לדלג לתוכן

טיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
שיחה
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

טיפול בהפרעת דחק פוסט־טראומטית הינו טיפול שנועד לסייע לאנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית (או פוסט־טראומה, או PTSD). פוסט־טראומה היא הפרעה פסיכיאטרית המאופיינת במחשבות וזכרונות חודרניים, חלומות או פלאשבקים של האירוע, הימנעות מאנשים, מקומות ופעילויות המזכירים לאדם את האירוע, אמונות שליליות מתמשכות על עצמך או על העולם, שינויים במצב הרוח ורגשות מתמשכים של כעס, אשמה או פחד, שינויים בעוררות כגון עצבנות מוגברת, התפרצויות כעס, עוררות יתר (אנ') או קשיי ריכוז ושינה.[1]

אנשים רבים הסובלים מ-PTSD חווים גם תחושת ניתוק או ריחוק מחבריהם ובני משפחתם.[2] לעיתים קרובות, אנשים עם PTSD סובלים גם ממחלות פסיכיאטריות נלוות כמו הפרעת חרדה, דיכאון ושימוש לרעה בסמים. זיהוי המחלות הנלוות חשובה לשם מציאת הטיפול המתאים ביותר עבור המטופל. [3]

קיימות דרכים שונות לטפל בפוסט־טראומה, כאשר המרכזיות הן טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי. בשנת 2019 רוכזו ההמלצות של חמישה גופים רשמיים ביחס לטיפול במבוגרים עם פוסט־טראומה.[4] מתוך הסיכום עלה כי ההמלצה החזקה ביותר היא לבצע טיפול פסיכולוגי הממוקד באירוע הטראומטי.[4] סוגים נפוצים של טיפולים כאלה הם חשיפה ממושכת, עיבוד מחדש במסגרת טיפול קוגניטיבי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי ממוקד בטראומה (אנ'), או EMDR.[4] עלה גם כי תרופות מסוג SSRI הן האפקטיביות ביותר בטיפול בהפרעה.[4] רוב הגופים העדיפו את הטיפול הפסיכולוגי על פני הטיפול התרופתי.[4]

המלצות דומות עלו גם בסיכום משנת 2024 של המחלקה לטיפול בחיילים משוחררים בארצות הברית.[5] המחלקה המליצה על פסיכותרפיה על פני טיפול תרופתי. מבין שיטות הטיפול, היא המליצה על תרפיית עיבוד קוגניטיבי (אנ'), EMDR ותרפיית חשיפה ממושכת.

מטא-אנליזה שהשוותה בין טיפול תרופתי לבין טיפול פסיכולוגי מצאה שבסיום הטיפול לא היה הבדל ביעילותם של שני הטיפולים, אך במועד המעקב האחרון (כלומר משך זמן מסוים לאחר שהטיפול הסתיים), היתה עדיפות לטיפול הפסיכולוגי על פני הטיפול התרופתי.[6] אין יתרון לטיפול משולב על פני טיפול פסיכולוגי בלבד, אך טיפול משולב כן עדיף על פני טיפול תרופתי בלבד.[6]

אופי מחלת ה־PTSD והתגובה לטיפול משתנים מאדם לאדם, לכן צריך לנסות טיפולים ושילובים שונים על מנת למצוא את הטיפול המתאים. מומלץ לפנות למטפלים ומטפלות המתמחים בטיפול בפוסט-טראומה.[7] איגוד החרדה והדיכאון של אמריקה (אנ') ממליץ לפנות לעזרה מקצועית למי שסובל כמה שבועות או יותר מתסמינים המפריעים לתפקוד היומיומי.

פסיכותרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הטיפולים הנפשיים עבור PTSD מבוססים על הגישה הקוגניטיבית, הגישה ההתנהגותית, או שתיהן יחד. הגישה הקוגניטיבית עובדת על שינוי דרכי חשיבה, הגישה ההתנהגותית עובדת על חשיפה (אנ') למצב המלחיץ. הטיפולים הנפשיים נחלקים לכאלה המתמקדים בטראומה, ודורשים מהמטופל להיזכר באירוע הטראומתי [8] לכאלה שאינם מתמקדים בטראומה, ובמקום זאת מסייעים למטופל להתמודד עם מצבו בהווה. חלק מהטיפולים מבוצעים בהנחייה של מדריך טיפולי כתוב וקבוע. [9]

הטיפול הפסיכותרפויטי לבעלי פוסט־טראומה אינו פשוט, ו-16% מהמטופלים נושרים (אנ') מהטיפול.[10] הנשירה גבוהה במיוחד כאשר הטיפול הנפשי מתמקד בטראומה, ודורש מהמטופל להיזכר באירועים הקשים שחווה.[10]

טיפול קוגניטיבי־התנהגותי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טיפול קוגניטיבי-התנהגותי

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מתמקד במחשבות ובהתנהגויות של הפרט בניסיון לסייע לו. CBT משלב בדרך־כלל חשיפה מבוקרת לאירוע הטראומתי, הסברים ביחס להפרעה וטכניקות להפחתת דחק. כמה טכניקות CBT נפוצות הן:

טיפול קוגניטיבי־התנהגותי יכול להתבצע גם מבלי להתמקד בטראומה. גם במקרים אלה, הטיפולים יעילים.[11][12]

איגוד הפסיכולוגים האמריקאי ממליץ בחום על CBT לטיפול ב־PTSD.[13]

טיפול קוגניטיבי־התנהגותי ממוקד בטראומה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד בטראומה (TF-CBT) (אנ') פותח על ידי אנתוני מנרינו, ג'ודית כהן ואסתר דבלינגר באמצע שנות ה-90 כדי לעזור לילדים ולמתבגרים עם PTSD. מטרת הטיפול לזהות ולשנות דפוסי חשיבה והתנהגות בעיתיים המתמקד באירוע הטראומתי. בטיפול זה, המטופל עובד על הזכרונות שלו ביחס למאורע הטראומתי בסביבה בטוחה ומובנית. במהלך הטיפול, המטפלת מנסה לתקן תפיסות ומחשבות שליליות וכן חושפת את המטופל לטריגרים באופן הדרגתי. בקרב ילדים ומתבגרים, הטיפול נמשך 8 עד 25 מפגשים.[14] יש נסיונות לפתח גרסאות מותאמות תרבות של TF-CBT על מנת לשפר את הצלחת הטיפול.[15]

מחקרי מטא־אנליזה מצאו ששיטת טיפול זו אפקטיבית בטיפול במבוגרים.[11][12] מספר גופים כמו האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה,[13] המרכז האוסטרלי לבריאות נפשית פוסט-טראומטית,[16] והאגודה הפסיכולוגית האוסטרלית רואות ב־TF-CBT שיטת טיפול עם עדות חזקה ביותר לאפקטיביות.[17]

טיפול קוגניטיבי ל־PTSD

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000, בני הזוג אנקה אהלרז ודייויד קלארק פיתחו מודל קוגניטיבי המסביר מה מונע מאנשים להתאושש מחוויות טראומטיות, וכתוצאה מכך לפתח PTSD.[18][19] המודל טוען ש-PTSD מתפתח כאשר אנשים מעבדים את האירוע הטראומטי באופן שגורם להם להרגיש שיש איום חמור. תפיסה זו של איום גוררת אחריה חוויה חוזרת של תסמיני עוררות, ורגשות שליליים מתמשכים כמו כעס ועצב. תפיסות שליליות ביחס לאירוע כמו: "אני לא יכול לסמוך על אף אחד יותר" או "הייתי צריך למנוע את מה שקרה", וכן כשלים באינטגרציה של הזכרונות הקשים גורמים לעיוות תפיסתי.

אלרז, קלארק ואחרים פיתחו טיפול קוגניטיבי המבוסס על מודל זה, שהתפרסם לראשונה בשנת 2005.[20] זהו סוג של טיפול קוגניטיבי התנהגותי המעודד יצירת דפוסי חשיבה חדשים חדש ופחות מאיימים של החוויה הטראומטית. את הטיפול מניעות שלוש מטרות:

  1. שינוי הערכות שליליות ביחס לטראומה
  2. צמצום תסמינים של חוויה מחדש בעזרת דיבור על הזיכרונות הטראומטיים, ולימוד איך להבחין בין טריגרים שונים של הטראומה
  3. צמצום התנהגויות ומחשבות התורמות לשימורה של תחושת איום נוכחי

תרגול ספציפי אחד הוא תיאור מחדש של דימויים שבו המטפלת מנחה את המטופל לדמיין מחדש את הזיכרון הטראומטי שלו באופן שנותן לו שליטה, כך שיוכל לייצר תוצאות חדשות. לדוגמה, לעודד אנשים שחוו טראומת ילדות לדמיין את הטראומה שלהם מנקודת המבט של מבוגר המציל ומגן על הילד הפגיע.

הטיפול הקוגניטיבי של אלרז וקלארק מומלץ בחום לטיפול על ידי איגוד הפסיכולוגים האמריקאי ככלי להתמודדות עם פוסט טראומה.[21]

טיפול בעיבוד קוגניטיבי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טיפול בעיבוד קוגניטיבי

טיפול בעיבוד קוגניטיבי (Cognitive processing therapy; CPT) פותח על ידי פטרישיה רזיק משנת 1988. הטיפול הוא טיפול מבוסס עדויות המכוון לאנשים שאובחנו עם PTSD.[22] טיפול זה מהווה סוג נוסף של טיפול קוגניטיבי התנהגותי. לפי המודל הטיפולי, אנשים יכולים להתאושש בהדרגה מאירועים טראומטיים לאורך זמן, אך אצל אלו המאובחנים עם PTSD, מסלול ההחלמה הזה נפגע.[23] בטיפול, המטופלים כותבים ומדקלמים קטעים כתובים הקשורים לסיבה שהם חושבים שהם נחשפו לאירוע הטראומטי, או תיאורים מפורטים של האירוע הטראומתי. CPT נמשך בדרך כלל 12 פגישות שבועיות של שעה אחת.

