת "אמריקן בנקנוט קו'" בניו יורק, שעיצבה והדפיסה על פי גלופות שהיו ברשותה. שם המטבע הישראלי החדש נכתב על השטר בעברית, אנגלית וערבית; עריכיו היו 500 מיל (חצי לירה), לירה א"י אחת, 5, 10, ו-50 לירות א"י. מבצע ההנפקה המורכב נוהל על ידי אליעזר הופיין יושב ראש בנק אפ"ק, וחתימתו מתנוססת על השטר, ליד חתימת עמיתו אהרן ברט.	עריכה | תבנית | שיחה
י"ד_באב	י"ד באב תרע"ח, 23 ביולי 1918, התכנסה מועצת ארגון יהודי תימן ביפו. נערכו בחירות ונבחרו נציגי הארגון אשר יופיעו בפני גופי היישוב: המשרד הארצישראלי, ההסתדרות הציונית, ומועצות המושבות, כגון ראשון לציון, פתח תקווה ורחובות. ב-1923 הוקמה מפלגת התאחדות התימנים בישראל, או "התאחדות התימנים בארץ ישראל". במצעה תוארו מטרותיה "להחזקת המצב הכלכלי, הפוליטי והתרבותי של התימנים המתיישבים בארץ ישראל ולהשפיע על כל החוגים העבריים והתימנים בארץ ישראל ובחוץ לארץ כדי להגדיל את היישוב החקלאי של התימנים, להמציא בשביל עולים עבריים מתימן אפשרות של עבודה קבועה בבתי חרושת ומלאכה, להרים את מצבם החברתי ואת השפעתם בתוך היישוב העברי בארץ, להבריא ולהיטיב את תנאי החיים של היהודים בארץ". נציגיה השתתפו באספת הנבחרים, הקונגרס הציוני העולמי, מועצת העם, מועצת המדינה הזמנית והכנסת הראשונה והשנייה.	עריכה | תבנית | שיחה
ט"ו_באב	ט"ו באב תרמ"ב, 31 ביולי 1882, נוסדה המושבה ראשון לציון, על ידי ועד חלוצי יסוד המעלה, וביום זה עלו להתיישבות 17 מתיישבים ראשונים. שמה נקבע על פי הפסוק: "רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם, וְלִירוּשָׁלם מְבַשֵׂר אֶתֵּן" (ישעיהו מא כז) כמבטא את הרעיון הציוני בדבר שיבת עם ישראל לארצו ובניינה. היא נחשבת למושבה הראשונה שהקימו אנשי העלייה הראשונה. שנה לאחר הקמת המושבה, התברר כי אזל ההון שברשות המייסדים לצורכי הפיתוח של המושבה. והם פנו באמצעות שליחם לעזרתו של הברון רוטשילד, אשר נרתם אז בראשונה לעזרת היישוב היהודי החדש. המתיישבים, שכללו 135 נפש, הסכימו לקבל את עזרתו תמורת אפוטרופסותו, שכללה ויתור של האיכרים על בעלותם בקרקע והתחייבותם לקבלת המרות של פקידיו. הברון, שכונה "הנדיב הידוע", מימן את העמקת באר המים והעמיד לרשותם אגרונומים לגידול גפנים ולהקמת יקב גדול ומשוכלל ותמיכה חודשית קבועה. עזרתו למושבה דרבנה אותו להכיר ולעזור למושבות רבות נוספות, ועל כן כונה "אבי היישוב". אולם ההסדרים החדשים היו קשים לאיכרי המושבה והחיכוכים עם פקידי הברון הגיעו לכלל מרידה, שתמך בה גם ההוגה ויזם מיכאל הלפרין. זו שככה כאשר הגיע לבקר בה בפעם הראשונה הברון, ב-1 במאי 1887. המושבה שגשגה והתרחבה והוקם בה בית ספר עברי ראשון מסוגו בארץ ישראל. עם התבססות המושבות והאיכרים שתחת חסותו, ביטל הברון את ניהול הפקידות והשגחתה, והנכסים הרבים שתרם ופיתח הועברו לניהול חברת יק"א בשנת 1900.	עריכה | תבנית | שיחה
