לדלג לתוכן

מיכאל מלכיאור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכאל מלכיאור
מיכאל מלכיאור, 2006
מיכאל מלכיאור, 2006
לידה 31 בינואר 1954 (בן 70)
כ"ד בשבט ה'תשי"ד
דנמרקדנמרק קופנהגן, דנמרק
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1986
מפלגה מפלגת מימד עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה ישראל אחת, עבודה-מימד,
העבודה-מימד-עם אחד, מימד
אתר רשמי
השר לענייני חברה ותפוצות
5 באוגוסט 19997 במרץ 2001
(שנה)
תחת ראש הממשלה אהוד ברק
חבר הכנסת
7 ביוני 199924 בפברואר 2009
(9 שנים)
כנסות 15 - 17
יו"ר הוועדה לזכויות הילד ה־2
17 בפברואר 20031 בפברואר 2005
(שנתיים)
יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט ה־17
17 במאי 200624 בפברואר 2009
(שנתיים)
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
פרס בונה הגשר (1993) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב מיכאל מלכיאור (נולד ב-31 בינואר 1954) הוא רב, ראש מפלגת מימד, לשעבר חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל מטעם העבודה-מימד.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל מלכיאור נולד בשנת 1954 בקופנהגן בירת דנמרק, לרב בנימין מלכיאור, הרב הראשי של דנמרק. במהלך שנות השבעים למד בישיבת הכותל בירושלים. בשנת 1980 קיבל הסמכה לרבנות וחזר לסקנדינביה על מנת לשמש כרב של אוסלו ואחר כך כרב הראשי של הקהילה היהודית בנורווגיה. באוסלו הוא יסד גן ילדים יהודי, חיזק את בתי הספר היהודיים של אחר הצהריים ויסד מקהלת ילדים בבית הכנסת. כן ייסד מרכז למזון כשר שסיפק אוכל כשר ליהודי פולין.[1]

בשנת 1986 עלה לישראל. בין היתר שימש כמנהל בינלאומי של קרן אלי ויזל בניו-יורק והתלווה לוויזל בביקור בברית המועצות בשנת 1986.[2]

קריירה פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995, לאחר רצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, החליט מלכיאור להצטרף לחיים הפוליטיים. בשנת 1996 נבחר כיו"ר הוועד המנהל של מפלגת מימד. שלוש שנים לאחר מכן נבחר כנציג מטעם תנועת מימד תחת רשימתו של אהוד ברק "ישראל אחת".

במהלך שנת 1999 בכנסת החמש עשרה נבחר לראשונה כחבר כנסת מטעם מפלגת מימד בתוך ישראל אחת, ומונה לשר לענייני חברה ותפוצות בממשלתו של אהוד ברק.

בשנת 2000, בעקבות כוונתו של ברק לקדם רפורמה שמטרתה הפרדת דת ומדינה הודיע מלכיאור כי מימד עלולה לפרוש בשל כך מהממשלה, בטענה כי מדובר בהפרה בוטה של ההסכם בין העבודה למימד בנושאי דת ומדינה.[3]

בשנת 2001 מונה לסגן שר החוץ בממשלת האחדות הלאומית.

לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה, בעקבות הנכונות לויתורים של אהוד ברק, התגלעה מחלוקת במפלגת מימד לגבי המשך הריצה המשותפת עם מפלגת העבודה. מלכיאור הצליח להעביר החלטה על המשך ההליכה עם מפלגת העבודה דבר שגרם לפרישה של כמה חברים מהמפלגה.[4] בעקבות זאת, התחזק מעמדו של מלכיאור במפלגת מימד.

בכנסת ה-16 נתמנה ליו"ר ועדת זכויות הילד, ובנוסף עמד בראשות שדולה לאיכות הסביבה ושדולה למען דו קיום יהודי-ערבי בכנסת. בשנת 2005, עם כניסת מפלגת העבודה לממשלה, מונה לסגן שרת המדע, התרבות והספורט וכיהן בתפקיד מספר חודשים. לאחר מכן נענה לבקשת ראש הממשלה, אריאל שרון, והחליף את השר נתן שרנסקי עם התפטרותו מהממשלה, כסגן שר לענייני חברה ותפוצות במשרד ראש הממשלה.

