פורטל:להט"ב/ציטוט נבחר/35

האם ה"סובייקט" ש"מחוץ לארון" משוחרר משעבודו וסוף סוף נמצא מחוץ לטווח סכנה? או שמא אפשר שהשעבוד שמכונן את הסובייקט הגיי או הלסבי ממשיך באופנים מסוימים לדכא, או אפילו מדכא באופן הערמומי ביותר, כאשר טוענים "להיות חוץ לארון". מהו או מיהו זה שהוא "מחוץ לארון", מהו שמקבל ביטוי ומתגלה במלואו אם וכאשר אני חושפת את היותי לסבית? מהו זה שנעשה ידוע, אם בכלל? ומה נותר מכוסה לנצח על ידי אותו אקט לשוני עצמו שמציע לנו את ההבטחה של חשיפה מוחלטת של המיניות?

...

אם אני טוענת שאני לסבית, אני "יוצאת מהארון" רק כדי ליצור "ארון" חדש ושונה. [...] להיות "בחוץ" תמיד תלוי במידה מסוימת בלהיות "בפנים", ומקבל את משמעותו רק במסגרת הקוטביות הזו. ולכן ה"מחוץ לארון" צריך לייצר את הארון שוב ושוב על מנת לשמר את עצמו כ"חוץ". במובן זה, החוציות [outness] יכולה רק לייצר עמימות חדשה; והארון מייצר הבטחה של חשיפה, שמעצם הגדרתה אינה יכולה להתממש לעולם.

— ג'ודית בטלר על הארון במאמרהּ 'חיקוי ומרי מגדרי', 1990.
נדפס בעברית בתרגומהּ של עמליה זיו, בתוך: יאיר קדר, עמליה זיו, אורן קנר (עורכים), מעבר למיניות: מבחר מאמרים בלימודים הומו-לסביים ותאוריה קווירית