ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/ישיבת וולוז'ין

שגיאות פרמטריות בתבנית:מוסד לימודי
פרמטרים ריקים [ סגל הוראה, חלוקה מבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ סוג מוסד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ישיבת "עץ חיים", ישיבת וולוז'ין

תצלום של בנין הישיבה
אתר מורשת עולמית
השתייכות	אם הישיבות המודרניות, זרם תלמידי הגר״א
תקופת הפעילות	תקס"ב – ה' בשבט ה'תרנ"ב
מייסדים	רבי חיים מוולוז'ין
בעלי תפקידים
ראש ה	רבי חיים מוולוז'ין רבי רבי איצלה מוולוז'ין רבי אליעזר יצחק פריד רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב מוולוז'ין) רבי רפאל שפירא רבי יעקב שפירא רבי רבי חיים וולקין
תלמידים
	ראו להלן: תלמידים בולטים
מיקום
מיקום	וולוז'ין, מינסק, בלארוס
קואורדינטות	54°05′28.1″N 26°31′40.5″E
(למפת בלארוס מוגדלת)   מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/ישיבת וולוז'ין (למפת בלארוס רגילה)   מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/ישיבת וולוז'ין

מבנה הישיבה כיום, תשע"ב (2012)

ישיבת וולוז'ין (בשמה הרשמי ישיבת עץ חיים, וכונתה תדיר אם הישיבות) הייתה ישיבה שפעלה במאה ה-19, והייתה הראשונה שפעלה באופן עצמאי ובלתי־תלוי בקהילה המקומית. הישיבה שימשה כאב טיפוס למבנה הישיבות הליטאיות שבאו אחריה. הישיבה נוסדה על ידי רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו המובהק של הגר"א, בשנת תקס"ב (1802) בעיירה וולוז'ין שבפלך מינסק (ברוסיה הלבנה), בתחום המושב של האימפריה הרוסית (מאז חלוקת ברית המועצות בבלארוס), והתקיימה עד תרנ"ב (1892). בשנת תרנ"ה (1895) נפתחה הישיבה מחדש על ידי רבי רפאל שפירא והתקיימה עד תקופת השואה.

יסוד הישיבה

בראשית המאה ה-19, בשנת ה'תקס"ב, לאחר פטירתו של רבו, ייסד רבי חיים את ישיבת עץ חיים בוולוז'ין ובכך הפך לאבי הישיבות הליטאיות הגדולות. לקראת ייסודה של הישיבה, יצא ר' חיים בעשרת ימי תשובה שנת ה'תקס"ג, במכתב גלוי אל "אוהבי התורה" בליטא, ובו הכריז על הקמת הישיבה.

גם רבני וילנה ביניהם רבי אברהם בן הגר"א, רבי אברהם אבלי פאסוועלער אב"ד וילנה, ורבנים אחרים הצטרפו במכתב למען ישיבת וולוז'ין.

הישיבה הוקמה על ידי רבי חיים על פי הדרכת הגר"א, במטרה לרכז בתוכה את טובי הלומדים בליטא. בעיתונים שפורסמו באותה תקופה נכתב שלא ישלחו לוולוז'ין תלמידים שלא יודעים ללמוד לבדם דף גמרא, רש"י ותוספות (הנקרא בלשון הישיבות גפ"ת).

סדר הלימוד בישיבה

פרטים מדויקים על דרכה הלימודית של הישיבה ישנם רק מימי הנצי"ב, ולפיהם שילבה הישיבה לימודי עיון ובקיאות ברמה גבוהה. בישיבה הקפידו על סדר לימוד בקיאות בו למדו את כל הש"ס בהספק של דף ליום בימי השבוע, וחזרה על כל דף שתים עשרה פעם בממוצע. בימי שישי למדו את פסקי הרא"ש על חמשת הדפים שלמדו כל השבוע. לרוב התלמידים הייתה נקודת פתיחה טובה בלימוד ולפי עדות החפץ חיים (שרבו היה מתלמידי ישיבת וולוז'ין) רבים מתלמידי ישיבת וולוז'ין ידעו כבר בגיל ארבע עשרה ש"ס, מה שהעניק להם בסיס לימודי רחב לקראת הלימוד בישיבה. על בסיס זה היוותה הישיבה את המוקד להתפתחות העיון האשכנזי המרכזי בישיבות עד היום, על בסיס שיטת הלימוד המחודשת של רבי חיים מבריסק.

