הוועדה הבין משרדית לבדיקת נושא ה'כתות' ('קבוצות חדשות') בישראל
הוועדה הבין משרדית לבדיקת נושא ה'כתות' ('קבוצות חדשות') בישראל הייתה ועדה ממשלתית בין משרדית, שפעלה בשנים 1982–1987 במטרה לבדוק ולחקור את כתות שפעלו בישראל ואת השפעתם על החברה. הוועדה הגישה את דו"ח סיכום בפברואר 1987. הדו"ח האשים את הקבוצות השונות שנבדקו בפעילות המסוכנת לנפש ובחלק מהמקרים גם האשים אותן בהונאה כלכלית וסכנה לדמוקרטיה. אך ההמלצות שלו לפעולה היו סתמיות וכללו ביצוע פעילות חינוכית להגברת מודעות ואכיפה מוגברת של חוקים קיימים, כגון החוק להגנת הצרכן ומס הכנסה, כנגד הכתות. אך הוא קבע שאין צורך בחקיקה מיוחדת נגד הכתות[1].
רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל משנות ה-70 של המאה ה-20 החלו להיות פופולריות תפיסות רוחניות חדשות בישראל, בסגנון "העידן החדש", שהחלו לפרוח בעולם המערבי בכללותו עושר קודם, בתקופת "ילדי הפרחים". תפיסות שהגיעו בעיקר מתורות המזרח הרחוק, כמו הבודהיזם וכן מתורות עתיקות אחרות, כמו הקבלה ומסורות ממסו-אמריקה. הן שילבו תורות ואמונות רוחניות או דתיות, ובריאות גוף ונפש במקביל. הם התאפינו באוטודידקטיה, איסוף נתונים, לימוד ברשת, ואי-התבססות על מחקר בשיטה המדעית בלבד, גישות שונות לחקירה רוחנית ולאורח חיים אלטרנטיבי, בדגש על חיבור גוף ונפש, ותפיסה כללית של נפש האדם, כדבר שאינו ביולוגי בלבד. מספר קבוצות וארגונים בסגנון זה החלו לפעול בישראל בתקופה זו, בהם: מדיטציה טרנסצנדנטלית של מהרישי מהש יוגי, סיינטולוגיה, אימן, התנועה הבין-לאומית למען תודעת קרישנה, פרם ראוואט (גורו מהרג'), אננדה מרגה (ארגון שמלמד יוגה ומדיטציה) וכנסיית האיחוד[2].
בעיתונות הישראלית החלו להופיע כתבות ו"תחקירים" על הכתות, על בני טובים שהצטרפו לכתות ומיטב הנוער שהולך לאבדון; ועל קבוצות רוחניות שגורמות נתק בין צעירים למשפחותיהם[3]. במקביל הארגון החרדי "יד לאחים" שבמקור הוקם במטרה למנוע מנוער עולה חדש מארצות המזרח להישלח למוסדות לימוד חילוניים[4], החלה גם לפעול נגד "הכתות"[5], זאת מתוך חשש לנטישה המונית של היהדות. קבוצה נוספת שהחלה לפעול באותה תקופה וגרמה לסערה תקשורתית, כונתה "אצבע האלוהים" בהנהגת המשוררת רנה שני, לאחר שמספר הורים סיפרו, כי הם סובלים מהדרה של ילדיהם בהוראתה[3]. ארגון "יד לאחים" החל להפעיל קבוצה בשם פורום של "הורים מודאגים" ששלח תלונות לאנשי ציבור על "קבוצות רוחניות" שגורמות נתק בין צעירים למשפחותיהם.
