פסיכותרפיה התנהגותית

טיפול התנהגותי ( מאנגלית: Behavior Therapy) הוא טיפול פסיכותרפי המתבסס על עקרונות ההתנהגות הביהייביוריסטים. הטיפול מניח שחלק מהפרעות הנפשיות הן דפוסי התנהגות לא יעילים שנלמדו במהלך החיים. מטרת הטיפול היא שינוי דפוסי ההתנהגות של המטופל תוך שימוש בשיטות התנהגותיות.

היסטוריה

ניתוח ההתנהגות כשיטת טיפול החל ב-1924 עם העבודה של מרי קובר ג'ונס (Mary Cover Jones) על הכחדה של חרדות אצל ילדים. אולם ההתפתחות המשמעותית של התחום החלה רק בשנות ה-50 ושנות ה-60 של המאה ה-20.

בתחילת הטיפול ההתנהגותי נוצרו שלוש אסכולות שונות. הנס אייזנק מאנגליה ראה בעיות התנהגות כנובעות מאינטראקציה בין תכונות אישיות, סביבה והתנהגות. הקבוצה של פרדריק סקינר בארצות הברית התמקדה בהתניה אופרנטית, וגישתם הייתה גישה פונקציונלית שיצרה כלי הערכה וטיפול דוגמת כלכלת אסימונים והפעלה התנהגותית. תלמידים ועמיתים של סקינר יצרו שיטות טיפול שונות, כמו למידת דיוק של אוגדן לינדסי, שאפשרה לעקוב אחר ההתקדמות של מטופלים, או תוכנית שסקינר בנה עם פרד קלר, שאפשרה להשיג שיפור באפאזיות. ג'וזף וולף מדרום אפריקה יצר את שיטת ההקהיה השיטתית לטיפול בפוביות דרך הרפיה וחשיפה הדרגתית.

בעוד שחלק מהמטפלים ההתנהגותיים נשארו נאמנים לגמרי לרעיון ההתניות, מטפלים רבים החלו לשלב עקרונות של טיפול קוגניטיבי בטיפול, וכך נוצר הזרם של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בפסיכולוגיה. כיום במרבית הטיפולים יש שילוב של כלים קוגניטיביים, וטיפול התנהגותי בלבד מיושם בעיקר בהפרעות ממוקדות כמו פוביות, טיפולים שמטרתם הקניית כישורים או כשהמטופל אינו יכול לתקשר, למשל שיטת ABA לטיפול בתסמונות הקשת האוטיסטית.

שיטות טיפול

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ניתוח התנהגות יישומי

ערך מורחב – ABA

ניתוח התנהגות יישומי או ABA (ראשי תיבות: Applied Behavior Analysis) הוא בעיקר התחום המדעי של חקר ההתנהגות, אך גם נחשב לגישה טיפולית לשינוי בהפרעות התנהגותיות.

כלכלת אסימונים

בשיטת כלכלת האסימונים (באנגלית: Tokens Economy), המטופל יכול להרוויח אסימונים על התנהגות חברתית רצויה, ולאחר מכן להחליף את האסימונים בדברים שהם בבחינת חיזוקים חיוביים עבורו. השיטה קשורה לרעיונות ההתניה האופרנטית. שיטה זו כוונה בעיקרה לשימוש עבור מתבגרים, וגם כיום היא נהוגה בעיקר בהקשרים חינוכיים. מבקרי השיטה טוענים, שהשימוש בה מועיל לשינוי זמני ומקומי בלבד בהתנהגות, שאינו תקף מחוץ להקשר שבו היא הופעלה או לאחר שהופסקה^[1].

הקהייה שיטתית

ערך מורחב – הקהיה שיטתית

שיטת טיפול שפותחה על ידי ג'וזף וולפ ונועדה לטיפול בפוביות, אולם כיום נעשה בה שימוש לטיפול בהפרעות חרדה שונות. בטיפול זה המטופל לומד טכניקות הרפיה והרגעה, ולאחר שרכש אותן הוא נחשף באופן הדרגתי לגירויים המאיימים עליו. מטרת הטיפול היא לשבור התניות קודמות, כך שגירוי שהיה מאיים לפני כן ייקשר לתחושת רוגע, ותחושת הפחד תפחת. שינוי זה מאפשר למטופל להתמודד עם מצבים שעוררו אצלו בעבר חרדה רבה עד כי לרוב נמנע מהם או חווה מצוקה עזה כשנאלץ להתמודד עמם.

חשיפה ומניעת תגובה

בדומה להקהייה שיטתית, מטרת טיפול בחשיפה (אנ') היא להכחיד את הפחד או המצוקה של המטופל מגירויים שונים. בניגוד להקהייה, בחשיפה ומניעת תגובה אין שימוש בטכניקות הרגעה והרפיה. העיקרון המנחה הוא התרגלות – כלומר, אם המטופל יישאר לאורך זמן עם המצוקה מבלי לנסות לסיים אותה, עוצמתה תפחת אם יתרגל זאת לאורך זמן ובעקביות, והוא יוכל לפתח תגובה שונה. שיטה זו מתמקדת לא רק בחשיפה לגירוי, אלא גם בתגובות המטופל, ומטרתה לאתר ולמנוע תגובות שהוא מבצע על מנת להפחית את המצוקה. כך למשל, בטיפול בהפרעה טורדנית-כפייתית באמצעות חשיפה, המטרה היא שהמטופל ייחשף בהדרגה לגירוי הגורם לו מצוקה (למשל לכלוך או מחשבה טורדנית) מבלי לבצע את התגובה הטקסית (למשל שטיפת ידיים או נטרול מחשבתי). שיטה זו היא חלק מתרפיית חשיפה, המשמשת לטיפול במגוון הפרעות כגון הפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, התקפי חרדה ופוביות.

ניתוח התנהגות קליני

ניתוח התנהגות קליני (CBA ;Clinical Behavior Analysis) – זהו היישום הקליני של ניתוח ההתנהגות^[2]. ה-CBA מייצגת תנועה בטיפול ההתנהגותי, אשר מרוחקת מן הביהביוריזם המתודולוגי ומתקרבת יותר לגישת הביהביוריזם הרדיקלי (אנ') וליישום הניתוח הפונקציונלי של המודלים של ההתנהגות המילולית (אנ') - בעיקר של תאוריית המסגרות היחסיות (Relational Frame Theory).