שיי פטריק קורמק
 | |
| הופעה ראשונה | Assassin's Creed Rogue |
|---|---|
| גילום הדמות | סטיבן פיובסאן |
| מידע | |
| תאריך לידה | 12 בספטמבר 1731 |
| מקום לידה | ניו יורק סיטי, אמריקה הבריטית |
| מקצוע | צלף, מתנקש, משקיע, יזם, פריבטיר, צייד, שודד ים, חבר צוות |
| חבר בקבוצה | מסדר הטמפלרים |
| חבר לשעבר בקבוצה | מסדר המתנקשים |
| אזרחות |
ארצות הברית  |
| דמויות קשורות | |
| משפחה | חוויאר מונדרגון (צאצא) |
  | |
שיי פטריק קורמק (אנגלית: Shay Patrick Cormac) הוא דמות בדיונית המופיעה במשחק Assassin's Creed Rogue מתוך סדרת משחקי Assassin's Creed. במקור, הדמות הייתה חברה במסדר המתנקשים הקולוניאלי בשלוש עשרה המושבות לפני שערקה למסדר הטמפלרים הקולוניאלי, שפעל ממחצית המאה ה-18 ועד לסופה. סיפורו של שיי שזור בדמויות שהופיעו במשחקים "Assassin's Creed III", "Assassin's Creed Freedom Cry" ו-"Assassin's Creed IV: Black Flag", עם קשרים למשחק הבא בסדרה, "Assassin's Creed Unity".
למרות שדמותו של שיי קורמק אינה מופיעה שוב בסדרת המשחקים, שמו מוזכר בסדרת הספרים "הצאצאים האחרונים" בידי נכדו קאג'ל קורמק, צייד מתנקשים מקצועי שהמשיך את מורשתו של סבו בהגנה על מטרות הטמפלרים במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית.
תהליך הפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקונספט מאחורי קשת הסיפור של שיי קורמק מתבסס על הרעיון שאחד מחברי המתנקשים חווה מהפך מצפוני והוא עוזב בעקבות מעשה טראומטי של בגידה. ריצ'רד פארז, אחד מכותבי המשחק, מציין שהדמות חושבת מחדש על הפילוסופיה שלה ועל נאמנותה למסדר המתנקשים כתוצאה מאסון קטסטרופלי, והוא מבין שמטרת הטמפלרים והשיטות שלהם קרובות יותר לצו מצפונו. דמותו של שיי בתחילת המשחק מתוארת כבעלת אישיות קלת דעת, שאינה לוקחת את תפקידה ברצינות עקב גילה הצעיר וחוכמתה הדלה. אולם, הוא חווה מאבק פנימי לאחר שהוא מפקפק במניעים של מנהיגיו. איבן באלאבאנוב, מנהל ומפיק ביוביסופט סופיה, מתאר את קשת הסיפור של שיי כ"טרנספורמציה לדמות מלנכולית ומסורה מאוד שרודפת אחר חבריה לשעבר עבור משהו שהוא באמת מאמין שהיא הדרך הטובה יותר". באלאבאנוב מוסיף ומציין ש"אין הרבה גבולות ששיי לא מוכן לחצות", וש"המשחק 'Rogue' הוא הכותר הטרגי ביותר בתולדות הזיכיון עד כה".[2]
צוות המפתחים ביוביסופט ציין בראיונות שנערכו עמם שדמותו של שיי אינה רעה או חסרת רחמים בכל שלב בנרטיב הסיפור, שמתייחס אל שיי כבן אדם, מתמקד בסיפור האישי שלו ומדוע הוא עושה את מה שהוא עושה - כאשר כל אותה עת תחת קונטקסט שתוחם את עצמו בתחום האפור.[3][1] צוות המפתחים רצה ליצור דמות שניתן להזדהות עמה, שמעשיה מובילים להבנה, והם בכוונה אינם יוצרים דמות שטחית, חד-ממדית וארכיטיפית של איש רע שהורג את החבר'ה הטובים.[2] באלאבאנוב הסביר בדבריו, שברגע ששיי החליט משהו, הוא איננו אחד שישכח מה זה נקרא להכיר את האנשים הללו. הוא יודע מיהם. והוא מלא חרטה שהוא הורג אותם.[1] המפיק קארל ואן דר לו הרחיב על כך באומרו שמנקודת המבט של שיי, אין המשמעות "לעבור לצד האפל", אלא יותר להבין את מטרת הטמפלרים שכן מניעיהם והשיטות שלהם קרובים יותר לאמונה שלו מה נכון יותר לעשות, והוא מצטרף אליהם כדי לקדם את רעיונותיהם הלאה.[4] ואן דר לו ציין שבעיקרון, הטמפלרים והמתנקשים רוצים את אותו הדבר ונקודת השוני ביניהם היא הדרך בה הם נוקטים כדי לבצע זאת. הכותבת סוזן פטריק מציעה שעצם מרדפו של שיי אחר חבריו לשעבר, הוא בעצם מחפש לכפר על מעשיו.[4]
