פורטל:להט"ב/ציטוט נבחר/אוסף ציטוטים
תשוקה הומו-חברתית הוא מונח שטבעה סדג'וויק כדי להסביר את החיץ המוחלט בין קשרים חברתיים לבין קשרים ארוטיים בין בני אותו המין. לכאורה, מדובר באוקסימורון. הרי החברותא הגברית המוכרת לנו, (כגון אוהדי ספורט או חיילי מילואים) לא רק שאינה הומוסקסואלית, אלא שהיא כוללת בתוכה ברוב המקרים אלמנטים מובהקים של הומופוביה. לכך בדיוק מתכוונת סדג'וויק בהשערתה שכן קיים פוטנציאל של רצף, קשת שלמה של אופציות לקשרים בין גברים. הרצף הזה, שהתקיים בעולם העתיק, נשבר בחברה המערבית. אחת מאבני היסוד של התרבות המערבית היא האמונה שאינטראקציות בין גברים אמיתיים (כלומר הטרוסקסואלים) הן נטולות ארוטיות. מאמצים רבים מושקעים במישטור הגבולות בין גברים לנשים, ובין הטרו להומוסקסואלים. אבל תאורטיקנים דוגמת פוקו, באטלר, הלפרין ואחרים כבר הצביעו על הבנייתן החברתית וההיסטורית של הקטגוריות הללו.
— תשוקה הומו-לאומית: גבריות הומוסקסואלית ישראלית בסרטי איתן פוקס שרית מיכאלי, הרצאה בכנס סקס אחר הרביעי, מאי 2004
גם אם מישהו חי איך שהוא חי, אין שום עניין לבוא לצעוד, להבליט ולהראות זאת קבל עם ועדה. בטח לא בירושלים. זה פוגע בכל הרגשות. יש לי חתימות של למעלה מ-70 ח"כים, מכל הקשת הפוליטית, המתנגדים ל'מצעד הזוהמה' בירושלים. ובוא נאמר את האמת: אסור שזה יהיה בשום מקום בארץ.
|
אני דתיה כי זו הזהות שלי. כי אני יהודיה ודת ישראל משקפת את התרבות שלי יותר מכל דבר אחר... אני לסבית כי זו הדרך שלי לאהוב, לחוות ולבטא את המיניות שלי, לחיות בזוגיות אמיתית, להקים משפחה מתוך אהבה ושותפות אמיתיים...
העובדה שאני מכפיפה עצמי לאורח חיים ערכי מסוים (הדת היהודית) היא מרכיב יסודי בביטוי העצמי שלי כאדם טוב ומוסרי. העובדה שאני אוהבת, מאוהבת ומתחייבת לאדם מסוים, מקימה איתה משפחה - גם היא מרכיב יסודי לא פחות חשוב בביטוי העצמי שלי כאדם טוב ומוסרי...
— מתוך הפורום של בת קול - ארגון לסביות דתיות. (מקור: להיות לסבית ודתיה מאת זיוה; פורום בת קול)
לטענת חברי קבוצת המייסדים של 'נעימים ונעמות', מהווים האנשים בעלי הנטיות החד מיניות כעשרה אחוזים מכלל האוכלוסייה בישראל, אולם בגלל הלחץ החברתי הכבד נאלצים רובם להדחיק את מאווייהם הטבעיים או לחיות בסתר בתנאים שלעיתים גובלים בהשפלה, באיומים, באובדן מקום עבודה ובדחיה קשה מקרב המשפחה... ה'נעימים ונעמות' מפגינים למען זכותם להתארגן ולהתכנס; למען ביטול החוק המנדטורי נגד יחסים הומוסקסואלים; למען שינוי היחס של החברה הישראלית לנושא ונגד אנשי הרבנות, שניסו למנוע כינוס בינלאומי של הומוסקסואלים ולסביות בישראל.