הקמת הוועדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקב תלונות הולכות וגוברות ופרסומים מטרידים בתקשורת, החליט בפברואר 1982, שר החינוך והתרבות זבולון המר להקים ועדה בין־משרדית שתבדוק את הנושא. ליושב ראש הוועדה מונתה חברת הכנסת וסגנית שר החינוך מרים גלזר-תעסה, שפעלה כבר קודם בנושא הכתות המיסטיות מהמזרח, שלטענתה היוו איום ישיר על המסורת היהודית[6]. הוועדה מנתה 17 איש, נציגי משרד המשפטים, משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הדתות, נציגי המשטרה וצה"ל ואנשי אקדמיה מתחומי הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה והקרימינולוגיה; והיא הכינה רשימה של 10 כתות בישראל שאותם הוחלט לבדוק[7]. בשלב זה שררו בקרב חברי הוועדה חילוקי דעות לגבי ממדיה וחריפותה של הבעיה וצורת ההתייחסות הרצויה כלפיה. חלק רואה בכתות תופעה חמורה שיש להילחם בה, ומן הצד השני היו דעות שדורשו לגלות סובלנות מרבית כלפי התופעה, כחלק מעקרון חופש הפרט[7].
בספטמבר 1983 חשף השבועון "העולם הזה" כי גם שר הפנים יוסף בורג יזם פנייה למשטרה בעניין ה"כתות", ואף על פי שלא הוגשה תלונה על עבירה פלילית הכינה המשטרה דו"ח סודי על הכתות[8]. הדו"ח כלל סקירה היסטורית-אקדמית על 11 "כתות", בהם גם קהילת בית אל בזכרון יעקב (שכונתה כת "אמה ברגר") קהילה נוצרית שלא ניסתה לגייס לשורתיה יהודים. הדו"ח לא מצא עדות לעבירה פלילת ועל קבוצת ה"אימן", שאחד ממיסדיה בישראל היה יוצא סיירת מטכ"ל, אף קיבלה סקירה חיובית, בה נכתב:”לא נמצא כל מידע פלילי ביחס לכת זו. למעשה, מעודדת הכת את חבריה לעבוד קשה, לשמור על החוק ולתרום למדינה”[9].
אחת הבעיות שבה נתקלה הוועדה הייתה הגדרתה של "כת". אחת הקבוצות שאותה הוחלט לבדוק הייתה "א.ס.ט" - EST (Erhard Seminars Training), שהייתה למעשה חברה שהעבירה סדנאות לאימון עצמי על פי תורתו של ורנר ארהרד[10][11]. היא שכרה את שירותיו של עורך הדין וחבר הכנסת אהוד אולמרט (בתקופה זו לחברי כנסת היה מותר לעסוק בעבודה נוספת) עתר לבג"ץ נגד הוועדה, נגד שר החינוך המר ונגד חברתו לסיעת הליכוד מרים גלזר־תעסה בדרישה ש"א.ס.ט" לא תיכלל ברשימת הכתות מפני שאינה כת[12]. אולמרט עוד קודם גם פנה ישירות לסגנית השר תעסה־גלזר והשתדל למען הארגון. בכך עבר לכאורה על סעיף 12 א׳ של תקנון האתיקה של חברי־הכנסת. שלא טרח לציין, שארגון ה״אסט" שכר אותו כיועץ משפטי[13]. בסופו של דיון בית המשפט העליון דחה את העתירה והארגון נכלל בדו"ח, אך העתירה הביאה לעיכוב של כשנה וחצי בפרסום הדו"ח הסופי של הוועדה. הארגון גם המשיך לפועל בישראל תחת השם "פורום לנדמרק"[14].
ביקורת על הוועדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמה מחברי הוועדה החליטו לנטוש אותה משום שברשימת הכתות לא נכללה כל כת בעלת סממן יהודי (דוגמת לב טהור, או בני ברוך) או העוסקת בחזרה בתשובה באופן אגרסיבי, באותו אופן בו האשמו "הכתות"; ועל כך שהייתה אג'נדה ברורה של יצירת תדמית רעה לכל דבר שהוא כביכול לא יהודי, דוגמת יוגה או מדיטציה[3]. מבקרים אחרים הצביעו על כך שאין שונה בין הערצת הרבי מלובביץ' על־ידי אנשי חסידות חב"ד מיחסם של אנשי כת לגורו שלהם או בין הטפה של מחזיר בתשובה לבין הטפה של מנהיג כת[15][16].
