אורה נמיר

אורה נמיר
לידה	1 בספטמבר 1930; חדרה, פלשתינה (א"י)
פטירה	7 ביולי 2019 (בגיל 88); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	חוגלה
השכלה	סמינר לוינסקי, מכללת האנטר
מפלגה	המערך, העבודה
בן או בת זוג	מרדכי נמיר
	13 ביולי 1992 – 31 בדצמבר 1992; (172 ימים)
תחת ראש הממשלה	יצחק רבין
	→ יצחק שמיר יוסי שריד ←
	31 בדצמבר 1992 – 21 במאי 1996; (3 שנים)
תחת ראשי הממשלה	יצחק רבין ושמעון פרס
	→ יצחק רבין אלי ישי ←
	21 בינואר 1974 – 21 במאי 1996; (22 שנים)
כנסות	8 - 13
	12 בינואר 1979 – 13 באוגוסט 1984; (5 שנים)
	→ אהרון ידלין נחמן רז ←
	13 באוגוסט 1984 – 13 ביולי 1992; (7 שנים)
	→ מנחם פרוש עמיר פרץ ←
	1996–2000; (כ־4 שנים)
	→ משה בן-יעקב יצחק שלף ←

אורה נמיר (1 בספטמבר 1930 – 7 ביולי 2019) הייתה חברת הכנסת, שרה בממשלות ישראל ושגרירת ישראל בסין.

ביוגרפיה

נמיר נולדה בחדרה למרים טיכטנברג, מהעיר זדולבונוב, ופנחס טויב, מהעיר קובל. בהיותה בת שש עברה עם הוריה למושב חוגלה, שם גדלה והתחנכה. במלחמת העצמאות שירתה כקצינה. סיימה את סמינר לוינסקי למורים. בכנסת השנייה (1951–1955) הייתה מזכירת סיעת מפא"י והנהלת הקואליציה. לאחר מכן יצאה לארצות הברית, עבדה בצוות הקונסוליה הישראלית ושימשה כמזכירה במשלחת ישראל לאו"ם^[1]. כמו כן לימדה עברית בבית הקונסול הכללי בארצות הברית אברהם הרמן. במקביל למדה לימודים קלאסיים וספרות אנגלית במכללת האנטר בניו יורק. בעקבות פציעה במהלך אימון ספורט נאלצה לשוב לישראל.

בשנת 1959 נישאה למרדכי נמיר, אז ראש עיריית תל אביב, שהיה מבוגר ממנה ב-33 שנים. כאשת ראש העיר היא השתתפה בפעילויות ציבוריות^[2]^[3] וייצגה את ישראל בביקורים של ראש העיר ורעייתו מחוץ לישראל. ביקורה בהודו בשנת 1961 תואר במעריב: "רעיית ראש העיר, גב' אורה נמיר, אינה רק מלווה פסיבית. היא מקיימת פגישות עם עיתונאיות, הרצאות ומסיבות חברתיות. 'היו מקרים רבים שרצו אחריה יותר מאשר אחרי' מדגיש מר נמיר"^[4]. בשנת 1965 היא כובדה בחיתוך הסרט בפתיחת כלבו שלום^[5]. ביוני 1967 החליפה את דבורה נצר כמזכירת ארגון אמהות עובדות בתל אביב^[6]. באפריל 1970 נבחרה למזכירות הארצית של מועצת הפועלות^[7]. נמיר תבעה שהארגון יפעל יותר בקרב חברות התנועה ויצאה נגד טשטוש הזהות הפוליטית של התנועה^[8]. בשנים 1967–1979 כיהנה כמזכ"ל "נעמת" בתל אביב וכחברה במזכירות הארצית של הארגון עד 1974.

באוגוסט 1973 בחרה מחלקת החברות של מפלגת העבודה את נמיר כנציגתן ודרשה מהועדה המסדרת להציב אותה במקום ריאלי ברשימת המערך לכנסת^[9]. היא שובצה במקום ה-50 ברשימת המערך לבחירות לכנסת השמינית^[10]. בשנת 1974 נבחרה לכנסת השמינית, וכיהנה ברציפות עד שנת 1996, מטעם המערך ומפלגת העבודה. בדצמבר 1975 מונתה על ידי ראש הממשלה יצחק רבין ליושבת ראש הוועדה לבדיקת מעמד האישה בישראל^[11] והוציאה את הדו"ח הראשון בנושא זה אשר התפרסם בפברואר 1978 תחת הכותרת "צוותי הוועדה למעמד האשה - דיונים וממצאים"^[12]. אחת ההמלצות המרכזיות בדו"ח הייתה להקים רשות ממלכתית למעקב אחר מעמד האשה, המלצה שלא יושמה. המלצות אחרות היו לחוקק את חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, לשריין לנשים 25% מהמקומות בכנסת, לפתוח לנשים את כל התפקידים בצה"ל שאינם תפקידי לחימה, הפעלת יום לימודים ארוך וחינוך חובה מגיל 3, והענקת הטבות למשפחות חד-הוריות.

