מפלגת מימד
 | |
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| מנהיגים | יהודה עמיטל, מיכאל מלכיאור |
| תקופת הפעילות |
1988–הווה (כ־36 שנים) |
| אפיון | מפלגת מרכז-שמאל |
| אידאולוגיות | סוציאל-דמוקרטיה, ציונות דתית, שתי מדינות לשני עמים |
| כנסות | 15 - 17 |
| ממשלות |
26, 28, 29, 30, 31* *הייתה חברה בקואליציה; העבודה חברתה לסיעה המשותפת עבודה-מימד יוצגה בממשלה |
| אותיות | מי, ה |
| שיא כוחה |
2 מנדטים (כנסות 15, 16)* *בשתי הכנסות נוסף מנדט בעת כהונת הכנסת |
| נוצרה מתוך | נוצרה כמפלגה עצמאית |
| התמזגה לתוך | ישראל אחת, ולאחר מכן עבודה-מימד, בהמשך עם התנועה הירוקה והתפרקה |
| מיקום במפה הפוליטית | מרכז-שמאל |
| meimad.org.il | |
  | |
מפלגת מימד הייתה תנועה רעיונית ומפלגת מרכז-שמאל ציונית, שהוקמה בשנת 1988 על ידי הרב יהודה עמיטל. שם המפלגה, מימד, הוא ראשי תיבות של "מדינה יהודית, מדינה דמוקרטית". ברוב שנות קיומה הוגדרה המפלגה כמפלגה ציונית דתית, אך בהמשך היא פעלה כמפלגה כלל-יהודית ציונית הפונה לקהל מגוון הרואה בזהות היהודית את המרכיב המרכזי לבניית חברה ומדינה.
מימד התמודדה לראשונה בבחירות לכנסת ה-12 בשנת 1988 אך לא עברה את אחוז החסימה, בשנת 1999 התמודדה בבחירות בפעם השנייה כחלק מרשימת "ישראל אחת" בראשות מפלגת העבודה, ונציגה הרב מיכאל מלכיאור היה לחבר הכנסת הראשון מטעם מימד. לאחר הבחירות לכנסת ה-15, הרב מלכיאור התמנה לשר לענייני חברה ותפוצות והמשיך לכהן בכנסת עד הכנסת ה-18, אז רצה מימד לכנסת ברשימה משותפת עם התנועה הירוקה, ולא עברה את אחוז החסימה.
אידאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפלגה האמינה בשמירת צביונה היהודי-דמוקרטי של החברה, על בסיס המקורות והזיכרון היהודי, באופן המשלב דתיים וחילונים כאחד. על פי מצעה פעלה מימד "לבניית חברה המושתתת על ערכי המוסר היהודי, גיבוש מדיניות ציבורית בנושא תרבות יהודית, העמקת לימודי היהדות במערכת החינוך ומתן דגש על עיסוק בנושאים חברתיים". עם זאת, המפלגה שללה פסיקת הלכה בסוגיות פוליטיות וסברה שיש להעמיק את החינוך לערכים דמוקרטיים. כמו כן, המפלגה פעלה להענקת שוויון זכויות מלא למיעוטים בחברה הישראלית.
מימד סברה שיש להניח תשתית חדשה ליחסי דת ומדינה בישראל. המפלגה גיבשה הסכמות בנושאי דת ומדינה עם קבוצות שונות באוכלוסייה,[1] תוך אמונה שקיים צורך בסטטוס קוו חדש בנושאי אישות, שבת, קבורה ועוד.
בניגוד למרבית החברה הציונית-דתית, מימד לא תפסה את ההיאחזות בארץ ישראל השלמה כערך עליון. המפלגה ראתה את הרדיפה אחר שלום כערך יהודי ותמכה בהמשך התהליך המדיני, במטרה להגיע להסדר של שתי מדינות לשני עמים.
