קורטיזנה

המונח קוֹרטיזָנה (באיטלקית: Cortigiana) מתייחס לסוג של אמניות-בדרניות-מארחות וזונות צמרת שהיו נפוצות במהלך המאה ה-16 ואחריה באירופה בקרב החוגים החברתיים הגבוהים של אותה תקופה. הקורטיזנות היו בפועל פילגשיהם של גברים רבי השפעה וממון שסיפקו להן מותרות וסטטוס חברתי בתמורה לחברתן. בתקופת הרנסאנס, שיחקו הקורטיזנות תפקיד מרכזי בחיי החברה של המעמדות הגבוהים ואף נטלו לעיתים את מקומן הפומבי של נשותיהם הרשמיות של הגברים עימם התרועעו. מאחר שזוגות מלכותיים באותה התקופה ניהלו לעיתים חיי נישואין פיקטיביים לצורכי המשך השושלת ובריתות פוליטיות, חיפשו גברים רבים בת לוויה לסיפוק צורכיהם המיניים והחברתיים ומצאו אותה בדמותה של הקורטיזנה.

הבדלים מעמדיים

הקורטיזנות נחלקו לשני סוגים עיקריים: הסוג האחד, שכונה באיטליה cortigiana onesta, קורטיזנה הגונה, היו בנות לוויה רמות דרג ואינטלקטואליות. לסוג השני השתייכו קורטיזנות בנות המעמד הנמוך יותר ואלו כונו cortigiana di lume. ההבדלים בין הקורטיזנה ההגונה לקורטיזנה מן הסוג הנחות יותר נסבו בעיקר סביב הפריווילגיות והיחס להם זכו מהגבר עמו התרועעו. בעוד שקורטיזנה 'פשוטה' זכתה ליחס ולתמורה כספית נכבדים יותר מפרוצות הרחוב, הייתה מנת חלקה של קורטיזנה 'הגונה' יחס מלכותי של ממש והיא נהנתה מאורח החיים של בני המעמד הגבוה ביותר. קורטיזנות רבות של אצילים ובני מלוכה אירופיים שימשו הלכה למעשה כידועות בציבור שלהם וזכו לכבוד רב ולאזכורים תכופים באומנות.

הקורטיזנה ההגונה הייתה לרוב אישה מחונכת וחברותית ולעיתים קרובות ניהלה במקביל קריירה כבדרנית או אמנית. היא נבחרה בקפידה, בין השאר בשל נתוניה הפיזיים, ולעיתים בדומה לגיישה היפנית, הוכשרה לתפקיד, למדה את גינוני המעמדות הגבוהים ורכשה לעצמה יכולות חברתיות ואינטלקטואליות. קורטיזנות רבות נבדלו מנשים 'רגילות' ופשוטות-עם בשל גינוניהן, שנינותן ואישיותן המעניינת. הן היו זונות במובן שסיפוק צרכיו המיניים של הגבר היה מחובתן, אך נבדלו מהיצאניות הרגילות מאחר שחיי המין היוו רק חלק ממגוון השירותים אותו נדרשו לספק. בניגוד לזונות פשוטות-עם, התגמול החומרי שניתן לקורטיזנות על ידי הגברים לא היה מיידי ובעבור אקט מיני חד פעמי, אלא פעל בדמות הסכם של כבוד בין הצדדים, שכלל ליווי וחיי חברה משותפים בתמורה למותרות חומריות ורמת חיים שרק בני המעמדות הגבוהים יכלו להרשות לעצמם. במקרים מסוימים הייתה הקורטיזנה נשואה, אך בעלה היה בן מעמד נמוך יותר מזה שאליו השתייך הלקוח שלה. במרבית מן המקרים האלו ידע הבעל על קיומו של ההסדר ונתן לכך את הסכמתו בשתיקה, בתקווה לנכס לעצמו סטטוס חברתי וחיי מותרות שהיו מחוץ להישג ידו אלמלא עיסוקה של אשתו^[1]. בני מלוכה רבים רחשו כבוד, הערצה ואהבה של ממש לפילגשם ואף הביאו עמן לעולם צאצאים בלתי חוקיים.

המניעים לעיסוק

כמשרה עיקרית

מקורטיזנות בנות המעמדות הנמוכים ציפו לספק באדיקות שירותי ליווי למשך תקופות ארוכות והיה עליהן להיות זמינות בכל רגע ורגע עבור בן לוויתן. מעמדתן החברתי של נשים אלו נותר נמוך לאור תחום עיסוקן והן נתפסו בעיני הבריות כנחותות בשל מקצוען הבלתי-מוסרי לכאורה ותלותן המוחלטת בגבר שהזמין את שירותיהן. במקרים אלו הייתה הקורטיזנה תלויה כלכלית באופן מוחלט בגבר עמו התרועעה ובשל כך היה מעמדה מול הגבר חלש ונמוך יותר.

