חסידות פינסק-קרלין
 | |
| בית מדרש של החסידות בבני ברק | |
| שורשים, סיווג והנהגה | |
|---|---|
| דת |
יהדות  |
| קבוצה | תנועת החסידות |
| מקום ייסוד | ירושלים |
| תאריך ייסוד | 1961 |
| מייסד | רבי אהרן רוזנפלד |
| אדמו"ר | רבי אריה רוזנפלד |
| ארגונים ופעילות | |
| אזורי פעילות |
ירושלים |
  | |
פינסק-קרלין היא חצר חסידית, פלג המשך של חסידות קרלין.
פינסק קרלין
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנשי הקבוצה התפלגו מחסידות קרלין-סטולין. הרקע לפילוג החל בדור הקודם לפני השואה כאשר עם פטירת האדמו"ר רבי ישראל המכונה הינוקא מסטולין שימשו בניו: רבי אברהם אלימלך כאדמו"ר בקרלין ואחיו רבי משה כאדמו"ר בסטולין. בארצות הברית קיבלו את מרותו של רבי משה ושל רבי יעקב חיים מדטרויט, ובארץ ישראל נחלקו החסידים לשני מחנות: חסידי תל אביב קיבלו מרותו של רבי משה מסטולין, וחסידי ירושלים וטבריה קיבלו את מרותו של רבי אברהם אלימלך. עם פטירת רבי משה מסטולין קיבלו חסידיו את מרותו של אחיו הצעיר רבי יוחנן היות שהיה היחיד מבין האחרים ששרד את השואה, תוך כדי שחסידי רבי אברהם אלימלך קיבלו את מרותו רק מן השפה ולחוץ, בשל העובדה שחידש ושינה כמה ממנהגי קרלין (ויש אומרים גם נעימת התפילה). האדמו"ר רבי יוחנן שחפץ להחדיר את מנהגיו בקרב החסידים חילק את חסידיו לשתי קבוצות נפרדות: חסידי רבי אברהם אלימלך שהתנגדו לחידושים שהכניס, ושאר החסידים שנכנעו למרותו ללא סייג. הדבר התבטא במקומות התפילה: חסידי רבי אברהם אלימלך נשארו להתפלל בבית הכנסת שייסד רבם בשכונת בית ישראל, ושאר החסידים התפללו בבית הכנסת החדש בפאתי שכונת הבוכרים. כך למעשה התחלקה החסידות דה פקטו, הגם שעדיין נחשבו כולם לחסידות אחת. בשנת תשט"ז לאחר פטירתו של רבי יוחנן בלא בנים, ראו חלק מחסידיו את נכדו רבי ברוך מאיר יעקב הלוי שוחט, בן בתו של רבי יוחנן, כממשיך השושלת. רבי ברוך שוחט נולד בשנת 1955, ובעת פטירת סבו רבי יוחנן היה בן שנה אחת בלבד. למרות זאת ראו בו חלק מהחסידים כמי שעתיד לנהל את החצר.
חלק מהחסידים אשר לא השלימו מסיבות שונות עם הרעיון שרבי ברוך שוחט יוכתר כאדמו"ר, חברו לחסידי אח סבו שנספה בשואה רבי אברהם אלימלך מקרלין, שהתגוררו בארץ ישראל, והקימו את חסידות זקני קרלין (די אלטע קארלינער), שמם התפתח עקב כך שרוב זקני החצר היו מובילי הקבוצה. מנגד, הקבוצה השנייה כונתה צעירי קרלין (די יונגע קארלינער), למרות שקבוצתם כללה גם בודדים מזקני העדה.
משך תקופה ארוכה התקיימו אפוא שתי חצרות שכל אחת מהן נשאה את השם "קרלין". מצב זה נמשך למעלה משלושים שנה עד שבוררים שנבחרו על דעת שני הצדדים פסקו, כי פלג "הצעירים", רובם צאצאים לחסידי רבי יוחנן, ייקרא "קרלין-סטולין" (אדמור"י שושלת קרלין גרו גם בסטולין), ופלג "הזקנים", צאצאים לחסידי רבי אברהם אלימלך, ייקרא "פינסק-קרלין" (קרלין היא פרבר של פינסק). עוד נפסק שבית המדרש של חסידי קארלין בבית ישראל יישאר בידיהם של זקני החסידים.
רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב-קרלין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת תשכ"ב "זקני קרלין" - קיבלו על עצמם כאדמו"ר את רבי משה מרדכי בידרמן, האדמו"ר מלעלוב, וזאת עקב כך שהאדמו"ר מלעלוב ראה עצמו כחסיד המסור בכל ליבו לרבי אברהם אלימלך, ורבו זה מינה אותו בשעתו להיות מנהיגם של חסידי קרלין בארץ ישראל. בעקבות כך היה האדמו"ר מלעלוב מעתה לרבן של שתי חצרות, לעלוב וקרלין, (תופעה זו יחידאית בתנועת החסידות, ועליה התבטא האדמו"ר מלעלוב, כי הוא רואה לעצמו חובה לקחת עליו עול זה למען המשך עדת רבו שנעקד בשואה). יצוין כי בחירת אדמו"ר שאיננו מגזע קודמו כי אם תלמיד מובהק, אירע בעבר במספר חצרות חסידיות. גם בחסידות קרלין עצמה אירע הדבר בעבר עם מינויו של רבי שלמה מקרלין לאדמו"ר לאחר פטירת רבו רבי אהרן הגדול הראשון לאדמו"רי קרלין, וזאת על אף שלא היה ממשפחתו. רבי משה מרדכי האדמו"ר מלעלוב-קרלין נפטר בכ"ד בטבת ה'תשמ"ז.
רבי שמעון מלעלוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פטירתו של רבי משה מרדכי, הוכתרו שני בניו, רבי אברהם ורבי שמעון כאדמו"רים לחסידות לעלוב. "זקני קרלין" קיבלו על עצמם את רבי שמעון כמי שימשיך להנהיגם תחת אביו שנפטר, וכך נשא רבי שמעון כאביו, בתואר האדמו"ר מלעלוב-קרלין. אולם כעבור זמן קצר הודיע האדמו"ר כי היות שהוא עצמו אינו חסיד קרלין כפי שהיה אביו אינו רואה עצמו מתאים להמשיך בהנהגת עדה זו (צעד נדיר בעולם החסידות, מעין התפטרות מאדמו"רות).
רבי אהרן רוזנפלד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשלב זה החליטו החסידים לאחר הצבעה חשאית בנידון, להציע את כהונת האדמו"ר לרבי אהרן הכהן רוזנפלד, מנכבדי וזקני החצר, שנמנה עם צאצאי האדמו"ר הראשון רבי אהרן הגדול מקרלין. אביו של רבי אהרן, יצחק מנשה, היה חסיד קרלין וסבו היה הרב יהושע השל הלטובסקי. הרב רוזנפלד הסכים להצעה, בתנאי שיאפשרו לו לשים קץ ליריבות המרה של החצר עם יריבתה - "צעירי קרלין". לאחר המינוי פנה הרב רוזנפלד לבית דין בהסכמת חסידות קרלין היריבה. פסק הדין קבע שפלג "הצעירים" בהנהגתו של רבי ברוך שוחט ייקרא "קרלין-סטולין" ופלג "זקני קרלין" ייקרא "פינסק-קרלין".
רבי אהרן רוזנפלד ניהל את חסידות פינסק-קרלין כעשור שנים, עד לפטירתו בשנת ה'תשס"א.
לאחר פטירת רבי אהרן הוציאו החסידים לאור סדרת ספרים בשם "ארחות אהרן", בהם ספר "משנת החינוך" שנפוץ בקרב מחנכים במגזר החסידי.
רבי אריה רוזנפלד
[עריכת קוד מקור | עריכה]את מקומו ירש בנו בכורו, האדמו"ר הנוכחי רבי אריה רוזנפלד. מלבד מרכז החסידות בירושלים הכולל בית מדרש, תלמוד תורה וישיבה קטנה, ישיבה גדולה לחסידות מרכזים ורשת כוללים גם בבני ברק, ביתר, בית שמש ואחוזת ברכפלד.
רבנים ידועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב ישראל גרוסמן - ממובילי המאבק על קבלת ילדי עליית יהודי המזרח למוסדות דתיים, המארגן המרכזי של עצרות נגד גיוס הבנות ב-1953
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בנימין בראון, כספינה מיטלטלת: חסידות קרלין בין עליות למשברים, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2018.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פינסק קרלין, באתר עולם התורה
חסידות פינסק, דף שער בספרייה הלאומית