— ה'נעימים ונעמות' תובעים זכות "לחיות ולאהוב בגלוי" (ידיעות אחרונות, אוגוסט 1979)
ליאור ואני ישבנו קרובים ולא דיברנו, ומשהו באיכות של המחשבה או באיכות של החלום עבר בינינו ביופי רב, ולא היה אכפת לי שעמדת התצפית תעלה לשמים כמו מטוס או חללית ושנינו בתוכה, ושנרחף כל החיים ככה בין הכוכבים או בערפל, שתמיד נהיה שותקים ומאוחדים כמו לפני אהבה וכמו אחרי אהבה כי הרי אני אהבתי אותו, אלוהים כמה שאני אהבתי אותו, ואם באותו לילה, בעמדת התצפית, לא היה לי צורך בשום דבר מלבד הישיבה והשתיקה, אחר כך היה גם היה צורך בדברים אחרים, היה צורך שנשכב עירומים, אבל הוא כבר לא היה.
— יותם ראובני, "חסר", הוצאת כדים, תל אביב, 1984
גם בקרב ההומואים והלסביות קיים חוסר ידע באשר לטרנסקסואלים וטרנסג'נדרים. החיבור לקהילה ההומו-לסבית אינו תמיד פשוט מאחר שישנם חשבונות פוליטיים שונים. לפעמים יש התנגדות בקרב הקהילה ההומו-לסבית להתחברות עם הטרנסג'נדרים מאחר שהדימוי שלנו בחברה הוא שלילי מאוד. אנחנו מפיצים סטריאוטיפ נשי, סיסי, שהומואים חשבו שכבר השתחררו ממנו.
- מקור: אתר gogay; מתוך הכתבה "לצאת לחופשי: נורה גרינברג", יצחק שנור, 31 ביולי 2001
איש לא יכפור בגלוי בעובדת שייכותם של הטרנסג'נדרים לקהילה הזאת [קהילת הלהט"ב] , שהמאפיין אותה הוא היותה מאתגרת את תפיסות המיניות המקובלות. אבל ההתעלמות מן הטרנסג'נדרים משקפת יותר מסתם חוסר מודעות: היא נובעת מיחס בעייתי כלפי הטרנסג'נדרים בתור חברים שווי זכויות בקהילה.
- מקור: אתר gogay; מתוך הכתבה "בזכות הקהילה הלסבית-טרנס", נורה גרינברג, 12 בפברואר 2002
.נורה גרינברג על היחס לטרנסג'נדרים בקהילת הלהט"ב -
|
|
|
בטרם נסיים נחזור ונדגיש במה אנו מחליטים היום, ובמה איננו מחליטים היום. הננו מחליטים כי במסגרת מעמדו הסטטיסטי-רישומי של מרשם האוכלוסין, ועל רקע תפקידו של פקיד הרישום כמאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול המרשם, על פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין את העולה מהתעודה הציבורית המוגשת לו על ידי העותרים, לפיה העותרים נשואים. איננו מחליטים כי בישראל מוכרים נישואים בין בני אותו מין; איננו מכירים בסטטוס חדש של נישואים אלה; איננו נוקטים כל עמדה באשר להכרה בישראל של נישואין בין בני אותו מין הנערכים מחוץ לישראל (בין בין תושבי ישראל ובין בין מי שאינם תושבי ישראל). התשובה לשאלות אלה, בהן אין אנו מכריעים היום, קשה היא וסבוכה ... יש לקוות כי הכנסת תוכל ליתן עליהן, או על חלקן, את דעתה.
— מתוך פסק דינו של נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרן ברק, בבג"ץ יוסי בן-ארי נגד מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, 21 בנובמר 2006
|
ככל שנבלע בתוך סחרחורת הנועם והיצר, רטט המבטים הקצרים, החטופים, להט החיזור, רגע הפיתוי ושעות הטירחה על סטרייטים, מצא כי הוא עצמו הולך ונעלם בתוך חור שחור של שיכחה, יחד עם שמות הבחורים שהספיק לשכוח. סיפור חיים אחד שנלחש על ספסל בגן, נחלף במשנהו, רסיסי דברים חברו עם דמויות שונות מאלה שסיפרו אותם. ואיזי, עורך ספרי הזיכרון היהודיים, מצא את עצמו מכור לתבנית הטקס, לפולחן המין, למסלול הנע בין מקומות מפגש, בלא שיזכור עוד מה המהות של כל זה, מלבד המשאלה הריקה והנואשת, קליפת התקווה המתערפלת, לאהוב ולהיות נאהב.
