ריקוד דגלים

ריקוד דגלים (בהלחם: ריקודגלים) או מצעד הדגלים, הוא מצעד המתקיים מדי שנה ביום ירושלים, כ"ח באייר בירושלים כדי לחגוג את איחוד העיר בעקבות הניצחון בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים. החוגגים מקיימים תהלוכה גדולה המלווה בשירה, ריקודים ובהנפת דגלי ישראל. התהלוכה יוצאת ממרכז העיר, נכנסת אל העיר העתיקה ומסתיימת בכותל המערבי בתפילה רבת-משתתפים.^[1]

המצעד מזוהה כמעט באופן בלעדי עם הציונות הדתית.^[2]

ריקוד דגלים בירושלים

ראשית המצעד במנהגם של הרב צבי יהודה הכהן קוק ותלמידי ישיבת מרכז הרב, לצעוד לכותל דרך רחוב יפו בשירה ובריקודים, בשעות הלילה לאחר סיום עצרת החג בהיכל הישיבה. מנהג זה החל בשנת תשכ"ח (1968).^[3]^[4] בשנת תשל"ד (1974) יזם יהודה חזני, תלמיד הישיבה, הבאת תזמורת וצירופם של בני ישיבות תיכוניות לאירוע.^[5] עם השנים עבר האירוע לשעות היום, כדי לאפשר לאנשים נוספים ליטול חלק בצעדה.^[6] משלהי המאה ה-20 החלה עמותת "עם כלביא" לארגן את הצעדה.^[7] האירוע ממומן על ידי העמותה, עיריית ירושלים, משרד החינוך והחברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי.^[8]

במהלך האירוע הצועדים נושאים דגלי ישראל, מלווים בתזמורות ניידות על גבי משאיות שמנגנות מוזיקה חסידית. במספר נקודות בדרך מוקמות במות עליהן מופיעים אמנים שונים. ברוב השנים החל המצעד מאזור מרכז העיר ירושלים, מגן העצמאות או מגן סאקר, עלה מזרחה לכיוון רחוב יפו, דרך כיכר ספרא, ועד לכיכר צה"ל. בשלב זה מתפצלים הצועדים ונכנסים לעיר העתיקה דרך שעריה, עד שלבסוף מגיעים כולם לכותל המערבי, שם מתקיימת הרקדה המונית בשיתוף זמרים ואישי ציבור.

ב-2009, ביקש ראש הממשלה בנימין נתניהו מהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין להורות על ביטול המצעד עקב ביקורו של השליח האמריקאי ג'ורג' מיטשל בירושלים וחשש שהמצעד יגרום להפרות סדר ולפגיעה בחיי אדם. וינשטיין דחה את בקשתו לאחר שבהתייעצות עם המשטרה לא הועלו חששות כאלו והשב"כ לא פנה אליו בנוגע לכך.^[9] מתחילת שנות האלפיים נהוגה במצעד הפרדה מגדרית, והגברים והנשים הולכים במקביל בשני מסלולים שונים. עד שנת 2010 נהגו הצועדים להיכנס לעיר העתיקה גם דרך שער האריות, כדי לשחזר את המסלול שעברו הצנחנים בקרב שחרור ירושלים, אך מאז אסרה המשטרה להיכנס דרך שער זה.^[10] בשנת 2011 הסיטה המשטרה את מסלול הצעדה מזרחה, והוא עבר משייח' ג'ראח לאורך שדרות בר-לב, וכמו בעבר נכנסו לעיר העתיקה דרך כמה משעריה. בשנת 2010 השתתפו במצעד מעל 100 אלף איש.^[11] בשנת 2017, לכבוד 50 שנה לאיחוד ירושלים, האירוע הקיף את העיר העתיקה גם ממזרח, ונכנסו אליה גם דרך שער האשפות.^[12]

במאי 2021 נערכה צעדת הדגלים במקביל לעיד אל פיטר. לאחר פרוץ המהומות בירושלים נפסק המצעד כשעתיים מראשיתו, כשנשמעו בעיר אזעקות בעקבות ירי רקטות מרצועת עזה על ידי החמאס. המשטרה הורתה על פיזורו ובכותל נערכה עצרת, במקביל להתפרעויות ערבים ברחבי הר הבית. בעקבות ירי הרקטות החל מבצע שומר החומות. לאחר המבצע תוכנן מצעד נוסף, שלא על ידי עמותת "עם כלביא", אלא על ידי כמה תנועות מהציונות הדתית ומועצות אזוריות.^[13] הצעדה תוכננה ל-10 ביוני אך בוטלה על ידי המשטרה.^[14] ב-13 ביוני הושבעה הממשלה ה-36, אשר אישרה את קיום המצעד ב-15 ביוני, למרות איומי החמאס שהדבר יוביל להסלמה ביטחונית.^[15]

אלימות

ברבות מהצעדות וביתר שאת אחרי 2021 - אירעו חיכוכים בין משתתפים בצעדה לבין ערבים תושבי מזרח ירושלים. החיכוכים כללו אלימות פיזית ומילולית משני הצדדים.^[16]^[17]^[18] לאור זאת ביקרו במרצ את עצם קיומו.^[19] בשנים 2015 ו-2016 דחה בג"ץ עתירות שהגישו עמותת "עיר עמים" וארגון "תג מאיר" שדרשו למנוע את מעבר המצעד ברובע המוסלמי.^[7]

בחלק מהשנים קבוצות מקרב הצועדים קראו קריאות כמו "מוות לערבים"^[20] ו"מוחמד מת", ושרו שירי נקמה - "שיישרף לכם הכפר" ו"וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי".^[21]^[22] בשנים 2022-2024 היו צועדים שקראו קריאות גזעניות ותקפו עיתונאים ועוברי אורח.^[23]^[24]^[25] בשנת 2023 גינה משרד החוץ של ארצות הברית קריאות גזעניות שנשמעו בתוך האירוע.^[26]

בערים נוספות

החל מהעשור הראשון של המאה ה-21 נערכים ביום ירושלים מצעדים דומים בערים נוספות בישראל. במצעדים אלו משתתפים חניכי תנועות נוער דתיות לאומיות, ארגונים דתיים מקומיים, אנשי הגרעינים התורניים תושבי הערים וגורמים נוספים.