מדע בעולם האסלאמי של ימי הביניים
המדע בעולם האסלאם של ימי הביניים התפתח בתחומי האימפריה המוסלמית בין השנים 786 - 1258, תקופה שכונתה תור הזהב של האסלאם,[1] בה נהנתה האימפריה משגשוג צבאי, עוצמה כלכלית ופריחה תרבותית.
מטרת המדענים המוסלמים הייתה לתת פתרון לבעיות היום-יומיות, במסגרת שהותוותה להם על ידי עקרונות דת האסלאם, תוך שימוש בידע שנצבר על ידי קודמיהם, כפי שהועמד לרשותם על ידי המתרגמים בבתי החוכמה.
הרקע ההיסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילה עסקו המדענים המוסלמים בתרגום טקסטים מדעיים של העת העתיקה מבלי לשנות אותם. בהדרגה הם התחילו לפרש אותם לאור עקרונות דת האסלאם, לבצע ניסויים, להסיק מסקנות ואף להרחיב את הידע הכלול בהם.
ההתעוררות בתחום המדע ההחלה עם הקמת בית החוכמה בדמשק בסוף המאה השביעית על ידי מועאויה הראשון, הח'ליף הראשון משושלת בית אומיה. הוא הקים אוסף של ספרים בשפות יוונית, לטינית ופרסית בתחומי הרפואה, האלכימיה, הפיזיקה, המתמטיקה והאסטרולוגיה, אותם תרגמו אנשי מדע מוסלמים לערבית. במרכז זה עבדו גם אנשי מדע נוצרים ופרסים אשר סייעו בתרגום הספרים ובפיתוח ידע חדש.[2]
בסוף המאה השמינית, לאחר העברת בירת האימפריה המוסלמית לבגדאד על ידי החליף עבדאללה בן מחמד אל-מנצור מבית בית עבאס, הקים החליף בבגדאד ספרייה מלכותית כדוגמת הספרייה המלכותית הסאסאנית, תמך כלכלית באנשי המדע והרוח שעבדו בה והזמין משלחות מהודו ומארצות אחרות כדי שיעבירו את הידע שלהם במתמטיקה ובאסטרונומיה למדענים המוסלמים. מפעל התרגום התעצם בתקופתו של החליף הארון א-רשיד עם הוספת עבודות מתחומי הרפואה והפילוסופיה. ספרייה זאת שימשה בסיס לבית החוכמה שהוקם בבגדאד[3] ופעל בה עד הכיבוש המונגולי בשנת 1258.
בתקופת שלטונו של החליף אבו ג'עפר עבדאללה אל-מאמון אבן הארון, נבנה בבגדאד מצפה הכוכבים הראשון, הובאו ותורגמו ספרים ממקומות שונים בעולם, דוגמת ספריית קונסטנטינופול, ובית החוכמה הפך למאגר הספרים הגדול ביותר בעולם, אשר משך אליו את המוחות המבריקים ביותר. הידע הועבר ישירות מהמורה לתלמיד ללא מסגרת מוסדית. במאה ה-11 נבנתה בבגדאד על ידי ניזאם אל-מולכ האוניברסיטה האסלאמית המאורגנת הראשונות, אל-ניזאמיה (בערבית: النظامية) .
בתי חוכמה דוגמת בית החוכמה של בגדאד הוקמו במקומות נוספים באימפריה המוסלמית. בסוף המאה התשיעית, נבנה בית החוכמה ברקאדה, תוניסיה על ידי האמיר איברהים אבן מוחמד אל אע'לבי. בית החוכמה האנדלוסי נבנה בקורדובה במחצית השנייה של המאה העשירית, על ידי הח'ליף השני מבית אומיה, אל-חכאם השני. בית החוכמה של קהיר נבנה על ידי אבו מנצור ניזאר אל-עזיז באללה, החליף השישי מהשושלת הפאטִמית, בסוף המאה העשירית.[4]
בתי החוכמה מילאו תפקיד חשוב בהתפתחות המדע באימפריה המוסלמית בימי הביניים. בנוסף לביצוע התרגומים, שהבטיחו שימור הידע והמורשת של התרבויות העתיקות, אנשי המדע והרוח שפעלו בהם קידמו והרחיבו ידע זה על ידי ביצוע מחקרים וניסויים מקוריים.
