אנה, קיסרית רוסיה
.jpg) | |||||||||
| לידה |
17 בפברואר 1693 מוסקבה, רוסיה הצארית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
28 באוקטובר 1740 (בגיל 47) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  | ||||||||
| שם מלא | אנה איואנובנה רומנובה | ||||||||
| מדינה | האימפריה הרוסית | ||||||||
| מקום קבורה | מבצר פטרופבלובסקיה, סנקט פטרבורג | ||||||||
| בן זוג | פרידריך וילהלם, דוכס קורלנד | ||||||||
| שושלת בית רומנוב | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
  | ||||||||
  | |||||||||
אנה, קיסרית רוסיה (ברוסית: Анна Иоанновна; 17 בפברואר 1693 - 28 באוקטובר 1740) הייתה קיסרית האימפריה הרוסית בין השנים 1730–1740. אנה הייתה בתו של איוואן החמישי ואחייניתו של פיוטר הגדול. היא הוזמנה להיות קיסרית על ידי המועצה הסודית העליונה של רוסיה תוך שקיבלה על עצמה מהם הגבלות קשות. אולם תוך זמן קצר פיזרה את המועצה וביטלה את כל ההגבלות שהוטלו עליה.
השנים הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד לגיל 15 התגוררה אנה עם אימה בכפר ליד מוסקבה ובאפריל 1708 השתיים עברו לסנקט פטרבורג. בשנת 1710 עקב רצונו של פיוטר הגדול לחזק את השפעתו באזור הבלטי, הוחלט לחתן אותה עם דוכס קורלנד שהיה קרוב משפחה של מלך פרוסיה. החתונה התקיימה ב-31 באוקטובר 1710. בתחילת 1711 הזוג הצעיר יצא מסנקט פטרבורג לדוכסות, אך הדוכס הצעיר נפטר בדרך. בהתאם לדרישת פיוטר הגדול, אנה עברה התגוררה בילגבה שהייתה בירת דוכסות קורלנד וסמיגליה והשליטה דה פקטו בדוכסות הייתה בידי השגריר הרוסי.
בשנת 1726 אנה התכוונה להתחתן עם נסיך מסקסוניה, אך בלחצו של אלכסנדר מנשיקוב החתונה בוטלה. בתקופה זו היא הכירה את ארנסט בירון שהיה מאהב שלה לכל חייה.
הגעה לשלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיד לאחר פטירת פיוטר השני, המועצה הסודית העליונה החלה בדיונים על בחירת הקיסר החדש. פיוטר נפטר בגיל 14 ללא שהקים משפחה ולא היו גברים בין צאצאי בית רומנוב הזכאים לתבוע את הכתר. לפיכך, נלקחו בחשבון מספר מועמדות: יליזבטה בתו של פיוטר הגדול, יבדוקיה לופוחינה אשתו הראשונה של פיוטר הגדול, והדוכס מגולשטיניה שהיה נשוי לאנה בתו של פיוטר הגדול. בהתאם לצוואה של יקטרינה הראשונה יליזבטה הייתה צריכה להיות היורשת, אך נציגי המועצה חששו להכתיר אותה עקב גילה הצעיר ואישיותה הבלתי צפויה. בהתאם להצעת הנסיך גוליצין החלו להלקח בחשבון גם צאצאיו של איוואן החמישי. חברי המועצה פסלו את בתו הבכורה, יקטרינה, והעדיפו את הבת הצעירה אנה שמזה 19 שנים התגוררה בדוכסות קורלנד וסמיגליה ולא היו לה תומכים חזקים ברוסיה ולכן לא איימה על מעמדם של חברי המועצה. המועצה העבירה לאנה את תנאיה למסירת השלטון לידה, לפיהם השלטון המעשי יוותר בידי המועצה ותואר הקיסרית היה רק לצורכי ייצוג.
ב-8 בפברואר 1730 אנה חתמה על כתב התחייבות ובו התנאים שהכתיבה המועצה. ב-26 בפברואר 1730 התקיים במוסקבה טקס ההשבעה, תוך שבחצר נמשך המאבק בין חברי המועצה שדגלו בהגבלת שלטון הקיסרות לבין בני האצולה הרוסית שהתנגדו למהלך זה. ב-7 במרץ אנה קיבלה עצומה חתומה על ידי אצילים רבים ובה בקשה לשקול מחדש את הסכמתה להגבלת סמכויותיה הקיסריות. לאחר מספר שעות היא קיבלה עצומה נוספת בה הבקשה חד-משמעית לבטל את כתב התחייבות שהיא חתמה עליו. לאחר התלבטויות החליטה אנה לבטל את כתב ההתחייבות. ב-12 במרץ 1730 התקיים טקס הכתרה נוסף ופורסם צו על פיזור המועצה הסודית העליונה.
