חנוך אייגש
 | |
| רבי חנוך אייגש | |
| לידה |
1863 ראסייני, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
1941 (בגיל 78 בערך) |
| השכלה |
ישיבת וולוז'ין |
| תקופת הפעילות |
?–1941 |
  | |
הרב חנוך הניך אייגש (או אייגס; בכתיב יידי: חנוך העניך אייגעש; תרכ"ד, 1864 - ט"ו באלול תש"א, 7 בספטמבר 1941) היה דיין ורב בווילנה במשך יותר מארבעים שנה. הוא כיהן כרבה האחרון של קהילת וילנה, במשך כשנה בתקופת השואה. נודע כתלמיד חכם וכעילוי, ופרסומו בא לו בזכות ספרו מרחשת – שו"ת הלכתי ופלפולים תלמודיים. היה מרבני תנועת המזרחי.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חנוך אייגש נולד בראסיין, ליטא, בשנת ה'תרכ"ד (1864) לרב שמחה ראובן עדלמן, שהיה סוחר ותלמיד חכם, מחבר ספרים חשובים בחכמת ישראל וכונה "שר העדולמי". כפי הנראה למד תורה בין השאר מפי הרב אלכסנדר משה לפידות[1]. בהמשך למד ברוסיין, בריסק וקובנה, ולאחר מכן בישיבת וולוז'ין הידועה והיה ממקורבי הרב יוסף דב סולובייצ'יק בעל שו"ת בית הלוי. נישא להינדא, נכדתו של ר' שמואל זיברטנסקי - מגדולי מורי ההוראה בווילנא, שידכם רבי יצחק אלחנן ספקטור.
בשנת ה'תרנ"ח (1898), בהיותו בגיל 34, נתמנה למו"ץ ולאחד מרבני וילנה, תפקיד בו שימש עד יום מותו. לכל אורך כהונתו שיתף פעולה עם הרב חיים עוזר גרודזנסקי, וחתם יחד עמו על כרוזים ומכתבים רבים בנושאים פנים-יהודיים. הם הקימו יחד "קיבוץ" (ישיבה לבחורים מבוגרים הלומדים בכוחות עצמם), בו למדו בחירי הישיבות הליטאיות.
בשנת ה'תר"ע[דרושה הבהרה] נבחר כאחד מבאי כח הרבנים בפלך ווילנא לאספת הרבנים בפטרבורג.
בעת מלחמת העולם הראשונה נאלץ הרב גרודזינסקי לעזוב את וילנה, והרב אייגש מילא את מקומו ברבנות עד שובו.
לאחר הצהרת בלפור הצטרף הרב אייגש לתנועת המזרחי. הוא השתתף בייסוד "ההסתדרות הלאומית" בווילנא בשנת ה'תרע"ז[דרושה הבהרה], שהוקמה על ידי 15 רבנים בליטא, ומטרתה הייתה לסייע בהשגת זכויות עצמיות ליהודים בארץ ישראל, ולהפיץ את רעיון שיבת ציון, לחזק את הדור הצעיר על יסודות הדת והלאומיות ולתקן את סדרי החינוך. באותה התוועדות אמר הרב:
רוח רעה מנשבת עלינו מארץ המהפכה (רוסיה). האפיקורסים שלנו הרימו ראש, וגדולה הסכנה שמא חס-וחלילה יתאחדו כל מחללי שם התורה ויביאו כליה על קיום עם ישראל. זאת ועוד: אפשר כי כל העמים המדוכאים ישיגו עתה זכויות לעצמם, ועל כן התאספנו והחלטנו להקים הסתדרות לאומית, כדי שנתאחד כולנו בדרישתנו להשיב לנו את ארץ ישראל. ניצחוננו מובטח לנו אם נלך יד ביד עם ההסתדרות הציונית, כי הם היחידים אשר לא נתקו את קשריהם עם העבר של עם ישראל[2].
בוועידת המזרחי בווילנא בשנת תרפ"ד[דרושה הבהרה] שימש כסגן יושב-ראש. בברכתו לוועידה אמר: ”עבודת המזרחי היא בבחינת "סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה". מטרת המזרחי- לאחד את ארץ ישראל עם התורה הכתובה והמסורה. עלינו לשלוח חלוצים צעירים לארץ ישראל לקיים "ותבואו ותטהרו את ארצי" [3] ” בוועידה של "כנס הרבנים המזרחיים" בוורשה תרפ"ג נבחר לנשיאות הכנס[4] ובכנס בתרפ"ז שימש כיושב-ראש.
באותה בשנת ה'תרפ"ג היה מהחותמים על הכרוז של רבני פולין וליטא למען קרן החלוץ המזרחי, אך בשנת ה'תרפ"ט הוא נטש את המזרחי, עקב הבדלי הגישה בין המזרחי בפולין ובליטא, אי ההבנות על רקע התאמת פעולות המזרחי לתנאי ליטא, ותמיכתה במועמדם של הציונים לרבנות וילנה. עם זאת הוסיף לתמוך ולפעול למען העלייה לארץ ישראל ותמך בייחוד בצעירי המזרחי והפועל המזרחי. בה'תרצ"ה (1935) היה מיוזמי הקמת "מחלקת החרדים" בקרן הקיימת לישראל.
