אלכסנדר שור

אלכסנדר שור
	אלכסנדר שור
לידה	4 בפברואר 1881; י"ח בשבט תרמ"א; ואטרה דורניי, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	6 במרץ 1943 (בגיל 62); כ"ט באדר א' תש"ג
מדינה	פלשתינה (א"י)
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
תאריך עלייה	1929
מקום מגורים	ירושלים
השכלה	אוניברסיטת וינה
פרסים והוקרה	פרס לתרגום מטעם מוסד ביאליק, על תרגומיו להרודוטוס וטקיטוס (תרצ"ו/ 1936)

ערך זה עוסק בהיסטוריון ומתרגם. אם התכוונתם לרב בשם זה, ראו אלכסנדר סנדר שור.

אלכסנדר שוֹר (Schorr;‏ 4 בפברואר 1881, י"ח בשבט תרמ"א^{[דרושה הבהרה]} – 6 במרץ 1943, כ"ט באדר א' תש"ג^[1]) היה מחנך עברי ציוני דתי בבוקובינה ובירושלים, מתרגם והיסטוריון ומראשוני המתרגמים לעברית של הספרות הרומית והיוונית הקלאסית.

קורות חיים

שור נולד בדורנה שבבוקובינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית. אמו, אסתר לבית הירש הלוי, הייתה מצאצאי השל"ה. אביו, ר' יעקב שור, היה אב בית הדין של קיטוב (מצאצאי פרשן המקרא יוסף בכור שור), והמשפחה נדדה בעקבות מינוייו הרבניים.

קיבל חינוך יהודי מסורתי. כשהיה כבן 25 החל ללמוד בבירה, וינה, בבית המדרש לרבנים, שבו נסמך לרבנות, ושפות קלאסיות והיסטוריה באוניברסיטת וינה, שבה קיבל תואר דוקטור.

עד מלחמת העולם הראשונה היה מורה ליהדות ועברית בגימנסיה הריאלית (Ober-Realgynasiums) בסטורוז'ינץ שבבוקובינה,^[2] לאחר המלחמה, כשהפכה בוקובינה לחלק מממלכת רומניה, התמנה למנהל גימנסיה ממשלתית עברית בפלשטי (Făleşti).^[3] כמו כן, כיהן כמורה לתלמוד בסמינר למורים העברי שנוסד אז ביאשי.^[4]

בשנת 1925 עלה לארץ ישראל עם משפחתו והשתקע בירושלים. עם עלייתו התמנה למורה בבית המדרש למורות של "המזרחי". בשנת תרפ"ט–1929 התמנה למנהלו של תלמוד תורה (בית ספר יסודי) "מזרחי" (במקום יעקב אנגל, שהיה למפקח בתי הספר של התנועה). הוא שימש בתפקיד זה במשך 13 שנה, עד יום מותו.

השכלתו הקלאסית המקיפה ובקיאותו התורנית השתלבו ובאו לידי ביטוי במפעל חייו: ספרי היסוד של ההיסטוריה הקלאסית (יוון ורומא), מתורגמים מהמקור עם מבואות, הערות ומפתחות. בחייו התפרסמו תרגומיו לכתבי הרודוטוס, "על החינוך" לפלוטרכוס, "גרמניה" לטקיטוס, ספר מקבים ד' (במהדורת הספרים החיצוניים של אברהם כהנא) וכרך א' של "קדמוניות היהודים" ליוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאוויוס) – כולם בהוצאת ראובן מס. לאחר מותו ראה אור כרך ב' של "קדמוניות" וכן "חיי שנים-עשר הקיסרים" לסווטוניוס. באפרטוס שצירף לתרגומיו כלל השוואות עם מקורות היסטוריים, ובהם בפרט דברי חז"ל והספרות העברית העתיקה.