במהלך השנים מימד פעלה בתחומי יחסי דתיים-חילונים, יחסי יהודים-ערבים, חינוך, רווחה וסביבה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע להקמתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תנועת מימד נוסדה בשנת 1988 על ידי הרב יהודה עמיטל, ראש ישיבת הר עציון, וקבוצת חברים, במטרה לחדש את פני הציונות הדתית ולהוות תחליף לגישה שיצרה זהות בין תורת ישראל ובין דעות ימניות במישור המדיני והדתי.[2]
מספר שנים לפני הקמת התנועה, לאחר הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה, הרב עמיטל דרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אירועי הטבח. הוא יצא בתקיפות נגד הכניסה לביירות ומלחמת לבנון הראשונה וציין שבין העם והארץ, הוא מעדיף את העם. בנאום הבהרה בישיבת הר עציון על הצהרות פוליטיות אלו, הדגיש כי "נדלקו אצלי לאחרונה כמה נורות אדומות שהצביעו על הסכנה שבתפיסות האידאולוגיות שהשתרשו בחלק מן הציבור הדתי מנאמני ארץ ישראל".[3] יש הרואים באמירות אלה את הבסיס להקמת מימד.
בין תנועה למפלגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מימד התמודדה לראשונה בבחירות לכנסת ה-12 בשנת 1988. הרב עמיטל עמד בראש הרשימה, שנקראה "מימד – מחנה המרכז הדתי".[4] המפלגה נחלה אכזבה בבחירות ולא עברה את אחוז החסימה, כשהיא זוכה בשישה-עשר אלף ושבע מאות קולות (אחוז החסימה עמד אז מעל לעשרים ושניים אלף).
לאחר מכן המשיכה מימד את פעילותה כתנועה רעיונית. ד"ר יוסי בן-גל שימש כמנכ"ל התנועה בין השנים 1992–1996. בשנים אלו התפתחה 'מימד' כתנועה רעיונית שקיימה ימי-עיון וכנסים, פרסמה מאמרים בעיתונות וראשיה הופיעו בתקשורת. כתב העת 'מימד' סקר פעולות שונות והיווה בימה לרעיונות התנועה. מזכירות התנועה הייתה בקשר רציף עם ראש הממשלה יצחק רבין, שר החוץ שמעון פרס, השר יוסי ביילין ואחרים בניסיון לקדם את 'תוכנית הגושים'. התוכנית נועדה להוות מתווה להסכמים הנוגעים לשטחי יהודה ושומרון ונמצאה לה אוזן קשבת במשרד רוה"מ.
רצח ראש הממשלה יצחק רבין בנובמבר 1995 היווה נקודת מפנה בתולדות התנועה. מחנה הציונות הדתית עבר זעזוע בעקבות השתייכותו של רוצח ראש הממשלה יגאל עמיר למגזר זה. ארבעה ימים לאחר הרצח, התקיים בירושלים כינוס של הציונות הדתית לחשבון נפש. דבריו של הרב עמיטל בכנס היו חריגים בכך שלא התמקדו בהגנה על החברה הדתית אלא עסקו בתופעות שהוליכו לדעתו לרצח. לדבריו, "יש לעצור את תופעת הדה-לגיטימציה של דעות שונות בציונות הדתית. ישנם ויכוחים עמוקים בתוך מחננו – על סולם הערכים ביחס שבין עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל".[5] לאחר הרצח, התמנה הרב עמיטל לשר בלי תיק בממשלתו של שמעון פרס, מתוך מטרה לגשר על המתיחות בין דתיים לחילוניים. ד"ר יוסי בן-גל מונה לנהל את משרד השר במשרד ראש הממשלה. המשרד פעל למיתון המתחים בין דתיים וחילוניים שגאו באותה העת, לקידום העיסוק בזהות היהודית באמצעי התקשורת ובפרט בערוצי הטלוויזיה ולהעמקת הקשרים עם יהדות התפוצות.
בסוף 1995 הרב מיכאל מלכיאור, הרב הראשי של הקהילה היהודית בנורווגיה, התמנה ליו"ר מזכירות מימד ואחראי על תחום הפעילות החינוכית והחברתית. הרב מלכיאור הפך למנהיג הבולט במימד והדגיש את תפקיד המפלגה בגישור בין דתיים לבין חילונים.