רבי ברוך הלוי אפשטיין מספר בספרו "מקור ברוך" שראש הישיבה (הנצי"ב-דודו) לא הרשה לתלמידים ללמוד מעבר לגפ"ת כלימוד ראשוני. ישיבת וולוז'ין הייתה "ישיבה ללא הפסקה" והתקיימו בה משמרות לימוד עשרים וארבע שעות ביממה. בישיבה התקיים פולמוס בנוגע ללימוד המוסר, וכאם הישיבות הליטאיות הנאמנות לדברי הגר"א התנגדו בישיבה זו לחסידות.

ערך מורחב – אגודות סתר ציוניות בישיבת וולוז'ין

בתקופת כהונתו של הנצי"ב, שרחש אהדה רבה למפעל ההתיישבות בארץ ישראל, והיה חבר פעיל בתנועת "חובבי ציון", הוקמו אגודות סתרים של "חיבת ציון" בישיבה. הראשונה נוסדה בשנת תרמ"ה בשם "נס ציונה" (שהרוח החיה שבה היה רבי איסר זלמן מלצר), שלא בידיעת הנצי"ב, ונסגרה לאחר שהמשטרה גילתה את פעולתה, והשנייה בשם "נצח ישראל" נוסדה בשנת תר"ן בידיעתו.

שקיעת הישיבה

לאחר שהנצי"ב ביקש למנות את בנו הרב חיים (שהיה הרב של מוסקבה) לראשות הישיבה במקומו, ניסו קבוצת יהודים חברי תנועת ההשכלה לגרום לסגירת הישיבה, ולשם כך הלשינו לשלטונות שבישיבה אין לימודי חול. שר ההשכלה, שבדק את המצב, החל לתבוע שהישיבה תעמוד בעיקר בדרישה של לימוד של השפה הרוסית, אך לאחר שתביעה זו לא התממשה על פי רצונו, הוא הפעיל לחץ בלתי פוסק על הנצי"ב, דבר שהביא לסגירתה של הישיבה, בה' בשבט ה'תרנ"ב (1892).

הטענה הרווחת היא שהנצי"ב החליט לסגור את הישיבה, כדי שלא ילמדו בה רוסית. גרסה זו אף הפכה למיתוס בעולם הישיבות החרדי על חשיבות ההתנגדות ללימודי חול בישיבות. עם זאת, הנצי"ב הסכים ללימוד של השפה הרוסית מחוץ לכותלי הישיבה, כפי שנעשה, וכפי שהוא כותב בשו"ת משיב דבר: "אם יצטרכו על פי המלכות ללמוד למודי חול גם כן, יהא בהשגחה מהרב וראשי ישראל, שיהא המורה ירא א-לוהים.", אך נתקל בהתנגדות עזה של ראשי הישיבה האחרים. לימוד הרוסית שנעשה באופן רשלני, לא סיפק את שר ההשכלה הרוסי, שהכביד בתגובה את דרישותיו ודרש בנוסף:

1. להקדיש יותר ממחצית הלימוד ללימודי חול, משעה 9 ועד שעה 3,
2. שלא יהיו לימודים בערב,
3. שלא ילמדו יותר מעשר שעות ביום,
4. שכל הצוות של הישיבה יהיו בעלי דיפלומות רשמיות.

