לדלג לתוכן

אלימות בין בני זוג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המונח אלימות בין בני זוג או אלימות בין-זוגית (באנגלית: Intimate Partner Violence; בראשי תיבות: IPV) מתאר אלימות פיזית, אלימות מינית, מעקב אחרי בן/זוג ופגיעה פסיכולוגית על ידי בן זוג או בת זוג בהווה או לשעבר. המונח אף מתייחס לבני זוג בזמן היכרות (dating partners). אלימות בין בני זוג יכולה להשתנות בתדירותה ובמידת חומרתה. היא עלולה לנוע בין אפיזודה אחת של אלימות המשפיעה לאורך זמן ועד אפיזודות ממושכות וחמורות לאורך השנים.[1]

כאשר "אלימות בין בני זוג" מתחילה בגיל ההתבגרות, היא נקראת "דייטינג אלים" (TDV – Teen Dating Violence). הצורה הקיצונית ביותר של IPV נקראת "טרור אינטימי", או "שליטה בכפייה". במצבים אלה, אחד מבני הזוג הוא אלים ושולט באופן שיטתי. מבין כל הטיפולוגיות שהוצעו לאלימות בין בני זוג, נפגעים מסוג זה הם הסבירים ביותר להזדקק לשירותים רפואיים ושימוש במקלטים לנשים.[2]

זוגיות אלימה היא סוגיה חברתית בעלת עלויות רבות ברמת הפרט ורמת החברה כולה. ישנן גם תוצאות הרות אסון ובריאותיות שליליות הקשורות לאלימות בין בני זוג. אלה כוללים מגוון מצבים שרבים מהם בעלי אופי כרוני. הקורבנות יכולים לחוות בעיות נפשיות כמו דיכאון, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, אובדנות, וסיכון גבוה יותר למעורבות בהתהנגויות המסכנות את בריאותם כמו עישון, שתייה מופרזת (binge drinking), והתנהגויות מיניות מסוכנות. מחקר שהעריך את העלות הכלכלית במשך כל החיים הקשורה להשלכות של אלימות בין בני זוג בקרב אוכלוסיית ארצות הברית, מצא כי העלות הכוללת של השלכותיה הוא 3.6 טריליון דולר.[3]

תאוריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונפליקטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנולד מורי שטראוס (1990) שחקר את גורמי הסיכון לאלימות במשפחה והזוגיות, טוען שהמשפחה עצמה היא מוסד אלים, אולי אפילו המוסד האלים ביותר, שרוב בני האדם עלולים להיתקל בו במהלך חייהם. לדעת שטראוס, מתח וקונפליקט הם חלק אינטגרלי מחיי המשפחה והזוגיות ואין הם תופעות חריגות כלל.[4] לדידו, ניתן לחלק קונפליקטים אלה לשלושה גורמים: גורמים תרבותיים, חברותיים ומצביים. בהקשר התרבותי, על מנת שאלימות תתרחש במסגרת הזוגית, יש צורך בקיומם של ערכים, נורמות, עמדות ואמונות הנותנות לגיטימציה לשימוש באלימות ובכוח כפתרון למצוקה רגשית או כפתרון למתחים לחריגה של אחד מבני הזוג מההתנהגות המקובלת לכאורה.[4]

אשר לגורמי חיברות, מחקרים רבים מורים כי חשיפה בגיל צעיר לאלימות במשפחת המקור מעלה את ההסתברות לאלימות ביחסים הזוגיים בעתיד.[5][6] אולם, לפי שטראוס, נחוצים תנאים נוספים על מנת להוציא את האלימות התוך-זוגית אל הפועל. שטראוס מציע מקור נוסף לאלימות התוך-זוגית, שגם אינו מנותק לחלוטין ממערכת הנורמות של המעורבים בה, קשור לגורמים מצביים. הכוונה לשינויים חדים כגון לידות, המרחיבות את מעגל הצרכים במשפחה, או לתפקוד לקוי של הילדים בבית הספר, העשוי להוביל למתחים וקשיים במקום העבודה ובעקבותיהם לפיטורים, לחובות כספיים ולמצבים אחרים העשויים לגרום לתחושת מצוקה.[7]

