ג'ורג' ברנרד שו
 | |
| לידה |
26 ביולי 1856 דבלין, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
2 בנובמבר 1950 (בגיל 94) איוט סנט לורנס, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
George Bernard Shaw |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת, אירלנד |
| מקום קבורה |
Shaw's Corner |
| מקום לימודים |
האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| סוגה |
סאטירה |
| יצירות בולטות |
פיגמליון, Mrs. Warren's Profession, ז'אן דארק, קיסר וקלאופטרה |
| תקופת הפעילות |
מ-1880 |
| הושפע מ |
הנרי דייוויד תורו, הנריק איבסן, ויליאם מוריס, ריכרד וגנר, צ'ארלס דיקנס |
| בן או בת זוג |
שארלוט פיין-טאונסנד (1 ביוני 1898–12 בספטמבר 1943) |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
.jpg)
ג'ורג' ברנרד שו (באנגלית: George Bernard Shaw; 26 ביולי 1856 – 2 בנובמבר 1950) היה מחזאי וסופר בריטי ממוצא אירי, פילוסוף, פעיל פוליטי-חברתי, מבקר מוזיקה ותיאטרון ופובליציסט. אחד מאנשי התרבות הבולטים והמשפיעים של המאה העשרים. חתן פרס נובל לספרות לשנת 1925 וחתן פרס האוסקר לשנת 1938 (הראשון אשר זכה בשניהם).
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שו נולד בדבלין בשנת 1856 לג'ורג' קאר שו (1814–1885), סוחר תבואות כושל ועובד ציבור לעת מצוא, וללוסינדה אליזבת שו (1830-1913; שם נעוריה - גרלי), זמרת מקצועית. לשו היו שתי אחיות, לוסינדה פרנסס (1853–1920), זמרת שהשתתפה בעיקר בקומדיות מוזיקליות ואופרות קלות, ואלינור אגנס (1854–1876). כמו כן הוא היה בן הדוד מדרגה שנייה של פרדריק רולנד שו, הרופא הראשי של חברת הנפט העיראקית.
בילדותו למד בבתי ספר שונים, לרבות בית ספר מתודיסטי, בית ספר פרטי ובית ספר ציבורי. ברבות השנים הפגין שו טינה רבה כלפי בתי ספר ומורים באומרו: "Schools and schoolmasters, as we have them today, are not popular as places of education and teachers, but rather prisons and turnkeys in which children are kept to prevent them disturbing and chaperoning their parents". את גישתו לבתי ספר הביע, בין היתר, במבוא לספרו Cashel Byron's Profession, שבו מתואר ניסיונו של ביירון הצעיר במוסדות חינוך. התיאור הוא, במידה רבה, אוטוביוגרפי. עוד ביטויים ליחס זה ניתן למצוא ב-Treatise on Parents and Children, שם מפרט שו את הסיבות לסלידתו מחינוך פורמלי. לדבריו, תוכנית הלימודים הסטנדרטית היא חסרת תועלת, מקהה את החושים ומחניקה את האינטלקט. הוא אף תקף בחריפות את הענישה הגופנית, שרווחה במסגרות החינוך באותה העת.
זמן קצר לפני יום הולדתו השישה-עשר (1872) עזבה אמו את הבית והצטרפה למורה שלה לפיתוח קול, ג'ורג' וונדלור לי, בלונדון. האחיות התלוו לאם, אך שו נותר בדבלין עם אביו. זמן מה עוד המשיך ללמוד בחוסר חשק, ולאחר מכן עבד כפקיד. בשנת 1876 הצטרף לאמו בלונדון. הוא נתמך על ידי וונדלור לי, אמו ואחותו לוסי בעת שלמד על ידי קריאה בספריות ציבוריות ובמוזיאון הבריטי והחל לכתוב. בין היתר, כתב עבור וונדלור לי טור מוזיקלי שפורסם בעיתון London Hornet. הסיפורים שכתב, לעומת זאת, לא התקבלו היטב. בשנת 1885 החל שו להתפרנס מכתיבה כמבקר אמנות.