תביעות אלו סתמו את הגולל על הישיבה. שלוש שנים לאחר סגירת הישיבה, בשנת תרנ"ה (1895) היא נפתחה שוב. אך לא הייתה זו ישיבה ברמה ובמעמד של "ישיבת וולוז'ין" המקורית. במהדורתה החדשה נוהלה הישיבה על ידי חתנו של הנצי"ב רבי רפאל שפירא, מחבר "תורת רפאל", אשר נפטר במינסק בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. אחריו כיהן בראשות הישיבה בנו רבי יעקב שפירא, מחבר "גאון יעקב", ולאחר פטירתו כיהן חתנו רבי חיים וולקין בראשות הישיבה. יד הכורת בשואה שמה קץ מוחלט לישיבת וולוז'ין. לאחר השואה, הקים רבי שמעון לנגבורט, חתן נוסף של הרב יעקב שפירא, את ישיבת "גאוני וולוז'ין", בתחילה בתל אביב ולאחר מכן בבני ברק.

עם השנים נעשו במבנה הישיבה שימושים שונים (למשל, קונדיטוריה). נכון לחורף תשע"ה (2015), הרשויות המקומיות העבירו את מבנה הישיבה לאיחוד היהודי הדתי ברפובליקה של בלארוס (IROB).

כולל בראדסקי

ערך מורחב – כולל ברודסקי

מסגרת לימודים שהתקיימה בוולוז'ין החל משנת תרמ"ו התקיימה בזכות תרומתו של הנדיב הידוע ישראל ברודסקי, בעל בית חרושת לסוכר בקייב. במסגרת זו למדו עשרה מהמובחרים בתלמידי ישיבת וולוז'ין שנקראו "הברודסקאים" לתקופה של חמש שנים, תלמידים אלה התחייבו לכללים תובעניים יותר משאר תלמידי הישיבה. לרוב לא נשארו ברודסקאים למשך כל חמש השנים ולפני סיום מסלול הכולל התמנו לרבני ערים.

ראשי הישיבה

• רבי חיים מוולוז'ין - ראש הישיבה הראשון ומייסדה (תקס"ג-תקפ"א, 1821-1803).
• רבי יצחק מוולוז'ין - בנו של רבי חיים (תקע"ג-תר"ט, 1849-1813).
• רבי אליעזר יצחק פריד - בנו של ר' הלל וחתנו של ר' יצחק (תקפ"ח-תרי"ג, 1853-1828).
• הנצי"ב - חתנו של ר' יצחק (תרי"ג-תרנ"ב, 1892-1853).

המשנים לראשי הישיבה

• רבי יחיאל מיכל ממינסק, מחבר הספר לזכר לישראל. (ה'תקס"ג-ה'תק"ע?)
• רבי הלל פריד - חתנו של ר' חיים (תקס"ג-תקע"ג, 1813-1803).
• רבי יוסף דב (יושע בער) סולובייצ'יק - בן נכדתו של ר' חיים (תרי"ג-תרכ"ה, 1865-1853).
• רבי חיים הלל פריד - בנו של ר' אליעזר יצחק (תרכ"ה-תרכ"ז, 1867-1865).
• רבי רפאל שפירא - חתנו של הנצי"ב (תר"ל-תרמ"א, 1881-1870).
• רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק - חתנו של ר' רפאל (תרמ"א-תרנ"ב, 1892-1881).
• רבי חיים ברלין - בנו של הנצי"ב (תר"ן-תרנ"ב, 1892-1890).

ראשי הישיבה בתקופה החדשה

• רבי רפאל שפירא - חתנו של הנצי"ב (תרנ"ה-תרע"ה, 1915-1895).
• רבי יעקב שפירא - בנו של ר' רפאל (תרפ"ב-תרצ"ו, 1936-1922).
• רבי רבי חיים וולקין - חתנו של ר' יעקב (תרצ"ו-ת"ש, 1940-1936).