תחומי ההתפתחות המדעית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלכימיה וכימיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השנים הראשונות של האימפריה המוסלמית ראו את היווצרותן של מסגרות תאורטיות באלכימיה ובכימיה. התיאוריה שנוסחה בתחילת המאה העשירית על ידי אבו מוסה ג'אבר בן חיאן, לפיה המתכות נוצרות בתוך האדמה מתערובות של גופרית וכספית, כאשר איכות המתכת שנוצרת תלויה באיכות הגופרית, נשארה תקפה עד המאה ה-18.[5] ג'אבר הציע לחלק את היסודות הטבעיים לשלוש קבוצות: נדיפים, המתנדפים בחימום, מוצקים דוגמת מתכות ואבנים שאפשר לפורר אותם לאבקות.[6] בתחום יצירת תרכובות חדשות, ג'אבר תיאר את הסינתזה של אמוניום כלוריד מחומרים אורגניים.
איש המדע הפרסי אבו בכר מוחמד אבן יחיא אבן זכריא אל־ראזי כתב שני ספרים בנושא אלכימיה, "אל-אסראר" (בערבית: الاسرار) ו"כתאב סר אל-אסראר" (בערבית (سر الاسرار) בהם הציג את הסיווג השיטתי הראשון של תרכובות כימיות המתבסס על תצפיות ותכונות שנבדקו בקפידה. החומרים חולקו על ידו לחומרים שמקורם בצמחים או בבעלי חיים ולמינרלים.
בספריו הוא מתאר תגובות כימיות ובמיוחד עבודה עם זרניך, גופרית ואמוניום כלוריד, הכנת חומצה גופרתית וחומצות אי-אורגניות אחרות על ידי חימום המלחים שלהם והכנת אלכוהול מתסיסת חומרים המכילים סוכרים.[7][8]
אל-ראזי, הראה כי על ידי חימום של מלחים אי-אורגניים, דוגמת אמוניום כלוריד ומלחים של חומצה גופרתית אפשר להכין חומצות אי-אורגניות.
אסטרונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
התרומה הראשונה של האסלאם להתפתחות האסטרונומיה הייתה בתרגום עבודותיהם של של ארטוסתנס, מתמטיקאי, גאוגרף ואסטרונום יווני שפעל במאה השלישית לפני הספירה באלכסנדריה ושל תלמאי, מתמטיקאי, גאוגרף, אסטרונום ואסטרולוג יווני שפעל באלכסנדריה במאה השנייה לפני הספירה. האסטרונומיה האסלאמית התרכזה בפתרון בעיות הקשורות בדת האסלאמית דוגמת קביעת תאריכי החגים, חישוב שעות חמשת התפילות היומיות, קביעת כיוון התפילה (בכיוון מכה) וקביעת לוח השנה הירחי.
הח'ליף אבו ג'עפר עבדאללה אל-מאמון אבן הארון עודד פרויקטים בהם היו מעורבים אנשי מדע רבים, שמטרתם בדיקת התיאוריות של תלמי. הנתונים שסופקו על ידי תלמי נבדקו בקפידה על ידי גאוגרפים, מתמטיקאים ואסטרונומים. בין הפרויקטים הללו חישוב היקף כדור הארץ והכנת מפת העולם המפורטת ביותר לאותה תקופה. תחת שלטונו הוקם בשנת 828 בבגדאד מצפה הכוכבים הראשון באולם המוסלמי אשר חקר את תנועת השמש, הירח וכוכבי הלכת. מאוחר יותר נבנה מצפה כוכבים שני ליד דמשק.[9]
בסוף המאה העשירית נבנה מצפה כוכבים ליד טהראן על ידי האסטרונום הפרסי אבו מחמוד חמיד אבן אל-ח'דר אל-ח'וג'אתי.