לימים, בחגיגת יובלו השישים, סיפר:

עד שנתי ה-26 למדתי אצל אבי, ז"ל, גפ"ת. הוא לא הרשה לי לעזוב את הבית וללמוד באוניברסיטה עד שהיה בטוח שאשאר נאמן לרוחו. וכשהתחלתי לומד לשונות קלאסיות והיסטוריה וראיתי את הקשרים שבין היהדות והיוונות עלה בדעתי לאסוף באופן שיטתי כל המשותף בין היהדות והיוונות. לא חשבתי אז על תרגום. חשבתי על עוד עבודה אחת: להוציא את הפירושים לתנ"ך של אבות-הכנסייה, שחיו בארץ-ישראל. כשהצעתי תוכנית זו לפני מורי דוד-היינריך מילר הבטיח ליתן לי את כל האפשרות לפרסם עבודה זו. בינתיים מת מילר [1912] ופרצה המלחמה [1914]. כל התקוות נתבטלו. וכשזכיתי ועליתי לירושלים הייתה דרכי הראשונה לספרייה הלאומית. רציתי לראות אם נמצאים בתוכה הספרים הדרושים לעבודה זו. לא מצאתים. התחלתי, איפוא, עובד בתרגום הספרות היוונית הקלאסית ואת ה"השוואות" אני נותן בהערות. נִגשתי לעבודה זו אחרי הכנה רבה.^[5]

שור נודע כמתרגם דייקן וכאדם ענוותן. בשנת תרצ"ו–1936 זכה בפרס לתרגום ספרות מדעית מטעם מוסד ביאליק, על תרגומיו להרודוטוס וטקיטוס.^[6] ועדת השופטים קבעה בנימוקיה כי שור

הרגיש הרגשה אמיתית באחריות המתרגם... עבודה תרגומית היא מוצלחת רק כשהיא נעשית מתוך רגש-הכבוד למקור, ורגש זה – אולי במידה נפרזת – אנו מוצאים בכל שורה ושורה מתרגומיו של ד"ר שור. הוא השתדל ככל האפשר לשמור על טיב הסגנון של המחברים שאותם הוא מתרגם, ובמקרה של תרגום טקיטוס ביחוד, זכה להכניס לתוך העברית שלו הרבה מהצמצום והקפדנות של הלשון הלטינית השנונה והמצומצמת, שבה מצטיין המקור.

... [על התרגום הוסיף שור] הערות רבות ומפורטות העלולות להקל על הבנת המקור (שהוא לפעמים קשה וסתום), וגם להעמיק ולהרחיב את ידיעותיו של הקורא. המבוא לפרשת "גרמניה" הוא מחקר קובע ברכה בפני עצמו.^[7]

נקבר בבית הקברות בהר הזיתים. הותיר תרגומים ועבודות מדעיות בכתב יד, שכמה מהם ראו אור לאחר מותו.

משפחתו

אלכסנדר שור נישא לאסתר וממנה היה אב לשישה.^[8]
בתו הבכורה, חיה ארנברג, הייתה בעלת דיפלומה ברוקחות מאוניברסיטת וינה, ועלתה לארץ ב-1924.
בתו צפורה אנדוולט (צילה, צוריל) (1902–1943), בוגרת בית ספר גבוה לאמנות בווינה, עלתה לארץ עם אחותה חיה ב-1924 כחלוצה, ולאחר נישואיה לאהרן אנדוולט היו בני הזוג מראשוני המתיישבים במושבה קדימה.^[9]
בתו זהבה (זלאטה) טרייסטר (27 במרץ 1912–23 בספטמבר 1989) הייתה גננת, חברת מושב ביצרון; אחותה התאומה: יונה (טובה, טובי) לבוב.
בתו הילדה (?–1995) נישאה לזאב (וילהלם) טוּטנאור, וייסדה עמו ב-1925 בירושלים בית מלאכה לציוד רפואי, שלימים היה לחברת טוטנאור, חברה בורסאית המתמחה בייצור ציוד רפואי ומעבדתי.^[10]
בן הזקונים של שור מנישואיו הראשונים, שמואל שור (1915–2007), היה רדיולוג, מייסד ומנהל המחלקה הרנטגנית בבתי החולים העירוניים-ממשלתיים של תל אביב (איכילוב, רוקח, הקריה), מנהל המחלקה הרנטגנית בבית החולים וולפסון בחולון, ממייסדי בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב, דקאן בית הספר ללימודי המשך ברפואה וראש החוג לרדיולוגיה אבחנתית בה, ומבכירי חוקרי הרדיולוגיה האבחנתית בישראל.
שמואל שור נישא ללאה, בתו של הרב אברהם זיידה הלר. בנם רנן שור הוא קולנוען והמנהל-המייסד של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה.

אלכסנדר שור נישא בפעם השנייה, לרחל, והיה אב לבן נוסף, יעקב שור, כימאי המתגורר בבוסטון.