תקופת השלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקיסרית עצמה לא התעניינה בענייני המדינה. האנשים החזקים היו מאהבה ארנסט בירון, אנדריי אוסטרמן ששלט בנושאי חוץ, כריסטופור מיניך ששלט בענייני צבא והקנצלר גברייל גולובקין. במקום המועצה הסודית העליונה הוקם קבינט שתחילה אנה הקפידה לבוא לישיבות שלו, אך לקראת שנת 1732 היא חדלה לבוא.
אנה שיקמה את המשטרה החשאית והשתמשה בה להטיל אימה על מתנגדיה. מקורביה והאנשים שמינתה למשרות בכירות היו ברובם גרמנים, למגינת ליבה של האצולה הרוסית. אצילים שהתנגדו למדיניות העדפה זאת, כגון השר ארתמי פטרוביץ' ואלינסקי, הוצאו להורג. לא ברור מה היה תרומתו של ארנסט בירון בהתוויית מדיניות זו, אך בחברה הרוסית במהלך המאה ה-19 הוא נתפס כגורם למדיניות "הגרמניזציה" של השלטון.
במדיניות החוץ החלה אנה במספר צעדים שהשפיעו עמוקות על דרכה הדיפלומטית של רוסיה בעתיד:
- רוסיה נלחמה בעת מלחמת הירושה הפולנית לצד קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על מנת להעלות לכס המלכות הפולני את אוגוסט השלישי ולא את סטניסלאב לשצ'ינסקי, צעד חשוב להגברת השפעתה של רוסיה על האיחוד הפולני-ליטאי.
- בשנת 1736 יצאה רוסיה למלחמה באימפריה העות'מאנית אך בעקבות שלום נפרד שכרת קרל נאלצה רוסיה להפסיק את מסע המלחמה ולסגת מכל השטחים שכבשה פרט לאזוב. המלחמה מסמלת את תחילת שאיפתה של רוסיה לכבוש שטחים מן האימפריה העות'מאנית על מנת למצוא נמל מוצא למימי הים התיכון, את שאיפותיה אלו של הצארינה אנה ימשיכו רבים ממנהיגי רוסיה הבאים, הבולטת בהם היא יקטרינה הגדולה.
- בתקופתה של אנה החלה גם התפשטותה של רוסיה לאזורי אסיה המרכזית, וחלק מקזחסטן סופח לאימפריה.
סיום השלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבר בשנת 1732 אנה הודיעה שהיורש שלה יהיה נכדה של אחותה יקטרינה. בכך קיוותה אנה לקבע את צאצאיו של איוואן החמישי, אביה, כצארים ולא את צאצאי דודה פיוטר הגדול. יקטרינה הייתה נשואה לדוכס ממקלנבורג אך עוד בשנת 1719 חזרה לרוסיה עם בתה הקטנה - אנה לאופולדובנה. בשנת 1739 אנה לאופולדובנה התחתנה עם דוכס מבראונשוויג ובאוגוסט 1740 נולד להם בן - איוואן.
ב-16 באוקטובר 1740, במהלך ארוחת הצהריים עם ארנסט בירון הקיסרית לא הרגישה טוב. הרופאים אבחנו בעיות בכליות והחלו התייעצויות בין הפקידות הגבוהה. מכיוון שזהות יורש העצר הייתה ברורה, היה צורך להחליט על עוצר עד שהוא יגיע לבגרות. סוכם שתפקיד יועבר לארנסט בירון.
ב-27 באוקטובר חתמה הקיסרית על מסמכים לפיהם איוואן יהיה יורש העצר ובירון יהיה העוצר. למחרת היא נפטרה והוטמנה במבצר פטרופבלובסקיה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתב התחייבות של אנה בעת הגעתה לשלטון
- אנה, קיסרית רוסיה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אנה, קיסרית רוסיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הקודם: פיוטר השני |
צארים רוסיים | הבא: איוואן השישי |