צליפה

מערכת נשק צלפים היא כלי הנשק העיקרי של הצלף. בתמונה: "ברק" - רובה צלפים לטווחים ארוכים, מצויד בכוונת טלסקופית ודורגל.

צליפה היא קליעה מדויקת לטווח רב, לרוב מעל ל-300 מטר ולעיתים אף ליותר מ-2,000 מטר, באמצעות כלי ירי המותאם במיוחד לכך (לרוב רובה צלפים עם כוונת טלסקופית), תוך התחשבות מיוחדת בתנאים סביבתיים המשפיעים על מעוף הקליע.

כישורי ומיומנויות הצלף

הצלף הוא לוחם חיל רגלים או כוחות מיוחדים, ובמהלך הכשרתו הוא לומד ומתאמן בכישורים ובמיומנויות הבאות:

לוחמת חיל רגלים
שדאות וניווט
הסוואה צבאית
תצפית ואיסוף מודיעין קרבי
חישובי בליסטיקה, היסטים ואומדן טווחים
תפעול מערכת נשק צלפים
טכניקת ירי נכונה (כיצד לשמור על גוף יציב בעת הירי, כיצד לאחוז נכון ברובה וכו')
קליעה מדויקת למטרה = צליפה.

הכישורים הנדרשים לצלף הם דיוק, יכולת קליעה מעולה, יציבות (על מנת להחזיק את הנשק יציב בעת הירי), משמעת עצמית, סבלנות, כושר גופני גבוה, יכולת מתמטית (על מנת לבצע התאמות בליסטיות וחישוב היסטים לפני הירי), קור רוח ושיקול דעת. ניסיון ובגרות מבצעית אף הם תורמים למקצועיותו ואיכותו של הצלף.

מקצועות הצליפה

ישנם מספר סוגי צלפים, בהתאם לייעוד ולתורת ההפעלה. ברוב צבאות העולם מבחינים בין צלפי חי"ר רגילים לצלפי יחידות עילית וצלפי קומנדו. צלפי יחידות השתלטות, משטרה ולוט"ר פועלים בדוקטרינה שונה מצלפי חי"ר עקב השוני במטרות שאליהן נועדו.

כיום צה"ל מפעיל צלפים בחיל הרגלים ובנוסף גם צלפים בכוחות המיוחדים (קומנדו, הנקראים צלפי לוט"ר). ובעברו הפעיל צלפים גם בחיל ההנדסה.

צלף ומאתר/צופה

צלף ומאתר של חיל הנחתים של ארצות הברית. הצלף חמוש ברובה M40A5 עם משתיק קול ואילו המאתר מצויד במשקפת מתקדמת עם לוח שנתות התואם לזה של הטלסקופ של הצלף.

צלפים כמעט תמיד עובדים בזוגות, ויש חלוקה של תפקידים: צלף ומאתר (באנגלית Spotter, נקרא בצה"ל גם "צופה" ו"בקר ירי"). תפקיד המאתר/צופה הוא חשוב מאוד וכולל מספר תפקידים:

חיפוי על הצלף והגנה עליו באמצעות ירי בטווח קצר ובינוני.
סריקת השטח ואיכון מטרות לצלף.
הצופה מחשב עבור הצלף את המרחק למטרה, מהירות וכיוון רוח, היסטים ועוד. תפקידו של הצופה לאפשר לצלף להתמקד רק במה שקשור לירייה עצמה, כדי לבצע ירי בדיוק מקסימלי.
לאחר הירי הצופה מדווח לצלף על פגיעה במטרה, או במקרה של החטאה על צורך בתיקון מהיר של הירי בהתאם למקום הפגיעה שזיהה הצופה.

מאתר/צופה הוא לרוב גם צלף בהכשרתו, שכן הוא נדרש להכיר את עבודת הצלף כדי לתת לו את הנתונים המתאימים בזמן הנכון. הצופה מצויד בדרך כלל במשקפת תואמת לכוונת של הצלף, וכן ברובה סער או אקדח להגנה עצמית. לעיתים הצופה חמוש ברובה קלעים (כגון SR-25 או רובה M14 או רוס"ר בתצורת קליעה) המאפשר לו להשלים את יכולותיו של הצלף, שבדרך כלל חמוש ברובה בריחי ארוך טווח (בצה"ל מדובר ברובי רמינגטון M24, ברק HTR 2000, בארט MRAD ומקמילן TAC-50, האחרון נמצא ביחידות המיוחדות).

בנוסף לקליעה מדויקת, הן הצופה והן הצלף משמשים גם כתצפיתנים שמעבירים מודיעין חזותי ומודיעין טקטי על תנועת האויב והמטרות.

לעיתים צלף ומאתר מחליפים ביניהם בתפקידים בעת משימה ממושכת, וזאת על-מנת שבעת ביצוע הירי הצלף יהיה רענן ולא שחוק פיזית.

צלף משטרה

היחידות המיוחדות של כוחות משטרה ויחידות השתלטות בכל העולם (כדוגמת הימ"מ של משטרת ישראל או יחידות ה-SWAT בארצות הברית) מעסיקות צלפים, בדרך כלל כצלפי לוט"ר, בייחוד בשביל לטפל במצב של בני ערובה או לנטרל חמושים מסוכנים מרחוק. אולם לעיתים נדירות מופעלים צלפים גם במקרים של מהומות והפרות סדר חמורות במיוחד, למשל באירועי אוקטובר 2000 או העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה (2018) שכללו גם טרור שבוצע בחסות המהומות האלימות.

בדרך כלל, צלפים של המשטרה מוכשרים ומתאמנים באופן שונה, מאחר שהתפקידים שלהם שונים מאוד. צלף משטרה מעורב בדרך כלל באירועים קצרים בסביבה אזרחית, שאינם תרחישי לחימה צבאיים קלאסיים, ודורשים ירי סלקטיבי מדויק מאוד. צלף משטרה צריך להיות מתואם מאוד עם שאר הכוחות בזירת האירוע, כדי למנוע ירי דו-צדדי ופגיעה באזרחים. כמו כן, צלף משטרה לא צריך להסוות את עצמו כמה ימים בשטח עוין או לחפש לעצמו מטרות. צלפי לוט"ר ומשטרה, שפועלים לרוב בשטח בנוי, מבצעים את הירי לרוב מעמדת ישיבה או עמידה, כאשר הרובה מיוצב על גבי חצובה או שולחן ירי.