  1. השלב הראשון של הטיפול הוא פסיכו-חינוכי (אנ'). בשלב זה המטופלים לומדים על הקשר בין מחשבות ורגשות, והם מחפשים "מחשבות אוטומטיות"[22] שפוגעות בהחלמתם. שלב ראשוני זה מסתיים כשהמטופלים כותבים מה לפי הבנתם גרם לאירוע הטראומטי ולהשפעותיו.
  2. השלב השני עוסק בעיבוד הטראומה. בשלב זה, המטפלת מנסה לזהות ולתקן מחשבות ותפיסות שליליות שעלולות להוביל להמשך תסמיני PTSD.[22]
  3. השלב האחרון מסייע למטופל בחיזוק אמונות, מיומנויות ואסטרטגיות להתמודדים אם תסמיני הטראומה כשהם מתעוררים.

CPT מומלץ בחום לטיפול ב-PTSD על ידי האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה.[22]

טיפול מטה-קוגניטיבי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול מטה-קוגניטיבי (MCT) (אנ') פותח על ידי אדריאן וולס ומבוסס על מודל עיבוד מידע של וולס וג'רלד מתיוס.[24] מטרת הטיפול לשנות אמונות מטה-קוגניטיביות המתמקדות במצבי דאגה, רומינציה וקשב מקובע.[25] במהלך הטיפול המטופלים מזהים תחילה את האמונות המטה-קוגניטיביות שלהם, לאחר מכן מראים להם כיצד האמונות האלו מובילות לתגובות לא מועילות, ולבסוף מלמדים אותם כיצד להגיב אליהן בצורה פרודוקטיבית. MCT נמשך בדרך כלל כ-8-12 מפגשים. הטיפול לא מחייב התמקדות בטראומה.

הפחתת מתחים באמצעות מודעות קשובה (MBSR)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – MBSR

הפחתת מתחים באמצעות מודעות קשובה (MBSR) היא תוכנית של שמונה שבועות המאמנת אנשים להתמודד עם הלחץ, החרדה, הדיכאון והכאב שלהם. התוכנית פותחה על ידי ג'ון קבט-זין בשנות ה-70. היא משלבת מדיטציית מיינדפולנס, מודעות לגוף, יוגה וחקר דפוסי התנהגות, חשיבה, תחושה ופעולה. אחד הרעיונות המרכזיים במיינדפולנס הוא קבלה של האדם ושל אחרים, והפחתת שיפוטיות. במקביל מתקיים פיתוח ויסות רגשי מוגבר. טיפול זה ניתן בתכנית מובנית, אך ניתן גם לתרגל מדיטציית מיינפולנס באופן עצמאי.[26] הטיפול לא מחייב התמקדות בטראומה.

טיפול בחשיפה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול בחשיפה (אנ') הוא טיפול התנהגותי שנועד לטפל בהפרעות חרדה. במהלך הטיפול, המטופל נחשף באופן בטוח לגורם של החרדה (טריגר), או להקשרים המעוררים חרדה. מטרת הטיפול היא להחליש את הקשרים העצביים בין טריגרים סביבתיים (כמו צלילים או ריחות) לבין זיכרונות טראומתיים.

הטיפול יכול לכלול טכניקות כמו:

  • הצפה (אנ') - חשיפה של המטופל ישירות לגירוי מעורר החרדה, ובמקביל הרגעה להפחתת תחושת הפחד
  • הקהייה שיטתית (או חשיפה מדורגת) - חשיפה הדרגתית של המטופל לגירויים הקרובים יותר ויותר לטראומה

חשיפה עשויה לכלול טריגר בחיים האמיתיים (in vivo), טריגר דמיוני, או תחושה המופעלת באופן פיזי אך בלתי מזיק (אינטרוספטיבי).[27]

חוקרים החלו להתנסות בטיפול במציאות מדומה (אנ') בטיפול בחשיפה ל-PTSD בשנת 1997, עם הופעתו של תרחיש "וייטנאם וירטואלי".[28] התרחיש שימש ככלי לטיפול חשיפה מדורג עבור יוצאי וייטנאם עם PTSD.[29]

תרפיית חשיפה ממושכת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תרפיית חשיפה ממושכת

טיפול בחשיפה ממושכת (Prolonged exposure therapy; PE) היא סוג של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד בטראומה.[30] הטיפול משלב חינוך, חשיפה למאורע הטראומתי בדמיון וחשיפה במציאות לגירויים המזכירים את המאורע.[31] תרפיית חשיפה ממושכת מורכבת בדרך כלל מ-8 עד 15 מפגשים שבועיים של 90 דקות. המטופלים נחשפים תחילה בדמיונם לזיכרון טראומטי בעבר, מיד לאחר מכן הם דנים בזיכרון הטראומטי ואז נחשפים למצבים בטוחים, אך קשורים לטראומה, שהמטופל חושש מהם ונמנע מהם.[32] במפגשים עוסקים גם בטכניקות נשימה מואטת ובהדרכה פסיכולוגית (אנ').

PE מבוססת תיאורטית בתיאוריית העיבוד הרגשי.[33] למרות שהשיטה הטיפולית של PE קיבלה תמיכה אמפירית משמעותית ביחס לאפקטיביות שלה, (אם כי שיעורי הנשירה בה היו גבוהים), תיאוריית העיבוד הרגשי, עליה הטיפול מבוסס, קיבלה תמיכה מעורבת.[34]

PE מומלץ בחום כטיפול קו ראשון ב-PTSD על ידי האגודה הפסיכולוגית האמריקאית.[35]

EMDR

[עריכת קוד מקור | עריכה]

EMDR ( Eye Movement Desensitization and Reprocessing - הקהיה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים) הוא טיפול בו משחזרים את האירוע הטראומתי תוך כדי הזזת עיניים מהירה מצד לצד.[36] זוהי שיטת טיפול שפותחה על ידי פרנסין שפירו בשנת 1988 כשיטה להפחתת ההשפעות של זיכרונות טראומטיים. במהלך הטיפול, המטופלים מתבקשים להתמקד בזיכרונות ספציפיים המעיקים עליהם, ובמקביל עוברים גירוי בשני צידי הגוף. גירוי זה מבוצע בדרך כלל באמצעות תנועות עיניים אך לפעמים גם בעזרת צלילים.[37] בזמן הטיפול, המטופל מספר על מחשבותיו המטרידות, והמטפלת מחזקת מחשבות ותפיסות חיוביות. המפגשים מתקיימים בדרך־כלל פעם או פעמיים בשבוע למשך כ-6 עד 12 שבועות.

מאחורי שיטת הטיפול הזו, עומד המודל לעיבוד נתונים אדפטיבי ב־PTSD.[37] לפי המודל, תסמיני ה-PTSD נגרמים בשל עיבוד לקוי של הזיכרון הטראומטי. התסמינים מתעוררים כאשר הזיכרונות מופעלים, ומחזירים איתם רגשות ותחושות שנקשרו לטראומה.[38]

עלתה השערה שהבסיס הנוירופיזיולוגי ל־EMDR הוא שהוא מחקה שנת REM, הממלאת תפקיד חיוני בגיבוש הזיכרון. ההשערה טוענת שהגירוי הדו-צדדי שמתרחש במהלך טיפול EMDR "מעביר את המוח למצב עיבוד זיכרון", ומשלב מחדש את האירועים הטראומטיים עם מחשבות חיוביות יותר.[39]

שיטת הטיפול נמצא כאפקטיבית בטיפול במבוגרים.[40] [11] השיטה קיבלה המלצה על תנאי לטיפול ב-PTSD על ידי האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה.[37] עם זאת, הטיפול סווג גם כטיפול כובע סגול (אנ'),[41] כלומר, טיפול המשלב טיפול מקובל (טיפול קוגניטיבי) עם מרכיב חדשני (הכובע הסגול, כלומר הזזת העיינים). טיפולים כאלה מייחסים את הצלחתם לחדשנות, בעוד שלמעשה הצלחתם מוסברת על-ידי הטיפול המקובל המסורתי.

טיפול חשיפה נרטיבי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול חשיפה נרטיבי (אנ') מעודד את המטופלים לספר בכתב על החוויות הטראומתיות שלהם, כאדם או כקבוצה, באופן שיחזיר להם את הכבוד העצמי ואת ההכרה בערכם. הטיפול נפוץ בעיקר בעבודה עם קבוצות פליטים.[42] המטופלים מתבקשים לספר את סיפור חייהם תוך שהם שוהים ברגע הנוכחי. בסוף הטיפול הם מקבלים אוטוביוגרפיה מהמטפלת שלהם תוך עידוד להשלים את סיפורם.[42]

הטיפול קיבל המלצה על תנאי לטיפול ב-PTSD על ידי האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה.

פסיכותרפיה אקלקטית קצרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיכותרפיה אקלקטית קצרה (BEP) עבור PTSD פותחה על ידי ברתנולד גרשונס ואינגריד קרלייר בשנת 1994.[43] הטיפול מדגיש את הפרספקטיבה הפסיכודינמית של בושה ואשמה בנוסף לעקרונות של טיפול קוגניטיבי התנהגותי. ב-16 מפגשים, המטופלים יוצרים תיאור מפורט של חווית הטראומה, בוחנים את התגובות הרגשיות הקשורות אליה, ושוקלים כיצד להתקדם. המפגשים הראשונים עוסקים בחוויה הטראומטית וכן בשחזור האירוע בהווה באמצעות חפצים או זיכרונות ליבה. בתהליך זה, המטופל מעלה תחושות ורגשות מטרידים כאשר המטפלת עוזרת לו לעבד את האירוע.

המטופל גם כותב מכתב (שלא יישלח) לאדם או לקבוצה שלדעתו אחראים לטראומה. לאחר מכן, המטפלת מסייעת לאדם להעריך את ההשפעות של הטראומה עליו, כדי לעזור לו ללמוד ולצמוח מהאירוע במקום להימנע מהשפעותיו ולפחד מהן. לבסוף, המטפלת עוזרת לפתח שיטות שימנעו חזרה של תסמינים.[44]

הטיפול קיבל המלצה על תנאי לטיפול ב-PTSD על ידי האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה.[44]

טיפול דיאלקטי התנהגותי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טיפול דיאלקטי התנהגותי

טיפול התנהגותי דיאלקטי (DBT) הוא סוג של טיפול התנהגותי קוגניטיבי שמטרתו לעזור למטופלים "לקבל את מציאות חייהם".[45] המטפלים בשיטה זו משתמשים בטכניקות של טיפול התנהגותי וקשיבות כדי לעזור למטופלים לווסת ולשנות מחשבות והתנהגויות. שיטה זו משמשת בעיקר לטיפול באנשים עם הפרעת אישיות גבולית.[46] הטיפול לא מחייב התמקדות בטראומה.

