ימין פוליטי בישראל

דגל ישראל בכותל המערבי בירושלים: מחנה הימין בישראל מאוחד סביב הלאומיות היהודית ומימושה על ידי מדינת ישראל.

הפגנה של תנועת "ישראל שלי" בעד ישראל וצה"ל במהלך מבצע צוק איתן (2014)

הימין הפוליטי בישראל הוא מחנה שאידאולוגיית היסוד שלו היא לאומיות יהודית ומימושה במדינת ישראל באמצעות הציונות. הימין בישראל דוגל בהדגשת הפטריוטיות, בהעצמת ערכי הלאומיות והמולדת, בעמדות קשוחות במשא ומתן עם הפלסטינים ועם מדינות ערב, התיישבות, בהרחבת ההתנחלויות ובנקיטת קו נוקשה בפעולות צבאיות נגד ארגוני טרור. חלק מתנועות הימין רואות בארץ ישראל השלמה (או לפחות חלקים ממנה, משטח C) כגבולות הרצויים למדינת ישראל. מבחינת חברתית ודתית הימין נוטה לשמרנות ושמירת אופייה היהודי של מדינת ישראל.

מאז קום המדינה ועד המהפך (1948–1977) היו ראשי ממשלת ישראל מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. ברוב השנים שחלפו מאז המהפך ממשלות ישראל הורכבו בדרך כלל בעיקר ממפלגות ימין או ימין-מרכז.

רקע היסטורי

התנועה הרוויזיוניסטית

ערך מורחב – ציונות רוויזיוניסטית

זאב ז'בוטינסקי במדי הגדודים העבריים. ז'בוטינסקי נחשב לאבי הרעיון הימני-ישראלי ולהוגו הראשון.

מנחם בגין, מפקד האצ"ל וראש ממשלת ישראל הראשון מטעם מפלגת הליכוד ומפלגות הימין בכלל. בגין הוביל את הרחבת ההתיישבות היהודית ביו"ש, הנהיג מדיניות כלכלית ליברלית, והרחיב את הפטור מגיוס בני ישיבות.

בשנת 1923 הקים זאב ז'בוטינסקי את התנועה הרוויזיוניסטית ("ברית הציונים הרוויזיוניסטים" – הצה"ר) לאחר שבהסתדרות הציונית לא התקבלו דעותיו לגבי נקיטת קו נוקשה יותר כלפי המדיניות האנטי ציונית של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל. התנועה הרוויזיוניסטית כללה גופים רבים שהעמידו חלופה לגופיה של התנועה הציונית: זרוע מדינית שנקראה בתחילה ברית הציונים הרוויזיוניסטים (צה"ר) ולאחר ההתפצלות מההסתדרות הציונית נקראה הסתדרות ציונית חדשה; מחתרת האצ"ל שממנה התפצל הלח"י; תנועות הנוער בית"ר וברית החשמונאים (תנועת נוער דתית מקבילה); קופת חולים לאומית, עיתונים כגון: "חזית העם", "דואר היום", "המשקיף", "הירדן", ו"חרות". בימי השואה ארגונים רוויזיוניסטים לקחו חלק בהתקוממויות בגטאות, כך לדוגמה במרד גטו ורשה השתתף הארגון הצבאי היהודי (אצ"י).

היחסים בין התנועה הרוויזיוניסטית לבין הנהגת היישוב ומוסדותיה היו מורכבים ונעו בין שיתופי פעולה בתקופות מסוימות לבין מאבקים שהגיעו לכדי רדיפת הרוויזיונסטים, לדוגמה בתקופת הסזון: לקראת סוף מלחמת העולם השנייה כאשר כף המלחמה נטתה באופן ברור לטובת בעלות הברית, החליטו מחתרות האצ"ל והלח"י לחזור לפעול נגד המנדט הבריטי, ומנחם בגין שעמד בראש ארגון האצ"ל אף קרא ל'מרד'. לאחר שהנהגת היישוב לא הצליחה להניא אותם מכוונות אלו החלה הנהגה לפעול כנגד המחתרות. הוקמה יחידה שמטרתה הייתה לחטוף ולהסגיר אנשי אצ"ל לידי הבריטים, כולל סגן ראש האצ"ל יעקב מרידור, ונוסף על כך פעילי אצ"ל פוטרו ממקומות עבודותיהם ותלמידים גורשו ממוסדות החינוך.

אירוע בולט נוסף ביחסים בין התנועה הרוויזיוניסטית להנהגת היישוב הייתה פרשת אלטלנה. עם ההכרזה על עצמאות המדינה אוחדו המחתרות האצ"ל והלח"י יחד עם ההגנה לתוך צבא ההגנה לישראל, ואולם יחידות האצ"ל בירושלים נשארו עצמאיות. ביוני 1948 הגיע לחופי ישראל האונייה אלטלנה אשר נקנתה על ידי התנועה הרוויזיוניסטית והועמסה בנשק רב לטובת הכוחות הלוחמים בארץ ישראל. לאחר הגעת האונייה לישראל, כאשר המשא ומתן על חלוקת הנשק שעל-גבי האונייה עלה על שירטון, ומתוך חשש שהנשק ישמש למרי אזרחי, הוטבעה הספינה בפקודתו של דוד בן-גוריון.

חרות, גח"ל ותנועת הליכוד

ערך מורחב – הליכוד

עם הקמת המדינה, יוצאי ארגון האצ"ל הקימו את המפלגה הפוליטית תנועת החרות, אשר אליה הצטרפו לקראת הבחירות לכנסת השנייה אנשי ברית הצה"ר. משנת 1965 התנועה החלה לפעול בגוש משותף עם המפלגה הליברלית במסגרת גח"ל ובשנת 1973 הוקמה סיעת הליכוד שהורכבה מגח"ל וכן ממספר מפלגות ותנועות נוספות: הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי והתנועה למען ארץ ישראל השלמה. בראש תנועת החרות, הגח"ל והליכוד עמד מנחם בגין, לשעבר מנהיג מחתרת האצ"ל. עד לשנת 1967 היו מפלגות הימין מפלגות אופוזיציה. בשנת 1967, ערב מלחמת ששת הימים, הצטרפה חרות לראשונה לקואליציה במסגרת ממשלת ליכוד לאומי, דבר שתרם במידה רבה ללגיטימציה של מפלגות הימין. בבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 זכו מפלגות הימין לראשונה בניצחון, שזכה לכינוי 'המהפך' (בעקבות דבריו של שדר הטלוויזיה חיים יבין) והביאו להקמתה של ממשלה בראשותו של מנחם בגין. ממשלה זאת וממשלות הימין הבאות שיבואו אחריה השקיעה רבות בהתיישבות היהודית ביש"ע ובגליל, ומצד שני חתמה על הסכם השלום עם מצרים בשנת 1979, הקרוי גם "הסכמי קמפ דייוויד".

בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל וראש הליכוד. נחשב היום כראש גוש הימין הישראלי ונערץ בקרב רבים ממצביעי הימין.