צלפי המשטרה, שלרוב מוכשרים כצלפי לוט"ר, משתמשים בדרך כלל ברובי צלפים מדויקים יותר מרובי צלפים צבאיים, מאחר שמתאר הפעולה שלהם דורש דיוק מרבי. בעוד שרובה צלפים צבאי הוא בדרך כלל בעל דיוק שנע בין 1 ל-0.5 דקת קשת, דיוק של רובה צלפים משטרתי מודרני הוא כ-0.5 דקת קשת ומטה, ויכול להגיע אף ל-0.25 דקת קשת ברובים כמו הטנגו 51, ה-PGM Ultima Ratio והבלייזר R93 טקטי. דיוק זה מאפשר להם לפגוע בגזע המוח (של החמוש), מטרה מועדפת על צלפי משטרה בלחימה בסביבה אזרחית בגלל אפקט ההריגה והנטרול המהירים של פגיעה באיבר זה. נטרול מהיר משמעותו צמצום הסיכון לאוכלוסייה אזרחית שעלולה להימצא בזירת הלחימה.

בישראל, יחידות המשטרה שמפעילות צלפים הן הימ"מ (היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור) והימ"ס (יחידות המסתערבים של מג"ב). צלפי יחידות אלו הם בעלי מוניטין גבוה מאוד, בין השאר בזכות העובדה שהם משרתים בקבע שנים ארוכות ובעלי ניסיון רב ובגרות מבצעית. רובי הצלפים שלהן כוללים את ה-SR-25 Mk 11, הבארט REC10 (שניהם חצי-אוטומטיים) והבארט MRAD (רובה בריחי מודולרי).

סוגי צלפים בצה"ל

כיום מקובל להבחין בצה"ל בין:

רובאי 07/קלע - אדם במיומנות הירי הדרושה מלוחם פשוט בחיל הרגלים ובחיל ההנדסה. מקלע מצופה לפגוע במטרת ראש ממרחק 100 מטר, מטרת גוף מ-300 מטר ומטרה מקובצת (מספר אנשים צמודים) מ-500 מטר.
קלע סער/קלע לילה - ישנם אחד או יותר במחלקת הנדסה קרבית ובמחלקת חי"ר (במחלקה צה"לית סטנדרטית - בין ארבעה לשישה). זהו קלע מצטיין המצויד בנשק מדויק יותר. הוא מתמקד במטרות איכותיות ומזדמנות. תפקיד זה ניתן לחייל שהצטיין בלימודי הירי הרגילים, אך לא עבר קורס צלפים.
צלף חי"ר שדה - אחד או יותר בפלוגה היורה למטרות קבועות מראש, בדרך כלל מתוך מסתור או תחת הסוואה צבאית. חייל זה עבר קורס צלפים בנוסף למסלול ההכשרה הרגיל לחיל הרגלים. הוא מצויד גם במערכת נשק צלפים ייעודית. מצופה ממנו לפגוע במטרת ראש ממרחק 300 מטר ובמטרת גוף ממרחק 500 מטר. בנוסף לצליפה עוסק צלף החי"ר גם בתצפית ואיסוף מודיעין חזותי.
צלף חי"ר לטווח ארוך - צלף שעבר קורס צלפים וקורס נוסף שמכשיר אותו לירי בטווחים ארוכים במיוחד, בדרך כלל מעבר ל-1,000 מטר. צלף זה חמוש ברובה צלפים המותאם לירי שכזה (בצה"ל, רובה ה"ברק" בקליבר 0.338 לפואה מגנום, שיעיל ל-1,200 מטר) ואמצעי עזר נוספים. נמצא הן ביחידות החי"ר הרגילות והן בכוחות המיוחדים.
צלף כוחות מיוחדים/קומנדו/לוט"ר - זוכה להכשרה ולאימון נרחבים יותר מאלו של צלף חיל הרגלים. הוא מאומן גם בירי סלקטיבי (ירי במטרה המייצגת אויב בין מטרות רבות המייצגות ידידים או עוברי אורח). צלפי לוט"ר מופעלים גם על ידי היחידות המיוחדות של המשטרה. בדרך כלל, צלפים של המשטרה משתמשים ברובים שונים מאלה של הצבא ומתאמנים באופן שונה, מאחר שהתפקידים שלהם שונים מאוד. צלף משטרה חייב להיות מאוד מדויק ובדרך כלל לא צריך להסוות את עצמו כמה ימים בשטח או לאכן לעצמו מטרות. צלפי לוט"ר, שפועלים לרוב בשטח בנוי, מבצעים את הירי לרוב מעמדת ישיבה או עמידה, כאשר הרובה מיוצב על גבי חצובה או שולחן ירי.
צלף סער - צלף קומנדו שמפעיל רובה צלפים חצי-אוטומטי.
מפעיל בארט - לוחם-פלס או לוחם-סלק של חיל ההנדסה הקרבית שעבר הכשרה והוסמך להפעיל רובה נגד ציוד מדגם בארט M82A1. מטרתו לפגוע במטרות חומר וציוד ולפרק מטעני חבלה בירי מרחוק. עם זאת, לבארט יש גם פוטנציאל לצליפה לטווח רחוק ולהריגת מחבלים מאחורי מחסה.

ציוד צליפה

ערך מורחב – מערכת נשק צלפים

הציוד העיקרי של הצלף הוא מערכת נשק צלפים וכולל רובה צלפים, כוונת טלסקופית, תחמושת צליפה, חצובה ולעיתים גם מכשירים לאמדן מרחק, אמדן מהירות רוח וציוד עזר נוסף לרובה. ציוד נוסף של הצלף כולל חליפת הסוואה, אמצעי תצפית ואמצעי הישרדות בשטח.

צלף של חיל ההנדסה הקרבית עם חליפת הסוואה ורובה צלפים M24.

