הקהילה הבהאית ברוסיה
הקהילה הבהאית ברוסיה היא חלק מהדת הבהאית. החל מסוף המאה ה-19, הוקמו תחת השלטון הרוסי מספר רב של קהילות בהאיות. אלו נפרשו ברוסיה עצמה, כמו גם בטריטוריות סובבות, אשר נשלטו בעבר על ידי האימפריה הרוסית או ברית המועצות.
הקהילה הבהאית הראשונה מבין אלו החלה להתאגד כבר בשנות ה-80 של המאה ה-19 על ידי בהאים שהיגרו מהאימפריה הפרסית עקב היחס המפלה והתנכלויות שחוו תחת שליטתה. קהילה זו ונוספות התבססו והמשיכו לצמוח ולהתפתח בעשורים העוקבים הן תחת משטר המלוכה הרוסי, הן תחת הרפובליקה הסובייטית שעלתה אחריו ואף בשנותיה הראשונות של ברית המועצות.
מצב הקהילות הבהאיות באזור הידרדר עם עליית סטלין לשלטון. הן נרדפו רבות במסגרת המאבק האנטי-דתי שניהלה המפלגה הקומוניסטית ואף נאסרו רשמית ב-1938. רק שנים רבות לאחר מכן, כאשר החלו המגבלות הדתיות להצטמצם עם נפילת ברית המועצות והשלטון הקומוניסטי, הן הוקמו מחדש[1].
נכון ל-2005, יש ברוסיה כ-18,990 מאמינים בהאים[2].
היסטוריה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד בטרם נוצרה וצמחה קהילה בהאית תחת השלטון הרוסי, התעניינו דיפלומטים רוסים בהתפתחות הבאבים והבהאים בפרס[3].
תחילה, כבר ב-1844, בעת הכרזת הבאב על שליחותו, נכחה בטהראן קונסוליה רוסית אשר הייתה אחת משתי הקונסוליות האירופאיות היחידות בטהראן באותה עת. הקונסוליה אפשרה העברת מידע, תדירה יחסית, לשלטונות הרוסים על המתרחש באזור ובפרט, הפכה את רוסיה לאחת המדינות המעודכנות ביותר בהתפתחות התנועה הבאבית.
גורמים נוספים שתרמו להעברת מידע ועדכונים על הבאבים והבהאים היו למשל הנסיך והדיפלומט הרוסי דימיטרי איבנוביץ' דולגורקוב אשר התעניין רבות בדיווחים פרסיים או לחלופין, גיסו של בהאא-אללה, אשר שימש כמזכיר בקונסוליה הרוסית.
התעניינות נוספת של דיפלומטים רוסים בדת הבהאית התרחשה ב-1869, לאחר הוצאתו להורג של שליח בהאאי, אשר ניסה להעביר מכתב מבהאא-אללה לשאה. נציגי הקונסוליה הרוסית בפרס רכשו טקסט זה, העבירו אותו למכון לשפות המזרח בסנט פטרסבורג והוא נשמר והופץ בהרחבה. כבר בתקופה מוקדמת זו, מצאו מספר מזרחנים מסנט פטרסבורג עניין בתנועה הדתית החדשה ופרסמו מאמרים וסקירות אודותיה.
תקשורת ישירה בין בהאא-אללה לגורמי השלטון הרוסי, עולה גם היא בשלב מסוים. למשל, לאחר שהוגלה עם קרוביו ומאמיניו לעכו, שלח בהאא-אללה מסר לצאר הרוסי. במסר זה, רמז כי הוא מודע לתפילות שהשמיע הצאר בסתר עבור ניצחון צבאי על האימפריה העות'מאנית ואף טען כי הסיוע האלוהי הוא שהוביל לניצחון זה. יתרה מכך, בהאא-אללה העלה סברה, כי את הסיוע האלוהי קיבל הצאר מכיוון שאחד משריו ניסה לסייע לו בזמן שנכלא בטהראן ב-1852. המאמץ שהשקיע השר הרוסי, הנסיך דולגורקוב, להוכיח את חפותו של בהאא-אללה, תואר בהמשך בכתביו של שוגי אפנדי, כאחד ממספר גורמים משמעותיים שהובילו לשחרורו של בהאא-אללה[4].