הסכמי השלום עם מדינות ערב, ההתבססות של מפלגות הימין בתור מפלגות שלטון, יחד עם התנועה שלהם לעבר מרכז המפה הפוליטית הביא להתפצלות והקמתם של מפלגות אשר החזיקו בדעות ימניות יותר. בשנת 1979 הוקמה מפלגת התחיה על ידי גאולה כהן ומשה שמיר, אשר פרשו שניהם מהליכוד בעקבות הסכם השלום עם מצרים. המפלגה הגיעה בשיאה ל-5 מנדטים (בבחירות לכנסת ה-11) ופורקה בשנת 1992 לאחר שבבחירות לכנסת ה-13 לא עברה את אחוז החסימה. בשנת 1987 פרש רפאל איתן מתנועת התחיה בעקבות חילוקי דעות עם גאולה כהן, והקים את מפלגת צומת, אשר כללה מצע חילוני נוסף על האידאולוגיה הימנית. בבחירות 1996 אוחדה המפלגה אל תוך סיעת הליכוד. בשנת 1988 הקים רחבעם זאבי את תנועת "מולדת" אשר חרתה על מצעה את מושג ה'טרנספר מרצון'. בשנת 1999 רצה המפלגה במסגרת האיחוד הלאומי שכלל גם את חרות (מפלגה של פורשי מפלגת הליכוד) ואת תקומה (מפלגה של פורשי מפד"ל). מפלגה זאת אוחדה בשנת 2006 בבחירות לכנסת השבע עשרה אל סיעת האיחוד הלאומי-מפד"ל.

בשנת 2005 חוותה מפלגת הליכוד שבר גדול בעקבות תוכנית ההתנתקות והקמת מפלגת קדימה. אריאל שרון, שעמד בראש המפלגה והממשלה, יישם את התוכנית שכללה יציאה חד-צדדית מרצועת עזה, וכללה את פירוק ההתנחלויות בגוש קטיף ופינוי תושביהן. התוכנית עוררה גל מחאות חסר תקדים, שכלל התנגדות רבה מתוך המפלגה עצמה. התנגדויות אלו, בתוספת החשש של שרון מכוחו ההולך וגדל של מרכז הליכוד, הביאו לכך ששרון יחד עם 14 מחברי הליכוד, פרשו מהתנועה והקימו מפלגת מרכז מתחרה בשם "קדימה".

מאז עזיבת שרון את הליכוד עומד בראשה בנימין נתניהו. בבחירות לכנסת ה-17 שהתקיימו במרץ 2006 מפלגת הליכוד צנחה מ-38 מנדטים ל-12 בלבד. בבחירות לכנסת ה-18 שהתקיימו בפברואר 2009 זכתה מפלגת הליכוד ל-27 מנדטים והרכיבה את הממשלה, כאשר קדימה זכתה ל-28 מנדטים, העבודה ל-13 מנדטים וישראל ביתנו ל-15 מנדטים. בבחירות לכנסת ה-19 רץ הליכוד ברשימה משותפת עם ישראל ביתנו שזכתה ל-31 מנדטים והרכיבה את הממשלה. בבחירות לכנסת ה-20 רץ הליכוד בנפרד וזכה ל-30 מנדטים, ונתניהו הקים את הממשלה בפעם הרביעית. ב-2014 נבחר ראובן ריבלין, חבר הכנסת מטעם הליכוד ובעברו יושב ראש הכנסת, לנשיא מדינת ישראל.

ב-13 ביוני 2021 הסתיימה כהונה רצופה בת 12 שנה של בנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל, ושל הליכוד בממשלה ובקואליציה, והתחדשה ב-29 בדצמבר שנה מאוחר יותר.

הציונות הדתית

ערך מורחב – ציונות דתית

הריקודגלים המסורתי ביום ירושלים, ובו משתתפים דתיים לאומיים רבים. במהלך הריקוד צועדים המשתתפים עם דגלי ישראל ברחובות ירושלים, נכנסים לעיר העתיקה ומתנקזים לרחבת הכותל המערבי לעצרת מרכזית.

נפתלי בנט, שר הביטחון, שר החינוך וראש ממשלת ישראל ה-13. בנט הוא דתי-לאומי וכיהן כראש מפלגת הבית היהודי שהאידאולוגיה שלה היא ציונות דתית.

הציונות הדתית לא החלה דרכה בתנועת ימין, אך במרוצת השנים מפלגותיה ותנועותיה המרכזיות נעו יותר ויותר לצידה הימני של המפה הפוליטית, ובפרט בתמיכה בארץ ישראל השלמה (או בחלקים ממנה, כשטח C). אף על פי כן, ישנם קהלים בציבור הזה המחזיקים בעמדות שמאליות יותר, והם יוצגו בעיקר על ידי מפלגת מימ"ד ותנועת ציונות דתית ריאלית.

הרעיון של שיבת היהודים לארץ ישראל והתעוררות לאומית דתית התפתח עוד בתחילת המאה ה-19, כאשר הוגים, אשר קרואים מבשרי הציונות, החלו לתת לראשונה ממד מעשי לרעיון שיבת היהודים לארץ ישראל. עשרות אגודות, ובשמן הכולל חובבי ציון, הוקמו במטרה להגשים את הרעיון הלאומי. העלייה הראשונה הייתה הסנונית הראשונה בדרך למימוש חזון הלאומיות. העולים חברי אגודות חובבי ציון הקימו את המושבות הראשונות, אשר היו מושבות דתיות. עם ייסוד הקונגרס הציוני הצטרפו אליו דתיים רבים, ובשנת 1902 ביוזמתו של הרב שמואל מוהליבר התאחדו הדתיים לסיעת המזרחי. הרב אברהם יצחק הכהן קוק אחד המנהיגים הרבניים הבולטים ביישוב העברי והתנועה הציונית שימש עבור התנועה הציונית דתית כאחד הסמכויות ההגותיות החשובות ביותר שלה. בין היתר קרא ליישוב ארץ ישראל, להתקרבות בין דתיים לחילוניים והדגיש את הצורך לשלב את התורה בחיי המעשה. בשנת 1929 הוקמה תנועת הנוער בני עקיבא אשר תפסה תאוצה בעיקר לאחר קום המדינה.

בשנת 1955 התאחדה מפלגת "המזרחי" עם "הפועל המזרחי" למפלגה חדשה בשם מפד"ל (מפלגה דתית לאומית). עם השנים עברה המפד"ל פיצולים ואיחודים, בין השאר עם מפלגת האיחוד הלאומי שמייצגת הן פלגים בציונות הדתית והן ימנים חילוניים (על ידי מפלגת מולדת). במאה ה-21 הפכה המפד"ל למפלגת הבית היהודי על מנת להפסיק להיות מפלגה מגזרית ולפנות לקהלים רחבים יותר בציבור הישראלי, בהם ימנים חילוניים ומסורתיים ובני מיעוטים ציוניים כמו הדרוזים.

בנוסף, הפכו תלמידיו של הרב אברהם יצחק קוק (נפטר ב-1935) ולאחריו תלמידיו הרבים של בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק (נפטר ב-1982) לגורם מוביל בחינוך ובהובלת הציבור הציוני-דתי. הם הצטרפו כרבנים וכמורים במוסדות החינוך של הציונות הדתית, הקימו ישיבות, ישיבות תיכוניות ואולפנות, ישיבות ההסדר ומכינות קדם צבאיות ואף תפסו את מקומם כרבני ערים.