תלמידים בולטים

בישיבת וולוז'ין למדו הרבה תלמידי חכמים שהתפרסמו אחר כך. בהם:

בתקופת הגר"ח מוולוז'ין

• רבי יוסף זונדל מסלנט - רבם של הרבנים ישראל ליפקין מסלנט, מייסד תנועת המוסר, שמואל סלנט (חתנו), רבה של ירושלים, ונתן פרידלנדר, מהפעילים הבולטים למען יישוב ארץ ישראל. באחרית ימיו שימש כמורה הוראה של העדה האשכנזית בירושלים.
• רבי יעקב ברוכין בעל "משכנות יעקב".
• רבי יצחק מינקובסקי. בעל "קרן אורה". אחיו הצעיר של בעל "משכנות יעקב".
• רבי דוד טביל ממינסק בעל "נחלת דוד".
• רבי דוד מנובהרדוק בעל "גליא מסכת".
• רבי יוסף מסלוצק.
• רבי דוב בר יפה מטורץ - חותנו של הרב נחום הכהן קוק (שינה מכ"ץ בגלל החשש מגיוס לצבא הרוסי), שהיה סבו של הרב קוק ואבי אביו, הרב שלמה זלמן הכהן קוק.
• הרב מנחם מנדל - ר"מ בישיבת מינסק
• הרב יוסף מקריניק
• רבי שמואל סלנט - רבה ומנהיגה של עדת האשכנזים בירושלים במשך כ-44 שנים, ואב"ד של הקהילה האשכנזית בירושלים במשך כ-70 שנים.
• רבי אליהו רגולר מקאליש - בעל "יד אליהו"לא .
• רבי מרדכי מינסקר - עמד בראש ישיבה (קלויז) בעיר מינסק ועלה לירושלים בשנת תקצ"ו (1836).
• רבי יעקב יוסף (חריף) - לימים רבה הראשי (והיחיד) של ניו-יורק.

