משה בכוש

משה בכוש היא אגדה על תקופה בחיי משה שבה הוא כבש את כוש. האגדה מוכרת החל מסביבות המאה השנייה לספירה.

האגדה

לאגדה מספר גרסאות עם נרטיבים שונים.

ברוב הגרסאות משה מתואר כאסטרטג ולוחם, דבר אשר ייתכן ואיננו מקבל ביטוי במקרא.^[1]

ארתפנוס

ארתפנוס, היסטוריון יהודי מהמאה ה-2 לפנה"ס, מספר שחנפרע^[2] קינא במשה על הצלחותיו ואהבת העם המצרי אליו, ולכן שלח אותו כנגד צבא ממלכת כוש (שפשט על מצרים קודם לכן) עם צבא לא מיומן של איכרים במטרה שיהרג. משה מקים מחנה במחוז הרמופוליס ובניגוד לציפיות מנצח את הכושים, משה וצבאו הופכים את המחנה לעיר הנקראת "עיר הרמס". הכושים גם אוהבים את משה והוא מלמד אותם את מנהג ברית המילה.^[3] העיר מקדשת לה את האיביס מפני שהוא חיה הנלחמת במזיקים.

זוהי העדות הבתר-מקראית הקדומה ביותר הקושרת בין משה ובין כוש.^[4] יש לציין שארתפנוס זיהה את משה עם הרמס טריסמגיסטוס (שילוב של הרמס היווני ותחות המצרי).^[5]

יוסף בן מתתיהו

בספר "קדמוניות היהודים" מוסיף יוסף בן מתתיהו^[6] ומספר שהגישה לאזור הייתה קשה מכיוון שהיו במקום נחשים מעופפים רבים. משה התגבר על הבעיה באמצעות שחרור מגלנים.^[7]

בהגיעם לשבא, עיר המלוכה של כוש, לא הצליחו להבקיע את חומות העיר. בת המלך תרביס ראתה את משה והתאהבה בו בשל גבורתו וחוכמת תכסיסיו. היא כרתה איתו ברית נישואין כתנאי להסגרת העיר בידיו. משה עמד בחוזה ולקח אותה איתו חזרה למצרים.^[8]

לפי טסה ראג'ק (אנ'), יוספוס התבסס על הרודוטוס המספר על קרב של ינשופים עם נחשים מעופפים במצרים.^[9]^[10]

יוסף הרחיב את הסיפור והוסיף לו גם סיפור אהבה. לפי מספר חוקרים (ביניהם לוי גינצבורג^[11]) גם ארתפנוס היה מודע לסיפור אך בחר שלא להביאו כי התמקד בתוכן הריטואלי של חייו ולא בחייו האישיים של משה. אברהם שליט ואחרים סבורים שסיפור זה הוא הוספתו של יוסף.^[12] יוסף גם הסיר מהסיפור מספר מוטיבים אלילים.

תרגום התורה המיוחס ליונתן

תרגום התורה המיוחס ליונתן^[13] (המאה השמינית בערך^[14]) כותב בקצרה על חייו של משה בכוש: "עֵיסַק אִתְּתָא כּוּשְׁיָיתָא דְאַסְבוֹהִי כוּשָׁאֵי לְמשֶׁה בְּמֵיעַרְקֵיהּ מִן קֳדָם פַּרְעה וְרִיחְקָהּ אֲרוּם לְאִיתָא אַסְבוֹהִי יַת מַלְכְּתָא דְכוּשׁ וְרָחִיק מִינָהּ". כלומר מרים ואהרן דיברו על משה בשל האשה הכושית שהכושים השיאו למשה ומשה התרחק ממנה.

אביגדור שנאן דייק בתרגום שמשה היה נשוי לאשה הכושית נשואים מלאים והנשואים התקיימו עד למדבר. זאת מדברי התרגום בפסוק שלאחר מכן "וְאָמְרוּ הַלְחוֹד בְּרַם עִם משֶׁה מַלֵיל ה' דְאִתְפְּרַשׁ מִתַּשְׁמִישׁ דְעָרִיס..." כלומר למה משה פורש מיחסי אישות בשל נבואתו, ניתן ללמוד מכך שלפני הנבואה משה קיים יחסי אישות עם האשה הכושית.