גילום הדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמותו של שיי פטריק קורמק מדובבת על ידי השחקן סטיבן פיובסאן, שגילם אותה באמצעות לכידת תנועה. לדבריו של פיובסאן בפודקאסט שנערך עמו, המבנה הבסיסי של הדמות וקווי האפיון שלו שורטטו בידי צוות המפתחים, אך הוא העניק לו קלילות מסוימת כדי להרחיק אותו מעט מהטון הקודר של העלילה, ושהמאבק הפנימי שלו היה מאתגר מאוד לביצוע באמצעות קולו בלבד, אך גם מתגמל. על רגעים בהם לכידת התנועה מספקת משוב לרגשותיה של הדמות, למשל כשהוא הורג את אדוולה, פיובסאן מציין שיש בלכידת תנועה סוג של תגלית, וזאת כאשר מבצעים סצנה מסוימת ומשנים הבעת פנים בטעות שמשנה הכל - את כוונותיה של הדמות והקומפוזיציה שלה - דברים שעושים את הסצנה לטובה הרבה יותר. לשאלה מה עדיף - מתנקש או טמפלר, פיובסאן ציין שבהיותו ריאליסט, הדרך שבה בני אדם מתנהגים משמע שדרכו של הטמפלר תעבוד יותר טוב, ואם לצטט את לוקי, "בני האדם משתוקקים לשיעבוד". פיובסאן ציין שבכל זמן נתון ובכל חזרה, היו כעשרה אנשים על סט הצילומים, ואמנם ניתן לכל מדובב החופשי היצירתי לשנות את הדמות כראות עיניו, אך הוא שינה מספר צירופי לשון בלבד בשל הקושי לעבוד על המבטא האירי של שיי. היה קשה לספק את המבטא הנכון ברגעים מסוימים, כמו למשל ברגעים בהם הדמות זועמת, יש עליות ונפילות במבטא שקשה לשמור על ה"מוזיקליות" הנכונה של המבטא למי שאינו אירי. לשאלה האם שיי הוא מפלצת, כמו שאדוולה ציין לגביו, פיובסאן עונה שאם מסתכלים על כך מנקודת מבטם של המתנקשים, שיי הוא המפלצת הגדולה ביותר שאי פעם הייתה, שבגד בכולם וצד אחריהם אחד אחרי השני. לדבריו, שיי יודע זאת, ואכן מרגיש כמו מפלצת בדרך מסוימת, ובמחשבתו, אחד צריך לאמץ את החושך כדי להשיג את האור, ושהוא רוע הכרחי. לשאלה על הקישור למשחק "Unity", פיובסאן מציין שלא ידע על קיומה של הסצנה והתבדח שהוא זה שלמעשה גרם למהפכה הצרפתית.[5]
ביוגרפיה בדיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורמק נולד בניו יורק סיטי שבאמריקה הבריטית למהגרים אירים מדבלין. אמו מתה בזמן הלידה, ואביו נעדר לרוב מהבית עקב תפקידו כסוחר ימי והותיר את בנו בטיפולה של דודתו. מאחר שגדל באזור בעייתי של העיר, תקופת ילדותו של שיי הייתה מלאה בקשיים והוא הסתבך בצרות מספר פעמים. אולם, הוא למד להגן על עצמו בעזרת חברו הטוב ליאם או'בריאן, אותו פגש כשביקר את אביו במזח באחד מן הימים. בהיותו בן שמונה בלבד, שיי כבר נודע כלוחם ברחובות העיר. באותה שנה, הוא התלווה לאביו בים והחל להרוויח את לחמו. בנוסף לרכישת מיומנות כספן, שיי היה נלהב לחיות חיי הרפתקנות ולמד מיומנויות של הגנה עצמית בחרב ובאקדח למקרה של התקפות פיראטים. התקפות אלה קרו מספר פעמים, ובאחת מהן שיי אף הצליח להגן על ספינתו של אביו כאשר ירה בקפטן הפיראטים בקרב בין השניים. בשנת 1747, שיי איבד את אביו, לאחר שסערה תבעה את חייו ואת חיי צוותו בים. שיי היה מרוסק ממותו של אביו והרגיש נטוש, והחל להתרועע עם כנופיות העיר, בעודו בוחר לנהל קרבות ברחוב ובמסבאות.[6]
הצטרפות למסדר המתנקשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברו של שיי, ליאם או'בריאן - שמאז הצטרף למסדר המתנקשים - עזר לו להחלים מדיכאונו והציג אותו בפני ראש המסדר, אכילס דבנפורט, כדי לצרף אותו לאחוות המתנקשים הקולוניאלית. במשך ארבע השנים הבאות, שיי התאמן בדרכי המתנקשים תחת הדרכתו של ליאם ושל מגויסים בכירים ממנו - הופ ג'נסן, יליד האומות הראשונות קסגואהזה ולואי-ז'וזף גוטייה דה לה ורנדריי. למרות ששיי שירת בנאמנות, הוא החל להחזיק בספקות בנוגע למוסריות מעשיהם של המתנקשים ואיסוריו של אכילס. לא עזרה העובדה שלואי-ז'וזף היה נוהג בו בבריונות וחוסר הביטחון שהרגיש כי אכילס לא התייחס אליו באותו כבוד כמו אל ליאם.[7][8]
בשנת 1752, שיי וליאם ליוו את לה ורנדריי במשימה להיפגש עם מבריחים מפורט מנייר, עיר דייגים קטנה בקוויבק, קנדה, והגנו עליו ועל ספינת המלחמה שלו מפני חיילים בריטים. במהלכה, שיי גנב אוניית סלופ מלחמתית מהצי המלכותי הבריטי והחליט לקרוא לה "המוריגן" על-שם האלה האירית באותו שם. בעזרתה, שיי הטביע את הספינות הבריטיות, ושלושת המתנקשים עשו את דרכם חזרה למפקדת המתנקשים באחוזת דבנפורט כדי לדווח לאכילס.