טיפול ממוקד רגש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול ממוקד רגש (EFT) פותח על ידי לס גרינברג בשנות ה-80. הטיפול דוגל בכך ששינוי רגשי הוא הכרחי להשגת שיפור מתמשך בבריאותם הנפשית של המטופלים.[47] הנחת היסוד של EFT היא שהרגשות מהווים בסיס לבנייה וארגון של העצמי (אנ'). [48] הטיפול לא מחייב התמקדות בטראומה.

חיסון מפני מצבי לחץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיסון מפני מצבי לחץ פותח על ידי דונלד מייכנבאום בשנת 1985, כדי להפחית חרדה אצל רופאים בתקופות של מתח עז. [49] הטיפול ב־PTSD בשיטה זו משלב טכניקות של הרפיה, דיכוי מחשבות שליליות וחשיפה בחיים האמיתיים (in vivo) למצבים מאיימים.[32] הטיפול מחולק לארבעה שלבים ומתבסס על עקרונות הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי.[50] בשלב הראשון מזהים את האופן בו המטופל מגיב לגורמי לחץ וואת התסמינים המתעוררים בעקבות זאת. בשלב השני מלמדים את המטופל טכניקות הרפיה לוויסות התסמינים. בשלב השלישי עובדים על אסטרטגיות התמודדות וחשיבה חיובית. לבסוף, בשלב הרביעי חושפים את המטופל למצבים הקשורים לאירוע הטראומטי, בדמיון ובמציאות.[51]

טיפול קבוצתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר מטא-אנליזה משנת 2013 מצא שלטיפול קבוצתי קוגניטיבי־התנהגותי יש אפקטיביות גבוהה (d של כהן = 1.13).[52] הטיפול לא מחייב התמקדות בטראומה ולא נמצא הבדל באפקטיביות בין קבוצות ששילבו חשיפה לבין כאלה שלא.[52] טיפול קבוצתי יכול לסייע למטופלים ליצור קשרים משמעותיים ולשפר את יכולת התקשורת שלהם. הטיפול בקבוצה מראה למטופלים שהם לא לבד, ונותן להם קהילה תומכת.

טיפול ממוקד בהווה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול ממוקד בהווה מתמקד בשינוי התנהגויות לא רצויות, הדרכה פסיכולוגית (אנ') ביחס להשפעת הטראומה על החיים הנוכחיים והקנייה של אסטרטגיות לפתרון בעיות.[53] הטיפול לא מתמקד בטראומה, אלא במצבו של המטופל בהווה. טיפולים ממוקד בהווה דומה באפקטיביות שלו לטיפול ממוקד בטראומה, אך אחוז הנשירה ממנו נמוך יותר (14% לעומת 31%).[53] שני המפגשים הראשונים בטיפול כוללים סקירה של השיטה וחינוך לגבי תסמיני PTSD ותגובות לטראומה. שאר המפגשים מתנהלים בצורה חופשית יותר, על סמך הנושאים שמעלים המטופלים. המטופלים מתבקשים גם לנהל יומן ולציין בעיות העולות במהלך השבוע.[54]

טיפול בעזרת בעלי חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טיפול בעזרת בעלי חיים

טיפול בעזרת בעלי חיים מערב בעיקר כלבים וסוסים. כלבים יכולים להשרות תחושת ביטחון בבעליהם. הם יכולים גם לשמש כחבר מלווה עבור אנשים החווים ניתוק ובדידות.[55] הטיפול לא מתמקד בטראומה. מחקרים וסיפורי מקרה הראו שהשימוש בכלי שירות והטיפול בכלבים יכולים להפחית תסמינים של PTSD, כולל עוררות וחרדה, אך רמת המחקרים לא היתה גבוהה.[55]

טיפול באמנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול באמנות משמש ככלי לטיפול בחיילים משוחררים, משנת 1945.[56] הטיפול לא מחייב התמקדות בטראומה. קיימים ממצאים ראשוניים המעידים על כך שלטיפול באמנות יש פוטנציאל טיפולי.[57])

טיפול במוזיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול במוזיקה כולל התערבויות כמו האזנה למוזיקה, יצירת מוזיקה, נגינה, שירה ואימפרוביזציה. סיכום של 9 ניסויים עם הקצאה רנדומלית הראה שטיפול במוזיקה מפחית סימפטומים של פוסט־טראומה. האפקט הטיפולי היה גדול (d של כהן = 1.64).[58] עם זאת, איכות המחקרים הללו לא היתה גבוהה. לא נמצא הבדל בין האפקטיביות של טיפול במוזיקה לבין הטיפול הסטנדרטי בתרופות או פסיכותרפיה.[58]

התערבויות דיגיטליות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום להיפגש עם מטפלת פנים אל פנים, ניתן להסתייע בהתערבויות דיגיטליות. התערבויות כאלה משפרות את הנגישות לטיפולים.[59][60] טיפול דיגיטלי יכול לסייע במקרים בהם יש חסמים לפנייה לטיפול, כמו חשש מפני סטיגמה, קשיים בקביעת מועד לפגישה, רשימת המתנה ארוכה ומשאבים מוגבלים לבריאות הנפש.[59] טיפולים דיגיטליים כוללים טיפולים מרחוק - טלרפואה, טיפולים מקוונים וטיפולים עם עזרים טכנולוגיים. מאמר סקירה בחן ניסויים עם הקצאה רנדומלית (RCTs) שבדקו טיפולים טלפוניים, באינטרנט, בעזרת אפלקיציות ובעזרת מציאות מדומה ל-PTSD. התערבויות מבוססות אינטרנט (IBIs) כוללות תוכנות מחשב מבוססות קורסים המספקות אימון קוגניטיבי, פסיכוחינוך ותרגילים אינטראקטיביים.[60]

טיפול מרחוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול פסיכולוגי יכול להינתן מרחוק, דרך שיחת וידאו.[5] קיימת תמיכה חזקה בטיפול מרחוק בתרפיית חשיפה ממושכת ובתרפיית עיבוד קוגניטיבי (אנ').[61] קיימת גם תמיכה ראשונית בטיפול מרחוק בעזרת שיטות נוספות כמו טיפול חשיפה בכתיבה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד בטראומה (אנ').[61]

מאמר סקירה מצא ראיות ליעילות של טיפול קוגניטיבי התנהגותי דיגיטלי בהשוואה להתערבויות אחרות (כגון תשומת לב, כתיבה אקספרסיבית ומשימות קוגניטיביות).[59]

טיפולים מקוונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת להגדיל את הנגישות של טיפולים פסיכולוגיים, החלו להתפתח גם טיפולים מקוונים (אנ') ייעודיים עבור פוסט־טראומה.[30] טיפולים כאלה נעשים בעזרת תוכנות ואפליקציות המשלבות אימון קוגניטיבי, הדרכה פסיכולוגית, תרגילים אינטראקטיביים ותמיכה. טיפולים כאלה מראים תוצאות ראשוניות מבטיחות להפחתת תסמיני PTSD.[60]

מאמן PTSD הוא אפליקציה שפותחה על ידי המחלקה האמריקאית לענייני ותיקים ומרכז משרד ההגנה האמריקאי לטכנולוגיית טלרפואה.[62] מאמן PTSD תוכנן עבור חיילים פעילים ומשוחררים, וכמשאב ציבורי.[63] קיימות עדויות להיתכנות וליעילות של האפליקציה לטיפול עצמי בתסמיני פוסט-טראומה.[63] [64] [65].

מציאות מדומה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מציאות מדומה (VR) היא סביבה מדומה תלת מימדית שנוצרה על ידי מחשב.[60] השימוש הנפוץ בטיפול ב-VR הוא טיפול בחשיפה (VRET), המאפשר למטפל לשלוט בקצב החשיפה לפני שהאדם יתמודד עם מצבים בעולם האמיתי.[60] מציאות מדומה יכולה לעזור למשתמשים להרגיש בנוח יותר להתמודד עם מצבי לחץ בסביבה וירטואלית כדי ללמוד התנהגויות חדשות עבור מצבים אמיתיים.[66] שילוב מציאות מדומה בטיפולי חשיפה שניתנים לחולי פוסט־טראומה משיגה תוצאות טובות ביחס להימצאות ברשימת המתנה (כלומר למצב בו לא מקבלים טיפול).[67][68] עם זאת, אין יתרון בשימוש במציאות מדומה ביחס לטיפולים אחרים.[67]

נוירופידבק

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נערה עוברת טיפול בנוירופידבק

נוירופידבק (באנגלית: Neurofeedback או NFB), הוא סוג של ביופידבק בו נמדדת הפעילות העצבית של האדם, והוא מקבל עליה משוב בזמן אמת. המשוב יכול להיות ויזואלי, אודיטורי או אחר, והוא מאפשר לאדם לווסת באופן עצמי את הרשתות העצביות הקשורות להתנהגות אותה הוא שואף לשנות.[69]

טיפול בנויורפידבק לסובלים מפוסט-טראומה קיים מתחילת שנות ה־90.[70]

מחקרי הדמיה מוחית מצביעים על כך שבקרב אנשים עם פוסט־טראומה (PTSD) יש הפרעות ברשתות עצביות התורמות לביטויים של סימפטומים של ההפרעה. אלה כוללים קשיי חשיבה רשת הניהול המרכזית (אנ'), בעיות בקשב (רשת הבולטות) ושינוי בתחושת האני (רשת ברירת המחדל).[71] במחקרי EEG של אנשים עם פוסט־טראומה, התגלו דפוסים דיספונקציונליים בגלי המוח. למשל, ירידה בעוצמה היחסית של קצבי אלפא, ועלייה בעוצמה היחסית של קצבי בטא. החסרים שנצפו בגלי האלפא היו קשורים לחוסר עיכוב חושי, דריכות יתר, ועוררות יתר כרונית הקשורה לתפקוד לקוי ברשת הבולטות וברשת ברירת המחדל. העלייה בגלי הבטא נקשרה לעוררות יתר כללית, הפרעות שינה, או חסרים בגמישות קוגניטיבית.[71]

