מתנקשים (משחקי Assassin's Creed)
 | |
| הסמל של אחוות המתנקשים. | |
| סוג | אגודת סתרים |
|---|---|
| הופעה ראשונה | Assassin's Creed |
| יוצרים | יוביסופט |
| מידע | |
| סטטוס | פעיל |
| חברוּת בקבוצה |
באייק ואמונת (מייסדים) קסנדרה[א] אייבור ורינסדוטיר באסם אבן אסחאק אלטאיר אבן לא-אחד אציו אודיטורה דה פירנצה אדוארד קנוויי קונור קנוויי ארנו דוריאן ג'ייקוב ואיווי פריי בנוסף לשלל גרסאות בדיוניות לדמויות היסטוריות |
| חברוּּת לשעבר בקבוצה |
דזמונד מיילס שיי פטריק קורמק |
אחוות המתנקשים (באנגלית: Assassins Brotherhood, ידועה כ"מסדר המתנקשים" או במקור "מסדר הנחבאים") היא ארגון חשאי בדיוני ושוחר שלום שמתקיים בהיסטוריה הבדיונית של סדרת משחקי Assassin's Creed, אשר מוקדש להגנתה של האנושות מפני שימוש לרעה בכוח, שלטון עריץ ורודני ואי-צדק. בהתאם לאטימולוגיה של המילה "מתנקש", שיטות הפעולה המסורתיות של הארגון מתמקדות בפעולות חשאיות, שימוש באלימות בררנית והתנקשות רק באלה שנקבע שהיו אחראים לדיכוי. הארגון פועל מתוך אמונה שדרכו ממזערת נזק משני, וזאת תחת האיסור החד-משמעי לפגוע בחפים מפשע.
הפילוסופיה הפוליטית של הארגון מושרשת בהצהרת האמונות (אנ') שלו, שכוללת כלל מדריך אחד ושלוש דוגמות עיקריות שמשרתות בתור הצו הראשי של המתנקשים. בעוד הכלל המדריך מוצג בדומה לדוקטרינה, זוהי בעצם טענה אפיסטמית נטרלית על טבע האדם, שמשמשת כמצע בסיסי למערכת אמונות עצמאית וחופשית ומשרתת את המתנקשים באשר הם. למרות זאת, התרבות והשאיפות של המתנקשים מונעות בידי אידאולוגיה רעיונית ששמה דגש על האמונה בפוטנציאל האנושי לטפח שלום עולמי באמצעות צמיחה קולקטיבית, המתאפשרת על ידי חופש הביטוי, חופש דת והזכות לחינוך.
למרות ששורשיהם התרבותים והגנטיים של המתנקשים מתחקים אחורה לימי אדם וחוה הקדומים מבני האיסו, מקורו של הארגון הוא עוד מהתקופה הקדומה של המדג'אי, כוח שיטור קדום ממצרים העתיקה. המדג'אי האחרון באייק מסיווה ואשתו איה מאלכסנדריה הקימו את המסדר - שהיה ידוע בשם "הנחבאים" (Hidden Ones) - בתקופה הכאוטית של ממלכת בית תלמי, וזאת כדי להגן על העם מפני מסדר העתיקים, כוח מיליטריסטי חשאי אשר התפתח במרוצת העידנים למסדר הטמפלרים. מאז אותם ימים, המתנקשים והטמפלרים הפכו לאויבים מושבעים וניהלו מלחמה חשאית המתנהלת בצללים ושנמשכה למשך יותר משתי מאות ברחבי העולם. מלחמה עתיקת יומין זו הפכה לכה עקשנית, שנדמה שהיא נמשכת עוד מאז שחר האנושות. עיקרי המחלוקת בין הצדדים הם אמונת המתנקשים שרצון חופשי הוא מרכיב חיוני בהגשמה של האנושות ויצירת הרמוניה, בעוד הטמפלרים מאמינים שהאנושות תוכל להשיג שלום רק באמצעות כפייה על ממשלות העולם תחת שליטתם.
בהתפתחות ארגונית שהקבילה לזו של הטמפלרים, הנחבאים הפכו למסדר המתנקשים במאה ה-11 כאשר חסן-י סבאח נמלט ממצרים העתיקה וארגן מחדש את המסדר במצודת אלמות כמדינה ריבונית, שהייתה מוגנת על ידי רכס ההרים הצפוני של פרס. אלמות נותרה מפקדתם העיקרית של המתנקשים עד אשר אל-מועלים פתח לשכה במסיאף, ופיתח מוניטין שהטיל מורא ופחד בצלבנים ובסרצנים, עד שחבריה נחשבו לאגדות ופרי דמיונו של הציבור. עד לאותה עת, המתנקשים התבצרו בדוגמה מסורתית ונוקשה, ונוצר הצורך לבצע שורה של רפורמות פרוגרסיביות שהחזירו את המסדר לעקרונות הבסיסיים של הנחבאים תחת ממשיכו של אל-מועלים, אלטאיר אבן לא-אחד. בראותם את הכאוס אותו הותירה אחריה האימפריה המונגולית תחת שלטונו של ג'ינגיס חאן, המתנקשים ויתרו על מדינתם הריבונית וחזרו לצללים פעם נוספת. הם התפזרו ברחבי העולם והתמקמו במקומות כמו איטליה, ספרד, הודו ויפן. כמו כן, השפעתם הגיעה למקומות כמו שבט האירוקוי גניינגהגה ובני המאיה, ובכך הפכו לרשת רב-תרבותית וכלל-עולמית.
לפי יוצרי סדרת המשחקים, אחוות המתנקשים מתבססת על רעיון מסדר החשישיון שפעל בלבנט בתקופת מסע הצלב הראשון.
היסטוריה בדיונית של הארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערה: ההיסטוריה הבדיונית של הארגון שמתוארת להלן מתייחסת לתקופות היסטוריות מוקדמות, שמסופרות בנרטיב המרכזי של זיכיון המשחקים וכן בסדרת הספרים והקומיקסים שמבוססים על הזיכיון. עלילות המתנקשים בעידן המודרני שזורים לרוב בסיפור המסגרת שבכל משחק ומשחק, וכן במאגר מידע של האנימוס שבתוך המשחקים.
העולם העתיק
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההיסטוריה של המתנקשים מקיפה כמה מאות אלפי שנים, מאז שחר האנושות ועד לזמנים המודרניים. למרות שאחוות המתנקשים המודרנית נוסדה רק בימי הביניים, אבותיהם הקדומים היו פעילים לקראת סוף שלטונם של חשיארש הראשון, צ'ין שה-חואנג, אלכסנדר הגדול ובמהלך תקופות ממלכת בית תלמי והאימפריה הרומית. אחרי לידתו המחודשת של הארגון כמסדר המתנקשים במאה ה-11, הם פעלו למשך שארית תקופות ההיסטוריה.