אחרי מלחמת ששת הימים, בעקבות כיבוש יהודה ושומרון, רצועת עזה, סיני, בקעת הירדן ורמת הגולן, וכחלק מרוח הלאומיות שהתעוררה בעקבות זאת, הוקמה תנועת גוש אמונים, אשר דגלה בחזון הציונות של ארץ ישראל השלמה. התנועה הקימה יישובים רבים ביהודה ושומרון, בחבל עזה ובסיני. היישובים הוקמו בתמיכת ועידוד הממשלה, אשר ראו בהתיישבות היהודית אינטרס ביטחוני ולאומי. התנועה הלאומית והאידאולוגית עברה קשיים רבים, עם פינוי ימית ושאר חצי האי סיני כחלק מהסכם השלום עם מצרים, ולאחר מכן עם חתימת הסכמי אוסלו ובהמשך בהתנתקות מגוש קטיף. ביישובים התפתחה חקלאות מתקדמת, הוקמו מוסדות חינוך, ישיבות, ומכינות קדם צבאיות. הציונות הדתית מאמינה בערכי תרומה לעם ושירות צבאי, כחלק מתפיסה זו הוקם מערך השירות הלאומי, ורבים מבני הציונות הדתית מתגייסים לשירות קרבי בצה"ל. עם השנים, יותר ויותר מבני הציונות הדתית הגיעו לתפקידי פיקוד וקצונה בצה"ל. במהלך תוכנית ההתנתקות היה חשש מסירוב פקודה המוני, בעיקר מצד חיילי הציונות הדתית, ומכך שצו הרב ינצח את הפקודה הצבאית. חשש זה התבדה, אך ביצוע תוכנית ההתנתקות, ומאוחר יותר גם הפינוי האלים בעמונה ב-2006, גרם למשבר ובירור עמוק בציונות הדתית, אך גם להקצנה: קבוצות שוליים, שזכו לכינוי "נוער הגבעות", נפרדו מתוכה והפנו עורף להנהגה המרכזית והממלכתית, וחלה עלייה בפעולות "תג מחיר".

בראש ממשלת ישראל השלושים ושש עמד נפתלי בנט ממפלגת ימינה, והוא ראש הממשלה הראשון שהוא דתי-לאומי ובן הציונות הדתית.

בכנסת העשרים וחמש מיוצגת הציונות הדתית על ידי סיעות הציונות הדתית (אשר כוללת את האיחוד הלאומי – תקומה), עוצמה יהודית ומפלגת נעם (המייצגת את הזרם החרד"לי). ח"כים דתיים לאומיים נוספים כיהנו לאורך השנים בליכוד ובמפלגות נוספות. בעבר ייצגו את הציונות הדתית מפלגות המפד"ל, הבית היהודי, תקומה וימינה.

ההתיישבות ביהודה שומרון וחבל עזה

ערכים מורחבים – גוש אמונים, התנחלויות

בניין ישיבת ההסדר בנווה דקלים, שעוצב כמגן דוד ענק על ידי האדריכל גרשון שבח.

צעדה לכפר מימון של רבבות אנשי ימין, רובם בני הציונות הדתית, כחלק מהמחאה נגד תוכנית ההתנתקות.

גוש אמונים היא תנועה חברתית דתית-לאומית שקמה אחרי מלחמת יום הכיפורים הפועלת לחידוש ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, בחבל עזה ובגולן, ולחיזוק ההתיישבות בנגב ובגליל. התנועה קמה מתוך רגש דתי בעיקרו, אך בשנותיה הראשונות סחפה בהתלהבותה גם חילונים רבים, רובם חברים בהתיישבות העובדת. ההתיישבות בשטחים החלה כהתיישבות אידאולוגית מטעמים ציוניים ודתיים של יישוב ארץ ישראל השלמה, ארץ האבות בה חיו אברהם, יצחק ויעקב ובה חיו דוד המלך ועוד גיבורים מהתנ"ך. לאחר הסכמי אוסלו, התמקדה התנועה בהקמת התיישבויות ומאחזים בשטח C.

בין פעיליה הבולטים ומנהיגיה ניתן לציין את חברי הכנסת הרב חנן פורת, ניסן סלומיאנסקי וגרשון שפט, הרב משה לוינגר, יעקב כץ (כצל'ה) הרב יואל בן נון, הרב חיים דרוקמן, בני קצובר, הרב מנחם פליקס, דניאלה וייס ובעלה אמנון וייס, יהודה חזני, מאיר הרנוי ואורי אליצור. בין תומכיה הבולטים בהתיישבות זו ניתן למנות את נעמי שמר ונתן אלתרמן. ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון נמנה בתחילה עם תומכיה הבולטים של התנועה, אולם, בסוף דרכו הפוליטית עם תוכנית ההתנתקות הפך ליריב פוליטי מר של ציבור המתנחלים.

ניסיונות התיישבות ראשונים ביהודה ושומרון נעשו כבר ב-1975, אך המתנחלים פונו על ידי צה"ל והממשלה. הפריחה בהתיישבות באיו"ש התרחשה אחרי המהפך ב-1977 ועליית מנחם בגין (הליכוד) לשלטון. מאז נבנו עוד הרבה התנחלויות, חלקן בגושים (כגון גוש עציון), חלקן כערים (כגון אריאל) וחלקן כנקודות מבודדות (כגון יצהר).

בחבל עזה הוקם גוש קטיף, בו רוב התושבים היו דתיים לאומיים ורבים מהם עסקו בחקלאות. גוש קטיף ושאר ההתנחלויות ברצועת עזה פונו במסגרת תוכנית ההתנתקות.

על אף שמבחינה אידאולוגית השמאל תומך בפינוי התנחלויות לשם הגשמת מטרות מדיניות, ואילו הימין לרוב מתנגד לכך, הרי מבחינה מעשית פינויי התנחלויות הגדולים בוצעו בפועל על ידי מנהיגי ימין – מנחם בגין בפינוי חבל ימית ומרחב שלמה כחלק מהסכם השלום בין ישראל למצרים ואריאל שרון בפינוי גוש קטיף וצפון השומרון במסגרת תוכנית ההתנתקות.

הרב משה לוינגר, אבי ההתיישבות היהודית בחברון ואחד מאבות ההתיישבות היהודית ביהודה שומרון וחבל עזה.

השקפת עולם

ארגוני הימין בישראל מאוחדים סביב הלאומיות היהודית ותמיכה בציונות וערכים פטריוטיים. כמעט כל ארגוני הימין מאמינים שמדינת ישראל צריכה להיות מדינה יהודית ודמוקרטית, אחדים מהם תומכים גם במדינת הלכה.

ארגוני הימין המדיני נחלקים לארגונים לוחמניים מול ארגונים בעלי קו רך, וכן לארגונים המזוהים כדתיים אל מול ארגונים חילוניים. מחזיקי דעות ימין נחלקים בדרך כלל באופן גאוגרפי בתמיכה בקבוצות הללו, לפי אופי היישובים בהם הם מתגוררים: ביישובים ובערים במרכז הארץ ובאלה שסמוכים למישור החוף, וכן בגולן ובחלק מיישובי בקעת הירדן מדובר בתושבים שרובם חילונים, התומכים בימין-מרכז פשרני. כך גם ביישובים בגוש עציון ובאפרת. לעומת זאת, בקרב היישוב היהודי בחברון ובקריית ארבע, וסביב שכם: יצהר, הר ברכה ואלון מורה, לרוב הדעות ניציות יותר.