דברי הימים של משה

בספר "דברי הימים של משה" (המאה העשירית בערך^[15]) הסיפור עבר הרחבה משמעותית:

ממלכת כוש^[16] יצאה למלחמה עם ארם ובני קדם.^[17] המלך קינקנוס^[18] הותיר את בלעם ושני בניו יניס וימברס שישלטו על העיר בהיעדרו. השליטים הזמניים ביצעו הפיכה שלטונית וביצרו אותה נגד קינקנוס: בשני צדדים חומה, בצד השלישי בארות מים ובצד הרביעי נחשים. קיקנוס חוזר לאחר כיבושיו ומגלה עיר סגורה, מנסה לכבוש את העיר בחזרה ופותח במצור.

לבינתיים במצרים משה (בן 18) בורח מאימת פרעה בשל הרג המצרי. משה מגיע למחנה כוש ומתחבב על קינקנוס וצבאו, לאחר תשע שנים קינקנוס מת. הצבא חושש שמותו יגרום לארם ולבני קדם למרוד וממליך את משה למלך, העם משיא את משה לאלמנת קינקנוס, משה מולך בגיל 27.

למחרת ההמלכה משה מורה לצבאו לצוד אפרוחי חסידה לאמנם בציד ובטיסה ולהרעיבם, לאחר יומיים הצבא משלח את החסידות המורעבות ומחסל את הנחשים, בכך הם פותחים את הדרך לעיר וכובשים אותה, בלעם ובניו בורחים למצרים.

לאחר ארבעים שנות מלוכה, אשת קינקנוס פונה לעם ומספרת להם שמשה לא קרב אליה ולא יאה שאדם שלא מאמין באלים המקומיים ימלוך. היא מציעה להם לקבל את בנה מוברוס למלך. העם מקבל את דבריה ומשה עוזב את המדינה מעוטר במתנות ומגיע למדיין.

הסיפור הוכנס לילקוט שמעוני (המאה ה-13).^[19] הסיפור בגרסתו זו הועתק במאה ה-17 לתוך ספר הישר, בגרסה זו משה נושא את המלכה הכושית לאחר כבישת כוש, בנוסף המעתיק מספר שחששם של לוחמי כוש התממש וארם ובני קדם אכן מרדו ומשה וצבאו הכניעו אותם. בספר הישר שם מלכת כוש הוא "אדוניה" ושם בנה מנכריס.^[20]

מחבר דברי הימים של משה הכניס את האגדה לרצף הסיפורי של המקרא, האיביס מוחלף בחסידה בגלל האופי האלילי שלו, בלעם האויב הנצחי של משה מופיע בסיפור בתור אנטגוניסט, סיפור האהבה הושמט גם בשל אופיו הרומנטי וגם בשל איסור ההידבקות בחם,^[21] הסיפור מסתיים בפניית המלכה לעם בכדי להסביר את הגעת משה למדיין.

פטרוס קומסטור

פטרוס קומסטור (המאה ה-12) בספרו Historia Scholastica מרחיב מעט את הסיפור ומספר שתרביס לא רצתה לעזוב את אתיופיה ולא רצתה לעזוב את משה, משה שהיה אסטרולוג יצר שתי טבעות שבכל אחת מהן שם אבני חן. באחת אבן זיכרון ובאחת אבן שכחה, הוא לקח את אבן הזיכרון ואילו תרביס קיבלה את אבן השכחה.^[22]

ביסוס במקרא

הסיפור לא מוזכר במקרא, במחקר ניתנו מספר השערות ליצירתו.

האשה הכושית – מרים ואהרן משוחחים במדבר על האשה הכושית של משה. המפרשים ניסו להסביר מי היא אותה אישה. אחת ההשערות היא של תרגום ירושלמי הטוען שהיא אשת קיקנוס מלך כוש. רשב"ם מסכים לפירוש זה גם בפשוטו של מקרא ”כי אשה כושית לקח - כדכת' בדברי הימים דמשה רבנו שמלך בארץ כוש ארבעים שנה ולקח מלכה אחת ולא שכב עמה כמו שכתוב שם, והם לא ידעו כשדיברו בו שלא נזקק לה. זהו עיקר פשוטו”^[23]^[24] האבן עזרא חלק על פירוש זה ופקפק באמינות הסיפור.^[25] אזכור של אישה כושית יכול להביא ליצירת אגדה.^[26]
השלמת פערים בחיי משה. הסיפור בתורה מדלג על כשישים שנה מחיי משה מבריחתו ממצרים עד להגעתו למדיין.^[27]^[28]
הסיבה לבחירת משה. משה נבחר למנהיג עם ישראל מתוך רעיית צאן, אגדה זו תורמת להילה של משה כמלך כביר הנוחל ניצחונות בשדה הקרב.^[4]