החיפוש אחר פיסות עדן[עריכת קוד מקור | עריכה]
כחודשיים לאחר מכן, המתנקש אדוולה מאיי הודו המערבית הגיע לאחוזת דבנפורט כדי לדווח לאכילס על רעידת אדמה שהשמידה את פורט-או-פרנס לאחר שהמתנקש ונדרדי נכח במקום כדי לחפש אחר פיסות עדן. לאחר שאדוולה עוזב, אכילס מיידע את שיי שהטמפלרים גנבו שתי פיסות עדן שהיו שייכות לציוויליזציה הראשונה מאחוות המתנקשים של סן-דומנג - תיבת הקדומים וכתב יד וויניץ'. עקב כך, שיי קיבל הוראה להשיג חזרה את שתי פיסות העדן, בעוד ליאם קיבל הוראה להשגיח עליו בתור קצין הלוגיסטיקה שלו.[9] במהלך המסע, שיי התלונן על כך שאכילס לא האמין בו, אך ליאם הרגיעו ואמר שאם יצליח במשימה, הוא יוכיח את ערכו לאחוות המתנקשים. בדרכם לאנטיקוסטי, הם משדרגים את ספינת המוריגן לאחר שליאם הבחין בסקונר בריטי שהותקף בידי ספינות מלחמה צרפתיות. כמו כן, נודע להם מהמתנקש והמרגל הצרפתי לה-צ'אסר (הצייד) שלורנס וושינגטון השיג לרשותו את שתי פיסות העדן. בחודשים הבאים, שיי וליאם מחפשים אחר פיסות העדן אך ללא הועיל. במהלך זמן זה, אשתו של אכילס ובנו קונור מתו מטיפוס הבטן, ושיי חווה לראשונה עד כמה אובדן אישי השפיע על המנטור שלו.[10]
בסופו של דבר, לאחר שהכוחות הבריטים והצרפתים עמדו בפני סכנת מלחמה בקולוניות, שיי גילה את מיקומן של פיסות עדן בחזקתו של הטמפלר ג'יימס וורדרופ בפורט פרדריק. הוא הסתנן לתוך המצודה, התנקש בחייו של וורדרופ והצליח להשיג לידיו את תיבת הקדומים ואת כתב היד.[11] הפעלתן של פיסות העדן חשפה הולוגרמה שהראתה את מיקומם של מספר מקדשים עתיקים של האיסו. שיי מגלה שאחד מאותם מקדשים נמצא בליסבון, פורטוגל.[12] בעקבות הוראתו של אכילס, שיי עזב לכיוון ליסבון יחד עם ספינת "המוריגן", ובמקדש עצמו גרם בשוגג לרעידת אדמה בליסבון כשניסה להסיר את הממצא העתיק מהמקדש. שיי נמלט בעור שיניו מהמקדש לפני שהתמוטט ועשה את דרכו לנמל בעוד הבניינים מסביבו הושמדו בידי רעידת האדמה, שהרגה אלפי בני אדם והותירה רבים מהם מחוסרי בית. המזל האיר לשיי פנים והוא הצליח לזנק לתוך המים, להגיע לספינתו ולהפליג חזרה לשלוש עשרה המושבות.[13]
נטישת האחווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיי נותר אכול אשמה ואמונתו במסדר המתנקשים התנפצה. עם חזרתו לאחוזת דבנפורט, הוא הסתער לתוך האחוזה והאשים את אכילס בכך ששלח אותו ביודעין לליסבון להיות השליח הלא מודע של חורבנה. הופ נדהמה מהאישום ונעלבה בשם המנטור שלה שהחורבן היה מתוכנן מראש. שיי החליט למנוע מהמתנקשים למצוא מקדשים נוספים וניסה לגנוב את כתב היד. הוא נקלע לעימות עם אכילס, שהאשים אותו בבגידה, בעוד שיי התעקש שהוא מנסה לכפר על עוונותיו. כשאכילס טען שכתב היד מחזיק ב"עתיד העולם כולו", שיי טעה לחשוב שהמנטור שלו התכוון שזכותו להכתיב את עתיד האנושות מתוך אלטרואיזם כוזב. בזעמו, אכילס פלט לעברו שמדובר ב"אחריות" אך לא הצליח להעביר את המסר שהתכוון לשמור על פיסות העדן מפני שימוש לרעה, ושזו הייתה האמנה רבת השנים של המתנקשים. בתגובה, שיי האשים אותו שהמתנקשים מונעים בידי שיכרון כוח, ושעליו למצוא דרך לעצור אותם. הייתה זו נקודת השבירה של אכילס, שהסתער לעבר שיי, ובמאבק שהתחולל, שיי נדחף אל מחוץ לאחוזה דרך החלון.