— אילן שיינפלד, "רק אתה", הוצאת שופרא.
אשר לשאלה הערכית האם כנויו של אדם כהומוסקסואל הינו עלבון המצדיק פסיקת פיצויים לטובתו, קבעה השופטת קמא כי מקובל עליה שבחברה סובלנית אין מקום לייחס משמעות מעליבה לנטייתו המינית של אדם, אלא שחברתנו טרם הגיעה למידת סובלנות ופתיחות שכזו והכנוי "הומו" מהווה עלבון בעיני חלק נכבד מהציבור. כמו כן אין חולק שהמשיב אינו הומוסקסואל ואין סיבה להכתירו ככזה ולגוררו למאבק שאינו מעוניין ליטול בו חלק.
— מתוך פסק הדין של השופטת בתביעת לשון הרע של הכדורסלן ההטרוסקסואל שמעון אמסלם,נגד עיתון העיר, שבכותרת לכתבה שפרסם, הייתה משום רמיזה על נטייתו המינית של אמסלם.
(מקור: פסק דין עא 95 / 1145 יוסף קליין ואח' נ' שמעון אמסלם (לא פורסם))
היום הנושא של אהבה חד מינית פתוח מאוד ואנשים אינם מתביישים להודות בנטיותיהם המיניות. הייתי אשה נשואה ורק לקראת גיל 40 החלטתי לצאת מהארון ולנהל מערכת יחסים עם אשה. הנושא היה אז מאוד סגור, לא קיים. הייתי צריכה להסתיר מהמשפחה ולערוך מסיבות בבתים מאחורי תריסים סגורים. מעט מאוד נשים בשנות ה-70 העזו להודות בהיותן לסביות, ואותו דבר היה אצל הגברים.
— מרשה פרידמן בראיון לynet; מאי 2007. (מקור: "המאבק לקידום מעמד האשה בארץ לא הסתיים", מרשה פרידמן בראיון ליעל ברנובסקי עבור ynet)
הזכות לאהוב עומדת בבסיס המאבק של הקהילה הגאה לשוויון זכויות. שלילת האהבה החד-מינית, וחוסר הלגיטימציה כלפיה, הולידה את האפליה המונעת מאיתנו אימוץ ילדים והקמת משפחה, נישואים גאים או אפילו ירושה.
כל העוולות האלה כלפי הקהילה, נובעים מחוסר הבנה בסיסית במהותה של ההומוסקסואליות וניסיונות הצמצום שלה לכדי מיניות בלבד. ברגע שהמדינה והציבור יכירו בקיומה של האהבה שלנו, אהבה אחרת, השונה מזו של המיין-סטרים, המקובל, החמים וההטרוסקסואלי, הדברים עשויים להיראות אחרת.
בשירות עצמו, בצוללות, הקטע של לעשות משחקים הומואים זה משהו מאוד מקובל וידוע. זה מתחיל בזה שהצוללת עצמה זה מקום מאוד קטן, ושתא המגורים של החיילים הוא בכלל קטן נורא...ופה כל הזמן ישנים, בתורנויות, בהפלגות, כל הזמן. וזה יוצר סוג של קרבה מאוד גדולה. כמה שזה נראה מוזר מבחוץ, אנשים ישנים לפעמים באותה מיטה מחובקים, ובוודאי שיש נגיעות משועשעות, צוחקות. יש מידה רבה של קירבה גברית בעניין הזה. ויהודה למשל היה מהמובילים, בלא לפחד מהנגיעות האלו, ואפילו מנשיקות צרפתיות כאלו. אני חייב להגיד שאני מכולם הרגשתי את עצמי קצת יותר מבוהל. נזהרתי מכל המגעים ההומוארוטיים האלו, יותר ראיתי מה קורה מסביבי ופנטזתי, מאשר הייתי בעצמי מעורב. חששתי, גם אחרי אותה שתייה מפורסמת, שאם אגזים יותר מידי בהתנשקויות ובהתלטפויות האלו, אני עשוי להיחשף.