נושאים מדיניים והסכסוך הישראלי-פלסטיני

ארץ ישראל השלמה וההתנחלויות

ההתנחלות קרני שומרון

ארגוני ימין דוגלים באידאולוגיית ארץ ישראל השלמה והתיישבות יהודית ביהודה ושומרון ורצועת עזה. זאת, באמצעות קידום מפעל ההתנחלות, תוך הסתייעות במועצת יש"ע (ובעבר, גם באמצעות תנועת "גוש אמונים"). ארגוני הימין מפולגים ביחסם לפשרה טריטוריאלית במסגרת הסדר עם הפלסטינים: בעוד חלק תומך בכך בתור "הרע במיעוטו" ומסכים למסירה חלקית של שטחים (למשל חלק מחברי הליכוד, אחרים תומכים בגישת "אף שעל" וקוראים לישראל לספח את יהודה ושומרון (כלל השטח, שטח C, או חלקים ממנו) ולהחיל שם את ריבונות ישראל. התפיסה השנייה חזקה בעיקר בקרב ארגוני הימין הדתיים לאומיים. רובם המכריע של ארגוני הימין מתנגד לפינוי התנחלויות. חלק מארגוני הימין, בעיקר החילוניים, מוכנים לפינוי מספר קטן של התנחלויות מבודדות, או השארתן כמובלעות (כפי שמוצע בתוכנית טראמפ), במסגרת הסכם מדיני, תמורת השארת רוב ההתנחלויות הגדולות וגושי ההתנחלויות בידי ישראל.

גישות לסכסוך עם הפלסטינים

רוב ארגוני הימין מתנגדים להסכמים עם הפלסטינים, ובפרט להקמת מדינה פלסטינית, מטעמים שונים:

• מתוך אמונה אידאולוגית בזכותו של עם ישראל על ארץ ישראל השלמה.
• מסיבות דתיות: ארץ ישראל השלמה הובטחה לעם ישראל על ידי אלוהים, ולאף אחד אין סמכות לוותר על חלקים ממנה.
• משיקולים אסטרטגיים: שטחי יהודה ושומרון מהווים משלט אסטרטגי חשוב החולש על הבירה ירושלים, נמל התעופה הבינלאומי הראשי של ישראל, נתב"ג, כל ערי מישור החוף והשפלה. ויתור על השטחים יותיר אותה פגיעה לפלישת אויב, ש עלול לבתר בקלות את הארץ בשל המרחק הקצר בין הקו הירוק למישור החוף. כמו כן מרבית המדינה תהיה חשופה במיוחד לאיום ארטילריה רקטית, מה שיפגע אנושות בכלכלה.
• משיקולים ביטחוניים: לטענתם, הפלסטינים לא נטשו את תורת השלבים ומשתמשים בהסכמי אוסלו כדי להקים בסיס טרור בלב ישראל, ובמטרה להתקרב עוד צעד להשמדתה. מתן שליטה לפלסטינים בשטחים תיצור מקלט לטרוריסטים ומשם ייצאו פיגועים כנגד ישראל. לדידם, טענה זו הוכחה כנכונה עם פרוץ האינתיפאדה השנייה וכן לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות, כשבשטח שפונה מישראלים קמו קיני טרור.
• מהאמונה שלא קיים עם פלסטיני אותנטי, ושהוא מורכב מאוסף של מהגרים בני האומה הערבית, ולפיכך אין לו זכות על הארץ.
• מתוך התנגדות לפינוי התנחלויות בטענה שהדבר מהווה גירוש בלתי חוקי הפוגע בזכויות האדם והאזרח.
• מתוך גישה שההסכם שנחתם עם ארגון טרור (אש"ף) הוא שאחראי, ישירות או בעקיפין, על רצח מאות ישראלים.

למרות הסתייגויות אלה, חלק מארגוני הימין מקבלים בחוסר ברירה את ההסכמים עם הפלסטינים וחותרים להסכם שלום. גם אלה בימין המסכימים לפשרה טריטוריאלית, דורשים שאם תקום מדינה פלסטינית היא תהיה מפורזת, שבקעת הירדן תישאר בשליטה ביטחונית ישראלית, שירושלים לא תחולק ושגושי ההתנחלויות יסופחו לישראל.

חלק מארגוני הימין תומכים בפתרונות אחרים משתי מדינות לשני עמים, כגון סיפוח שטחי C על תושביהם הישראליים ומתן אוטונומיה לפלסטינים בשטחי A ו-B, כאשר ישראל מפקחת על הביטחון ועל הגבולות. חלק מאנשי הימין מציעים לתת לפלסטינים אזרחות ירדנית ולחלק את האחריות על השטחים בין ישראל לירדן, כאשר ישראל תהיה אחראית על הביטחון וירדן על שירותי הפנים והרווחה. לפי הימין, ביישום פתרונות אלה לא יהיה צורך לפנות אנשים מבתיהם וכן יושג פתרון של הבעיה הדמוגרפית.

חלק מהארגונים בימין, ובפרט מפלגת מולדת, תומכים בטרנספר בהסכמה לערביי השטחים וסיפוח יהודה ושומרון. ארגוני ימין קיצוניים תומכים בגירוש כפוי של ערביי השטחים, וחלקם אף בגירוש ערביי ישראל. עמדות אלה הן עמדות מיעוט בקרב הימין.

צבא ולוחמה בטרור

לוחמים מחיל הרגלים של צה"ל מתפללים בכותל המערבי

רוב ארגוני הימין הם בעלי יחס חם ואוהד לצה"ל, ומעודדים את בניהם לשירות קרבי ופיקודי וכן שירות כקצינים. לשם כך הקימו ארגוני הימין מכינות קדם-צבאיות המכשירות בני נוער לשירות קרבי והמשכה לתפקידי פיקוד וקצונה, הידועות שבהן הן מכינת בני דוד בעלי ומכינת עֹצֶם שפעלה בגוש קטיף.

ארגוני הימין דוגלים בנקיטת יד קשה כנגד הטרור ובפרט כנגד הטרור הפלסטיני ומאמינים בלוחמה בטרור באמצעות פעולות צבאיות בהן מבצעים צבאיים בעומק מעוזי הטרור, סיכולים ממוקדים וחיסול מנהיגי טרור, מעצרים, הריסת בתי מחבלים וחקיקת חוקים כנגד הטרור. חלקם תומך בצעדים דרסטיים יותר כגון עונש מוות למחבלים וגירוש משפחותיהם.

הימין מתנגד למעורבות של חיילי צה"ל בפינוי יישובים יהודיים, וגורס שגם אם הוחלט לפנותם, את הפינוי צריכה לבצע משטרת ישראל ולא הצבא. ככלל, הימין מתנגד לסירוב פקודה, אך בעקבות תוכנית ההתנתקות גבר קולם של גופים בימין התומכים בסירוב פקודה לפינוי התנחלויות ומאחזים. עם זאת, סרבנות הימין קטנה בהיקפה מסרבנות השמאל^{[דרוש מקור]}.

כלכלה

בנושא זה אין אחידות בקרב ארגוני הימין השונים. חלקם תומכים בשוק חופשי וכלכלה ליברלית בעוד אחרים תומכים במדינת רווחה וכלכלה סוציאל-דמוקרטית, ואחרים תומכים בשילוב של שתי הגישות.

דת ומדינה

בנושאי דת ומדינה הימין בעל עמדה שמרנית ומתנגד לשינוי בסטטוס קוו.

הציונות הדתית דוגלת בשילוב תורה ועבודה: קיום אורח חיים דתי וציוני, הכולל שירות בצה"ל, ואחר כך השתלבות בשוק העבודה. הציונות הדתית שואפת לקרב את כלל עם ישראל ליהדות על ידי פעולות חינוך והסברה, בדרכי נעם ובגישה פחות מחמירה מהחרדים. בין הציונות הדתית ליהדות החרדית מתנהל מאבק על ההגמוניה הדתית בישראל ועל עמדות השפעה וכוח ברבנות הראשית. לצורך הרחבת שילוב דתיים לאומיים בשירות הצבאי, הוקם מסלול ישיבות ההסדר המשלב בין שירות קרבי ללימודים תורניים. כמו כן, קמו מכינות קדם-צבאיות המכשירות בני נוער לשירות קרבי והמשכה לתפקידי פיקוד וקצונה^{[דרושה הבהרה]}.