בכנסות ה-9 וה-10 הייתה יו"ר ועדת החינוך והתרבות של הכנסת ובכנסות ה-11 וה-12 הייתה יו"ר ועדת העבודה והרווחה. במסגרת תפקידה זה הוציאה את חברי הוועדה לסיורים רבים במפעלי תעשייה, על מנת שיוכלו להיווכח בתנאי העסקת העובדים ושידברו ישירות עם ציבור הפועלים.

לקראת הבחירות לכנסת ה-13 התמודדה על ראשות מפלגת העבודה מול יצחק רבין, שמעון פרס וישראל קיסר והגיעה למקום הרביעי בפריימריז. נמיר נבחרה בדירוג גבוה בפריימריז לקביעת הרשימה והייתה לאישה הבכירה במפלגה. בממשלת רבין השנייה (בשנים 1992–1996) כיהנה תחילה כשרה לאיכות הסביבה ולאחר כחמישה חודשים, בעקבות לחץ תקשורתי וציבורי על כך שאין שר במשרה מלאה במשרד העבודה והרווחה, מונתה על ידי רבין לשרת העבודה והרווחה. בכהונתה שופרו תנאי העובדים והמובטלים, אולם למרות התנגדותה הואץ ייבוא עובדים זרים לישראל, דבר שפגע במעמדו של העובד הישראלי. בנוסף, צוטטו בתקשורת אמירותיה, כי "לחלק מהעולים מחבר המדינות יש נורמה של גילוי עריות" ו-"שליש מהעולים קשישים, שליש נכים, וכמעט שליש - אמהות חד-הוריות"^[13]^[14].

בפריימריז של מפלגת העבודה, לקראת הבחירות לכנסת ה-14, דורגה במקום ה-13, הפסידה את תואר "האישה הבכירה" לדליה איציק וגם מערכת היחסים המעורערת בינה ובין יו"ר המפלגה, שמעון פרס, הביאו אותה לפרוש מהפוליטיקה. בין 1996 ל-2000 כיהנה כשגרירת ישראל בסין ושגרירה לא-תושבת במונגוליה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-16 הוצבה במקום החמישי, הסמלי בעיקרו, ברשימת עם אחד^[15], ולא נבחרה לכנסת לאחר שהמפלגה זכתה ב-3 מנדטים.

עמדה בראש הוועד המנהל של מכון אבשלום.

נמיר התגוררה שנים רבות בתל אביב, על גבול דרך נמיר הקרויה על שמו של בעלה המנוח.

נפטרה ב-7 ביולי 2019, בגיל 88^[16]. נטמנה בבית העלמין של מושב חגלה.

קישורים חיצוניים

אורה נמיר, באתר הכנסת
אורה נמיר, באתר כנסת פתוחה
דוד תדהר (עורך), "אורה נמיר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4762
אליס שלוי, אורה נמיר, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
משפחת טויב מאיר, משפחת אביה של נמיר, באתר ארגון יוצאי קובל
חלוצה מרכזית, על אורה נמיר בבלוג אל מדף ספרי ההיסטוריה.

הערות שוליים

^ אינגה דויטשקורן, אורה נמיר, מעריב, 9 בינואר 1974
^ נשי קונגרס יול"ה אורחות אורה נמיר, דבר, 22 בנובמבר 1960
תחרות ציירי אופנה, למרחב, 10 במרץ 1963
^ יהודה וינקלר, אירוח ועיתונאים, חרות, 9 באוגוסט 1965
^ צבי אלגת, נמיר יצא כנציג העיר - והופיע כנציג המדינה, מעריב, 27 בדצמבר 1961
^ נפתח כל בו שלום, חרות, 10 בספטמבר 1965
^ אורה נמיר - מזכירת א.א.ע, דבר, 27 ביוני 1967
^ נבחרה מזכירות פעילה חדשה במוע' הפועלות, דבר, 30 באפריל 1970
^ מרים גורן, שתי גישות לעבודת מועצת הפועלות, דבר, 21 בפברואר 1973
^ אורה נמיר נבחרה לייצג חברות "העבודה" בכנסת, דבר, 29 באוגוסט 1973
^ 23 רשימות הוגשו לבחירות לכנסת, דבר, 26 בספטמבר 1973
^ נמיר בראש ועדה לעניין מעמד האשה, דבר, 1 בינואר 1976
ועדה לקידום מעמד האשה, דבר, 16 בפברואר 1976
^ 241 המלצות לשיפור מעמד האשה, דבר, 23 בפברואר 1978
^ צבי בראל, כן לשד העדתי, באתר הארץ, 2 בינואר 2013
^ אלכס טנצר, שוב מעלילים על העולים, באתר nrg‏, 20 בנובמבר 2009
^ סמדר שילוני, "עם אחד" הציגה את רשימתה; נמיר במקום חמישי, באתר ynet, 11 בדצמבר 2002
^ חברת הכנסת לשעבר אורה נמיר נפטרה בגיל 88, באתר "סרוגים", 7 ביולי 2019