שיי שרד את הנפילה, אך הספיק לשמוע את אכילס פוקד על המתנקשים לעצור אותו. פקודה זו הגיעה לאוזניו של דה לה ורנדריי, שקפץ על ההזדמנות להרוג את שיי ובעזרת ספינת המלחמה שלו הפציץ את קו החוף מרחוק. המתנקשים החלו לרדוף אחרי שיי ברחבי אדמות אחוזת דבנפורט, עד אשר כיתרו אותו במרומו של צוק המשקיף על המפרץ. ליאם והופ ביקשו ממנו לשמוע להגיון ולהחזיר את כתב היד, אך תחינותיהם נפלו על אוזניים ערלות בעוד שיי התכוון לזנק לעבר מימי האוקיינוס. דה לה ורנדריי ירה לעברו ופגע בכתפו, ושיי נפל למים מבלי לראות מי היה זה שירה לעברו והניח שחברו ליאם עשה זאת.[14]
מפגש עם הטמפלרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המתנקשים חשבו ששיי מת מהנפילה ושכתב היד אבד, אך למעשה שיי מחוסר ההכרה והפצוע נמצא בידי אנשיו של הטמפלר ג'ורג' מונרו, שהעביר אותו להשגחתם של בארי וקסידי פיניגן בניו יורק. לאחר החלמתו, שיי הודה לבני הזוג פיניגן על כך שעזרו לו. אולם, ביתם נפרץ בידי כנופיית פושעים מקומית שביקשה לסחוט אותם. למרות פציעותיו, שיי נחלץ לעזרתם והביס את הפושעים. מאחר שבגדיו של שיי נהרסו כתוצאה מהנפילה, קסידי העניקה לו תלבושת שהייתה שייכת לבנם המת, בעוד בארי החזיר לו את נשקיו. לפני שעזב אותם, שיי שאל לגבי כתב היד, אך בארי ציין בפניו שכשהגיע אליהם הוא לא החזיק ברשותו ספר שכזה. שיי הסיק מכך שכתב היד כנראה נותר במצולות האטלנטי. הוא מגלה שהכנופיה שתקפה את בני הזוג פיניגן הטילה אימה גם על התושבים האחרים של המחוז, והחליט לשים לזה סוף. אחרי שחקר אחד מחברי הכנופיה, הוא גילה את מקום מחבואם והסתנן לתוכו. הוא השמיד את דגל הכנופיה והרג את מנהיגה, בכך גירש את הפושעים מהמחוז והשיב את הסדר על כנו.
מעט לאחר מכן, ג'ורג' מונרו פגש את שיי והציג את עצמו בפניו כחבר של בני הזוג פיניגן. הוא הודה לו על כך שפתר את איום הכנופיות, מאחר שהתכוון לעשות זאת בעצמו. הוא גילה לו שבנם של בני הזוג "עבד" עבורו והסביר לו בקצרה את הפילוסופיה של הטמפלרים. למרות שמונרו לא הסגיר את נאמנותו האמיתית, שיי כבר חשד שמונרו היה טמפלר.[15]
כששיי חזר לבית פיניגן כדי לשוחח עם מונרו על מהלכו הבא במאבק נגד הכנופיות, הקולונל ביקש ממנו עזרה להציל את בן בריתו הטמפלר כריסטופר גיסט, שהוחזק שבוי בפורט ארסנל. שיי מנע מהפושעים להוציאו להורג ובעזרתו של גיסט הביס את כולם וקבע את מפקדתם כבסיסו החדש. לאחר מכן הוא גם גילה שספינתו הקודמת עוגנת בקרבת מקום. גיסט הציע לו להחזיר לעצמו את השליטה בה, ועזר לו לחסל את אנשי הכנופיה שנשארו באזור, כמו גם את המתנקשים שכרתו עמם ברית. גיסט אסף את בני בריתו בשכונה כדי לשמש כאנשי צוות בספינה, והציע את עצמו לתפקיד קצין הלוגיסטיקה של שיי.