קונסטנטין רוקוסובסקי

קונסטנטין קונסטנטינוביץ' רוקוסובסקי
Константин Константинович Рокоссовский
	קונסטנטין רוקוסובסקי, 1945
לידה	21 בדצמבר 1896; ורשה, האימפריה הרוסית
פטירה	3 באוגוסט 1968 (בגיל 71); מוסקבה, ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות של חומת הקרמלין
מדינה	ברית המועצות, הרפובליקה העממית הפולנית
השכלה	אקדמיית פרונזה
השתייכות	צבא האימפריה הרוסית ; הצבא הסובייטי ; הצבא הפולני
תקופת הפעילות	1914–1962 (כ־48 שנים)
דרגה	מרשל ברית המועצות ; מרשל פולין
תפקידים בשירות
	מפקד דיוויזיית הפרשים ה-7 (1930–1932); מפקד דיוויזיית הפרשים ה-15 (1932–1936); מפקד קורפוס הפרשים ה-5 (1936–1937); מפקד הקורפוס הממוכן ה-9 (נובמבר 1940 - יולי 1941); מפקד הארמייה הרביעית (11 - 17 ביולי 1941; מפקד הארמייה ה-16 (יולי 1941 - יולי 1942); מפקד חזית וורונז' (יולי - ספטמבר 1942); מפקד חזית הדון (אוקטובר 1942 - פברואר 1943); מפקד החזית המרכזית (פברואר - אוקטובר 1943); מפקד החזית הבלארוסית הראשונה (אוקטובר 1943 - אוקטובר 1944); מפקד החזית הבלארוסית השנייה (נובמבר 1944 - מאי 1945); מפקד הכוחות הסובייטים בשטח פולין (1945–1949); סגן שר ההגנה של ברית המועצות ומפקד המחוז הצבאי הטרנס-קווקזי (1957–1958); מפקח כללי של משרד ההגנה הסובייטי (1958–1962);
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם הראשונה; מלחמת האזרחים ברוסיה; מלחמת העולם השנייה; קרב מוסקבה; קרב סטלינגרד; קרב קורסק; מבצע בגרטיון; הקרב על ברלין;
עיטורים
	גיבור ברית המועצות פעמיים ; עיטור הניצחון ; עיטור לנין 7 פעמים; עיטור מהפכת אוקטובר ; הדגל האדום 6 פעמים ; סובורוב דרגה 1 ; קוטוזוב דרגה 1 ; מסדר האמבט ; אות לגיון הכבוד ; לגיון ההצטיינות ; צלב המלחמה
תפקידים אזרחיים
	שר ההגנה וסגן ראש הממשלה של פולין (1949–1956)

קונסטנטין קונסטנטינוביץ' רוקוסובסקי (ברוסית: Константин Константинович Рокоссовский;‏ 21 בדצמבר 1896 – 3 באוגוסט 1968) היה אחד המפקדים המוכשרים ביותר של הצבא הסובייטי בתקופת מלחמת העולם השנייה, מרשל ברית המועצות, מרשל פולין ושר ההגנה של פולין בשנים 1949–1956.

ביוגרפיה

ילדותו

רוקוסובסקי נולד בוורשה (אז בתחומי האימפריה הרוסית, מאז תום מלחמת העולם הראשונה בפולין), לאב פולני ולאם רוסייה. אביו היה פקח בחברת הרכבות ואמו מורה. משפחתו של רוקוסובסקי עברה לוורשה לאחר שאביו קודם בתפקידו. ב-1905 נפטר אביו והשאיר את המשפחה ללא אמצעים כלכליים, וב-1911 נפטרה גם אימו של רוקוסובסקי והשאירה אותו ואת אחותו לבד. במשך כשנתיים שהו הילדים אצל סבתם ולאחר מכן החל רוקוסובסקי לעבוד במפעל על מנת לפרנס את עצמו ואת אחותו.

