יונתן פולארד
 | |
| יהונתן פולארד בירושלים (2024) | |
| לידה |
7 באוגוסט 1954 (בן 70) גלווסטון (אנ'), טקסס |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית, ישראל  |
| לאום | אמריקאי, ישראלי |
| תאריך עלייה | 30 בדצמבר 2020 |
| השכלה | אוניברסיטת סטנפורד |
| נאמנות |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | 1984 – 21 בנובמבר 1985 |
| תפקיד | אנליסט בצי ארצות הברית |
| בת זוג |
|
  | |
יונתן (יהונתן) ג'יי פולארד (באנגלית: Jonathan Jay Pollard; נולד בח' באב ה'תשי"ד, 7 באוגוסט 1954) הוא יהודי־אמריקאי, שעבד באגף המודיעין של הצי האמריקני בוושינגטון ובאותו הזמן ריגל למען ישראל. נעצר על ידי ה־FBI בנובמבר 1985. ב־1987 הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בקשירת קשר למסירת מידע ביטחוני לממשלה זרה[1], ונידון למאסר עולם.
במשך שנים התקיימה מערכה ציבורית בישראל (בעיקר בקרב ציבור הציונות הדתית[2]) ובארצות הברית שקראה לחנינתו. לאחר שריצה 30 שנות מאסר, שוחרר לפי החלטת ועדת שחרורים מהכלא בנובמבר 2015 בתנאים מגבילים לחמש שנים. חמש שנים לאחר מכן החליטה וועדת השחרורים של בית המשפט בארצות הברית, להסיר את ההגבלות המחמירות שהוטלו עליו ולהגדירו כאדם חופשי. בדצמבר 2020 עלה פולארד לישראל.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פולארד נולד בעיר גלווסטון שבמדינת טקסס, הצעיר מבין שלושה ילדים לפרופ' מוריס פולארד, מיקרוביולוג, ולמלכה, עקרת בית. כמעט כל משפחתה של אימו נספתה בשואה. בגיל צעיר עברה המשפחה למדינת אינדיאנה ואביו קיבל משרה באוניברסיטת נוטרדאם. כילד, הוא היה מנגן בצ'לו בתזמורת בית הספר. אף על פי שהקהילות היהודיות בערים בהן גדל היו קטנות, הקפידה משפחתו על הטמעת הזהות היהודית בקרב ילדיה. בגיל 14, ביקר פולארד במחנה הריכוז דכאו. בגיל 16 ביקר לראשונה בישראל, במחנה לנוער שוחר מדע במכון ויצמן למדע. בשנים 1972 עד 1976 למד לתואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת סטנפורד. עם סיום לימודיו שב לאינדיאנה, והחל בלימודי משפטים באוניברסיטת נוטרדאם ובאוניברסיטת אינדיאנה, שאותם נטש לאחר מספר חודשים. למד שנתיים יחסים בינלאומיים באוניברסיטת טאפטס, אולם עזב ללא תואר.
ב־1977 ביקש להצטרף ל־CIA (סוכנות הביון המרכזית) ונדחה, בין השאר כי מבחן הפוליגרף הצביע על בעיות אמינות - הוא זייף את התארים האקדמיים שלו. ב־1979 התקבל כעובד אזרחי במודיעין של הצי האמריקני במרילנד, שלא היה מודע לפסילתו ב־CIA[3]. לאחר שנתיים זכה לסיווג ביטחוני גבוה ועבד כמנתח חומרי גלם מודיעיניים. פולארד קיבל גישה לחומרים ממודרים, שאינם קשורים לתחום עיסוקו. מספר שנים אחר כך הושעה סיווגו הביטחוני, על רקע מגעים עם אנשי ביון מדרום אפריקה, אולם עד מהרה בוטלה ההשעיה. ביוני 1984 פולארד הוצב במרכז ההתרעה האנטי־טרוריסטי החדש (אטא"ק) של מחלקת ניתוח האיומים בשירות החקירות של הצי.
הריגול
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתוקף תפקידו כאנליסט בתחום הערכת מודיעין, ניתח חומרי גלם מודיעיניים, ונחשף למידע מסווג שהיה קשור לישראל. בראשית 1984 פגש פולארד את אביאם סלע, אלוף־משנה בחיל האוויר הישראלי, ששהה בארצות הברית בחופשת לימודים, והציע את שירותיו[4]. לטענת סימור הרש, במקביל הציע פולארד את שירותיו לסין ופקיסטן[5]. בשנים 1984–1985 העביר פולארד מאות אלפי מסמכים לידי סלע, וזה מסר אותם למחלקת ביון מיוחדת בלשכה לקשרי מדע (לק"ם) של משרד הביטחון, ששכרה דירה מיוחדת עם מכונת צילום, בסמוך לשגרירות הישראלית. ראש לק"ם באותה תקופה היה רפי איתן, שהיה אחראי על גיוסו של פולארד ופעולותיו. בנוסף לסלע עמד פולארד בקשר גם עם יוסי יגור. לטענתו של בכיר במוסד, גיוסו של יהודי־אמריקאי למשימת ריגול נעשה בניגוד להוראה מפורשת של יצחק שמיר, אך שמיר עצמו התעלם בדיעבד מהפרת הוראה זו[6], והפעלתו של פולארד נעשתה בידיעת ממשלת ישראל[7]. מרבית החומרים לא היו נוגעים לישראל[5], אך מקצתם שימשו רבות את מדינת ישראל. בין השאר שימש מידע זה להיערכות הגנתית מפני נשק להשמדה המונית של ארצות ערב ואף לפעולות התקפיות, שהידועה שבהן היא הפצצת מפקדות אש"ף בתוניסיה ב־1 באוקטובר 1985 במסגרת מבצע רגל עץ, כתגובה לשורה של פיגועים שביצע הארגון[8]. בעבור פעולותיו שילמה ישראל לפולארד 30,000 דולר לשנה, והבטיחה להפקיד סכום זהה בחשבון בנק סודי בשווייץ שיועבר לבעלותו בסיום פעולתו[3].
