ליאוניד ברז'נייב

ליאוניד ברז'נייב
Леони́д Ильи́ч Бре́жнев

לידה	19 בדצמבר 1906 קמיאנסקה, האימפריה הרוסית
פטירה	10 בנובמבר 1982 (בגיל 75) זרייצ'יה , ברית המועצות
מדינה	ברית המועצות
מקום קבורה	חומת הקרמלין, מוסקבה
השכלה	האוניברסיטה הטכנית של דניפרודזרז'ינסק (1935)
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
בן או בת זוג	ויקטוריה ברז'נייבה (1928–10 בנובמבר 1982)
שליט ברית המועצות ה־5 14 באוקטובר 1964 – 10 בנובמבר 1982 (18 שנים) → ניקיטה חרושצ'וב יורי אנדרופוב ←
פרסים והוקרה
עיטור לנין (18 בדצמבר 1966) מסדר ההצטיינות הלאומי של קרלוס מנואל דה סספדס (15 בדצמבר 1981) מסדר חוף חירון (15 בדצמבר 1976) העיטור הלאומי חוסה מרטי (29 בינואר 1974) גיבור הרפובליקה של קובה (15 בדצמבר 1981) מסדר הדגל הלאומי (19 באוגוסט 1982) גיבור הרפובליקה העממית של מונגוליה (14 בדצמבר 1976) מסדר סוחבאטאר (1971) מדליה לציון 30 שנים לנצחון בקרב חלקין גול (1969) מסדר סוחבאטאר (1966) מסדר סוחבאטאר (דצמבר 1981) מסדר סוחבאטאר (14 בדצמבר 1976) מדליה לציון 50 שנה למהפכה המונגולית (1971) כוכב הרפובליקה של אינדונזיה (1976) כוכב ידידות העמים (13 בדצמבר 1976) מסדר הו צ'י מין (21 בדצמבר 1981) מסדר כוכב הזהב (יולי 1980) גיבור העמל (21 בדצמבר 1981) מסדר הדגל הרפובליקה של הונגריה (18 בדצמבר 1981) כוכב הרפובליקה של אינדונזיה (1961) גיבור גרמניה המזרחית (13 בדצמבר 1976) מסדר קרל מרקס (18 בדצמבר 1979) גיבור גרמניה המזרחית (18 בדצמבר 1979) מסדר קרל מרקס (18 בדצמבר 1981) גיבור גרמניה המזרחית (18 בדצמבר 1981) מדליית השלום של האו"ם (1977) מדליית 50 שנה לצבא העם המונגולי (1971) הצלב הגדול עם כוכב של וירטוטי מיליטארי (21 ביולי 1974) מדליית "אומץ מול האויב" (1945) Commemorative medals of the Czechoslovak army abroad (1946) צלב המלחמה של צ'כוסלובקיה 1939–1945 (1947) צלב המלחמה של צ'כוסלובקיה 1939–1945 (1945) קולר של מסדר האריה הלבן (פברואר 1973) מדליית "חיזוק אחים לנשק" (1980) מסדר החירות של יוגוסלביה (1976) מסדר הכוכב היוגוסלבי הגדול (1962) Gold Mercury International Award (13 באוקטובר 1980) פרס דימיטרוב (23 בנובמבר 1978) אביר הצלב הגדול של השמש של פרו (יוני 1978) מסדר קלמנט גוטוולד (16 בדצמבר 1981) מסדר קלמנט גוטוולד (2 ביוני 1978) מדליית הניצחון והחירות 1945 (1946) אות המסדר הכוכב של רומניה (24 בנובמבר 1976) מסדר צלב גרונוולד, דרגה 2 (1946) Grand Cross of the Order of Merit of the Polish People's Republic (דצמבר 1981) גיבור הרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית (16 בדצמבר 1981) עיטור המסדר "ניצחון הסוציאליזם" (דצמבר 1981) גיבור הרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית (5 במאי 1970) הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (19 בדצמבר 1976) מסדר קלמנט גוטוולד (29 באוקטובר 1976) גיבור הרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית (29 באוקטובר 1976) מסדר גאורגי דימיטרוב (דצמבר 1981) מסדר הדגל הרפובליקה של הונגריה (17 בדצמבר 1976) מסדר גאורגי דימיטרוב (דצמבר 1976) כוכב הזהב (18 בדצמבר 1966) פרס לנין לשלום (12 ביוני 1973) מדליית הזהב ע״ש קרל מרקס (16 בנובמבר 1977) מדליה על הגנת הקווקז (1944) עיטור לנין (18 בדצמבר 1976) גיבור הרפובליקה העממית של בולגריה (דצמבר 1981) כוכב הזהב (18 בדצמבר 1976) עיטור לנין (18 בדצמבר 1981) כוכב הזהב (19 בדצמבר 1978) כוכב הזהב (18 בדצמבר 1981) מדלייה "על הגנת אודסה" (1942) עיטור הניצחון (20 בפברואר 1978) עיטור הכוכב האדום (16 במרץ 1943) עיטור הדגל האדום (12 במרץ 1942) מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 (1945) עיטור על שם בוגדן חמלצניצקי, דרגה שנייה (23 במאי 1945) עיטור מהפכת אוקטובר (14 במרץ 1979) מסדר האריה הלבן (1946) מסדר קרל מרקס (אוקטובר 1974) עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה (18 בספטמבר 1943) מסדר קלמנט גוטוולד (5 במאי 1970) עיטור לנין (17 ביוני 1961) עיטור לנין (19 בדצמבר 1978) עיטור לנין (2 בדצמבר 1947) מסדר שמש החרות (16 בדצמבר 1981) מסדר גאורגי דימיטרוב (8 בספטמבר 1973) מסדר מאי (1974) מדליית הפטיש והמגל (17 ביוני 1961) נשק הכבוד עם חותם ברית המועצות (18 בדצמבר 1976) גיבור הרפובליקה העממית של בולגריה (דצמבר 1976) גיבור הרפובליקה העממית של בולגריה (8 בספטמבר 1973) עיטור מהפכת אוקטובר (18 בדצמבר 1980) עיטור לנין (18 בדצמבר 1956) עיטור הדגל האדום (29 במאי 1944) עיטור לנין (2 באוקטובר 1971) מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945 מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945 מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין פרס לנין מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות מדליה על ההצטיינות בקרב מדליה להנצחת 40 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות מדלייה לציון 1500 שנה לקייב מדליה לציון 250 שנה ללנינגרד מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות מדליה על הכשרת קרקעות בתולות Medal "For the Restoration of the Black Metallurgy Enterprises of the South" מדליה על חיזוק הברית הקרבית מדליה על שחרור ורשה מדליה על שחרור פראג Medal "For Oder, Nysa and the Baltic" בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
חתימה