הצעדים הראשונים – מלחמת העולם הראשונה ומלחמת אזרחים

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא האימפריה הרוסית והוצב כלוחם ברגימנט פרשים. במהלך שירותו הוכיח את עצמו כחייל מוכשר בעל כושר מנהיגות. על אומץ ליבו בקרבות הוענק לו עיטור גאורגי הקדוש מדרגה רביעית. במהלך שלוש שנותיו הראשונות בצבא, הגיע לדרגה של סמל. לאחר המהפכה הבולשביקית התגייס לגווארדיה האדומה, לימים הצבא האדום, וב-1919 הצטרף למפלגה הקומוניסטית. במהלך מלחמת האזרחים, פיקד על פלוגה ולאחר מכן על גדוד פרשים ונלחם כנגד הצבא הלבן בהרי אורל ובמערב סיביר. על אומץ ליבו בקרבות אלו הוענק לו עיטור הדגל האדום.

בין המלחמות

לאחר מלחמת האזרחים נשאר רוקוסובסקי בצבא האדום. שירת כמפקד רגימנט פרשים במזרח הרחוק של רוסיה. בשנים 1926–1928 היה יועץ צבאי בכיר לצבא מונגוליה. בשנים 1929–1930 למד באקדמיה צבאית במוסקבה, ולאחר מכן מונה למפקד דיוויזיית הפרשים ה-7. בשנים 1931–1936 היה מפקד הכוחות הסובייטים שאבטחו את מסילת הברזל האסטרטגית בין העיר צ'יטה שבסיביר לבין נמל פורט ארתור שבצפון מזרח סין, תוך שבמקביל מונה בשנת 1932 למפקד דיוויזיית הפרשים ה-15. בשנת 1936 הועבר למערב רוסיה ומונה למפקד קורפוס הפרשים ה-5 בעיר פסקוב.

המעצר

בשנת 1937 נאסר רוקוסובסקי במסגרת גל הטיהורים שביצע סטלין בצמרת הפיקוד של הצבא האדום (1937–1938). הוא הואשם בקשרים עם שירותי המודיעין היפניים ובהעברת מידע מסווג למדינות זרות, ולאחר עינויים קשים, שבמהלכם נעקרו תשע משיניו - שהוחלפו לאחר מכן בשיני פלדה - נשלח לבית הכלא "קרסטי" הידוע לשימצה בלנינגרד. במרץ 1940 הופסקו ההליכים הפליליים נגדו והוא שוחרר מן הכלא. לאחר תקופת החלמה קצרה בבית הבראה של הצבא, מונה רוקוסובסקי לתפקיד מפקד הקורפוס הממוכן ה-9 במערב אוקראינה, שמפקדתו מוקמה בעיר נובוהרד-וולינסקי.

מלחמת העולם השנייה

בימים הראשונים לאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ביוני 1941, השתתף הקורפוס ה-9, יחד עם כוחות ניידים נוספים של החזית הדרום-מערבית, במתקפת נגד על הכוחות המתקדמים של קבוצת ארמיות דרום באזור דובנו. ב-27 ביוני תקף הקורפוס את האגף הצפוני של קבוצת הפאנצר הראשונה וספג אבדות ניכרות. כאשר הצטווה רוקוסובסקי לחדש את המתקפה למחרת, הוא הודיע לממונים עליו, שהחליט על אחריותו להורות לקורפוס לעבור למגננה, בטענה שאין סיכוי למתקפה נוכח העדיפות המכרעת של כוחות האויב. בהתחשב בעברו של רוקוסובסקי מדובר היה בהחלטה אמיצה ביותר. הקורפוס שלו הציב מארב לכוחות השריון הגרמניים המתקדמים, גרם להם אבדות כבדות, והצליח לעכב את התקדמותם למשך מספר ימים. למרות סירוב הפקודה שלו, רוקוסובסקי לא נענש, אלא קודם בזכות הצטיינותו בשדה הקרב לתפקיד פיקודי בכיר יותר. ב-11 ביולי מונה רוקוסובסקי למפקד הארמייה הרביעית, וב-17 ביולי הוא הועבר תחת פיקוד החזית המערבית ומונה לפקד על כוח מאולתר שהורכב משרידי הארמיות ה-16 וה-22, אשר הצליחו לפרוץ את טבעת הכיתור הגרמנית באזור סמולנסק. הכוח שבפיקודו, שקיבל את השם הארמייה ה-16, הגן על מעברות הדנייפר באזור ירצבו, והצליח לבלום את התקדמות קבוצת הפאנצר השלישית מצפון לסמולנסק.