במקרים רבים התגלגלו נשים אלו לעיסוקן מזנות של ממש או הועברו כרכוש בין גבר אחד לרעהו והן נתפסו כנחותות מהגברים ומאנשי החוגים החברתיים בהם התרועעו. גברים שמאסו בקורטיזנות שלהן אך רצו בטובתן, נהגו להעביר אותן למכר או אף לשדך אותן לגבר ממעמד חברתי בינוני על-מנת שלא תאלצנה לחזור לרחוב. במקרים רבים, אם הכעיסה קורטיזנה את אדונה, היה האחרון משליך אותה מעליו ולא הייתה לה ברירה אלא לשוב לעיסוקה הקודם.

למטרות חברתיות או פוליטיות

קורטיזנות שמעמדן הכלכלי היה מלכתחילה יציב בחרו לרוב בעיסוק זה על-מנת לקדם אינטרסים חברתיים עבור עצמן או בעליהן החוקיים וזכו לרוב ליחס של שוות מצד הלקוח. בהסדר מעין זה שררו בדרך-כלל יחסים של אמון וכבוד בין הקורטיזנה לאדונה וכל אחד מהם ידע לתת מקום לחיי הנישואין הרשמיים של זולתו כדי לא ליצור חיכוכים מיותרים.

יחסים מעין אלה היו לרוב קצרי טווח ובאו אל קיצם כאשר השיגה הקורטיזנה או בעלה החוקי את המטרה הנכספת או משבחר הלקוח להסתייע בשירותיה של קורטיזנה אחרת. במקרים אלו, הייתה הקורטיזנה מקבלת מעין 'מענק פיטורין' וזאת ברוח ההסדר בין הצדדים שאופיו היה עסקי כמעט לחלוטין. כמו כן, ידע הלקוח ברוב המקרים מה מטרותיה המפורשות של הקורטיזנה וניסה לקדם אותן על-מנת ששני הצדדים יצאו מהעסקה נשכרים.

רומן מעין זה היה לרוב בטוח עבור כל הנוגעים בדבר, מאחר שדבר ההסדר היה גלוי וידוע לבני הזוג החוקיים של הקורטיזנה ואדונה ומאחר שהקורטיזנה לא הייתה תלויה לחלוטין בלקוח ועצמאותה נשמרה. מבחינה חברתית, קשרים מהסוג הנ"ל היו נפוצים במהלך המאות ה-17, ה-18 וה-19, ואפילו בתחילתה של המאה ה-20 והיו נהוגים בקרב בני המעמדות הגבוהים^[1].

קורטיזנות בספרות

אחת מהקורטיזנות המפורסמות הייתה מארי דופלסי (Duplessis), עליה כתב אלכסנדר דיומא הבן את הרומן המפורסם הגברת עם הקמליות, שעובד גם למחזה, בשניהם הקורטיזנה היא מרגריט גוטייה (Gautier), ההופכת במהלך הסיפור לדמות טרגית, עד למותה משחפת. עלילת הסיפור הפכה גם לאופרה לה טרוויאטה שהלחין ורדי ולסרט הקולנוע "קאמיל" בכיכובה של גרטה גרבו (1936). בספר "המיילדת מוונציה" המספר על מיילדת בתקופה של המאה ה-16, מוצג עיסוקה של ג'סיקה, אחותה של הדמות הראשית חנה המיילדת, כקורטיזנה. יצוג נוסף בספרות הוא של הקורטיזנה סאטין בסרט מולן רוז'. כמו כן, בסיפורו של א.ת.א. הופמן, "סיפור המראה האבודה", העלילה מגוללת את קורותיו של ארסמוס המתאהב בקורטיזנה ג'ולייטה אשר באורח קסם גונבת את השתקפותו במראה. על סיפור זה ועוד ביסס המלחין ז'אק אופנבך את האופרה "סיפורי הופמן".

ראו גם

לקריאה נוספת

סוזן גריפין, סיפורן של הקורטיזנות, הוצאת מטר, 2003

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קורטיזנה בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ¹ ² A brief history of the Courtesan (icqurimage.com, 2005)

[brief-1] ¹ ² A brief history of the Courtesan (icqurimage.com, 2005)

[1]