חוק ומשפט

במשך שנים רבות כיבד הימין את מערכת המשפט בישראל, כפי שבה לידי ביטוי, למשל, באמירתו של מנחם בגין, "יש שופטים בישראל". במאה ה-21 חל שינוי בגישה זו, והימין הולך ומקצין את עמדתו נגד מערכת המשפט וחותר להחלשתה. במסגרת שינוי זה, הימין מתנגד לאקטיביזם שיפוטי ותומך בשמרנות שיפוטית, תוך שמירת עיקרון הפרדת הרשויות והאיזון בין הרשויות. כמו כן הוא מבקר את בית המשפט העליון, בעיקר כשבתו כבג"ץ, על התערבותו בפעולות הרשויות האחרות, ובמיוחד ביטול חקיקה ראשית של הכנסת. מאותן סיבות, הימין תומך בריסון כוחם של היועצים המשפטיים ובפרט של היועץ המשפטי לממשלה, ובמיוחד לגבי זכות הווטו בפועל שנטלו לעצמם.

שרת המשפטים איילת שקד עם הנשיא ראובן ריבלין ונשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בטקס השבעת השופטים, אוקטובר 2015

שרת המשפטים איילת שקד נימקה מדוע על בית המשפט לא להתערב בשאלות מדיניות-ביטחוניות וכלכליות, והזכירה בהקשר זה את ציטוט "החרב והארנק" של אלכסנדר המילטון. וכתבה בנושא התערבות בית המשפט בנושאי מדיניות ופוליטיקה:

לאותם התחומים הפוליטיים שהכרעות בהם מתקבלות בכנסת ובממשלה ושאין בהם כל הצדקה להתערבות בית המשפט העליון השופט ברק קרא "חורים שחורים". אני לעומתו קוראת להם "מרחבי משילות". כאן בדיוק באה לידי ביטוי יכולתה של הממשלה למשול ושל הכנסת לחוקק חוקים בשם העם שבחר בנציגיו.

— איילת שקד, ‏מסילות אל המשילות, השילוח, 1, אוקטובר 2016

אמון מחנה הימין בבג"ץ ירד עקב שורת פסיקות מעוררות מחלוקת, ביניהם האשרור שנתן לחוק ההתנתקות והפיצויים לנפגעיה ופינוי היישובים מגוש קטיף וצפון השומרון ב-2005, פסיקות בנושאי מלחמה בטרור, התנחלויות, פינוי מאחזים, ביטול חקיקה נגד המסתננים מאפריקה וחוק ההסדרה ועוד. כתוצאה מכך נמתחה על בית המשפט ביקורת רבה. כך למשל חבר הכנסת יריב לוין, ולימים שר המשפטים, אמר שעל בית המשפט העליון "השתלטה קבוצת מיעוט שמאלנית קיצונית, שמנסה להכתיב את ערכיה לחברה כולה". לדבריו, גישתם של שופטי בית המשפט העליון לנושאי דת ומדינה "רחוקה מאוד מהתפישה המסורתית של מרבית הציבור בישראל, שנוטה לגישה מסורתית". מצב זה מהווה לדבריו "סכנה ליכולת שלנו להבטיח את קיומנו". כתוצאה מכך נשמעות בימין קריאות לשינוי הוועדה לבחירת שופטים על מנת להגדיל את חלקם של שופטים שמרנים, שיימנעו לדעתם מהתערבות מוגזמת בהחלטות הרשות המבצעת ופסילת חוקים של הכנסת. על רקע זה פתחה ממשלת ישראל השלושים ושבע בשנת 2023 בתהליכי רפורמה משפטית, שעוררה מחאה עממית נרחבת.

בני מיעוטים

ארגוני הימין רואים בישראל את מדינת העם היהודי ומדינה יהודית, כאשר רובם תומכים בגישת מדינה יהודית ודמוקרטית וחלקם במדינת הלכה, וככזו יש בה מקום לזכויות לאומיות רק לעם היהודי. זכויות לאומיות אלה כוללות סממנים יהודים בסמלי המדינה וחגיה, חוק השבות וחוק האזרחות ומתן מעמד מיוחד לארגונים יהודיים-ציוניים כגון הסוכנות היהודית וקרן קיימת לישראל. עם זאת, רוב ארגוני הימין תומכים בשוויון זכויות מלא לכל אזרחי ישראל, כולל לבני המיעוטים, ומצהירים על רצונם לשלבם בחברה הישראלית. ארגוני הימין מתייחסים בעוינות לבני מיעוטים החותרים תחת המדינה או המפרים את החוק באופן שיטתי.

ארגוני הימין רואים בעין יפה את הדרוזים הנאמנים למדינת ישראל ומשרתים שירות מלא בצה"ל, כולל שירות קרבי וקצונה בכירה. הדרוזים, מצידם, משתלבים בארגוני ומפלגות ימין ואף רצים לכנסת מטעמן.

היחס לערביי ישראל, לעומת זאת, הוא עוין וחשדני, בעיקר עקב הסכסוך הישראלי-פלסטיני בו נוקטים ערביי ישראל עמדה פרו-פלסטינית וכן התנגדותם למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ורצונם להפכה למדינת כל אזרחיה נטולת סממנים יהודיים כגון דגל ישראל. בעקבות האינתיפאדה השנייה ומהומות אוקטובר 2000 חלה הקצנה בחברה הערבית ובעיקר בהנהגתה הפוליטית (כגון התחזקותן של בל"ד והתנועה האסלאמית בישראל), דבר שהביא למשבר אמון בין היהודים לערבים והרעה ביחסים ביניהם, ובפרט לכך שארגוני ימין החלו לראות בערבים אויבים חתרנים שיש להתנהל נגדם בתקיפות וביד קשה, כגון אכיפה מוגברת מצד משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי ושלילת אזרחות של ערבים שהיו מעורבים בפיגועי טרור. בקרב חלק קטן של ארגוני ימין קיצוני יש ביטויי גזענות כלפי ערבים, וזו הקצינה בתחילת המאה ה-21. עם זאת, רוב ארגוני הימין חותרים לשלב את הציבור הערבי המתון בחברה הישראלית תוך דיכוי הגורמים הקיצוניים והאנטי-ציוניים המסיתים להתנגדות לישראל.

היחס לבדואים בישראל הוא אמביוולנטי ולצד ההערכה על שחלק מהם משרתים בצה"ל כלוחמים וגששים, יש גם ביקורת עליהם בנימוק שרבים מהם פורעי חוק המשליטים אנרכיה ופשע בסביבתם. רוב ארגוני הימין דורשים לאכוף את חוקי המדינה על הבדואים ולמנוע גזל אדמות וגנבות חקלאיות מצידם, כמו גם להיאבק בתופעות של פוליגמיה ונקמת דם.

כמעט כל ארגוני הימין מתנגדים להסתננות בלתי-חוקית לישראל של שוהים בלתי חוקיים פלסטיניים, מהגרים מאפריקה וממדינות ערב ותומכים בגירוש כל המסתננים מאפריקה בשל סיבות דמוגרפיות וכן בשל הגברת העוני, הפשע והאלימות בשכונות בהן מתרכזים המסתננים.