במהלך שנת 1985 החלו הממונים על פולארד באגף להתרעה אנטי־טרוריסטית בצי לחשוד בו. אחרי שגילו במשרדו מסמכים שלא היו קשורים ישירות לעבודתו, עירבו את ה־FBI בחקירה. ב־18 בנובמבר 1985 הודה פולארד בתשאול שקדם לבדיקת פוליגרף במכירת מסמכים סודיים למדינה זרה. זהותה של המדינה לא הייתה ידועה, וכן לא הייתה ידועה יהדותו של פולארד. לאביאם סלע נודע מאן פולארד, אשתו של יונתן, על החקירה שנערכה, והוא מיהר להימלט לישראל. ב־21 בנובמבר 1985 פשטו סוכני ה־FBI על ביתו של פולארד. בעקבות חששם של בני הזוג הם נמלטו לכיוון שגרירות ישראל בוושינגטון. לדברי אן פולארד, בני הזוג תודרכו להגיע בשעה 10 בדיוק לשגרירות, שם המתין להם שער פתוח בכניסה. תחילה נתקבלו בני הזוג בברכה, אך כעבור זמן קצר הורו להם השומרים במקום לצאת משטח השגרירות[9]. בני הזוג נעצרו מיד עם יציאתם מהשגרירות. לטענת רונלד אוליב, חוקרו של פולארד, בריחתו לשגרירות הישראלית היא שהפלילה את פולארד כי פעל כמרגל ישראלי, דבר שלא היה ידוע קודם לכן[3].
בראיון ב־2014 אמר רפי איתן כי הוא העביר לפולארד את מילת הקוד המורה לו לברוח מארצות הברית, והוא היה יכול לעשות זאת במשך כמה ימים, אלא שפולארד החליט לבוא לשגרירות עם שתי מזוודות מלאות בחומרים, בחושבו כי יקבל שם מקלט. השגרירות פנתה לאיתן בשאלה כיצד לנהוג בו, והוא הורה להם לא להכניסו לשגרירות[10].
ביולי 2012 אמר רפי איתן כי 24 שעות לפני מעצרו חשד פולארד כי הוא עומד להיעצר, והודיע על כך לאיתן, ואיתן העביר זאת לראש ממשלת ישראל שמעון פרס[11].
במאמר של סימור הרש ב"ניו יורקר" בשנת 1999, הוא מצטט דברי גורמים אנונימיים בקהילת המודיעין האמריקאית[12], שלפיהם העביר פולארד לישראל מסמכי מחקר מודיעיניים המפרטים הערכות מצב, וכן מקורות ושיטות איסוף. לטענת הגורמים, ישראל העבירה את המידע שסיפק לברית המועצות, ובתמורה היא אישרה עליית יהודים לישראל[5]. חלק מהמידע היה קריטי עבור הצבא האדום, ופורטו בו יכולות האמריקאים לעקוב אחרי הצוללות הסובייטיות, מידע על צפנים סובייטיים שפוצחו, וכן שמות מרגלים ופירוט השיטות ששימשו לאיסוף מודיעין. טענות אלה נגד פולארד לא הובאו בפני בית משפט ולא הוצגו להן ראיות.
לאחר לכידתם של מרגלים אחרים שריגלו עבור הרוסים, ובפרט אולדריץ' איימס, הסוכן הבכיר ביותר שפעל עבור הק.ג.ב. בצמרת המודיעין מסכל של סוכנות הביון האמריקנית, התברר כי לא פולארד אלא מרגלים אלה היו אחראים על דליפת המידע לסובייטים[13].
מניעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך השנים טען פולארד כי פעל מתוך רצון להגן על קיומה של מדינת ישראל. לדבריו, במהלך עבודתו גילה שגורמים מסוימים במערך הביטחון הלאומי בארצות הברית מונעים במכוון מישראל חלק מהמידע שהייתה אמורה לקבל על פי מזכר הבנות משנת 1983, וסבר שאי העברת המידע מעמידה חיי ישראלים בסכנה. לדבריו פעל כדי לגרום להעברת המידע לישראל, כפי שסוכם בין שתי המדינות, ורק כשמאמציו אלו לא נשאו פרי הוא החל להעביר את המידע ישירות לישראל. ציטוט שהתפרסם בשמו בזמן ישיבתו בכלא אומר כי ”מעדיף אני להעלות רקב בכלא, מאשר לשבת "שבעה" על מליוני אזרחי מדינת ישראל”. אשתו של פולארד, אסתר, כתבה כי "אפילו השופט שגזר את הדין – ושבהחלט לא התייחס באהדה למקרה – הכיר בעובדה שיהונתן היה אידאולוג ולא רודף בצע, ולכן סירב להטיל עליו קנס כספי."[14]
מאידך, גורמים בקהילת המודיעין האמריקאית טענו אחרת. מדובב ששותף בחקירתו של פולארד טען כי פעל משילוב של מניעים אידאולוגים, בצע כסף, אך במיוחד בשל צורך בהכרה[3]. ראש צוות החקירה של פולארד, רונלד אוליב, פרסם בשנת 2006 ספר בנושא שבו טען שפולארד הודה כי עוד קודם שריגל לטובת ישראל הוא גילה סודות אמריקאיים לדרום אפריקה, וניסה למכור את שירותיו לפקיסטן ומדינות נוספות[15]. סוכנת FBI נוספת שחקרה את פולארד, לידיה ג'ייצ'ורק, טענה אף היא שפולארד הודה בפניה כי הציע את שירותיו למדינה אחרת ידידותית וכן שפולארד הונע מדחף הרפתקני ומתאוות בצע. ג'ון מרטין, איש משרד המשפטים האמריקאי, שפיקח על התיק, טען שפולארד הציע את שירותיו לאוסטרליה[16].