בשנת 830 ערך מוחמד אבן מוסא אל-ח'ואריזמי קובץ של 37 טבלאות אסטרונומיות הידועות בשם Zīj as-Sindhind (בערבית:زيج السند هند) (אנ') שתיארו את תנועות השמש, כוכב חמה, הירח, מאדים, נוגה, צדק ושבתאי. העבודה, שהתבססה על העקרונות של תלמי הייתה העבודה המקורית השאשונה של האסטרונומיה האסלאמית.[10]
אל בטאני, שפעל בעיר א-רקה בסוריה בתחילת המאה העשירית נחשב לאסטרונום החשוב ביותר בתקופת תור הזהב האסלאמי. הוא חישב בדיוק רב את אורך שנת השמש,[11] חקר את תנועות השמש, הירח וכוכבי הלכת והביא הסברים לליקויי החמה המלאים.[12]
עומר ח'יאם, מתמטיקאי, אסטרונום, פילוסוף ומשורר פרסי, הוזמן בשנת 1073 על ידי הסולטאן מאלכשאה הראשון לפקח על הקמת מצפה כוכבים באספהאן ולאחר מכן השתתף בתכנון לוח השנה של ג'לאלי, לוח שנה שמשי שסיפק את הבסיס ללוח השנה הפרסי שעדיין נמצא בשימוש.[13]
גאוגרפיה וכרטוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגאוגרפיה באסלם של ימי הביניים כללה שלושה תחומים עיקריים: גילוי ארצות וניווט, גאוגרפיה פיזית וקרטוגרפיה וגאודזיה (גאוגרפיה מתמטית).
חקר הגאוגרפיה התחיל במאה השמינית בהשפעת הגאוגרפיה ההלניסטית בשילוב הידע הנצבר על ידי מגלי הארצות והסוחרים במהלך נסיעותיהם בעולם המוסלמי, בסין, בדרום אסיה ובדרום אפריקה.
בין היצירות הגדולות של התקופה אפשר למנות את:
- ספרו של מוחמד אבן מוסא אל-ח'ואריזמי "ספר על מראה כדור הארץ", (בערבית: صورة الأرض) אשר הושלם בשנת 833. זהו תרגום לערבית של "הגאוגרפיה" (אנ') של תלמי, עם תיקונים ותוספות הכולל רשימה של 2,402 קואורדינטות ומאפיינים גאוגרפיים אחרים של ערים.[14] בספר זה תיקן אל-ח'וואריזמי את הערכת היתר של תלמי לגבי אורכו של הים התיכון (מהאיים הקנריים לחופיו המזרחיים של הים התיכון), תיאר את האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס ההודי כגופי מים פתוחים וקבע את המרידיאן הראשי של העולם הישן בחוף המזרחי של הים התיכון, כ-13 מעלות ממזרח לאלכסנדריה.
- אבו ריחאן אל-בירוני עסק רבות בקביעת הקואורדינטות של מקומות שונים, חישוב המרחקים בין מקומות שונים וחישוב כיוון הקיבלה מכל מקום שהיה ידוע לו. בספרו "קודקס מסועדיקוס", (בערבית: القانون المسعودي), אנציקלופדיה של מדעי האסטרונומיה שהוקדשה על ידו למסעוד, בנו של מחמוד, סולטן ממלכת ע'זני (אפגניסטן),[15] הוא הציג שיטה חדשה ומדויקת לחישב רדיוס כדור הארץ[16] וניבא את קיומה של יבשת באוקיינוס המפריד בין אסיה לאירופה במקום בו התגלתה יבשת העל אמריקה. לדעתו התהליכים שגרמו להיווצרותה של אפרואירואסיה, יבשת-העל שכוללת את אירופה, אפריקה ואסיה, אשר כיסתה להערכתו רק שתי חמישיות מהיקף כדור הארץ, היו חייבים ליצור גם יבשות באוקיינוס שמפריד בין אסיה לאירופה. כמוכן הניח שתנאי האקלים ביבשת זאת מאפשרים קיום בני אדם.[17]
- בשנת 1154, הגאוגרף הערבי מוחמד אל-אדריסי יצר במימונו של רוג'ר השני מלך סיציליה את מפת העולם המדויקת ביותר לאותם הזמנים. הוא כלל בה מידע על אפריקה, האוקיינוס ההודי והמזרח הרחוק, שנאסף מסוחרים ערבים וממגלי ארצות, בשילוב מידע שירש מהגאוגרפים הקלאסיים. המפה היא חלק מהספר Tabula Rogeriana[18] בו מתואר כדור הארץ בתור כדור בעל היקף של 36,900 ק"מ.