בשנת 1999 מפלגת מימד התמודדה בבחירות בפעם השנייה, לכנסת ה-15, בריצה משותפת עם מפלגת העבודה ומפלגת גשר, ברשימה בשם "ישראל אחת". נציגי מימד, הרב מלכיאור, הרב יהודה גלעד ויונינה פלנברג, מוקמו במקומות ה-17, 33 ו-38 ברשימה המשותפת. הרשימה זכתה ל-26 מנדטים והרב מלכיאור הפך לחבר הכנסת הראשון מטעם מימד. במהלך הבחירות המפלגה השתמשה בסיסמה "אחים הולכים ביחד", שליוותה אותה גם בהמשך.
מיד לאחר הבחירות התקיימה ועידת יסוד המפלגה בבנייני האומה בירושלים, במטרה לבחור מוסדות קבע לקביעת דרכה של מימד במישור הפוליטי. פרופ' אביעזר רביצקי נבחר לכהן כיו"ר המועצה והרב יהודה עמיטל נבחר לכהן כיו"ר המפלגה. בדברים שאמר הרב יהודה עמיטל בישיבת הר עציון באותה תקופה הוא פירט את הערכים אליהם החברה הדתית צריכה לשאוף, לדעתו, במישור הפוליטי: "אם רוצים אנחנו לקרב את הגאולה השלמה, אנו חייבים להקפיד יותר על ערכים מוסריים בחיי הפרט והכלל. צמצום פערים חברתיים, דאגה לחלשים בחברה, מלחמה בעוני, וגם יחס הוגן לנוכרים שחיים עימנו". גישה זו הפכה לעיקר המצע של מימד בבחירות ובמהלך פעילותה הפרלמנטרית.
התקופה בכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הבחירות לכנסת ה-15, הרב מלכיאור התמנה לשר לענייני חברה ותפוצות וכיהן בתפקיד עד לבחירות האישיות לראשות הממשלה בשנת 2001. בנוסף פעל הרב מלכיאור כיו"ר ועדת השרים לגיור וחבר בוועדות שרים (ועדת שרים לענייני חקיקה ועוד כ-10 ועדות שרים נוספות).[6]
בעקבות המשא ומתן המדיני שניהל ראש הממשלה אהוד ברק בקיץ 2000 עם הפלסטינים בקמפ דייוויד, פרשה מפלגת גשר מישראל אחת והרשימה החליפה את שמה ל"העבודה-מימד". בעקבות כוונתו של ברק לקדם רפורמה שמטרתה הפרדת דת ומדינה איימה גם מימד בפרישה מהממשלה, בטענה כי מדובר בהפרה בוטה של ההסכם בין העבודה למימד בנושאי דת ומדינה.[7] לאחר הבחירות האישיות לראשות הממשלה ב-2001, בהן נבחר אריאל שרון לראשות הממשלה, התמנה הרב מלכיאור לסגן שר החוץ בממשלת האחדות הלאומית. ב-5 ביוני 2002 פרש חבר הכנסת מקסים לוי, חבר סיעת גשר, מהכנסת ובמקומו נכנס הרב יהודה גלעד. בכנסת היה גלעד חבר בוועדת החינוך, התרבות והספורט ובוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
לקראת הבחירות לכנסת ה-16 פרצה מחלוקת בין חברי המפלגה בנוגע להמשך הברית עם מפלגת העבודה. הרב מלכיאור הצליח להעביר במועצת המפלגה החלטה על המשך ההליכה עם מפלגת העבודה, ברוב של 74 מול 24 ונמנע אחד, מה שהביא לפרישה של מספר חברי הנהלה מהאגף הניצי במפלגה ובראשם הרב יהודה גלעד.[8] הפורשים טענו כי הליכה משותפת עם העבודה, במיוחד לאור ועידת קמפ דייוויד, לא מאפשרת יצירת אלטרנטיבה ציונית-דתית למפד"ל. כמו כן, הם הביעו רצון להתברג במרכז המפה הפוליטית ולא בשמאל. מנגד, תומכי השותפות טענו כי יש חובה מוסרית לפעול במסגרת שיתוף והידברות ואסור שהציונות הדתית תהיה מזוהה כולה עם הימין המדיני. במסגרת ההסכם עם מפלגת העבודה, הרב מלכיאור מוקם במקום ה-10 ברשימה וטובה אילן, מוותיקות הקיבוץ הדתי, במקום ה-27. הרשימה בראשות עמרם מצנע זכתה ל-19 מנדטים.