ט"ז_באב	ט"ז באב תרפ"ג, 29 ביולי 1923, נפתחה תערוכה ראשונה מטעם "המועצה למען תוצרת הארץ" בחדרי בית בשדרות רוטשילד בתל אביב. המועצה ארגנה קבוצות נוער, חניכי "הצופים" ומבוגרים, לשם: "תעמולה וחינוך העם לטובת תוצרת הארץ". ההתלהבות הציבורית מהתערוכה הייתה גדולה. ובעקבותיה, באפריל 1924 נערכה ב"בית הספר לבנים" ברחוב אחד העם "התערוכה והיריד למען תוצרת הארץ". בשנים 1925 1926, 1929 התרחב והשתכלל היריד; ובשנת 1932, הוא כונה בשם: "יריד המזרח" ועוצב לו סמל מיוחד, "הגמל המעופף", על ידי האדריכל אריה אלחנני.	עריכה | תבנית | שיחה
י"ז_באב	י"ז באב תרפ"ט, 23 באוגוסט 1929, פרצה בארץ ישראל סדרת מאורעות דמים, שנקראה מאורעות תרפ"ט. היא ארכה כשבוע, במהלכו נהרגו 133 יהודים ונפצעו 339, וכן נהרגו 116 ערבים ונפצעו 232, על ידי כוחות הבריטיים. ראשיתן ביום שישי, בירושלים, כאשר חבורות ערבים חמושות התנפלו על יהודים בעיר העתיקה בסמוך לשער יפו, בשכונת קריה נאמנה הסמוכה, ובתלפיות, ימין משה, מאה שערים, שכונת הגורג'ים משני צדי רחוב הנביאים, סנהדריה, בית הכרם ובית וגן. בשבת, התרחש טבח קהילת חברון ושאריתה, כמו הקהילות שניצלו בעכו, שכם, ג'נין, רמלה ועזה פונו על ידי השלטונות הבריטים לתקופה ארוכה. בכ"ב באב, 28 באוגוסט, הועילה התערבות הבריטים לעצור את הטבח בקהילת צפת. יישובי חקלאות יהודית, במוצא, הר-טוב, מגדל עדר, חולדה ובאר טוביה נפגעו קשות. בחיפה ותל אביב לקחו חלק בהגנת היישוב אנשי "ההגנה" ותנועת בית"ר. המאורעות היו למעשה זרז מכריע לכינונה היסודי והנרחב של "ההגנה", ולהקמתו לאחר שנים ספורות של האצ"ל.	עריכה | תבנית | שיחה
י"ח_באב	י"ח באב תש"ח, 23 באוגוסט 1948, יומו הראשון של מבצע אבק, ממבצע צה"ל במלחמת העצמאות. בימיו הראשונים של חיל האוויר הישראלי, היה זה מעשה רב, לארגן תובלה אווירית בלילה למנחת מאולתר, בחזית בדרום הארץ. במסגרת המבצע הועברו חיילים, אמצעי לחימה ואספקה כללית לנגב הנצור באמצעות מטוסי חיל האוויר. שם המבצע ניתן בעקבות האבק הרב שליווה את נחיתת והמראת המטוסים על המסלול המאולתר שהוכשר ליד קיבוץ רוחמה.	עריכה | תבנית | שיחה
