גרהרט האופטמן

גרהרט האופטמן
Gerhart Johann Robert Hauptmann
לידה	15 בנובמבר 1862; שְצָ'אבְנוֹ-זְדְרוּי, רפובליקת פולין
פטירה	6 ביוני 1946 (בגיל 83); יגניונטקוב, רפובליקת פולין
מדינה	הקיסרות הגרמנית
לאום	גרמנים
מקום לימודים	אוניברסיטת פרידריך שילר
שפות היצירה	גרמנית
זרם ספרותי	נטורליזם
יצירות בולטות	העכברושים, The Assumption of Hannele, האורגים
תקופת הפעילות	מ-1888
בן או בת זוג	Marie Thienemann Hauptmann (5 במאי 1885–יולי 1904); בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1912); אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1911); פרס פרנץ גרילפרצר (1896); מגן הנשר של הרייך הגרמני (15 בנובמבר 1922); פרס גתה (1932); פרס פרנץ גרילפרצר (1905); פרס פרנץ גרילפרצר (1899); מדליית גתה לאמנות ומדעים; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קארל בפראג; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוקספורד; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לייפציג; אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קולומביה; טבעת הכבוד של העיר וינה; מסדר העיט האדום דרגה 4; פור לה מריט ;
	אתר רשמי
חתימה

גרהרט האופטמן (בגרמנית: Gerhart Hauptmann;‏ 15 בנובמבר 1862 – 6 ביוני 1946), סופר ומחזאי גרמני, מן הבולטים שבמחזאי זרם הנטורליזם, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1912.

תולדות חייו ויצירתו

האופטמן נולד באוברזאלצברון שבשלזיה (כיום שְצָ'אבְנוֹ-זְדְרוּי בפולין), למשפחה של אורגים אשר היגרה מבוהמיה לשלזיה. סבו ואביו היו בעלי בית מרזח ביישוב בו נולד האופטמן, הצעיר מבין ארבעה אחים. הוא לא הצליח בלימודיו והוריו הוציאו אותו מבית הספר. לאחר פרק זמן אצל דודו החקלאי, נרשם לבית הספר לאומנויות בברסלאו, אך עבר משם (בגלל המשמעת הקשה) ליינה, שם התוודע לתורת התורשה והתפתחות הגזעים. באביב 1883, יצא יחד עם אחיו קרל למסע בארצות הים התיכון. הוא הזדעזע מהעוני הרב שראה בערי ספרד ואיטליה ותכנן להיות פסל. חזר לזמן קצר לרומא וחלה בדבר. ארוסתו השיבה אותו לגרמניה. לאחר החלמתו בשנת 1885 הם התחתנו והתיישבו בברלין. האופטמן ניסה את כוחו כשחקן תיאטרון והתקרב לחוגי סופרים נטורליסטיים ובהשפעתם כתב את מחזהו הראשון בשנת 1889. סביב ההצגה התעורר פולמוס גדול שהתאפיין בהתלהבות גדולה של הצעירים והתנגדות חריפה מצד המבוגרים. המאבק סביב יצירותיו נמשך מאז ועד שהתחלפו הדורות בחברה. האופטמן לא היה רק נטורליסט, אלא גם סוציאליסט, אך לא במובן הפוליטי-מפלגתי.

בשנת 1912 הוענק לו פרס נובל לספרות "במיוחד בגלל פעילותו בשטח הדרמה המודרנית".

השלטונות הגרמניים לא אהדו אותו ולאחר שהוענק לו פרס נובל, ציווה הקיסר וילהלם השני שלא להעניק לו את פרס שילר והפרס ניתן למחבר שולי שהיה נאמן לבית המלוכה.

בשנות חייו האחרונות, לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה, חי בדוחק כלכלי תחת עינם הפקוחה והחשדנית כלפיו של השלטונות הנאציים. נפטר בשנת 1946 באגנטנדורף שבשלזיה תחתית, כיום יָאגְנְיוֹנְטְקוּב בפולין.

תומאס מאן, אשר היה בקשרים טובים עם האופטמן, השתמש בדמותו לצורך אפיון דמותו של מינהר פפרקורן בספרו, "הר הקסמים".

אחיו, קרל האופטמן (1858-1921), נודע כמחבר של מחזות ורומאנים בגרמניה.

ממחזותיו

לפני עלות החמה (1889)
חג השלום (1890) יש בו השפעה של איבסן
אנשים בודדים (1891) יש בו השפעה של איבסן תורגם לעברית על ידי י"ח ברנר.
האורגים (1892) תורגם לעברית על ידי י"ח ברנר.
האורגים, תרגום נוסף, מאת שמעון לוי, ספרית בית צבי למחזות, 1987.
מיכאל קרמר, דרמה, תרגם י"ח ברנר, עם רשימה מאת יעקב רבינוביץ, יפו, יפת, 1911.
קולגה קראמפטון (1892)
הפרוה (1893)
עלית האנה'לה השמימה (1894)
פלוריאן גייאר (1895)
בעל העגלה הנשל (1898), חיזיון בחמש מערכות, תורגם בידי יוסף חיים ברנר, יפו, יפת, 1913.
היינריך העני (1902)
רוזה ברנד (1903)
פיפה רוקדת (1906)
העכברושים (1911)
החלום הגדול
איפיגניה באויליס
מות אגממנון
אלקטרה

מספריו

גורל הפרומתידים (1885)
שומר הרכבת תיל (1888) הופיע בעברית בשם טיהל שומר המסילה בהוצאת ספרית תרמיל.^[1]
אי האם הגדולה
הכופר מסואנה, תרגם מגרמנית דוד פוגל, הוצאת שטיבל, ורשה, 1923.
הכופר מסואנה, תרגום נוסף, תרגום מגרמנית ואחרית דבר - רחל בר-חיים, כרמל, ירושלים, 2003.
האורגים, תרגם מגרמנית י.ח. ברנר. בתוך: קובץ ספרותי (ירושלים: הוצאת אחדות, 1910).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרהרט האופטמן בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של גרהרט האופטמן

גרהרט האופטמן, ברשת החברתית Goodreads
גרהרט האופטמן, באתר פרס נובל (באנגלית)
כתבי גרהרט האופטמן בפרויקט בן-יהודה
גרהרט האופטמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי גרהרט האופטמן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
גרהרט האופטמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ ביקורת: יורם ברונובסקי, נאומים ליד האשד, דבר, 15 באוגוסט 1975.

[1] ביקורת: יורם ברונובסקי, נאומים ליד האשד, דבר, 15 באוגוסט 1975.

[1]

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024)