במהלך השלב הראשון של המתקפה הגרמנית על מוסקבה (מבצע טייפון) כותרה הארמייה ה-16 ומרבית כוחותיה הושמדו. ב-13 באוקטובר מונה רוקוסובסקי למפקד הארמייה ה-16 החדשה, שהורכבה משרידי יחידות שנמלטו מהכיתור ומספר יחידות עתודה. הארמייה שלו מילאה תפקיד חשוב במהלך קרבות ההגנה על מבואות מוסקבה תחת פיקוד החזית המערבית. הארמייה ה-16 הגנה על אחד הצירים המרכזיים המובילים למוסקבה (כביש רז'ב-וולוקולמסק-איסטרה-מוסקבה) והצליחה להאט, ולאחר מכן לעצור, את התקדמות הכוחות הגרמניים בגזרתה, למרות שספגה אבדות כבדות ביותר. החל מראשית דצמבר 1941 השתתפה הארמייה במתקפת הנגד של הצבא האדום באזור מוסקבה. בראשית 1942 הועברה הארמייה דרומה, והוצבה תחת פיקוד חזית בריאנסק.

רוקוסובסקי התבלט כאחד המפקדים המוכשרים ביותר של הצבא האדום בקרבות 1941. ב-14 ביולי 1942, זמן קצר לאחר פתיחת מתקפת הקיץ הגרמנית בדרום רוסיה, הוא מונה למפקד חזית וורונז', וכוחותיו הצליחו למנוע מהגרמנים לנצל את כיבוש העיר וורוניז', ממזרח לנהר הדון, כדי להתקדם לאזור סראטוב-טמבוב. ב-30 בספטמבר 1942 מונה רוקוסבסקי למפקד חזית הדון, שהחזיקה בקו החזית מצפון לעיר סטלינגרד. בנובמבר של אותה שנה השתתפה החזית שלו במתקפת הנגד הסובייטית, שהביאה לכיתור הכוחות הגרמניים באזור סטלינגרד, ובינואר 1943 הוא מונה למפקד הכוחות הסובייטיים, שביצעו את המתקפה הסופית על הכוחות הגרמניים הנצורים בסטלינגרד, והשמידו את הארמייה הגרמנית השישית.

בפברואר 1943 מונה רוקוסובסקי כמפקד החזית המרכזית, שנועדה למלא תפקיד מפתח במהלך קרב קורסק. בראשית יולי 1943 הצליחו כוחותיו של רוקוסובסקי, שהוצבו בגזרה הצפונית של בליטת קורסק, לבלום את המתקפה הגרמנית בגזרתם, וגרמו אבדות כבדות לכוחות הגרמנים התוקפים. לאחר שבלמה את המתקפה הגרמנית עברה החזית המרכזית, בסיוע כוחות נוספים של הצבא האדום, למתקפת נגד מוצלחת, ובראשית אוגוסט שחררה את העיר אוריול מידי הגרמנים.

