הקהילה הבהאית בגרמניה
הקהילה הבהאית בגרמניה היא אחת הקהילות הבהאיות הגדולות באירופה. היא החלה להתפתח בסוף המאה ה-19, וקיבלה תנופה משמעותית מביקורו של עבד אלבהאא בשנת 1913. הקהילה גדלה בהדרגה במהלך המאה ה-20, ומונה כיום כ-6,000 בהאים (לפי נתוני האספה הבהאית בגרמניה).[1] הקהילה פועלת לקידום עקרונות הבהאיים של אחדות האנושות, צדק חברתי ושלום עולמי.
הקהילה הבהאית בגרמניה מפעילה מגוון רחב של פעילויות, כולל בתי ספר, מרכזים תרבותיים ותוכניות קהילתיות. הקהילה גם תורמת רבות לחברה הגרמנית, בתחומים כגון חינוך, בריאות וצדקה. זוהי קהילה גמישה וחיונית שעודנה גדלה ומתפתחת ושואפת לקדם את העקרונות הבהאיים ברחבי גרמניה והעולם, ולתרום ליצירת עולם טוב יותר.
היסטוריה והתפתחות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקהילה הבאאית בגרמניה החלה להיווצר בשנת 1905, כאשר שני מאמינים בהאים, אדווין פישר (Karl Edwin Fischer) ואלמה קנובלון (Alma Sedonia Knobloch), היגרו לגרמניה מארצות הברית. אדווין פישר היה רופא שיניים, שהיגר ב-1878 לניו יורק, שם נחשף לדת הבהאית.[2] בנוסף לתרומתו להפצת הדת הבהאית בגרמניה, גם כאשר גר בניו יורק סיפר פישר למטופליו בהתלהבות רבה על הדת הבהאית ותרם להפצתה בארצות הברית. המאמינה הבהאית השנייה שהגיעה לגרמניה היא אלמה קנובלוך, אשר הפכה לבהאית בשנת 1903 בשהותה בארצות הברית וחזרה לגרמניה בשנת 1907. לאחר בואם של שני המאמינים, קבוצה נוספת של מאמינים בהאים עברו מארצות הברית לגרמניה. ברבות השנים יותר ויותר גרמנים המירו את דתם והפכו לבהאים, עד שבשנת 1908 כונסה האספה הבהאית הראשונה בגרמניה.
בשנת 1913 הייתה הקהילה הבאאית בגרמניה מספיק גדולה ומשמעותית, על מנת שיבקר עבד אלבהאא בגרמניה, ביקור בו נפגש עם מאמינים רבים בקהילה. ביקור זה תרם לשכנוע אזרחים גרמנים נוספים להמיר את דתם לדת הבהאית. ב-1923 נבחרה לראשונה האספה הרוחנית הבהאית בגרמניה. בשנת 1935 ארגן שוגי אפנדי את הקהילה הבהאית בגרמניה מחדש כך שתכלול גם את אוסטריה.
בשנות מלחמת העולם הראשונה, גדלה הקהילה הבהאית. בשנים אלו הקהילה נעשתה פעילה ובולטת יותר. הקהילה, שכחלק מעקרונות הדת הבהאית דוגלת בשלום ופיוס,[3] סחפה מאמינים נוספים בתקופה זו. בתוך כך, התכנסו אסיפות בהאיות רבות יותר ויותר בערים ועיירות שונות ברחבי גרמניה, עד אשר הפכה הקהילה לקהילה בולטת בגרמניה.
לאחר עליית הנאצים, השלטון הנאצי החדש לא ראה בעין יפה את פעילות הדת הבהאית, שכן היו בין שתי הקבוצות חילוקי דעות רבים. הבהאים התנגדו בגלוי לאידאולוגיה הנאצית; הם התנגדו ללאומיות הנאצית וטענו כי יש לאהוב את כל בני האדם החיים בעולם. בעוד הנאצים האמינו בעליונות גזעית של האדם הלבן, הבהאים האמינו באחדות האנושות.[4] בעוד הנאצים האמינו בשלטון צבאי של אומה אחת על כל אומות העולם, הבהאים האמינו כי כל האנושות היא אומה אחת.[5] בעקבות כך, עסקים בהאים רבים הושחתו ובעלי עסקים אוימו. בנוסף, בעקבות היות רבים מבני הדת הבהאית בגרמניה יהודים שהמירו את דתם, התנקל השלטון הנאצי גם אליהם בהתאם לתורת הגזע. בשנת 1937 הוציאו השלטונות הנאצים צו האוסר על הדת הבהאית בשטח גרמניה. צו זה עורר רדיפות רבות נגד בני הדת עד שבשנת 1939 החליטו מנהיגי הקהילה הגרמנית על עצירת התכנסויות האסיפות הבהאיות בגרמניה. בשנת 1942 החלו להיערך מעצרים המוניים של בני הדת הבהאית בגרמניה ובשאר מדינות אירופה, כאשר רבים מהעצורים נשלחו למחנות ריכוז ומצאו שם את מותם.[6][7]
בעקבות היחס השלילי של השלטון הנאצי כלפי הדת הבהאית, הרבה מן התרבות החומרית של הקהילה הבהאית בגרמניה הושמדה. השלטון השמיד את הרוב המוחלט של המסמכים המנהליים של הקהילה, יצירות של בני הקהילה ואף כתבים אישיים. לאחר מלחמת העולם השנייה נשארו בגרמניה רק מעט עדויות חומריות לקהילה הבהאית כפי שהייתה טרם פרוץ המלחמה.
