הקהילה הבהאית בניו זילנד
הקהילה הבהאית בניו זילנד היא חלק מהדת הבהאית. ראשית הקהילה שם בתחילת המאה ה-20. נכון לשנת 2020, יש 4,678 בהאים ברחבי ניו זילנד והם מהווים כ-0.1% מאוכלוסיית המדינה[1]. הקהילה הבהאית בניו זילנד מורכבת מכ-46 קהילות וכקהילה כלל מדינית היא אחת מהקהילות האזוריות של ניו זילנד-אוסטרליה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת המאה ה-20 נכתבו מספר מאמרים העוסקים במנהיגים הבהאיים בהאא אללה ועבדול בהאא. המאמרים המוכרים ביותר נכתבו על ידי הניו זילנדית ווילמינה שריף באיין (אנ') והאנגלי רוברט ויליאם פלקין.
ב-1911–1912 עבדול בהאא ערך סיור באירופה וארצות הברית. באחת מהרצאותיו בלונדון נכחה איימי סטיבנסון (Amy Stevenson), ובעקבות כך התעוררה סקרנותה לגבי הדת החדשה ולכן כשחזרה לניו זילנד היא הביאה לאחותה, מרגרט סטיבנסון (אנ'), מאמר על עבדול בהאא והדת הבהאית. באותה שנה גם חברתה האנגליה של מרגרט סטיבנסון הגיעה לביקור בניו זילנד וסיפרה לאחיות על הדת הבהאית, עבדול בהאא ושיחותיה עם עבדול בהאא. התעניינותה של מרגרט גברה עד שהיא המירה את דתה לבהאית והקדישה את חייה להפצת הדת ופעילויות המתאימות לדת. היא הייתה הבהאית היחידה באוקלנד בפרט, ובאזור ניו זילנד, אוסטרליה והאוקיינוס השקט בכלל למשך כעשור. לכן, היא נחשבת הבהאית הראשונה באזורים אלו[2].
ב-1923 זוג בהאי נוסף הגיע מאוסטרליה לאוקלנד ואחריו עוד אנשים הגיעו והמירו את דתם לדת הבהאית. ב-1924 הייתה קבוצה של מאמינים בהאים שהתאספו סביב מרגרט ואחיותיה ובחרו במרגרט להיות מנהיגת הקהילה. הם אפילו כינו אותה "אם המטרה" ("Mother of the Cause") בניו זילנד. יחד עם זאת, קבוצת המאמינים הבהאים הפכה לאספה בהאית בראשות מרגרט רק ב-1926[2].
ב-1934 הוקמה בסידני גם האספה הלאומית של ניו זילנד, אוסטרליה והאוקיינוס השקט. מרגרט הייתה ראש האספה של ניו זילנד רוב חייה מראשית הקהילה ואף נבחרה להיות ראש האספה הלאומית ב-1934. היא הייתה חלק משמעותי מהקהילה ואפילו שוגי אפנדי (شوقی افندی, Shoghí Effendi,חי ב:1897-1957) הכיר בה כחלוצת המקום[2].
כ-4 חודשים לאחר הקמת האספה הלאומית באזור (1934), ניו זילנד הכירה בדת הבהאית כמוקד דתי, חינוכי וכגורם שתורם לחברה ולקהילה. מעמד חדש זה שינה את שם האספה הבהאית באוקלנד לאספה הבהאית הרשמית של העיר. בנוסף הוא עזר לקהילה לקבל זכויות חדשות עם התקדמות המדינה. למשל, ב-1961 הממשלה העבירה חוק שמכיר בזכות של כל קהילה, דתית ולא דתית, לערוך טקס נישואין כראות עיניה. חוק זה הפך את טקסי הנישואים הבהאים לחוקיים בניו זילנד[3].
ב-1957 האספה המקומית של אוקלנד הפכה לאספה הרשמית של כל מדינת ניו זילנד בסדר הסמכויות בדת הבהאית.
בשנות ה-50 וה-60 הגיעו לניו זילנד נציגים מקבוצת "Hands of the Cause of God" שהכירו בקהילה ועזרו לה לבסס את מעמדה ולקבל הכרה לקיומה בשבטי מאורים שונים במדינה[3].
המאורים והדת הבהאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוכלוסיית הבהאים גדלה בניו זילנד במהלך השנים ונוצרו כמה קהילות ברחבי המדינה. אך רק ב-1931 הקהילה הבהאית החלה ליצור קשר עם המאורים בקשר לדת. בהתחלה, קייט רנסום קהלר (Keith Ransom-Kehler), בהאית מחוץ לניו זילנד, הוזמנה לאורקי מאראה כדי להיפגש עם ראשי השבטים המאורים כבהאית הראשונה. ב-1933 הוצאה חוברת מתורגמת לשפת המאורים שעוסקת בדת הבהאית. ב-1948 המאורי הראשון, אלברט טיקיטו וויט (Albert Tikitu White, חי ב:1895-975), הצטרף לדת הבהאית ואחריו גם אשתו. הזוג חינך את ששת ילידיהם על ערכי הדת הבהאית ולכן בבגרותם גם הילדים בחרו בדת[4].