האזכור הראשון לאידאולוגיה של המתנקשים מתחקה עוד לימי שחר האנושות, שנוצרה בידי חייזרים קדומים בשם בני האיסו כגזע עבדים. לפי ההיסטוריה הבדיונית של סדרת המשחקים, אדם וחוה היו היברידים של בני האדם ובני האיסו, שהיו חסינים להשפעותיהן של פיסות העדן. הם הובילו את בני האדם במאבק למען רצון חופשי וחופש מפני דיכוי, והם נחשבו בידי מעטים לאבותיהם הקדומים של המתנקשים.[1] תפוח העדן עבר לרשותו של בנם הבל, שנהרג בהמשך בידי אחיו הקנאי קין, שלקח את התפוח לעצמו. מאוחר יותר, קין נחשב לחסיד הראשון של פילוסופיית הטמפלרים, והאות של קין יהפוך ברבות הימים לסמלם של הטמפלרים.[2]
ההיסטוריה המוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני הקמתה הרשמית של אחוות המתנקשים, מספר דמויות עקבו אחר האידאולוגיה של המתנקשים לעתיד וחלקו ביניהם את מטרותיהם. בסין המיתולוגית, היו אלה חמש דמויות שנודעו בתור חמשת המתנקשים הדגולים ברשומות ההיסטוריון של סה-מה צ'יין. כמה מכלי הנשק והשריונות שלהם נשמרו בכספת התת-קרקעית על ידי אחוות הנחבאים הסינית.[3]
כמו אדם וחוה, אנשים אחרים שהיו צאצאיהם של האיסו הקדישו את חייהם להגנת חירותם של בני האדם. אחריות זו הועברה בין שושלות היוחסין במשך הדורות. דוגמה בולטת לכך הייתה שושלת היוחסין של לאונידס הראשון מספרטה, שנלחם בקרב תרמופילאי בשנת 480 לפנה"ס כדי להגן על יוון העתיקה מפני שליטתו של מלך פרס חשיארש הראשון וקבוצת חסידיו, הכת של קוסמוס.[4]
בשנת 465 לפנה"ס, קבוצה סודית הנקראת בשם "מגני פרס" התנגדה לשלטונם של חשיארש ושל מסדר העתיקים, המסדר שיהפוך ברבות הימים למסדר הטמפלרים. קבוצה זו מנתה את דריווש, אמורג'ס, פקטיאס ואחרים, ובאוגוסט 465 הם ארבו לשיירה של חשיארש ודריווש הרג אותו.[5] היה זה התיעוד הראשון לשימוש בלהב הנסתר המסורתי של המתנקשים.[2] בשנת 451 לפנה"ס, הכת של קוסמוס תכננה מזימה ללכוד את אחד מנכדיו של המלך לאונידס, אלכסיוס. הכת אילצה את האורקל מדלפי להכריז על נבואה לפיה אלכסיוס יגרום לנפילתה של ספרטה. אחרי שאחותו קסנדרה עצרה את הפולחן להקריב את הילד, הוא נחשב למת ונלקח בידי הכת במטרה להשתמש בשושלת הדם שלו ולהפעיל את כוחה של פיסת העדן.[א] בשנת 431 לפנה"ס, הכת של קוסמוס תכננה את המלחמה הפלופונסית בין ספרטה לבין אתונה העתיקה כדי לקחת שליטה על יוון העתיקה, וקסנדרה נשכרה כדי לחקור לעומק את העניין. בהמשך, היא הקימה יחד עם בני בריתה תנועת מחתרת כדי לשחרר את אתונה מידיה של הכת.[4] אחרי מותו של חשיארש הראשון, דריווש חשש שבנו של המלך ויורשו, ארתחששתא הראשון, יפול גם הוא תחת שליטתו של מסדר העתיקים, ותכנן להרוג את המלך הצעיר. מזימתו סוכלה בידי אמורג'ס, שערק למסדר העתיקים יחד עם שאר חברי הקבוצה מתוך תקווה שמשאבי המסדר יביאו לשינוי בממלכת פרס.[5] בהמשך, דריווש הופלל בידי מסדר העתיקים בניסיון לרצח ארתחששתא, מה שהפך את המלך לעיוור.[4] למשך העידנים הבאים, מסדר העתיקים רדף אחר דריווש וצאצאיו, וגם אחרי כל שושלות בני האיסו אותם קבעו כמתבוללים.
הקמת הנחבאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 49 לפנה"ס, מספר חברים של מסדר העתיקים ערכו מסע לנווה המדבר סיווה שבמצרים העתיקה כדי לחקור את הכספת התת-קרקעית שחבויה מתחת למקדש של אמון. כדי לעשות זאת, הם חטפו את באייק ואת בנו ח'מו כדי לאלץ את המדג'אי למסור להם מידע. התקרית ביניהם הובילה למותו של ח'מו ולמסע נקמה של באייק ואישתו איה נגד מסדר העתיקים. אחרי שהרג את מטרתו הראשונה, רודג'ק, באייק חזר לסיווה כדי להרוג את האורקל הכוזב מֵדוּנַמוּן, ממנו השיג את תפוח העדן. לעומתו, איה הייתה מחוייבת לחובותיה למלכה קלאופטרה, שניהלה מלחמת אזרחים נגד אחיה תלמי השלושה עשר, שזכה לתמיכה של מסדר העתיקים. בזמן היעדרה, באייק רדף אחרי האחראים למות בנו והקים קבוצה של מתנגדים למסדר העתיקים ונאמנים לקלאופטרה. כאשר באייק הרג את מרביתם של חברי המסדר, הוא ואיה שינו את התמקדותם במאמצים לעזור לקלאופטרה לכרות ברית עם גנאיוס פומפיוס מגנוס נגד תלמי, ובכך לזכות בתמיכתה של האימפריה הרומית. כאשר מסדר העתיקים רצח את פומפיוס, באייק ואיה ארגנו מפגש בין קלאופטרה לבין יריבו יוליוס קיסר, והשניים כרתו ביניהם ברית. בזמן זה, מסדר העתיקים החל להשפיע על יוליוס קיסר ובהמשך גם על קלאופטרה, והשניים בגדו בבאייק ובאיה. השפעתו של מסדר העתיקים על קלאופטרה איפשרה למסדר להשיג את מטה עדן מקברו של אלכסנדר הגדול. באייק ואיה עמדו בפני התנגדות גדולה יותר, ונפגשו עם בני בריתם כדי להקים את היסודות לאחווה חדשה. איה גייסה את תמיכתם של מרקוס יוניוס ברוטוס וגאיוס קסיוס לונגינוס, המתנגדים לקיסר, ותכננה לעזוב עמם לרומא כדי ללחום במסדר העתיקים שם. לפני עזיבתה, היא ובאייק קראו לאחווה החדשה שהקימו בשם "הנחבאים" וביססו את החוק הראשון לאמנה שלהם. השניים הקימו את הלשכה הראשונה של הנחבאים, אחת בממפיס ואחת ברומא.[6]
עלייתה ונפילתה של האימפריה הרומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 27 לפנה"ס, אוגוסטוס קיסר שינה את פני הרפובליקה הרומית והפך אותה לאימפריה הרומית. הקיסר השלישי שמלך על האימפריה החדשה היה קליגולה המטורף, ששלטונו הרודני נתמך בידי מסדר העתיקים. הוא נרדף בידי חבר הנחבאים ליאוניוס, שסימן אותו כמטרה והרג אותו בשנת 41 לפנה"ס.[2] עד למאה ה-1, הנחבאים הרחיבו את נוכחותם מעבר לאימפריה הרומית, והקימו לשכות מצפון בפרובינקיה בריטניה ועד מזרח בהודו.[7] עד למחציתה של המאה ה-3, קבוצת נחבאים החלה לפעול ברחבי הטריטוריות של האימפריה והיו ידועים בשם "ליברליס קירקולום".[8]
ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעילותם של המתנקשים בתקופת ימי הביניים מכסה אירועים רבים בהם השתתפו. בין האירועים נמנים מרד אן לושאן (שנים 754-751),[9] הח'ליפות העבאסית (שנים 867-824),[10] החזרה לאיים הבריטיים בעידן הויקינגים (שנים 985-870),[7] רפורמה של הארגון בלבנט וגלובליזציה כלל-עולמית בתקופת מסעי הצלב (שנים 1201-1191 לערך),[11] מלחמת הברונים הראשונה (שנים 1217-1215),[12] ההתנקשות בג'ינגיס חאן (שנים 1227-1217) ונפילת מסיאף (שנים 1257-1226),[13] לידה מחדש כמסדר סודי (שנים 1402-1304),[14] מלחמת מאה השנים (שנים 1453-1337),[15] תקופת הרנסאנס האיטלקי (שנים 1493-1476),[2] האינקוויזיציה הספרדית (שנים 1499-1490),[16] שלטון בית בורג'ה ושחרור רומא (שנים 1506-1497),[17] קונפליקט עם האימפריה המונגולית והטמפלרים הביזנטים (שנים 1515-1509),[18] התפשטות אל עבר העולם החדש (שנים 1533-1503),[19] הקמה מחדש של אחוות המתנקשים הסינית (שנים 1532-1521)[20] וההתרחבות ליפן (שנים 1590-1549).[21]
העולם החדש ועידן האימפריאליזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעידן האימפריאליזם, האירועים בהם המתנקשים נאלצו לפעול היו בין היתר ציד המכשפות בסיילם (שנת 1692),[22] החיפוש אחר המצפה (שנים 1722-1670)[23] ונפילת אחוות המתנקשים הלונדונית (שנים 1754-1723),[24] מבצעים חשאיים באמריקה הצפונית (שנים 1763-1735),[25] שלוש עשרה המושבות והמהפכה האמריקאית (שנים 1784-1769),[26] הבסת הטמפלרים בלואיזיאנה (שנים 1777-1750),[27] המהפכה הצרפתית (שנים 1794-1789),[28] החיפוש אחר יהלום הקוהינור (תחילת המאה ה-19-שנת 1805)[29] וקונפליקט באימפריה הסיקית (שנים 1841-1839).[30]
העידן המודרני המוקדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם תחילתו של העידן המודרני, המתנקשים נכחו בזמן אירועים כמו הבהלה לזהב בקליפורניה (שנת 1852),[22] מלחמת האזרחים האמריקאית (שנים 1865-1861),[8] שחרור לונדון (שנים 1888-1868),[31] התנגדות לרוסיה האימפריאליסטית (שנים 1908-1881),[32] מלחמת העולם הראשונה (שנים 1914-1918),[31] המהפכה הרוסית (שנים 1924-1917),[32] מלחמת האזרחים הספרדית (שנים 1939-1936)[33] ומלחמת העולם השנייה (שנים 1945-1939).[34]
אמנת המתנקשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט
פרמטרים [ כיוון ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
שום דבר אינו נכון, הכל אפשרי.[ב]
מסדר המתנקשים מאמין במערכת עקרונות שמפקחת באופן נוקשה על דרך חייהם, ומיוחסת בתור "אמנת המתנקשים". אמנה זו כוללת כלל מדריך אחד ושלוש דוגמות עיקריות:[35]
- "השהה את להבך מבשרם של החפים מפשע".
- "התחבא מפני כל, היה אחד עם הקהל".
- "לעולם אל תסכן את האחווה".
דוגמות אלו מחלחלות לתוך כל אספקט בחיים היומיומיים של המתנקשים, בנוסף למלחמתם למען השלום. המתנקשים מבצעים את מטלתם באמצעות התנקשויות פוליטיות ואסטרטגיות בלבד, מתוך תקווה שהריגתו של אחד תביא לישועתם של אלפים. הם גם מאמינים שהם נלחמים בשם אלה שאינם מחזיקים ביכולות, במשאבים או בידע כדי לדבר ולפעול נגד אלה שעושים שימוש לרעה בכוח.[2]
פילוסופיה ומטרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט
פרמטרים [ כיוון ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
להבין ששום דבר אינו נכון והכל אפשרי. שחוקים אינם נובעים מאלוהות אלא מתוך הגיון. אני מבין עכשיו שהאמנה שלנו לא מצווה עלינו להיות חופשיים. היא מצווה עלינו להיות חכמים יותר.
— אלטאיר אבן לא-אחד, מתוך המשחק Assassin's Creed.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מהתחלותיו המוקדמות ביותר, מסדר המתנקשים לקח על עצמו להיות כוח ששומר ומגן על האנושות מפני חוסר-צדק חברתי, שימוש לרעה בכוח, שלטון אימים ושעבוד. חברי המסדר מתגאים בצורך בהקרבה עצמית כדי להגן על העניים וחסרי הכוח,[36] בעוד הם מאמצים אידאלים לזכויות האדם כמו שוויון, חירות האדם, צדק ורווחה. הנחת יסוד זו מתחקה עוד לימים קדומים בהם המסדר הוקם בתור "מסדר הנחבאים" בידי המדג'אי האחרון באייק מסיווה ואישתו אמונת (לשעבר איה מאלכסנדריה, שבחרה בשם חדש והוקיעה את עברה כפי שעשה זאת באייק). השניים הבינו שאויביהם המושבעים, מסדר העתיקים, עבדו בצילם של מלכים ומלכות כדי לשלוט במדינות לרווחתם האישית. לשם כך, באייק הצהיר שעליהם להיות אלה ש"עובדים בצללים כדי להגן על הרצון החופשי של העם" (ר' באייק מסיווה#מלחמת האזרחים באלכסנדריה).[37] בהיותו נאמן לשורשי המדג'אי, באייק הביא לחברי האחווה אותה הקים את עקרונותיה של מאעת לפיהן גדל והתחנך בזמן השירות שלו עבור מצרים העתיקה. האמונה לפיה חי הייתה, שמדג'אי הוא אינו רק השומר של הפרעה אלא גם של העם המצרי, במיוחד מחוסרי הכל והנזקקים. גם מחויבויותיהם לא נעצרו בהגנה, אלא התרחבו לצורך קידום רווחתם הנפשית.[38] הייתה זו הנחישות של ראשוני הנחבאים שאחדותה של תרבותם לא תהיה מחוייבת למנהיג נערץ אלא לערכים המשותפים של מטרתם, המתומצתים באמנתם.[37] לאורך העידנים, המתנקשים שמרו על מתודיקה פוליטית שמתמקדת באנשים יחידים מאשר במדינות, בהכוונה ובקונספט השלום כהגשמה אישית ולא כצורך לביטחון.[39]
האמנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט
פרמטרים [ כיוון ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
אינך יכול לדעת הכל, רק לחשוד. אתה צריך לצפות לכך שתטעה, מאשר שתתעלם ממשהו.
— מאליק א-סאיף לאלטאיר אבן לא-אחד, מתוך המשחק Assassin's Creed.
בגלל תפקידה הסימבולי לערכיהם של המתנקשים, האמנה של המתנקשים שימשה בתור הסמכות הגבוהה ביותר שמנחה את האתיות שבפעולותיהם ואת הקוד המוסרי הבסיסי ביותר שלהם.[37][40] לעתים, האמנה מתפרשת לא נכונה בידי אויביהם הטמפלרים כניהיליזם מוסרי,[41] הדוניזם מופקר,[42] ומבטא רדיפה אחר חירויות אינדבידואליות מבלי להתחשב בסיכונים לגרימת כאוס.[43] בעוד מספר מתנקשים היו כנועים יותר מאחרים לציות לדוגמות האמנה, כמו אגילאר דה נארחה ומריה מסרט הקולנוע "אמונת המתנקש", הכלל המדריך של האמנה רק מתאר את טבעה של המציאות, ואינו משמש כדוקטרינה נוקשה שיש לציית לה בכל מחיר.[44] עם כל האידאלים שמנחים אותם, הפילוסופיה של המתנקשים מתחילה עם עקרונות אפיסטמולוגיים ולא אתיקה נורמטיבית.
