וסילי השני, נסיך מוסקבה
 | |||||||||
| לידה |
10 במרץ 1415 מוסקבה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
27 במרץ 1462 (בגיל 47) מוסקבה | ||||||||
| מדינה | נסיכות מוסקבה | ||||||||
| מקום קבורה | קתדרלת המלאך מיכאל | ||||||||
| בת זוג | מריה ירוסלבנה | ||||||||
| שושלת רוריק | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
וסילי השני (ברוסית: Василий II Тёмный; 15 במרץ 1415 - 27 במרץ 1462) היה נסיך מוסקבה, ורוב תקופת שלטונו התאפיינה במאבקים פנימיים כנגד בני דודיו.
במהלך שנות שלטונו בוטלו רוב הנסיכויות הקטנות והתחזק מאוד השלטון המרכזי של הנסיך. התלות של נסיכות סוזדל-ניז'ני נובגורוד, רפובליקת נובגורוד, רפובליקת פסקוב בנסיכות מוסקבה התחזקה.
בשנת 1448 נבחר ראש הכנסייה הרוסית החדש. בפעם הראשונה נעשה הדבר ללא התערבות של ראש הכנסייה בקונסטנטינופול, ומאורע זה וסימן את תחילת עצמאותה של הכנסייה הרוסית.
המאבק עם דודו יורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]וסילי קיבל את תואר נסיך מוסקבה בגיל 10, לאחר פטירת אביו וסילי הראשון. מינויו לתפקיד היה שנוי במחלוקת מכיוון שדודיו היו בחיים ואחד מהם - יורי דמיטרייביץ', הוזכר על ידי דמיטרי דונסקוי כיורש לאחר וסילי הראשון, ולאור זאת לא הסתיר יורי את שאיפותיו. מיד לאחר מותו של וסילי הראשון נמלט יורי לגאליץ' (עיר באזור מוסקבה) והחל במשא ומתן עם אצילי מוסקבה. אף צד לא רצה להתחיל במלחמה פנימית כוללת, ובתיווך ראש הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית, ארכיבישוף מטרופוליטני פוטי סוכם לדחות את הנושא ולקבל את הכרעת חאן אורדת הזהב. בשנת 1427 נסעו וסילי ואימו סופיה לאביה, ויטאוטאס הגדול, דוכס ליטא וביקשה את עזרתו. במצב זה התקשה יורי להתמודד על תפקיד נסיך מוסקבה ובשנת 1428 הבטיח להפסיק את המאבק.
בשנת 1430 נפטר דוכס ליטא ויטאוטאס הגדול וזמן קצר לאחר מכך נסע יורי לחצר חאן אורדת הזהב במטרה להשיג הכרעה לטובתו. מן הצד השני, נסע גם וסילי אל החאן. וסילי היה מוקף ביועצים שבראשם עמד איוואן וסוולז'סקי, אשר היה בעברו יועץ סבו ואביו. הבוררות החלה באביב 1432, ויורי דמיטרייביץ' התבסס על צוואת דמיטרי דונסקוי. טענות וסילי, בהתאם להחלטת יועציו התבססו על בקשות לשמירת המצב הקיים וכללו שבחים רבים לחאן. דברי השבח עשו את שלהם והחאן החליט שעל וסילי להמשיך למשול במוסקבה. בהיותו בחצר החאן הבטיח וסילי ליועצו הראשי, איוואן וסוולז'סקי, להתחתן עם ביתו, אך בדרכו חזרה למוסקבה הפר את הבטחתו והתארס עם בת אצולה אחרת. דמיטרי וסוולז'סקי נפגע קשה, עזב את מוסקבה ועבר לצידו של יורי.
באפריל 1433 החלו כוחותיו של יורי לנוע לכיוון מוסקבה. וסילי לא הצליח לארגן כראוי את צבאו, הפסיד בקרב ונמלט לקוסטרומה, שם נעצר. על אף בקשות יועציו, לא הרג אותו יורי, נתן לו את השלטון בעיר קולומנה ואף הרשה לו לקחת איתו לקולומנה את יועציו מאצולת מוסקבה. בהיותו בקולומנה הצליח וסילי לקבץ סביבו את רוב אצולת הנסיכות. יורי, שראה את המצב החליט לוותר על תפקיד נסיך מוסקבה וכבר באותו שנה, החזיר את כס הנסיך לווסילי וחזר לגאליץ'.