במחקרו מצא שטראוס כי ככל שמספר גורמי הדחק גדול יותר, ההסתברות לאלימות במערכת המשפחתית והזוגית גבוהה יותר. גורמים תרבותיים והיסטוריה משפחתית התגלו כגורמים כבדי משקל בהתנהגות אלימה.[7]

סימטריה מגדרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשונה ממרבית הנתונים האפידמיולוגיים, שטראוס הציג בשנת 2010 נתונים משישה סקרים שבוצעו בקרב האוכלוסייה הכללית בארצות הברית במשך שלושה עשורים, ומצא דפוסי אלימות הדדים במרבית מקרי האלימות שנבחנו.[8] גישה זאת שנקראת גישת הסימטריה המגדרית, מתמקדת בסיבות לאלימות ובשיעורי השימוש באלימות, ולא בתוצאות האלימות. אף מנתוניו של שטראוס עולה כי אלימות של גברים גרמה לפציעות רבות יותר (פיזיות ופסיכולוגיות), יותר מקרי מוות, וזורעות יותר פחד.[8][9] מאמר סקירה של פיברט משנת 2014 טען כי נשים נוקטות אלימות כלפי בני זוגן ביחס הדומה לזה של גברים.[10]

עם פרסומם של הממצאים הללו מתחו חוקרים רבים, במיוחד מהפרדיגמה הפמיניסטית, ביקורת על תקפותם ואף הציגו ממצאי מחקרים הסותרים את הטענה.[11] חלק מהביקורת שנמתחה על תקפות הממצאים המראים שלא רק גברים אלא גם נשים עשויות לנהוג באלימות פיזית בין בני-זוג, הייתה תאורטית במהותה; לדוגמה נטען שמחקרים אלו התמקדו בהתנהגות האלימה גופא, תוך התעלמות מההקשר המצבי-חברתי שבו הופעלה (כגון הסיבות לאלימות ותוצאותיה). חלק מהביקורת הייתה מתודולוגית במהותה; לדוגמה נטען כי השימוש בכלי המדידה שאלון טקטיקות התנהגות בקונפליקט (CTS) אינה מדידה מהימנה או תקפה[12], או כי המדגמים שעליהם התבססו המחקרים אשר זיהו אלימות פיזית שנקטו נשים מוטים ואינם מייצגים את התופעה כפי שהיא מתקיימת בחברה.[13]

אלימות בין בני-זוג יכולה להיות חד-כיוונית או דו-כיוונית. במקרה של אלימות הדדית לשני הצדדים, גם לגבר וגם לאישה, יש חלק פעיל בהסלמת קונפליקטים, שניהם תוקפים ושניהם קורבנות.[14][15]

פיקוח חברתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלס (1983) סקר את ההסברים השונים לאלימות במשפחה וגיבש הסבר המבוסס על תאוריית החליפין החברתי.[16] מאוחר יותר הרחיב גלס (1985) הסבר זה ושילב גם יסודות מתאוריית הפיקוח החברתי של הירשי המבוססת על שני עקרונות עיקריים.[17] על פי העיקרון הראשון, בני האדם בוחרים דפוס פעולה מסוים כאשר התועלת הטמונה בשימוש בדפוס זה צפויה להיות גבוהה יותר מההשקעה או מההפסד המצופה, ועל פי העיקרון השני ככל שמנגנוני הפיקוח החברתיים נחלשים או מתמעטים, עולה ההסתברות לכך שהפרט יפנה לדפוסי התנהגות שאינם מקובלים, כולל אלימות. מתוך כך, העדר מנגנוני פיקוח חברתיים יעילים על המתרחש במשפחה מפחית את המחיר שהפרט האלים עשוי לשלם, וערכים חברתיים או תנאים חברתיים מסוימים המצמצמים את הפיקוח החברתי מצמצמים את המחיר הכרוך באלימות ומגדילים את התועלת הכרוכה לכאורה בשימוש באלימות בתוך המשפחה.[17]