ליאוניד איליץ' ברז'נייב (ברוסית: Леони́д Ильи́ч Бре́жнев ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏;‏ 19 בדצמבר 1906 – 10 בנובמבר 1982) היה מדינאי סובייטי, יו"ר נשיאות הסובייט העליון משנת 1960 עד שנת 1964, המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית בשנים 1964–1966, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בין 1966 ל-1982 ויו"ר נשיאות הסובייט העליון (נשיא המדינה) בין 1977 ל-1982.

ביוגרפיה

ראשית דרכו

ברז'נייב נולד בקאמנסקויה (היום דניפרודזרז'ינסק) שבאוקראינה, קיבל הכשרה מקצועית של מהנדס-מטאלורג והחל לעבוד בתעשיות הפלדה של מזרח אוקראינה. למרות היותו ממוצא אתני רוסי, שמר ברז'נייב על מבטאו האוקראיני כל חייו.

בשנת 1923 הצטרף לקומסומול, וב-1931 החל להיות פעיל במפלגה הקומוניסטית עצמה ולעלות בשורות מנגנונה. בין השנים 1935–1936 שירת בצבא האדום כקומיסר ביחידת שריון.

לאוניד ברז'נייב בעת שירותו הצבאי במלחמת העולם השנייה

ברז'נייב היה מדור המנהיגים הסובייטיים הראשון שלא חווה על בשרו את רוסיה שלפני המהפכה הקומוניסטית והיה צעיר מכדי להשתתף במאבקי השליטה לאחר מותו של לנין ב-1924. ברז'נייב הצטרף למפלגה כשסטלין היה מנהיגה הבלתי מעורער, והוא בגר בצלו כסטאליניסט נאמן. כאחרים ששרדו את הטיהורים הגדולים, אף הוא קודם במהירות במפלגה, שכן תפקידים בכירים רבים בשורותיה התרוקנו בתקופת טיהורים אלה.