מטא־אנליזה משנת 2023 סיכמה את תוצאותיהם של 7 ניסויים עם הקצאה רנדומלית שבדקו את האפקטיביות של נוירופידבק בעזרת EEG בקרב אנשים הסובלים מפוסט־טראומה.[72] כל שבעת המחקרים הראו יתרון לנוירופידבק בהפחתה של סימפטומים של חרדה, דיכאון ושינויים נוירופיזיולוגיים. האפקט הטיפולי הכללי היה גדול (d של כהן = 1.76-), אך הוודאות בעדויות (אנ') הייתה נמוכה מאוד.[73] כ־80% מהמטופלים בעזרת נוירופידבק חוו נסיגה במחלתם, בהשוואה לכ־25% שלא קיבלו את הטיפול.[73] בעקבות הטיפול חלו גם שינויים בתפקוד הנוירופיזיולוגי.[73] אחוז הנשירה של אנשים עם פוסט־טראומה מטיפול בנוירופידבק נמוך בהרבה (5%) מאחוז הנשירה מטיפולים פסיכולוגיים (20.9%).[73]

נראה שטיפול מסוג זה מתאים במיוחד לאנשים הסובלים מפוסט־טראומה שחווים רמות גבוהות של חרדה, קשיים בוויסות עצמי או דיסוציאציה, ושאולי לא יצליחו להשתפר בעזרת טיפולים אחרים.[71] האימון המוחי מסייע להם לווסת את עצמם בכלל, ואת העוררות הרגשית שלהם בפרט.[71] נראה גם שטיפול בנוירופידבק מסייע במיוחד ליוצאי צבא הסובלים מפוסט־טראומה. גודל האפקט במחקרים שבדקו אותם היה גדול (3.63-) בהשוואה לגודל האפקט במחקרים שבדקו את אוכלוסייה הבוגרת אחרת (0.67-).[73]

ריפוי בעיסוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ריפוי בעיסוק בתחום בריאות הנפש

ריפוי בעיסוק (OT) מסייע לאנשים לבצע פעילויות יומיומיות משמעותיות. ריפוי בעיסוק מסייע לאנשים בתגובתם לפגיעה בתפקוד הנגרמת ממחלה, נכות, או הפרעה נפשית.[45]

מרפאים בעיסוק יכולים לסייע לסובלים מקשיי שינה בשל PTSD באמצעות היגיינת שינה (אנ'). כמה דוגמאות לטכניקה זו הן צמצום זמן מסך, בנייה של שגרת לילה ויצירת סביבה בטוחה ושקטה בחדר השינה.[74] מרפאים בעיסוק מספקים גם הדרכה ביחס לטיפול עצמי היכול לשמור על עצמאות המטופל ולמנוע טריגרים שעלולים לגרום לפלאשבקים.[75]

מרפאים בעיסוק מסייעים גם בבניית רשת חברתית תומכת של בני משפחה וחברים שיכולים לסייע בהפחתת המצוקה הרגשית של המטופל. התערבויות בריפוי בעיסוק כוללות התמודדות עם לחץ וטכניקות הרפיה כגון נשימה עמוקה, קשיבות, מדיטציה, הרפיית שרירים מדורגת וביופידבק. מטרת כל הטיפולים הללו היא לעזור למטופלים להסתגל לדרישות של חיי היומיום.[76]

פעילות גופנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעילות גופנית אירובית כמו הליכה, ריצה, ריקוד, או רכיבה על אופניים, מורידה את רמת העוררות הגופנית ויכולה להפחית סימנים של פוסט־טראומה.

פעילות גופנית אירובית יכולה להפחית סימפטומים של פוסט־טראומה.[77] ניתן לבצע פעילות אירובית ככלי טיפולי עצמאי, או כתוספת לטיפול קיים.[77] מחקרי התערבות מצאו שפעילות גופנית מפחיתה סימנים של פוסט־טראומה, כולל עוררות יתר והימנעות. גודל האפקט היה נמוך-בינוני.[77] הוצעו מספר הסברים לאפקט הטיפולי של פעילות אירובית עבור חולי פוסט־טראומה. הפעילות הגופנית גורמת לעוררות פיזיולוגית. אנשים המבצעים פעילות אירובית לומדים עם הזמן להסתגל לעוררות הגופנית הזו, והדבר מקל עליהם את ההתמודדות עם עוררות הקשורה לפוסט־טראומה.[77] בכוחה של פעילות גופנית אף לשפר את התפקוד הקוגניטיבי. בכוחה לסייע לחולי פוסט־טראומה המתקשים לעיתים להתמודד עם הסחות דעת והמתקשים להפעיל שליטה קוגניטיבית.[77] פעילות גופנית יוצרת גם שינויים פיזיולוגיים נוספים היכולים לסייע לחולי פוסט־טראומה. היא מגבירה פלסטיות עצבית, מנרמלת את פעילות ציר ה־HPA ומפחיתה סמנים דלקתיים בגוף.[77]

תרופות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול התרופתי לפוסט־טראומה כולל תרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRI,[4] כמו פרוזק ואפקסור. המחלקה לטיפול בחיילים משוחררים בארצות הברית ממליצה על השימוש בתרופות סרטרלין, ונלפקסין ופרוקסטין.[5] המחלקה המליצה באופן חזק נגד השימוש בתרופות מרגיעות (בנזודיאזפינים).[5]

תרופות נוגדות דיכאון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות נוגדות דיכאון נמצאות בשימוש נרחב בטיפול ב-PTSD. תרופות SSRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים) ו-SNRI ( מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין-נוראפינפרין) מומלצות כבחירה התרופתית הראשונה לאנשים עם PTSD הן על ידי המחלקה לענייני חיילים משוחררים של ארצות הברית והן על-ידי האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (APA). למרות זאת, ההערכה היא שכ-40-60% מהחולים עם PTSD אינם מגיבים ל-SSRI. [78]

שתי התרופות היחידות ל-PTSD המאושרות על ידי ה-FDA הן sertraline ו- paroxetine, שתיהן תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת ה-SSRI. ה־APA ממליצה גם על ה-SSRI fluoxetine ו-SNRI venlafaxine.

בנזודיאזפינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנזודיאזפינים אינם מומלצים לטיפול ב-PTSD עקב היעדר ראיות לתועלת וסיכון להחמרת תסמיני PTSD.[79] בנזודיאזפינים הם קבוצה של תרופות נוגדות חרדה שגורמות לאנשים להרגיש רגועים, נינוחים או ישנוניים.[80] עבור אלה שכבר יש להם PTSD, בנזודיאזפינים עשויים להחמיר ולהאריך את מהלך המחלה, ולגרום או להחמיר תוקפנות, דיכאון, אובדנות ושימוש בסמים. [81] בנזודיאזפינים הם סמים ממכרים וצריכה שלהם עלול לגרום לתלות, סבילות, ותסמונת גמילה. יתרה מכך, לאנשים עם PTSD יש סיכון מוגבר להתמכר לבנזודיאזפינים. [82] [83]

פראזוסין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פראזוסין הוא חוסם אלפא שניתן למטופלים לעיתים קרובות, במיוחד עבור תסמינים הקשורים לשינה. מטא־אנליזה של 6 ניסויים עם הקצאה רנדומלית מצאה שהתרופה מפחיתה סיוטים ומשפרת את איכות השינה עם גודל אפקט בינוני. [84]

סמים פסיכואקטיביים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנאביס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות המדעית לא קיימת הסכמה ברורה לגבי יעילותו של קנאביס רפואי בטיפול בפוסט־טראומה. מספר סקירות הגיעו למסקנה שאין מספיק עדויות לכך שקנאביס רפואי מסייע לאנשים עם פוסט־טראומה.[85][86][87] יש הטוענים כי ניתן לטפל בפוסט־טראומה בעזרת קנאביס או קנבינואידים (אנ') סינתטים.[88] עם זאת, המידע על מידת היעילות של טיפול זה ועל הבטיחות שלו מוגבל.[88][89] חלק מהמחקרים אף מקשרים בין השימוש בקנאביס לבין החמרה בסימפטומים לאחר שנה.[90]

המחלקה לטיפול בחיילים משוחררים בארצות הברית המליצה באופן חזק נגד השימוש בקנאביס או תוצרי קנאביס לטיפול בפוסט־טראומה.[5]

טיפול פסיכדלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול פסיכדלי הוא שימוש בחומרים פסיכדליים כגון MDMA, פסילוסיבין, LSD ואיהוואסקה לטיפול במחלות נפש.[91] רוב החומרים הפסיכדליים אינם חוקיים, והם משמשים בעיקר בניסויים קליניים.[92] תרופות פסיכדליות ניתנות לרוב בפגישות בודדות או בכמה פגישות שלאחריהן המטופל לובש מסכה ומאזין למוזיקה כדי שיוכל להתמקד בחוויה הפסיכדלית[93] [94] יש עדויות ראשוניות לכך שטיפול בסמים פסיכדליים כמו MDMA וקטמין יכול לסייע לבעלי פוסט־טראומה.[95][96]

MDMA

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2018, מינהל המזון והתרופות והתרופות האמריקני העניק תואר "טיפול פורץ דרך" לניסיונות פסיכותרפיה בסיוע MDMA.[97][98] ניסוי עם הקצאה רנדומלית מצא שטיפול בסיוע MDMA מזרז את מועד תחילת היעילות הטיפולית, גם בקרב מטופלים עם PTSD חמור. הטיפול היה יעיל גם עבור מטופלים עם מחלות נלוות לרבות דיכאון, והיסטוריה של אלכוהוליזם, שימוש בסמים וטראומה בילדות.[99] נראה ש־MDMA מפחית את החרדה הקשורה להיזכרות בחוויה הטראומטית. דבר זה מאפשר למטופל לקיים פגישות טיפוליות פרודוקטיביות מבלי לעורר חרדה יתרה.[100]

הטיפול בסיוע MDMA עוזר למטופלים לעבד ביתר קלות את הזיכרונות שלהם ומשנה את השקפתם על החיים. הפחתת תסמינים של PTSD מתחילה כבר אחרי 2-3 מפגשים.[101] MDMA נחשב לסם בעל השפעה מתונה יותר, בהשוואה לחומרים פסיכדליים קלאסיים כמו פסילוסיבין ו-LSD. [101]