בהאאים בעולם ובניו זילנד המשיכו להיפגש עם מאורים ומנהיגיהם במשך שנים והקבוצות אתן הבהאים דיברו גדלו. ב-1958 אנוך אולינגה הבהאי ואחד מקבוצת Hands of the Cause of God"" הרצה לקבוצה של כ-2,000 מאורים. בעקבות ההרצאה היו יותר מאורים שהכירו ואף הצטרפו לדת הבהאית ובין המצטרפים היו: זקן השבט קאומאטאו (Kaumātua), טה ראראווה (Te Rarawa) ואפריים טה פאה (Ephraim Te Paa). שלושת הבהאים החדשים היו דמויות חשובות בשבטים, ועזרו להפיץ את הדת הבהאית וערכיה בקרב השבטים[4].
בשנות ה-60 המלכה המאורית והפרלמנט המאורי הכיר בקהילה הבהאית בקרב המאורים למרות שהייתה רק 7.5% מכלל אוכלוסיית המאורים. זהו בערך אותו אחוז שהמאורים היוו מניו זילנד באותה תקופה. ההכרה הממשלתית המאורית בבהאים אפשרה לבהאים להתמודד ולהיבחר מטעם הקהילות הבהאיות במועצות מקומיות ושל המדינה. הבהאים ממשיכים עד היום לערוך כנסים ולשאת הרצאות בנושא הדת, ערכיה ואמונותיה הרוחניות[4].
הקהילה ממשיכה גם בשנים האחרונות לתרגם לשפת המאורים את כתבי בהאא אללה[4].
פעילות הבהאים בניו זילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
מראשית הקהילה הבהאית העולמית היא ראתה עצמה כאחראית לעזור לקדם שוויון מגדרי ולקדם את המצב הסוציו-אקונומי ברחבי העולם. מכאן שכל הקהילות ברחבי העולם עוזרות בבניית מרפאות ובתי ספר וסיפוק משאבים לחקלאות.
מאז 1983, בהוראת בית הצדק העולמי, הבהאים חיפשו דרכים נוספות לקידום ערכי הבהאים כמו שוויון, אחדות וקידום המצב הסוציו-אקונומי.
בתחום החינוך ותרומה לקהילה, לקהילה הבהאית יש כמה תוכניות. לילדים הקטנים יש שיעורים הכוללים אמנות, מוזיקה, סיפורים ומשחקים בשיתוף עם חברים והמשפחה. לנוער הצעיר (גילאי 12–15) יש תוכנית של פעילויות בתחומי האמנות, המוזיקה, הספורט, חשיבה מתקדמת ותרומה לקהילה. בנוסף, לכל הגילאים יש אזורי למידה בקבוצות בשלל תחומים ותוכניות עזרה לקהילה, ליישוב ולמדינה ללא שייכות למין, גזע, או דת[5].
ב-1996 הקהילה הבהאית החלה גם תוכנית עזרה להתמודדות עם לחץ ופוסט טראומה.
ב-1997 הקהילה הבהאית הביאה הצעה לאיגוד זכויות האדם של ניו זילנד (אנ') להכריז על יום קידום זכויות האדם וביניהם לבחור אנשים שפעלו רבות בתחום כל שנה. הגוף דן בנושא וקבע ב-1998 שבתאריך 21.3 בכל שנה החל משנת 1999 יערך יום זכויות האדם ובו יהיה טקס למקדמי הזכויות הבולטים לאותה שנה ונואמים מתחומים שונים.
יחס הבהאים בניו זילנד לבהאים באיראן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1979 ניו זילנד קיבלה פליטים מעיראק ואיראן וביניהם גם בהאים. נכון ל-1987–1989 ידוע שהתיישבו בניו זילנד 142 בהאים אירנים. ב-2009 הקהילה הבהאית הביעה תמיכה ודאגה לבהאים הנרדפים באיראן.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Arda: The Association of Religion DataArchives. "%Baha'is".
- ^ 1 2 3 TEARA. "Story: Stevenson, Margaret Beveridge". כפי שנצפה לאחרונה ב-20.3.2024
- ^ 1 2 Baha'I New Zealand. "What Is Baha'i". כפי שנצפה לאחרונה ב-20.3.2024
- ^ 1 2 3 4 Bahai Faith New Ziland. "Who Baha'is Are".
- ^ Bahai Faith New Ziland. "What Baha'is Do".] כפי שנצפה לאחרונה ב-20.3.2004