בתקופת הנצי"ב והגר"ח מבריסק

• רבי חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק - שימש גם כר"מ ומגיד השיעור המרכזי לצד הנצי"ב, וחיבר חידושים על ספרו ההלכתי הגדול של הרמב"ם, "משנה תורה". מגדולי הדור.
• רבי אהרן וולקין - בעל שו"ת זקן אהרן ועוד ספרים. מגדולי הדור.
• רבי שמעון שקופ - מחבר שערי יושר ומגדולי ראשי הישיבות.
• רבי שמואל מוהליבר - ממבשרי הציונות, ממייסדי תנועת "חיבת ציון", מאבות הציונות הדתית. הקים את בני ציון - אחד הארגונים הראשונים של חיבת ציון ואת קבוצת חובבי ציון הראשונה בוורשה.
• רבי חנוך אייגש מווילנה - מחבר ה"מרחשת", מגאוני הדור שנספה בשואה.
• רבי מלכיאל צבי טננבוים - רבה של לומז'ה ומחבר שו"ת "דברי מלכיאל" מגדולי המשיבים בדורו.
• רבי זליג ראובן בנגיס - מגדולי הדור במזרח אירופה. עלה לארץ בתרצ"ח לכהן כראב"ד העדה החרדית בירושלים, ולאחר פטירת רבי יוסף צבי דושינסקי כיהן כגאב"ד "העדה החרדית". מחבר "לפלגות ראובן".
• רבי אברהם יצחק הכהן קוק - למד בישיבת וולוז'ין כשנה ושלושה חודשים עד חתונתו. לאחר עלותו לארץ בכ"ח באייר תרס"ד שימש כרב יפו והמושבות עד תרע"ד, ובתפקידיו האחרונים כיהן כרבה של ירושלים (טבת תר"ף-ג' באלול תרצ"ה), הרב הראשי האשכנזי לארץ ישראל (מתרפ"א) וראש ישיבת מרכז הרב (מתרפ"ד) מגדולי חכמי ישראל בדורות האחרונים.
• רבי יצחק יעקב ריינס - מגדולי התורה ביהדות ליטא, ומייסד תנועת "המזרחי".
• רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי - מחבר שו"ת אחיעזר ופוסק הדור.
• רבי ברוך דוב ליבוביץ - ראש ישיבת "כנסת בית יצחק" (שבמקורה מסלבודקה והתפרסמה כישיבת קמניץ) ומגדולי ראשי הישיבות.
• רבי איסר זלמן מלצר - ראש ישיבת עץ חיים בירושלים ומחבר ספרי "אבן האזל" על "משנה תורה" של הרמב"ם. מגדולי ראשי הישיבות.
• רבי משה מרדכי אפשטיין - ראש ישיבת חברון (שמקורה בישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקה, שעלתה כולה לחברון, ואחרי פרעות תרפ"ט, עברה לירושלים), ומגדולי ראשי הישיבות. גיסו של הרב מלצר.
• רבי שלמה פוליצ'ק - שנודע בכינויו "העילוי ממייצ'יט". כיהן כראש ישיבה בישיבת "תורה ודעת" בלידא לצד רבי יצחק יעקב ריינס שהקימה, ואחר כך כראש ישיבה בישיבת רבנו יצחק אלחנן שבמסגרת ישיבה-אוניברסיטה בניו יורק שבארצות הברית.
• רבי יוסף זונדל הוטנר - רבה של איישישוק.
• רבי ברוך הלוי אפשטיין - מחבר ה"תורה תמימה" ו"מקור ברוך", בנו של רבי יחיאל מיכל אפשטיין בעל "ערוך השלחן".
• הרב מאיר בר-אילן (ברלין) - בנו של הנצי"ב, ממנהיגי תנועת המזרחי.
• רבי מנחם נחום קפלן (רבי נחומק'ה מהורודנא) - רבו של החפץ חיים.
• הרב יצחק ניסנבוים - מרבני הציונות הדתית ונשיא המזרחי בפולין.
• רבי שלום רקובסקי - מגדולי תלמידי החכמים בירושלים, ואחר כך ראש ישיבה ב"ישיבת רבנו יצחק אלחנן".
• רבי אברהם דוב כהנא שפירא - רבה האחרון של קובנה.
• רבי יעקב שמחה ריטוב - רב העיר וראש עדת יהודי אוסיפוביץ שבחבל מינסק. בנו הבכור ישראל ריטוב היה ממנהיגי החלוץ בפולין ובהמשך יו"ר קרן היסוד.
• רבי יהודה ליב דון יחיא - מראשי תנועת המזרחי, ומרבני הציונות הדתית, שימש ברבנות תחת אביו בדריסה, ואחר כך בשקלוב ובצ'רגינוב.
• רבי נתן מיליקובסקי - רב ומחנך ועסקן ציוני מפורסם. סבו של בנימין נתניהו.
• רבי שמואל יצחק הילמן - לימים רבה הראשי של גלאזגו - חותנו של רבי יצחק הלוי הרצוג.

כמו כן למדו בה גם כאלו שהתפרסמו בתחומים שונים (לא תורניים):

• זאב קלונימוס ויסוצקי - כונה "מלך התה של רוסיה" למד בוולוז'ין ארבע שנים והתפרסם עסקנותו הציבורית ובחברת התה אותה הקים (תה ויסוצקי).
• המשורר חיים נחמן ביאליק - למד בוולוז'ין שנה וארבעה חודשים,
• אלתר דרויאנוב, מחבר ספר הבדיחה והחידוד ועסקן ציוני.
• הסופר אבא בלושר - למד בישיבה יחד עם ביאליק.
• הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי - למד בוולוזין כשנתיים.
• צבי בנימיני, מייסד רמת השרון והיושב ראש הראשון של מועצת רמת השרון.