הכלל המדריך של האמנה מתייחס לסקפטיות פילוסופית (אנ') ולרלטיביזם מוסרי. "שום דבר אינו נכון" מאשר שאמת מוחלטת אינה קיימת, ואם כן, הרי שבני אדם לא יכולים להבינה. כפי שמנטור המתנקשים אלטאיר אבן לא-אחד ציין בקודקס שלו, לא ניתן להשיג אובייקטיביות מושלמת בגלל שכמות המשתנים והנוסחאות שנדרשים ליצירת פרדיגמה אידאלית לבעיות ולקשיים של העולם הם גדולים מדי. העומק העדין והשברירי של המציאות הוא מדהים ביותר ואין לו תחתית, וכמעט שבלתי אפשרי לפרום לגמרי את רשת החיבורים השזורים בה וסבוכים כמבוך. בני האדם יכולים להגיע לכדי שלמות אם יעברו תהליך אמפירי של איסוף נתונים ויהפכו לאובייקטיבים יותר בחשיבתם. אולם, האמת מתנהגת כאסימפטוטה - היא תמיד תישאר חמקמקה ומעבר להישג ידינו. גבולות אלה של אמפיריות ניתנים לביטוי במשפט "הכל אפשרי", שנועד להזכיר כי מוטעה להסיק את אחדותו של הטבע. דפוסי ההווה אינם משמשים כהוכחה לעתיד לבוא, שיכול להיות שונה לחלוטין מכל מה שהיה בעבר.[41] כפי שנרמז ממסר של בני האיסו בכספת התת-קרקעית שבמצרים העתיקה, גם כל הרגולציות לחוויות החיים של בני התמותה אינן יכולות להכחיש את האפשרות שהם קיימים בתוך "סימולציה מחושבת מאוד" או "חלום בתוך חלום".[6]
בני האדם שניצבים בפני המציאות המורכבת נאלצים לפשט אותה בעזרת מודלים ודפוסי מחשבה שניתנים להבנה, אם כי יש כאלה שיגיבו לכך באימפולסיביות מתוחה - מה שמבטא חוסר ביטחון כאשר ניצבים בפני חוסר ודאות. עם חוסר הביטחון הזה מגיע הרצון לפתור את העניין באמצעות השערה של האמת, ובכך להגיע למידה מסוימת של ודאות - ודאות שהיא כוזבת מעצם היותה אישית ונתונה לפרשנות.[45] סכנה יכולה להתרחש כאשר אדם אחד - שנמצא בקיבעון לאמת של עצמו - משתכנע באוניברסליות של הודאות ושואף לכפות אותה על העולם בתור הפתרון הסופי - מעשה שבסופו של דבר גורם למחיקה האלימה של קהילות אפיסטמיות אחרות.[41][45] העתקתה של האמת הדמיונית הזו במשך העידנים - בצורה של מנהגים שמשתנים במהירות ודיכויים של חילוקי דעות יכולים לבסס זאת בתודעה התרבותית כאמת מובנת מאליה, "הגשמה" (Realization).[46] אולם, דרך חשיבה זו תישאר תמיד בגדר תרמית. המתנקשים מזהים את ההתקדמות הזו של הפחד מפני חוסר ודאות אל כפיית האשליה של האמת בתור כוח הרסני לאנושות וכתמה שחוזרת על עצמה בקרב רודנים כמו אויביהם המושבעים, הטמפלרים.[41] כאשר אל-מועלים בגד במתנקשים בשנת 1191, אלטאיר זיהה שהמנהיג שלהם נכנע לאותו פיתוי.[47]
כתוצאה מכך, המתנקשים מלמדים את חניכיהם שיש לאמץ שאלות מורכבות על החיים, ושיש לקבל את חוסר הודאות כדבר טבעי.[41] החוכמה מגיעה עם חוסר הודאות ולא מתוך ביטחון עצמי. בעוד הפרקטיקה הפדגוגית הזו - בשילוב עם אנטי-סמכותנות - מעניקה לאמנת המתנקשים אפיון נורמטיבי של דעה קדומה, הנחת היסוד של מתנקש מתחיל נגד אידאולוגיית הטמפלרים נחה עדיין על קרקע אפיסטמית. רבים מהמתנקשים לאורכה של ההיסטוריה, כמו אלטאיר אבן לא-אחד ואציו אודיטורה דה פירנצה ממחישים את האמונות המוסריות שלהם כפלורליזם תרבותי, הומניטריות ושוויון תוך התייחסות לאמנה, אך האמנה עצמה לא בהכרח מחזיקה בעמדות הפוליטיות הללו. המחלוקת הבסיסית שנותרת בעינה היא שבני אנוש לא ממש יודעים הכל, ושאם הטמפלרים טועים, טעות זו נחה לא רק בהשלכות חסרי האנושיות של מעשיהם אלא גם בהכחשה הפנימית שלהם שהאמת שלהם לא עומדת בפני המציאות האוניברסלית, מכיוון שהיא אינה אובייקטיבית יותר או פחות מערכיהם המוסריים של המתנקשים. הקונספציה הקלאסית של הטמפלרים למלחמה הנצחית שלהם עם המתנקשים תלויה בברירות כוזבות כמו "סדר" נגד "חופש", וחוסר התאמה שבטענות המסדרים להנחה מראש לשוויון. נרטיב זה משמיט את האפשרות לשגות, דבר שהוא חיוני לכל הלך מחשבה של מתנקש - ההודאה בעובדה שגם דרכם של המתנקשים אינה מוחלטת. שלא כמו הטמפלרים, המתנקשים עוסקים בשאלות ברמה גבוהה של מטא-אתיקה.
בהתבוננות פנימית מודעת על הפילוסופיה של המתנקשים, לפי המתנקשים מהזמנים המודרניים רבקה קריין ושון הייסטינגס, המתנקשים הם אינם "אנשים טובים" בהכרח: הם אינם מתיימרים לקבוע שהם כוח של טוב מוסרי וחסר מגרעות, אלא שדרך החיים שלהם נבחרת עבורם משום שהם מאמינים שזוהי הדרך הטובה ביותר למנוע נזק גדול יותר לאנושות. ההתבוננות הפנימית נוכחת גם בהשקפותיו של אלטאיר לאירוניה שבפעולות המסדר - שהם רוצחים בעוד הם מבקשים לקדם את השלום, שהם נשמעים למקבץ חוקים בשעה שהם מבקשים לשמור על דעה חופשית, ושהם מחזיקים באידאלים שדורשים "זינוק אמונה" למרות שהם מתריעים נגד אמונה עיוורת.[41]
הפרדוקס שבין התיאוריה והפרקטיקה של המתנקשים לא נעלם מעיניהם של המתנקשים לאורך הדורות. נדבך חשוב של הפילוסופיה שלהם הוא להרהר ללא הרף על הניגודים הפנימיים ועל אפשרותה של צביעות. כדי לענות על האחריות האישית שלו, אלטאיר מחפש מענה באמנה, שכן יש בה את התפיסה שהפכים משלימים יכולים שניהם להיות אמת בו זמנית.[41] טבע המציאות הוא פרדוקסלי, ולכן היא מורכבת ומלאה בחוסר ודאות. כאשר אדוארד קנוויי נשאל בידי מנטור המתנקשים אה טאבאי, הוא הציע ש"האמנה היא רק תחילתה של החוכמה ולא צורתה הסופית".[48] ההצהרה ש"שום דבר אינו נכון, הכל אפשרי" אינו אומר שאדם יחיד לא יכול לפתח מערכת אמונות משל עצמו, אך המתנקשים מחזיקים בדעה שללא הכרה מוקדמת על העקרונות, לא תתאפשר כל חוכמה, ואין זה משנה מה ייאמר בהן.
מטרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט
פרמטרים [ כיוון ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
מה אפשר לעשות כדי לעצור את זה? לעודד סובלנות ושיוויון? יש ימים שאנחנו מדברים על חינוך, מאמינים שהידע יציל אותנו מחיי נצח. אך כשאני צועד ברחובות ורואה עבדים נשלחים למכירה פומבית, הלב שלי מתקרר. כשאני רואה בעל שמטיל התעללות ואבנים על אישתו, בהתעקשותו שהיא קיימת רק כדי לשרת אותו, האגרוף שלי מתקמץ. וכשאני רואה ילדים נקרעים מידי הוריהם כדי שאדם אחר ירוויח מכך, נשלחים לסבול מתחת לשמש המדבר ולמות... בימים כאלה, אני לא חושב שדו-שיח יגרום לשינוי. ביום כזה, אני רק חושב עד כמה גורמי העוולה חייבים למות.
— אלטאיר אבן לא-אחד, מתוך המשחק Assassin's Creed II.
לאור האנטיפתיה שלהם לסמכותנות, המתנקשים נאבקו לאורך העידנים למען חירותם של אנשים מדוכאים. למרות זאת, חירות לא הייתה בראש שאיפתם, אלא השלום. המתנקשים שואפים לביסוסם של שגשוג והרמוניה כלל-עולמיים, ולברוא את מה שמקביל לאוטופיה. בכך, הם חולקים יחד עם הטמפלרים רצון כנה לפתור את הכאוס שדבק באנושות. חזונם הבלתי מתואם לגבי איזו אוטופיה תושג כתוצאה מכך הוא מה שפירק את הרוח המשותפת בה חלקו.[35]
שלא כמו הטמפלרים - שמוקיעים את האנושות כבעלת מוח רפה, חלש ומושחת ללא כל תקנה - המתנקשים מצייתים לאמונה ואף לאהבה לאנושות כחלק מהאידאלים הבסיסיים שלהם.[49] האמנה הסקפטית מיסודה לא מצדיקה את התבוסתנות שבאידאולוגיה של הטמפלרים ולא תומכת בעובדה שקבוצה אחת יכולה להיות חכמה מספיק כדי לכפות דרך חיים או אמונה נכונה באנשים.[2] לפיכך, הם בזים לרעיון שקיצור דרך לשלום אוניברסלי - במיוחד בצורת שיעבוד עולמי ושלטון אליטיסטי - יכול לשמש כפיתרון מתאים לחולי החברה. במקום זאת, הם מציינים שיש לאפשר לאנושות לעבור תהליך איטי ומפרך כדי לפתח סובלנות כלפי ההבדלים המהותיים ביניהם - תהליך שנלעג כלא מציאותי ובלתי אפשרי בידי הטמפלרים.
מנקודת מבטם של המתנקשים, השלום הוא תוצר של חינוך, ולא של שימוש בכוח.[35] והדבר יתאפשר אך ורק ללא השליטה הקפדנית והנוקשה על מידע ועל החברה בה מצדדים הרודנים. מסיבה זו, ולאור הרפורמציה של אלטאיר למסדר וההתמקדות ברצון חופשי, המתנקשים הזדהו עם האידאלים לחופש במהלך המאות. קיבעון זה לחופש ולחמלה הביאו את הטמפלרים בתקופת המהפכה האמריקאית - ובמיוחד את הגראנד מאסטר היית'ם קנוויי - להאשים בטעות את המתנקשים על נטישת המטרה שלהם לשלום לטובת חופש מוחלט כמטרה סופית.[26][50]
למרבה האירוניה, למרות נקודת המבט האופטימית של המתנקשים על האנושות ככלל, הם לא תמיד מחזיקים באמונה של אלה הנאבקים למען זכויות האדם. זהו הכוח המניע שמאחורי פעולותיהם, שההתנקשות היא חלק נכבד מתוכם. אלטאיר לא יכול היה שלא לפקפק ביעילות שבשכנוע, והתלונן על כך שמתעללים רבים היו מקובעים מדי בדרך שלהם מכדי להיגאל באמצעות דו-שיח. המתנקשת והאנליסטית רבקה קריין חלקה את אותו רגש, והסבירה לדזמונד מיילס שלפעמים "אין דרך אחרת". כדי להגן על חייהם של חפים מפשע, המתנקשים מאמינים שפתרון אצילי ואידאלי לא תמיד אפשרי, ולכן אחד צריך להרוג עבריין כדי להציל את חייו של חף מפשע. עבור חברים רבים באחוות המתנקשים, החמלה תפקדה ככוח מניע עיקרי, אך באופן פרדוקסלי התפרש כמטרות שסובבות סביב רצח.[35][2] צדק חברתי הוא תמה מאחדת רבת עוצמה בקרב המתנקשים, ולצורך זה הם מתפקדים ככוח שמגיב נגד דיכוי, רודנות והתעללות באנושות - מה שמציב אותם כאויביהם המושבעים של הטמפלרים.[35][2][17][26]
שיטות פעולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט
פרמטרים [ כיוון ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
תרבויות, דתות ושפות משאירות את בני האדם מחולקים. אך יש משהו באמנה של המתנקשים שחוצה את כל הגבולות. חיבה לחיים ולחירות.
— מרי ריד, מתוך המשחק Assassin's Creed IV: Black Flag.