להלן פירוט קצר על כל אמצעי:

רובה צלפים - רובה שתוכנן במיוחד לשמש לקליעה מדויקת במטרות רחוקות. רובה זה נדרש לעמוד בדרישות מחמירות של יציבות, התאמה אישית ודיוק ולכן הוא לרוב כבד ויקר יותר מרובים אחרים. לרוב מנגנון הירי הוא בריחי (על מנת לנצל את מירב אנרגיית הגזים וכדי למנוע תנועה מיותרת של הנשק שעלולה להיגרם ממנגנון של מחסנית תחמושת) או חצי-אוטומטי והקנה מעובה ו"צף" שמופרד פיזית מגוף הרובה. רובי צלפים מודרניים כוללים מעצה ומתפסים ארגונומיים, כגון קת מתכוונת, על מנת לשפר את התאמת הרובה לממדי גוף הצלף ולאפשר לו אחיזה נוחה לפרקי זמן ממושכים וללא מאמץ. לעיתים, ברובים מתאימים, על הקנה יורכב משתיק קול כדי למנוע איתור עמדת הצלף (בשימוש עם תחמושת מתאימה). הרובים הייעודיים מתאימים הרבה יותר לצליפה (מעל 300 מטר), בניגוד לרובי סער או רובים מן השורה שהוסבו באופן פשטני ועם זאת, גם רובים אלו יכולים לשמש לקליעה מדויקת (לרוב עד 300 מטר).
כוונת טלסקופית - כוונת שבה טלסקופ קטן המגדילה את המטרה ובכך מאפשרת לצלף לראות את הפרטים הקטנים מטווח רחוק ולכוון באופן מדויק יותר (להיות מודע יותר לתנועות שלו). בתוך הכוונת הטלסקופית ישנו "צלב" המשורטט על עדשה והמכוון נעשה באמצעות הצבת מרכז הצלב על מרכז המטרה (או בהיסט מתאים). לאורך קווי הצלב משורטטות שנתות קטנות המאפשרות לצלף למדוד סטייה ומרחקים (השנתות הן בגודל יחידה זוויתית של 0.1 עד 1 דקת קשת). לחלק מהרובים יש כוונות ברזל לחירום אך לרוב ירי ברובה צלפים מודרני לא יבוצע דרך כוונות "ברזל" (אם כי היו חריגים לכך, כמו סימו האוהא) אלא בעזרת ציוד אופטי (כוונות המתאימות לירי ביום או כוונות עם אמצעי ראיית לילה). הכוונת לרוב מכוסה בחלקה הקדמי באמצעי שמונע החזרת אור ("כוורת") כדי למנוע את איתור הצלף.
תחמושת צליפה - קליעים המותאמים במיוחד לצליפה. כאשר הדרישה היא שסטיית הקליעים תהיה פחותה בטווחים גדולים ישנה העדפה לקליעים כבדים יותר (אינרציה גדולה יותר סביב ציר הסיבוב-יציבות משופרת לאורך קו מעוף הקליע). תחמושת הצליפה האיכותית ביותר היא ברמת Match Grade.
אמצעי ייצוב לרובה (מסייעים בייצוב הרובה ומאפשרים לצלף להימנע מלשאת את משקל הרובה בהיותו בעמדה וכך להמתין במארב פרקי זמן ארוכים)
- דורגל - התקן המורכב משתי רגליים המחוברות בקצה הקדמי של המעצה, לרוב במצב שכיבה.
- חצובה - התקן המורכב מ-2 או 3 רגליים שעליו מתקינים את הרובה, לרוב למצב עמידה.
- שולחן ירי - שולחן מתפרק עליו מציבים את הרובה, לרוב במצב ישיבה.
עזרי ירי
- שבשבת - מד מהירות רוח קומפקטי, לאומדן היסט הפגיעה (כיוון ומידה).
- כרטיס טווחים או תצלום אווירי - לאפשר לצלף לדעת מה הטווח לעצמים שבסביבתו וכך להעריך במהירות את המרחק למטרה.
- מחשב ירי - אמצעי המקל על חישוב ההיסט לפי נתוני הרוח והטווח^[1]
- מד טווח לייזר (מט"ל) - למדידת המרחק מן היורה אל המטרה. בזמן מלחמת לבנון השנייה התברר שזה לא יעיל וחושף את הצלף.^[^{דרוש מקור]}
ערכה לטיפול ברובה - ערכה בה נארז הרובה על מנת להגן עליו ועל הכוונת הטלסקופית ממפגעים סביבתיים ופגיעה פיזית בזמן שהוא לא בשימוש וכן מכילה כלי ניקוי ואמצעים לתחזוקה שוטפת של הרובה.
אמצעי הסוואה - נועדו להסוות את הצלף בשטח.
- חליפת הסוואה Ghillie suit - חליפה בצבעי יער או סבך יבש ובה משובצים חלקי צמחים ועלים - נועדה להסוות את הצלף ביער או בסבך. ישנן חליפות הסוואה למתארי שטח שונים: יער, סבך, צמחייה יבשה, מדבר ושלג.
- רשתות הסוואה.
- צבעי הסוואה - בדרך כלל להסוואת חלקי גוף שנותרו חשופים כמו פנים, צוואר וגב כף היד. מטרת צבעי ההסוואה היא לשנות את הצורה של חלקי הגוף של הצלף בעיני האויב באמצעות אשליה אופטית ולהתאים את צבע גופו של הצלף כך שיטמע בשטח בצורה טובה יותר.
עזרים לצלף:
- נשק אישי להגנה עצמית - בדרך כלל רובה סער, תת מקלע או אקדח, למקרה של היתקלות מקרוב.
- ערכת הישרדות - לאפשר לצלף לשהות זמן רב בשטח.

רובי צלפים

ערך מורחב – רובה צלפים

רובה צלפים בריחי אמריקאי טנגו 51 בעל דיוק של 0.25 דקת קשת

רובה צלפים CheyTac Intervention בקליבר ייחודי 0.408 אינץ' המיועד לטווחים ארוכים במיוחד, של עד 2,300 מטר

רובה צלפים הוא רובה מחורק-קנה (Rifle) שייעודו הוא קליעה מדויקת במטרות מרוחקות וקרובות כאחד. רובה הצלפים הוא נשקו הייעודי של הצלף - חייל או שוטר המאומן בקליעה מדויקת.

בגלל הדגש על דיוק רב בקליעה, רובי הצלפים מיוצרים באופן מיוחד ומורכבים בדרך כלל באופן ידני. כתוצאה מהדרישה לדיוק ויציבות רובה הצלפים בדרך כלל כבד ויקר יותר מרובים אחרים. רובה הצלפים בדרך כלל כולל קנה ארוך וכבד על מנת להגביר את היציבות והדיוק של הרובה, לעיתים נעשה שימוש גם ב"קנה צף" - קנה שמחובר לרובה רק בנקודה אחת וזאת על מנת להמעיט ככל האפשר את תנודות הקנה בעת הירי כתוצאה מרעידות ידי הצלף או מהרתע המופעל על הרובה. מנגנון הפעולה ברובי צלפים הוא בדרך כלל בריחי או חצי-אוטומטי. רובים שונים יכולים לשמש לקליעה מדויקת לטווחים בינוניים, אך רובי הצליפה הייעודיים הרבה יותר מדויקים מאשר רובי סער או רובים מן השורה שהוסבו באופן פשטני.