בהשפעת החומרים שקרא הפך שו לסוציאליסט מסור ונמנה עם מייסדי האגודה הפביאנית, ארגון של אנשי מעמד הביניים שהוקם ב-1884 כדי לקדם את הפצת הסוציאליזם בדרכי שלום. התנועה נקראה על שם פאביוס מאקסימוס "קונקטטור", מצביא רומי אשר ניסה להתיש את חניבעל באמצעות קרבות נסיגה.
יחד עם חבריו לאגודה הפביאנית, סידני וב, ביאטריס וב וגראהם וואלאס, הקים שו את בית הספר לכלכלה ולמדע המדינה של לונדון בשנת 1895. המוסד החדש התבסס על כספי תורמים, לרבות תרומה בסך 20,000 ליש"ט של הנרי האנט האטצ'ינסון לאגודה הפביאנית.
שו נבחר לחתן פרס נובל לספרות לשנת 1925. הוא התלבט, מטעמים פוליטיים, אם לקבל את הפרס ולבסוף החליט להקדיש את הכסף לקרן מיוחדת, שתפקידה לשפר את היחסים בין אנגליה לבין שוודיה בתחום הספרות.
במסגרת פעילותו הפוליטית, פגש את שארלוט פיין-טאונסנד, אותה נשא בשנת 1898. ב-1906 עברה המשפחה לבית חדש בכפר Ayot St Lawrence שבהרטפורדשייר, בו התגוררו עד יום מותם, אף שהחזיקו גם דירה בלונדון. הבית זכה לכינוי Shaw's Corner ("פינתו של שו"). הוא מת בגיל תשעים וארבע מאי ספיקת כליות שנגרמה מפציעות שנגרמו לו בעת נפילה בזמן גיזום עץ. לאחר מותם, פוזר אפרם של בני הזוג שו בחצר הבית.
יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שו כתב קרוב לחמישים מחזות, הדנים בבעיות חברתיות ומוסריות. הודות לכתיבתו השנונה והמבריקה, תוצר של אדם שופע אינטלקט והתמצאות בתחומים רבים, הייתה למחזותיו תהודה משמעותית.
מחזהו הנודע ביותר הוא פיגמליון, שבו ביקורת נוקבת על ההתייחסות למעמדות החברתיים באנגליה. במחזה מתערב מורה לשפות, פרופ' היגינס, עם חברו שיצליח לקחת מוכרת פרחים ממעמד פשוט ולהופכה לאשה מהמעמד העליון. המחזה, שמבוסס על אגדה יוונית-רומית עתיקה על פיגמליון, פסל ששנא נשים בשר ודם והתאהב בפסל שיצר. גם במחזה, המורה בסופו של דבר מתאהב בליזה דוליטל שאת שפתה עיצב. המחזה עובד למחזמר מצליח בשם "גבירתי הנאווה".
יצירותיו של שו תורגמו לשפות רבות. להלן רשימה של יצירותיו שתורגמו וראו אור בעברית:
- בכור שטן, תרגם שאול טשרניחובסקי. הוצג בהבימה ב-1931. פורסם לראשונה[דרושה הבהרה] בדחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ו', תל אביב, 2016.
- דון ז’ואן בגיהנום, תרגם אברהם שלונסקי, ספרית הפועלים, מרחביה, 1957.
- חוכמת הג’נטלמן, אמרות, תרגמה סיגלית יפה, ציורים - שטיינברג, הוצאת טרקלין, תל אביב, 1977.
- יוהנה הקדושה, ז'אן ד'ארק, מחזה היסטורי, תרגם יעקב אורלנד, הוצאת "טברסקי", תל אביב, 1953.
- מורה דרך לאשה המשכלת, אל הסוציאליזמוס והקפיטליזמוס, תרגם פסח גינזבורג, הוצאת מצפה, תל אביב, 1933.
- המיליונרית, מחזה, תרגם חיים חפר, תל אביב. בהשראתו הופק הסרט "המיליונרית" עם סופיה לורן ופיטר סלרס (1960).