י"ט_באב	י"ט באב תרע"ח, 28 ביולי 1918, בירושלים נפתחה, בהשתתפות כמאה נפש, אספה מכוננת של "הלשכה הארץ-ישראלית" של "הסתדרות המזרחי"; הסיעה בהסתדרות הציונית, שבקשה לשמור ולייצג את ערכי הציונות הדתית. היא נוסדה בשנת תרס"ב 1902, לאחר החלטת הקונגרס הציוני שעל הציונים לעסוק גם בחינוך ציוני שיהא כללי וחילוני. בעקבותיה, התאגדו קבוצת ציונים דתיים בהנהגת הרב יצחק יעקב ריינס מפולין, למען פעולה במסגרות התנועה הציונית על פי תפיסת עולמם ועל פי השקפתם כי שמירת המצוות וההלכה, חיוניים לקיום עם ישראל והציונות. "המזרחי" נתמך עקרונית ומעשית על ידי בנימין זאב הרצל, ותמך במהלכיו של חוזה המדינה, ובכלל זה, בתוכנית אוגנדה. מתנגדי הציונות, מקרב החרדים, טענו כלפי "המזרחי" שהוא חוטא בדחיקת הקץ ומשתתף בעשייתם של מי שאינם שומרי מצוות. אולם "המזרחי" פנה להשתתף בהקמת היישוב החדש; וכך למשל היה מעורב בהקמתו וטיפוחו בית הספר תחכמוני ביפו ותל אביב, בתרס"ה 1905.	עריכה | תבנית | שיחה
כ'_באב	כ' באב תרפ"ט, 26 באוגוסט 1929, נפילת חולדה, חווה משק חקלאי של ההסתדרות הציונית בידי פורעים ערבים, בתקופת מאורעות תרפ"ט. קרקעותיה נרכשו ב-1908; ניטע בהם יער בראשונה על ידי קק"ל; המשק החקלאי, שכלל בית קומתיים על שם הרצל וחצר מבוצרת, היה בית ספר חקלאי וגם מפגש חברתי ותרבותי לפועלים רבים אנשי העלייה השנייה. עם פרוץ המתקפה על החווה, הגיעו לעזרה אנשי "ההגנה" מתניה אברמסון ואפרים צ'יזיק. המתקיפים, חבורות ערבים חמושות, המשק העלו באש את הגורן, פשטו על בניני המשק ופרצו אליהם. אנשי "ההגנה" פקדו על נסיגה, שבמהלכה נהרג צ'יזיק. הכוח בריטי שהגיע לחווה ופינה את המגינים. ובנייני המשק והתוצרת החקלאית הועלו באש וחרבו. שיירי גופתו של צ'יזיק הובאו לקבורה רק ב-31 באוגוסט, על ידי חבריו ובני משפחתו בחולדה. לאחר כשנה חזרו אליה חניכי תנועת הנוער "גורדוניה" והחלו בשיקום המשק והחווה.	עריכה | תבנית | שיחה
כ"א_באב	כ"א באב תרצ"ה, 20 באוגוסט 1935, פתיחת הקונגרס הציוני ה-19 של ההסתדרות הציונית. 463 הצירים ייצגו את המפלגות: "גוש ארץ ישראל העובדת" (209) שבראשו עמדו דוד בן-גוריון, משה שרת ואליעזר קפלן; "התאחדות הציונים הכלליים" א' (81) שבראשה עמד זליג ברודצקי; "ברית הציונים הכללים" ב' (47) שבראשה עמד אפרים פישל רוטנשטרייך; מפלגת "המזרחי" (66), שבראשה עמד הרב י"ל פישמן-מימון; "מפלגת המדינה העברית" (11); ונציגי סיעות ארציות (49). אליהם, נוספו 29 חברי "הוועד הפועל הציוני". הנושא העיקרי שעמד על סדר היום של הקונגרס היה רדיפות היהודים בגרמניה הנאצית והמאמצים לארגן את הגירתם ממנה, ובכלל זה, הפיקוח על הסכם ההעברה של הון יהודי מגרמניה אל ארץ ישראל המנדטורית. חיים ויצמן נבחר מחדש לנשיא ההסתדרות הציונית ואיתו הנהלה חדשה קואליציונית, שכללה את רוב המפלגות.	עריכה | תבנית | שיחה