— ראיון עם צוללן הומוסקסואל. דני קפלן, "דויד, יהונתן וחיילים אחרים". הקיבוץ המאוחד, 1999.
אחרי הניתוח הייתי מטושטשת. כל המיתוס של אשה טרנסקסואלית שמתעוררת מהניתוח ואומרת לעצמה: 'סוף סוף אני אשה', הוא קשקוש. הרי כשהגעתי לניתוח, כבר הייתי אשה בתודעה ובזהות.
השינוי שעוברים אנשים טרנסקסואלים נתפס בדמיון העממי כאקט יחיד, שבזכותו הופכת כבמטה קסם זהות אחת לזהות אחרת. אני נשאלת לעיתים שאלות כגון: 'איך קראו לך לפני הניתוח?' ו'האם את מאושרת מאז הניתוח?' וכיוצא באלה. כשאני מעירה לשואל שמדובר בתהליך ארוך ומורכב, שהניתוח הוא רק חלק ממנו (אם בכלל), נשמע לרוב רחש קל של אסימון מתגלגל: 'אה, כן כן, לזה התכוונתי'. אבל הצורך הדוחק הזה של "הנורמלים" לתלות את המהפך הטרנסקסואלי על וו הפעולה הכירורגית האחת, חושף יותר מטפח של התפיסות והחרדות המגדריות של החברה.
— נורה גרינברג, על הניתוח לשינוי מין שעברה.
|
המיניות שלי היא אך ורק שלי. היא אינה שייכת לאיש. לא לממשלה שלי, לא לאחי, לאחותי. לא ולא!
אאורליאנו הלך באותו הלילה לחנותו של קטארינו... קטארינו, ששושנת לבד הייתה תחובה מאחורי אזנו, מכר לקהל ספלי גואראפו מותסס והשתמש בשעת הכושר והתקרב אל גברים והניח ידו עליהם במקומות שלא היה צריך. כשהגיעה שעת חצות נעשה החום כבד מנשוא.
כשהגעתי למלאני כבר התחיל להחשיך. הייתי צריכה לעבור דרך חצר הכנסייה כדי להגיע לשם, ולפעמים הייתי גונבת בשבילה פרחים מהקברים החדשים. היא תמיד שמחה, אבל הרי לא סיפרתי לה מאיפה הם באו. היא שאלה אותי אם אני רוצה להישאר בלילה כי אמה לא היתה, והיא לא אהבה להיות לבד בבית. אמרתי שאתקשר לשכן, ואחרי מאמץ רב השגתי אישור מאמי, שהוזעקה מערוגות החסה שלה. קראנו בתנ"ך כרגיל, ואז אמרנו זו לזו כמה אנחנו שמחות שהאל הפגיש בינינו. היא ליטפה את ראשי במשך זמן רב, ואז התחבקנו וזה היה כמו לטבוע, ואז נבהלתי אבל לא יכולתי להפסיק. משהו זחל בתוך בטני. היה בתוכי תמנון.
— ג'אנט ווינטרסטון, תפוזים הם לא הפרי היחיד, תרגם עופר שור, הוצאת בבל, 1998
בשום מקום, בבואנו להציג עצמנו, איננו נדרשים להכריז על עצמנו כ"סטרייטים" או "הטרוסקסואלים" - ברור שזה ענייננו הפרטי. ראוי שנתייחס כך גם אל האחרים. זכותו של כל אדם לממש את אושרו בדרך הנכונה לו!
אל לנו לשפוט אדם רק על פי מרכיב המיניות באישיותו!
הורים, אל תיכנסו לארון (עם יציאתו של ילדכם), ואל תשקיעו אנרגיה בבושה והסתרת הסוד. מלאו את ילדיכם באהבה וכוח - הם זקוקים לכם!— "מכתב לבני שיצא מהארון" מתוך אתר תהל"ה
העונש להפקרות העומדת בניגוד לטבע. במקרה של מעשה הפקרות בין אדם לחיה, גבר לגבר, אישה לאישה, דמם יהא בראשם. ולפי המנהג המקובל ייטַרדו באש מן החיים אל המוות.