[16] עם צוותו החדש, שיי שייט לאולבני כדי להיפגש עם מונרו, שגילה לשיי ולגיסט על מצודה צרפתית שמאיימת על שלום האזור. אחרי שפשט על מחסן סמוך כדי לצייד את ספינתו בציוד הכרחי, שיי התקיף את המצודה והשמיד את הגנותיה. הוא עשה את דרכו לחדר המלחמה, שם מצא את המרגל הצרפתי לה-צ'אסר מחכה לו חמוש. אולם, למרות חוסר נכונותו של שיי להרוג את לה-צ'אסר, הוא לא יכל להרשות למבריח להודיע למתנקשים על כך ששרד, והשניים נלחמו בדן-קרב עד לניצחונו של שיי. בנשימתו האחרונה, לה-צ'אסר הודיע לשיי שסיפק לכנופיות ניו יורק גז רעיל, שבו המתנקשים התכוונו להשתמש נגד השלטונות הקולוניאלים. שיי החליט לעצור את הפושעים ועשה את דרכו חזרה לעיר.[17] בפגישתם הבאה, מונרו וגיסט הסכימו שפעולותיו של שיי הצילו חיים רבים, והקבוצה נפגשה עם טמפלרים נוספים כדי לחגוג את ניצחונם. במשך השנה הבאה, שיי המשיך לעזור לטמפלרים והוכיח את מידת ראויתו להצטרף למסדר הטמפלרים.[18]
המצור על פורט ויליאם הנרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 1757, שיי קיבל חבילה ממונרו ובתוכה כתב היד וויניץ' ומכתב ממנו שמסביר שמונרו היה מודע לנאמנותו הקודמת של שיי למסדר המתנקשים מהרגע שבו אנשיו הצילו אותו. הוא סיפר לו גם על משימתו מראש מסדר הטמפלרים לפענח את כתב היד, דבר שנכשל בו וקיווה כי שיי יוכל לעזור לו בכך.[19] שיי הגיע לפורט ויליאם הנרי כדי לעזור למונרו במשימה. המצודה עמדה בסכנה מפני ברית בין הצבא הצרפתי לבין העמים הילידים של ערבות צפון מזרח קנדה, האבנאקי, שהמתנקש קסגואהזה היה מתוכם. שיי נחלץ לעזרתו של מונרו ואנשיו, ועזר לפנות אותם אל מחוץ לפורט ויליאם הנרי. קסגואהזה התעמת עם שיי בחוף וזעם על כך שזה האחרון שרד וחבר לטמפלרים. זמן מה לאחר מכן, שיי חזר לאולבני ומצא שהעיר נמצאת תחת מצור הצבא הצרפתי ובני בריתם הילידים. שיי עשה את דרכו ברחבי העיר עד שהגיע למצודה בעוד מונרו הדף גל של תוקפים. שיי הבחין בקסגואהזה בשנית, והשניים נלחמו עד שזה האחרון נפצע באורח אנוש. לפני מותו, קסגואהזה בז לשיי על כך שעבר לצד הטמפלרים, שהם יפסידו בסופו של דבר, ושליאם כבר הרג את מונרו במצור על פורט ויליאם הנרי. שיי חשש לחייו של מונרו והזעיק את אנשיו מהמזח לפני שרץ חזרה למצודה הבוערת וחילץ את מונרו הפצוע. ברגעיו האחרונים, מונרו אמר לשיי שליאם לקח את כתב היד, הסיר את טבעת הטמפלרים שלו והעניק אותה לשיי, בהאמינו ששיי ימשיך את דרכו.[20]
ציד המתנקשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1758, שיי חזר לפורט ארסנל בניו יורק והתקבל לתוך מסדר הטמפלרים בידי ראש המסדר, היית'ם קנוויי, כאשר נכחו במקום הטמפלרים כריסטופר גיסט, ג'ק ויקס, ויליאם ג'ונסון וצ'ארלס לי. לאחר מכן, שיי הודיע להיית'ם על כוונתם של המתנקשים לחפש אחר מקדשי האיסו, ולדעתו אכילס יסכן חיים של חפים מפשע בעקבות החיפוש חסר הזהירות שלו אחר פיסות עדן.[21] ביוני של אותה שנה, שיי ערך מסע לכיוון הצפון-אטלנטי כדי להיפגש עם הקפטן של הצי המלכותי הבריטי, ג'יימס קוק, וניתן לו החופש לפקד על אוניית הוד מלכותו פמברוק (1757) כדי לעצור את התקדמות הצי הצרפתי במצור על מצודת לואיסבורג. במהלך הקרב הימי, אדוולה עזר לצרפתים עם אוניית הבריג שלו, "האקספרטו קרדה", להוביל כמה מספינות הירי נגד הפמברוק. שיי לקח את עצתו של גיסט להתמקד בספינות הירי, ואיפשר ל"אקספרטו קרדה" להתחמק בדיוק כשהצי הבריטי הגיע להילחם בכוחות הצרפתים.