גורמים מבניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הטענה שאלימות תוך-זוגית מתרחשת בכל שכבות האוכלוסייה, גוף מחקר גדול מצביע על קשר בין מצב חברתי-כלכלי נמוך לבין אלימות ביחסים אינטימיים.[18][19][20][21] בקרב מדינות עניות יותר, שכיחות האלימות הבין-זוגית כלפי נשים אף גבוהה יותר.[22] מחקר מטא-אנליזה משנת 1986 שסקר 52 מחקרים שעסקו בנושא מצא, ששלושת המדדים של מצב חברתי-כלכלי, יוקרה תעסוקתית, הכנסה והשכלה, היו קשורים ביחס הפוך לסיכוי להתנהגות אלימה במשפחה ואלימות תוך-זוגית.[23] גורם חשוב באלימות בכלל הוא גיל המעורבים בה.[24][6] בסקר ארצי של המרכז לבקרת ומניעת מחלות על אלימות במשפחה ואלימות תוך-זוגית שנערך בארצות הברית, נמצא יחס הפוך בין גיל בני הזוג לבין הסיכוי לאלימות התוך-זוגית. כלומר, ככל שגיל בני הזוג גבוה יותר, סיכויי האלימות קטנים יותר.[24]

בסיכון לאלימות בין-זוגית גבוה יותר בחברות בעלות חוסר שוויון מגדרי שבהן אלימות כנגד נשים היא נורמה מקובלת.

מאפיינים אישיותיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות בחנו מחקרים קרימינולוגים את אישיותי של התוקף האלים, ועמדו על הדמיון והשוני בין גברים המתנהגים באלימות עם בנות זוגן לבין בעלי רקע אלים מחוץ למסגרת הזוגיות. במחקרים אלה נמצא דמיון בין מאפייני האישיות של אלה האלימים כלפי בנות זוגם לבין אחרים שאלימים מחוץ למסגרת המשפחה.[25][א] גברים אלימים משני הסוגים נוטים לדווח על שכיחות גבוהה של מצבי כעס, חרדה, חשדנות ורגזנות.[26][27] מרוול ומודי (1999) טוענים כי לדמיון הרב שבין הטיפוסים האלימים יש ביטוי גם ברמת מעורבותם הפלילית. כך, למשל, נמצא כי אין הבדל בממוצע התיקים הפליליים לעבריין בקרב עבריינים שתקפו את בנות זוגם לבין עברייני אלימות אחרים.[28] מכאן נובע כי אין באלימות נגד בת זוג משום התמחות עבריינית[ב], אלא חלק מדפוס כללי של התנהגות אלימה.[28][25][29]

גברים אלימים נמצאו מובחנים מגברים לא-אלימים גם בהיעדר מיומנויות יעילות תקשורת בין-אישית בקרבם[30], שלא אפשרו להם להשיג כוח ושליטה אלא באמצעים כוחניים.[31] מאפיין רגשי נוסף נמצא קשור לדימוי עצמי נמוך בקרבם, כאשר לשם העלאת דימויים העצמי, נקטו הגברים באלימות שהציגה אותם בעיני בנות-זוגם כחזקים ושולטים.[32] ממצאים אלה מוסברים בכך, שהגבר האלים זקוק לבת-זוגו לצורך הגדרתו העצמית עד כדי טשטוש זהויות בינו לבינה.[32]

שכיחות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלימות בין-זוגית היא דפוס האלימות השכיח ביותר בעולם[33] המשפיעה על כמעט 7% מהנשים ו־4% מהגברים במהלך חייהם.[34]

סקר של ארגון הבריאות העולמי משנת 2021 דיווח כי 31% מהנשים בגיל 15-49 חוו אלימות פיזית או מינית מצד בן זוגן במהלך חייהן. שיעור הנפגעות היה גבוה יותר במדינות המתפתחות.[35] מאמר סקירה של 366 מחקרים מ-161 מדינות מצא ש-27% מהנשים בנות 15-49 שהיה להם בן-זוג בהווה או בעבר, חוו אלימות בין-זוגית.[22]

בארצות הברית 1 מכל ארבע נשים דיווחו על אלימות מינית פיזית ו/או מעקב מצד בני זוגם במהלך חייהם וכן דיווחו על השפעות של האלימות הזו.[36]

בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר של משרד הרווחה והביטחון החברתי משנת 2024, נמצא כי 5.3% מהנשים, ו3.8% מהגברים דיווחו כי נפגעו מאלימות פיזית בשנה החולפת. 3.6% מהנשים ו1.9% מהגברים דיווחו כי נפגעו מאלימות חמורה. 9.8% מהגברים ו9% מהנשים דיווחו כי נפגעו מאלימות רגשית. 8% מהנשים ו6% מהגברים דיווחו כי נפגעו מאלימות מינית, ו4% אחוז מהנשים ו3 אחוז מהגברים דיווחו כי נפגעו מאלימות כלכלית.[37]

סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2018 מצא ש־13,600 איש הותקפו בישראל על־ידי בן משפחה, בן זוג או בן זוג לשעבר. מספר זה מהווה ב־7% מנפגעי האלימות או האיום באלימות. שיעור הנשים שנפגעו מאלימות במשפחה היה גבוה פי שניים מזה של גברים (66% לעומת 34%).[38]

מדו"ח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה, כי 69% מהתיקים בגין עבירות אלימות גופנית ואיומים בין בני זוג שנפתחו בשנת 2018 היו עקב תלונת אישה, כעשירית מהתיקים נפתחו עקב תלונת גבר, ובחמישית מהתיקים נרשמו תלונות הדדיות.[39]

בשנת 2020 נפתחו 20,326 תיקים במשטרה בשל אלימות ואיומים בין בני זוג. ב־83% מהמקרים האישה נרשמה כקורבן, וב־19% הגבר.[35][40] בשנת 2022 חלה עלייה במספר הפניות בשל אלימות במשפחה. 3,432 פניות היו בנוגע לאלימות כלפי אישה במערכת זוגית, 1,266 בנוגע לאלימות כלפי ילדים ו־184 בנוגע לאלימות כלפי גבר במערכת זוגית.[41]

בעקבות מלחמת חרבות ברזל חלה עלייה במקרי האלימות במשפחה, כאשר ברוב המקרים האלימות הופנתה כלפי נשים.[42]

התמודדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרד העבודה והרווחה מפעיל קווי חירום לטובת נפגעי אלימות במשפחה בקו 118. המשרד מפעיל גם מקלטים לנשים נפגשות אלימות וכן דירות מעבר לנשים נפגעות אלימות וילדיהן.[36] המשרד מבצע גם אבחון וטיפול בנפגעי האלימות וכן בפוגעים.[36] קיימות גם יוזמות בין משרדיות לטיפול בתופעה. תוכנית "גשרים" לטיפול בסכסוכים בין בני זוג ואלימות במשפחה מיועדת לעולים חדשים. התוכניות "חברות וזוגיות ללא אלימות" ו"מיניות במרחב בטוח" מחנכות נוער לקשרים בריאים.[36]

הרשות לביטחון קהילתי מקדמת תוכניות קהילתיות שמטרתן הגברת המודעות, איתור ומניעה.[36] בשל החשיבות הרבה של הקשר הראשוני בין הקורבן לבין המשטרה, עובדים סוציאליים משולבים בפעילות המשטרה בנושא זה.[36]

דו"ח מבקר המדינה משנת 2021 מצא שהתקצוב שניתן לטיפול בתופעה נמוך בכמחצית מהנדרש.[43] מתוך כלל התקציב, התקציב המושקע במניעה הוא רק 1.4% מהתקציב המוקצה לכליאה ולמקלטים לנשים מוכות. מבקר המדינה התריע על כך שלמשרד הרווחה אין מדיניות סדורה לאיתור משפחות במעגל האלימות. רוב המרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה נמצאים ברשויות מקומיות במעמד כחברתי כלכלי בינוני-גבוה, ובכך פוגעות בטיפול באוכלוסיות פגיעות יותר.

השלכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתופעת האלימות במשפחה ובמערכות יחסית השלכות חמורות רבות. לתופעת האלימות השפעות מגוונות – נפשיות, התנהגותיות ופיזיות, הן על הקורבנות החשופים לה והן על הילדים במשפחה הגרעינית.[44] השלכות אלו עשויות לבוא לידי ביטוי גם בקרב ילדים הסובלים מאלימות ישירה או צופים באלימות. ילדים אלו נוטים לסבול מהפרעות התנהגותיות ונפשיות: נשירה מהלימודים, שימוש לרעה בסמים, מופקרות, דיכאון קליני, הפרעות אכילה, אובדנות, אגרסיביות היריון מוקדם והידרדרות להתנהגות אנטי-חברתית ופשיעה.[44]מחקרים רבים מלמדים כי ילדים שגדלו בבתים אלימים נוטים בבגרותם לחקות את הוריהם ולנקוט אלימות כלפי בני משפחותיהם, וכך מעגל האלימות עובר מדור לדור.[44][45]

השלכות בריאותיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית כ־16% מקורבנות הרצח נהרגו על-ידי בני זוגם. כמעט ממחיצת ממקרי הרצח של נשים בארצות הברית בוצעו על-ידי בן הזוג שלהם בהווה או בעבר.[36]

אלימות בין בני זוג קשורה למצבים בריאותיים שליליים במערכות הלב, העיכול, הרבייה והשרירים. היא קשורה גם להתנהגויות המסכנות את הבריאות כמו עישון, שתייה מופרזת והתנהגויות מיניות מסכנות.[36] נשים שסבלו מאלימות בין-זוגית נמצאות בסיכון מוגבר להחמרת סימני מנופוז, צריכת סמים ואלכוהול, הידבקות במחלות מין, כאב ופיתוח מחלות כרוניות.[46]

השלכות פסיכולוגיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה פסיכולוגית, קורבנות של אלימות בין בני זוג עלולים לחוות בעיות נפשיות[33] כמו דיכאון והפרעת דחק פוסט-טראומטית.[36]

השלכות כלכליות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגיעה של אלימות בין בני זוג אינה מוגבלת רק לבני הזוג עצמם. הפגיעה גורמת נזק כלכלי חברתי בשל שירותים רפואיים, פגיעה בפרודוקטיביות בעבודה עלויות משפטיות ועוד.[36]

מניעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל הקשר בין אלימות בין-זוגית לבין בעיות נפשיות, מומלץ לשאול את הפונים לשירותי בריאות הנפש, ובמיוחד נשים ומיעוטים מיניים, אם הם חוו אלימות שכזו.[33] קיימות מספר אסטרטגיות שקיבלו תמיכה מחקרית טובה לכך שהן יכולות למנוע אלימות בזוגיות.

  • הפחתת צריכת אלכוהול[33]
  • הקניית מיומנויות לניהול מערכת יחסים בריאה ובטוחה[47] - לדוגמה, תוכניות ללמידה חברתית רגשית לצעירים המעודדות מערכות יחססים הנשענות על כבוד הדדי ואכפתיות
  • הגברת מעורבותם של מבוגרים וחברי קבוצת השווים לקידום ציפיות חיוביות וגינוי אלימות והתנהגויות לא בריאות[47]
  • עצירת דפוסים בעייתיים בגיל צעיר המעידים על שליטה עצמית לקויה[47]
  • יצירת סביבה בטוחה בבית הספר, במקומות העבודה, בשכונה[47]
  • חינוך לשוויון מגדרי ויחסים זוגיים מכבדים[33]
  • חיזוק התמיכה הכלכלית ככלי להפחתת אלימות[47]
  • תמיכה בקורבנות להפחתת פגיעה ולהגברת ביטחון[47]
  • מעורבות של מערכות לבריאות הציבור, אנשי חינוך, גורמי ממשל ועוד[47]

ביהדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: יש להרחיב במקורות מספרות חז"ל והראשונים.

לפי ההלכה אסור לגבר להפעיל אלימות כלפי בת זוגו, כפי שנאמר ברמ"א (אבן העזר סי' קנד סע' ג): "איש המכה אשתו עבירה היא בידו כמכה חברו, ואם רגיל בכך יש ביד בית דין לייסרו ולהחרימו ולהלקותו בכל מיני רידוי וכפייה ולהשביעו שלא יעשה עוד".