השפעת הוועדה ומסקנותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוועדה לא אסרה על פעילות ה"כתות" ורובן המשיכו לפעול בישראל באין מפריע, אך הייתה לה השפעה בדעת הקהל. מסקנותיה שימשו בתירוץ לפעול נגד ה"כתות", בין השאר בעקבות הדו"ח דרש, ללא הצלחה, ארגון "יד לאחים" לפנות ארבעה מצפים שהוקמו בגליל על ידי פעילי "כיתות מסטיות": מעלה צביה, בו יושבו חברי תנועת האימן, מצפה הררית וקיבוץ יחד, שחבריהם עוסקים במדיטציה ו קיבוץ הרדוף, שחבריו הם חסידי תורת האנתרופוסופיה[17]. ," בסוף 1985 גרעין חילוני בשם "יחד" שהיה אמור ליישב את ההתנחלות מגדלים, סורב ברגע האחרון על ידי ראש מועצה אזורית שומרון, מאחר שחבריו עסקו מדיטציה טרנסצנדנטלית ו"על פי דו"ח ועדת גלזר-תעסה, זוהי כת אלילית"[18].
בפברואר 1989 אסר שר הפנים אריה דרעי, את כניסתו של מייסד תנועת "אימן" ריימון ארמין לישראל[19]. זאת אף על פי שהותר לו לבקר בישראל פעמים רבות קודם לכן[20]. נעשתה פנייה לבג"ץ במטרה להתיר לו להיכנס, אך הוא החליט לעזוב לאחר שהוחזק בתא מעצר בשדה התעופה בן-גוריון כל הלילה[21]. בדיון בבג"ץ הודה נציג משרד הפנים כי השר אריה דרעי מימש את סמכותו על פי חוק הכניסה לישראל באופן שרירותי (החוק מעניק לשר סמכות לאסור כניסה ללא נימוק), משום שלתפיסתו "האימן" היא כת על פי דו"ח הוועדה[21].
ועדת המשך והחוק נגד כתות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2011 הוגש דו"ח נוסף על ידי "צוות משרד הרווחה והשירותים החברתיים, לבחינת תופעת הכתות בישראל", אותו יזם שר הרווחה יצחק הרצוג, בעקבות חשיפת הכת של גואל רצון, אך הוא הוגש למחליפו שר הרווחה משה כחלון. בניגוד לדו"ח של ועדת גלזר-תעסה הוא התייחס באופן כללי גם לכתות בעלות סממן יהודי וטען שבין 30 ל-100 אלף ישראלים חברים ב-80 כתות הפועלות בישראל[22]. הדו"ח כלל המלצות כלליות לטיפול בנושא אך עיקרו היה סיכום אקדמי של מהי כת וסכנותיה[23]. בעקבות דו"ח זה עלתה "הצעת חוק לטיפול בכתות פוגעניות". ב-31 בדצמבר 2013 התקיימה בכנסת ישיבה של הוועדה לזכויות הילד בראשות ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, יחד עם ח"כ יריב לוין ויעקב מרגי, ובנוכחות גבי זהר (עובד סוציאלי הפועל כבר שנים נגד קבוצות דתיות חדשות), רחל ליכטנשטיין (יו"ר "המרכז הישראלי לנפגעי כתות"), היידי מוזס (פעילה נגד כת לב טהור וכתות נוספות). בישיבה הוחלט על נוסח החוק נגד "כתות"[24], הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ב-17 בפברואר 2016[25]. הצעת החוק עברה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה לוועדת חוקה חוק ומשפט בראשותו של ח"כ ניסן סלומינסקי, אבל במשך קרוב לשנתיים נמנע יו"ר הוועדה להעלות את הצעת החוק לדיון[25]. בדצמבר 2017 נטען באתר "המקום הכי חם בגיהנום" כי החוק לא קודם עקב לחץ של כת "בני ברוך" שחששה שהחוק יפגע בפעילותה[25].
