פורטל:להט"ב/ציטוט נבחר/21

כשהגעתי למלאני כבר התחיל להחשיך. הייתי צריכה לעבור דרך חצר הכנסייה כדי להגיע לשם, ולפעמים הייתי גונבת בשבילה פרחים מהקברים החדשים. היא תמיד שמחה, אבל הרי לא סיפרתי לה מאיפה הם באו. היא שאלה אותי אם אני רוצה להישאר בלילה כי אמה לא היתה, והיא לא אהבה להיות לבד בבית. אמרתי שאתקשר לשכן, ואחרי מאמץ רב השגתי אישור מאמי, שהוזעקה מערוגות החסה שלה. קראנו בתנ"ך כרגיל, ואז אמרנו זו לזו כמה אנחנו שמחות שהאל הפגיש בינינו. היא ליטפה את ראשי במשך זמן רב, ואז התחבקנו וזה היה כמו לטבוע, ואז נבהלתי אבל לא יכולתי להפסיק. משהו זחל בתוך בטני. היה בתוכי תמנון.

— ג'אנט ווינטרסטון, תפוזים הם לא הפרי היחיד, תרגם עופר שור, הוצאת בבל, 1998