קטמין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטמין יכול להפחית במהירות תסמיני PTSD על ידי שינוי תהליכי זיכרון, כמו התהליך של הכחדת הפחד. קיימות תוצאות מבטיחות לטיפול בקטמין בשילוב עם טיפול בחשיפה.[101]

טיפולים אחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרייה מגנטית למוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרייה מגנטית למוח (אנ') היא שיטת טיפול פחות שכיחה לפוסט־טראומה.[102] בשיטה נעזרים בשדה מגנטי כדי ליצור זרם חשמלי באיזור מסויים במוח. נראה שהשיטה יעילה, ושהאפקט הטיפולי שלה בינוני-גדול (Hedge's g = 0.88), אבל לא נעשו מספיק מחקרים כדי להגיע למסקנות ברורות.[102]

חסימה עצבית של הגנגליון דמוי כוכב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסימה עצבית של הגנגליון דמוי כוכב (אנ') (Stellate ganglion block; SGB) היא טיפול פולשני ל-PTSD שהוצע ב-2008. בטיפול מוזרק חומר הרדמה מקומי כדי לחסום את העצבים הסימפתטיים הממוקמים משני צידי תיבת הקול בצוואר. החסימה נועדה להפחית את רמת העוררות של המטופל.[103]

טיפול בפוסט־טראומה מורכבת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים מיוחדים של פוסט־טראומה, הנקראים פוסט־טראומה מורכבת, הנפגעים נחשפים לאירוע קיצוני במיוחד או מתמשך, ממנו הם אינם יכולים להימלט (למשל, מקרים חוזרים של התעללות בתוך המשפחה, אלימות מינית או פיזית, שבי, מלחמה). במקרים כאלה הנפגעים סובלים גם מתסמינים של פוסט־טראומה, אך עלולים לסבול מהפרעות נפשיות נוספות, ומתסמינים הנבדלים מתסמונת פוסט-טראומטית "רגילה".[104] נערך מחקר מטא אנליזה שבחן את האפקטיביות של טיפולים שונים לאוכלוסיות עם פוסט־טראומה מורכבת, כמו לוחמים, פליטים, קורבנות של התעללות מינית ואלימות במשפחה ואוכלוסיות באזורי לחימה.[105] המחקר מצא שבקרב אוכלוסיות אלה, טיפולים פסיכולוגיים סייעו להפחית פוסט־טראומה, חרדה ודיכאון, ושיפרו את איכות השינה.[105] טיפולים תרופתיים היו פחות אפקטיביים בטיפול בפוסט־טראומה ובשיפור השינה.[105] תרופות אנטי-פסיכוטיות הראו יעילות גבולית בהפחתת תסמיני פוסט־טראומה.[105] באופן כללי, שיטת הטיפול שנמצאה היעילה ביותר הייתה טיפול ממוקד טראומה.[105] עם זאת, שיטה זו הייתה פחות אפקטיבית בקרב לוחמים או אנשים מאזורי לחימה.[105] הטיפולים היעילים ביותר כללו שני מרכיבים טיפוליים או יותר.[105]

מחקר מתא-אנליזה נוסף מצא שעבור אנשים עם פוסט־טראומה מורכבת היה אפקט טיפולי בינוני לטיפול קוגניטיבי התנהגותי ולטיפול בחשיפה.[106] איכות המחקרים לטיפול מסוג EMDR לא היו גבוהים בשל מיעוט מחקרים בתחום.[106]

טיפול בפוסט־טראומה בקרב ילדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטא אנליזה משנת 2019 העריכה את היעילות של מספר שיטות טיפול על סמך 32 ניסויים בילדים וצעירים.[107] שיטת הטיפול היעילה ביותר הייתה טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד בטראומה, במיוחד בטיפול האישי ולא הקבוצתי. EMDR גם היא אפקטיבית, אך פחות. ייעוץ תומך לא היה אפקטיבי בהפחתה של תסמינים של פוסט־טראומה בילדים ובצעירים. פסיכותרפיית הורה-ילד, שחרור רגשי ומדיטציה היו גם יעילות וגם הראו תוצאות חיוביות, אך מכיוון שמעט מחקרים בדקו אותן, קשה לקבוע אם הן אכן מועילות.[107]

ברמה הקבוצתית והאישית, הטיפולים הפסיכולוגיים השכיחים לילדים הם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד בטראומה (אנ') והתערבות קוגניטיבית-התנהגותית לטראומה בבתי-ספר[108] (Cognitive-Behavioral Intervention for Trauma in Schools; CBITS).[109] שתי השיטות מראות תוצאות טובות להתמודדות עם טראומה של ילדים בבית ספר יסודי ותיכון.[108] עם זאת, הם מתאימים במיוחד לילדים בוגרים (מעל גיל 11) עם סימנים של דיכאון, חרדה, נסיגה ופחות מתאימים לילדים צעירים יותר, או אלה עם הפרעת התנהגות.[108] גם טיפול מסוג EMDR יכול לסייע לילדים, נוער וצעירים. אולם, מכיוון שכמות המחקרים שנעשו על שיטה זו מצומצמת, ההמלצה המרכזית היא להשתמש בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד בטראומה.[110]

בבתי ספר מומלץ לפעול בשלוש רמות. ברמת בית הספר, מובילים תוכניות של פיתוח יכולות בקרב הצוות, ההורים והילדים.[111] אלה יכולים לכלול הכשרת הצוות במידע על טראומה והתמודדות, פיתוח כישורים חברתיים ורגשיים אצל הילדים. ברמת הכיתה או הקבוצה מעבירים פעילויות קבוצתיות לתלמידים הנמצאים בסיכון.[111] לדוגמה, טיפול קבוצתי התנהגותי-קוגניטיבי. ברמה האישית תומכים נקודתית בתלמידים שנפגעו באופן חמור מטראומה, לעיתים מחוץ לכותלי בית הספר.[111]

טיפול בפוסט־טראומה על רקע צבאי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים הסובלים מפוסט־טראומה על רקע צבאי מפיקים תועלת נמוכה יותר מטיפול פסיכולוגי, בהשוואה לאנשים הסובלים מפוסט־טראומה מסיבות אחרות.[112] כלומר, מידת השיפור שלהם בעקבות הטיפול, נמוכה מהרגיל. בנוסף לכך, הם מראים גם שיעור רמיסיה נמוך יותר, כלומר מצבם משתפר פחות לאורך זמן.[112]