בעקבות ניצחונם של הבריטים בלואיסבורג, הטמפלרים יכלו להתמקד כעת במרדף אחרי המתנקשים, והחלו עם אדוולה. לאחר מספר חודשים, שיי והיית'ם איתרו את המתנקש בריבר ואלי ואחרי עימות קצר אילצו אותו לעגון את האקספרטו קרדה לחופשי וילה קררה. השניים נפרדו, כאשר היית'ם בחר להסיח את דעתו של אדוולה בעוד שיי התקרב מאחוריו והתנקש בו.[22] באוקטובר 1759, שיי ריגל אחר פגישה בנמל ניו יורק בין המתנקשים הקולוניאלים שנותרו, ולמד על תוכניתם לשכפל את ניסוייו של פרנקלין על תיבת הקדומים ובכך לאתר מקדשי איסו נוספים. שיי היה נחוש לעצור אותם, ועבד במשותף עם ג'ק ויקס כדי לשבור את שליטתה של הופ ג'נסן בפשע המאורגן שבעיר. כדי להשלים את המשימה בדרך חשאית, הצמד גנב מדי כנופיות וביימו מעשה שוד של מחנה צבאי כדי לתת לצבא הבריטי סיבה ללחום בפושעים.[23] אחרי השוד המוצלח, שיי נפגש עם היית'ם, שתיחקר את אחד מאנשיה של הופ כדי לגלות את מיקום האחוזה שלה. באותו רגע, האחוזה שלה הותקפה בידי כוחות בריטים. שיי ניצל את המצב והסתנן לתוך האחוזה. הוא חזה בניסיון מוצלח של המתנקשים להעתיק את ניסוייו של פרנקלין על תיבת הקדומים. הוא מנסה לעזוב את האחוזה עם התיבה ועם כתב היד, אך הופ יורה לעברו, מסירה ממנו את מסיכת הגז ומשחררת לתוך החדר אדים רעילים. שיי ניווט בזהירות בחדר כדי להתחמק מהשפעות הגז הרעיל, ולאחר שיצא מחוץ לאחוזה איתר את הופ, שירתה בו חץ רעיל שהחל להשפיע על קצב הלב שלו. בין השניים התפתח מרדף ברחבי העיר, שבסופו שיי הרג אותה ולקח מגופתה את הנוגדן, לא לפני שהיא אמרה לו שהסיחה את דעתו והרוויחה למתנקשים מספיק זמן כדי להימלט ולארגן משלחת למציאת מקדש האיסו שאותר בידי תיבת הקדומים.[24]
בתחילת 1760, שיי הוציא את "המוריגן" למימי הצפון-אטלנטי ונפגש עם קפטן קוק כדי לאתר את מיקומו של דה לה ורנדריי. להצעתו של קוק, שיי הסתנן לתוך המצודה שבאי אנטיקוסטי כדי לגנוב את המפות של דה לה ורנדריי ולגלות להיכן מיועדת המשלחת של המתנקשים. שיי נמלט מהמצודה יחד עם המפות ומסר אותן לקוק על סיפון המוריגן, שיכל לאתר את מיקומו של דה לה ורנדריי[25] אוניית "המוריגן" הותקפה בידי צי הספינות של דה לה ורנדריי בזמן סופת שלגים, אך שיי הצליח להטביע את אוניות המלחמה. הוא עלה על סיפון אונייתו של ורנדריי וניהל איתו דו-קרב עד שפצע אותו אנושות. ברגעיו האחרונים, המתנקש הקניט אותו ואמר לו ששימש כפיתיון עבור ליאם ואכילס, שכבר עשו את דרכם למקדש האיסו שממוקם באזור הארקטי. לאחר מותו של ורנדריי, שיי וגיסט נתנו את המפות לקוק, ששאל אם השניים שייכים לקבוצה גדולה יותר, אך טעה לחשוב שהם עובדים תחת הוראותיו של ג'ורג' השני, מלך בריטניה מאשר ארגון סודי. שיי אמר לקפטן שממוניו ייצרו איתו קשר בנוגע למימון מסעות עתידיים, והשניים נפרדו לדרכם.[26]
העימות הסופי באזור הארקטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיי דיווח את ממצאיו להיית'ם, שהצטרף אליו למסעו למקדש הארקטי כדי לעצור את משלחת המתנקשים. בהשאירם את גיסט מאחור על סיפון "המוריגן", השניים ניווטו דרך מערות הקרח וטיפלו בחברי הכנופיה שליוותה את אכילס וליאם במסעם. בהעמיקם לתוך המערות, גשר מקרח התמוטט עליהם והפריד ביניהם. היית'ם היה צריך למצוא דרך אחרת לתוך המקדש. שיי עשה את דרכו דרך מנגנוני ההגנה של המקדש, ובסופו של דבר הגיע ללב ליבו של המקדש. היית'ם הצטרף אליו, והשניים התעמתו עם אכילס וליאם, שמצאו את הממצא העתיק של המקדש, שדומה לאותו אחד ששיי מצא בליסבון. בעוד אכילס הודה שטעה לגבי העתיקות, ליאם גינה את שיי על כך שבגד באחווה. בתגובה, שיי האשים את ליאם בכך שירה בו בגבו באחוזת דבנפורט, אך ליאם ציין שלה ורנדריי הוא זה שירה. הוא התכוון לירות בשיי, אך אכילס ריסן אותו.
אחרי מאבק קצר ביניהם, ליאם נפל על הממצא העתיק, מה שגרם להפרעה במקדש ולהתפרצותה של רעידת אדמה. שיי רדף אחרי ליאם דרך המערות המתמוטטות, בעוד היית'ם עקב אחרי אכילס אל מחוץ למקדש. לבסוף, כאשר שני החברים לשעבר נלחמו אחד בשני, המצוק מתחתם קרס והם צללו לקרח בקרקעית. שיי השתמש בליאם כדי לבלום את נפילתו, מה שפצע את ליאם באופן אנוש. בנשימתו האחרונה, ליאם פקפק בנכונותו של שיי לבגוד בכל מי שהכיר והצטרף לטמפלרים, ושיי ענה בתגובה שהוא עשה זאת כדי להציל את העולם. כששמע זאת, ליאם ענה בסרקזם שהוא מקווה שהעולם שהטמפלרים ירצו לבנות יהיה יותר טוב. עם מות חברו, שיי חלק למתנקש כבוד אחרון כאשר משך את הברדס מעל ראשו. הוא מצא את כתב היד על גופתו ועשה את דרכו חזרה להיית'ם ולאכילס. שיי מצא את המסטר הגדול של הטמפלרים ואת המנטור של המתנקשים באמצעו של דו-קרב, כאשר היית'ם גבר על אכילס, פירק אותו מנשקו ועמד להנחית את המכה הניצחת. שיי התערב ושיכנע את היית'ם לחוס על חייו של אכילס, באומרו שהמנטור אינו מהווה עוד איום כעת כשכל מאמיניו מתים, ושהוא יוכל להזהיר מתנקשים אחרים לגבי הסכנות שאורבות במקדשי האיסו. היית'ם הסכים עם דבריו של שיי, אך כדי להבטיח שאכילס לעולם לא יוכל לפעול שוב בשטח, גרם לנכותו על ידי ירייה בשוק הימנית שלו.