ב-1948 תחת שלטון פרו-קומוניסטי, צמחה מחדש הקהילה הבהאית במזרח גרמניה. לאחר איחוד גרמניה ונפילת הגוש הקומוניסטי בין 1989 ל-1991, התיר השלטון הגרמני את הדת הבהאית ופעילותה בגרמניה, כפי שהיה טרם עליית השלטון הנאצי לגרמניה.
הקהילה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון לשנת 2012, הקהילה הבהאית בגרמניה מונה כ-5200 מאמינים וההערכה היא כי בשנת 2019 מתגוררים בה כ-6000 מאמינים. מספר מאמינים זה מתחלק בין 900 ערים ועיירות כיום בגרמניה אשר קיימות בה היום 106 אסיפות רוחניות. בגרמניה יושב כיום בית התפילה הבהאי היחיד באירופה בקרבת העיר פרנקפורט אשר נבנה בשנת 1952.[8]
בית התפילה הבהאי בפרנקפורט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בית התפילה הבהאי בפרנקפורט
בית התפילה הבהאי בפרנקפורט הוא מקום תפילה מכובד השייך לקהילה הבהאית. הוא ממוקם בפרנקפורט, גרמניה, ומהווה אטרקציה תיירותית. העיצוב הייחודי והסמלי שלו, שעוצב על ידי האדריכל השווייצרי אלי זכריאס, מהווה עדות לעקרונות הבהאיים של אחדות האנושות ואחווה בין-דתית. בית התפילה נבנה בשנים 1952–1963, ונחנך רשמית בשנת 1964 על ידי רוחה חיאני ח'אנום, בתו של בהאא אללה.
לבית התפילה מבנה עגול, המייצג את ההרמוניה בין כל הדתות. הוא עשוי לבנים לבנות כסמל לניקיון וטהרה. המבנה מתנשא לגובה של 27 מטרים ויכול להכיל עד 2,500 איש. על גג המבנה ישנם 19 כוכבים בעלי תשעה קודקודים, המייצגים את אחדות האנושות. במבנה ישנם חלונות זכוכית, המסמלים את האמת הפנימית ואת האור האלוהי, גם הם מאפיינים של האמונה הבהאית.
המבנה משמש גם מרכז רוחני וקהילתי עבור בני הדת הבהאית, לעריכת אירועים דתיים, תרבותיים וחברתיים, וכן ללימוד וחקר הדת הבהאית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ House of Worship - Bahaipedia, an encyclopedia about the Bahá’í Faith, bahaipedia.org (באנגלית)
- ^ Caroline Fowler, What Happened to Germany’s Baha’is During the Nazi Regime?, BahaiTeachings.org, 2023-07-19 (באנגלית אמריקאית)
- ^ In Germany, Bahai's celebrate 100 years of crisis and achievement
- ^ Baha'i World News Service, Germany, Religion and Refugees, BahaiTeachings.org, 2017-04-28 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Nazi Germany: The Untold Story of the Baha'is | David Langness, נבדק ב-2024-03-21
- ^ Caroline Fowler, The Baha’i Faith: Banned by the Nazis and the Communists, BahaiTeachings.org, 2023-07-30 (באנגלית אמריקאית)
- ^ The German Baha'i Community under National Socialism:A Historical Perspective With Notes, Postscript, and Photographs
- ^ Sarah Demmrich, How to Measure Baha’i Religiosity: The CRSi-20 for Baha’is as a First Reliable and Valid Measurement, Religions 11, 2020-01, עמ' 29 doi: 10.3390/rel11010029