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אמנון לוי, סכנה לבריאות: 25 כתות מיסטיות פועלות בישראל, חדשות, 5 בפברואר 1987
נירית דברת, "המצטרפים אל הכתות עלולים להיפגע ביכולת השיפוט שלהם", מעריב, 5 בפברואר 1987 - ^ הכתות העיקריות הפועלות בארץ, דבר, 31 בדצמבר 1982
- ^ 1 2 3 מורן שריר, הצילו, הנוער בסכנה: בחזרה אל בהלת הכתות של האייטיז, באתר הארץ, 27 ביוני 2019
- ^ בהשלטת רוח התורה כוחנו, שערים, 4 ביוני 1957
דורשים נציג דתי במיון עולים, הארץ, 6 באוקטובר 1961 - ^ שמעון אלקבץ, "יד לאחים" בב״ש יוצאים למלחמה נגד חסידי כת הרי קרישנה בעיר, חדשות, 17 באוגוסט 1987
"יד לאחים" ייאבק בכתות האורייטליות, דבר, 11 במרץ 1982 - ^ שוש גבאי, תזכורת או-טו-טו הם גומרים, חדשות, 19 במרץ 1985
- ^ 1 2 יזהר באר, מדינת ישראל נגד הכיתות - ועדת תעסה־גלזר לחקר הכיתות בישראל מגבשת את מסקנותיה. השבוע כבר ניסחו טיוטה, כל העיר, 10 בדצמבר 1982
- ^ כתות על הכוונת, "העולם הזה", גיליון 2403 מ-20 בספטמבר 1983, עמוד 29
- ^ דו"ח משטרת ישראל משנת 1982 על עשר "כתות" בישראל
- ^ מכתבים - רודפים את פורצי הדרך, חדשות, 21 ביולי 1986
- ^ אבי רז, 254 אנשים נרשמו ל"חוויית אםט" בישראל, מעריב, 28 בנובמבר 1980
- ^ נורית דברת, אולמרט "ניצח" את תעסה-גלזר, מעריב, 20 בספטמבר 1985
- ^ רן גפן, טיהורו של אולמרט, חדשות, 28 באוקטובר 1988
- ^ ארנה קזין, נעשה ונשמע - בכל חודש מצטרפים מאות ישראלים ל"פורום של לנדמרק", סדנה המבטיחה פריצת דרך בחיי המשתתפים בה, באתר הארץ, 12 באפריל 2001
- ^ עמירם וינשל, רק חלק מהכיתות, כותרת ראשית, 4 במרץ 1987
- ^ יהודית גלזר, מכתבים - עורו החילונים, כותרת ראשית, 29 בספטמבר 1988
מה בין דתי לחרדי, מעריב, 17 בפברואר 1987 - ^ יגאל קוצר, יד לאחים: להוריד 4 מצפים המאוכלסים בכיתות מסטיות, חדשות, 27 ביולי 1987
- ^ אהוד מלץ, כת מתקפלת - היישוב מגדלים, שעלה השבוע לקרקע, נועד במקורו לגרעין יהד, חבר׳ה מצוינים, אבל מה לעשות, עוסקים כולם במדיטאציה, כל העיר, 20 בדצמבר 1985
- ^ יורם הרפז, אם לא תאמין לא תהיה אימן, כל העיר, 10 בפברואר 1989
- ^ הדס מנור, הברי "אימן" יקיימו עצרת מהאה נגד משרד הפנים שמנע כניסת מייסד התנועה לישראל, מעריב, 3 בפברואר 1989
- ^ 1 2 רינת פרימו, כמו כל פילוסוף אחר, חדשות, 29 בינואר 1989
- ^ עומרי אפרים, הדו"ח בעקבות גואל רצון: כמה ישראלים בכתות?, באתר ynet, 24 במאי 2011
- ^ תומר פרסיקו, על הדו"ח לבחינת תופעת הכתות בישראל ועל הצורך העמוק במיינד-קונטרול, באתר לולאת האל - החוויה הדתית לסוגיה, 20 במאי 2011
- ^ תומר פרסיקו, לגבי החוק "לטיפול בכתות", באתר לולאת האל - החוויה הדתית לסוגיה, 27 בפברואר 2016
- ^ 1 2 3 רויטל עמירן, למה ממוססים שני חברי כנסת את הצעת החוק לטיפול בכתות?, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 28 בדצמבר 2017