בכנסת ה-17 מונה מלכיאור ליושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט ועסק בין היתר, בדברים הבאים:

חינוך:

דת ומדינה:

  • חוק יחסי ממון: אושר תיקון הקובע כי בגירושים הרכוש יחולק גם ללא גט, אשר לטענת יוזמיו ימנע סחיטה של נשים בידי בעליהן.[8]

איכות סביבה:

  • בשיתוף עם ח"כ דב חנין הוביל מלכיאור את השדולה הסביבתית וסדרה של חוקים סביבתיים.
  • הצעת חוק חיסכון אנרגיה במוסדות ציבור: הצעת חוק שעברה בקריאה טרומית. החוק קבע וסתי החימום והקירור של המזגנים יוגבלו ל-24 מעלות בקיץ ו 25 מעלות בחורף, כיבוי מחשבים וציוד חשמלי לא חיוני יחויב על פי חוק, בכלל מוסדות הציבור יותקנו נורות חסכוניות, ימונה אחראי התייעלות כפוף לשר התשתיות אשר יציב יעדי התייעלות ויוודא עמידה, לא יבנה מבנה ציבור שלא יהיה בניין ירוק.
  • חוק "המזהם משלם", כולל תיקונים ל-13 חוקים שונים אשר מחמירים את הענישה ומעלים את הקנסות על עבירות של זיהום ופגיעה בסביבה על מנת להפוך את הזיהום ללא משתלם כלכלית.[9]

הבחירות לכנסת ה-18

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לכנסת ה-18 עמד מלכיאור בראש הרשימה "התנועה הירוקה-מימד" יחד עם ערן בן ימיני. המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.

בדצמבר 2007 הוענק למלכיאור "פרס ליבהבר" לסובלנות דתית מהתנועה הקונסרבטיבית בישראל.[10]

בשנת 2009 הוענק למלכיאור אות אביר איכות השלטון בקטגוריית הרשות המחוקקת מטעם התנועה למען איכות השלטון בישראל.

גופים אזרחיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות פעילותו בכנסת, מלכיאור הקים גופים אזרחיים שהתמחו בתחומי פעילותו הפרלמנטרית.[11]

הפורום לפעולה אזרחית: המאבק על מיסוי רווחי הגז

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנת 2010 הוביל מלכיאור את המאבק למיסוי תגליות הגז מול חופי ישראל, במסגרת פעילותו בפורום לפעולה אזרחית, מאבק שליווה את הדיון הציבורי הנרחב בנושא ואת תהליך מינויה של ועדת ששינסקי והדיון הפוליטי במסקנותיה.

בית מועצת יחד - הפורום להסכמה אזרחית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפורום להסכמה אזרחית הוקם בשנת 2001. הפורום שואף ליצירת שינוי חברתי נרחב בכל רמות החברה דרך עבודה עם אזרחים מכל חלקי האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית, גברים ונשים, כולל קבוצות של יהודים חרדים וערבים דתיים מסורתיים. העשייה מתבצעת באמצעות למידה דיאלוגית ('הדיאלוג הדליברטיבי') בה מתדיינים בנושא 'הטוב המשותף' - מגדירים אותו ופועלים למימושו, וכן מקיימים דיאלוג גם בנושאי מחלוקת בסיסיים. בין פעילותיו העיקריות של הפורום: כנס יפו, פרלמנט נוער של הערים המעורבות בישראל, דיאלוג דליברטיבי.[12]

רשת מיתרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מיתרים

בשנת 2002 יסד את רשת מיתרים. מיתרים יוצרת אקלים חינוכי שבו מתחנכים בעלי זהויות יהודיות שונות בצוותא ובו מתקיים חינוך יהודי המבוסס על המורשת היהודית כנדבך מרכזי בתפיסת העולם החינוכית, בגישה לא כפייתית, המאפשרת ריבוי פרשנויות וביטויים למורשת היהודית. המפגש מאפשר שותפות המתבטאת בחברות, בלמידה, בחוויה ובמעשה. הדינמיקה הקבוצתית בקרב התלמידים, ההורים והצוות המקצועי, מתמודדת עם קונפליקטים ואתגרים שנתפסים כהכרח חינוכי לחינוך יהודי פלורליסטי ולא כמכשול ללמידה.[11]