פרסומיו

תרגומיו

כתבי הירודוטוס: מתֻרגמים מיונית עם מבוא והערות מאת אלכסנדר שור, 2 כרכים, ירושלים: הוצאת ראובן מס ('ההיסטוריונים של יון ורומא', א–ב), תרצ"ה–תרצ"ז. (התוכן: כרך א: ספר IV–I; כרך ב: ספר V–IX)‏ (מהדורה מקוונת באתר דעת)
כתבי טקיטוס: גרמניה; מתֻרגם מרומית עם מבוא והערות מאת אלכסנדר שור, ירושלים: ר' מס ('ההיסטוריונים של יון ורומא', ו), תרצ"ה.
ספר המקבים ד', בתוך: אברהם כהנא (עורך), הספרים החיצונים: לתורה לנביאים לכתובים ושאר ספרים חיצונים, כרך ב, תל אביב: הוצאת מקורות, תרצ"ז, עמ' רנח–רפו.
כתבי יוסף בן מתתיהו, יוספוס פלויוס: קדמוניות היהודים, מתֻרגמים מיונית עם מבוא והערות מאת אלכסנדר שור, 2 כרכים. ירושלים: הוצאת ראובן מס, כרך א' (ספרים 1–4): ת"ש–1939; כרך ב' (ספרים 8–10): תש"ו–1945.
גאיוס סויטוניס טרנקוילוס, חיי שנים-עשר הקיסרים; תרגם מרומית: אלכסנדר שור, תל אביב: מסדה, תשט"ו.
פלוטרכוס על החינוך.

מאמרים

הדרכים בארץ ישראל המערבית, בספר היובל להרב פישמן-מימון, תרפ"ו.

לקריאה נוספת

שלום פושינסקי (עורך), "נפש להרב ד"ר אלכסנדר שור ז"ל", ירושלים: ת. ת. מזרחי, 1943. (קובץ מאמרים)
אליעזר מאיר ליפשיץ, 'נפש לד"ר אלכסנדר שור ע"ה', בתוך: הנ"ל, כתבים, כרך ג, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ז, עמ' רצז–רצט.
גאולה בת-יהודה, שור, אלכסנדר, אנציקלופדיה של הציונות הדתית ה, מוסד הרב קוק, עמ' 731 - 733

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר שור בוויקישיתוף

כתבי אלכסנדר שור בפרויקט בן-יהודה
דוד תדהר (עורך), "אלכסנדר שור", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3582
אלכסנדר שור, באתר של תומר שור ליבפלד (נינו של שור)
- עץ המשפחה
מסיבה לכבוד ד"ר אלכסנדר שור, הצופה, 7 במרץ 1941
מהווי ירושלים: תלמוד תורה "מזרחי", הצופה, טורים 3–4, 24 במרץ 1942 (על בית הספר שבניהולו, במלאת עשרים שנה למוסד)
ד"ר אלכסנדר שור, ז"ל, הצופה, 7 במרץ 1943
אלכסנדר שור, דבר, 8 במרץ 1943
ירושלים: לוויית הד"ר אלכסנדר שור ז"ל, הצופה, 8 במרץ 1943
ירושלים: ספריה וביכ"נ לזכר ד"ר אלכסנדר שור ז"ל, הצופה, טור 2, 9 באפריל 1943
פרופסור שמואל שור, לזכר נעדרים | ד"ר אלכסנדר שור: (20 שנה למותו), דבר, טור 1, 8 ביולי 1963
אלכסנדר שור (1881-1943), דף שער בספרייה הלאומית

על תרגומיו:

יעקב זלוטניק, כתבי הירודוטוס, דואר היום, 1 בפברואר 1935 (הרודוטוס, כרך א)
אפרים שמואלי, ספרים | על המלחמה הראשונה בין אסיה ואירופה, דבר, 19 ביוני 1936 (הרודוטוס, כרך ב)
משה סמבטיון, מדרש חיי יוסף בן-מתתיהו פלאוויוס וכתביו, המשקיף, 26 בינואר 1940 ("קדמוניות היהודים" ליוספוס פלביוס, כרך א)