אנשי המדע המוסלמים המציאו ושכללו מספר מכשירים בהם השתמשו בקרטוגרפיה וב"גאוגרפיה מתמטית"[19] ביניהם האצטרולב, הרביע והמצפן.
האצטרולב שימש כלי עזר לניווט, לחישוב זמני זריחת השמש וכוכבי השבת לצורך תכנון זמני תפילת הבוקר ולמציאת הכיוון למכה. האצטרולב הראשון בעולם הערבי נבנה על ידי מוחמד אבן איברהים אל-פזארי.
הרביע שימש לחישובים אסטרונומיים ולקביעת זמני התפילה באמצעות תצפיות על השמש ועל הכוכבים. במאה התשיעית, הייתה בגדד מרכז חשוב לפיתוח הרביע.
האזכור הראשון של מצפן בעולם הערבי מופיע כתב יד פרסי משנת 1232 בו מתואר שימוש במצפן לניווט בשייט בים האדם. המלומד המצרי ביילאק אל-קיבג'אקי, מזכיר בספר שכתב בשנת 1282 את השימוש במצפן צף לצורך ניווט במהלך שייט בין טריפולי לאלכסנדריה.[20]
רפואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרפואה זכתה לתשומת לב רבה בעולם האסלאמי של ימי הביניים.
כמעט בכל הערים הגדולות, הוקמו על ידי החליפים בתי חולים שמטרתם לספק טיפול רפואי לכל דורש. [21] בבתי חולים אלה עבדו רופאים ואחיות בעלי השכלה מתאימה והם היו מנוהלים על ידי אדם שמונה על ידי החליף, כל זה במימון המדינה. בתי החולים כללו מחלקות נפרדות לנשים ולגברים, מחלקות לרפואה פנימית, כירורגיה, מחלות עיניים, מחלקות מיוחדות לטיפול במחלות נפש, מרפאות לטיפול אמבולטורי, ומחלקות מיוחדות למחלות כרוניות.
בית החולים הראשון הוקם בשנת 700 בדמשק על ידי עבד אל-מלכ, החליף החמישי מבית אומייה וכלל אגף בידוד לחולי צרעת.[22]
במחלקות הכירורגיות בוצעו ניתוחים תחת הרדמה כללית או טשטוש. אבו בכר אל-ראזי, שעבד כרופא במאה העשירית בבית חולים בבגדאד, היה הראשון שהשתמש באינהלציה לצורך הרדמה בזמן ניתוח. שיטות ההרדמה ותערובות החומרים נשמרו בסוד על מנת למנוע שימוש בהם על ידי אנשים לא מורשים.[23]
ליד כל בית החולים פעל בדרך כלל בית ספר לרפואה בו הסטודנטים קיבלו הכשרה מעשית בטיפול בחולים. בספריות בתי הספר לרפואה היו עבודות שתורגמו לערבית בבתי החוכמה מיוונית, מלטינית, מפרסית ובמהודית וביניהן עבודותיהם של היפוקרטס, וגלנוס. הרופאים המוסלמים בחנו את הרעיונות המוצגים בעבודות אלה לאור ניסיונם והוסיפו הערות ותיקונים.[24]
על אנשי הרפואה המובילים באסלאם של ימי הביניים נמנו:
- אבו בכר אל-ראזי אשר זיהה את המחלות האבעבועות השחורות והחזרת והגדיר את החום כחלק ממנגנון ההתגוננות של הגוף נגד מחלות. בכתביו הרבים הוא ריכז את הידע הרפואי הסיני, ההודי, הפרסי, הסורי והיווני, הביע ספקות לגבי תיאוריות מסוימות שהוצגו על ידי גלנוס, כגון התועלת בהקזת דם ותאוריית ארבע ליחות – מרה שחורה, מרה צהובה או ירוקה (מרה), מרה לבנה (כיח) ומרה אדומה (דם) האחראיות לוויסות תהליכי החיים.[25]