ב-1939 היה למזכיר המפלגה בדניפרופטרובסק, תפקיד בעל אחריות רבה על המפעלים הביטחוניים שבעיר. במהלך מלחמת העולם השנייה כיהן כראש המחלקה הפוליטית של חזית הדרום והתיידד עם חרושצ'וב, שפרש עליו חסותו. בהיותו בדניפרופטרובסק הוא התיידד עם ניקולאי שצ'ולוקוב שהיה שר הפנים הסובייטי במשך 16 שנים החל משנת 1966. בסוף המלחמה הוא היה הקומיסר הפוליטי של החזית האוקראינית הרביעית שהשתתפה בקרב על פראג.

ב-1946 פרש מהצבא האדום בדרגת גנרל מיור וחזר לדניפרופטרובסק המשתקמת. בשנת 1957 הפך לחבר בנשיאות הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, בשנת 1960 נבחר ליו"ר נשיאות הסובייט העליון (נשיא המדינה), ומשנת 1964 שימש כסגנו למעשה של חרושצ'וב, וסומן כיורשו.

מנהיג ברית המועצות

מדיניות פנים

באוקטובר 1964 כאשר המזכ"ל חרושצ'וב היה בחופשה, התאספה אליטת המפלגה והוחלט להדיח את חרושצ'וב. הקושרים העיקריים היו מיכאיל סוסלוב, אנדריי גרומיקו, אלכסיי קוסיגין, ניקולאי פודגורני ובראשם – ליאוניד ברז'נייב. לאחר שהודח חרושצ'וב חולק השלטון בין שלושה אנשים: ברז'נייב שמונה למזכ"ל, פודגורני, שמונה ליו"ר נשיאות הסובייט העליון (דהיינו נשיא המדינה) ואלכסיי קוסיגין שמונה לראש הממשלה. ברז'נייב החזיר לק.ג.ב. את מירב הכוח שהיה לו בתקופת סטלין. במאי 1967 הוא הדיח מתפקידיו את אלכסנדר שלפין שהיה סגן ראש הממשלה ואת יו"ר הק.ג.ב., ולדימיר סמיצ'סטני, ומינה במקומו את יורי אנדרופוב. דיסידנטים שהתנגדו דוכאו בכוח ומספר האנשים שנשלחו למחנות העבודה, גולאג, גדל. עם זאת המשיכה העלייה ברמת החיים של התושבים. בתחום הצבאי פתח ברז'נייב בתוכנית כוללת לחיזוק כוחו של הצבא הסובייטי ובכך הגיע לשוויון צבאי עם צבא ארצות הברית ואף עלה עליו ^{[דרוש מקור]}. בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 עלה מעמדו של ברז'נייב והיה ברור שהוא "ראשון בין שווים". לאחר שהרפורמה הכלכלית בברית המועצות שהחלה בשנת 1965 נעצרה הגיעה הכלכלה הסובייטית לאורך שנות ה-70 למבוי סתום. זאת, עקב השיטה הכלכלית שלא השאירה מקום ליזמות, לא נתנה תמריצים לחדשנות ולהכנסת טכנולוגיות חדשות ופעלה בדרך של תכנון כלכלי ריכוזי מדי, ששם דגש על תפוקה במקום על יעילות היצור, התאמה לדרישות השוק, איכות. נוספו על-כך שחיתות גוברת והשקעות גדולות בצבא, שבאו על חשבון הכלכלה.