בנוסף למאמץ זה, לאחר שהתוודע השר הרוסי להחלטה להגלות את בהאא-אללה, הציע לקחת אותו תחת חסות שלטונו, הצעה אשר נענתה בשלילה. ישנן סברות שונות על מניעיו של דולגורקוב לעניין. יש הטוענים כי מאמצים אלו הושפעו מבתו של דולגורקוב, או, לחלופין, מגיסו של בהאא-אללה בקונסוליה הרוסית, בעוד שאחרים גורסים, כי רצונו היה לייצר תמיכה עתידית ברוסיה בקרב קהילה זו. גם בשנים מאוחרות יותר סייעו דיפלומטים רוסים להגן על הקהילה הבהאית, למשל על ידי מתן מקלט או עתירה בשמם לשלטונות הפרסים[3].
הקמת הקהילה תחת שלטון המלוכה הרוסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]תנאי התקופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבחינת תנאי התקופה, מלבד התקשורת הראשונית בין ההנהגה הרוסית ונציגיה עם הבהאים, ראויה לציון גם הקרבה הגאוגרפית בין רוסיה לפרס[דרושה הבהרה].
יתרה מזאת, בתקופת בית המלוכה הרוסי של שושלת רומנוב, קיבלו הבהאים יחס נייטרלי ולא מפלה מהשלטונות הרוסים. יחס זה משך בהאים רבים, אשר סבלו מרדיפות והתנכלויות בפרס, צפונה לשטחי השליטה הרוסים[3].
קהילת אשגבאט (Ishqábád)
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבים מבהאים שהיגרו לרוסיה היו בנאים או סוחרים אשר הצליחו להתפרנס היטב באזור הגבול באשגבאט ועל פי תיאוריו של שוגי אפנדי, תחת היחס הטוב של השלטונות הרוסים, הוקמה באשגבאט קהילה בהאית משגשגת[5]. כך, מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1890, כבר מנתה הקהילה באשגבאט מעל אלף בהאים.
קהילת אשגבאט הפכה מוכרת ומשמעותית לתרבות הבהאית אף יותר בשנת 1902. אז, עבר חאג'י מירזא מחמד תקי, בן דודו של הבאב ואדם בעל עושר רב לאשגבאט והחל את בנייתו של בית התפילה הבהאי ה-'משרק אל-אדכאר' (Mashriqu'l-Adhkár) על חלק מהקרקעות שרכש באזור. אל הקמת מבנה קודש בהאי זה, אשר נעשתה בהוראת הבאב, מתייחס חאג'י מירזא כאל פעולת השיא של חייו הדתיים. שוגי אפנדי אף תיאר מעשה זה כ-"אחד ההישגים המבריקים והמתמשכים ביותר בהיסטוריה של המאה הבהאית הראשונה"[6].
הדרך שבה עיצבו הבהאים באשגבאט את קהילתם ומוסדותיהם על פי העקרונות בכתבים הבהאים זכתה להערצה ולסיקור רב מהבהאאים במערב. יתרה מכך, הייתה זו אחת הקהילות הבהאיות הראשונות בכל מקום בעולם שהפעילה בתי ספר, מתקנים רפואיים ובית קברות, והחזיקה בית דפוס שהוקדש כולו לפרסום ספרות בהאית. הקהילה כללה מספר חברים בולטים בתרבות הבהאאית העולמית, הנהגה שעמדה איתנה מול התנגדויות, ואינטלקטואלים רבים, אשר הפכו את האזור למרכז למידה ולחיים אינטלקטואליים.
קהילות נוספות תחת השליטה הרוסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ידוע היה, כי עם מותו של בהאא-אללה ב-1892, התפרשו חסידיו לא רק בפרס ובאימפריה העות'מאנית אלא גם עד מזרח הודו ובורמה. ואמנם, ברוסיה הרעיונות הבהאים והבאבים היו מוכרים למעמד האינטלקטואלים והחוקרים אך נעלמו כמעט לחלוטין מעיני כלל הציבור, אשר עסק במוקדי עניין תקופתיים אחרים.