רובה הצלפים המדויק ביותר הוא טנגו 51 המשיג באופן עקבי מקבצים של 0.25 דקת קשת ומטה בטווחים של עד 800 מטר. הרובים המדויקים ביותר לטווח הכי ארוך הם כנראה CheyTac Intervention שמשיג מקבצים של למטה מדקת קשת אחת בטווחים של כ-2 קילומטרים (2,000 מטרים) והבארט MRADELR שיעיל עד לטווח של 2.6 קילומטרים (2,600 מטרים).

קליע הנורה מרובה צלפים, משייט במהירות של בין 600–1300 מטר לשנייה. מה שאומר שאדם הנורה על ידי צלף ממרחק, יפגע על ידי הכדור לפני שצליל הירייה יגיע אליו לאוזן.

אימוני הצלף

באימון צלפים ישנן שתי מיומנויות עיקריות שעל הצלף לפתח ולשמר. ראשית, על צלף להיות מסוגל לחשב ברמת דיוק גבוהה את המרחק מהמטרה ואת כיוון ומהירות הרוח, זאת על מנת שיוכל להתאים את הכוונת בהתאם. שנית, על הצלף להיות מסוגל לבצע את הירי כאשר הכוונת מונחת בדיוק על המטרה, תוך סחיטה זהירה של ההדק, וזאת מבלי להסיט את הקנה בזמן הירי. כשל באחת משתי מיומנויות אלו בזמן שמבוצע ירי לטווחים ארוכים יוביל להחטאה וודאית של המטרה.

אימון טוב הוא בעל חשיבות רבה עבור צלפים. אימונים טובים יכולים לפצות על ציוד לא טוב. המטרה הראשונית היא להכשיר את הצלף במיומנות הירי. למשל, בתוכניות אימון מסוימות יכול להידרש צלף לקלוע למעגל בגודל 30 ס"מ ממרחק של 300 מטר, ללא תלות בתנאי מזג אוויר או זווית ירי.

את הצלפים מכשירים במשך מספר חודשים בירי יומיומי, בטווחים שונים, בזוויות שונות, במזג אוויר שונה, ובמיוחד ברוחות. בנוסף לזאת, צלף חייב להיות מסוגל לפגוע במטרה שהוא רואה דרך הכוונת, ובמקביל לראות את אותה מטרה "מחוץ לכוונת" בעינו השנייה.

המרחק מהמטרה מדוד או מוערך בצורה מדויקת, במקרה של טווחים ארוכים סטיית הכדור מחושבת והכוונת מותאמת לכך.

על מנת לשמר את מיומנויות הירי והתאמת הכוונות שרכש, על צלף לבצע אימונים בתדירות גבוהה לצורך שמירה על כשירות.

היסטוריה

תחילת השימוש בנשק החם

עוד מימיו הראשונים של הרובה, חיילים שאפו להגיע לרמת מיומנות גבוהה שתאפשר להם לפגוע באויב ממרחק רב, אך מגבלות טכנולוגיות היו המכשול העיקרי שעמד בפניהם. ידוע כי בתחילת המאה ה-16, בעת המצור על פירנצה, לאונרדו דה וינצ'י פגע באמצעות רובה מתוצרת עצמית, בחיילי אויב ממרחק של 300 יארד. ב-1527, בנוונוטו צ'ליני, אמן שהיה בין מגיני רומא של האפיפיור קלמנס השביעי, פגע ממרחק במפקד האויב הצר, שארל השלישי, דוכס בורבון.

במאה ה-18, הצליפה לא הייתה מפותחת מספיק משום דיוקם המועט של הרובים מאותה תקופה שהתבססו על קנה חלק קדח וכן היעדר שיטות עיבוד מתכת ועזרים לצלף שפותחו מאז. פיתוח משמעותי בתחום התרחש במאה ה-19 עם הופעת הרובה בעל הקנה המוסלל (Rifle), אשר השתמש במנגנון פיקה ליריית כדור (Cap) והיה בעל קנה מחורק בסלילים שהגבירו את דיוק הרובה.

במהלך המלחמות הנפוליאוניות, הבריטים הפעילו מחלקות רובאים (שהיו לבושים בירוק על מנת להקשות על איתורם) שנועדו לפגוע בקציני האויב - היה זה השימוש הראשון של רובאים בבגדי הסוואה, בתקופה שבה עוד היה נהוג להעמיד שורות רובאים בשדה הקרב. כמו כן, טקטיקה שהתפתחה בתקופה זו והופעלה כחלק מקרבות ימיים, הייתה הצבת קלעים על תרני ספינות שיפגעו בצוות הפיקוד של הספינה המותקפת - כך למשל קלע צרפתי הרג את הוריישו נלסון בעיצומו של קרב טרפלגר.

המאה התשע עשרה

במלחמת האזרחים האמריקנית שני הצדדים הלוחמים עשו שימוש בצלפים לפגיעה בקצינים, מפקדי צבא בכירים ומפעילי תותחים.
בצבא הצפון התפרסם היירם ברדן - קלע וממציא (מהנדס בהכשרתו) שהקים שני גדודי קלעים, שכונו "קלעי ברדן" על שמו. במבצע גיוס ענק שברדן יזם, במסגרתו קציני גיוס סיירו בין ערים, כפרים וישובים קטנים ומרוחקים, וגייסו לגדודים את מיטב קלעי הצפון, לאחר שעברו בהצלחה מבחני ירי (מקבץ של 10 אינץ' (25 סנטימטרים) ממרחק של 200 יארד (180 מטרים), ללא כוונת טלסקופית). לוחמי הגדודים צוידו במיטב הרובים ארוכי הטווח והכוונות הטלסקופיות (שבתקופה זו לא היו שכיחות) שעמדו לרשות הצבא.

גדודי הקלעים פעלו לעיתים ככוח סיור שמנע מרחוק היתקלות בין הרובאים הפשוטים של הצפון בכוחות של צבא הדרום. פעילותם סייעה רבות ללחימה של צבא הצפון בקרבות שונים בהם לפעמים הרג מפקדי האויב היה קריטי לניצחון הצפון.

מנגד, צלף של צבא הקונפדרציה פגע ממרחק של 730 מטר (באותו זמן, טווח בלתי ייאמן) בגנרל ג'ון סדג'וויק, שזלזל בכדורים שחלפו לידו והתעלם מחייליו שהזהירו אותו כי עליו לתפוס מחסה. היה זה המפקד הבכיר ביותר שנהרג בצבא הצפון.