מפלגות

מפלגות

אביגדור ליברמן, ראש מפלגת ישראל ביתנו, בהתייעצות עם נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין.

• הליכוד – מפלגת ימין אשר נוסדה בתור "מפלגה לאומית ליברלית". המפלגה הגדולה במחנה הימין שמהווה מפלגת שלטון ברציפות מאז שנת 1977 למעט בכנסות ה-13, מחצית הכנסת ה-15 וכל הכנסות ה-17 וה-24.
• הציונות הדתית – מייצגת כיום את ציבור הציונות הדתית. מבוססת על מפלגת האיחוד הלאומי–תקומה יחד עם יוצאי הבית היהודי. התמודדה בעבר ברשימות מאוחדות עם מפלגות נוספות, בהן האיחוד הלאומי, הבית היהודי (2013–2019), ו-ימינה. בראשות המפלגה עומד כיום שר האוצר בצלאל סמוטריץ.
• עוצמה יהודית (בעבר: חזית יהודית לאומית) – מפלגת ימין קיצוני בראשות השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר.
• הימין החדש – מפלגה שהוקמה על ידי נפתלי בנט ואיילת שקד ב-2018, אשר כיהנה בתור מפלגת השלטון לאורך רוב תקופת כהונתה של הכנסת ה-24, בין השנים 2021–2022, בזמן כהונתו של נפתלי בנט כראש הממשלה. המפלגה רצה במסגרת הרשימות "ימינה" ו"הבית היהודי".
• ישראל ביתנו – בראשות אביגדור ליברמן, מפלגת ימין חילונית שלה תמיכה ניכרת בקרב עולי מדינות ברית המועצות וחבר העמים. נצית בדעותיה ותומכת בחילופי שטחים וחילופי אוכלוסיות. בעבר רצה ברשימת האיחוד הלאומי עם מפלגות ימין נוספות ובבחירות לכנסת ה-19 רצה עם הליכוד ברשימה משותפת.
• צומת – קמה על ידי רפאל איתן ב-1985 והצטרפה להתחיה בבחירות 1988. בשנת 1992 רצה לבד וחוללה סנסציה כשקיבלה 8 מנדטים. צומת התפרקה לגורמים ולא עברה את אחוז החסימה ב-1999. נכון להיום המפלגה מממשיכה לרוץ בבחירות אך מאז 1999 לא עברה את אחוז החסימה.
• תקווה חדשה – מפלגת ימין למרכז-ימין בראשות גדעון סער, שהתפלגה מהליכוד ב-2020. בבחירות 2022 התמודדה במסגרת המחנה הממלכתי, לאחר כשנה לכהונת כנסת זו פרשה מהאיחוד וכיום מכהנת כסיעה עצמאית.
• עם שלם – מפלגתו של הרב חיים אמסלם המייצגת את יהדות ארצות האסלאם הדוגלת לדבריו בתורה ועבודה.
• נעם – מפלגה חרדית-לאומית שקמה לקראת הבחירות לכנסת ה-22, אך פרשה מהן מחשש שלא תעבור את אחוז החסימה. במהלך הבחירות לכנסת העשרים וארבע והבחירות לכנסת העשרים וחמש רצה ברשימה משותפת עם מפלגת עוצמה יהודית והאיחוד הלאומי בלחץ בנימין נתניהו, ויו"ר המפלגה, אבי מעוז, נכנס לכנסת.
• דרך ארץ – מפלגת ימין-מרכז בראשות יועז הנדל וצביקה האוזר.

מפלגות ימין שהתפרקו

• תנועת החרות (ובקיצור "חרות") – מפלגה שפעלה בישראל בתחילת ימי המדינה, בעלת אידאולוגיית ציונות רוויזיוניסטית. התמזגה למפלגת הליכוד.
• גח"ל (גוש חירות ליברלים) – חיבור של מפלגות ימין בכנסות 6 ו-7, חיבור זה הקים לקראת הכנסת 8 את מפלגת הליכוד.
• התנועה למען ארץ ישראל השלמה – תנועה שדגלה בשלמות הארץ, הייתה אחת ממפלגות שהקימו את הליכוד ולבסוף התמזגה בתוכה.
• המרכז החופשי – מפלגת ימין בראשותו של שמואל תמיר, התמזגה בליכוד.
• מפלגת זהות – מפלגה ליברלית שהוקמה בשנת 2015 בידי משה פייגלין. התמזגה בליכוד.
• יחד – מפלגה בראשות אלי ישי. התמודדה בבחירות לכנסת העשרים ברשימה משותפת עם מפלגת עוצמה יהודית, אך לא עברה את אחוז החסימה.
• כך – מפלגה שהוקמה בידי הרב מאיר כהנא וזכתה במנדט אחד בבחירות לכנסת בשנת 1984, נכון ל-2022 מוכרת על ידי מספר מדינות בעולם, ביניהן מדינת ישראל כארגון טרור.
• חרות – מפלגה בראשות מיכאל קליינר שהתפלגה מהליכוד.
• פיתוח ושלום – מפלגת ימין פופוליסטית בראשות שמואל פלאטו-שרון.
• אומץ – מפלגת ימין בראשות יגאל הורביץ, התמזגה בליכוד.
• מפלגת גשר (1996) – מפלגה עדתית-חברתית שהוקמה על ידי דוד לוי, התמזגה בליכוד.
• שלומציון – מפלגתו של אריאל שרון שהתמזגה לאחר הבחירות לכנסת התשיעית במפלגת הליכוד.
• המפלגה הליברלית הישראלית (יוצאי הציונים הכלליים ולמעט הפלג הנוטה יותר שמאלה – ליברלים עצמאיים). התמזגה אל תוך הליכוד בשנת 1988.
• ישראל בעליה – בראשות נתן שרנסקי, מפלגת ימין-מרכז חילונית שייצגה את עולי מדינות ברית המועצות וחבר העמים, התמזגה לליכוד.
• התחיה – התפלגה מהליכוד ב-1981 וחברו אליה התנועה למען ארץ ישראל השלמה וגוש אמונים (ראו להלן)
• ארץ ישראל שלנו – מפלגת ימין דתית בראשות הרב שלום דובער וולפא.
• ימין ישראל – נוצרה כאשר פרופ' שאול גוטמן פרש ממפלגת מולדת. המפלגה התמודדה בבחירות לכנסת מספר פעמים (לעיתים במשותף עם מפלגות אחרות), אך לא עברה את אחוז החסימה.
• מפד"ל – מפלגה דתית לאומית, נחשבת למייצגת של הציונות הדתית. אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים ועלייתו של בגין ב-1977 הפכה למפלגת ימין מובהקת התומכת בארץ ישראל השלמה. התמזגה למפלגת הבית היהודי.
• כולנו – מפלגת ימין מתונה עם אג'נדה חברתית בראשות משה כחלון, התמזגה לליכוד.
• מולדת – מייסודו של רחבעם זאבי, תומכת ב"טרנספר בהסכמה". התמזגה בהאיחוד הלאומי-תקומה.
• התקווה - מפלגה ציונית לאומית – מפלגת ימין חילונית בראשות אריה אלדד. התמזגה להאיחוד הלאומי-תקומה ולאחר מכן לעוצמה לישראל.
• עוצמה לישראל – סיעת ימין בראשות אריה אלדד ומיכאל בן-ארי שפרשה מהאיחוד הלאומי. התמזגה בעוצמה יהודית.
• הבית היהודי – מפלגה ציונית-דתית לאומית. המפלגה נועדה לאחד את המפד"ל עם מפלגות האיחוד הלאומי אך בפועל נותרה המשך של המפד"ל. המפלגה היא בעלת אוריינטציה דתית-לאומית, תומכת בארץ ישראל השלמה ומתנגדת למדינה פלסטינית. בנוסף היא מייצגת את המגזר הדתי-לאומי ודואגת לצרכיו (כגון חינוך ממלכתי-דתי). בראשות המפלגה עומדת כיום חגית משה. המפלגה התמזגה לתוך מפלגת "הציונות הדתית".
• מפלגת אח"י (בתחילה: מפלגת ציונות דתית לאומית מתחדשת) – הפלג של אפי איתם והרב יצחק לוי שפרש מהמפד"ל. רצה בעבר במסגרת האיחוד הלאומי, האיחוד הלאומי-מפד"ל, הליכוד והבית היהודי.