המשפט, שהותו בכלא ויחסה של ישראל לפרשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פולארד הועמד לדין, והסכים לעסקת טיעון כפי שהציעה ישראל; ישראל החזירה לארצות הברית את המסמכים שפולארד העביר אליה. במסגרת העסקה, הוא הודה בביצוע עברה בודדת של קשירת קשר למסירת מידע ביטחוני לממשלה זרה והורשע. התביעה ביקשה להטיל עליו עשרים שנות מאסר. לטענת רפי איתן, הוא הסכים לספק לרשויות האמריקניות מידע מפליל על פולארד, כיוון שידע שישראל וארצות הברית הגיעו להסכם לפיו ירצה לא יותר מעשר שנות מאסר[17]. במסגרת הטיעונים לעונש טען פולארד בין השאר, שהוא ריגל עבור מדינה ידידותית ללא כוונה לגרום נזק לארצות הברית[18]. ימים אחדים לפני גזר הדין, העביר מזכיר ההגנה האמריקני, קספר ויינברגר, מזכר בן 46 עמודים לידיו של השופט. במזכר החסוי פורטו כנראה טענותיו על אודות הנזקים שגרם פולארד לביטחון הלאומי של ארצות הברית, בהם הטענה שהיה קשור למרגלים של ברית המועצות והובעה דרישה להחמיר בעונשו[19]. בעקבות המזכר, גזר על פולארד בית המשפט, שאינו מחויב לעסקת הטיעון, מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו לעולם. גזר הדין ניתן ב־4 במרץ 1987. על אשתו אן נגזרו חמש שנות מאסר. עורך דינו של פולארד הגיש ערעור לבית המשפט העליון, אך ערעורו נדחה, משום שלא הוגש במועד הקבוע על פי החוק – עשרה ימים מיום מתן גזר הדין. ב־2005 הוזן למערכת "איכון האסירים", מועד שחרור תאורטי לפולארד בתאריך ה־21 בנובמבר 2015[20], בדיוק שלושים שנה למעצרו, אך לא היה ברור האם תאריך זה מחייב את שירות בתי הכלא או את הממשל האמריקאי.
תחילה ריצה פולארד את עונשו בכלא מריון שבמדינת אילינוי. באותה תקופה נחשב הכלא לבעל רמת האבטחה הגבוהה ביותר מבין בתי הכלא הפדרליים. האסירים שהו כמעט כל שעות היום בבידוד בתאיהם. לאחר כשבע שנים הוא הועבר לכלא באטנר במדינת צפון קרוליינה. במשך השנים ניסה פולארד להשיג את שחרורו והגיש ערעורים ועתירות שנדחו כולם.
כשנתפס, ישראל לא הודתה בכך שהוא סוכן שלה, אולם מימנה את עורכי דינו. בינואר 1996 העניק שר הפנים חיים רמון לפולארד אזרחות ישראלית, בעקבות החלטת השר הקודם, אהוד ברק. ב־1998 הודיע היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה כי ”ג’ונתן פולארד היה סוכן ישראלי, שטופל על ידי מי ששימשו בעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסמכת – הלשכה לקשרי מדע. לאור עובדה זו מכירה ממשלת ישראל במחויבותה כלפיו ומוכנה לשאת באחריות מלאה הנובעת מכך”. הענקת האזרחות וההכרה בפולארד כסוכן ישראלי נעשו לאחר פניות שלו לבג"ץ והתנגדות ממשלתית קודמת למהלכים[21].
הפרשה גרמה נזק גדול ליחסים בין ישראל לארצות הברית ועלתה השאלה כיצד אושרה פעילות כזו. בישראל הוקמו שתי ועדות חקירה (של ועדת החוץ והביטחון ושל הקבינט הביטחוני) שקבעו כי פולארד הופעל על ידי הלשכה לקשרי מדע (לק"ם), גוף ביון ישראלי שפעל במסגרת משרד הביטחון, ללא ידיעת שרי הביטחון, יצחק רבין ומשה ארנס. כתוצאה ממסקנותיהן של ועדות חקירה אלו פורקה הלק"ם. עם זאת, בראיון ב־2014 טען איתן כי הפעלתו של פולארד נעשתה בידיעת שמעון פרס ויצחק רבין, שהיו ראש הממשלה ושר הביטחון, לדבריו של איתן, הוא התנדב להציג את גיוסו של פולארד כיוזמה פרטית שלו ללא ידיעת גורמי ממשל ישראלים, על מנת למזער את המשבר עם הממשל האמריקאי[7].
לאור תנאי המאסר הנוקשים שהשיתו האמריקאים על פולארד, נמנעה ממנו האפשרות להביא ילדים לעולם.
המאמצים לשחרורו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעשור הראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]העונש שפולארד קיבל הפתיע רבים, משום שהתביעה לא דרשה עונש כה חמור ומשום שהעונש הכבד ביותר שהוטל בארצות הברית עבור ריגול למדינה ידידותית הוא ארבע־עשרה שנות מאסר[22]. הועלו טענות על אנטישמיות אולם הקונגרס היהודי האמריקאי לא מצא עדויות לכך. מכתבו של ויינברגר לשופט אף הוא הפתיע בחומרת התייחסותו לפרשה.
בארצות הברית פולארד נחשב למרגל בכיר ומסוכן, שהעביר חומר רגיש ביותר למדינה אחרת. מסיבה זו, פעם אחר פעם קראו אישים במערכת הביטחון האמריקאית להימנע משחרורו. אפילו הממסד היהודי בארצות הברית, כדוגמת איפא"ק, נמנע בדרך כלל מלהתערב לטובתו של פולארד, ולא הפעיל לחצים לשחרורו.