כ"ב_באב	כ"ב באב תרפ"ג, 4 באוגוסט 1923, אספת הורים תושבי העיר תל אביב החליטה, לפתוח בית ספר ייחודי של ילדי העובדים בתל אביב. ההחלטה באה, בעקבות מסגרות החינוך העמלניות החדשניות והנסיוניות לילדים ונוער, בקיבוץ כפר גלעדי, ובתל אביב, ב"גן הילדים ובית-הספר העמלני הפרטי"; וכן, על סמך החלטת מועצת התרבות של ההסתדרות הכללית, בכך הונח היסוד לזרם העובדים בחינוך היישובי בתקופת המנדט; אשר מבחינה מפלגתית זוהה עם מפא"י ומפ"ם; הזרם השני בגודלו, בו התחנכו כ-30% מילדי היישוב. בזרם העובדים חינכו לערכי ציונות, עבודה וסוציאליזם. בתי הספר של זרם העובדים כיוונו את תלמידיהם לתנועות הנוער כגון התנועה המאוחדת והשומר הצעיר, ולקראת סיום הלימודים במוסד להתיישבות במגרת התנועה הקיבוצית. במוסדות החינוך של זרם העובדים הניפו דגל כחול לבן לצד הדגל האדום הסוציאליסטי; שרו את "התקווה", "תחזקנה" והאינטרנציונל; וחגגו את האחד במאי כיום שבתון.	עריכה | תבנית | שיחה
כ"ג_באב	כ"ג באב תרצ"ד, 4 באוגוסט 1934, נפתח כינוס ארצי של תנועת בית"ר בתל אביב; הוכרז בו על חנינה כללית לכל חניכי התנועה שהוצאו משורותיה. צירי הכנס ייצגו כ-65,000 איש ב-26 "נציבויות". תנועת בית"ר הוקמה על ידי זאב ז'בוטינסקי במזרח אירופה בשנת תרפ"ג, 1923, כחלק מתוכניתו להכשרה צבאית של צעירים יהודים והקמת יחידות הגנה מאורגנות של יהודים בארץ ישראל. השם בית"ר הוענק לתנועה כמבטא ראשי תיבות: "ברית יוסף תרומפלדור" על שמו של יוסף טרומפלדור, איש הצבא והמנהיג הציוני, וכן, על שמה של ביתר, אחת ממעוזי המורדים ברומא בעת העתיקה. סמל התנועה: המנורה נלקח מסמלם של הגדודים העבריים, שז'בוטינסקי היה אחד ממייסדהם ונאבק ללא הצלחה על המשכיותם במסגרת הצבא הבריטי. דמותו של ז'בוטינסקי, שכונה "ראש בית"ר", משנתו ושיריו, הרכיבו את ליבת הערכים של התנועה בגולה ובארץ ישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
כ"ד_באב	כ"ד באב תשי"ג, 5 באוגוסט 1953, "יחידה 101" הוקמה בצה"ל, כיחידת קומנדו שתבצע פעולות תגמול, ותהדוף חדירות רבות מסתננים פלסטינים מירדן ומרצועת עזה אל שטח מדינת ישראל; שנעשו פעמים רבות למטרות גנבה ורצח. מפקדה ומקימה היה רס"ן אריאל שרון, שהיה באותה עת סטודנט באוניברסיטה העברית. שותפו להקמתה וסגנו בפיקוד היה שלמה באום מכפר יחזקאל. היא נקראה כך, כפי היחידה שהקים באפריקה אורד וינגייט, שהנחיל תורת לוחמת גרילה ביישוב בשלהי שנות השלושים של המאה ה-20. היחידה שמנתה כחמישים לוחמים ואנשי מנהלה, יצאה למספר פעולות תגמול, כנגד מחבלים, ברצועת עזה, חברון ובקיביה, אשר עוררה דיון ציבורי נוקב. מחנה היחידה היה בחורבות הסטף בהרי ירושלים. מלוחמי היחידה הנודעים, היה מאיר הר-ציון, אשר לימים ייסד ופיקד על סיירת צנחנים וסיירת מטכ"ל.	עריכה | תבנית | שיחה