במלחמת הבורים, הבורים, שהיו קלעים מעולים, חיפשו את הקצינים הבריטים, השתמשו בסלעים כמכוון ופגעו היטב בקצינים. בנוסף לכך, הבורים השתמשו בבגדים הדומים לצבע סביבתם, בעוד שהבריטים לבשו בגדים שהסגירו את מיקומם.

המאה העשרים

במלחמת העולם הראשונה, גרמניה, בה ענפי הקליעה היו מפותחים, הפעילה צלפים באופן נרחב. היסטוריונים בריטים העריכו כי בסוף שנת 1914, לאחר שגרמניה גייסה לצבאה קלעים והכניסה לשימוש רובים ספורטיביים, היו לרשותה 20 אלף רובים מצוידים בכוונות טלסקופיות. מאות קצינים בריטים נהרגו בטרם בריטניה החלה לגייס ולאמן צלפים מרחבי האימפריה הבריטית. בסופו של דבר, הצלפים של הצבא הבריטי, חלקם ציידים קנדים ואוסטרלים, הצליחו להרוג צלפים גרמנים רבים. שני המפורסמים שבהם, היו צלף אוג'יבווי מקנדה, שלזכותו 378 הריגות ודאיות וצלף אוסטרלי שלזכותו נזקפו 201 הריגות.

רובה צלפים M24 SWS בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו. קליבר זה, הנפוץ ביותר לצלפים בצבאות העולם המערבי וברית נאט"ו, יעיל לטווחים של עד כ-800 מטר.

רובה צלפים אקורסי אינטרנשיונל ארקטיק וורפר. משפחה זו של רובים בקליברים שונים זכתה להצלחה רבה ברחבי עולם.

רובה צלפים מודולרי בארט MRAD בעל מעצה מודרני והיכולת להחלפה מהירה של קליברים בתנאי שדה

במלחמת העולם השנייה הופקו לקחי המלחמה הקודמת וכל הצבאות שילבו צלפים ביחידות הלוחמות, כבעלי תפקיד חיוני לכוח, כשל החובש והמקלען. במלחמה זו, בה הצליפה התקדמה מאוד, נעשה שימוש לראשונה בכוונת אופטית לראיית לילה המבוססת על תחום התת אדום.

אחרי מלחמת העולם השנייה חל שיפור ניכר בציוד הצליפה. רובים אמינים ומדויקים יותר ואופטיקה איכותית, בשילוב כוונות טלסקופיות ואמצעי ראיית לילה אפשרו פגיעה במטרות בטווחים שעד אז נראו דמיוניים. כבר ב-1967 הצליח קרלוס הת'קוק לפגוע במטרה ממרחק של למעלה מ-2 קילומטר. שיא זה נשבר פעמיים בעשור הראשון של המאה ה-21.

צלפים הפכו לחלק חשוב גם ביחידות המיוחדות (קומנדו) והסיירות, שכן בנוסף לירי מדויק מרחוק הצלפים גם סיפקו מודיעין קרבי איכותי על זירת הפעולה, שכן בנוסף לרובה היו מצוידים גם בכוונת טלסקופית ומשקפת בעלת הגדלה גבוהה.

המאה ה-21

במאה ה-21 החל תחום הצליפה לשים דגש מיוחד על ירי לטווחים ארוכים במיוחד. תרמו לכך מספר גורמים: מחד מלחמת אפגניסטן (2001-2014) שבה נאלצו הצלפים להילחם בשטחים פתוחים והרריים בגובה של למעלה מ-2 ק"מ בהם האוויר דליל יותר ולכן טווחי הירי מתארכים באופן ניכר (ואכן, צלפים של כוחות הקואליציה שברו באפגניסטן מספר פעמים את שיא הצליפה הרחוקה ביותר) ומאידך פיתוח וייצור רובי צלפים מתקדמים ומדויקים וכן תחמושת מיוחדת לטווחים ארוכים במיוחד. בעשור השני של המאה ה-21 הפכה תחמושת ה-0.338 לפואה מגנום לנפוצה יותר בתחום הצליפה עקב ביצועיה המעולים - דיוק רב וטווח של 1,200–1,500 מטרים (1,300–1,600 יארד) - ושימשה כתחמושת צליפה המגשרת בין תחמושת ה-7.62x51 מ"מ נאט"ו, שיעילה לטווחים של עד 800 מטרים (870 יארד) ותחמושת ה-12.7x99 מ"מ נאט"ו (0.5 BMG), שיעילה לטווחים של כ-1,500–2,000 מטרים (1,600–2,200 יארד) אך נועדה במקור למקלעים כבדים.

במאי 2017 דווח כי צלף SAS, יחידת העילית הבריטית, ירה למוות במחבל של המדינה האסלאמית מטווח 2.4 קילומטרים (2,600 יארד), באמצעות רובה הצלפים Chey Tac Intervention M200 המיועד לירי לטווחים ארוכים במיוחד.^[2]

ביוני 2017 הרג צלף מהכוחות המיוחדים של צבא קנדה מחבל של המדינה האסלאמית בעיראק בירי ממרחק של 3,450 מטר באמצעות רובה הצלפים הכבד מקמילן TAC-50.‏^[3]

כיום חברות רבות, בעיקר בארצות הברית ואירופה, מייצרות ומוכרות רובי צלפים. בארצות הברית רובי צלפים רבים הם נגזרות או הסבות של רובי צליפה לציד, שכן הציד בארצות הברית נחשב לספורט מפותח מאוד. המכלול (מנגנון הפעולה) של רובה הרמינגטון מודל 700 נחשב לאמין ומדויק ביותר, עד כדי כך שהוא משמש בסיס לרובי צלפים רבים בהם ה-M24 SWS (רובה צלפים צבאי) והטנגו 51 (רובה ליחידות מיוחדות בעל דיוק של רבע דקת קשת, הרובה המדויק ביותר בעולם). עוד בולטים הרובים של האחים מקמילן (בהם המקמילן TAC-338 והמקמילן TAC-50 הידועים בביצועים שלהם: טווח ירי גדול ודיוק של 0.5 דקת קשת) והרובים הכבדים של חברת הנשק בארט (הדגם הידוע והנפוץ ביותר שלה הוא ה-M82A1 בארט בקליבר 0.5 אינץ', והדגם השני הידוע שלה הוא הבארט MRAD המודולרי התומך במספר קליברים, בהם 0.338 לפואה מגנום). באירופה בולטת במיוחד משפחת רובי ארקטיק וורפר של אקורסי אינטרנשיונל (Accuracy International Arctic Warfare) הבריטית שרוביה הם בין הטובים בעולם מבחינת ביצועים (פועלים גם בקור גדול, מגיעים לטווחים ארוכים (תלוי בקליבר ובתחמושת) ובעלי דיוק של 0.5 דקת קשת). עוד בולטים משפחת PGM Précision מצרפת (שכוללת את ה-PGM Ultima Ratio, אחד הרובים המדויקים ביותר בעולם עם דיוק של 0.5–0.25 דקת קשת) והרובים של מאוזר, שטייר והקלר וקוך. בין רובי הצלפים הישראליים נמנים גליל צלפים, M89SR ו-IWI DAN.