בשנת 2020 התפרסם מאמר סקירה על הטיפול בפוסט־טראומה צבאית בכתב העת היוקרתי JAMA.[113] לטענת החוקרים, קשה יותר לטפל בפוסט־טראומה על רקע צבאי, מכיוון שהחשיפה למצב הטראומתי עזה ומתמשכת, ומכיוון שהחיילים נוטים להיחשף לחוויות בעייתיות מבחינה מוסרית ולאובדנים. מחקרים שבחנו חיילים פעילים, מראים לעיתים תוצאות שונות מאלה שבדקו טיפולים בקרב האוכלוסייה הכללית או בקרב יוצאי צבא. מחקרים אלה מראים שעבור יוצאי צבא, אין הבדל באפקטיביות של כמה טכניקות טיפוליות: חשיפה מתמשכת, עיבוד קוגניטיבי, טיפול ממוקד הווה, סרטרלין ומדיטציה טרנסצנדנטלית. בכל המקרים האלה, רק 31% מהמטופלים החלימו או השתפרו. ברוב המקרים חל רק שיפור ללא החלמה, כלומר החיילים עדיין עמדו בקריטריונים של פוסט־טראומה גם לאחר הטיפול. היעדר ההבדלים בין השיטות הטיפוליות השונות מעלה את השאלה האם טיפול יעיל דורש חשיפה לאירוע הטראומתי או עיבוד קוגניטיבי שלו. עולה גם השאלה אם יש צורך להשתמש בשיטות דורשניות יותר (כמו חשיפה ממושכת ועיבוד קוגניטיבי) כאשר מתקבלות תוצאות דומות בשיטות דורשניות פחות כמו טיפול ממוקד הווה, סרטרלין ומדיטציה טרנסצנדנטלית. החוקרים הדגישו את הצורך להיות גמישים בשיטה הטיפולית, ולהחליף לשיטה אחרת אם אין תגובה חיובית.[113]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "What Is PTSD?". www.psychiatry.org. נבדק ב-2020-12-06.
  2. ^ "Posttraumatic Stress Disorder (PTSD) | Anxiety and Depression Association of America, ADAA". adaa.org (באנגלית). נבדק ב-2022-06-09.
  3. ^ Assmann N, Fassbinder E, Schaich A, Lee CW, Boterhoven de Haan K, Rijkeboer M, Arntz A (באוגוסט 2021). "Differential Effects of Comorbid Psychiatric Disorders on Treatment Outcome in Posttraumatic Stress Disorder from Childhood Trauma". Journal of Clinical Medicine. 10 (16): 3708. doi:10.3390/jcm10163708. PMC 8397108. PMID 34442005. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 Jessica L. Hamblen et al, A guide to guidelines for the treatment of posttraumatic stress disorder in adults: An update., Psychotherapy 56, 2019-09, עמ' 359–373 doi: 10.1037/pst0000231
  5. ^ 1 2 3 4 5 Paula P. Schnurr, et al., The Management of Posttraumatic Stress Disorder and Acute Stress Disorder: Synopsis of the 2023 U.S. Department of Veterans Affairs and U.S. Department of Defense Clinical Practice Guideline, Annals of Internal Medicine 177, 2024-03, עמ' 363–374 doi: 10.7326/M23-2757
  6. ^ 1 2 Jasmin Merz, Guido Schwarzer, Heike Gerger, Comparative Efficacy and Acceptability of Pharmacological, Psychotherapeutic, and Combination Treatments in Adults With Posttraumatic Stress Disorder: A Network Meta-analysis, JAMA Psychiatry 76, 2019-09-01, עמ' 904 doi: 10.1001/jamapsychiatry.2019.0951
  7. ^ "PTSD Facts & Treatment | Anxiety and Depression Association of America, ADAA". adaa.org (באנגלית). נבדק ב-2022-06-09.
  8. ^ Jessica E. Lambert, Omar M. Alhassoon, Trauma-focused therapy for refugees: Meta-analytic findings., Journal of Counseling Psychology 62, 2015, עמ' 28–37 doi: 10.1037/cou0000048
  9. ^ Tara E. Galovski, Reginald D. V. Nixon, Shannon Kehle‐Forbes, Walking the line between fidelity and flexibility: A conceptual review of personalized approaches to manualized treatments for posttraumatic stress disorder, Journal of Traumatic Stress, 2024-07-02 doi: 10.1002/jts.23073
  10. ^ 1 2 Catrin Lewis, Neil P. Roberts, Samuel Gibson, Jonathan I. Bisson, Dropout from psychological therapies for post-traumatic stress disorder (PTSD) in adults: systematic review and meta-analysis, European Journal of Psychotraumatology 11, 2020-12-31 doi: 10.1080/20008198.2019.1709709
  11. ^ 1 2 3 Ifigeneia Mavranezouli, Odette Megnin-Viggars, Caitlin Daly, Sofia Dias, Nicky J. Welton, Sarah Stockton, Gita Bhutani, Nick Grey, Jonathan Leach, Neil Greenberg, Cornelius Katona, Sharif El-Leithy, Stephen Pilling, Psychological treatments for post-traumatic stress disorder in adults: a network meta-analysis, Psychological Medicine 50, 2020-03, עמ' 542–555 doi: 10.1017/S0033291720000070
  12. ^ 1 2 Catrin Lewis, Neil P. Roberts, Martin Andrew, Elise Starling, Jonathan I. Bisson, Psychological therapies for post-traumatic stress disorder in adults: systematic review and meta-analysis, European Journal of Psychotraumatology 11, 2020-12-31 doi: 10.1080/20008198.2020.1729633
  13. ^ 1 2 "Cognitive Behavioral Therapy (CBT) for Treatment of PTSD". American Psychological Association.
  14. ^ "Trauma-Focused Cognitive Behavioral Therapy: A Primer for Child Welfare Professionals - Child Welfare Information Gateway". www.childwelfare.gov. נבדק ב-2022-06-14.
  15. ^ Ennis N, Shorer S, Shoval-Zuckerman Y, Freedman S, Monson CM, Dekel R (באפריל 2020). "Treating posttraumatic stress disorder across cultures: A systematic review of cultural adaptations of trauma-focused cognitive behavioral therapies". Journal of Clinical Psychology. 76 (4): 587–611. doi:10.1002/jclp.22909. PMID 31851380. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ^ Kleim B, Grey N, Wild J, Nussbeck FW, Stott R, Hackmann A, Clark DM, Ehlers A (ביוני 2013). "Cognitive change predicts symptom reduction with cognitive therapy for posttraumatic stress disorder". Journal of Consulting and Clinical Psychology. 81 (3): 383–393. doi:10.1037/a0031290. PMC 3665307. PMID 23276122. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ Evidence-based Psychological Interventions in the Treatment of Mental Disorders. Australian Psychological Society. 2018.
  18. ^ Ehlers A, Clark DM (באפריל 2000). "A cognitive model of posttraumatic stress disorder". Behaviour Research and Therapy. 38 (4): 319–345. doi:10.1016/S0005-7967(99)00123-0. PMID 10761279. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ^ Ehlers A, Wild J (2015). "Cognitive Therapy for PTSD: Updating Memories and Meanings of Trauma". In Schnyder U, Cloitre M (eds.). Evidence Based Treatments for Trauma-Related Psychological Disorders (באנגלית). Cham: Springer International Publishing. pp. 161–187. doi:10.1007/978-3-319-07109-1_9. ISBN 978-3-319-07108-4.
  20. ^ Ehlers A, Clark DM, Hackmann A, McManus F, Fennell M (באפריל 2005). "Cognitive therapy for post-traumatic stress disorder: development and evaluation". Behaviour Research and Therapy. 43 (4): 413–431. doi:10.1016/j.brat.2004.03.006. PMID 15701354. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ "Cognitive Therapy (CT)". American Psychological Association.
  22. ^ 1 2 3 4 "Cognitive Processing Therapy (CPT)".
  23. ^ "Cognitive Processing Therapy for PTSD - PTSD". National Center for PTSD (באנגלית). נבדק ב-2022-06-13.
  24. ^ Wells A, Matthews G (בנובמבר 1996). "Modelling cognition in emotional disorder: the S-REF model". Behaviour Research and Therapy. 34 (11–12): 881–888. doi:10.1016/s0005-7967(96)00050-2. PMID 8990539. {{cite journal}}: (עזרה)
  25. ^ "Therapy". MCT Institute (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-06-10.
  26. ^ Boyd JE, Lanius RA, McKinnon MC (בינואר 2018). "Mindfulness-based treatments for posttraumatic stress disorder: a review of the treatment literature and neurobiological evidence". Journal of Psychiatry & Neuroscience. 43 (1): 7–25. doi:10.1503/jpn.170021. PMC 5747539. PMID 29252162. {{cite journal}}: (עזרה)
  27. ^ "What Is Exposure Therapy?".
  28. ^ ""Virtual Vietnam" PTSD Therapy System (1997-1998)". Jarrell Pair (באנגלית אמריקאית). 2012-02-21. נבדק ב-2022-06-10.
  29. ^ Rizzo AA, Rothbaum BO, Graap K (2007). "Virtual reality applications for combat-related posttraumatic stress disorder.". In Figley CR, Nash WP (eds.). Combat stress injury: Theory, research and management. New York: Routledge. pp. 420–425.
  30. ^ 1 2 Maria Bragesjö, et al, Exploring the feasibility and acceptance of huddinge online prolonged exposure therapy (HOPE) for severe and complex PTSD, European Journal of Psychotraumatology 15, 2024-12-31 doi: 10.1080/20008066.2024.2320607
  31. ^ Carmen P. McLean, Edna B. Foa, State of the Science: Prolonged exposure therapy for the treatment of posttraumatic stress disorder, Journal of Traumatic Stress 37, 2024-08, עמ' 535–550 doi: 10.1002/jts.23046
  32. ^ 1 2 Sharpless BA, Barber JP (בפברואר 2011). "A Clinician's Guide to PTSD Treatments for Returning Veterans". Professional Psychology, Research and Practice. 42 (1): 8–15. doi:10.1037/a0022351. PMC 3070301. PMID 21475611. {{cite journal}}: (עזרה)
  33. ^ Foa EB (בדצמבר 2011). "Prolonged exposure therapy: past, present, and future". Depression and Anxiety. 28 (12): 1043–1047. doi:10.1002/da.20907. PMID 22134957. {{cite journal}}: (עזרה)
  34. ^ Rupp C, Doebler P, Ehring T, Vossbeck-Elsebusch AN (במאי 2017). "Emotional Processing Theory Put to Test: A Meta-Analysis on the Association Between Process and Outcome Measures in Exposure Therapy". Clinical Psychology & Psychotherapy. 24 (3): 697–711. doi:10.1002/cpp.2039. PMID 27561691. {{cite journal}}: (עזרה)
  35. ^ "Clinical practice guideline for the treatment of posttraumatic stress disorder (PTSD) in adults" (PDF). Washington, D.C.: American Psychological Association. 2017.
  36. ^ eye-movement desensitization and reprocessing (EMDR), APA Dictionary of Psychology
  37. ^ 1 2 3 "Eye Movement Desensitization and Reprocessing (EMDR) Therapy".
  38. ^ "Eye Movement Desensitization and Reprocessing (EMDR) for PTSD - PTSD". National Center for PTSD (באנגלית). נבדק ב-2022-06-14.
  39. ^ Stickgold R (בינואר 2002). "EMDR: a putative neurobiological mechanism of action". Journal of Clinical Psychology. 58 (1): 61–75. CiteSeerX 10.1.1.124.5340. doi:10.1002/jclp.1129. PMID 11748597. {{cite journal}}: (עזרה)
  40. ^ Ad de Jongh, Carlijn de Roos, Sharif El‐Leithy, State of the science: Eye movement desensitization and reprocessing (EMDR) therapy, Journal of Traumatic Stress 37, 2024-04, עמ' 205–216 doi: 10.1002/jts.23012
  41. ^ Thyer BA, Pignotti MG (2015). "Chapter 4: Pseudoscience in Treating Adults Who Experienced Trauma". Science and Pseudoscience in Social Work Practice. Springer. pp. 106, 146. doi:10.1891/9780826177698.0004. ISBN 9780826177681.
  42. ^ 1 2 "Narrative Exposure Therapy (NET)". American Psychological Association.
  43. ^ Smid GE, Kleber RJ, de la Rie SM, Bos JB, Gersons BP, Boelen PA (2015). "Brief Eclectic Psychotherapy for Traumatic Grief (BEP-TG): toward integrated treatment of symptoms related to traumatic loss". European Journal of Psychotraumatology. 6: 27324. doi:10.3402/ejpt.v6.27324. PMC 4495623. PMID 26154434.
  44. ^ 1 2 "Brief Eclectic Psychotherapy (BEP)". American Psychological Association.
  45. ^ 1 2 "APA Dictionary of Psychology". dictionary.apa.org (באנגלית). נבדק ב-2022-06-14.
  46. ^ "Treating Borderline Personality Disorder | NAMI: National Alliance on Mental Illness". www.nami.org. 7 ביוני 2017. נבדק ב-2022-06-14. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ "Emotion-focused therapy". APA PsycNet. American Psychological Association. נבדק ב-6 ביוני 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ Greenberg LS (בינואר 2010). "Emotion-Focused Therapy: A Clinical Synthesis". FOCUS. 8 (1): 32–42. doi:10.1176/foc.8.1.foc32. {{cite journal}}: (עזרה)
  49. ^ "PsycNET". psycnet.apa.org.
  50. ^ "APA PsycNet". psycnet.apa.org (באנגלית). נבדק ב-2022-06-14.
  51. ^ "Stress Inoculation Training" (PDF). VA PTSD.
  52. ^ 1 2 Barrera TL, Mott JM, Hofstein RF, Teng EJ (בפברואר 2013). "A meta-analytic review of exposure in group cognitive behavioral therapy for posttraumatic stress disorder". Clinical Psychology Review. 33 (1): 24–32. doi:10.1016/j.cpr.2012.09.005. PMID 23123568. {{cite journal}}: (עזרה)
  53. ^ 1 2 Nickolas D. Frost, Kevin M. Laska, Bruce E. Wampold, The Evidence for Present‐Centered Therapy as a Treatment for Posttraumatic Stress Disorder, Journal of Traumatic Stress 27, 2014-02, עמ' 1–8 doi: 10.1002/jts.21881
  54. ^ "Present-Centered Therapy for PTSD - PTSD". National Center for PTSD (באנגלית). נבדק ב-2022-06-10.
  55. ^ 1 2 O'Haire ME, Guérin NA, Kirkham AC (2015). "Animal-Assisted Intervention for trauma: a systematic literature review". Frontiers in Psychology. 6: 1121. doi:10.3389/fpsyg.2015.01121. PMC 4528099. PMID 26300817.
  56. ^ Sornborger J, Fann A, Serpa JG, Ventrelle J, Foynes MM, Carleton M, Sherrill AM, Kao LK, Jakubovic R, Bui E, Normand P, Sylvia LG (באוקטובר 2017). "Integrative Therapy Approaches for Posttraumatic Stress Disorder: A Special Focus on Treating Veterans". Focus. 15 (4): 390–398. doi:10.1176/appi.focus.20170026. PMC 6519541. PMID 31975869. {{cite journal}}: (עזרה)
  57. ^ Schouten KA, de Niet GJ, Knipscheer JW, Kleber RJ, Hutschemaekers GJ (באפריל 2015). "The effectiveness of art therapy in the treatment of traumatized adults: a systematic review on art therapy and trauma". Trauma, Violence & Abuse. 16 (2): 220–228. doi:10.1177/1524838014555032. PMID 25403446. {{cite journal}}: (עזרה)
  58. ^ 1 2 Yi-Ming Ma, Meng-Di Yuan, Bao-Liang Zhong, Efficacy and acceptability of music therapy for post-traumatic stress disorder: a systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials, European Journal of Psychotraumatology 15, 2024-12-31 doi: 10.1080/20008066.2024.2342739
  59. ^ 1 2 3 Stefanopoulou E, Lewis D, Mughal A, Larkin J (בדצמבר 2020). "Digital Interventions for PTSD Symptoms in the General Population: a Review". The Psychiatric Quarterly. 91 (4): 929–947. doi:10.1007/s11126-020-09745-2. PMID 32410130. {{cite journal}}: (עזרה)
