סקתה התולע
מראה
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
| ||
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
אֶרֶד מִיתְרִין, המקום בו חי ועליו הטיל אימה. | |
שם ספר | שר הטבעות (הנספחים) |
---|---|
הופעה ראשונה | שיבת המלך |
הופעה אחרונה | הנספחים של שר הטבעות |
יוצרים | ג'. ר. ר. טולקין |
מידע | |
כינויים | "התולע" |
סטטוס | מת |
גזע | דרקון |
מין | זכר |
צורה | כנחש ענק |
מקום מגורים | אֶרֶד מִיתְרִין |
מקום פטירה | אֶרֶד מִיתְרִין |
סיבת המוות | נהרג על ידי פְרָם |
דמויות קשורות | |
אויבים | פְרָם, גמדים |
בלגנדריום של טולקין, סְקָתָה "התולע" (באנגלית: Scatha "the Worm") היה דרקון.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם "סְקָתָה" קשור לשפות אירופאיות רבות, ביניהן פרוטו-גרמנית ("להכאיב, לפצוע") וגותית (scaþjan, "לפצוע, להזיק").[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סְקָתָה היה דרקון "קר"[א] שחי באֶרֶד מִיתְרִין. הוא הטיל אימה על כל סביבותיו ואגר אוצר, שנלקח בעיקר מהגמדים. פְרָם, מנהיג האֵאוֹתֵאוֹד ובנו של פְרוּמְגָר הרג אותו, ולקח את אוצרו.[2]
אוצרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוצרו של סְקָתָה יחסית ידוע בעולם של טולקין. בין השאר הוא כולל את הקרן של מֶרִי, שניתנה לו על ידי אֵאוֹוִּין.[3]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוצרו של סְקָתָה נלקח, כאמור, בעיקר מהגמדים. לאחר שפְרָם לקח אותו, הגיעו שליחים מהגמדים, שדרשו ממנו שיחזיר להם את האוצר שנלקח מהם על ידי סְקָתָה. לאחר שסירב ואף לעג להם הם הרגו אותו.[2]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ זאת אומרת, שאינו יורק אש.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "scathe | Etymology of scathe by etymonline". etymonline (באנגלית). נבדק ב-2024-12-20.
- ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1027
- ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 939