צלפים מפורסמים

אחד הצלפים הידועים של הצבא האדום במלחמת העולם השנייה היה וסילי זייצב, אך הצלף הקטלני ביותר של המלחמה, ובעל מספר ההריגות הגבוה ביותר אי פעם, היה סימו האוהא הפיני, שלזכותו 505 הריגות מאושרות של חיילים סובייטים בשלב מלחמת החורף (מלבד 200 הריגות נוספות עם תת-מקלע) שבוצעו בפרק זמן של 100 ימים בלבד, עד לפציעתו מפגיעת כדור בלסת. הישג זה מדהים בפני עצמו גם משום שבממוצע היו לו 5 הרוגים ליום, עם מגבלת האור שקיימת באזור הקוטב הצפוני (בסביבות 5 שעות אור ביום חורפי), בטמפרטורות נמוכות מאוד (בין מינוס 20 למינוס 40 מעלות צלזיוס) וכן העובדה שהאוהא בחר לעבוד ללא טלסקופ אלא עם כוונות ברזל. בחירתו זו נומקה בהחזר האור מהטלסקופ והצורך בהרמת הראש גבוה יותר, שני גורמים שמגדילים את הסיכוי שהיורה ייחשף.
עם זאת, ההישג אינו מפתיע, משום שהרוסים לחמו במדים כהים שהבליטו אותם בשלג, לעומת הפינים שלבשו בגדי הסוואה לבנים. הפינים נהגו לנצל את הקור הרב שהקשה על הצבא האדום להפעיל את הטנקים, וירו בחיילים סובייטים שהתאספו סביב מדורות או במטבחי שדה. הצלפים הרוסים שנשלחו לפינלנד כדי להרוג את הצלפים הפינים נפלו בעצמם למלכודת - הפינים נהגו להציב בובות דמה כדי לפתות את הצלפים הרוסים וברגע שזוהתה ירייה, פתחו באש מרובה נגד טנקים לעבר מקור הירי. קיימות שמועות כי היה צלף בשם מיכאיל סורקוב שהרג 702 חיילים גרמנים, אך המספר מעולם לא אומת ומעט מאוד ידוע על צלף זה.

הצלף המוצלח ביותר של גרמניה הנאצית היה מתהאוס הצנהאור. הצנהאור היה צלף אוסטרי שהצטרף לקרבות רק מחציה השנייה של המלחמה והצליח להרוג 345 חיילים וקצינים של בעלות הברית, בעיקרם חיילים של ברית המועצות. מנגד, הצלף המוצלח ביותר של ברית המועצות היה קצין גאורגי בשם וסילי קווחנטירזדה, הוא זכה לעיטור גיבור ברית המועצות והצליח לקטול את חייהם של 534 לוחמים גרמנים בשטח בלארוס.

ב-1967, במהלך מלחמת וייטנאם, קרלוס הת'קוק האמריקאי, (שזכה במספר תחרויות קליעה לטווחים ארוכים, עוד לפני שירותו במלחמה) קבע שיא לצליפה לטווח מרבי של 2,286 מטרים, כאשר השתמש במקלע M2 בראונינג עם כוונת טלסקופית (אחד מהבודדים שעשה זאת). הישג זה הוביל להבנה כי ניתן להשתמש ב-תחמושת 0.5 אינץ' BMG לצליפה. להת'קוק יש 93 הריגות מאושרות (מספרן קטן משום הנוהל שיש לוודא את ההריגה באמצעות גורם שלישי, תהליך שקשה לקיים בתנאי קרב), אך יש המאמינים כי לזכותו נזקפות למעלה מ-400 הריגות. צפון וייטנאם הוציאה עליו חוזה של 50 אלף דולר, ומחלקת צלפים שלמה ניסתה להתנקש בו. פרסומו הרב וסימן ההיכר שלו, הנוצה הלבנה ששיבץ בכובעו, הובילו לכך שחיילי מארינס התנדבו לשים על ראשם כובע עם נוצה לבנה כדי לבלבל את הצלפים הווייטנאמים.
תקרית מפורסמת מאוד ששמו נקשר בה, התרחשה כאשר צלף וייטנאמי הרג מספר חיילי מארינס במחנה לסיוע ארטילרי. הת'קוק, שיצא לסיור ביחד עם הצופה שלו בג'ונגלים בסביבת המחנה, האמין כי הצלף נשלח להרוג אותו. ברגע מסוים, הת'קוק זיהה החזר אור וירה לכיוונו. הקליע פגע בכוונת הטלסקופית של הצלף הווייטנאמי, חדר אותה, המשיך לעינו של הצלף והרג אותו. הת'קוק, שבחן את הכוונת והפגיעה בצלף, הבין כי מה שהתרחש יכל להתקיים רק בעת ששני הרובים מכוונים בו זמנית בדיוק אחד לכיוונו של האחר, וכך הת'קוק הקדים את הצלף הווייטנאמי ברגעים בודדים. התקרית היוותה מקור השראה עבור מספר יוצרי סרטים, בהם הצלפים מוצאים את מותם בדרך דומה.

רק בשנת 2002 נשבר באפגניסטן שיאו של הת'קוק, על ידי צלף קנדי בשם רוב פרלונג, שהשתמש ברובה מקמילן TAC-50 תוצרת חברת האחים מקמילן, ופגע בלוחם טליבאן ממרחק של 2,430 מטרים. הישג זה חורג מיכולות הרובה, אלא שבמקום שבו התרחש הירי, האוויר היה מאוד דליל מה שהגדיל את הטווח היעיל של הרובה במאות מטרים ספורים.