במחצית השנייה של שנת 1943 כוחותיו של רוקוסובסקי השתתפו במתקפה הסובייטית לכיוון נהר הדנייפר, במסגרתה שוחרר החלק המזרחי של אוקראינה, וחצו את נהר דסנה. באוקטובר 1943 שונה שמה של החזית המרכזית, והיא נקראה בשם החזית הבלארוסית (החל מפברואר 1944 החזית הבלארוסית הראשונה). רוקוסובסקי מילא תפקיד מרכזי בתכנון מבצע בגרטיון, מתקפת הקיץ הסובייטית, שנועדה לשחרר את שטח בלארוסיה מידי הנאצים. החזית הבלארוסית הראשונה, תחת פיקודו, מילאה תפקיד מרכזי במהלך המבצע, וכוחותיה חדרו עמוק לשטח פולין, והגיעו עד מרחק קצר מבירת פולין, ורשה, לפני שנבלמו. כתוצאה מהצלחותיו הצבאיות הועלה רוקוסובסקי ב-29 ביוני 1944 לדרגת מרשל ברית המועצות, וסטלין שיבח אותו באומרו: "אין לצידי את סובורוב, אבל רוקוסובסקי הוא הבגרטיון שלי."

בנובמבר 1944 הועבר רוקוסובסקי לפיקוד על החזית הבלארוסית השנייה. החזית השתתפה במבצע ויסלה-אודר בינואר 1945, וכוחותיה ניתקו את הכוחות הגרמניים, שהחזיקו באזור פרוסיה המזרחית, ולאחר מכן בפומרניה, והשתתפו בחיסולם במהלך החודשים הבאים. באפריל 1945 הועברה החזית לאזור נהר האודר, והשתתפה במתקפה הסופית על גרמניה הנאצית (הקרב על ברלין). כוחותיו של רוקוסובסקי חצו את האודר ותקפו לכיוון צפון במטרה לכבוש את הנמלים על חוף הים הבלטי בצפון מזרח גרמניה. הם חברו עם כוחות קבוצת הארמיות בפיקוד הפילדמרשל הבריטי ברנרד מונטגומרי, שהקדימו אותם במירוץ לכיבוש נמל ליבק ושלזוויג-הולשטיין.

לאחר המלחמה

בשנים 1945–1949 פיקד רוקוסובסקי על קבוצת הארמיות הצפונית, שהוצבה בשטח פולין. ב-1949 הוא מונה על ידי סטלין לשמש כשר ההגנה של פולין (החל מ-1952 שימש גם כסגן ראש הממשלה של פולין), על מנת לארגן את הצבא הפולני לפי המודל הסובייטי, ולהדק את השליטה הסובייטית בפולין. רוקוסובסקי נבחר לתפקיד בשל מוצאו הפולני, אך הפולנים ראו בו נציג של שלטון הכיבוש הסובייטי. הוא לא נרתע מהפעלת כוחות צבא לצורך דיכוי מהומות והפגנות נגד ממשלת פולין הקומוניסטית, ושליטת ברית המועצות בפולין.

בשנת 1956, לאחר מהומות בפולין הוא הוצא מחברות בגוף העליון של המפלגה הפולנית השולטת ובהתאם לבקשת הממשל הפולני הוחזר רוקוסובסקי לברית המועצות ומונה לתפקיד סגן שר ההגנה של ברית המועצות, אך ב-1962 הודח מתפקידו על ידי מנהיג ברית המועצות דאז ניקיטה חרושצ'וב, בגלל סכסוך אישי שפרץ ביניהם על רקע סירוב של רוקוסובסקי לגנות את יוסיף סטלין.

לאחר ההדחה התגורר במוסקבה ועסק בכתיבת ספר זיכרונות. הספר, שנקרא "חובת החייל", פורסם בשנת 1968, זמן קצר לפני מותו של רוקוסובסקי.

ב-3 באוגוסט 1968, נפטר קונסטנטין רוקוסובסקי ונקבר בבית הקברות של חומת הקרמלין במוסקבה.

גלריה

אנדרטה לקונסטנטין רוקוסובסקי בוולגוגרד
אנדרטה לרוקוסובסקי בבלאגובשצ'נסק
אנדרטה לרוקוסובסקי באולן-אודה
אנדרטה לרוקוסובסקי בקורסק

קישורים חיצוניים

קונסטנטין רוקוסובסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
יגאל ליברנט, יארצייט – קונסטנטין רוקוסובסקי, באתר "דיומא", 4 באוגוסט 2020
קונסטנטין רוקוסובסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

	ערך מחפש מקורות
	רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.