במרץ 1987, הוקם בתל אביב "הוועד הציבורי למען הזוג פולארד" והחל בגיוס כספים לשם מימון ההגנה המשפטית על בני הזוג[23]. חברות הכנסת עדנה סולודר ממפלגת העבודה וגאולה כהן מהתחיה החלו לפעול למען פולארד כבר בראשית מאסרו. בינואר 1988 חתמו 23 חברי כנסת על עצומה לנשיא ארצות הברית רונלד רייגן וביקשו לשחרר את פולארד מטעמים הומניטריים. ביום השבעת מחליפו של רייגן, ג'ורג' הרברט ווקר בוש כנשיא ארצות הברית, אישרה מליאת הכנסת החלטה שבה נאמר: "הכנסת פונה אל הנשיא בוש לשחרר את הגברת אן פולארד מכלאה על רקע מצבה הבריאותי ולהעניק לבני הזוג פולארד חנינה על רקע הומניטרי". במרוצת השנים הבאות הוחתמו חברי הכנסת על עצומות רבות לשחרור פולארד.
בעשור השני
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1992, לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה ניסה חבר הכנסת לשעבר שמואל פלאטו-שרון, להתמודד פעם נוספת לכנסת. מספר שבועות לפני הבחירות, פנה פלאטו-שרון לאן פולארד, וביקש ממנה לבקש את הסכמתו לגבי ריצה משותפת לכנסת של השניים. לטענת פלאטו-שרון, אם פולארד היה נבחר לכנסת, האמריקאים היו נאלצים לשחרר אותו. עם זאת, התוכנית לא יצאה לפועל ופלאטו-שרון לא רץ לכנסת ופולארד נשאר בכלא[24].
יצחק רבין היה ראש הממשלה הישראלי הראשון שניסה להביא לשחרורו של פולארד, וביקש בשנת 1995 מנשיא ארצות הברית ביל קלינטון לחון אותו. מכתב של שבעה מזכירי הגנה לשעבר, בהם דונלד רמספלד, דיק צ'ייני, ג'יימס שלזינגר וקספר ויינברגר, הרתיע אותו מלהעניק לו חנינה[8].
הנשיא קלינטון התבקש שוב לחון את פולארד על ידי בנימין נתניהו, כחלק מהמשא ומתן על ההסכם שנחתם בינו לבין יאסר ערפאת בוועידת ואי. קלינטון הסכים לחנינתו, אך חזר בו לאחר שראש ה־CIA, ג'ורג' טנט, איים בהתפטרות מתפקידו.
בספרו של השליח האמריקני למזרח התיכון, דניס רוס, נכתב כי בוועידת ואי שאל אותו הנשיא ביל קלינטון האם שחרורו של פולארד יהיה דבר חשוב לישראל. רוס השיב בחיוב, וטען כי "הוא נחשב חייל ובישראל מקובל כי אין מפקירים חיילים בשדה הקרב". בהערת שוליים באותו עמוד רוס מוסיף: "אמרתי גם שאני תומך בשחרורו של פולארד כיוון שהאמנתי שקיבל עונש חמור יותר מאחרים שביצעו עבירות דומות. העדפתי לא לקשור את שחרורו בהסכם כלשהו...". למרות זאת, כותב רוס כי יעץ לנשיא לא לשחררו, עקב ערכו כקלף מיקוח עד שיושגו הסדרים סופיים בין ישראל לפלסטינים. לדבריו אמר לו: "יהיה זה רווח גדול לישראל; אין לך הרבה כאלה בכיס... תצטרך אותו יותר מאוחר, אל תשתמש בו כעת", אמר רוס לנשיא (עמודים 438–439).
ב־2001 אמר בנאום בכנסת שר החינוך לשעבר חבר הכנסת אמנון רובינשטיין (מרצ):
"אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה, צריך לומר את האמת. גם במדינות ידידותיות כמו ארצות־הברית ובדמוקרטיות יש עיוותים משפטיים. משפטו של פולארד היה עיוות גדול מאוד.
אני לא אשכח את נאום התובע הכללי, זה נאום שמקומו לא יכירנו בבית־משפט, כאשר התובע הכללי אומר: אתה לא תראה את אור השמש לעולם. תובעים ישראלים לא אומרים זאת לגבי רוצחים. זה נאום שהוא ממש כתם על מערכת התביעה בארצות־הברית. אבל נניח שהמשפט היה בסדר ונניח שנתעלם מכל הדברים הנכונים שאמרו חברי כאן – 17 שנה בכלא זה לא מספיק לאדם שלא גרם נזק לארצות־הברית? הרי אנחנו קוצבים עונש של עבריינים הרבה יותר גדולים ממנו. מרגלים שגרמו נזק מוחשי לארצות־הברית, שתמורת כסף הפקירו סוכנים אמריקנים למוות, השתחררו אחרי כמה שנים. לכן כולנו באמת צריכים להתאחד – חברי הכנסת, משפטנים, אגודות לזכויות אדם, אגב לא רק בארצות־הברית, גם בארץ – לתבוע את השחרור שלו, בהתעלמות מעניין צדקת גזר־הדין או לא. 16 שנה, 17 שנה, יש גבול. Enough is enough, מספיק!"
— הישיבה המאתיים־וחמישים של הכנסת החמש־עשרה, יום רביעי, ו' בכסלו התשס"ב (21 בנובמבר 2001).
ב־2003, חתמו 112 חברי כנסת על עצומה נוספת, כולל ראש הממשלה אריאל שרון. שרון נמנע מלהעביר את העצומה לנשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש בפגישתו עמו[25].
בעשור השלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 2006 דחה בג"ץ את עתירתו של פולארד להכיר בו כאסיר ציון, משום שהמדינה שבה פעל אינה מדינת אויב[21].
הנאבקים למען שחרורו של פולארד הרבו לטעון שמדינת ישראל נענית לדרישות האמריקניות ומבצעת מחוות של שחרור מאות מחבלים שריצו זמן קצר בלבד בכלא, אך נמנעת מלדרוש את שחרורו של פולארד אף לאחר שריצה שנים רבות מאחורי סורג ובריח.