האברבנאל במענה לשאלה למה סיפור זה לא מופיע בתורה כותב: ”האמנם קצרה התורה בספור מה שקרה לו בארץ כוש לפי שכל מה שעשה משה בזה היה אבוד זמן ולא היה אותו מלכות אשר בחר בו השם ולא הארץ אשר השם דורש אותה והעם היושב בה הוא עם בזוי ושסוי נמשל כבהמות נדמו על כן לא נזכר דבר מזה בכתוב”.^[29]^[30]

דבריו אלו יכולים גם להסביר למה הסיפור לא מופיע במסורת המדרשית. לפי אביגדור אפטוביצר הסיפור לא הובא במדרש בגלל מתנגדי החשמונאים שלא רצו להאדיר לוחם משבט לוי, אחרים כתבו שחז"ל בחרו שלא להאדיר כח וגבורה גם בשל כישלונו של המרד הגדול.^[31]

לפי האר"י משה לא נקבר בארץ ישראל בשל נישואיו למלכת כוש, הדברים נכתבו בשם "רבי קלונימוס".^[32]^[33]

בתרבות

המלכה הכושית תרביס היא דמות מרכזית בספר "Tarbis of the Lake" משנת 1934 מאת אדגר הופמן פרייס (אנ').^[34] בשנת 1937, איימי רודיק (אנ') פרסמה דרמה פואטית בת 80 עמודים המספרת את סיפור חייה של תרביס.^[35] האגדה מופיעה בספר "משה נסיך מצרים" מאת הווארד פאסט.^[36]

תרביס מגולמת על ידי אסתר בראון בסרט "עשרת הדיברות" של ססיל ב. דה-מיל משנת 1956. בסרט, היא מופיעה בקצרה ואינה אשתו של משה.

לקריאה נוספת

יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, פרק יט: מה אירע למשה בין בריחתו ממצרים לישיבתו במדין?, עמ' 160 והלאה
אביגדור שנאן, מארטאפאנוס עד "ספר הישר": לתולדותיה של אגדת משה בכוש, אשכולות 2-3 (תשלז-תשלח) 53-67
אסתר חוטר, גלגולי סיפור עלילותיו של משה בארץ-כוש, עבודה לתואר שני, אוניברסיטת בר-אילן 1991