ב-2010 צלף בריטי בשם קרייג הריסון שבר את שיא הצליפה מטווח רחוק של פרלונג כאשר הרג שני מקלענים של הטאליבאן מטווח 2,475 מטר (8,120 רגל) ברובה "אקורסי אינטרנשיונל" AWM L115A3 בקליבר 0.338 לפואה מגנום.^[4]

בסוף 2012 נשבר שיא זה שוב, כאשר שני צלפים מרגימנט הקומנדו השני של צבא אוסטרליה הרגו מפקד בטאליבאן כאשר פגעו בו מטווח 2,815 מטר. הירי בוצע על ידי רובה צלפים כבד בארט M82A1 בקליבר 0.5 אינץ'.^[5]

בזמן מלחמת עיראק (2003–2012) התבלט הצלף האמריקאי כריס קייל שכונה "השטן מרמאדי". קייל שירת ביחידת העלית אריות הים (Navy SEALs). לזכות קייל נזקפות 160 הריגות מאושרות של חמושים עיראקים (מתוך מספר של כ-255 חמושים שנטען שהרג) ומספר מדליות ועיטורים, דבר ההופך אותו לאחד הצלפים המעוטרים ביותר של ארצות הברית. במלחמה בעיראק השתמש קייל ברובי הצלפים מקמילן TAC-338, רובה צלפים וינצ'סטר 0.300 מגנום, Mk 12 Special Purpose Rifle, וכן ברובה סער M4 קרבין. קייל נורה למוות ב-2 בפברואר 2013 על ידי חייל אמריקאי משוחרר במטווח שאותו לקח במטרה לסייע לו להתמודד עם הפרעה פוסט-טראומטית מהמלחמה. הוא כתב שני ספרים: "American Sniper", אוטוביוגרפיה על חייו ושירותו הצבאי, ו-"American Gun" הסוקר עשרה כלי נשק חמים קלים שהשפיעו על ההיסטוריה של ארצות הברית. קלינט איסטווד ביים סרט על חייו של קייל בשם צלף אמריקאי שיצא ב-2014.

בישראל, מפורסמים הצלפים אלכס אלירז, אבי תורת הקליעה והצליפה בצה"ל, ופסקל אברהמי, לוחם וצלף הימ"מ בעל עיטור האומץ ועיטור המופת של משטרת ישראל, שנהרג במתקפת הטרור בדרום ישראל (2011).

צליפה בישראל

ערך מורחב – צליפה בישראל

צלף של הימ"ס (משמר הגבול) עם חליפת הסוואה ורובה צלפים SR-25 Mk 11 עם כוונת טלסקופית ומשתיק קול

כיום הגופים בישראל שמפעילים צלפים הם צה"ל, משטרת ישראל (הימ"מ), משמר הגבול (הימ"מ וימ"ס) ויחידת מצדה של שירות בתי הסוהר. לצידם קיימת גם אגודת רובאי ישראל שמטפחת את תחום הצליפה הספורטיבית האזרחית. בישראל קיימים מטווחי צליפה ספורים, בהם עושים שימוש צלפי צה"ל, משטרת ישראל והמשמר האזרחי. בניגוד למדינות כמו קנדה וארצות הברית בהן קיימת פעילות צליפה אזרחית, לאחר סגירת יחידת הצלפים של המשמר האזרחי בשנת 2007, פעילות הצליפה בישראל נותרה, לזמן מה, נחלתם של כוחות הביטחון בלבד. לאחר סגירת יחידות צלפי המשא"ז הוקמה אגודת רובאי ישראל הפועלת על פי מתכונת ה-BDMP מגרמניה ומקיימת אימונים ותחרויות בתורות הירי השונות לטווחים רחוקים ומהווה המסגרת האזרחית היחידה בישראל העוסקת בשימור ופיתוח אומנות הירי לטווחים רחוקים בישראל. עם זאת, לאור מגבלות רישוי בישראל צפויה האגודה להיסגר בעתיד עקב אי חלוקת רישיונות חדשים.

הצליפה בישראל התפתחה בשנות ה-40 של המאה ה-20 וראשיתה בבריגדה היהודית ובמתנדבים מהיישוב היהודי שהוכשרו כצלפים בצבא הבריטי. מתנדבים אלה הקימו את כיתות הצליפה במחתרות העבריות בארץ ישראל ובפרוץ מלחמת העצמאות ב-1948 את מערך הצליפה והדרכת הצליפה בצה"ל. בית הספר הראשון לצלפים הוקם בכפר שמריהו על ידי יצחק בר-און ואלכס אלירז והכשיר צלפים ומדריכי צליפה. עם זאת, במהלך השנים סבל תחום הצליפה בישראל מעליות ומורדות, כולל תקופות ארוכות של הזנחה. בעשורים האחרונים גדלה ההכרה בחשיבות הצלפים במלחמה ובלוחמה בטרור ונערכו מספר רפורמות בתחום הצליפה במטרה לשקם ולפתח אותו, כולל כתיבה מחדש של תורת הקליעה והצליפה, שינוי ניכר בתהליך הכשרת הצלפים ורכישת רובי צלפים בריחיים ייעודיים, כוונות טלסקופיות, חליפות הסוואה וציוד עזר טקטי נוסף.

הצליפה בצה"ל

ערך מורחב – צליפה בצה"ל

רובי צלפים של צה"ל: ברק HTR 2000 (למעלה) ורובה צלפים M24 (באמצע)

צה"ל הפעיל צלפים עוד ממלחמת העצמאות אך תחום הצליפה סבל מהזנחה שנים רבות, עד שבוצעו בו שתי מהפכות ורפורמות גדולות: אחת בשנות ה-90 של המאה ה-20 ואחת בעשור הראשון של המאה ה-21. במהפכות אלה מוסד בית הספר לקליעה וצליפה צבאית כמרכז ידע לאומי בנושא הצליפה, הכשרת הצלפים שופרה באופן ניכר, נרכשו רובי צלפים ייעודיים אחידים ומדויקים וכן נרכש ציוד צליפה הכולל כוונות טלסקופיות, עזרים טקטיים וחליפות הסוואה. כיום מפעיל צה"ל צלפי חי"ר, ביחידות חיל הרגלים, וצלפי קומנדו ולוט"ר (ביחידות המיוחדות).