לעומת זאת, מעבר לגבולות רוסיה עצמה, בשטחי שליטתה החיצוניים, החלו לצוץ כבר בעת ההיא ניצני קהילות בהאיות נוספות מלבד קהילת אשגבאט. בסמרקנד הוקמה אספה רוחנית בהאאית (גוף קבלת ההחלטות וניהול ענייני הקהילה הבהאית באזור), בשרוד, קונגנד, באטומי, קוקנד, טביליסי וסלסיה, כמו כן הוקמו מרכזים בהאים ואף בבאקו היה מספר מועט של מעורבים בקהילה הבהאית, אשר ההשתייכות אליה הייתה כרוכה בסיכון. נראה, כי בין קהילות ומרכזים אלו ובין קהילות בהאיות מערביות, תועדו התכתבויות ותקשורת רבה[3].
הקהילה הבהאאית תחת השלטון הקומוניסטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת המהפכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המהפכה הקומוניסטית מהווה אבן דרך מכוננת ומעצבת בסקירת[דרושה הבהרה] התפתחות הקהילה הבהאית תחת השלטון הרוסי.
בתחילת המהפכה, התמקד המאבק האנטי-דתי של המפלגה הקומוניסטית בנצרות ונראה היה כי השפעתה על הבהאים זניחה יחסית. כך, למרות החוקים האנטי-דתיים הרבים שהעבירו השלטונות, פעילות הקהילות הבהאיות ברוסיה המשיכה לשגשג עשור נוסף והם נותרו חופשיים לפעילויות פולחן, ודת שאינן פוליטיות. יתרה מכך, נמשכה הפצת הדת בקווקז, טורקסטן ופרס. אולם, כמו שאר המדינה הרוסית, התמודדו הבהאאים עם סכסוך אזרחי, מלחמה חיצונית, הפקעה חלקית של הרכוש, מיסוי מופרז וצמצום זכויות פרט מסוימות[3].
רדיפה ועוינות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצב הקהילה המקומית הדרדר ב-1928, כאשר יזם סטלין תוכנית להרחבת המתקפה על הדת וגם הבהאים החלו לחוות קיפוח והטרדות חוזרות – נערכו חיפושים בבתיהם, שובשו פגישות והגעת פריטי דואר, נערכו חקירות ומעצרים ובוטלו אסיפות רוחניות. כמו כן, כללו הנהלים והפקודות המדיניות, גם הלאמת מבני דת, השעיית מפגשים דתיים, איסור על גיוס כספים, סגירת מסגרות בהאיות לנוער וילדים, צנזורה על התכתבויות ועיתונים וגירוש גורמים בכירים בדת ובקהילה. כשפקודות אלו הובאו לידיעתו, התערב שוגי אפנדי בניסיון למנוע את הלאמת בית התפילה הבהאי ולברר מה מצב הקהילה המקומית. לאחר מספר חודשים הצליח לגבש חוזה, המתיר את השכרת המבנה על ידי הקהילה הבהאאית. ב-1929, התבטא שוגי אפנדי כי המגבלות על הקהילות הבהאיות הפרסית והרוסית הן המכשול האחרון שנותר על מנת להקים את בית הצדק העולמי[7].
העוינות כלפי הבהאים נמשכה, בין היתר, בהוצאות ספרות אנטי-בהאית ב-1930. במקביל, מעט היה ידוע במערב על גורלם של הבהאים הרוסים, אשר פורסם כי נכלאו או הוגלו והידיעות אשר הביאו עולי הרגל מהאזור היו גם הן על גירוש ודיכוי.
התפיסה הבהאית, כפי שכתב שוגי אפנדי, על האידאולוגיה הקומוניסטית, הייתה כי בשלב כלשהו יתברר כי הקומוניזם איננו מסוגל לפתור את כלל משברי האנושות כפי שהוא מתיימר ומכך, סופו בלתי נמנע. בשל כך, המשיך בקריאתו לבהאים הנרדפים כי על אף הלחץ והסבל שבמאבקם הנוכחי, עתיד הקהילה ברוסיה הוא לפרוח. בניסיון לעודד הסביר, כי בית התפילה הבהאי יחזור לגדולתו ומסגרות הדת והפצתה ייפרשו בקנה מידה רחב[8].
