ברן ולותין
 | |
| עטיפת המהדורה העברית | |
The Lay of Leithian  | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ג'ון רונלד רעואל טולקין |
| איורים | אלן לי |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | פנטזיה |
| נושא |
ברן, לותיין |
| מקום התרחשות |
הארץ התיכונה |
| הוצאה | |
| הוצאה |
הרפר קולינס |
| תאריך הוצאה | 2017 |
| מספר עמודים | 304 |
| עורך | כריסטופר טולקין |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | כתר ספרים |
| תאריך | 2019 |
| תרגום | עמנואל לוטם |
| מהדורות נוספות | |
| מספר כרכים | אחד |
| סדרה | |
| ספר קודם |
The Lay of Aotrou and Itroun |
| הספר הבא |
מפלת גונדולין |
  | |
סיפורם של ברן ולותין (באנגלית: The Tale of Beren and Lúthien) הוא ספר רומנטיקה-פנטזיה מאת ג'ון רונלד רעואל טולקין, אשר פורסם בשנת 2017, כ-44 שנים לאחר מותו, ונערך על ידי בנו של טולקין, כריסטופר טולקין. הספר עוסק בסיפורם של האדם ברן והעלפית לותין (טינוביאל) שסיפור אהבתם הוא אחד משלושת "הסיפורים הגדולים" מן העידן הראשון של הארץ התיכונה, המתרחש כ-6,500 שנים לפני התרחשות עלילות הספרים "ההוביט" ו"שר הטבעות".
את ההשראה לסיפור האהבה לקח טולקין מסיפור אהבתו לאשתו אדית', ולאחר מותה הוא חרט על מצבת קברה גם את השם לות'יין, ובהמשך נחרט השם "ברן" גם על מצבת קיברו שלו.
גלגוליו של הסיפור
[עריכת קוד מקור | עריכה]טולקין כתב גרסאות רבות על סיפורם של ברן ולותין, בספר ליקט כריסטופר טולקין את גלגולי האגדה שהלכו והתפתחו במשך עשרות שנים. החל מהגרסה הראשונית של מעשה טינוביאל, כפי שקרא לה באותו מועד, שנכתבה ב-1917 בה ברן היה גם הוא עלף משבט הנולדור דרך תקציר הסיפור ב"מתווה למיתולוגיה" והגרסה של "שירת ליתיאן" שנכתבו בשנים 1925-6. בהמשך גרסת הקונטה נולדורינוה אשר נוצרה בשנת 1930 וגרסת הקונטה סילמרליון שנוצרה לאחר מכן ושהיא חלק מ"הסילמריליון". הסיפור מתפתח תוך שינוי בפרטים, שינוי בדמויות המשנה ושינויים בעלילה תוך שמירה על העלילה הבסיסית.
סיפורם של ברן ולותין מוזכר רבות ב"שר הטבעות", בעקבות חשיבותם ומעמדם המשמעותי בתולדות העידן הראשון וגם לאחריו.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברן, בנו של ברהיר, מתאהב בלותין למורת רוחו של אביה מלך העלפים מדוריאת, תינגול. הוא מבקש את ידה ותינגול בתגובה שולח אותו למשימה בלתי אפשרית לחלץ סילמריל מכתר הברזל של מורגות' (מלקור) ולהביאו כמוהר. ברן יוצא להשיג את הסילמריל, נשבה על ידי מורגות' ועושי דברו ועובר סבל רב. לותין שהיא גם בתה של מלין (אשתו של תינגול שהיא מיא בעלת כוחות), יוצאת בעקבותיו ומצליחה לחלץ אותו משביו ויחד הם מצליחים להשיג את הסילמריל. בצאתם ממעוזו של מורגות' נגדעת ידו של ברן על ידי הזאב קרכרות (קרקרס) כשהסילמריל אחוז בתוכה. הם חוזרים לדוריאת ובהמשך יוצא ברן עם תינגול לצוד את הזאב אשר משתולל מאז בלע את הסילמריל. הם מצליחים לצוד את קרכרות ולחלץ מבטנו את הסילמריל אך ברן נהרג בקרב. לותין מתחננת לפני מנדוס, וָלָא המוות, שופט המתים, והוא החזירו לחיים, בתמורה לכך שתהפוך לבת-תמותה.
סיפור ברן ולותין לא הסתיים בכך והמשכו מסופר במעשה הנאוגלפרינג (שמו המקורי של הנאוגלמיר, רביד הגמדים). הסיפור מספר על קללה שהטיל מים הגמד במותו על אוצר נרגותרונד שאותו גזל הדרקון גלומונד. לאחר קטילתו של הדרקון בידי טורין טורמבר, פנה אביו הורין לתינגול וביקש את עזרתו באשר לאוצר שבהמשך נלקח אל אלף המערות. הקללה שהוטלה על זהב הדרקון שבתה בכשפיה את מלך דוריאת והוא פנה לגמדים שיעצבו מהזהב והכסף כלים וחפצים נאים וגם רביד שאין דומה ליופיו אשר בו יתלה הסילמריל. תאוות הבצע נכנסה בגמדים וגם תינגול חזר בו בחמדנותו מהשכר שהובטח להם וקרב פרץ ביניהם שבמהלכו נפל עלפים וגמדים רבים ובסופו נפל גם תינגול וגם מבצר אלף המערות. את המלכה מלין, לא יכלו הגמדים לשבות או לפגוע בה והיא יצאה לחפש את ברן ולותין שחיו בשלום ובאושר בארץ אוסיריאנד. ברן שקיבל התראה ממלין על נתיב חזרתם של הגמדים עם האוצר יצא בראש העלפים הירוקים והפתיע את הגמדים בעודם עוברים את נהר אסקר בדרך לביתם. מנהיגי הגמדים נהרגו בקרב וכמעט כל צבאם והאוצר המקולל הושלך לנהר אך את הנאוגלמיר לקח ברן והביאו ללותין ונאמר כי לותין העונדת את הרביד ואת הסילמריל הייתה חזיון של יופי מרהיב עין. ברן ולותין המשיכו לחיות את חייהם עד מותם בטול-גאלן באוסיריאנד. על מותם התבשר בנם דיור כאשר קיבל תיבה שבה היה רביד הגמדים אשר בו הסילמריל. בהמשך העביר את הסילמריל לבנם דיור ודיור העבירו לבתו אלוינג.
חשיבותם ומעמדם המשמעותי נובעת גם מצאצאיהם. נכדתם אלוינג נישאה לאארנדיל בנם של טואור וידריל וניניהם הם אלרונד מושל ריוונדל בעידן השני והשלישי ואלרוס מלך נומנור הראשון. על ארוון בתו של אלרונד נאמר כי נבראה בצלמה של לותין.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