ב-7 בינואר 2008 נערך בכיכר פריז טקס שבו, באופן סמלי וזמני, הוסב שמה ל"כיכר שחרור יונתן פולארד", עד שישוחרר מכלאו. צעד זה נעשה בתמיכת חברי מועצת עיריית ירושלים, ועיתויו כוון למועד ביקורו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש בעיר[26].
לבקשת הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת חיבר מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס חוות דעת על "פעולות ממשלות ישראל לשחרור יונתן פולארד". רוב הדוח, בן שלושים העמודים, נותר חסוי, אולם חלקים מן התקציר פורסמו ושם קבע הדוח כי ראשי הממשלה בתקופה הנבדקת (בנימין נתניהו, אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט) פעלו כדי להביא לשחרורו של פולארד, אך הממשלים השונים בארצות הברית התנגדו התנגדות נחרצת. הדוח ביקר את ההליך המשפטי בארצות הברית ואת התערבותו של מזכיר ההגנה ויינברגר[27].
ביוני 2009 פרסמה ועדת המודיעין של הסנאט הצהרה תקיפה המצטטת את כל ראשי המודיעין האמריקאי מ־2008, המתנגדים לשחרור פולארד מכלאו[28].
ב־2010, במלאת 9,000 ימים למאסרו של יונתן פולארד, נערכה הפגנה למען שחרורו בגשר המיתרים שבירושלים. במהלך ההפגנה הוקרנו סרטונים על פולארד ובמקביל באותו יום צולמו 9,000 ישראלים מחזיקים שלט הקורא לשחרורו.
בספטמבר 2010 חתמו 39 חברי הקונגרס האמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית על מכתב לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, שבו קראו לשחרורו של פולארד בנימוק שהעונש שאותו קיבל בלתי פרופורציונלי באופן בולט, הרבה יותר מרבים אחרים שנמצאו אשמים בפעילות דומה עבור מדינות העוינות לארצות הברית, בניגוד לישראל[29]. עורכי דינו של פולארד הגישו לנשיא ארצות הברית בקשה לקציבת עונשו. לבקשה זו צורפו מכתביהם של ראש ה־CIA לשעבר ג'יימס וולסי[30], יו"ר ועדת הסנאט לענייני מודיעין דניס דיקונסיני, מנהיג הנוצרים האוונגלים הציונים ג'ון הייגי ומכתביהם של ארגונים יהודים בולטים באמריקה, כולל ועידת הנשיאים[31].
באוקטובר 2010 קרא לורנס ג'יי קורב, שהיה עוזר מזכיר ההגנה קספר ויינברגר בתקופה הקודמת למשפטו של פולארד[32], לנשיא ברק אובמה לשחררו. לדבריו, העונש היה כה חמור בשל חוסר האהדה לישראל מצד ויינברגר. הוא ציין כי בסופו של דבר ויינברגר עצמו הודה כי מדובר ב"פרשה מינורית שנופחה מעבר לחשיבותה"[33][34]. טענה דומה השמיע גם רפי איתן[35]. בעקבות העדויות החדשות פנו עורכי דינו של פולארד לנשיא ארצות הברית ברק אובמה בבקשת חנינה[36].
בדצמבר 2010 החליט ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להיענות בחיוב לבקשתו של פולארד ולפנות באופן רשמי ופומבי לנשיא ארצות הברית בבקשת חנינה למען שחרורו[37], ובינואר 2011 שוגרה הבקשה, שאותה הקריא נתניהו מעל בימת הכנסת[38], בעקבות כך פנה גם מייקל מוקייסי, התובע הכללי לשעבר של ארצות הברית, בפנייה לנשיא אובמה לשחררו[39]. לקוראים לשחרורו של פולארד הצטרפו מזכיר המדינה לשעבר ג'ורג' שולץ, שכיהן בממשלו של רייגן בתקופה בה נחשפה הפרשה והיה מעורב בטיפול בה[40], דן קווייל[41], הנרי קיסינג'ר[42] ובכירים נוספים בממשל האמריקאי לשעבר[43]
בפברואר 2011 שודר בתחנות טלוויזיה מרכזיות בניו יורק תשדיר פרסומת הקורא לצופים להתקשר לבית הלבן, ולבקש את שחרורו של פולארד, בתשדיר פירוט של בכירים שקראו אף הם לאובמה לשחררו[44].
עם התומכים בשחרורו נמנו גם בן־דודתה של הגברת הראשונה, מישל אובמה, הרב קייפרס פוניי, ראש עיריית ניו יורק לשעבר רודולף ג'וליאני, חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל[45] ופרופסור צ'ארלס אוגלטרי, שהיה המרצה של אובמה ורעייתו במהלך לימודיהם באוניברסיטה[40]. הסנאטור האמריקני והמועמד הרפובליקני לנשיאות בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב־2008, ג'ון מקיין, תמך אף הוא בשחרור פולארד וזאת לאחר ששנים דבק בעמדה המתנגדת לשחרורו. עם זאת, מזכיר ההגנה לשעבר, דונלד רמספלד, הביע התנגדות חריפה לשחרורו, גם כאשר סיים את מאסרו[46].
ביוני 2011 גסס אביו של יונתן פרופ' מוריס פולארד במחלה סופנית ונפטר. קריאות של אישי ציבור וחברי כנסת ישראלים, ודרישה רשמית של ממשלת ישראל לבית הלבן, לתת לפולארד לשהות עם אביו ברגעיו האחרונים ולהשתתף בלווייתו לא נענו[47][48]. לאחר ההלוויה פרסמו ראשי ועידת הנשיאים הודעה שבה הביעו "הלם וצער" על ההחלטה שלא לאפשר לפולארד להשתתף בלווית אביו, וקראו לפעול מיידית לשחרורו של פולארד[49].