דיוק והתגנבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך העידנים בהם התרחשה המלחמה בין המתנקשים לטמפלרים, חברים משתי הסיעות הרהרו לעתים על הדמיון של מטרותיהם ועל הניגודיות שבשיטות הפעולה שלהם.[18][35] עם זאת, הטמפלרים הסכימו ששיטות הפעולה של המתנקשים היו זהות לשלהם מתוך העיקרון שאומר "רוע שולי לטובת הכלל".[35] ואכן, המתנקשים רדפו באופן נרחב אחרי מספר מטרות עיקריות ורצחו אותן בגלל שקבעו שהן מושחתות או מסוכנות מדי לאנושות, והדבר הפך לאחד המאפיינים שהגדירו אותם.[35][2] הבדל קריטי היה בדוגמה הנוקשה שאוסרת על המתנקש לפגוע בחפים מפשע. לדברי אלטאיר, הטמפלרים היו ברוטליים ולשיטות שלהם היה חסר דיוק: שריפת ספרים שלמים,[51] גרימת טבח המוני,[52] ובהיסטוריה מאוחרת יותר - טיהורים של אומות שלמות.[53]
בהתאם, הדיוק היה העיקרון המנחה מאחורי הטכניקה של המתנקשים והגורם מאחורי ההתמקדות שלהם בהתגנבות ובדיסקרטיות. על ידי מזעור הנזק המשני ואת האפשרות לעימות פומבי, היה מספר הנפגעים נמוך יותר. טקטיקה זו התאזנה עם הכבוש של המתנקשים לאנושות ולחיים, ובתיאוריה (אם כי לא תמיד במעשי), התנקשויות התבצעו רק כאשר הדבר היה הכרחי ביותר. ברגע שהמטרה נהרגה, סוכני המתנקשים היו מנועים מהבעת שמחה לאיד על מותן, וכמה מהם אף אימצו את המנהג להביע כבוד אחרון למתים, ולא משנה עד כמה מזוויעים היו מעשיהם.[2][26][54]
למרות שלא כל מתנקש פעל באותה רמת פרפקציוניזם שהוצגה על ידי האמן הונציאני פרנצ'סקו וצ'ליו,[55] מידע עצום היה יכול להתקבל במידה והיה אפילו ניסיון להתנקשות. כישלון לבצע זאת היה מוביל לטעויות קטסטרופליות - כמו למשך ההתנקשות השגויה של ארנו דוריאן בבן בריתם של המתנקשים קרטיין לפרנייה.[28] עבור עבודת המחקר שלהם, המתנקשים התייחסו למגוון אמצעים כמו ריגול, גניבת מסמכים וכן התערות עם הקהל המקומי.[35][2][17][55][28]
במידה מסוימת, הרפורמות אותן ביצע אלטאיר בתקופת מסעי הצלב איפשרו רמה גבוהה יותר של חמקנות מאשר בתקופת חניכותו תחת קודמו, ראשד א-דין סנאן. לפני כן, הייתה זו פרקטיקה שכיחה בקרב המתנקשים בלבנט לבצע התנקשויות בסיכון גבוה וכמעט-התאבדותיות, אך עדיין מרשימות באזורים מלאי קהל. גישה זו הסתמכה על אפקט ההלם כדי להרשים את הציבור בכוחם של המתנקשים - דרך השימוש בפחד.[35] תחת הדרכתו של אלטאיר, המתנקשים נסוגו יותר לצללים, וגישה זו לא עודדה יותר ולמעשה בוטלה, והאיסורים על שיטות מוחרמות כמו השימוש ברעל הוסרו. בעוד כמה חברים במסדר המתנקשים היו חסרי סבלנות בנושא הסודיות שנדרשה בידי האחווה, מתוך חשש שהיא תפגע בהתקדמותם ובהשפעתם, אלטאיר חשש מהסיכונים הרבים שבחשיפה לציבור. לדעתו, באם המתנקשים ימשיכו בכיוון זה, הם יוכרזו כמטורפים ובסופו של דבר יוכחדו אם יישארו חשופים כמטרות. כך למשל, בזמן נפילת מסיאף לידי האימפריה המונגולית, אלטאיר הסיג את האחווה יותר לעבר הצללים. לפיכך, סודיות היא סיבה נוספת למדיניות ההתגנבות של המתנקשים.[35] למרות זאת, לא היה שכיח שהמתנקשים גם אחרי ימי הביניים יבחרו בעימותים פומביים, וטקטיקות שכאלה נסובו סביב חקירתן של מהומות,[28] גיוסם של שכירי חרב,[2][17][18] או הסתערות גלוייה על מוצב צבאי.[26]
רפורמות חברתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזמנו של אלטאיר, המתנקשים חששו שקידום האידאלים שלהם בפומבי יוביל לרפורמות חברתיות. כתוצאה מכך, רבות מפעולותיהם נסובו סביב חיסולם של אלה אותם האמינו כמסכנים את זכויות האנושות, וחיבול בתוכניותיהם. עם החלום שלהם שהאנושות תגיע לאוטופיה באמצעות הרצון החופשי, דרך הלימוד שלהם הייתה בעקיפין, תוך דגש על למידה עצמאית באמצעות ניסיון נרכש. כך למשל, דרך הלימוד של אציו אודיטורה שלא ללכת בדרכי הנקם הייתה לאפשר לו לעשות את המסע האישי בעצמו ולהגיע למסקנה הזו לבדו.
עם הזמן, המדיניות של המתנקשים התפתחה במהלך הרנסאנס האיטלקי. המתנקשים תחת מנהיגותו של אציו אודיטורה רכשו את אהבת הציבור כלפם. הייתה זו אמונתו של אציו שחוזקה של אחוות המתנקשים נבעה מחוזקו של העם הפשוט - רגש שבתחילה נדחה בידי מנהיג המתנקשים הקודם, ניקולו מקיאוולי הציניקן. בהתאם, המערכה של המתנקשים ברומא הצליחה בשיקום חורבות העיר תחת שלטונו המושחת של בית בורג'ה - אם במימונם של מבנים חדשים, תמיכה בסוחרי רחוב והצלה של אזרחים.[17][32]
המסדר המשיך להסתגל בהדרגה ולעבור רפורמות נוספות במהלך המאות, ועד למאה ה-20, פעולותיהם החלו להשתנות לרפורמות חברתיות שאינן אלימות מאשר לאכיפה אגרסיבית. אולם, שינוי זה היה רצוף במתחים - מספר לשכות של המתנקשים (כמו למשל באמריקה הצפונית בהנהגתו של אכילס דבנפורט[26] או התנועה המחתרתית נרודניה ווליה[32]) עסקו במבצעים שנועדו למגר את הטרוריזם. היה זה רק לאחר מלחמת העולם השנייה שהמתנקשים מיקדו את פעולותיהם לכיוון של מתן דוגמה כדי לעורר שינויים מעוררי השראה. ההתנקשויות היו יותר נדירות, עד אשר בטיהור הגדול של שנת 2000, מלחמת הצללים נגד הטמפלרים נוטרלה והפכה יותר לחבלה חשאית וסמויה בבחירות פוליטיות.[32]
מנהגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חניכה למסדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]היו שתי דרכים להתקבל למסדר: מלידה (כמו אלטאיר אבן לא-אחד, אציו אודיטורה ודזמונד מיילס)[35][2] ודרך גיוס (כמו חניכי המתנקשים אדוארד קנוויי ושון הייסטינגס).[2][17][23]
אחרי שהחניך הכריז על עצמו כמתנקש בשירותו של המסדר, הוא ייבחן לנאמנותו למשך זמן לא מוגדר. כך למשל, אציו נשלח לרדוף אחר קושרי קשר טמפלרים במשך מספר שנים לפני שהתקבל רשמית למסדר,[2] בעוד חניכי מתנקשים אחרים נאלצו לרכוש מספיק ניסיון במשימות חוזי ההתנקשות שלהם ברחבי העולם בטרם יצטרפו לליגת המתנקשים כחברים מן המניין.[17]
אימונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המתנקשים נהגו להתאמן כל חייהם על מנת להרוג.[35] מגיל צעיר, הם אומנו לבחון את סביבתם ולתכנן מראש. כישורי קרב היו הכרחיים והתמקדו בכלי נשק בעלי להב. אולם, השיקול החשוב ביותר באימוני המתנקש היה מידת חמקנותו. התגנבות הייתה נשקו הגדול ביותר של המתנקש, והכל בחייהם הוקדש לכך.[35][2] היה זה חיוני עבור המתנקש להגיע למטרתו מבלי שישימו לב לכך, ולאחר מכן לחמוק חזרה אל תוך הקהל אחרי ביצוע העבודה.[35]
התמקדות חשובה נוספת באימוני המתנקש הייתה תנועתיות. עד לרגע בו המתנקש הגיע לרמת מתנקש אומן (Master Assassin), הוא התמקצע בריצה חופשית כצורה מוקדמת יותר של אמנות הפארקור של ימינו. תנועתיות זו נחשבה למוזרה בקרב האוכלוסיה המקומית, ואיפשרה להם להגיע למקומות שלא היו נגישים עד כה. הריצה החופשית העניקה למתנקשים יתרון משמעותי על פני מרבית אויביהם ושומרי העיר, וניתן היה להשתמש בה כדי לנוע במהירות וביעילות בתוך סביבה אורבנית צפופה.