- נפוליון בונפרטה - המיועד, מחזה, תרגמה לילית אור, תל אביב, 1993.
- הדובדבנים, מחזה, תרגם יובל כשדן, אסטרולוג, הוד השרון, 2000.
- פיגמליון, מחזה. המחזה תורגם כמה פעמים לעברית - על ידי יונתן רטוש (1954), מרדכי הוכברג (1969), טובה קשת (1984) ודבורה גילולה (2016).
- כיצד שיקר לבעלה - עברית: דוד אבידן, פורסם לראשונה ב'דחק - כתב עת לספרות טובה', כרך ט', 2018.
תפיסה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לשו היה חזון, אותו הציג במכתב להנרי ג'יימס משנת 1909: "עלי, כסוציאליסט, החובה להטיף לשינוי הסביבה. אנו יכולים לשנות אותה; עלינו לשנות אותה, ואין שום הגיון בחיים חוץ מהמשימה של שינויה. מה התועלת בכתיבת מחזות, מה התועלת בלכתוב כל דבר, אם אין רצון שלבסוף יוצר מהכאוס גזע אלים". שו טען כי כל מעמד פעל לטובת עצמו, ושהמעמדות העליונים ניצחו במאבק הזה. הכישלון של מעמדות העובדים לקדם את האינטרסים שלהם הביא לביקורת רבה מצד שו על המערכת הדמוקרטית של ימיו. הסוציאליזם שלו היה מבוסס על דאגה מוסרית בשל העוני של מעמדות העובדים. ברקע הכתיבה של שו, לדוגמה ב"מייג'ור ברברה" וב"פיגמליון", ניצב הרעיון של מאבק המעמדות. חשוב להכיר בסוציאליזם של האיש על מנת להבין את מחזותיו.
אף שהיה סוציאל-דמוקרט, בשנות ה-30 שו תמך בדיקטטורה של סטלין וגם מיוחסות לו כמה אמירות שיכולות להתפרש כתמיכה בהיטלר. ב-1945, בהקדמה למחזה ז'נבה, שו טען כי מרבית היושבים במחנות הריכוז מתו כתוצאה מ"צפיפות יתר". הוא טען שהיטלר נעשה ל"משיח מטורף" לאחר זמן, בניגוד לברית המועצות, שם "סטלין... עשה דברים הרבה יותר מהר וטוב מאשר פרלמנט". הוא גם הצהיר הצהרות אנטישמיות רבות בתקופה זו, אם כי נראה שפעמים רבות הוא פשוט ניסה לעורר פרובוקציות. מכל מקום, ברור שהוא תמך בסטלין באופן אמיתי.
צמחונות ופעילות למען בעלי חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שו הפך לצמחוני מטעמי מצפון ב-1881. הוא התבטא בחריפות נגד תעשיית הבשר ונגד ציד. במסגרת ההקדמה למחזה דילמת הרופא הוא יצא נגד ניסויים בבעלי חיים.[1]
שמו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שו שנא את שמו הפרטי, ג'ורג'.[2] הסבר נפוץ לסלידתו של שו משמו הפרטי הוא יחסו לאביו. העובדה ששמו היה כשמו של אביו הפריעה לשו מאוד לאורך כל חייו.[3][4] לאחר מות אביו ב-1885, החל שו לקצר את השם ג'ורג' בחתימתו ל-ג' בלבד, ובהמשך נהג לחתום כ"ברנרד שו" או בראשי התיבות GBS.[5]
הסבר אפשרי אחר הוא שג'ורג' היה שמו של אחד הגברים שאמו של שו הייתה עמם בקשר (אולי ג'ורג' ונדלור לי), קשר ששו הסתייג ממנו. [6]
התבטאויות ידועות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שו היה אדם רחב אופקים, בעל הבנה בתחומים שונים, והתבטא בשנינות ובחריפות. בברכה שנשא לכבוד אלברט איינשטיין אמר: "תלמי יצר יקום שהחזיק מעמד במשך 1,400 שנה, ניוטון יצר יקום שהחזיק מעמד רק 300 שנה, והיקום שיצר איינשטיין איני יכול לשער כמה זמן יחזיק מעמד".