מדיניות חוץ

ברז'נייב בפגישה עם נשיא ארצות הברית ג'רלד פורד בוולדיבוסטוק, 1974

שני אלמנטים עיקריים ניכרו במדיניות החוץ של ברז'נייב: האחד דו-קיום עם ארצות הברית (דטאנט) והשני המשך הגברת ההשפעה הסובייטית בעולם. למדינות הגוש הקומוניסטי של מזרח אירופה ניתן יותר חופש, אך עם זאת ברז'נייב לא התיר להן לפרוש מהגוש המזרחי או לבצע רפורמות שייסטו מהסוציאליזם. אחת המדינות שסטתה מהסוציאליזם הסובייטי הייתה צ'כוסלובקיה וברז'נייב הגיב בפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה בשנת 1968 וניסוח "דוקטרינת העצמאות המוגבלת" – או בשמה הנפוץ "דוקטרינת ברז'נייב". גישתו של ברז'נייב הייתה הימנעות מסכסוכים ישירים עם ארצות הברית ובהגברת היחסים בין השתיים, אך עם זאת התערב רבות בנעשה בעולם השלישי ושלח את כוחותיו בלא היסוס במקביל להרגעת היחסים עם ארצות הברית. אחת התוצאות של מדיניות זו היא שבאמצע שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 הגיעה ברית המועצות לשיא השפעתה ויוקרתה בעולם. כחלק מה"דטאנט" עם ארצות הברית נחתמו הסכמים לפיקוח והגבלת נשק (למשל סאל"ט). פלישת הצבא הסובייטי לאפגניסטן בינואר 1979 שמה קץ למדיניות ה"דטאנט" והגבירה את המתיחות בין ברית המועצות וארצות הברית. פן נוסף של מדיניות החוץ של ברז'נייב היה החמרת ניתוק היחסים עם סין, על רקע הסכסוך המתמשך בין שתי הענקיות הקומוניסטיות.

מותו ומורשתו

בשנותיו האחרונות של ברז'נייב הידרדרה בריאותו בעיקר כתוצאה מעישון. הוא עבר מספר אירועי שבץ מוחי שהקשו עליו יותר לתפקד מבחינה פיזית ומנטלית גם יחד, ב-1975 עבר ברז'נייב אירוע מוחי ראשון, שאחריו באו אירועים נוספים ב-1978 ו-1979. בעקבות זאת איבד חלק מיכולת הריכוז, דבר שהקשה עליו להמשיך לתפקד באופן נורמלי. הליכתו נעשתה רעועה יותר ודיבורו לא ברור, והיה לו קושי להתרכז בנושאים חשובים שדרשו תשומת לב רבה כמו הבעיות ההולכות וגוברות של הכלכלה הסובייטית.

הוא גם החל מעודד פולחן אישיות סביבו, שהתגבר סביב יום הולדתו השבעים (1976): ברז'נייב עיטר את עצמו בשפע עיטורים ואותות (42 סה"כ), וביניהם אף עיטור הניצחון הגבוה והנדיר ביותר, בניגוד גמור לתקנות הענקת העיטור. ליאוניד ברזנייב הוא האדם שזכה למספר העיטורים הרב ביותר בתולדות ברית המועצות. לאחר קבלת עיטור הניצחון, הוטחה בו ביקורת קשה מצד גורמי צבא, בטענה כי העיטורים הוענקו לו בניגוד לתקנון. הענקה זו אכן בוטלה בשנת 1989. ביום הולדתו ה-70 ב-1976 הוענקה לו הדרגה הצבאית הגבוהה ביותר בברית המועצות, מרשל ברית המועצות, בדומה לסטלין, דבר שעורר התנגדות בקרב בכירי הצבא הסובייטי.

קריקטורה של ברז'נייב מאת אדמונד ולטאן

הפעם האחרונה שהופיע בציבור הייתה ב-7 בנובמבר 1982, שלושה ימים לפני מותו. בבוקר 10 בנובמבר 1982 לקה בהתקף לב, ומותו נקבע ב-8:30. ביום שלמחרת השתנה לפתע לוח השידורים ברדיו ובטלוויזיה, ושודרו תוכניות על היסטוריה. שמועות החלו להתרוצץ ברחבי המדינה שאחד מבכירי השלטון מת. הועלו השערות שונות והוזכרו שמותיהם של זקן חברי הפוליטביורו ארביד פלשה, ראש הממשלה ניקולאי טיחונוב ושר ההגנה דימיטרי אוסטינוב. בסופו של דבר, 26 שעות לאחר מותו, הגיעה ההודעה הרשמית ובה נאמר כי "הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, נשיאות הסובייט העליון ומועצת השרים של ברית המועצות מודיעים בצער על מותו של המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ויו"ר נשיאות הסובייט העליון של ברית המועצות, ליאוניד איליץ' ברז'נייב, ב-10 בנובמבר 1982". הוכרזו חמישה ימי אבל.