וכתב באר הגולה (אבן העזר קנד, י) שעונשו של המכה אשתו חמור ממכה את חברו, והוא מנמק זאת בכמה היבטים שקשורים במחויבות הזוגית לאהבה ולכבוד הדדי, ובחומרה המיוחדת של אלימות במשפחה: ”דבחבירו אינו חייב בכבודו ובאשתו חייב לכבדה יותר מגופו, עולה עמו ואינה יורדת עמו, לחיים ניתנה ולא לצער, ועונשו גדול ממכה חבירו כי היא יושבת לבטח אתו ודמעתה מצויה”. ומכך הסיק הרב אברהם אהרן פרייס, שהמכה את אשתו חייב מלקות, קל וחומר ממכה את חבירו.[48]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ National Center for Injury Prevention and Control (U.S.). Division of Violence Prevention., Intimate partner violence surveillance : uniform definitions and recommended data elements. Version 2.0, המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן, ‏2015
  2. ^ Michael P. Johnson, Conflict and Control: Gender Symmetry and Asymmetry in Domestic Violence, Violence Against Women 12, 2006-11, עמ' 1003–1018 doi: 10.1177/1077801206293328
  3. ^ Cora Peterson, Megan C. Kearns, Wendy LiKamWa McIntosh, Lianne Fuino Estefan, Christina Nicolaidis, Kathryn E. McCollister, Amy Gordon, Curtis Florence, Lifetime Economic Burden of Intimate Partner Violence Among U.S. Adults, American journal of preventive medicine 55, 2018-10, עמ' 433–444 doi: 10.1016/j.amepre.2018.04.049
  4. ^ 1 2 Physical Violence in American Families: Risk Factors and Adaptations to Violence in 8,145 Families | Office of Justice Programs (עמ' 181), www.ojp.gov
  5. ^ Andrea L. Roberts, Stephen E. Gilman, Garrett Fitzmaurice, Michele R. Decker, Karestan C. Koenen, Witness of intimate partner violence in childhood and perpetration of intimate partner violence in adulthood, Epidemiology (Cambridge, Mass.) 21, 2010-11, עמ' 809–818 doi: 10.1097/EDE.0b013e3181f39f03
  6. ^ 1 2 American Psychological Association. (2013). Intimate partner abuse and relationship violence: A guide for practitioners. American Psychological Association.
  7. ^ 1 2 Physical Violence in American Families: Risk Factors and Adaptations to Violence in 8,145 Families | Office of Justice Programs, www.ojp.gov
  8. ^ 1 2 Murray A. Straus, Thirty Years of Denying the Evidence on Gender Symmetry in Partner Violence: Implications for Prevention and Treatment, Partner Abuse 1, 2010-07, עמ' 332–362 doi: 10.1891/1946-6560.1.3.332
  9. ^ Anita Jose, K. Daniel O'Leary, Prevalence of partner aggression in representative and clinic samples., Washington: American Psychological Association, 2009, עמ' 15–35, ISBN 978-1-4338-0453-3. (באנגלית)
  10. ^ Martin Fiebert, California State University, Long Beach, References Examining Assaults by Women on Their Spouses or Male Partners: An Updated Annotated Bibliography, https://www.researchgate.net/, ‏יוני 2014
  11. ^ Sherry Hamby, Intimate Partner and Sexual Violence Research: Scientific Progress, Scientific Challenges, and Gender, Trauma, Violence, & Abuse 15, 2014-07, עמ' 149–158 doi: 10.1177/1524838014520723
  12. ^ Michael P. Johnson, Conflict and Control: Gender Symmetry and Asymmetry in Domestic Violence, Violence Against Women 12, 2006-11, עמ' 1003–1018 doi: 10.1177/1077801206293328
  13. ^ Schwartz, Martin & Dekeseredy, Walter. (1998). Measuring the Extent of Woman Abuse in Intimate Heterosexual Relationships: A Critique of the Conflict Tactics Scale. Violence Against Women.
  14. ^ Michael P. Johnson, Gender and types of intimate partner violence: A response to an anti-feminist literature review, Aggression and Violent Behavior, Current Controversies on the Role of Gender in Partner Violence 16, 2011-07-01, עמ' 289–296 doi: 10.1016/j.avb.2011.04.006