בספטמבר 2011 פורסם כי סגן נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, אמר בפגישה עם רבנים בפלורידה כי הנשיא אובמה שקל לחון את פולארד אך הוא התנגד לכך בתוקף[50]. בכירים מן הזרמים האורתודוקסי, הרפורמי והקונסברטיבי בארצות הברית הגיבו יחד כי בכוונתם לדרוש מסגן הנשיא לקיים עמם פגישה בעניין ג'ונתן פולארד. מנכ"ל הליגה נגד השמצה אברהם פוקסמן שציין כי "היום ישנה קואליציה רחבה מקיר לקיר של כל הארגונים היהודים בארצות הברית, לפיה צריך לקצוב את עונשו של פולארד ולשחררו מהכלא אחרי 26 שנים"[51][52]. עם זאת, ביידן הכחיש את הפרסום[53], ונפגש בנובמבר 2011 עם שבעה מנהיגים יהודים אשר אמרו לאחר הפגישה שהוא אינו חד־משמעי בהתנגדותו, ואינו הקובע בנושא[54].
במהלך השנים התדרדר מצבו הבריאותי של פולארד והוא אושפז שש פעמים בבתי חולים. בתחילת אפריל 2012 הגיש נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, איגרת לנשיא אובמה ובה בקשה מיוחדת לשחרר את פולארד מטעמים הומניטריים, על רקע מצבו הבריאותי[55].
בעקבות הודעת נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, על הענקת מדליית החירות הנשיאותית לנשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, חתמו למעלה מ־65,000 אנשים על עצומת אינטרנט הקוראת לו לנצל את מעמדו ולפעול לשחרורו של פולארד עוד קודם לקבלת המדליה. העצומה זכתה לתהודה בתקשורת הישראלית והאמריקאית. בתגובה כתב פרס כי הוא פועל בשיתוף פעולה עם הוועד לשחרור פולארד וכי בכל פגישותיו עם נשיא ארצות הברית ובכירי הממשל האמריקאי העלה את הבקשה לשחררו[56][57].
לקראת ביקורו של הנשיא אובמה בישראל בחודש מרץ 2013, התגברה הפעילות הציבורית והעיסוק התקשורתי בנושא[58]. במרץ 2013 העניקה עיריית ירושלים לפולארד את אות חירות ירושלים[59]. מליאת הכנסת העלתה את הנושא לסדר יומה עם קונצנזוס חוצה מחנות[60][61]. למעלה מ־200,000 איש חתמו על עצומת אינטרנט הפונה אל אובמה בבקשה לקצוב את עונשו של פולארד, בהם אישי ציבור רבים. במקביל, הגיע לישראל לורנס קורב, מי שהיה תת־שר ההגנה של ארצות הברית בתקופת משפטו של פולארד. קורב הבהיר שפולארד מעולם לא הואשם בבגידה, ושהעונש שניתן לו היה מעבר למה שהגיע לו. קורב אף אישר שהאשמות החמורות שיוחסו לפולארד בוצעו למעשה בידי סוכנים אמריקאים אחרים שנתפסו לאחר מכן והודו בכך. קורב אישר עוד שהמידע שהעביר פולארד עסק בסכנות לישראל ממדינות ערב[62][63].
בראשית חודש אפריל 2014 נכרכה בכלי התקשורת אפשרות שחרורו של פולארד בהסכמתה של ישראל לשחרר רוצחים פלסטינים נוספים ובהם אף ערבים ישראלים, לצורך המשך קיום המשא ומתן המדיני עם הרשות הפלסטינית[64]. פולארד התנגד לשחרורו תמורת שחרור מחבלים, ואף סירב להתייצב לדיון בוועדת השחרורים שהזמינה אותו לראיון.
בטקס הדלקת המשואות של יום העצמאות תשע"ה (2015), הקדיש יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין את המשואה הראשונה לפולארד.
בנומבר 2023, סיפר פולארד שנתניהו הציע לו להשתחרר מהכלא בעסקה שתכלול שחרור מחבלים, ושסירב לעסקה כזו מחשש ששחרור מחבלים יוביל לרצח אזרחים[65].
שחרורו והשנים אחר כך
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־27 ביולי 2015 החליטה ועדת השחרורים האמריקאית כי פולארד ישוחרר ב־20 בנובמבר, כאשר יסיים לרצות 30 שנה[66]. ב־20 בנובמבר 2015 שוחרר פולארד בתנאים מגבילים למשך חמש שנים, הכוללים איסור יציאה מחלק מסוים של העיר ניו יורק, ענידת אזיק אלקטרוני המנטר את מיקומו באופן תמידי, מעצר בית לילי, ניטור מתמיד של מחשבו בביתו ובמקום עבודתו, והימנעות מיצירת קשר עם התקשורת[67]. איסור על שימוש ברשת האינטרנט שהוטל על פולארד תחילה בוטל בעקבות פניית עורכי דינו[68]. עד מאי 2017 הגיש פולארד לבית המשפט העליון בארצות הברית 3 ערעורים על האיסורים שהוטלו עליו. הערעורים נדחו[69].
ב־2018 פנה ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וביקשו שיאפשר לפולארד לעלות לישראל. מדינת ישראל הגישה בקשה רשמית גם למשרד המשפטים האמריקני לאפשר לפולארד למצות את הדין בישראל בהסכם מוסדר בין המדינות. ארצות הברית סירבה לשתי הבקשות[70]. ב־2019 הביע פולארד אכזבה ממאמצי ממשלת ישראל להביאו למדינת ישראל[71].
בנובמבר 2020, בתום דיון שנערך בוועדת השחרורים של בית המשפט בארצות הברית, הוחלט שלא להאריך את ההגבלות המחמירות שחלו עליו ולהגדירו כאדם חופשי[72].
בדצמבר 2020, עלה פולארד עם אשתו אסתר למדינת ישראל. עם נחיתתו הוא קיבל תעודת זהות ישראלית מידי ראש הממשלה בנימין נתניהו[73][74].