בכנסת ה-16 הרב מלכיאור התמנה ליו"ר ועדה לזכויות הילד. בנוסף עמד בראש השדולה לאיכות הסביבה ובראש השדולה לדו-קיום יהודי-ערבי. עם כניסתה של מפלגת העבודה לממשלת שרון ב-2005 מונה הרב מלכיאור לסגן שרת החינוך, התרבות והספורט, אך כיהן בתפקיד חודשים ספורים בלבד. לאחר מכן מונה לסגן השר לענייני חברה ותפוצות במשרד ראש הממשלה, בעקבות התפטרותו של נתן שרנסקי. זמן קצר לפני הבחירות לכנסת ה-17 נכנסה גם טובה אילן לכנסת בעקבות פרישת קבוצה של חברי מפלגת העבודה למפלגת קדימה.[9]
בבחירות לכנסת ה-17 המשיכה המפלגה את השותפות עם מפלגת העבודה. במסגרת ההסכם, הרב מלכיאור מוקם במקום ה-10 ברשימה ועופר גלנץ במקום ה-33. הרשימה בראשות עמיר פרץ זכתה ב-19 מנדטים. לאחר הבחירות הרב מלכיאור התמנה ליו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט. לקראת הבחירות לכנסת ה-18 השותפות בין מימד לבין מפלגת העבודה פורקה והשר עמי אילון הצטרף למימד, במטרה לחבור לגופים נוספים לקראת הבחירות, אך זמן קצר לאחר מכן פרש מהחיים הפוליטיים.[10] לבסוף מימד רצה לכנסת ברשימה משותפת עם התנועה הירוקה, בראשות הרב מלכיאור.[11] הרשימה נותרה מחוץ לכנסת, אף על פי שזכתה למעל עשרים ושמונה אלף קולות - מספר הקולות הרב ביותר מבין המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. מאז בחירות אלו לא התמודדה המפלגה בבחירות לכנסת.
ב-2019, לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הסביר הרב מלכיאור למה לא תתמודד המפלגה לכנסת ואמר כי העלאת אחוז החסימה תגרום בסבירות גבוהה לאיבוד קולות, וכי "מימד הייתה המפלגה הדתית הראשונה שהגיעה למסקנה שאנו לא זקוקים יותר למפלגות דתיות סקטוריאליות".[12]
פעילות בכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכנסת ה-15
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "הפורום להסכמה אזרחית" – פורום של כ-400 מתנדבים פעילים לצמצום הפערים בין יהודים וערבים בתוככי מדינת ישראל.[13] הפורום להסכמה אזרחית מנסה לשכנע את מדינת ישראל לקחת על עצמה את שיקום מסגד א-זידאני ובמסגרת זאת הועלתה הצעת חוק להקמת רשות לפיתוח מקומות קדושים למוסלמים".[14]
- "מועצת יחד" לחרדים, דתיים וחילונים – אספה מייעצת לכנסת ולבתי המשפט בישראל בסוגיות דתיות שנויות במחלוקת, במטרה לקדם הבנות וליצור שפה משותפת בין הפלגים השונים בעם.
- פרויקט "חגים בקהילה" – תפילות ופעילויות בקהילות ברחבי הארץ, בשיתוף עם עמותת "ביחד", סביב חגי ישראל, במטרה להפוך את החגים לנגישים יותר עבור ציבורים המחפשים משמעות יהודית לצד פתיחות מחשבתית.
- "תוכנית מלכיאור" – תוכנית לשמירת אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה, חיזוק העלייה והזיקה שבין מדינת ישראל וקהילות ישראל בתפוצות. התוכנית מורכבת משמונה סעיפים העוסקים בסוגיות של התבוללות, גיור וזהות יהודית בארץ ובתפוצות.