[1] אינגה דויטשקורן, אורה נמיר, מעריב, 9 בינואר 1974

[2] נשי קונגרס יול"ה אורחות אורה נמיר, דבר, 22 בנובמבר 1960
תחרות ציירי אופנה, למרחב, 10 במרץ 1963

[3] יהודה וינקלר, אירוח ועיתונאים, חרות, 9 באוגוסט 1965

[4] צבי אלגת, נמיר יצא כנציג העיר - והופיע כנציג המדינה, מעריב, 27 בדצמבר 1961

[5] נפתח כל בו שלום, חרות, 10 בספטמבר 1965

[6] אורה נמיר - מזכירת א.א.ע, דבר, 27 ביוני 1967

[7] נבחרה מזכירות פעילה חדשה במוע' הפועלות, דבר, 30 באפריל 1970

[8] מרים גורן, שתי גישות לעבודת מועצת הפועלות, דבר, 21 בפברואר 1973

[9] אורה נמיר נבחרה לייצג חברות "העבודה" בכנסת, דבר, 29 באוגוסט 1973

[10] 23 רשימות הוגשו לבחירות לכנסת, דבר, 26 בספטמבר 1973

[11] נמיר בראש ועדה לעניין מעמד האשה, דבר, 1 בינואר 1976
ועדה לקידום מעמד האשה, דבר, 16 בפברואר 1976

[12] 241 המלצות לשיפור מעמד האשה, דבר, 23 בפברואר 1978

[13] צבי בראל, כן לשד העדתי, באתר הארץ, 2 בינואר 2013

[14] אלכס טנצר, שוב מעלילים על העולים, באתר nrg‏, 20 בנובמבר 2009

[15] סמדר שילוני, "עם אחד" הציגה את רשימתה; נמיר במקום חמישי, באתר ynet, 11 בדצמבר 2002

[16] חברת הכנסת לשעבר אורה נמיר נפטרה בגיל 88, באתר "סרוגים", 7 ביולי 2019

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

שרי הרווחה והביטחון החברתי בממשלות ישראל
שרי הסעד (1948–1977)	יצחק מאיר לוין • חיים משה שפירא • פרץ נפתלי • יוסף בורג • מיכאל חזני • ויקטור שם-טוב • יצחק רבין • זבולון המר • משה ברעם
שרי העבודה והרווחה (1977–2003)	מנחם בגין • ישראל כץ • אהרן אבוחצירא • אהרן אוזן • משה קצב • יצחק שמיר • רוני מילוא • אורה נמיר • אלי ישי • רענן כהן • שלמה בניזרי • אריאל שרון
שרי הרווחה (2003–2007)	זבולון אורלב • אהוד אולמרט
שרי הרווחה והשירותים החברתיים (2007–2016)	יצחק הרצוג • משה כחלון • מאיר כהן • בנימין נתניהו • חיים כץ
שרי העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (2016–2021)	חיים כץ • בנימין נתניהו • אופיר אקוניס • איציק שמולי
שרי הרווחה והביטחון החברתי (2021 ואילך)	מאיר כהן • יעקב מרגי

יושבי ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת
יושבי ראש ועדת החינוך והתרבות (2003-1949)	שושנה פרסיץ • אלימלך-שמעון רימלט • משה קול • אלימלך-שמעון רימלט • אברהם כץ • אלימלך-שמעון רימלט • אברהם כץ • אברהם שכטרמן • אהרן ידלין • אורה נמיר • נחמן רז • מיכאל בר-זוהר • דליה איציק • אברהם בורג • עמנואל זיסמן • זבולון אורלב
יושבי ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט (מ-2003)	מלי פולישוק-בלוך • אברהם פורז • אילן שלגי • מיכאל מלכיאור • זבולון אורלב • אלכס מילר • עינת וילף • עמרם מצנע • יעקב מרגי • ניצן הורוביץ • רם שפע • שרן השכל • יוסי טייב

יושבי ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת
יושבי ראש ועדת העבודה (1949–1977):	עקיבא גוברין • פנחס לבון • עקיבא גוברין • משה ברעם • עקיבא גוברין • משה ארם • משה ברעם • שושנה ארבלי-אלמוזלינו
יושבי ראש ועדת השירותים הציבוריים (1949–1977):	אברהם רקנאטי • בנימין אבניאל • אריה אלטמן • משה ארם • נחום ניר-רפאלקס • שלמה רוזן • חייקה גרוסמן-אורקין
יושבי ראש ועדת העבודה והרווחה (1977–1999):	מנחם פרוש • אורה נמיר • יוסי כץ • עמיר פרץ • מקסים לוי
יושבי ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות (1999-2021):	דוד טל • יאיר פרץ • שאול יהלום • חיים כץ • שאול יהלום • יצחק גלנטי • משה שרוני • חיים כץ • אלי אלאלוף • חיים כץ
יושבי ראש ועדת העבודה והרווחה (מ-2021):	אפרת רייטן • ישראל אייכלר

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אורה נמיר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אורה נמיר