  60. ^ 1 2 3 4 5 Kuhn E, Owen JE (2020-06-01). "Advances in PTSD Treatment Delivery: the Role of Digital Technology in PTSD Treatment". Current Treatment Options in Psychiatry (באנגלית). 7 (2): 88–102. doi:10.1007/s40501-020-00207-x. ISSN 2196-3061.
  61. ^ 1 2 Madeline J. Bruce, Antonio F. Pagán, Ron Acierno, State of the Science: Evidence‐based treatments for posttraumatic stress disorder delivered via telehealth, Journal of Traumatic Stress, 2024-06-30 doi: 10.1002/jts.23074
  62. ^ Owen JE, Kuhn E, Jaworski BK, McGee-Vincent P, Juhasz K, Hoffman JE, Rosen C (2018-07-26). "VA mobile apps for PTSD and related problems: public health resources for veterans and those who care for them". mHealth. 4: 28. doi:10.21037/mhealth.2018.05.07. PMC 6087876. PMID 30148141.
  63. ^ 1 2 Hallenbeck HW, Jaworski BK, Wielgosz J, Kuhn E, Ramsey KM, Taylor K, Juhasz K, McGee-Vincent P, Mackintosh MA, Owen JE (במרץ 2022). "PTSD Coach Version 3.1: A Closer Look at the Reach, Use, and Potential Impact of This Updated Mobile Health App in the General Public". JMIR Mental Health (באנגלית). 9 (3): e34744. doi:10.2196/34744. PMC 9006138. PMID 35348458. {{cite journal}}: (עזרה)
  64. ^ Bröcker E, Olff M, Suliman S, Kidd M, Mqaisi B, Greyvenstein L, Kilian S, Seedat S (2022-12-19). "A clinician-monitored 'PTSD Coach' intervention: findings from two pilot feasibility and acceptability studies in a resource-constrained setting". European Journal of Psychotraumatology. 13 (2): 2107359. doi:10.1080/20008066.2022.2107359. PMC 9542529. PMID 36212116.
  65. ^ Kuhn E, van der Meer C, Owen JE, Hoffman JE, Cash R, Carrese P, Olff M, Bakker A, Schellong J, Lorenz P, Schopp M, Rau H, Weidner K, Arnberg FK, Cernvall M, Iversen T (2018-05-25). "PTSD Coach around the world". mHealth. 4 (5): 15. doi:10.21037/mhealth.2018.05.01. PMC 5994444. PMID 29963560.
  66. ^ Freeman D, Reeve S, Robinson A, Ehlers A, Clark D, Spanlang B, Slater M (באוקטובר 2017). "Virtual reality in the assessment, understanding, and treatment of mental health disorders". Psychological Medicine. 47 (14): 2393–2400. doi:10.1017/S003329171700040X. PMC 5964457. PMID 28325167. {{cite journal}}: (עזרה)
  67. ^ 1 2 L. V. Eshuis, M. J. van Gelderen, M. van Zuiden, M. J. Nijdam, E. Vermetten, M. Olff, A. Bakker, Efficacy of immersive PTSD treatments: A systematic review of virtual and augmented reality exposure therapy and a meta-analysis of virtual reality exposure therapy, Journal of Psychiatric Research 143, 2021-11-01, עמ' 516–527 doi: 10.1016/j.jpsychires.2020.11.030
  68. ^ Deng W, Hu D, Xu S, Liu X, Zhao J, Chen Q, Liu J, Zhang Z, Jiang W, Ma L, Hong X, Cheng S, Liu B, Li X (באוקטובר 2019). "The efficacy of virtual reality exposure therapy for PTSD symptoms: A systematic review and meta-analysis". Journal of Affective Disorders. 257: 698–709. doi:10.1016/j.jad.2019.07.086. PMID 31382122. {{cite journal}}: (עזרה)
  69. ^ Ranganatha Sitaram et al, Closed-loop brain training: the science of neurofeedback, Nature Reviews Neuroscience 18, 2017-02, עמ' 86–100 doi: 10.1038/nrn.2016.164
  70. ^ Gabriela Mariana Marcu, et al, Increasing Value and Reducing Waste of Research on Neurofeedback Effects in Post-traumatic Stress Disorder: A State-of-the-Art-Review, Applied Psychophysiology and Biofeedback 49, 2024-03, עמ' 24 doi: 10.1007/s10484-023-09610-5
  71. ^ 1 2 3 4 Mirjana Askovic, et al, Neurofeedback for post-traumatic stress disorder: systematic review and meta-analysis of clinical and neurophysiological outcomes, European Journal of Psychotraumatology 14, 2023-11-23, עמ' 2-3 doi: 10.1080/20008066.2023.2257435
  72. ^ Mirjana Askovic, et al, Neurofeedback for post-traumatic stress disorder: systematic review and meta-analysis of clinical and neurophysiological outcomes, European Journal of Psychotraumatology 14, 2023-11-23, עמ' 1 doi: 10.1080/20008066.2023.2257435
  73. ^ 1 2 3 4 5 Mirjana Askovic, et al, Neurofeedback for post-traumatic stress disorder: systematic review and meta-analysis of clinical and neurophysiological outcomes, European Journal of Psychotraumatology 14, 2023-11-23, עמ' 10-12 doi: 10.1080/20008066.2023.2257435
  74. ^ "Sleep hygiene" (PDF). American Occupational Therapy Association. במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ "Role of occupational therapy with post-traumatic stress disorder" (PDF). American Occupational Therapy Association. 2015.
  76. ^ "Occupational Therapy's Role with Post-Traumatic Stress Disorder" (PDF). American Occupational Therapy Association. 2015.
  77. ^ 1 2 3 4 5 6 Nicole J. Hegberg, Jasmeet P. Hayes, Scott M. Hayes, Exercise Intervention in PTSD: A Narrative Review and Rationale for Implementation, Frontiers in Psychiatry 10, 2019-03-21 doi: 10.3389/fpsyt.2019.00133
  78. ^ Alexander W (בינואר 2012). "Pharmacotherapy for Post-traumatic Stress Disorder In Combat Veterans: Focus on Antidepressants and Atypical Antipsychotic Agents". P & T. 37 (1): 32–38. PMC 3278188. PMID 22346334. {{cite journal}}: (עזרה)
  79. ^ Jain S, Greenbaum MA, Rosen C (בפברואר 2012). "Concordance between psychotropic prescribing for veterans with PTSD and clinical practice guidelines". Psychiatric Services. 63 (2): 154–160. doi:10.1176/appi.ps.201100199. PMID 22302333. {{cite journal}}: (עזרה)
  80. ^ "Benzodiazepines and PTSD". Veterans Affairs. 11 באפריל 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  81. ^ Guina J, Rossetter SR, DeRHODES BJ, Nahhas RW, Welton RS (ביולי 2015). "Benzodiazepines for PTSD: A Systematic Review and Meta-Analysis". Journal of Psychiatric Practice. 21 (4): 281–303. doi:10.1097/pra.0000000000000091. PMID 26164054. {{cite journal}}: (עזרה)
  82. ^ Haagen JF, Smid GE, Knipscheer JW, Kleber RJ (באוגוסט 2015). "The efficacy of recommended treatments for veterans with PTSD: A metaregression analysis". Clinical Psychology Review. 40: 184–194. doi:10.1016/j.cpr.2015.06.008. PMID 26164548. {{cite journal}}: (עזרה)
  83. ^ Veterans Affairs and Department of Defense clinical practice guideline for management of post-traumatic stress. VA/DoD. 2010.
  84. ^ Reist C, Streja E, Tang CC, Shapiro B, Mintz J, Hollifield M (באוגוסט 2021). "Prazosin for treatment of post-traumatic stress disorder: a systematic review and meta-analysis". CNS Spectrums. 26 (4): 338–344. doi:10.1017/S1092852920001121. PMID 32362287. {{cite journal}}: (עזרה)
  85. ^ Anna E. Kirkland et al, A scoping review of the use of cannabidiol in psychiatric disorders, Psychiatry Research 308, 2022-02, עמ' 114347 doi: 10.1016/j.psychres.2021.114347
  86. ^ Nicola Black et al, Correction to Lancet Psychiatry 2019; 6: 995–1010, The Lancet Psychiatry 7, 2020-01, עמ' e3 doi: 10.1016/S2215-0366(19)30491-2
  87. ^ Corneliu N. Stanciu, Mary F. Brunette, Nikhil Teja, Alan J. Budney, Evidence for Use of Cannabinoids in Mood Disorders, Anxiety Disorders, and PTSD: A Systematic Review, Psychiatric Services 72, 2021-04-01, עמ' 429–436 doi: 10.1176/appi.ps.202000189
  88. ^ 1 2 Laura Orsolini, Stefania Chiappini, Umberto Volpe, Domenico De Berardis, Roberto Latini, Gabriele Papanti, John Corkery, Use of Medicinal Cannabis and Synthetic Cannabinoids in Post-Traumatic Stress Disorder (PTSD): A Systematic Review, Medicina 55, 2019-08-23, עמ' 525 doi: 10.3390/medicina55090525
  89. ^ Stefania Bonaccorso et al, Cannabidiol (CBD) use in psychiatric disorders: A systematic review, NeuroToxicology 74, 2019-09, עמ' 282–298 doi: 10.1016/j.neuro.2019.08.002
  90. ^ Jane Metrik et al, Cannabis use and posttraumatic stress disorder: prospective evidence from a longitudinal study of veterans, Psychological Medicine 52, 2022-02, עמ' 446–456 doi: 10.1017/S003329172000197X
  91. ^ Reiff CM, Richman EE, Nemeroff CB, Carpenter LL, Widge AS, Rodriguez CI, Kalin NH, McDonald WM (במאי 2020). "Psychedelics and Psychedelic-Assisted Psychotherapy". The American Journal of Psychiatry. 177 (5): 391–410. doi:10.1176/appi.ajp.2019.19010035. PMID 32098487. {{cite journal}}: (עזרה)
  92. ^ Pilecki B, Luoma JB, Bathje GJ, Rhea J, Narloch VF (באפריל 2021). "Ethical and legal issues in psychedelic harm reduction and integration therapy". Harm Reduction Journal. 18 (1): 40. doi:10.1186/s12954-021-00489-1. PMC 8028769. PMID 33827588. {{cite journal}}: (עזרה)
  93. ^ Johnson M, Richards W, Griffiths R (באוגוסט 2008). "Human hallucinogen research: guidelines for safety". Journal of Psychopharmacology. 22 (6): 603–620. doi:10.1177/0269881108093587. PMC 3056407. PMID 18593734. {{cite journal}}: (עזרה)
  94. ^ Garcia-Romeu A, Richards WA (באוגוסט 2018). "Current perspectives on psychedelic therapy: use of serotonergic hallucinogens in clinical interventions". International Review of Psychiatry. 30 (4): 291–316. doi:10.1080/09540261.2018.1486289. PMID 30422079. {{cite journal}}: (עזרה)
  95. ^ Erwin Krediet et al, Reviewing the Potential of Psychedelics for the Treatment of PTSD, International Journal of Neuropsychopharmacology 23, 2020-06-24, עמ' 385–400 doi: 10.1093/ijnp/pyaa018
  96. ^ Jennifer M. Mitchell et al, MDMA-assisted therapy for severe PTSD: a randomized, double-blind, placebo-controlled phase 3 study, Nature Medicine 27, 2021-06, עמ' 1025–1033 doi: 10.1038/s41591-021-01336-3
  97. ^ "Breakthrough Therapy". Food and Drug Administration (באנגלית). 4 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  98. ^ "Ecstasy could be 'breakthrough' therapy for soldiers, others suffering from PTSD". Washington Post (באנגלית אמריקאית). 26 באוגוסט 2017. ISSN 0190-8286. נבדק ב-28 במרץ 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  99. ^ Mitchell JM, et al. (ביוני 2021). "MDMA-assisted therapy for severe PTSD: a randomized, double-blind, placebo-controlled phase 3 study". Nature Medicine. 27 (6): 1025–1033. doi:10.1038/s41591-021-01336-3. PMC 8205851. PMID 33972795. {{cite journal}}: (עזרה)
  100. ^ "MDMA-Assisted Therapy for PTSD Edges Closer". Alcohol and Drug Foundation.
  101. ^ 1 2 3 Krediet E, Bostoen T, Breeksema J, van Schagen A, Passie T, Vermetten E (ביוני 2020). "Reviewing the Potential of Psychedelics for the Treatment of PTSD". The International Journal of Neuropsychopharmacology. 23 (6): 385–400. doi:10.1093/ijnp/pyaa018. PMC 7311646. PMID 32170326. {{cite journal}}: (עזרה)
  102. ^ 1 2 Patricia Cirillo, et al, Transcranial magnetic stimulation in anxiety and trauma‐related disorders: A systematic review and meta‐analysis, Brain and Behavior 9, 2019-06 doi: 10.1002/brb3.1284
  103. ^ Lipov E, Ritchie EC (באוגוסט 2015). "A review of the use of stellate ganglion block in the treatment of PTSD". Current Psychiatry Reports. 17 (8): 599. doi:10.1007/s11920-015-0599-4. PMID 26073361. {{cite journal}}: (עזרה)
  104. ^ Thanos Karatzias, et al, Evidence of distinct profiles of Posttraumatic Stress Disorder (PTSD) and Complex Posttraumatic Stress Disorder (CPTSD) based on the new ICD-11 Trauma Questionnaire (ICD-TQ), Journal of Affective Disorders Volume 207, 2017, עמ' 181-187
  105. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Peter A. Coventry, et al, Psychological and pharmacological interventions for posttraumatic stress disorder and comorbid mental health problems following complex traumatic events: Systematic review and component network meta-analysis, PLOS Medicine 17, 2020-08-19, עמ' e1003262 doi: 10.1371/journal.pmed.1003262
  106. ^ 1 2 Thanos Karatzias, et al, Psychological interventions for ICD-11 complex PTSD symptoms: systematic review and meta-analysis, Psychological Medicine 49, 2019-08, עמ' 1761–1775 doi: 10.1017/S0033291719000436
  107. ^ 1 2 Ifigeneia Mavranezouli et al, Research Review: Psychological and psychosocial treatments for children and young people with post‐traumatic stress disorder: a network meta‐analysis, Journal of Child Psychology and Psychiatry 61, 2020-01, עמ' 18–29 doi: 10.1111/jcpp.13094
  108. ^ 1 2 3 Lisa H. Jaycox et al, Cognitive Behavioral Intervention for Trauma in Schools, Journal of Applied School Psychology 28, 2012-07, עמ' 239–255 doi: 10.1080/15377903.2012.695766
  109. ^ Todd I. Herrenkohl, Sunghyun Hong, Bethany Verbrugge, Trauma‐Informed Programs Based in Schools: Linking Concepts to Practices and Assessing the Evidence, American Journal of Community Psychology 64, 2019-12, עמ' 373–388 doi: 10.1002/ajcp.12362
  110. ^ Rayanne John-Baptiste Bastien et al, The effectiveness of psychological interventions for post-traumatic stress disorder in children, adolescents and young adults: a systematic review and meta-analysis, Psychological Medicine 50, 2020-07, עמ' 1598–1612 doi: 10.1017/S0033291720002007
  111. ^ 1 2 3 Kaitlin Fondren et al, Buffering the effects of childhood trauma within the school setting: A systematic review of trauma-informed and trauma-responsive interventions among trauma-affected youth, Children and Youth Services Review 109, 2020-02-01, עמ' 104691 doi: 10.1016/j.childyouth.2019.104691
  112. ^ 1 2 Casey L. Straud, Jedidiah Siev, Stephen Messer, Alyson K. Zalta, Examining military population and trauma type as moderators of treatment outcome for first-line psychotherapies for PTSD: A meta-analysis, Journal of Anxiety Disorders 67, 2019-10-01, עמ' 102133 doi: 10.1016/j.janxdis.2019.102133
  113. ^ 1 2 Maria M. Steenkamp, Brett T. Litz, Charles R. Marmar, First-line Psychotherapies for Military-Related PTSD, JAMA 323, 2020-02-18, עמ' 656 doi: 10.1001/jama.2019.20825