ארגונים חוץ-פרלמנטריים

עמותות

חנן פורת ממובילי גוש אמונים עומד מימין לגאולה כהן בעת שהרב צבי יהודה הכהן קוק נוטע עץ באלון מורה, 1974

ישראל הראל, ממייסדי מועצת יש"ע והמכון לאסטרטגיה ציונית.

עמותת אלעד פועלת לייהוד מזרח ירושלים בעיקר סביב האגן הקדוש, מנהלת את עיר דוד ומארגנת חפירות ארכאולוגיות בירושלים.

• אלע"ד (אל עיר דוד) – עמותה שמטרתה לייהד את ירושלים, מחזיקה בתים רבים במזרח העיר וכן בעלת החפירות הארכאולוגיות בגן הלאומי עיר דוד המציג את ההיסטוריה היהודית בעיר העתיקה בירושלים.
• אם תרצו – ארגון הפועל למען קידום הציונות בישראל, הסברה ישראלית בארץ ובעולם, ועוסק במאבק בגורמים אותם הוא רואה כאנטי-ציונים. בין פעולותיו הבולטות נמנים קמפיינים של מחאה נגד אנטי-ציונות באקדמיה ונגד עמותות שמאל הממומנות על ידי הקרן החדשה לישראל, עמותות BDS ומדינות זרות.
• להב"ה – ארגון ימין רדיקלי המצהיר על מטרתו "למנוע התבוללות בארץ הקודש", אך פעילותו נגד דו-קיום יהודי-ערבי נרחבת יותר ופעיליו הציתו את בית הספר הדו-לשוני בירושלים.
• אמנה – תנועה מיישבת של גוש אמונים. התנועה עוסקת בבנייה ופיתוח קרקעות ביהודה ושומרון, רמת הגולן ובעוטף עזה.
• גאווה בליכוד – תנועת להט"ב המושתתת על חוקתה ועל ערכיה של מפלגת הליכוד.
• גוש אמונים – תנועת ההתנחלות בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20. תנועה זו הביאה להקמת נקודות היישוב הראשונות ביהודה ושומרון, ביניהן אלון מורה וקדומים.
• נחלה – תנועה הפועלת למען יישוב ארץ ישראל השלמה, הוקמה על ידי הרב משה לוינגר ודניאלה וייס לאחר ההתנתקות. התנועה רואה את עצמה כהמשך של תנועת גוש אמונים ופועלת להקמת יישובים חדשים והרחבתם, בעיקר ביהודה ושומרון.
• האגודה לזכות הציבור לדעת (או ארגון "לדעת") – ארגון שפעל ליצירת שקיפות בעמדות גופי התקשורת, ביצע מספר מחקרים בנושא הטיות בתקשורת, פעל לעידוד הציבור להגשת תלונות על חריגות אתיות בתקשורת והעניק פרסים על ביקורת תקשורת משמעותית. כמו כן, פעל הארגון לצמצום הרגולציה בתקשורת ולגיוון הדעות והאוכלוסיות המיוצגות בתקשורת, וזאת לאור הטיה של מרבית גופי התקשורת המרכזיים בישראל לעמדות השמאל.
• הבית הלאומי – ארגון מחאה נגד תוכנית ההתנתקות, שכללה בין היתר חסימה של למעלה מ-20 כבישים ברחבי ישראל. ראשי הארגון הורשעו בהמרדה לאור פעולות המחאה שארגנו וביקורת רבה הופנתה בעקבות זאת כנגד הפרקליטות על אכיפה בררנית ומחמירה.
• חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי – תנועה של אקדמאים בעלי תואר דוקטור ופרופסורים ישראלים התומכים בארץ ישראל השלמה, בציונות ובכלכלה ליברלית. עוסקת בעיקר בהסברה ישראלית.
• רגבים – תנועה הפועלת לקידום מטרות הציונות, שמירת אדמות העם היהודי, שמירה על אוצרות הטבע והנוף של ארץ ישראל ומניעת השתלטות גורמים זרים על משאבים אלו. נאבקת רבות בבנייה הבלתי חוקית של פלסטינים ביהודה ושומרון, ושל ערבים ובדואים בכל הארץ בדגש לנגב והגליל.
• המטה העולמי להצלת העם והארץ – ארגון דתי-ימני שמתנגד להעברת שטחים לרשות הפלסטינית בהתבסס על ההלכה. פעל נגד תוכנית ההתנתקות פועל לחיזוק מאחזים.
• הסתדרות העובדים הלאומית – התאגדות עובדים מקצועית, ששמה לעצמה מטרה להוות אלטרנטיבה לאומית להסתדרות הכללית שהוקמה במקור על ידי מפלגת מפא"י הסוציאליסטית.
• הפורום המשפטי למען ישראל (במקור "הפורום המשפטי למען ארץ ישראל") – ארגון עורכי דין ומשפטנים הפועל משפטית בנושאי מדיניים מנקודת מבט ציונית ימנית. הוקם לפני תוכנית ההתנתקות על מנת לפעול בכלים משפטיים נגד ביצועה של התוכנית ולמען שיקום המפונים, ופעיל עד היום.
• הקרן לאדמות ישראל – ארגון שמטרתו ליישב ביהודים את הנגב, הגליל, מזרח ירושלים, יהודה ושומרון, באמצעות רכישת קרקעות ובתים.
• התנועה למען ארץ ישראל השלמה – קמה לאחר מלחמת ששת הימים וזכתה לתמיכת אנשי רוח וההתיישבות העובדת.
• זו ארצנו – קמה ב-1993, התפרסמה בקיץ 1995 בחסימות הכבישים. התאחדה עם לכתחילה והפכה למנהיגות יהודית (ראו להלן) בסוף שנות התשעים. הצטרפה לליכוד ב-2000 והכניסה 130 צירים לוועידת הליכוד ב-2003.
• זכויות אדם כחולבן – ארגון זכויות אדם ציוני העוסק בדאגה לזכויות אדם הן של יהודים והן של פלסטינים, תוך שיפור ושמירה על תדמיתה של מדינת ישראל בעולם.
• חומש תחילה – ארגון שמטרתו לבנות מחדש את חומש, שפונה ונהרס במסגרת תוכנית ההתנתקות. הארגון ארגן עליות למקום.
• חננו – עמותה המעניקה ייעוץ וסיוע משפטי לאזרחים, חיילים ושוטרים שנעצרו או שנקלעו להליכים משפטיים על רקע לאומי (תביעות נגד חיילים על ידי ארגוני שמאל, תביעות בחשד לפעולות תג מחיר, ייצוג אסירים ביטחוניים יהודים ועוד).
• ישראל שלי – תנועה חוץ פרלמנטרית שנוסדה ב-2010 על ידי נפתלי בנט ואיילת שקד העוסקת בהסברה ישראלית כלפי פנים וכלפי חוץ, ובקידום ציונות באמצעות אקטיביזם במרחב הציבורי וברשתות החברתיות.
• מועצת יש"ע – המייצגת הרשמית של המתנחלים, ארגון גג המאגד את כל המועצות האזוריות ביהודה ושומרון ועד לפינוין כלל גם את ההתנחלויות ברצועת עזה.
• מטה חומת מגן – תנועת סרבנות שהתנגדה לתוכנית ההתנתקות וקוראת לסרב פקודה לעקור יישובים ולפנות התנחלויות.
• מטות ערים – ארגון ימני המארגן פעולות שטח והפגנות.
• מסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי – ארגון המוקדש לשימור, הפצת ותיעודה של מורשת זאב ז'בוטינסקי: הגותו, פועלו וכן הגות בהתאם לאידאולוגיה שלו.
• משוררים לימין ישראל – תנועת אנשי תרבות ורוח הפועלת בעיקר לקידום התרבות הציונית והיהודית, אך עוסקת גם בעניינים כלליים.
• נשות חירות בישראל – ארגון נשים לאומיות שעיקר פעילותו כיום^{[דרושה הבהרה]} היא הקמת והפעלת מעונות יום לגיל הרך.
• נשים בירוק – ארגון נשים ימני, מתנגדות להסכמי אוסלו ומסירת שטחי ארץ ישראל. בין השאר הקימו את "גיס חמישי Watch" העוקב אחר פעילות מחסום Watch במחסומים.
• נשים בכחול לבן – ארגון נשים המעודד ותומך את חיילי צה"ל המשרתים במחסומים ומתנגד לפעילות מחסום Watch.
• עד כאן – צעירים למען ישראל – עד כאן צעירים למען ישראל היא עמותה ישראלית העוסקת בביצוע תחקירים ובפעילות ציבורית נגד תופעות שפוגעות בחוסנה ובתדמיתה של מדינת ישראל. העמותה מחדירה אנשים לארגונים הנתפשים בעיניה כארגונים אנטי-ישראליים, מתוך מטרה לאסוף מידע מפליל אודות אותם ארגונים. אז, מוסרים אנשי "עד כאן" את הממצאים לאמצעי התקשורת או לידי רשויות החוק. בין הפעולות שפורסמו בכלי התקשורת, היא הכתבה בעובדה על פעילותו של עזרא נאווי, תחקיר ערוץ 2 על פעילות ארגון שוברים שתיקה והסדרה "שתולה" בה חשפה תחקירנית מטעם הארגון קשרים בין ארגוני שמאל רדיקלי שמגדירים עצמם "ארגוני זכויות אדם" לבין ארגוני טרור בהם חמאס והאחים המוסלמים.
• קונגרס הרבנים למען השלום – איגוד רבנים המתנגדים למסירת שטחים תמורת שלום.
• רבבה – ארגון שניסה לארגן תפילות המוניות בהר הבית.
• שלושה אבות – תנועה שהתנגדה לנסיגה מרצועת עזה מטעמי ביטחון.
• תא כתום – תא סטודנטים כלל-ארצי בעד ההתיישבות בגוש קטיף ונגד תוכנית ההתנתקות. התא התמקד בהסברה, בהפגנות ובמחא לא אלימה.
• חזון – ארגון חרדי-לאומי לא רשמי, הפועל להעלאת נושא המשפחה המסורתית והצביון היהודי של המדינה בציבור.
• הביטחוניסטים – ארגון בכירים בדימוס ממערכת הביטחון שפועל למען מדינת ישראל מנקודת מבט ציונית-לאומית ותומך בהחלת הריבונות, חיזוק המשילות בארץ ישראל ובזכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה בגבולותיה הבטוחים. הארגון מבצע פעולות הסברה, סקרי דעת קהל ומחקר וכן כותב תוכניות וניירות עמדה.
• קרן תקווה – קרן יהודית-אמריקאית עם שלוחה בישראל התומכת במיזמים שמרניים וציוניים.