- המנתח אבו אל-קאסם א-זהראווי, בספרו "כיתאב אל-תרשיף" (בערבית: كتاب التصريف لمن عجز عن التأليف) דן במכלול רחב של מחלות, פציעות, טיפולים ופרוצדורות ניתוחיות. בכרך האחרון הוא מתאר מעל 200 כלים ומכשירים המשמשים את המנתח, יחד עם פרוצדורות כירורגיות חלוציות.[26]
- אבן סינא, רופא, פילוסוף ומדען פרסי, כתב כ-450 ספרים במגוון נושאים רחב, בעיקר רפואה ופילוסופיה, כאשר המפורסם ביניהם "הקאנון של הרפואה" (בערבית: القانون في الطب) הציג סקירה של הידע הרפואי בעולם האסלאם, שהושפע ממסורות מוקדמות יותר, כולל הרפואה היוונית-רומית, הרפואה הפרסית, הרפואה הסינית והרפואה ההודית. הספר קבע את הסטנדרטים לרפואה באירופה של ימי הביניים ובעולם המוסלמי ושימש כספר לימוד רפואי סטנדרטי עד המאה ה-18 באירופה.[27]
- אבן אל-נפיס, איש מדע ערבי, עשה מספר תגליות חשובות בתחום הפיזיולוגיה והאנטומיה ביניהן מחזור הדם בריאות, בעורקים הכליליים ובמערכת הנימים.[28]
מתמטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המדעים המדויקים האסלאמיים התפתחו מתוך מפגש תרבותי רב כיווני בזכות התרגומים הרבים לערבית שבוצעו בבתי החוכמה ברחבי המדינה המוסלמית. התיאוריות ההלניסטיות פותחו ושוכללו ושולבו בתיאוריות שהגיעו מהודו, מבבל ומפרס. דוגמה בולטת לתופעה זו היא בהתפתחות האלגברה כענף היברידי חדש: שילוב בין גאומטריה אוקלידית לבין שיטות פתרון בעיות בבליות.
המתמטיקה שימשה את אנשי המדע המוסלמים ככלי עזר בפיתוח תחומים אחרים כגון אסטרונומיה, בנייה גאומטרית (מוזאיקות, מוקרנס קשתות וכיפות) וקרטוגרפיה.
בין המתמטיקאים הבולטים בתקופה זאת יש להזכיר את:
- אל-ח'ואריזמי, הראשון שהתייחס לאלגברה כאל מקצוע נפרד והציג את הדרך השיטתית לפתרון משוואות ליניאריות ומשוואות ממעלה שנייה בספרו " הספר המלא על ביצוע חישובים באמצעות השלמה ואיזון" (באנגלית: The Compendious Book on Calculation by Completion and Balancing, בערבית: الكتاب المختصر في حساب الجبر والمقابلة) שהתפרסם בשנת 820, אוסף של כללים מוכרים לפתרון משוואות ליניאריות, משוואות ממעלה שנייה, בעיות הכוללות בינומים וטרינומים פשוטים. המונח אלגברה נגזר מן המונח אל-ג'אבר (בערבית الجبر) הכלול בשם הספר, שפירושו צמצום ואיזון. הוא טבע מונחים חדשים לשימוש באלגברה וקבע שייצוג המספרים הוא דבר חיוני בחיי היום יום.
- אל-כנדי עבד על נושא הקריפטוגרפיה עבור השושלת העבאסית בסוף המאה התשיעית והציע את ההסבר הראשון הידוע לניתוח קריפטוגרפי שהתבסס על שכיחות הופעת אותיות בטקסט.
- עומר ח'יאם במאה ה-11 חישב את אורך השנה בדיוק של חמש ספרות עשרוניות והציג פתרונות גרפיים לכל 13 הצורות של המשוואות ממעלה שלישית. הוא פיתח משוואות ממעלה שנייה שנמצאות עדיין בשימוש.