- השבת הרכוש היהודי – קידום הסדרים לפיצוי ניצולי השואה ויורשיהם. הקמת "פורום הרכוש היהודי" המאגד את הגורמים והגופים המתעסקים בנושא בישראל.
- "הפורום למאבק באלימות" – גוף המקשר בין הארגונים העוסקים בנושאי אלימות לבין גופי תקשורת, מוסדות חינוך ומשרדי ממשלה.
- "הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות" – מעקב אחר תופעות אנטישמיות ברחבי העולם ועריכת כנסים והוצאת פרסומים לצורכי הסברה בנושא.
הכנסת ה-16
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תמיכה בתוכנית ההתנתקות – הרב מלכיאור היה ח"כ הדתי היחיד שהצביע בעד יישום התוכנית.
- דו קיום יהודי-ערבי – במסגרת השדולה בכנסת לדו קיום יהודי-ערבי והפורום להסכמה אזרחית הרב מלכיאור השתתף בפעילות חברתית לקידום המיעוט הערבי ובפרויקטים רבים בתחום התקשורת.
- פעילות בתחומים סביבתיים – דוגמאות: הצעת חוק לתיקון חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, הצעת חוק המים (תיקונים: כבישים מזהמים ושיקום נחלי ישראל), הצעת חוק למדיניות לאומית לשמירה על שטחים פתוחים. בשנת 2005 הרב מלכיאור זכה לתואר "יקיר הסביבה" מארגון חיים וסביבה.
- חוקים חברתיים – קידום הצעות חוק רבות לשיפור מעמד הילד ויצירת שוויון מגדרי.
- גישור בין-דתי – הרב מלכיאור הוזמן לנאום בכינוסים רבים של אנשי דת בקהיר, באמריקה, בבריסל, בקטר, בירושלים ובעזה. בנוסף, היה שותף בהקמת "מוזאיקה", ארגון הפועל לקדם שיתוף פעולה בין-דתי.
הכנסת ה-17
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הקמת זרם חינוך ממלכתי חילוני-דתי ("החינוך המשלב") – הקמת רשת בתי ספר פלורליסטים משותפים לחילונים ודתיים.
- חוקים במסגרת "המהפך הסביבתי" – דוגמאות: חוק אוויר נקי, חוק המזהם משלם.
- חוקים בתחום החינוך והתרבות – דוגמאות: הארכת חוק חינוך חובה ל-12 שנות לימוד, העלאת תקציב הספריות הציבוריות על מנת לאפשר כניסה בחינם, קביעת תקציב קבוע למכינות קדם צבאיות.
- "חוג מימד-בינה-בית ברל" – חוג רעיוני לחברה צודקת המקיים דיון מעמיק על נושאים שעל סדר היום הציבורי. לצד פעילות החוג הוקם פורום צעירי מימד-בינה, שמורכב מעשרות צעירים, שקיימו ותכננו מפגשים ופעילויות חברתיות.
נציגי המפלגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רשויות המקומיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפלגת מימד התמודדה לראשונה לבחירות המקומיות שהתקיימו באוקטובר 2003. בבחירות שהתקיימו בנובמבר 2008 מימד צמצמה את מספר הרשויות בהן התמודדה.