— סעיף 116 של הקוֹנְסְטִיטוּציוֹ קְרִימִינָלִיס קָרוֹלִינָה (החוקה הפלילית של קרל), שפרסם קרל החמישי ב-1532 ונשארה בתוקף באימפריה הרומית הקדושה עד סוף המאה השבע-עשרה.
מעשה תועבה הנוגד את הטבע בין בני אדם ממין זכר או בין בני-אדם וחיות, עונשו מאסר שאורכו שישה חודשים עד ארבע שנים, וכעונש נוסף שלילה מיידית של זכויות האזרח.
|
ניתן לאפשר לבן זוג בן אותו המין לאמץ את ילדו, הביולוגי או המאומץ, של בן זוגו. כן נקבע, כי אין מניעה חוקית לאשר לבני זוג מאותו המין, או למי מהם, לאמץ ילד זר, שאינו ילדו של אחד מבני הזוג, וזאת בנסיבות בהן נשקלת בקשה לאימוץ על ידי אדם יחיד, ובכפוף לשיקולי טובת המאומץ כמקובל.
— הודעה לעיתונות מס' 7751, משרד המשפטים, 10 בפברואר 2008;
הודעת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, בעקבות דיון בהשתתפות אנשי מקצוע מתחום הרווחה והמשפטים. (מקור: מזוז: זוגות חד מיניים יוכלו לאמץ ילדים, אתר הארץ)
ח"כ מרדכי סורקיס (המערך):
בימים אלה אין לחברי הכנסת דאגות אחרות - רק לטפל בחוק הזה? כל הבעיות האחרות שלנו כבר נפתרו. ח"כ אבנרי כבר פתר את בעיותיו בעולם הזה ובעולם הבא... והתפנה לעניין זה ומעסיק בכך את כנסת ישראל. יש לנו עניינים רציניים הרבה יותר. אינני יודע מה הביא את פודגורני לקהיר. הוא בוודאי לא בא לבדוק אם ביטלו שם חוקים... בימים אלה, כאשר הנוער שלנו וחיילנו שומרים על קיומנו, עתידנו וביטחוננו, צריך להודיע שהכל בטל ומבוטל?
ח"כ אורי אבנרי (העולם הזה - כוח חדש):
ח"כ סורקיס אמר: הנוער השומר על קיומנו. האם אתה יודע, ח"כ סורקיס, האם מישהו יודע, כמה מן השומרים על קיומנו הם קורבנות חשאיים של החוק הזה?
— דברי הכנסת, כרך 60, 2618-2614, 1971.
חלק מדיון בהצעת החוק של ח"כ אורי אבנרי לביטול הסעיף האוסר על משכב זכר.
אם ירייה צריכה לחרר את מוחי, שהירייה הזאת תנפץ את דלתות הארון
— הארווי מילק, כשבוע לאחר שנבחר כחבר מועצת העירייה של סן פרנסיסקו;
מספר חודשים לפני שנרצח בידי חבר המועצה דן וויט.
|
|
זה היה לי קשה מאוד, כשהוצאתי מהארון. כל אחד צריך לעשות את זה בזמן שלו. 50% מהגייז יודעים על עצמם כבר בגיל 13 ואילו אני הייתי בחמישים האחוזים האחרים. לא הייתי מתחתנת עם לארי לו הייתי יודעת. לא הייתי עושה לו את זה. הייתי לגמרי מאוהבת בלארי בגיל 21 כשהתחתנו.
|
|
...עתה, כאשר את באה לניו-יורק – אני מקווה כי בקרוב – ובכן, אנא, תני לי לראותך – אני ממוקמת היטב – ברחוב בונד 44 - מיטה כפולה – גדולה ומספקת כדי לקבל אותך לתוכה – ובכן, בואי אליי – או הודיעי לי, אפגוש אותך בכל מקום שתקבעי – אנא, בואי - אני מחכה לכל הנזיפות והצביטות באוזן, ולכל הדברים האחרים שאני יודעת שמחכים לי – יש לי הרבה לדבר איתך – כמה רבו החוויות מאז החזקתי אותך בין זרועותיי הארוכות לאחרונה - ובכן, אנא הודיעי לי היכן ומתי אוכל לראותך – זה דחוף מאוד – חברתך האוהבת, סוזן
האדם הנורמלי מאמין בדרך כלל כי את ההומו-סכסואלי ניתן לזהות בנקל. הנחה זו היא מוטעית מיסודה. מספרם של ההומוס שניתן לזהותם בתור שכאלה לפי התנהגותם הנשית, גנדרנותם המופרזת או תסרוקתם, הוא מועט יחסית. מיעוט זה של ה"ברורים" יצר את הדעה המוטעית שההומו הוא מין סוג של אנדרוגינוס חיוור פנים ובעל עור חלקלק, המתלבש במחלצות צבעוניות, צובע את ציפורניו ולפעמים אף משתמש באודם.