צלפי החי"ר חמושים ברובי צלפים מדגמי רמינגטון M24 הבריחי והמדויק, בארט REC10 החצי-אוטומטי וברק (338) לטווח ארוך. צלפי החי"ר בצה"ל נחשבים למקצועיים יותר יחסית לעבר, אך סובלים מחוסר ניסיון מבצעי (שכן הם משרתים רק 3 שנים שירות סדיר, בניגוד לצלפים אחרים בעולם שמשרתים בתפקיד בקבע שנים רבות). עם זאת, נמתחה ביקורת על חוסר ידע בהפעלת צלפים יעילה על ידי המג"דים של גדודי חיל הרגלים וכן על מחסור באימוני צליפה סדירים בתדירות גבוהה.

צלפי יחידות מובחרות ומיוחדות בצה"ל השתמשו גם ברובי צלפים נוספים בהם PGM Ultima Ratio מושתק, מאוזר 86SR, ‏SR-25 Mk 11, מקמילן TAC-338 ומקמילן TAC-50 ובארט MRAD. רובים אלה נחשבים לרובים איכותיים ומדויקים ביותר ובעלי ניסיון מבצעי מוכח. כיום רובי הצלפים העיקריים של היחידות הם הרמינגטון M24, הברק 338, הבארט MRAD והבארט REC10. כמעט כל יחידה מיוחדת בצה"ל כוללת גם צלפים, לרבות סיירת מטכ"ל, שייטת 13, יחידת שלדג, יהל"ם, יחידת מגלן, יחידת אגוז ויחידת דובדבן. צלפי היחידות המיוחדות נחשבים כיום לצלפים מקצועיים וטובים מאוד, עם שם ומוניטין בינלאומי, אך עדיין בעקבות שירות קצר יחסית בצבא שרוב החיילים עושים (בערך 3–4 שנים) יש חוסר בכח אדם מקצועי. למרות זאת יש משרתי קבע ביחידות מובחרות במשרתים כצלפים עם שירות ארוך ומקצועי מאד.

בשנים האחרונות מארגן בית הספר לקליעה וצליפה צבאית תחרות צליפה שנתית בין כלל היחידות הקרביות של צה"ל, משמר הגבול ומשטרת ישראל. בתחרות מתבצע ירי במתארים שונים, והיחידות מחולקות לבתים (גדודי חיל הרגלים, גדודי סיור, יחידות מובחרות ויחידות עילית).

הצליפה במשטרת ישראל

משטרת ישראל מפעילה גם היא צלפים. צלפי המשטרה חמושים ברובי רמינגטון 700P ורובי M-16 שהותאמו לצליפה. במשך עשרות שנים הפעיל המשמר האזרחי יחידה של צלפים מתנדבים. הללו השתמשו ברובים שונים, החל מ-M1 קרבין עם כוונת טלסקופית עבור במאוזר K98 משופצר וכלה ברמינגטון 700P ורמינגטון 700 BDL. ב-20 באוגוסט 2007 נסגרה יחידת צלפי המשא"ז האחרונה בחיפה. במהלך אירועי אוקטובר 2000 הפעילה המשטרה צלפים, שירו גם אש חיה לעבר מתפרעים ערביים. ירי זה היה שנוי במחלוקת. כיום משרתים צלפים במשטרה רק ביחידות המיוחדות ימ"מ (היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור) וימ"ס (יחידות המסתערבים).

צלפי הימ"מ מבצעים ירי ברובה צלפים בארט MRAD. לרובה זה דיוק של 0.5–0.35 דקת קשת.

ערך מורחב – צליפה בימ"מ

הימ"מ (היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור של משטרת ישראל ומשמר הגבול) מפעילה יחידת צלפים הנחשבת, בעיני רבים מאנשי המקצוע, לאחת היחידות הטובות בעולם.^[6] צלפי הימ"מ מאומנים בכל סוגי הצליפה ונחשבים לצלפים מצוינים ומנוסים. הם חמושים ברובים מדויקים ביותר בהם ה-SR-25 Mk 11 (רובה צלפים חצי-אוטומטי שיכול לקבץ בדיוק של 0.75–0.5 דקת קשת), המקמילן ALIAS CS5 (רובה צלפים קומפקטי מושתק שיכול לקבץ בדיוק של 0.5 דקת קשת) והבארט MRAD (רובה צלפים שיכול לקבץ בדיוק של 0.5–0.35 דקת קשת בטווחים של עד 1500 מטר).^[7] צלפי הימ"מ פעלו במספר רב של מקרים בשנות ה-90 של המאה ה-20 והרגו בירי מדויק חמושים מסוכנים רבים. בתקופת האינתיפאדה השנייה הפעיל הימ"מ צלפים גם כנגד מחבלים שהתבצרו בבתים והרגו גם כאן מספר לא מבוטל של מחבלים. ב-2005 הרג צלף ימ"מ את סעיד ציאם, בכיר בחמאס, בירי מרחוק שלטענת הפלסטינים בוצע ממגדל שמירה בנווה דקלים. גם אחרי דעיכת האינתיפאדה פעלו צלפי הימ"מ נגד מחבלים פלסטינים ונטרלו מחבלים שתקפו את לוחמי יחידת הפריצה בעת ניסיונות מעצר. ב-20 באוקטובר 2015 סיכלו צלפי הימ"מ בירי רחוק ממארב חוליית צלפי טרור של חמאס, שהייתה חמושה ברובה צלפים כבד מדגם שטייר HS .50. עם זאת, רוב פעילות הצלפים חסויה ולא מתפרסמת. אחד מצלפי הימ"מ המפורסמים ביותר הוא רב-נגד פסקל אברהמי, בעל עיטור האומץ ושני עיטור המופת, שנהרג במתקפת הטרור בדרום ישראל (2011).

צלפי הימ"ס חמושים במאוזר 86SR,‏ SR-25 Mk 11, רמינגטון מודל 700 משופר, בארט REC10 ורוגר 10/22, ונחשבים אף הם לצלפים מצוינים ומנוסים.

צלפים מחוץ למלחמה

ירי צלפים בעולם הפלילי הוא גם אמצעי לביצוע רצח, והדבר נפוץ מאוד בארצות הברית. פושעים יורים מבניינים גבוהים וממגדלים. בארצות הברית היו כמה אירועים מפורסמים של ירי צלפים ביניהם ההתנקשות בנשיא קנדי ב-1963 וצלף סדרתי שפעל באזור וושינגטון ב-2002. גם טרוריסטים משתמשים בירי צלפים, כפי שקרה בצפון אירלנד פעמים רבות.

בנוסף, מקצוע הצליפה קיים גם כספורט של קליעה למטרה וציד של חיות, בעיקר בארצות הברית, בה קיימת תרבות נשק מפותחת.