  15. ^ Zeev Winstok, Murray A. Straus, Gender differences in the link between intimate partner physical violence and depression, Aggression and Violent Behavior 19, 2014-03-01, עמ' 91–101 doi: 10.1016/j.avb.2014.01.003
  16. ^ Gelles, R. J. (1982). An exchange/social control approach to understanding intrafamily violence. the Behavior Therapist, 5(1), 5–8.
  17. ^ 1 2 Richard J. Gelles, Family Violence, Annual Review of Sociology 11, 1985-08, עמ' 347–367 doi: 10.1146/annurev.so.11.080185.002023
  18. ^ Gelles, R. J. (1997). Intimate violence in families (3rd ed.). Sage Publications, Inc.
  19. ^ Deborah M. Capaldi, Naomi B. Knoble, Joann Wu Shortt, Hyoun K. Kim, A Systematic Review of Risk Factors for Intimate Partner Violence, Partner abuse 3, 2012-04, עמ' 231–280 doi: 10.1891/1946-6560.3.2.231
  20. ^ Amy E. Bonomi, Britton Trabert, Melissa L. Anderson, Mary A. Kernic, Victoria L. Holt, Intimate Partner Violence and Neighborhood Income: A Longitudinal Analysis, Violence Against Women 20, 2014-01, עמ' 42–58 doi: 10.1177/1077801213520580
  21. ^ Raul Caetano, Suhasini Ramisetty-Mikler, T. Robert Harris, Neighborhood Characteristics as Predictors of Male to Female and Female to Male Partner Violence, Journal of Interpersonal Violence 25, 2010-11, עמ' 1986–2009 doi: 10.1177/0886260509354497
  22. ^ 1 2 Lynnmarie Sardinha, et al, Global, regional, and national prevalence estimates of physical or sexual, or both, intimate partner violence against women in 2018, The Lancet 399, 2022-02, עמ' 803–813 doi: 10.1016/s0140-6736(21)02664-7
  23. ^ G. T. Hotaling, D. B. Sugarman, An analysis of risk markers in husband to wife violence: the current state of knowledge, Violence and Victims 1, 1986, עמ' 101–124
  24. ^ 1 2 Centers for Disease Control and Prevention (CDC). (2018). Youth Risk Behavior Surveillance System (YRBSS)
  25. ^ 1 2 Michael P. Johnson, A typology of domestic violence: intimate terrorism, violent resistance, and situational couple violence, Boston: Northeastern University Press [u.a.], 2008, The Northeastern series on gender, crime, and law, ISBN 978-1-55553-694-7
  26. ^ A. Holtzworth-Munroe, G. L. Stuart, Typologies of male batterers: three subtypes and the differences among them, Psychological Bulletin 116, 1994-11, עמ' 476–497 doi: 10.1037/0033-2909.116.3.476
  27. ^ Fagan, J., & Browne, A. (1994). Violence between spouses and intimates: Physical aggression between women and men in intimate relationships. In A. J. Reiss, Jr. & J. A. Roth (Eds.), Understanding and preventing violence, Vol. 3. Social influences (pp. 115–292). National Academy Press.
  28. ^ 1 2 Thomas B. Marvell, Carlisle E. Moody, FEMALE AND MALE HOMICIDE VICTIMIZATION RATES: COMPARING TRENDS AND REGRESSORS*, Criminology 37, 1999-11, עמ' 879–902 doi: 10.1111/j.1745-9125.1999.tb00508.x
  29. ^ Murphy, C. M., & Eckhardt, C. I. (2005). Treating the abusive partner: An individualized cognitive-behavioral approach. The Guilford Press.
  30. ^ Julia C. Babcock, Neil S. Jacobson, John M. Gottman, Timothy P. Yerington, Attachment, Emotional Regulation, and the Function of Marital Violence: Differences Between Secure, Preoccupied, and Dismissing Violent and Nonviolent Husbands, Journal of Family Violence 15, 2000-12-01, עמ' 391–409 doi: 10.1023/A:1007558330501
  31. ^ Joni E. Prince Ph.D, Ileana Arias Ph.D, The role of perceived control and the desirability of control among abusive and nonabusive husbands, The American Journal of Family Therapy 22, 1994-06-01, עמ' 126–134 doi: 10.1080/01926189408251306