מוזאיקה - המרכז ליישוב סכסוכים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב מלכיאור משמש יושב ראש של מוזאיקה. המרכז הוא בית מקצועי לבניית הבנות והסכמות בין פרטים, ארגונים, קבוצות וקהילות. המרכז דוגל בגישה של גישור המתבססת על היכולות של כל אדם לפתור מחלוקות ולפעול בשיתופי פעולה בעזרת כלים מעולם הגישור. מוזאיקה מתמחה במגוון שיטות ליישוב סכסוכים בהסכמה החל מגישור, דרך בניית הסכמות וכלה בהקניית כלים למערכות יחסים אפקטיביות ותקשורת בונה. מוזאיקה תומכת בפעילות של שלושים ושלושה מרכזי גישור ודיאלוג ברחבי המדינה.

מוזאיקה - היוזמה הדתית לשלום במזרח התיכון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוזמת השלום הדתית נוסדה על ידי הרב מלכיאור והשייח עבדאללה נימר דרוויש מייסד התנועה האסלאמית בישראל. מטרתה להביא לשינוי בפרדיגמה לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני בהתבסס על:

  • דיאלוג ערכי-מוסרי המתבסס על האמונה ועל ערכי הדת המשותפים ליהדות ולאסלאם.
  • הכרה הדדית בזכות ההגדרה העצמית של העמים.
  • ביסוס ההכרה על הסכמות פוליטיות, ערכיות ודתיות.

היוזמה פועלת בקרב מנהיגות דתית יהודית, מוסלמית ונוצרית בישראל, ברשות הפלסטינית ובמזרח התיכון, ליצירת קואליציה דתית הרואה במרכיב הזהות הדתית אמצעי חיוני להשגת השלום באזור.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב מלכיאור מכהן כרבה של קהילת "בית בויאר" בתלפיות. במקביל הוא מכהן כרבה של נורווגיה, שם הוא נצר לשושלת של רבנים מקומיים.

מלכיאור נשוי, אב לחמישה וסב לנכדים, גר בירושלים. בנו הרב יואב מלכיאור בוגר ישיבת נהר-דעה משמש כרבה של קהילת אוסלו בנורווגיה. בנו איתן היה דוקטורנט לסוציולוגיה ותלמידו של הרב עדין שטיינזלץ, נפטר מסרטן ביולי 2012 בגיל 36. בנו הרב יאיר מלכיאור משמש כרב הראשי של דנמרק.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיכאל מלכיאור בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אוסלו:רב צעיר כשודד ים..., מעריב, 4 באוקטובר 1985
  2. ^ גורבאצ'וב מעוניין להפגש עם ויזל, מעריב, 28 באוקטובר 1986
  3. ^ ברק: אם לא אמצא פרטנר לשלום איישם את המהפכה האזרחית, באתר וואלה, 10 בספטמבר 2000
  4. ^ יאיר שלג, בכירים במימד פורשים בשל השותפות עם העבודה, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2002
  5. ^ אירית מגל ומתן חודורוב, ‏חוק לימוד חובה יוארך עד כיתה י"ב, באתר גלי צה"ל, 24 בדצמבר 2007
  6. ^ קובי נחשוני, הזרם הדתי-חילוני: 8 בתי ספר יוצאים לדרך, באתר ynet, 31 באוגוסט 2008
  7. ^ מרב יודילוביץ', הכנסת אישרה תיקון לחוק הספריות הציבוריות, באתר ynet, 17 ביולי 2007
  8. ^ לירן דנש, אריק בנדר וענת שיחור-אהרונסון, בשורה לעגונות: חלוקת רכוש משותף ללא גט, באתר nrg‏, 5 בנובמבר 2008
  9. ^ גלית שפיר, הכנסת אישרה את חוק "המזהם משלם", באתר כלכליסט, 29 ביולי 2008
  10. ^ נטע סלע, הקונסרבטיבים: 3 רבות ורב הוסמכו בירושלים, באתר ynet, 11 בדצמבר 2007
  11. ^ 1 2 ענבל לרנר, ‏איפה הם היום:הרב מיכאל מלכיאור, באתר כיפה, 2 במרץ 2015
  12. ^ יפעת מזרחי, קריאה לפעולה: פיתוח תיירות במגזר הערבי, באתר ynet, 18 בדצמבר 2015
מיכאל מלכיאור - תבניות ניווט