בטבריה התמודדה מימד בשנת 2003 ברשימה משותפת עם מפלגת העבודה, "קדימה טבריה" בראשות דרור ללוש. הרשימה זכתה ב-2 מנדטים ודרור ללוש מונה לסגן ראש העיר ולמחזיק תיק החינוך. בבחירות 2008 מפלגת מימד המשיכה לסייע ללוש, שהתמודד לראשות העיר והריץ את רשימת 'הדבר הבא'.[15] הרשימה לזכתה ב-2 מנדטים ודרור ללוש קיבל 12.5% מהקולות לראשות העיר והגיע למקום השלישי.[16]
בפרדס חנה-כרכור התמודדה ב-2003 רשימת "ביחד למען המושבה בראשות אור לביא". הרשימה זכתה ל-5% מסך הקולות וזכתה במנדט אחד. בהתמודדות על ראשות העיר הגיע עו"ד אור לביא למקום השביעי עם 5% מהקולות.[17]
ברעננה, התמודדה ב-2003 חברת מועצת מימד לאה הלפרין, ברשימת "איכות חיים לרעננה" ברשות חיים ברוידא. הרשימה זכתה ב-2 מנדטים והלפרין התמנתה ליו"ר ועדת הביקורת. בבחירות של 2008 חברה הלפרין לרשימת "דרך אחרת – מימד נוסף" בראשות מלי פולישוק-בלוך. הרשימה זכתה במנדט אחד בלבד והלפרין נותרה מחוץ למועצה.[18] על פי ההסכם הלפרין הייתה אמורה להחליף את פולישוק-בלוך במועצה לקראת סוף 2009 אך ההסכם לא מומש.[19] בבחירות לכנסת ה-18 לאה הלפרין ומלי פולישוק-בלוך היו מועמדות מטעם מימד.
במודיעין, התמודדה ב-2003 רשימת שחר בראשות עופר גלנץ, שזכתה ב-2 מנדטים. גלנץ החזיק בתיק החינוך בעירייה עד להתפטרותו באפריל 2008, אז החליף אותו עו"ד משה לוי.[20] בבחירות ב-2008 רשימת "שחר עושים חינוך" התמודדה בראשות לוי וזכתה ב-2 מנדטים. בבחירות לכנסת ה-17 גלנץ היה מועמד מטעם מימד.
ברחובות התמודדה ב-2003 רשימת יחד בראשות שמעון קהלני, שזכתה במנדט אחד. בבחירות 2008 התמודד קהלני לראשות העיר ולרשימת יחד הצטרף עמרם אולמרט, אחיו של אהוד אולמרט.[21] קהלני זכה ב-8% מהקולות לראשות העיר ורשימתו לא עברה את אחוז החסימה.[22]
בחיפה התמודדה ב-2003 רשימת "מרצ חיפה שבלב-ודור שלום, מימד" בראשות אמיר גרינבוך. הרשימה זכתה למנדט אחד ושלמה יעקב רפפורט כיהן מטעם הסיעה כיו"ר ועדת עלייה וקליטה ויו"ר הוועדה נגד סמים ואלכוהול. ב-2008 התמודדה רשימת "חיפה שבלב אור לשכונות" בראשות אמיר גרינבוך. הרשימה זכתה ל-2% מהקולות בלבד ולא עברה את אחוז החסימה.
בנהריה התמודדה ב-2008 רשימת יחד בראשות משה דורון. במהלך הבחירות מימד חברה לרשימה משותפת עם הליכוד והאיחוד הלאומי, ששילבו את המועמדים שלהם במקומות 2 ו-3 ברשימה. הרשימה זכתה למנדט אחד ודורון זכה ל-6.5% מהקולות לראשות העיר והגיע למקום הרביעי.[23]
בבחירות ב-2003 מימד התמודדה במספר רשויות נוספות בהן לא עברה את אחוז החסימה: בעכו רשימת "צעירים למען שינוי" בראשות חגי סגל; בגדרה רשימה בראשות משה גהסי; באשקלון רשימה בראשות יורם גניש; בגבעת שמואל רשימה משותפת עם מפלגת העבודה בראשות מקס אביסרור; באופקים רשימה בראשות ד"ר עבאד אלגנאם.[24]
כנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ח"כים במפלגה בכנסות שבהן פעלה
|
|---|
 |
| כנסת | חברי כנסת / מועמדים | הערות |
|---|---|---|
| מועמדי המפלגה לכנסת ה-12 (1988) | יהודה עמיטל, חיים ריפל, טובה אילן | הרשימה לא עברה את אחוז החסימה |