ב-1935, נראה היה כי המצב משתפר - מבני הדת הוחזרו לבעליהם ובית התפילה הבהאי חזר לרשות הבהאים, בנוסף, החלו גם הבחירות לאספה ופעילויות להוראה וחינוך. אלא שסלחנות זו שרדה שנים בודדות בלבד, עד שב-1938 נעצרו כלל חברי האספה הרוחנית, כמו גם 500 בהאים נוספים וכלל הרישומים הבהאים הוחרמו. כתוצאה מכך, מאות נשים וילדים בהאים ברחו דרומה. האסיפות הרוחנית בקווקז וטורקסטן פורקו גם הן, מאות נעצרו או הוגלו, ובית התפילה הבהאי הוחרם פעם נוספת והפך לגלריה לאמנות. עד 1946 נותרו בקווקז רק קהילות באקו, באטומי וטביליסי, בעוד בטורקסטן, המשיכו רק קהילות אשגבאט, סמרקנד וטשקנט.
במדינות הבלטיות – לטביה, אסטוניה וליטא, ישנם רשמים מינימליים מהקהילות הבהאיות ונראה כי האיחוד הכפוי של ברית המועצות עמן ב-1940, שם קץ להזדמנויות לקידום רעיונות דתיים בהן במשך כמה עשורים[3].
התייחסויות לקהילה במסגרת "מסע הצלב" של שוגי אפנדי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד שנת 1953, היו בהאאים בלא יותר מ-5 מתוך 16 הרפובליקות של ברית המועצות והשלטון הסובייטי היה בין המכשולים העיקריים בהפצת תורתו של בהאא-אללה. באותה העת, הצליח חזונו של שוגי אפנדי לעולם בהאאי, לשכנע חלוצים בהאים להתפזר ברחבי העולם ל-"מסע צלב עולמי".
על אף ההתנגדות המאורגנת לדת בברית המועצות והמגבלות החמורות הנגזרות ממנה, התווה שוגי אפנדי יעדים בשטחים רבים בה. למעשה, מתוך 12 אסיפות רוחניות עולמיות שדנו בהתרחבות הדת והפצת המסר של בהאא-אללה לכל רחבי העולם, 3 עסקו ייעודית בשטחי ברית המועצות. מכאן שהבהאים הפרסיים היו אמורים לגבש את הקהילות הבהאיות שכבר היו קיימות בחמש מהרפובליקות של ברית המועצות: אזרבייג'ן, ארמניה, גאורגיה, טורקמניסטן ואוזבקיסטן והתאמצו לשלוח נציגים לבנות קהילות בקירגיסטן וטג'יקיסטן. בנוסף, הבהאאים הגרמנים והאוסטרים נשלחו לסייע בבניית קהילות באסטוניה, לטביה, ליטא ובלארוס, והבהאאים האמריקאים נשלחו לאוקראינה, אך משימות אלו לא צלחו.
התפתחות איטית נוספת שהתרחשה במהלך שנות "מסע הצלב" הייתה בקידום הספרות הבהאית, אשר תורגמה לרוסית, אסטונית ואוקראינית. ובשנים לאחר מכן גם לבלארוסית, ליטאית, לטבית וקזחית.
לאחר סיום "מסע הצלב" נשלחו עוד חלוצים מעטים לשטחים רוסים שונים, ואלו, על אף שתיעודיהם לוקים בחסר, מהווים גם הם פרק מכריע בהתפתחות הקהילה הבהאית[3].
פירוק השלטון הקומוניסטי והתבססות מחודשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]נקודת המפנה המשמעותית, עבור התפתחות הקהילות הבהאאיות המקומיות, הייתה בפירוק השלטון הקומוניסטי ב-1989. פירוק זה הביא, בין היתר, להסרת המגבלות החוקיות על פעילות דת, ואפשר להקים לתחייה מספר רב של קהילות בהאיות רדומות. הקהילות הבהאאיות של מספר מדינות אירופאיות סייעו בשיקום קהילות אלו וקבוצות בהאים הופיעו במהירות החל מהאזור הבלטי ועד סיביר[3].