כ"ה_באב	כ"ה באב תש"ח, 30 באוגוסט 1948, הסתיים מבצע "השודד" שארגנו אנשי הפלמ"ח, ונשק ותחמושת בהיקף רב, הגיעו בשלום אל נמל חיפה. מפקד המבצע היה אמנון יונה, איש ההגנה והפלמ"ח. תחילתו בחורף 1948, כאשר נודע לאנשי המוסד לעלייה ב' על משלוח ציוד צבאי תוצרת צ'כיה לצבא סוריה. הציוד הרב, כ-8,000 רובים ו-6 מיליון כדורים הועמס על אוניה איטלקית, בשם: לינו. לשם הסוואה הועמסו מעל למכלי הנשק, עמודי חשמל, ומטענה נרשם כמכונות. כדי לסכל את תנועתה, הצמידו אנשי "ההגנה" והפלמ"ח אל דופן ה"לינו" שעגנה בנמל בארי, מוקשים עם מנגוני השהיה, ולאחר שהתפוצצו טבעה האונייה וציודה הרב. אנשי "ההגנה" הצליחו לשים יד על הציוד הרב. והוא הועבר אל האונייה ארג'ירו. כאשר התקרבה האונייה אל חופי הארץ, ובשל בעיות שהתגלעו בדרכה, השתלטו קורבטות חיל הים: "ההגנה" ו"יאשיהו וג'ווד", לשעבר אוניית מעפילים על ה"ארג'ירו"; והציוד הרב נלקח אליהן, והגיע אל נמל חיפה ללא פגע.	עריכה | תבנית | שיחה
כ"ו_באב	כ"ו באב תש"ח, 31 באוגוסט 1948, התאריך הקובע על פי פקודת מטכ"ל, כמועד האחרון, למסירת "כל חומר של צבא ההגנה אשר אין בו צורך אופרטיבי", אצל מפקדים בכוחות המגן העבריים בתקופת המנדט ובצה"ל, אל ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. הוא הוקם כחודש לאחר הכרזת המדינה, בעיצומה של מלחמת העצמאות, על פי הוראתו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ותוכניתו כי "ארכיון הצבא": ”ירכז אליו לא רק את החומר על צבא הגנה לישראל וקודמיו בארץ (הגנת הישובים היהודיים מימי יסוד פ"ת, השומר, הלגיון העברי, ההגנה לכל סעיפיה וכו') אלא גם על תולדות ההגנה העצמית בכל תפוצות הגולה וכן השתתפות היהודים במלחמות שחרור לאומיות ובין לאומיות וחלקם של היהודים בפיתוח האומנות והטכניקה הצבאית.” בארכיון צה"ל נגנזו מאז תעודות ומסמכים בכל סוגי מדיה, אשר נוצרו בתקופת היישוב והמדינה, ביחידות צה"ל ובמשרד הביטחון.	עריכה | תבנית | שיחה
כ"ז_באב	כ"ז באב תש"ח, 1 בספטמבר 1948, שילוב אנשי המחלקה הערבית של הפלמ"ח במחלקת המודיעין של צה"ל. "המחלקה", שהוקמה ב-1943, כונתה: "השחר", ואנשיה נקראו "מסתערבים" (מתחזים לערבים). משימות הלוחמים העיקריות היו איסוף מודיעין במרחב דובר ערבית בסביבות ארץ ישראל, בהקשר ובתיאום של פעולות הש"י של ההגנה והמחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. המסתערבים למדו שפה, תרבות, דת ומבנה החברתי של ערביי ארץ ישראל, וקבלו הכשרה צבאית במבחר מיומנויות, כמו קרב מגע, צליפה, סיירות וימאות, אלחוט, מכונאות ונהיגה. לאחר הקמת המדינה וצה"ל, הוקם בכפיפות ישירה למטכ"ל "שירות מודיעין צבאי", ואליו מוזגו ה"ש"י" ו"המחלקה הערבית".	עריכה | תבנית | שיחה