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

טראומה נפשית
מצבי טראומה סכנת חיים • אלימות • התעללות • אונס • אלימות מינית • מלחמה • טרור • קרב • תאונת דרכים • טראומה גופנית • שכול • שוד • אסון טבע • שרפה • הגירה
מאפייני טראומה מצוקה נפשית • חרדה • פחד • דאגה • בכי • חוסר אונים • אימה • תבהלה • עוררות • טריגר • הימנעות • התמודדות ממוקדת הימנעות • רומינציה • מחשבות פולשניות • מחשבות אילו • אשמת שורדים • האשמה עצמית (אנ') • האשמה (אנ') • אשמה (רגש)
תגובת דחק דחק • תגובת הילחם או ברח • מערכת העצבים הסימפתטית • ציר ה-HPA • עומס אלוסטטי
הפרעות הפרעות הקשורות לטראומה וגורמי דחק • נפגע חרדה • הפרעת דחק חריפה • הפרעת דחק פוסט-טראומטית • הפרעה פוסט-טראומטית מורכבת • טראומה משנית • הפרעת הסתגלות • הפרעת חרדה • התקף חרדה • ביעותי לילה • נדודי שינה • דיסוציאציה • פלשבק • הפרעת דה-פרסונליזציה • הפרעת דה-ריאליזציה
גורמי חוסן חוסן נפשי • רשת חברתית • דתיות • מודל רגישות-דחק • מודלים של תורשה, סביבה והתפתחות • סטטוס חברתי • שונות קצב לב
התמודדות התמודדות • צמיחה פוסט-טראומטית • תמיכה חברתית • עזרה עצמית • פעילות גופנית • טכניקות הרפיה • מדיטציה טרנסצנדנטלית • אימוני נשימה • הסחת דעת • אסקפיזם
תרופות תרופות נוגדות דיכאון • סרטרלין • פרוקסטין • ונלפקסין • פלואוקסטין • קנאביס
טיפול נפשי טיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית • עזרה ראשונה פסיכולוגית • מודל מעש"ה • קבוצת תמיכה • טיפול קוגניטיבי-התנהגותי • טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד בטראומה (אנ') • טיפול בעיבוד קוגניטיבי • EMDR • תרפיית חשיפה ממושכת
עמותות ער"ן • נט"ל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיפול_בהפרעת_דחק_פוסט-טראומטית&oldid=39528473"