ב-13 באפריל 2021 הכניס פולארד ספר תורה לקבר יוסף. פולארד כתב את ספר התורה באמצעות שליח וייעד אותו לקבר יוסף, שתים עשרה שנים לפני עלייתו לישראל[75].
ב־10 במאי 2021 השתתף פולארד בעצרת ההודיה השנתית לציון יום ירושלים בישיבת מרכז הרב. הוא קיבל תעודת הוקרה מראש עיריית ירושלים משה ליאון, ונשא נאום שבו התייחס בין היתר לגורמים עוינים בארצות הברית ולאופן שבו צריכה ישראל להתייחס אליהם[76][77]. ב-3 אפריל וב-4 במאי 2022 הוענקו לפולארד תעודות אזרחות כבוד של מועצה אזורית שומרון ושל העיר לוד.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 1985 התחתן פולארד עם אן הנדרסון[78]. אשתו אן שוחררה במרץ 1990[79], כעבור ארבעים חודשי מאסר מתוך 5 שנים שנגזרו עליה, עקב בעיות בריאותיות[80]. פולארד התגרש ממנה זמן קצר לאחר שחרורה[78], מאחר שלא ביקרה אותו בכלא, ניתקה מגע עמו ומשפחתו, ועקב סכסוך על כספי הוועד שפעל למענם[81]. תחילה נאסר עליה לבקר בישראל[79]. אחר כך קיבלה אישור לבוא לישראל לטיפול רפואי[82]. לאחר שנים ספורות בישראל היא חזרה לארצות הברית, וב-2010 נקלעה למצב בריאותי וכלכלי קשה והובאה לישראל[83].
במהלך שהותו בכלא, פולארד חזר בתשובה וב־1993, התחתן עם יהודיה קנדית בשם איילין זייץ, שאיתה התכתב במשך כמה שנים. היא שינתה את שמה לאסתר פולארד. הרב מרדכי אליהו היה לרבו[84], ובעצתו הוסיף פולארד לשמו את האות "ה", ובחוגים הקרובים אליו מקפידים למלא את בקשתו להיקרא יהונתן; אך במסמכיה הרשמיים של מדינת ישראל ובדרכון שהונפק לו, מופיע השם יונתן פולארד.
מאז שחרורו ועלייתו ארצה, התגורר עם אשתו בירושלים, עד לפטירתה ב-31 בינואר 2022 לאחר שנדבקה בנגיף הקורונה[85][86]. תשעה חודשים לאחר פטירתה התארס עם רבקה, אם ל-7 ילדים מירושלים[87], ונישא לה ב-20 באוקטובר 2022[88][89].
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה].JPG)
- "פולארד", מחזה מאת מוטי לרנר בבימויו של אילן רונן, בו שיחקו אורנה כץ ושולי רנד, הועלה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1995[90].
- "יונתן פולארד", סרט דוקומנטרי, מאת ערן פרייס, אוניברסיטת טמפל, פילדלפיה (1998)
- "פצוע בשטח", הצגה בתיאטרון אספקלריא, כתבה יעל רובינשטיין ובבימוי אורי וייל בהשתתפות חגי לובר (2001)[91]
- "משפט פולארד", הצגת יחיד שכתב ויקטור גורדון וביים רועי הורביץ בה מגלם רמי ברוך את פולארד בבית הכלא, התיאטרון הקאמרי (2011)[92]
- "פולארד", סדרה תיעודית בת ארבעה פרקים שיצר עמרי אסנהיים על סיפור ריגולו של יונתן פולארד, כאן 11.
- "לא שכחנו אותך יונתן", סינגל בביצועו של הזמר אריאל זילבר. נכתב והולחן על ידי ידידיה שילה לפני שפולארד עלה לארץ ולבקשתו של פולארד פורסם רק לאחר עלייתו. בקליפ שהופק לשיר מגלם השחקן אביתר לזר את דמותו של פולארד[93].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יונתן פולארד, דף שער בספרייה הלאומית
אתרי אינטרנט:
- שחררו את פולארד – הוועד להשבת יהונתן פולארד הביתה
- האתר הרשמי של יהונתן ואסתר פולארד (באנגלית)
- יונתן פולארד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מידע על יונתן פולארד בקטלוג הספרייה הלאומית
- חיפוש יונתן פולארד בעיתונות יהודית היסטורית
כתבות ומאמרים:
- ריגול: זה לא כל כך נעים, חדשות, 24 בנובמבר 1985
- יונתן פולארד, נתתי לישראל מידע על הנשק הכימי בעירק, מעריב, 26 בפברואר 1991
- John Loftus, The Truth About Jonathan Pollard, Moment Magazine - June 2003. ו־בתרגום לעברית.
- מיכל טביביאן־מזרחי, ג'ונתן פולארד – פעולות שנקטה מדינת ישראל לשחרורו, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 19 במאי 2003
- פרשת פולארד – אוסף כתבות, באתר מחלקה ראשונה
- אורי פז, מה הסיפור של יונתן פולארד? – רקע ופרטי הפרשה, באתר "פאזל"
- אמיר אורן, רק הבריחה לשגרירות הפלילה את פולארד, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2006
- חזי כרמל, הסי. איי.איי נגד ג'ונתן פולארד. הקנוניה הגדולה, באתר nrg, 8 בדצמבר 2000 – על הקשר בין פולארד לפרשת אולדריץ' איימס
- אריק בנדר, פולארד למעריב: "מדמיין את יום השחרור שלי", באתר nrg, 21 בנובמבר 2010
- אמנון לורד, "יונתן פולארד: בוגד או גיבור?" מידה 5 באוגוסט 2015
- The Jonathan Jay Pollard Case (באנגלית)
- בן כספית, עם ידידים כאלה, באתר nrg, 3 באוקטובר 2011
- מסמכי ב־CIA בנושא פולארד, ארכיון הביטחון הלאומי
- Olive, Ronald J. (2006). Capturing Jonathan Pollard: How One of the Most Notorious Spies in American History Was Brought to Justice. Annapolis, Maryland: Naval Institute Press. ISBN 978-1-59114-652-0.
