סרומן
 | |
| כריסטופר לי בתפקיד סארומן בסרט שר הטבעות | |
| שם ספר | שר הטבעות |
|---|---|
| יוצרים | ג'ון רונלד רעואל טולקין |
| גילום הדמות | כריסטופר לי |
| מידע | |
| כינויים | סָרוּמָן הלבן (The White Saroman) |
| גזע | מיאר |
| מין | זכר |
| מקצוע | רודן בדיוני |
| נטייה | רע |
| מומחיות | לחימה |
| כוחות | כישוף, כושר שכנוע אבסולוטי |
| סגנון לחימה | קסמים |
| דמויות קשורות | |
| חברים | האיסטרי (עד שבגד בהם), סאורון (לאחר שהצטרף לצד האפל) |
| אויבים | סאורון (עד שהצטרף אליו), האיסטרי (אחרי שהצטרף לסאורון) |
בלגנדריום של טולקין, סָרוּמָן הוא דמות בדיונית מגזע המיאר.[1] סארומן הוא אחד מהאיסטרי, מיאר שנשלחו לארץ התיכונה כדי להגן על תושביה מפני סאורון, ועמד בראש מסדר זה עד שהושחת על ידי אויב המסדר סאורון.
ביוגרפיה בדיונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני עלילת ה"הוביט"
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרומן הוא הקוסם הלבן. הוא מיא, אחד מהאיסטרי. הוא השני המוכר ביותר מבין המיאר שבוולינור. בשנת 1000 לעידן השלישי החליטו הוולאר לשלוח מסדר קוסמים לארץ התיכונה כדי לייעץ ולסייע ליושבי הארץ התיכונה במאבקם נגד סאורון. שמו היה קורומו בוולינור והוא המיאר הראשון שנחת בחופי הארץ התיכונה. נאמר עליו שהוא הבכיר מבין האיסטרי וגנדלף תמיד התייחס אליו כראש המסדר. עוד נאמר עליו שהוא היה החזק במסדר, ואף מהחזקים שבמיאר. מאחר שהיה לבוש בגלימה לבנה, היה כינויו בקרב בני האדם "סרומן הלבן" (כינויי הקוסמים נובעים מצבע גלימתם וחשיבותם במסדר; "לבן" היא הדרגה הגבוה ביותר). כינוייו הנוספים הם: "סרומן החכם", "סרומן הבוגד", וקורוניר. לאחר הרבה שנות שירות באיסטרי, חשק סארומן בכוחו של סאורון וחפץ להשיג את הטבעת ולשלוט בה בעצמו. עם זאת, כוחו לא עמד בפני סאורון והוא היה נתון למרותו דרך אבני הפלנטיר.
במשך אלף שנים בערך הוא שוטט במזרח הארץ התיכונה, יחד עם הקוסמים הכחולים. הוא חזר לבדו (לא ידוע מה עלה בגורלם של הקוסמים הכחולים) בשנת 2463 לעידן השלישי והפך לראש המועצה הלבנה (בניגוד להצעתה של גלדריאל), שהוקמה על ידי בני הלילית והאיסטרי. זה הזמן שבו סרומן החל לחקור את מקור ומהות טבעות הכוח.
בשנת 2758 לעידן השלישי הוא קיבל את מפתחות האורתנק משליט גונדור, ברן, שם הוא בנה את משכנו ומשם גם המשיך את מחקריו על טבעות הכוח.[1]
תפקידו ב"הוביט"
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשהמועצה הלבנה קיבלה מגנדלף הוכחה חד-משמעית שבעל האוב הוא סאורון בשנת 2851, סרומן התנגד להחלטה להתקיף את בעל האוב. התנגדותו דחתה את ההתקפה בכתשעים שנה. אך לבסוף הוא עזר בהתקפה בכשפיו ובמתקניו המסתוריים.[1]
תפקידו ב"שר הטבעות"
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשהמועצה הלבנה דנה בטבעת הכוח, הכריז סרומן שהטבעת אבדה לנצח, אף שהוא לא האמין בכך. בשלב זה הוא כנראה החל לחפש את הטבעת האחת בעצמו, במטרה להפוך לבעליה. הוא החל להקים צבא אורקים ווארגים. האורקים נתנו לו את הכינוי שארקי שפירושו "הזקן". כמו כן הפעיל את סוכנו גרימה לשון-נחש במטרה להפיל את רוהן. בשנת 3018 התגלה סרומן כבוגד כאשר כלא את גנדלף במגדלו. בשלב זה כבר היה ידוע שהוא משתף פעולה עם סאורון.[1]
מפלתו של סרומן
[עריכת קוד מקור | עריכה]צבאו של סרומן הובס לבסוף על ידי כוחות רוהן והעצנים שהטילו מצור על אורתנק. מובס ומושפל, סרומן הצליח לדבר אל ליבו של זקנעץ ושכנעו לתת לו לעזוב את אורתנק. הוא שם פעמיו לפלך, ושם הצליח להשתלט עליו באמצעות חבורת בני בליעל מהדרום. כשפרודו חזר יחד עם חבורת הטבעת לפלך הוא גירש את בני הבליעל.[1]
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך טיהור הפלך סרומן מת ועבר ממעגלי העולם הזה לאחר שעבדו הנרצע גרימה שיסף את גרונו מכיוון שסיפר להוביטים שהוא רצח את בן משפחתם.[1]
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילה מופיע סרומן כאיש זקן עם זקן לבן וגלימה לבנה (זוהי ככל הנראה הסיבה לכינויו "סרומן הלבן"), צעיף וכובע לבן מחודד. סרומן בתפקיד ראש "מסדר" המכשפים (האיסטרי) וגם היה לראש המועצה הלבנה. בספר, גנדלף אומר שהוא הפך למה שסרומן אמור היה להיות: לוחם למען הארץ התיכונה. אך לאחר בגידתו הוא התחפש לזקן עם ברדס.
כוחו ונשקו
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי גנדלף, כוחו העיקרי של סרומן היה חבוי בקולו, כלומר שהיה ביכולתו לשכנע כמעט כל אחד בין אם הוא חכם ובין אם טיפש. לכן גם לאחר שאיבד את שרביטו ואת מעמדו במועצה הלבנה (הוא הוחלף על ידי גנדלף וסולק מן המועצה הלבנה על מעשי בגידה) הוא עדיין נחשב לדמות מאוד מסוכנת אפילו על ידי גנדלף.[2]
בסרטי ההוביט של פיטר ג'קסון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסרטי ההוביט של פיטר ג'קסון משתתף סרומן בתור דמות שולית (בספר ההוביט של ג'ון רונלד רעואל טולקין הוא אינו מופיע כלל). הקטעים בהם מופיע סרומן בסרט מבוססים חלקית על טקסטים שטולקין רשם אך לא פרסם בחייו, ופורסמו לאחר מותו על ידי בנו כריסטופר טולקין.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סרומן, באתר האנציקלופדיה של ארדה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]