הערות שוליים

^ התאריכים העבריים ע"פ אנציקלופדיה של הציונות הדתית, וע"פ תדהר
^ Leon Arie Schmelzer, 'History of Zionism in Bukowina', in: Hugo Gold (Hrsg.), Geschichte der Juden in der Bukowina. ein Sammelwerk, v. 2, Tel-Aviv: Olamenu, 1962, p. 112; English transltion: Jerome Silverbush, on JewishGen.
^ דוד תדהר (עורך), "אלכסנדר שור", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3582; דוד תדהר (עורך), "יוסף רחמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4079.
^ מנחם מ. ברייאר, 'תולדות החינוך העברי ברומניה', בתוך: צבי שארפשטיין (עורך), החנוך והתרבות העברית באירופה בין שתי מלחמות העולם, ניו יורק: עוגן, תשי"ז, עמ' 230; יעקב גלר, 'בתי מדרש וסמינרים למורים ולגננות ב"רומניה הגדולה" בין שתי מלחמות העולם', דור לדור לד (תשס"ט), 212.
^ מסיבה לכבוד ד"ר אלכסנדר שור, הצופה, טור 2, 7 במרץ 1941.
^ היום חלוקת הפרסים הספרותיים מטעם "מוסד ביאליק", דואר היום, 5 בינואר 1936; "מוסד ביאליק בא לתקן פגם חשוב בתנועתנו ובחיינו", דבר, טור 1, 7 בינואר 1936; מוסד ביאליק בפעולתו: השופטים וחות דעתם בחלוקת הפרסים של מוסד ביאליק, דואר היום, טור 1, 8 בינואר 1936.
^ הפרסים של מוסד ביאליק, דבר, טור אחרון, 10 בינואר 1936.
^ על ילדיו ראו נאום של בנו, שמואל שור: משפחה מורחבת יקרה, באתר של תומר שור ליבפלד (נינו של אלכסנדר שור).
^ יעקב אנדולט, המשפחה הראשונה בקדימה-משפחת אנדולט, באתר "הקשר הרב דורי".
^ גולן פרידנפלד, ‏תופסים אמריקה, באתר גלובס, 4 באפריל 2006; כרטיס ביקור בתעשייה הדנטלית: טוטנאור, "מה נשמע" (כתב עת של בוגרי הפקולטה לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית והדסה) 65 (קיץ תשס"ו 2006), 11; אודות יהושע טוטנאור ז"ל, באתר האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.

[1] התאריכים העבריים ע"פ אנציקלופדיה של הציונות הדתית, וע"פ תדהר

[2] Leon Arie Schmelzer, 'History of Zionism in Bukowina', in: Hugo Gold (Hrsg.), Geschichte der Juden in der Bukowina. ein Sammelwerk, v. 2, Tel-Aviv: Olamenu, 1962, p. 112; English transltion: Jerome Silverbush, on JewishGen.

[3] דוד תדהר (עורך), "אלכסנדר שור", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3582; דוד תדהר (עורך), "יוסף רחמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4079.

[4] מנחם מ. ברייאר, 'תולדות החינוך העברי ברומניה', בתוך: צבי שארפשטיין (עורך), החנוך והתרבות העברית באירופה בין שתי מלחמות העולם, ניו יורק: עוגן, תשי"ז, עמ' 230; יעקב גלר, 'בתי מדרש וסמינרים למורים ולגננות ב"רומניה הגדולה" בין שתי מלחמות העולם', דור לדור לד (תשס"ט), 212.

[5] מסיבה לכבוד ד"ר אלכסנדר שור, הצופה, טור 2, 7 במרץ 1941.

[6] היום חלוקת הפרסים הספרותיים מטעם "מוסד ביאליק", דואר היום, 5 בינואר 1936; "מוסד ביאליק בא לתקן פגם חשוב בתנועתנו ובחיינו", דבר, טור 1, 7 בינואר 1936; מוסד ביאליק בפעולתו: השופטים וחות דעתם בחלוקת הפרסים של מוסד ביאליק, דואר היום, טור 1, 8 בינואר 1936.

[7] הפרסים של מוסד ביאליק, דבר, טור אחרון, 10 בינואר 1936.

[8] על ילדיו ראו נאום של בנו, שמואל שור: משפחה מורחבת יקרה, באתר של תומר שור ליבפלד (נינו של אלכסנדר שור).

[9] יעקב אנדולט, המשפחה הראשונה בקדימה-משפחת אנדולט, באתר "הקשר הרב דורי".

[10] גולן פרידנפלד, ‏תופסים אמריקה, באתר גלובס, 4 באפריל 2006; כרטיס ביקור בתעשייה הדנטלית: טוטנאור, "מה נשמע" (כתב עת של בוגרי הפקולטה לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית והדסה) 65 (קיץ תשס"ו 2006), 11; אודות יהושע טוטנאור ז"ל, באתר האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]