המאבק עם יורי ובניו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניו של יורי לא קיבלו את החלטת אביהם, המשיכו במאבק ובקרב שנערך בשנת 1434 ניצחו את כוחותיו של וסילי. כאשר נודע שבין הכוחות שהשתתפו בקרב היו גם אנשיו של יורי ערך וסילי פשיטה על גאליץ' ושרף אותה. באביב 1434 זכה הכוח המשולב של יורי ובניו בניצחון חשוב על צבאו של וסילי, אשר נמלט לניז'ני נובגורוד והחל בהכנות לנסיעה לאורדת הזהב. כאן נודע לו שיורי דמיטרייביץ' נפטר ובנו, וסילי הפוזל החל למשול במוסקבה. אחיו של וסילי הפוזל לא תמכו בו ועברו לצידו של וסילי השני. כתוצאה מכך גורש וסילי הפוזל ממוסקבה וחתם על הסכם לפיו הבטיח שלא ימשיך בניסיונות לקבל את נסיכות מוסקבה. תקופת השלום לא ארכה זמן רב ובשנת 1435 התחדש המאבק. בקרב המכריע גברו כוחותיו של וסילי השני, וסילי הפוזל נלקח למוסקבה. בהוראתו של וסילי השני נעקרו עיניו.
המאבק עם חאנות קאזן ודמיטרי שמיאקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1439 החל החאן של קאזאן לפשוט על נסיכות מוסקבה, ווסילי עזב את העיר במטרה לאסוף כוחות. מוסקבה עמדה במצור של עשרה ימים ולא נכבשה. בשנת 1445 החלה מערכה חדשה בין נסיכות מוסקבה לבין חאנות קאזאן. לאחר שכבשו את ניז'ני נובגורוד, ניצחו הטטרים בקרב המכריע על נהר קמנקה והנסיך נלקח בשבי. בהמשך שולם עבור שחרור הנסיך כופר גדול במיוחד, ולצורך איסוף הכסף הוגדלו באופן משמעותי המיסים לקופת הנסיך, מה שגרם להתמרמרות בקרב האצולה. בשנת 1446 כבשן כוחות הקושרים בראשות דמיטרי שמיאקה, אחיו של וסילי הפוזל, את מוסקבה ועצרו את אימו ואשתו של הנסיך, בעוד וסילי עצמו היה באותה תקופה מחוץ לעיר. תוך מספר ימים נעצר וסילי, עיניו נעקרו וביחד עם אשתו נשלח לעיר אוגליץ'. חלק מאצילי הנסיכות עברו לתמוך בנסיך החדש - דמיטרי שמיאקה וחלק המשיכו בתמיכתם בווסילי ונאספו בליטא. בשנת 1446 שחרר דמיטרי שמיאקה את וסילי במטרה לסיים את הסכסוך. בתמורה הבטיח וסילי שלא ינסה להחזיר לעצמו את השלטון, אך רוב תומכיו דרשו ממנו להתחיל במאבק מזוין להשבתו לכס הנסיכות. לאחר שגם ראשי הכנסייה ונסיך טבר הדומיננטי הצטרפו לכוחות התומכים, החל וסילי במאבק בתמיכת כוחות שבאו מליטא. תוך פרק זמן קצר החזיר וסילי לעצמו את השלטון ודמיטרי שמיאקה חתם על חוזה שלום. היה זה שלום שברירי מאוד ובמהלך השנים 1448–1452 היו מספר אירועים אלימים ביניהם, עד שבסופו של דבר נתפס דמיטרי שמיאקה והורעל בשנת 1453. לאחר מותו המשיך וסילי את המאבק כנגד תומכיו של דמיטרי ונסיכויותיהם אוחדו עם נסיכות מוסקבה.
סוף חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מהמחצית השנייה של שנות ה-50 של המאה ה-15 היה למעשה בנו הבכור של וסילי, איוואן השלישי, השליט לצד אביו העיוור. וסילי השני נפטר בשנת 1462 משחפת.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קורות חיים
- וסילי השני, נסיך מוסקבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בקרת זהויות  |
|
|---|