מאוחר יותר על סיפון "המוריגן", היית'ם אמר לשיי שגיסט והאחרים יבטיחו את חיסולם של יתר חברי אחוות המתנקשים בקולוניות. הוא נתן לשיי משימה להשיג חזרה את תיבת הקדומים, שנשלחה בידי האחווה לאירופה. כששיי העיר שייקח שנים למצוא אותה, היית'ם טען שהדבר ייקח חיים שלמים ושאל אותו אם יעמוד באתגר. הטמפלר הניד בראשו לחיוב ויצא למשימתו החדשה.[27]
המסע לפריז[עריכת קוד מקור | עריכה]
כ-16 שנים לאחר תחילת משימתו, שיי הצליח לאתר את מיקומה של תיבת הקדומים בפריז, צרפת בדצמבר 1776. הוא גילה שהמתנקשים המקומיים החזיקו בה והשאירו אותה לביטחון אצל חבר האחווה צ'ארלס דוריאן במהלך פגישתם בארמון ורסאי. כדי לקבל גישה לארמון, שיי פנה לבנג'מין פרנקלין, שבאותה תקופה שימש כשגריר ארצות הברית לצרפת. שיי הסתנן לארמון וכאשר הסתיימה הפגישה בין המתנקשים, שיי התקרב אליו מבין קהל האנשים ודקר אותו עם הלהב הנסתר שלו. צ'ארלס הגוסס זיהה את שיי והכריז שהמתנקשים של קונור והמהפכה האמריקאית סיכלו את תוכניותיהם של הטמפלרים בעולם החדש. בתגובה, שיי אמר שמסדר הטמפלרים יכול לארגן מהפכה משל עצמו כדי להשיב את מאזן הכוח על כנו. הוא נמלט מהארמון בעוד צ'ארלס מת מפצעיו.[28]
שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי שהשיג את תיבת הקדומים, שיי המשיך לערוך מסעות ברחבי העולם בחיפוש אחר ממצאים עתיקים נוספים של האיסו עבור מסדר הטמפלרים. בשלב מסוים נולד לו בן, שאותו חינך בדרכי הטמפלרים, כפי שהוא עשה עם נכדו קאג'ל. הוא לימד אותם להתמקצע ביכולות הריצה החופשית וראיית הנץ אותה ירשו ממנו, וגם העביר לרשותם את רובה האוויר שלו. שיי נשאר בצד הטמפלרים עד למותו ומעולם לא בגד במסדר.[29]
קבלה וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
גילום דמותו של שיי פטריק קורמק בידי סטיבן פיובסאן קיבל ביקורות מעורבות מהמבקרים. מרשל הונורוף ממגזין Tom's Guide חשב שפיובסאן גילם את הדמות בצורה משכנעת ביותר כמחושבת ובעלת קונפליקטים עם עצמה.[30] מצד שני, המבטא האירי בו השתמש פיובסאן משך ביקורת, לרוב מפרסומים איריים.[31][32][33]
ביקורת רבה הופנתה כלפי אפיון הדמות ואנושיותה. אנדי קלי ממגזין PC Gamer שיבח את דמותו של שיי ותיאר אותו כקשוח וחסר רחמים שמסרב להיטפל לחלשים ומראה מדי פעם רחמים, ושיותר דמויות ראשיות פגומות כמוהו צריכות להופיע בסדרת המשחקים.[34] מיץ' דייר ממגזין IGN מציין שבשעה שהמשחק "Rogue" הוא האפל והאכזרי ביותר בכל סדרת המשחקים, הדמות הראשית איננה מאופיינת כסוציופת מרושע כמו שציפה, ויש לו שאיפות, חרטות, פחדים ואישיות מקורקעת שהופכת אותו לדמות מרתקת. לדבריו, שיי הוא דמות נגישה שניתן להבין לרוחה, וזאת בהשוואה לפרוטגוניסטים אחרים בסדרה, ושהנפילה שלו מחן היא איטית יותר משציפה - מה שתורם לכך ששינוי הנאמנות שלו משכנע יותר. הוא מסיים את דבריו באומרו שהעובדה שגורמת לו אי-נוחות היא שהמתנקש אותו הוא מוצא למעניין ביותר הוא גם זה שצד אחר חבריו לשעבר והורג אותם.[35] ביקורת המגזין Softpedia הסכימה על מורכבותה של הדמות, ושיש לה אישיות ממשית ודילמות מוסריות עמוקות בצורה שאי אפשר להאשים את מעשיו למרות שהסדרה תיארה את מאבק המתנקשים בטמפלרים רק דרך עיניהם של המתנקשים עד כה.[36]
מחקר שנערך בידי מגזין Gamingbolt בספטמבר 2020 ברטרוספקטיבה לאחור, נאמר שעדיין מרתק לחזות בטרנספורמציה של שיי ממתנקש צעיר לטמפלר בכיר. לדבריו, הסיפור של שיי - של הקונפליקט הפנימי עם חבריו הקודמים, ראיית הדברים מנקודת מבט שונה ויצירת קשריו עם בני בריתו החדשים - ראוי למקום מיוחד בסדרת אססינס קריד.[37]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דף הדמות בפרויקט פאנדום של Assassin's Creed
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Assassin's Creed Rogue review: Looking Backwards, Daniel Krupa, November 15th 2014
- ^ 1 2 Assassin's Creed Rogue's Templar Anti-Hero Is Fascinating, Mitch Dyer, October 14th 2014
- ^ Assassin's Creed Rogue Protagonist Isn't a Ruthless Killer, Ubisoft Says, Andrei Dobra, October 14th 2014