תנועות נוער

סמל בית"ר סניף ארץ ישראל – סמל התנועה כפי שמופיע על חולצת התנועה

• בית"ר
• נוער הליכוד
• צעירי הליכוד
• הנוער הלאומי
• נוער מולדת
• נוער נחלה (לשעבר נוער למען ארץ ישראל)
• בני עקיבא (תנועה ציונית דתית)
• עזרא (תנועה ציונית דתית)
• אריאל (תנועה חרדית לאומית)

עיתונים, כתבי עת וכלי תקשורת

• בשבע – העיתון של ערוץ 7, מחולק בחינם מדי יום שישי
• גלי ישראל – תחנת רדיו אזורי ביהודה ושומרון, בעלת אוריינטציה דתית-לאומית
• הקול היהודי – אתר חדשות המזוהה עם הימין הקיצוני
• חדשות 0404 – אתר חדשות המתמקד בידיעות ומבזקים בנושאי ביטחון ומגדיר את עצמו כ"פרו-ישראלי ופרו-צה"ל".
• מידה – מגזין אינטרנט העוסק בפוליטיקה, חברה והגות מתוך נקודת מבט שמרנית לצד תמיכה בליברליזם כלכלי.
• מקור ראשון – שבועון ישראלי לאומי.

• הצופה – עיתון המזוהה עם תנועת המפד"ל, מוזג לתוך "מקור ראשון" ונסגר.
• נקודה – כתב עת שעסק בהגות ופוליטיקה מנקודת מבט ימנית, מוזג לתוך "מקור ראשון" ונסגר.

• השילוח – כתב עת בחסות קרן תקווה הנוקט קו שמרני ליברלי.
• ערוץ 7 – רשת תקשורת ימנית ציונית דתית. בעבר תחנת רדיו פיראטית ששידרה תחילה מהים ונסגרה תחת ממשלת רבין.
• עכשיו 14 – ערוץ טלוויזיה מסחרי, שהחל כ"ערוץ המורשת" בשנת 2014, אך התרחב גם לעיסוק באקטואליה וחדשות. עד נובמבר 2021 נקרא ערוץ 20.
• נתיב
• לאטמה – אתר העוסק בביקורת התקשורת, הפיק תוכנית סאטירה ימנית בשם "מהדורת השבט" שזכתה להצלחה רבה. האתר נסגר ב-2012 אך היה שותף בתוכנית הכל שפיט בערוץ הראשון ובשתי העונות של לאטמה בערוץ 20.
• צבר – מערכוני סאטירה ימנית המופצים ביוטיוב וברשתות החברתיות.

תנועות שהוצאו אל מחוץ לחוק

הרב מאיר כהנא, מייסד תנועת כך בארץ והליגה להגנה יהודית בארצות הברית.

• כך
• כהנא חי
• מלכות ישראל

ראו גם

• מרכז פוליטי בישראל
• שמאל פוליטי בישראל
• ימין רדיקלי בישראל

קישורים חיצוניים

• שמואל רוזנר, ‏כמחצית מתומכי הימין־ימין הם דתיים והמאבק עליהם צמוד ומורכב מאי־פעם, באתר מעריב אונליין, 15 בפברואר 2019