יתרה מכך, בית הצדק העולמי הקים תוכנית פעולה לשנתיים להקמת אסיפות רוחניות בשטחי ברית המועצות וספרות בהאית הופקה שוב באזור. כך, עד 1990 הוקמו 14 אסיפות רוחניות מקומיות בשטחי ברית המועצות לשעבר.
ב-1991 הוקמה האספה הרוחנית הלאומית של הקהילה הבהאאית של ברית המועצות בכנס שהתקיים במוסקבה. לאחר מכן, ב-1992, בעקבות השינויים הפוליטיים שהתרחשו במדינה, הוחלפה האספה הרוחנית הלאומית של ברית המועצות בארבע אסיפות חדשות – אחת עבור רוסיה, גאורגיה וארמניה, שנייה עבור אוקראינה, בלארוס ומולדובה, שלישית עבור מרכז אסיה הכוללת את קזחסטן, קירגיסטן, טג'יקיסטן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן ורביעית ואחרונה עבור אזרבייג'ן. לבסוף, ב-1995 נכללה רוסיה באספה רוחנית לאומית נפרדת[9].
לאחר פירוק ברית המועצות, הקהילות הבהאאיות ברוסיה הצליחו במידה רבה לטפח קשרים חיוביים עם רשויות הממשלה. בעקבות כך, ב-12 באפריל 1993, קיבלה האספה הרוחנית הלאומית תעודה רשמית, המכירה בה כמוסד המרכזי של האמונה הבהאית ברוסיה[10].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Effendi, Shoghi (1944). God Passes By. Wilmette, Illinois, USA: Baháʼí Publishing Trust.
- Effendi, Shoghi (1936-03-11). The World Order of Baháʼu'lláh. Haifa, Palestine: US Baháʼí Publishing Trust, 1991 first pocket-size edition.
- Graham Hassall (Jan 2000). "National Spiritual Assemblies: Lists and years of formation". Bahai-Library.com. Retrieved Apr 1, 2021.
- Hassall, G. “Notes on the Bábí and Bahá’í Religions in Russia and Its Territories”. The Journal of Bahá’í Studies, vol. 5, no. 3, Sept. 1993, pp. 41-80, doi:10.31581/jbs-5.3.3(1993)
- Momen, Moojan. "Russia". Draft for "A Short Encyclopedia of the Baháʼí Faith". Baháʼí Library Online. Retrieved 2008-04-14.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Hassall, G. “Notes on the Bábí and Bahá’í Religions in Russia and Its Territories”. The Journal of Bahá’í Studies, vol. 5, no. 3, Sept. 1993, pp. 41-80, doi:10.31581/jbs-5.3.3(1993)
- ^ "Most Baha'i Nations (2005)". QuickLists > Compare Nations > Religions >. The Association of Religion Data Archives. 2005. Archived from the original on 2010-04-14. Retrieved 2010-05-03.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Hassall, G. “Notes on the Bábí and Bahá’í Religions in Russia and Its Territories”. The Journal of Bahá’í Studies, vol. 5, no. 3, Sept. 1993, pp. 41-80, doi:10.31581/jbs-5.3.3(1993)
- ^ God Passes By 104; Balyuzi, Bahá’u’lláh 99–100
- ^ Effendi, Shoghi (1944). God Passes By. Wilmette, Illinois, USA: Baháʼí Publishing Trust. p.195
- ^ Effendi, Shoghi (1944). God Passes By. Wilmette, Illinois, USA: Baháʼí Publishing Trust. p.300
- ^ Effendi, Shoghi. The World Order of Bahá’u’lláh: Selected Letters. 2d ed. Wilmette, Illinois: Bahá’í Publishing Trust, 1974.
- ^ Effendi, Shoghi. Bahá’í Administration. 5th ed. Wilmette, Illinois: Bahá’í Publishing Trust, 1968.
- ^ Graham Hassall (Jan 2000). "National Spiritual Assemblies: Lists and years of formation". Bahai-Library.com. Retrieved Apr 1, 2021.
- ^ Momen, Moojan. "Russia". Draft for "A Short Encyclopedia of the Baháʼí Faith". Baháʼí Library Online. Retrieved 2008-04-14.