- אל-בירוני חישב את היקף כדור הארץ על סמך ארבעה נתונים בלבד, תוך התבססות על פונקציית הסינוסים ועל משפט פיתגורס.[29]
בספרו "קביעת קואורדינטות של מקומות לצורך תיקון המרחקים בין ערים" (בערבית: كتاب تحديد نهايات الأماكن لتصحيح مسافات المساكن, באנגלית: Determination of the Coordinates of Places for the Correction of Distances Between Cities) הוא הגן על חשיבותה של המתמטיקה נגד התקפות אנשי הדת והראה כיצד אפשר לתת פתרון לבעיות שהעסיקו את אנשי הדת, כגון קביעת כיוונה של מכה לאורך האופק המקומי של ע'זנה, באמצעות טריגונומטריה.[30]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מתי היה תור הזהב של האיסלאם?, באתר eureka.org.il
- ^ Ferry Hidayat, The House of Wisdom How Arabic Science Saved Ancient Knowledge and Gave Us the Renaissance by Al Khalili, Jim (z lib.org)
- ^ Abdul Rahim Chandio, The house of wisdom (Bait Al-Hikmah): A sign of glorious period of Abbasids caliphate and development of science, International Journal of Engineering and Information S ystems (IJEAIS)IS S N: 2643-640X, 2021-01-01
- ^ Baghdad: The House of Wisdom (Bayt al-Hikmah) - IslamiCity, www.islamicity.org
- ^ Abū Mūsā Jābir ibn Ḥayyān | Muslim Alchemist, Father of Chemistry | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ Samir S Amr , Abdelghani Tbakhi, Jabir ibn Hayyan
- ^ Abu Bakr Muhammad ibn Zakariya al-Razi, grants.hhp.uh.edu
- ^ Secret of Secrets., Library of Congress, Washington, D.C. 20540 USA
- ^ PressReader.com - Digital Newspaper & Magazine Subscriptions, www.pressreader.com
- ^ Astronomy from Arabia, Dubai Astronomy Group, 2018-08-06 (באנגלית אמריקאית)
- ^ הזמן ולוח השנה, באתר www.lib.cet.ac.il
- ^ המכון לתרבות איראן, אסטרונומיה
- ^ Alpay Özdural, Omar Khayyam, Mathematicians, and "Conversazioni" with Artisans
- ^ Cartography, Maths History (באנגלית)
- ^ ABU RAYHAN MUHAMMAD B. AHMAD AL BlRUNl, AL - QANUNU' L -MAS'UDI
- ^ Ufuk Necat Tasci, Al-Biruni, the Golden Age of Islam’s ‘Universal Genius’, Al-Biruni, the Golden Age of Islam’s ‘Universal Genius’ (באנגלית)
- ^ Islam & Science » So, Who Did Discover America?
- ^ Carissa Pastuch, Al-Idrisi’s Masterpiece of Medieval Geography | Worlds Revealed, The Library of Congress, 2022-01-13
- ^ הכדור הוא עגול, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2022-09-29
- ^ Petra G. Schmidl, TWO EARLY ARABIC SOURCES ON THE MAGNETIC COMPASS
- ^ AhmedSalim, Hospital Development In Muslim Civilisation, 1001 Inventions, 2019-03-01 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Thomas F. Glick, Steven John Livesey, Faith Wallis, Medieval Science, Technology, and Medicine: An Encyclopedia, Psychology Press, 2005, ISBN 978-0-415-96930-7. (באנגלית)
- ^ Faranak Alembizar, Ayda Hosseinkhani, Alireza Salehi, Anesthesia and Pain Relief in the History of Islamic Medicine, Iranian Journal of Medical Sciences 41, 2016-05, עמ' S21
- ^ Rachel Hajar, The Air of History Part III: The Golden Age in Arab Islamic Medicine An Introduction
- ^ A. S. BAZMEE ANSARI, ABU BAKR MUHAMMAD IBN YAHYA AL-RAZI: UNIVERSAL SCHOLAR AND SCIENTIST
- ^ "אבו אל-קאסם א-זהראווי - מיהו אבי הכירורגיה המודרנית מימי הביניים?". נבדק ב-2024-11-17.
- ^ הקאנון
- ^ John B. West, Ibn al-Nafis, the pulmonary circulation, and the Islamic Golden Age
- ^ איש האשכולות הנודד של העולם המוסלמי, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2021-04-23
- ^ Al-Bīrūnī | Persian Scholar, Astronomer, Mathematician & Geographer | Britannica, www.britannica.com, 2024-10-12 (באנגלית)