אולם, לא כל המתנקשים אומנו מלידה, ובמיוחד אלה שגויסו בשלב מאוחר בחייהם. חניכים היו צריכים ללמוד להשתמש בדרכי האמנות באמצעות ניסיון אישי והדרכות ממתנקשים בתנאי השטח. כך למשל, אציו למד בתחילת דרכו חמקנות מהקורטיזנה פאולה בפירנצה, כישורי קרב מדודו מריו במונטריג'וני ותנועתיות מהמתנקשת רוזה בונציה, כמו גם כמה טכניקות בסיסיות לאחר שקרא מהקודקס של אלטאיר.[2] מספר מאות לאחר מכן, אדוארד קנוויי השתמש בכישורים שרכש כשודד ים כדי להשחיז את מיומנותו כמתנקש.[23]
שלא כמו סיעות אחרות, למתנקשים לא היה סגנון לחימה מיוחד. מלבד הלהב הנסתר שלהם, כל לשכה השתמשה בכלי הנשק שהיו אופייניים לאותו אזור מקומי. כך למשל, המתנקשים העות'מאנים העדיפו להשתמש בלהבים מעוקלים,[18] בעוד המתנקשים הסינים השתמשו באמנות הוושו.[56]
ציוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך העידנים, היה לאחוות המתנקשים מגוון רחב של כלי נשק בהם עשתה שימוש. בימים העתיקים, לא היה למתנקשים לבוש או ציוד סטנדרטי, ומתנקשים מתקופות קדומות השתמשו בחניתות, רעל, חץ וקשת וכלי נשק נוספים. עד לשיאם של ימי הביניים, הם לבשו גלימות לבנות עם ברדסים מחודדים בתור הלבוש השגרתי שלהם.
עידן זה היה העידן בו נעשה גם השימוש הראשון בלהב המסורתי והידוע של המתנקשים - להב שניתנת לשליפה ואשר תוכננה לראשונה בידי דריווש.[5] כלי נשק נוספים שהמתנקשים עשו בהם שימוש היו חרבות, חרבות קצרות וסכיני הטלה. השימוש ברעל גם היה שכיח, אם כי המסדר אסר על כך משום שזהו "דרכו של פחדן". חוקים רבים השתנו במהלך מנהיגותו של אלטאיר, שעשה שימוש ראשון בטכניקות ובהמצאות בעזרת תפוח העדן. המצאות אלה כללו את הלהב המורעלת, האקדח הנסתר ודרכים חדשות לביצועי התנקשות ששינו באופן דרמטי את הפרקטיקות של המסדר.[35]
מתקופת הרנסאנס והלאה, ציוד המתנקשים לא השתנה בהרבה, אך מספר נשקים התווספו לארסנל שלהם. השימוש בשריון גוף על פני גלימות היה פופולרי, אם כי יש כאלה שעדיין לבשו את הגלימות הלבנות והברדס המחודד. אציו אודיטורה ומתנקשים איטלקים אחרים השתמשו בנשק המוסתר, קשת מוצלבת, חצים מורעלים, פצצות עשן וכן להב נסתר נוסף, בנוסף לכלי נשק קונבנציונליים אחרים כחרבות וסכינים. במספר אזורים השתמשו בכלי נשק מקומיים שלא נראו במקום אחר, כמו הטומהוק של ראדונהאגדו,[26] או להבי הקרס, שנעשה בהם שימוש בתחילת המאה ה-16 באימפריה העות'מאנית.[18] אולם, יש כאלה שעדיין לא לבשו ברדסים מחודדים כמו המתנקשים בקריביים.
תחת מנהיגותו של ג'יאדיפ מיר הסיקי, מתנקש בריטי ממוצא הודי, אחוות המתנקשים הבריטית אימצה את טקטיקת השימוש בפחד מאחוות המתנקשים ההודית, והשתמשה בסמי הזיה ופצצות פחד. על ידי הפחדת אויבים משדה הקרב, המתנקשים ההודים והבריטיים היו יכולים להתחמק מהאילוץ להרוג אותם, ובכך למזער נפגעים.[57]
בזמנים המודרניים, המתנקשים המשיכו בעקבות שאר החברה אל תוך העידן החדש. ככל שהטכנולוגיה התקדמה, אקדחים הפכו לשכיחים יותר, ומחשבים לנפוצים יותר, כשהמתנקשות רבקה קריין והאנה מיולר התמקצעו בשימוש בהם.[2][26][32] כשדזמונד מיילס הוחזק במתקן של אבסטרגו ברומא, קבוצה קטנה של מתנקשים ניסתה להצילו והשתמשה בנשק אוטומטי.[35]
התמחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעוד המתנקש הקלאסי מתמחה באמנות הפארקור, שמחסל את אויביו בפעולות חמקניות, לא כל המתנקשים עומדים בדפוס הארכיטיפי הזה, כמו למשל סוכני שטח.[31] אחוות המתנקשים היא יותר מאשר ארגון מיליטריסטי, ומשמשת כמדינה ריבונית בינלאומית משל עצמה. היא מורכבת ממשפחות שלמות שנולדות לתוך המסדר, וכוללת סט מיומנויות מגוון שאינו בהכרח מתמקד בלוחמה.[2] מתנקשים רבים משרתים בתפקידי תמיכה, כמו שון הייסטינגס, שמתמחה כאנליסט היסטוריה, ורבקה קריין, טכנאית מחשבים ומומחית אבטחה.[17] בתוך הקבוצה שלהם, דזמונד מיילס ומאוחר יותר גלינה ווֹרונינה שימשו כסוכני שטח.[26][31]
אפילו בקרב המתנקשים שאומנו לתפקידי לוחמה, היה מגוון רחב של התמחויות. האחווה האיטלקית שבתחילת המאה ה-16 שלחה קבוצות כמו זו של פרנצ'סקו וצ'ליו, בה נכחה טסה ורזי, הרבליסטית בעלת ידע מקיף על רעלנים, וסיפריאנו אנו, קשת רב-אמן. בין יתר האחוות אשר כללו חברים בעלי התמחויות שונות נמנות אחוות המתנקשים האיטלקית,[17] הספרדית[58] והצרפתית.[28]
טריוויה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בימי הביניים, מתנקש היה מוכיח את דבר החיסול של מטרתו על ידי טבילת נוצה בדם המטרה. מנהג זה נשכח בתקופת הרנסאנס, אולם זכה לחידוש מסוים בתקופה הוויקטוריאנית. ג'ייקוב ואיווי פריי עשו שימוש במנהג, אם כי טבלו מטפחת לבנה בדם מטרותיהם.
- רבקה קריין - המתנקשת האנליסטית מהזמנים המודרניים - ציינה שגם המתנקשים וגם הטמפלרים היו קיימים עוד מלפני הקמתם של החשישיון ומסדר אבירי היכל שלמה, וערכה מחקר על שמם הקודם של שני המסדרים.
- דוגמה אחת לשם קדום של המתנקשים נעוץ במתנקשים הרומאים, שנהגו לקרוא לעצמם "ליברליס קירקולום" (לטינית ל"מעגל הליברלים").
- מבחינה היסטורית, החשישיון הייתה סיעה של מוסלמים שיעים קיצוניים מממלכת פרס, שנאמר כי תחת פיקודו של חסן-י סבאח נטלו סם בשם חשיש, ותחת השפעתו חוו השפעות "גינת גן עדן". בתמורה, הם קיבלו הוראה לרצוח את יריביו הפוליטיים והדתיים של סבאח. עקב האופוריה שנגרמה מהשפעת הסם, הם הפכו לנאמנים לסבאח ללא לאות.
- המילה האנגלית ל"חשישיון" (Hashashin) הביאה לבריאתה של המילה Assassin (מתנקש).
- הדוֹגמוֹת הראשונה והשלישית של אמנת המתנקשים מבוססות בעיקר על פתגמים באסלאם. הדוֹגמה הראשונה (לא להרוג חפים מפשע) מתאימה למספר רב של חדית' וגרסאות שונות של הקוראן. הדוֹגמה השלישית (סיכון האחווה) מתייחסת לקיום מלחמה נגד האלוהים באסלאם ושבירת האמון של אנשים אחרים. גם באחווה וגם באסלאם, העונש שבעבירה על החוקים דינו מוות.