  32. ^ 1 2 Ronda Redden Reitz, Batterers' Experiences of Being Violent: A Phenomenological Study, Psychology of Women Quarterly, 2016-06-24 doi: 10.1111/j.1471-6402.1999.tb00348.x
  33. ^ 1 2 3 4 5 Sian Oram, et al, The Lancet Psychiatry Commission on intimate partner violence and mental health: advancing mental health services, research, and policy, The Lancet Psychiatry 9, 2022-06, עמ' 487–524 doi: 10.1016/s2215-0366(22)00008-6
  34. ^ Camille A. Clare, et al, Risk factors for male perpetration of intimate partner violence: A review, Aggression and Violent Behavior 56, 2021-01, עמ' 101532 doi: 10.1016/j.avb.2020.101532
  35. ^ 1 2 הדס שפירא ואלן מילשטיין, איתור נפגעי אלימות במשפחה וטיפול בהם במערכות בריאות: סקירה בין-לאומית, באתר מאיירס ג'וינט ברוקדייל, ‏2023
  36. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 המשרד לחיזוק וקידום קהילתי, מהי אלימות בזוגיות וכיצד ניתן להתמודד עמה?, באתר המשרד לחיזוק וקידום קהילתי
  37. ^ ד"ר נועה ליבוביץ, הילה שפיצר, אלימות בזוגיות, ממצאי מחקר, ספטמבר 2024, עבור משרד הרווחה, באתר יוזמת קווים אדומים, ‏ספטמבר 2024
  38. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נשים נפגעות עבירה - נתונים מתוך סקר ביטחון אישי 2018, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ‏20 בנובמבר 2019
  39. ^ עדו אבגר, אלימות במשפחה: הטיפול בגברים אלימים בישראל, 2019
  40. ^ ג'רי אלמו, ריכוז נתונים על אלימות במשפחה בדגש על אלימות כלפי נשים, י"ח בכסלו תשפ"ב, 22 בנובמבר 2021
  41. ^ משרד הרווחה והביטחון החברתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי מדווח על עלייה במקרי אלימות במשפחה, באתר משרד הרווחה והביטחון החברתי, ‏21 בנובמבר 2022
  42. ^ דפני לידור, זינוק של 65 אחוז מתחילת המלחמה במקרי אלימות במשפחה, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 11 ביוני 2024
  43. ^ מבקר המדינה, ההתמודדות עם תופעת האלימות בין בני זוג, באתר מבקר המדינה, ‏30 ביוני 2021
  44. ^ 1 2 3 Louise M. Howard, Sian Oram, Helen Galley, Kylee Trevillion, Gene Feder, Domestic Violence and Perinatal Mental Disorders: A Systematic Review and Meta-Analysis, PLoS Medicine 10, 2013-05-28, עמ' e1001452 doi: 10.1371/journal.pmed.1001452
  45. ^ C Flach, M Leese, J Heron, J Evans, G Feder, D Sharp, Lm Howard, Antenatal domestic violence, maternal mental health and subsequent child behaviour: a cohort study: Antenatal domestic violence, mental health and child behaviour, BJOG: An International Journal of Obstetrics & Gynaecology 118, 2011-10, עמ' 1383–1391 doi: 10.1111/j.1471-0528.2011.03040.x
  46. ^ Anita Stubbs, Cassandra Szoeke, The Effect of Intimate Partner Violence on the Physical Health and Health-Related Behaviors of Women: A Systematic Review of the Literature, Trauma, Violence, & Abuse 23, 2022-10, עמ' 1157–1172 doi: 10.1177/1524838020985541
  47. ^ 1 2 3 4 5 6 7 המשרד לביטחון לאומי, אסטרטגיות וגישות למניעת אלימות בזוגיות, באתר הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, ‏8 באוגוסט 2023
  48. ^ משנת אברהם על הסמ"ג, חלק ג', עמ' תקמה

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ג'ונסון מספק ניתוח עדכני המזהה סוגים שונים של אלימות במשפחה, אך מציין שקיים קשר כבד משקל בין גברים המעורבים באלימות בתוך המשפחה לבין גברים הנוקטים באלימות מחוץ למסגרת המשפחתית. במחקריו טוען ג'ונסון שלרבים מהתוקפים יש רקע של התנהגות אנטי-חברתית ואלימה מחוץ למערכת היחסים.
  2. ^ לפי היפותזת ההתמחות עבריינים נוטים להתמקד בסוג עבירה מסוים.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלימות_בין_בני_זוג&oldid=40064468"