הערות שוליים

^ אביגדור שנאן, דברי הימים של משה, הספרות כרך 24, 1977, עמ' 100 - 116; בן ציון פירר, תשובה למבקר, הצופה, 25 בדצמבר 1959
^ שליט מוף, בעלה של מריס בת פרעה פלמנותס
^ Eusebius, Præparatio Evangelica, Book IX, Chapters XVIII, XXIII, XXVII (וגם Clement of Alexandria, Stromata, Book I, Chapter XXIII, 154)
^ ¹ ² יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, פרק יט: מה אירע למשה בין בריחתו ממצרים לישיבתו במדין?, תל אביב: ידיעות ספרים, 2004, עמ' 160.
^ אלי אשד‏, בצאת ישראל ממצרים :משה רבנו ויציאת מצרים בספרות בקומיקס ובפיזמון העברי, באתר "המולטי יקום של אלי אשד", 20 במרץ 2021
ארתפנוס מציין שהיוונים מכנים אותו מוסאוס איש אתונה (אנ')
^ צוטט במאה השנייה בערך על ידי אירנאיוס ראו כאן
^ כך לפי - עפרי אילני, ההגדה שלא סופרה: גירסאות שונות מנסות להסיר את המסתורין מעל משה רבנו, באתר הארץ, 29 במרץ 2010; בתרגומו של אברהם שליט אלו ינשופים ונחשים
^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שני, פרק י, פסקה ב, סעיפים 248–253.
^ הרודוטוס, היסטוריות, ספר שני פסקה 75, באתר פרויקט בן יהודה.
^ Tessa Rajak, ‏Moses in Ethiopia: Legend and Literature, Journal of Jewish Studies, 29:2 (Autumn 1978): 111-12, באתר Academia.edu
^ אגדות היהודים, כרך ג, רמת גן תשכ"ח, עמ' 268
^ במהדורתו לקדמוניות היהודים
^ בגרסה המכונה "תרגום יונתן בן עוזיאל"
^ אביגדור שנאן, תרגום ואגדה בו, הוצאת מאגנס, ירושלים תשנ"ג
^ אביגדור שנאן, דברי הימים של משה, הספרות כרך 24, 1977, עמ' 100 – 111
^ רבי דוד אופנהיים בספרו שם דוד על התורה (ואתחנן, עמ' תה) כותב הודו
^ רבי חיים פלטיאל מצטט את הסיפור, בנוסחתו הסיפור מתחיל במצור שהטיל קיקנוס על מדינה אחת, ראו פירוש רבי חיים פלטיאל, שמות ב ט"ו
^ כך במהדורת שנאן, במהדורת ילינק "קיקנוס" כך גם בספר הישר, גרסאות נוספות ראו אצל עידן דשא, ילקוט מדרשים חלק ט
^ שמות, רמז קסח
^ בילקוט שמעוני שמו מונחם בן קוקנוס
^ על בסיס הפסוק "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ."
^ ספר שמות, משה והאשה האתיופית באתר ויקיטקסט (בלטינית)
^ רשב"ם, ספר במדבר, פרק י"ב, פסוק א'
^ כרשב"ם כתבו גם חזקוני, דעת זקנים, טור ובכור שור. גם רמבמ"ן קיבל את הפירוש בביאורו.
^ "ואשר כתוב בדברי הימים דמשה אל תאמין. וכלל אומר לך כל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה אין לסמוך עליו, ואף כי יש בו דברים שמכחישים הדעת הנכונה" (אבן עזרא, ספר שמות, פרק ב', פסוק כ"ב)
^ שוע אמוראי-שטרק, "האלה תרמותיס, בת פרעה, משה וארטפניס: פרק בפרשנות יהודית-הלניסטית", כעת, כתב עת תלפיות, כרך א תשע"ד, עמ' 199, כך סברו גם מספר חוקרים מובאים אצל שנאן
^ מרים סמואל, נשים בזכות עצמן, ספריית בית אל, אלול תש"פ, עמ' 93 הערה 20, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
^ מכוח נקודה זו הגיע יש"ר (בפירושו במקום) להחלטה שהסיפור אמין
^ אברבנאל, ספר שמות, פרק ב', פסוק י"א
^ צוטט גם אצל הכתב והקבלה
^ מובאים בסוף מאמרו של שנאן
^ אודות ר' קלונימוס זה ראו: הרב ראובן מרגליות, "רבי קלונימוס ירושלמי", עוללות, ירושלים תש"ז, אות יב;
^ מהרח"ו, שער הפסוקים פרשת בהעלותך
^ ניתן לקראה פה באתר ארכיון האינטרנט
^ Tharbis : poetic drama, באתר OCLC (באנגלית)
^ משה, נסיך מצרים, עברית: ב' גילאי, תל אביב: עידית, תשי"ט. על הספר ראו: י. פוגרבינסקי, משה נסיך מצרים, חרות, 10 באפריל 1959

[1] אביגדור שנאן, דברי הימים של משה, הספרות כרך 24, 1977, עמ' 100 - 116; בן ציון פירר, תשובה למבקר, הצופה, 25 בדצמבר 1959

[2] שליט מוף, בעלה של מריס בת פרעה פלמנותס

[3] Eusebius, Præparatio Evangelica, Book IX, Chapters XVIII, XXIII, XXVII (וגם Clement of Alexandria, Stromata, Book I, Chapter XXIII, 154)

[לא_כך_160-4] ¹ ² יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, פרק יט: מה אירע למשה בין בריחתו ממצרים לישיבתו במדין?, תל אביב: ידיעות ספרים, 2004, עמ' 160.