אנקדוטה ידועה על אודותיו, מספרת על הרקדנית הידועה איזדורה דאנקן, שפגשה בו במסיבה, והציעה לו ללדת ילד משותף. "הוא יהיה בוודאי הילד המוצלח ביותר שיכול להיות", אמרה בלהט, "תהיה לו החוכמה שלך והיופי שלי, ממש כליל השלמות!". שו הוציא את הרוח ממפרשיה כשענה לה בשאלה רטורית: "ומה אם יקרה אסון, ויהיה לו את היופי שלי ואת השכל שלך?".
מכתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "דילמת הרופא"
- "קיסר וקלאופטרה"
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אביבה קרינסקי, "אלן אלכסנדר מילן ומחזהו של שאו 'פיגמליון", בתוך: פו הדב והפילוסופיה של האחר, אור-עם, 2000. (הספר בקטלוג ULI)
- Sally Peters, Bernard Shaw: the Ascent of the Superman, Yale University Press, 1996 (הספר בקטלוג ULI)
- Brad Kent (ed.), George Bernard Shaw in Context, Cambridge University Press, 2015 (הספר בקטלוג ULI)
- Michael Holroyd, Bernard Shaw, Random House, 1991 (הספר בקטלוג ULI)
- A. Gibbs, A Bernard Shaw Chronology, Palgrave Macmillan, 2001 (הספר בקטלוג ULI)
- Margot Peters, Bernard Shaw and the Actresses, Doubleday, 1980 (הספר בקטלוג ULI)
- Frank Harris, Bernard Shaw, Simon & Schuster, 1931 (הספר בקטלוג ULI)
- Kay Li, Bernard Shaw's Bridges to Chinese Culture, Palgrave Macmillan, 2016 (הספר בקטלוג ULI)
- Christopher Wixson, George Bernard Shaw: a Very Short Introduction, Oxford University Press, 2020 (הספר בקטלוג ULI)
- Tracy C. Davis, George Bernard Shaw and the Socialist Theatre, Greenwood Press, 1994 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ורג' ברנרד שו, ברשת החברתית Goodreads- ג'ורג' ברנרד שו, באתר פרס נובל (באנגלית)
- תצוגה של מבחר עבודות באוניברסיטת בראון
ריאיון עם ברנרד שו, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 1933- ג'ורג' ברנרד שו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ג'ורג' ברנרד שו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ג'ורג' ברנרד שו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
ג'ורג' ברנרד שו (1856-1950), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אריאל צבל, ברנרד שו, צמחונות וניסויים בחיות, באתר אנימלס
- ^ ראו לדוגמה בספר Shaw of Dublin: The Formative Years מאת B. C. Rosset או בספר Bernard Shaw: The Ascent of the Superman מאת Sally Peters.
- ^ ראו בספר Bernard Shaw: A Psychological Study מאת Daniel Dervin, עמ' 128
- ^ Laurie Morrow, The Playwright in Spite of Himself
- ^ ראו Bernard Shaw: The Ascent of the Superman מאת Sally Peters, עמ' 100-101 ו-186
- ^ Bernard Shaw: The Ascent of the Superman מאת Sally Peters, עמ' 15
| זוכי פרס נובל לספרות | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) | 
|
| 1926–1950 | דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) | |
| 1951–1975 | לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) | |
| 1976–2000 | בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) | |
| 2001 ואילך | נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024) | |
- זוכי פרס נובל לספרות
- מחזאים בריטים
- מחזאים אירים
- זוכי פרס נובל אירים
- זוכי אוסקר: התסריט המעובד הטוב
- צמחונים בריטים
- חברי האגודה המלכותית לספרות
- האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה
- בריטים שגווייתם נשרפה
- בריטים שנולדו ב-1856
- בריטים שנפטרו ב-1950
- מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית
- אישים שהונצחו על בולי ברית המועצות