לאחר פטירתו של הרב גרודזינסקי הוכר הרב אייגש כזקן רבני ליטא בכלל ווילנה בפרט. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכתוצאה מהסכם ריבנטרופ–מולוטוב, התרכזו בווילנה מאות בני ישיבות מכל רחבי ליטא. הרב אייגש סייע רבות בכלכלתם של הפליטים, והמחאות על שמו נשלחו מטעם הג'וינט. בשנת ה'תש"א (1941), בהיותו כבן 77, נרצח הרב אייגש על ידי הנאצים. תאריך מותו אינו ברור: היו שהעידו שהיה זה בט"ו באלול, והיו שסברו שהוא נספה כחודש וחצי קודם לכן, בימי בין המצרים[5]. גם מקום הרצחו שנוי במחלוקת: יש המדווחים כי הוא נהרג בווילנה עצמה, אך היו שטענו כי הוא נלקח תחילה לפונאר, שם נרצח על ידי האיינזצגרופן. בספר צדיק פלא, מובאת עדות של הרב יהודה זרחיה סגל, המעיד שראה כיצד נרצח הרב חנוך לעיניו.[6]
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרו הראשון נקרא "מנחת חֲנוֹךְ", וצורף לספר "עולת שמואל", שבו הובאו חידושי תורתו של חמיו - הרב שמואל זיברטנסקי. הספר עוסק בענייני סדר קודשים, מסכת עבודה זרה ועוד.
ספרו המפורסם הוא ספר השו"ת "מרחשת", שבו עסק בסוגיות תלמודיות רבות ובפסקי הלכה למעשה על ספר שולחן ערוך. הספר כולל שני חלקים שיצאו לאור בה'תרצ"א ובה'תרצ"ה (1931 ו-1935).
בהקדמתו לספרו הביע הסתייגות-מה משיטת בריסק שנפוצה בדורו בין לומדי התורה. הוא עצמו הוכיח בספרו למדנות רבה, אף בלי להזדקק לדרכי הניתוח וההפשטה של שיטת בריסק.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה: אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשי"ט (1959), כרך ג', עמ' 261–269
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בן-ציון אייזנשטט, הרב ר' חנוך העניך אייגוש, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ד, עמוד 3, באתר היברובוקס
- הרב ר' חנוך הניך אייגש - וילנא, צילום מתוך הספר אלה אזכרה, כרך ג' עמ' 262 והלאה, באתר בחדרי חרדים, וכן צילומים ממקורות נוספים
- שמואל נח גוטליב, ווילנא: הרב ר' חנוך העניך אייגעש, בספרו אהלי שם, פינסק, תרע"ב, עמ' 60, באתר היברובוקס
- 'אייגש, ר' חנוך־הניך ב"ר שמחה־ראובן אדלמן', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 25–26 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1223–1224).
- פנינה מייזליש, 'אייגס, Eiges, (אייגש), חנוך העניך', בתוך: רבנים שהיו בגטו וילנה, או שהיו מעורבים בהעברת בני ישיבות לשם בימי מלחמת העולם השנייה, אתר יד ושם
- מ. צינוביץ, "אחרונים" בירושלים דליטה: רבי חנוך הניך אייגש - זקן הרבנים, הצופה, 6 ביולי 1945, עמ' 6
- שלמה יוסף זוין, מן הספרות התלמודית, הצופה, 22 ביולי 1938
- מ. צינוביץ, הגאון רח"ה אייגס בעל "המרחשת", הצופה, 18 באוגוסט 1961, עמ' 6
- דיון על חברותו של ר' חנוך אייגש בתנועת המזרחי, באתר בחדרי חרדים
- ספרו
- מרחשת חלק א, בילגורייא תרצ"א, באתר היברובוקס
- מרחשת חלק ב, בילגורייא תרצ"ה, במאגר ספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית של פולין.
חנוך העניך אייגעש (1864-1941), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הרב אוריאל בנר, "שריד לדור דעה: הרב ישראל זאב גוסטמן זצ"ל, שביבי אור מאישיותו", אסיף ד (תשע"ז), עמ' 546, הערה 25.
- ^ אנצקלופדיה של הציונות הדתית, כרך א', עמ 79
- ^ אנצקלופדיה של הציונות הדתית, כרך א', עמ 80
- ^ הועידה הראשונה של הרבנים המזרחיים בפולין, המזרחי, 19 ביולי 1923
- ^ הלל זיידמן, ומן גיטו ווארשה, הבוקר, 10 בינואר 1946, עמ' 2
- ^ קריאת העדות מתוך הספר, בסרטון ביוטיוב.