רוב רובם של ההומוס מתנהגים, מתלבשים ונראים ככל האדם. אף על פי כן ישנן דרכים בדוקות לפיהן יכול הומו אחד להכיר בנקל הומו שני.
— מתוך "מחתרת על הטיילת", כתבה ראשונה בישראל המתייחסת להומוסקסואליות, בעיתוןן "העולם הזה"; 7 בפברואר 1962.
גזע [ההומוסקסואלים] שהקללה רובצת עליו, ואשר מוכרח לחיות בשקר ולשאת דברי לעג, כיוון שידוע שתשוקתו, שמהווה את הנאת החיים היקרה ביותר, נחשבת למגונה ולמבישה, ואין להודות בה... מאהבים שהאפשרות לאהבה חסומה בפניהם כמעט לחלוטין, אותה אהבה שהתקווה אליה מעניקה את הכח לשאת סיכונים רבים ובדידות גדולה כל כך... כבודם שברירי, חירותם ארעית ותקפה רק עד גילוי חטאם. עמדתם רעועה כמו זו של אותו משורר שביום אחד מוזמן לכל סלון ומוחאים לו כף בכל תיאטרון בלונדון, אך למחרת הוא מגורש מכל מקום ולא ימצא כר להניח עליו את ראשו...
— מרסל פרוסט, סדום ועמורה, תרגם יותם ראובני, תל אביב, נמרוד, 2002
האם ה"סובייקט" ש"מחוץ לארון" משוחרר משעבודו וסוף סוף נמצא מחוץ לטווח סכנה? או שמא אפשר שהשעבוד שמכונן את הסובייקט הגיי או הלסבי ממשיך באופנים מסוימים לדכא, או אפילו מדכא באופן הערמומי ביותר, כאשר טוענים "להיות חוץ לארון". מהו או מיהו זה שהוא "מחוץ לארון", מהו שמקבל ביטוי ומתגלה במלואו אם וכאשר אני חושפת את היותי לסבית? מהו זה שנעשה ידוע, אם בכלל? ומה נותר מכוסה לנצח על ידי אותו אקט לשוני עצמו שמציע לנו את ההבטחה של חשיפה מוחלטת של המיניות?
...
אם אני טוענת שאני לסבית, אני "יוצאת מהארון" רק כדי ליצור "ארון" חדש ושונה. [...] להיות "בחוץ" תמיד תלוי במידה מסוימת בלהיות "בפנים", ומקבל את משמעותו רק במסגרת הקוטביות הזו. ולכן ה"מחוץ לארון" צריך לייצר את הארון שוב ושוב על מנת לשמר את עצמו כ"חוץ". במובן זה, החוציות [outness] יכולה רק לייצר עמימות חדשה; והארון מייצר הבטחה של חשיפה, שמעצם הגדרתה אינה יכולה להתממש לעולם.
— ג'ודית בטלר על הארון במאמרהּ 'חיקוי ומרי מגדרי', 1990.
נדפס בעברית בתרגומהּ של עמליה זיו, בתוך: יאיר קדר, עמליה זיו, אורן קנר (עורכים), מעבר למיניות: מבחר מאמרים בלימודים הומו-לסביים ותאוריה קווירית
|
1 במאי 1884: "ניגנתי דואטים עם אהובי, בוב המופלא, המקסים, המושלם, והדבר שימח אותי ביותר..."
22 במאי: "אם אינני עובד או מטייל אני מתחיל להתגעגע לבוב ולרצות להיות איתו ביחידות. זה מחריד כמה שאני אוהב אותו..."