אלי, עזור לי לשרוד את האהבה הקטלנית הזו, ציור גרפיטי שצויר על ידי דמיטרי ורובל על חומת ברלין, הציור צויר בשנת 1990 ומתאר את מנהיג גרמניה המזרחית, אריך הונקר, ואת נשיא ברית המועצות, ליאוניד ברז'נייב, מתנשקים.

ברז'נייב זכה לאחת הלוויות המפוארות ביותר שזכה להן אדם אי פעם: רחובות שלמים בבירה מוסקבה נסגרו והתפרסו בהם כוחות גדולים של משטרה, צבא וק.ג.ב., על מנת לאבטח את המקום ולאפשר לנוכחים להסתובב בחופשיות. גופתו הונחה בתוך ארון פתוח שמסביבו הונחו זרים של פרחים באולם ב"בית האיגודים המקצועיים" ואנשים הורשו לעבור ולצפות בו. בנוסף, מספר עצום של נציגים מרוב מדינות העולם נכחו בהלווייתו: 32 ראשי מדינות, 15 ראשי ממשלה, 14 שרי חוץ ו-4 נסיכים. ב-15 בנובמבר, חמישה ימים לאחר מותו, הוצא ארונו מ"בית האיגודים המקצועיים" והונח על עגלה מפוארת שנקשרה לנגמ"ש. כך הובלה העגלה ברחובות מוסקבה עד שהגיעה לכיכר האדומה, שהייתה מלאה באנשים. הארון נעצר באמצע הכיכר האדומה מול המאוזוליאום של לנין, והמנהיגים הסובייטים עלו לגג המאוזוליאום. יורי אנדרופוב נשא הספד ולאחר מכן נלקח ארונו של ברז'נייב לבית הקברות של חומת הקרמלין, שם הוטמן, ובמקביל נוגן ההמנון ונערכה עמידת דום כללית ברחבי ברית המועצות למשך 5 דקות. לאחר טקס הקבורה נערך מצעד כבוד שחתם את טקס ההלוויה.

תדמית

תדמיתו של ברז'נייב בעולם המערבי היא שלילית. שלטונו מכונה "עידן הסטגנציה" והוא נחשב כמי שהניח לשחיתות לחדור לגופים השונים במדינה בלא לעשות דבר. עם זאת, מצטייר שבראשית המאה ה-21 קיימים יותר ויותר נוסטלגיה וגעגועים לתקופת ברז'נייב עקב התהפוכות הכלכליות שקרו ברוסיה לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1991. רבים זוכרים את תקופתו כתקופה של יציבות כללית במדינה. ב-2013, 56% מהרוסים ציינו אותו כמנהיג המועדף עליהם.

חיים אישיים

ברז'נייב היה נשוי לוויקטוריה פטרובנה (1912–1995) והיו לו שני ילדים: גלינה (1929–1998) ויורי (1933–2013).

גלינה ניהלה אורך חיים בוהמי, הייתה מעורבת בלא מעט שערוריות (כולל פרשייה פלילית של גניבת תכשיטים יקרי ערך), מהן יצאה בזכות ייחוסה המשפחתי. אך לאחר מותו של אביה, התהפך מזלה. בתקופת שלטונו של יורי אנדרופוב הוחזקה למעשה במעצר בית. בתקופת שלטונו של מיכאיל גורבצ'וב הוחרמו מרבית נכסיה. היא מתה חסרת כל בבית חולים פסיכיאטרי בשנת 1998.

יורי ברז'נב מילא תפקידים בכירים במשרד לסחר חוץ. הוא ניהל אורך חיים צנוע (יחסית לאחותו). שלוש שנים לאחר מות אביו, הוא פוטר מתפקידו והוצא לפנסיה מוקדמת. בנו של יורי, אנדריי (1961–2018), הנהיג בשנים 2014–2016 את המפלגה הקומוניסטית הרוסית לצדק חברתי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ליאוניד ברז'נייב בוויקישיתוף

• ליאוניד ברז'נייב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ליאוניד ברז'נייב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• לאוניד איליץ ברז'ניב (1906-1982), דף שער בספרייה הלאומית
• ליאוניד ברז'נייב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ליאוניד ברז'נייב, באתר MusicBrainz (באנגלית)