- ^ 1 2 Assassin's Creed Rogue's Hero Is "Brash and Arrogant," But Also Has a Conscience, Eddie Makuch, August 20th 2014
- ^ The Assassin's Den - ft. Steven Piovesan (Shay Cormac in Assassin's Creed Rogue), Youtube
- ^ מתוך מאגר המידע של האנימוס, כפי שהופיע במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "הדרך בה הרוח נושבת", הפרק הראשון מתוך רצף הזיכרון הראשון במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "פרחח, ספן, חייל, מרגל", הפרק השלישי מתוך רצף הזיכרון הראשון במשחק "Assassin's Creed Rogue". שם הפרק מתייחס למותחן הריגול של ג'ון לה קארה "החפרפרת" משנת 1974, או בשמו המקורי "פחח, חייט, חייל, מרגל".
- ^ מתוך "שיעורים והתגלויות", הפרק השני מתוך רצף הזיכרון הראשון במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "ניצחון אחד קטן", הפרק הראשון מתוך רצף הזיכרון השני במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "אנו האנשים", הפרק השני מתוך רצף הזיכרון השני במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "ויהי אור", הפרק השלישי מתוך רצף הזיכרון השני במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "קיריה אליסון", הפרק הרביעי מתוך רצף הזיכרון השני במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "רצון חופשי", הפרק החמישי והאחרון מתוך רצף הזיכרון השני במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "בחזקת המעשה הנכון", הפרק הראשון מתוך רצף הזיכרון השלישי במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "הליכה ארוכה ונפילה קצרה", הפרק השני מתוך רצף הזיכרון השלישי במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "נסיבות", הפרק השלישי מתוך רצף הזיכרון השלישי במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "שמור על חבריך קרובים", הפרק הרביעי והאחרון מתוך רצף הזיכרון השלישי במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "כבוד ונאמנות", הפרק הראשון מתוך רצף הזיכרון הרביעי במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "צלקות", הפרק השלישי מתוך רצף הזיכרון הרביעי במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "אנשי מלחמה", הפרק הראשון מתוך רצף הזיכרון החמישי במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "אומץ", הפרק השני מתוך רצף הזיכרון החמישי במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "השוד", הפרק הראשון מתוך רצף הזיכרון השישי במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "ליטוף מפלדה", הפרק השני מתוך רצף הזיכרון השישי במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "שום חוק מלבד שלנו", הפרק השלישי מתוך רצף הזיכרון השישי במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "אש קרה", הפרק הרביעי מתוך רצף הזיכרון השישי במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך "לא לנו ה'", הפרק החמישי מתוך רצף הזיכרון השישי במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ מתוך רצף הזיכרון האחרון והלא-שלם במשחק "Assassin's Creed Rogue"
- ^ כפי שמסופר בסדרת הספרים "הצאצאים האחרונים"
- ^ Assassin's Creed Rogue Review – Out of Time, Marshall Honorof, November 18th 2014
- ^ New Assassin's Creed game features fairly brutal Irish accent, www.dailyedge.ie, August 5th 2014
- ^ Release date confirmed for Assassins Creed III Remastered, Thomas Telford, January 22nd 2019
- ^ Wave hello and learn some sea shanties in last gen's forgotten Assassin’s Creed Rogue, Louise Blain, June 27th 2017
- ^ The assassins of Assassin's Creed, ranked from worst to best, Andy Kelly, October 23rd 2018
- ^ Assassin's Creed Rogue's Templar Anti-Hero Is Fascinating, Mitch Dyer, October 14th 2014
- ^ Assassin's Creed Rogue Review (PS3), Andrei Dobra, November 13th 2014
- ^ Assassin’s Creed Rogue Retrospective – 6 Years Later, Shubhankar Parijat, September 24th 2020