| הכנסת ה-15 (1999) במסגרת ישראל אחת ולאחר מכן העבודה-מימד | מנדט אחד (מתוך 26 לרשימה כולה): מיכאל מלכיאור, יהודה גלעד | |
| הכנסת ה-16 (2003) במסגרת העבודה-מימד | מנדט אחד (מתוך 19 לרשימה כולה): מיכאל מלכיאור, טובה אילן | ב-21 בינואר 2006 פרש אפי אושעיה חבר העבודה מהכנסת. החליפה אותו טובה אילן. |
| הכנסת ה-17 (2006) במסגרת העבודה-מימד | מנדט אחד (מתוך 19 לרשימה כולה): מיכאל מלכיאור | ב-18 בדצמבר 2008 התפצלה הסיעה ומלכיאור הקים סיעת יחיד. |
| מועמדי המפלגה לכנסת ה-18 (2009) במסגרת התנועה הירוקה-מימד | מיכאל מלכיאור, יונינה פלנברג, אריאל פיקאר (רשימת מועמדים מלאה, הכוללת את נציגי התנועה הירוקה, ראו כאן) | הרשימה לא עברה את אחוז החסימה |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מפלגת מימד, האתר הרשמי (מאורכב)
מימד, התנועה להתחדשות הציונות הדתית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אמנת מימד-לובוצקי-ביילין: http://www.gavison-medan.org.il/general/?did=230&aid=1c9c12ed36ca52b559d2378022472b2b
- ^ אריה דיין, המימד המרכזי - מסתבר שאפשר לגייס את התורה גם לפשרה מדינית. ב"מימד, מפלגה דתית חדשה, מאמינים שבדרך הזו יוכלו בבוא היום אפילו לרשת את המפד"ל, כל העיר, 10 ביוני 1988
- ^ עלון שבות, תשמ"ג – עורך: יוסי אליאב
- ^ רשימת מימד לכנסת ה-12
- ^ שפירא א. (2008). "אנו מכריזים בזאת", עמ' 230
- ^ חוברת לסיכום פעילות סיעת "ישראל אחת" בכנסת ה-15 מושבים א' ו-ב'
- ^ ברק: אם לא אמצא פרטנר לשלום איישם את המהפכה האזרחית, באתר וואלה, 10 בספטמבר 2000
- ^ יאיר שלג, בכירים במימד פורשים בשל השותפות עם העבודה, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2002
- ^ ע. יוסף, לקראת הבחירות: מטה מסורתי, דתי ו... שמאלני, ינואר 2006
- ^ עמי אילון עוזב גם את מימד, באתר מאקו, 13 בדצמבר 2008
- ^ http://www.meimad.org.il/ArticlePage.asp?ArticleId=218
- ^ הרב מלכיאור מסביר מדוע ״מימד״ לא תתמודד בבחירות, באתר ערוץ 7
- ^ פורום להסכמה אזרחית בראשות השר הרב מלכיאור מוקם בימים אלה, הודעה של דובר ממשלת ישראל, 13/12/2000
- ^ יואב שטרן, לראשונה: הממשלה שוקלת לתחזק מסגדים כמו בתי כנסת, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2008
- ^ עמק וגליל, טבריה: דרור ללוש בראש 'הדבר הבא', באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 14 באוגוסט 2008
- ^ סיכום הבחירות בטבריה
- ^ כתב כאן ישראל, חיים געש יתמודד מול עמוס הירשברג בסיבוב השני בבחירות בפרדס חנה, באתר כאן נעים ישראל, 2000-01-03
- ^ ש. יונתן, האכזבת של הבחירות: פולישוק הכניסה רק מנדט אחד למועצה, נובמבר 2008
- ^ ארז כהן, רעננה: לאה הלפרין סוגרת חשבון עם מלי פולישוק, באתר nrg, 6 במרץ 2012
- ^ י. בן דרור, "עופר גלנץ התפטר מהמועצה", באתר mcity, אפריל 2008
- ^ ת. ולמר, הפילוג של משפחת אולמרט, באתר nrg, 27 באוקטובר 2008
- ^ תוצאות הבחירות לראשות עיריית חיפה
- ^ תוצאות הבחירות בנהריה:, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט)
- ^ ע. ברקת, רופא מוסלמי רץ למועצת העיר באופקים מטעם מימד, 2003