31 במאי: "אחרי ארוחת הערב לא נפרדתי מבוב המופלא שלי, שאין כמותו. תחילה הוא השתרע על ספסל קטן במרפסת בעצלות מקסימה ופיטפטנו על ההלחנה שלי..."
3 ביוני: "דבר מוזר, אני משתוקק כל-כך שלא לעזוב את המקום. אני חושב שכל זאת בגלל בוב..."
— מתוך יומניו של המלחין פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, שכתב בעת שהותו בבית אחותו באוקראינה. אותו בוב התאבד בשנת 1906 בהיותו בן שלושים וחמש.
מי יכול היה להאמין שצבא או עיר של נשים יכולים להיות מאורגנים בלא גברים? ולא רק מאורגנים, אלא אף מסוגלים לתקוף ארץ זרה ולהכניע את השכנים, להרחיק עד לאיוניה של ימינו ולערוך מסע מעבר לים עד אפריקה? הדבר שקול לאמירה שהגברים של אותם ימים היו נשים, והנשים - גברים.
אלה היו כמה מהזעזועים הקשים שחוויתי בשנות העשרים המוקדמות שלי ביחס למעמדם של ההומוסקסואלים בחברה האמריקנית. אלה עוררו אצלי כעס וגרמו לי להגיע להחלטה שעליי להשתמש בחיי כדי להפוך את המצב המפחיד הזה על פיו.
— ג'ודי גראהן מספרת על הסירוב של ספרני הספרייה העירונית של וושינגטון לתת לה לעיין בספרות להט"ב, בטענה שספרים אלה נעולים ונמסרים רק לבעלי מקצוע העוסקים ב"סטייה זו"
1993: "תשמעי מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב". (מסביר לאליס מילר, מי שרצתה להיות טייסת הקרב הראשונה בצה"ל, על הסיבות שבגינן שלא תעבור קורס טיס).
1996: "באופן אישי, אני עזר ויצמן, רואה בהומוסקסואליות תופעה שלילית. אני אוהב שגבר רוצה להיות גבר ואשה מתנהגת כמו אשה" (לשאלה מה דעתו על הומואים ולסביות).
1996: "הוא היה פייגלע לא קטן" (על דוד המלך).
1999: "תיכף תקבל בעמידה". (תשובה לצלם טלוויזיה שביקש לחזור על לחיצת יד עם אח"מ גם בעמידה).
|
... הם לא הסתתרו עוד בין צלליו של מועדון קטן כזה או אחר, אלא התהדרו - ללא בושה - בנטיותיהם המיניות ובאופן שבו הן מתורגמות ללבוש מוחצן ולריקודים מיניים מלאי תשוקה. במובן הזה ההומואים הישראלים איחרו בכשני עשורים אחר מקבילותיהן בערים כמו לונדון וניו-יורק, שם התקיימו כבר בסוף שנות ה-70 מסיבות דיסקו לקהל חד-מיני משוחרר ובטוח בעצמו. אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
— ניסן שור, על הולדתה של סצנת הבילויים ההומוסקסואלית בישראל מתוך הספר "לרקוד עם דמעות בעיניים" (2008)
"התענוג נמצא כאן", אמרה לי, "הוא שרוע מנומנם במיטת הוורדים שלו. האם רוצה אהבתי הענוגה שאעורר אותו? הו ז'ולייט, האם תתירי לי להתלקח באש היציריות שאצית בך? ... מנוולת, פיך נענה לי, לשונך קוראת ללשוני ומזמינה אותה לרוות תענוגות. אבל את עשי בי כאשר אני עושה בך, ונמות מרוב תענוג"
— מתוך "סדום" (1785), מאת המרקיז דה סאד
איך את יכולה לטעון שאין ללסביות נראות לעומת הומואים, כאשר הסלבריטי שלכן מעדיפות להישאר בארון? אפילו קורין אלאל שהייתה מאה יום בבית האח הגדול, לא אמרה את המילה "לסבית" פעם אחת! היא ידעה שאם היא תגיד את זה יראו את זה מליון פעם ובכל זאת - אפילו לא פעם אחת!