[5] אלי אשד‏, בצאת ישראל ממצרים :משה רבנו ויציאת מצרים בספרות בקומיקס ובפיזמון העברי, באתר "המולטי יקום של אלי אשד", 20 במרץ 2021
ארתפנוס מציין שהיוונים מכנים אותו מוסאוס איש אתונה (אנ')

[6] צוטט במאה השנייה בערך על ידי אירנאיוס ראו כאן

[7] כך לפי - עפרי אילני, ההגדה שלא סופרה: גירסאות שונות מנסות להסיר את המסתורין מעל משה רבנו, באתר הארץ, 29 במרץ 2010; בתרגומו של אברהם שליט אלו ינשופים ונחשים

[8] יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שני, פרק י, פסקה ב, סעיפים 248–253.

[9] הרודוטוס, היסטוריות, ספר שני פסקה 75, באתר פרויקט בן יהודה.

[10] Tessa Rajak, ‏Moses in Ethiopia: Legend and Literature, Journal of Jewish Studies, 29:2 (Autumn 1978): 111-12, באתר Academia.edu

[11] אגדות היהודים, כרך ג, רמת גן תשכ"ח, עמ' 268

[12] במהדורתו לקדמוניות היהודים

[13] בגרסה המכונה "תרגום יונתן בן עוזיאל"

[14] אביגדור שנאן, תרגום ואגדה בו, הוצאת מאגנס, ירושלים תשנ"ג

[15] אביגדור שנאן, דברי הימים של משה, הספרות כרך 24, 1977, עמ' 100 – 111

[16] רבי דוד אופנהיים בספרו שם דוד על התורה (ואתחנן, עמ' תה) כותב הודו

[17] רבי חיים פלטיאל מצטט את הסיפור, בנוסחתו הסיפור מתחיל במצור שהטיל קיקנוס על מדינה אחת, ראו פירוש רבי חיים פלטיאל, שמות ב ט"ו

[18] כך במהדורת שנאן, במהדורת ילינק "קיקנוס" כך גם בספר הישר, גרסאות נוספות ראו אצל עידן דשא, ילקוט מדרשים חלק ט

[19] שמות, רמז קסח

[20] בילקוט שמעוני שמו מונחם בן קוקנוס

[21] על בסיס הפסוק "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ."

[22] ספר שמות, משה והאשה האתיופית באתר ויקיטקסט (בלטינית)

[23] רשב"ם, ספר במדבר, פרק י"ב, פסוק א'

[24] כרשב"ם כתבו גם חזקוני, דעת זקנים, טור ובכור שור. גם רמבמ"ן קיבל את הפירוש בביאורו.

[25] "ואשר כתוב בדברי הימים דמשה אל תאמין. וכלל אומר לך כל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה אין לסמוך עליו, ואף כי יש בו דברים שמכחישים הדעת הנכונה" (אבן עזרא, ספר שמות, פרק ב', פסוק כ"ב)

[26] שוע אמוראי-שטרק, "האלה תרמותיס, בת פרעה, משה וארטפניס: פרק בפרשנות יהודית-הלניסטית", כעת, כתב עת תלפיות, כרך א תשע"ד, עמ' 199, כך סברו גם מספר חוקרים מובאים אצל שנאן

[27] מרים סמואל, נשים בזכות עצמן, ספריית בית אל, אלול תש"פ, עמ' 93 הערה 20, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)

[28] מכוח נקודה זו הגיע יש"ר (בפירושו במקום) להחלטה שהסיפור אמין

[29] אברבנאל, ספר שמות, פרק ב', פסוק י"א

[30] צוטט גם אצל הכתב והקבלה

[31] מובאים בסוף מאמרו של שנאן

[32] אודות ר' קלונימוס זה ראו: הרב ראובן מרגליות, "רבי קלונימוס ירושלמי", עוללות, ירושלים תש"ז, אות יב;

[33] מהרח"ו, שער הפסוקים פרשת בהעלותך

[34] ניתן לקראה פה באתר ארכיון האינטרנט

[35] Tharbis : poetic drama, באתר OCLC (באנגלית)

[36] משה, נסיך מצרים, עברית: ב' גילאי, תל אביב: עידית, תשי"ט. על הספר ראו: י. פוגרבינסקי, משה נסיך מצרים, חרות, 10 באפריל 1959

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]