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 במשחק Assassin's Creed Odyssey ניתן לבחור אחד מתוך שתי הדמויות הראשיות - אלכסיוס או קסנדרה. בעוד דמותה של קסנדרה היא הקאנונית לסדרת המשחקים, אחיה אלכסיוס הופך לנבל הכת של קוסמוס שעונה לכינוי דיימוס, ולסירוגין, בהתאם לבחירת השחקן.
- ^ במשחק Assassin's Creed: Revelations, אציו אודיטורה מסביר לסופיה סרטור את הכלל המדריך של האמנה - "להגיד ש'שום דבר אינו נכון' משמעו להבין שיסודות החברה שלנו שבריריים, ושעלינו לשמש כרועים עבור הציוויליזציה שלנו. להגיד ש'הכל אפשרי' משמעו להבין שאנחנו הארכיטקטים של מעשינו, ושעלינו לחיות עם השלכותיהם, בין אם הם יהיו מפוארים או טרגיים."
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אחוות המתנקשים בפרויקט פאנדום של סדרת משחקי Assassin's Creed
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מתוך ספר ההפקה והאמנות "Assassin's Creed: Into the Animus" שיצא כחומר פרסומי לסרט הקולנוע "אמונת המתנקש".
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 כפי שסופר במשחק Assassin's Creed II.
- ^ כפי שסופר בקומיקס הסיני Assassin's Creed: Dynasty.
- ^ 1 2 3 כפי שסופר במשחק Assassin's Creed Odyssey.
- ^ 1 2 3 כפי שסופר בחבילת ההרחבה מורשת הלהב הראשון של המשחק Assassin's Creed Odyssey.
- ^ 1 2 כפי שסופר במשחק Assassin's Creed Origins.
- ^ 1 2 כפי שסופר במשחק Assassin's Creed Valhalla.
- ^ 1 2 כפי שסופר בסיפור Assassin's Creed: Last Descendants.
- ^ כפי שסופר בסיפור Assassin's Creed: Dynasty.
- ^ כפי שסופר במשחק Assassin's Creed Mirage.
- ^ כפי שסופר במשחקים Assassin's Creed ו-Assassin's Creed: Bloodlines.
- ^ כפי שסופר במשחק מובייל Assassin's Creed Memories.
- ^ כפי שסופר בסיפור Assassin's Creed: The Secret Crusade.
- ^ כפי שתואר באפילוג המשחק Assassin's Creed Unity, ב-Assassin's Creed II וכן בחוברות הקומיקס Assassin's Creed Vol. 4-6.
- ^ כפי שסופר בסיפור Assassin's Creed: Heresy.
- ^ כפי שסופר בסרט "אמונת המתנקש" ובמשחק Assassin's Creed II: Discovery.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 כפי שסופר במשחק Assassin's Creed: Brotherhood.
- ^ 1 2 3 4 5 כפי שסופר במשחק Assassin's Creed: Revelations.
- ^ כפי שסופר באפלקציית הפייסבוק "Assassin's Creed: Revelations – Discover Your Legacy" ובקומיקס Assassin's Creed: Assassins - Setting Sun.
- ^ כפי שסופר במשחק Assassin's Creed Chronicles: China.
- ^ כפי שסופר בסיפור Assassin's Creed: Blade of Shao Jun.
- ^ 1 2 כפי שסופר בקומיקס Assassin's Creed: Assassins - Trial By Fire.
- ^ 1 2 3 כפי שסופר במשחק Assassin's Creed IV: Black Flag.
- ^ כפי שסופר במשחק Assassin's Creed Syndicate ובסיפור Assassin's Creed: Forgotten Temple.
- ^ כפי שסופר במשחקים Assassin's Creed Freedom Cry ו-Assassin's Creed Rogue.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 כפי שסופר במשחק Assassin's Creed III.
- ^ כפי שסופר במשחק Assassin's Creed III: Liberation.
- ^ 1 2 3 4 5 כפי שסופר במשחק Assassin's Creed Unity.
- ^ כפי שסופר בקומיקס Assassin's Creed: Templars - Cross of War.
- ^ כפי שסופר ברומן הגרפי Assassin's Creed: Brahman.
- ^ 1 2 3 4 כפי שסופר במשחק Assassin's Creed Syndicate.
- ^ 1 2 3 4 5 6 כפי שסופר ברומן הגרפי Assassin's Creed: The Fall.
- ^ כפי שסופר בקומיקס Assassin's Creed: Uprising - Infection Point.
- ^ כפי שסופר בקומיקס Assassin's Creed: Conspiracies.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 כפי שסופר במשחק Assassin's Creed.
- ^ מתוך משימת "השומר, חלק שני" של הזמנים המודרניים במשחק Assassin's Creed: Revelations.
- ^ 1 2 3 כפי שתואר במשימה הראשית ה-22 "ההשלכות" של המשחק Assassin's Creed Origins
- ^ מתוך המשימה הראשית החמישית "האורקל הכוזב" של המשחק Assassin's Creed Origins.
- ^ מתוך "כוח לעם", הפרק ה-11 ברצף הזיכרון ה-13 "מדורת ההבלים" של המשחק Assassin's Creed II.
- ^ כפי שתואר בסרט הקולנוע "אמונת המתנקש".
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 כפי שנכתב בקודקס של אלטאיר אבן לא-אחד מתוך המשחק Assassin's Creed II".
- ^ מתוך "שום דבר אינו נכון...", הפרק השני ברצף הזיכרון הרביעי במשחק Assassin's Creed IV: Black Flag.
- ^ מתוך "אב ובנו", הפרק השלישי ברצף הזכרון התשיעי של המשחק Assassin's Creed III.
- ^ מתוך "שיבה הביתה", הפרק הראשון ברצף הזכרון התשיעי של המשחק Assassin's Creed: Revelations.
- ^ 1 2 כפי שסופר בסיפור Assassin's Creed: Forsaken.
- ^ כפי שתואר בפרק השלישי והאחרון "העמדה האחרונה של לי" מתוך רצף הזכרון ה-11 של המשחק Assassin's Creed III.
- ^ כפי שהתגלה בזמן ההתנקשות באל-מועלים במשחק Assassin's Creed.
- ^ מתוך "...הכל מותר", פרק שלישי ואחרון ברצף הזיכרון ה-11 במשחק Assassin's Creed IV: Black Flag.
- ^ כפי שסופר בסרט האנימציה Assassin's Creed: Embers.
- ^ כפי שסופר במשחק Assassin's Creed Rogue.
- ^ כפי שסופר בחבילת ההרחבה "מדורת ההבלים" של המשחק Assassin's Creed II.
- ^ כפי שסופר במשחק Assassin's Creed III ובחבילת ההרחבה "הנחבאים" של המשחק Assassin's Creed Origins.
- ^ כפי שסופר בתקופת הזמנים המודרניים של המשחק Assassin's Creed ושל הרומן הגרפי Assassin's Creed: The Fall.
- ^ כפי שתואר במשחק Assassin's Creed: Altaïr's Chronicles.
- ^ 1 2 כפי שסופר במשחק Assassin's Creed: Project Legacy.
- ^ כפי שסופר בסרט האנימציה Assassin's Creed: Embers.
- ^ כפי שסופר בחבילת ההרחבה "ג'ק המרטש" של המשחק Assassin's Creed Syndicate.
- ^ כפי שסופר במשחק המובייל Assassin's Creed Rebellion.