— גל אוחובסקי, הומוסקסואל, עונה לפעילה לסבית בדיון על הייצוג ההומו-לסבי בתקשורת המקומית סינמטק ת"א, 2009
פרט למלכה בשלגיה ושבעת הגמדים ומלכת הלבבות באליס בארץ הפלאות, עד לסרט הרקולס כל ה"רשעים" בסרטי הקולנוע של דיסני הם רווקים, וגם מערכות הנישואין של המלכות הנ"ל לא ממש מתפקדות כראוי. האם האנטגוניסט של דיסני הוא הומוסקסואל?
...סקאר במלך האריות, מוקף בלביאות, ללא שום זכר אחר דומיננטי בסביבה, אך בכל-זאת לא מוצג בסרט יורש. אורסולה מבת הים הקטנה אמנם נראית כמו אישה אבל במבט מקרוב מכשפת הים מזכירה דראג-קווין מצועצעת שזרועות התמנון בחלקה התחתון מביא למצב של עירפול בנוגע לזהותה המינית. בהיפה והחיה גסטון אמנם מוצג כגבר שרירי שרודף אחר היפה, אך בעצם מתעלם ממנה ומשאר בנות הכפר שמחזרות אחריו בלהיטות והוא בעצם פורח רק בסביבת גברים בה הוא שופע ביטחון ומול מבטם הוא מפגין את גבריותו. ובאלאדין ג'אפר הוא אפל, נשי וגנדרן, המעוות על ידי שאיפתו לכוח הטרוסקסואלי הכופה עליו השארות בארון.
— מתוך המאמר וולט דיסני: מסרים פאשיסטיים ותת-הכרתיים בסרטיו (2005), מאת מריאל רון
אני גם אישה וגם גבר, גם קשוח מאוד בעסק שלי וגם אדם רגיש, אבל מעל הכול אני אדם עממי. זה לא סותר. אני הכי שונא שמנסים להגדיר אותי ובמיוחד את המגדר שלי. אנשים שואלים אותי: אז מה אתה בעצם? אתה לא גבר, לא אישה ולא טרנסקסואל, אז מה אתה? אני זה אני. אני מיקי. למה צריך כותרות? אני חי עם הקונפליקטים האלה נהדר. אני משתדל לעשות מה שנעים לי ומה שטוב לי. "אני מיקי-קונפליקט".
מאושר המאהב שמתאמן בעירום ואז סר לביתו לחלוק יצועו כל משך היממה עם נער יפה תואר
— תאוגניס
חיילים אשר אינם מפחדים מרובים, פצצות, שבי, עינויים או מוות - מעידים על עצמם כמפחדים מהומוסקסואלים.
ברור אם כך שאנחנו לא אמורים לשרת בצבא כחיילים, אלא ככלי-נשק.— מתוך מכתב שנשלח למערכת העיתון אדבוקט
רבים מעובדי השירות הציבורי שלנו לא נהנו במשך שנים מהטבות אלו מסיבה אחת ויחידה - האנשים שהם אוהבים הם מאותו מין כמותם. זהו יום שמסמל מהפך היסטורי, אך עלינו לזכור שמדובר רק בצעד הראשון לקראת השינוי.
— נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, בעת חתימתו על מסמך המאשר סדרה של הטבות לבני ובנות זוגם של עובדי ממשלה חד-מיניים במדינתו (יוני 2009)
מטרות הארגון יהיו:
- עדוד אנשים שנתקלים בקשיי הסתגלות לחיים החדשים אותם גילו.
- עזרה לגיים שהופרעו על ידי משרד ממשלתי, או ארגון כלשהו אחר ללא באשמתם, ושלהם נראה הדבר כהתנכלות וניסיון לפגוע בהם
- הסבר והדרכה בריאותית למחלות מין. הכוונה וטיפול נכון על ידי רופאים מוסמכים.
- הסברה נכונה להומוסכסואלים והטרוסכסואלים על חיינו, שתינתן על ידי הארגון הרשמי שקם.
- חיי חברה ותרבות לחברת הגיים בא"י.
- יצירת קשר עם ארגונים דומים בעולם הגדול.