כ"ח_באב	כ"ח באב תרפ"א, 1 בספטמבר 1921, יומו הראשון של הקונגרס הציוני ה-12 בקארלסבד. השתתפו בו 512 צירים. על סדר יומו עמדו הליכי כינון המנדט הבריטי בארץ ישראל; הבעת מחאה על מאורעות תרפ"א, באביב 1921, ועל איסור עלייה חופשית של יהודים, שקבעו השלטונות הבריטים; והמשך המאמצים להגיע להסכם שלום עם הערבים מבלי לפגוע בהצהרת בלפור. הקונגרס אישר את תקציב ההתיישבות היהודית בקרקעות עמק יזרעאל, שהסתיימה רכישתן מבעליהן על ידי יהושע חנקין, נציגה של ההסתדרות הציונית.	עריכה | תבנית | שיחה
כ"ט_באב	כ"ט באב תרע"ט, 25 באוגוסט 1919, בכנרת התכנסה מועצת המשביר המרכזי. "המשביר" הוקם בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1916, כהתאגדות פועלים לנוכח המצוקה הכלכלית הקשה ששררה בארץ עקב המלחמה. ברל כצנלסון ומאיר רוטברג תכננו והקימו גוף קואופרטיבי שירכוש בסיטונאות תשומות חקלאיות מן היצרנים, יאגור אותם, וימכור אותם במחיר עלות וללא רווח. המשרד הארצישראלי הלווה ל"משביר" את ההון הראשוני שהיה דרוש להקמתו. שמו נקבע על ידי כצנלסון על פי יוסף המקראי שהיה "המשביר" במצרים (בראשית מ"ב), והוא נוהל בתקופה הראשונה על ידי רוטברד. במועצה בקיץ 1919, גיבשו חברי "המשביר" דרכי ארגון ופעולה חדשות; הם קבעו כי המשביר הוא מוסד כלכלי קואופרטיבי שמטרתו היא אספקת צורכיהם הכלכליים והתעסוקתיים של חבריו, והוא מטפל בשיווק התוצרת החקלאית שלהם. להנהלתו נבחרו לוי אשכול-שקולניק ודוד רמז.	עריכה | תבנית | שיחה
ל'_באב	ל' באב תרפ"ג, 12 באוגוסט 1923, יומו השישי של הקונגרס הציוני ה-13 בקארלסבד. חברי ההסתדרות הציונית יוצגו על ידי 331 צירים, של המפלגות: "הציונים הכלליים" (163), "המזרחי" (71), "פועלי ציון ואחדות העבודה" (9), "התאחדות הפועל הצעיר וצעירי ציון" (39), ו"צעירי ציון שמאל" (13); ואליהם נלוו 36 חברי הוועד הפועל של ההסתדרות הציונית. על סדר יומו של הקונגרס עמד פיתוח ההתיישבות בארץ ישראל, אשר צמחה במהירות ובקשיים מאז סיום מלחמת העולם הראשונה וראשית המנדט הבריטי, ועמדה בפני סיום תקופה, שנקראה העלייה השלישית. כמו כן, התנהל דיון סוער על הקמתה והרכבה של הסוכנות היהודית. להנהלה הציונית החדשה, נבחרו חיים ויצמן, נחום סוקולוב, לואי ליפסקי, ארתור רופין, פרדריק קיש, זיגפריד ואן פריזלנד, חיים פיק ויוסף שפרינצק.	עריכה | תבנית | שיחה

אירועים בתולדות עם ישראל לפי חודשים