גלריה

• 
  ציור של ישיבת וולוז'ין משנת 1967 (תשכ"ז). מבט מצפון-מזרח.
• 
  מבנה הישיבה בחשוון ה'תשס"ט (2008). ניתן להבחין בקיר הקדמי בחלונות הקומה התחתונה שנאטמו
• 
  מבנה הישיבה בשנת ה'תשע"ב (2012). מבט מדרום-מזרח
• 
  מטבע הנצחה בלארוסי עם רישום מבנה ישיבת וולוז'ין (הקיר המזרחי). המטבע הונפק בטבת ה'תשע"א (דצמבר 2010)

ראו גם

• אגודות סתר ציוניות בישיבת וולוז'ין

לקריאה נוספת

• שאול שטמפפר, הישיבה הליטאית בהתהוותה, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2005
• בן־ציון קליבנסקי, כצור חלמיש: תור הזהב של הישיבות הליטאיות במזרח אירופה, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2014
• ש. ל. ציטרון, מלחמת הדינסטיות בישיבת וולוזין, רשומות, א', אודסה תרע"ח, עמ' 123–135
• תנחום פרנק, תולדות בית ה' בוולוז'ין.
• דב אליאך, אבי הישיבות
• הגדה של פסח וולוז'ין
• משה צינוביץ, עץ חיים: תולדות ישיבת וולוז'ין, תשל"ב

ספרי זכרונות של תלמידי הישיבה

• מקור ברוך - זכרונותיו של רבי ברוך אפשטיין מישיבת וולוז'ין ^{[דרושה הבהרה]}
• מאיר בר-אילן, מוולוז'ין עד ירושלים
• עמנואל אטקס ושלמה טיקוצ'ינסקי (עורכים), ישיבות ליטא- פרקי זכרונות, ירושלים: מרכז זלמן שזר ומרכז דינור, 2004,
• כתבי פנחס טורברג, ניו יורק ה'תשי"ג
• מנחם מנדל זלוטקין, ישיבת וולוז'ין בתקופת ביאליק, שביבים א, פריז תשט"ו (נדפס שנית בתוך: אטקס וטיקוצ'ינסקי, ישיבות ליטא – פרקי זכרונות, עמ' 182–192)
• ישראל קלוזנר, תולדות נס ציונה בוולוז'ין, ירושלים תשי"ד

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/ישיבת וולוז'ין בוויקישיתוף

• הרב פרופ' שמואל קלמן מירסקי, ישיבת וולוז'ין, מאמר מקיף באתר דעת (מתוך: "מוסדות התורה באירופה בבנינם ובחורבנם", "הוצאת עֹגֶן על יד ההסתדרות העברית באמריקה", ניו יורק תשט"ז, עמ' 1–86)
• מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, תולדות ישיבת עץ החיים, האסיף ג, תרמ"ז
• שושנה רייך, ישיבת וולוז'ין, על הישיבה בחיי הרב קוק, "מגד ירחים", גיליון 145, תשרי תשע"ב, עמ' 4
• זלמן עפשטיין, יובל נשכח: (לחברי הקונגרס, מתלמידי בימ"ד הישן–ישיבת ולוזין), הצפירה, 21 באוגוסט 1903, המשך, 21 באוגוסט 1903, המשך, 23 באוגוסט 1903, המשך, 24 באוגוסט 1903
• מ. צינוביץ, ראשית וולוז'ין: (מאה וחמישים שנה ליסוד הישיבה), הצופה, 13 בפברואר 1953
• ד"ר יצחק ריבקינד, ראש-ישיבה אלמוני בוולוזין - ר' יחיאל מיכל מנשויז, ספר טורוב, בוסטון מס. תרצ"ח, עמ' 232–239.

• Jacob J Schachter, Haskalah, Secular Studies and the Close of the Yeshiva in Volozhin in 1892, Torah u-Madda Journal 2 (1990), pp. 76-133
• Genrich Agranovsky & Sid Z. Leiman, Three Lists of Students Studying at the Volozhin Yeshiva in 1879

• http://www.academia.edu/4433689/Thesis_The_Talmudic_Method_in_the_Lithuanian_Yeshivot_in_the_19th_Century_Methodological_and_Historical_Aspects_Hebrew_
• מ. צינוביץ, ישיבת וולוז'ין בתקופת רבי רפאל שפירא ז"ל, הצופה, 5 באפריל 1946

הערות שוליים

* וולוז'ין * וולוז'ין