- Blitzer, Wolf (1989). Territory of Lies. New York: Harper & Row. ISBN 0-06-015972-3.
יובל מלחי, פרק 143: המרגל שיצא לחופשי – ערן סיקורל על ג'ונתן פולארד, באתר "קטעים בהיסטוריה", 23 בנובמבר 2015- רפי איתן, איש הסוד, ידיעות ספרים, ספטמבר 2020, עמ' 456–461.
- בועז ביסמוט, אריאל כהנא, קרולין גליק, פולארד בראיון בלעדי: "לא מתחרט שעזרתי לעם שלי ולארץ שלי, לא היתה לי ברירה אחרת", באתר ישראל היום, 25 במרץ 2021
- יאיר שרקי, "אויבים, עמלק": המתקפה החריפה של יונתן פולארד על ממשל ביידן, באתר מאקו, 11 במאי 2021
- חזקי ברוך, פולארד סוגר מעגל במוזיאון גוש קטיף בירושלים, באתר inn, מרץ 2022
וידאו:
- סרט שהפיק הוועד למען פולארד (אורכב 12.10.2007 בארכיון Wayback Machine)
- הקלטה של רפי איתן מסביר כיצד הוחמר עונשו של פולארד בשל אשמות שווא
אודי דוידי עם אסתר פולארד, בערוץ "אורות – טלוויזיה יהודית", (ראיון על יהונתן פולארד והקשר עם הרב מרדכי אליהו)
סרטון של הוועד לשחרור פולארד, בו בכירים אמריקנים קוראים לשחרורו, סרטון באתר יוטיוב- תמונות נדירות: פולארד עם השר אדלשטיין, באתר ערוץ 7, 18 במרץ 2013
- עמרי אסנהיים, פולארד, סדרת תעודה | פרק 1 - מפגש גורלי | פרק 2 - מרגל במטבח | פרק 3 - דלתות נעולות | פרק 4 - מחיר הבגידה | באתר כאן 11, פברואר 2022
- יונתן פולארד חושף את הסיפור המלא על ההתעללות בכלא, 26 באוקטובר 2024, בערוץ TOV.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ United States of America V. Jonathan Jay Pollard, Appellant, 959 F.2d 1011 (D.C.C Cir 1992), JUSTIA US law, 1992
- ^ פולארד לא רק לדתיים, באתר www.kipa.co.il
- ^ 1 2 3 4 אמיר אורן, רק הבריחה לשגרירות הפלילה את פולארד, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2006
- ^ ערוץ 7, תיק פולארד נפתח, באתר ערוץ 7, 8 בספטמבר 2015
- ^ 1 2 3 אריק פורסטר, פולארד: הסיפור האמיתי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 10 ביוני 2007
- ^ מיכאל טוכפלד, בכיר במוסד: "רפי איתן אמר לי 'טעיתי בגיוס פולארד'", באתר nrg
- ^ 1 2 בן שני, רפי איתן: "פרס ורבין ידעו שישראל מפעילה סוכנים בצבא האמריקני", באתר מאקו, 30 בנובמבר 2014
- ^ 1 2 מיכל טביביאן־מזרחי, ג'ונתן פולארד – פעולות שנקטה מדינת ישראל לשחרורו, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 19 במאי 2003
- ^ אודי סגל, אן פולארד משחזרת: "נעצו לי וליונתן סכין עמוק בגב", באתר מאקו, 20 בנובמבר 2015
- ^ בן שני, עובדה: בלי נקיפות מצפון, באתר מאקו, 1 בדצמבר 2014
- ^ דן מרגלית מתראיין אצל רזי ברקאי בעניין דברי איתן בתוכנית "ערב חדש"
- ^ סימור הרש, "הבוגד", מאמר שפורסם במקור בכתב העת "ניו יורקר" בשנת 1999 (באנגלית).
- ^ The Truth About Jonathan Pollard פורסם ב־Moment Magazine - June 2003 על ידי John Loftus תחקיר של חזי כרמל הכולל ריאיון עם ראש הק.ג.ב לשעבר או בספרו של אלן דרשוביץ The Hunting Horse: The Truth Behind The Jonathan Pollard Spy Case -
- ^ אסתר פולארד, 23 מתוך 60!, מתוך האתר "לשחרר את פולארד", 17 במרץ 2008 (ארכיון)
- ^ Ron Olive, I busted Pollard, אתר ג'רוזלם פוסט, 20 בנובמבר 2006 (באנגלית)
- ^ יוסי מלמן, לפני ישראל: פולארד ניסה לרגל עבור דרא"פ ואוסטרליה, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2011
- ^ יהונתן ליס, רפי איתן: הפללתי את פולארד כי סוכם שייאסר ל־10 שנים, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2013
- ^ Richard A. Hibey and Gordon A. Coffee Attornys for Jonathan J. Pollard, Defendant Jonathan J. Pollard's second memorandum in aid of sentencing, National Archive, 2 במרץ 1987
- ^ נתן גוטמן, וושינגטון, ג'ונתן פולארד הגיש ערעור לביטול עונשו, באתר וואלה, 15 במרץ 2005
- ^ ג'ונתן פולארד ישוחרר מהכלא ב־2015, באתר וואלה
- ^ 1 2 העתירה בשם פולארד לבג"ץ להכיר בו כאסיר ציון
- ^ Why So Harsh בערך THE JONATHAN JAY POLLARD SPY CASE
- ^ רוני הדר, בתל אביב הוקם ועד ציבורי למען הזוג פולארד, מעריב, 11 במרץ 1987
- ^ גד ליאור, "הבטיחו לי 5,000 לירות בעד 300–400 קולות", באתר ynet, 19 במרץ 2021
- ^ כתבי ynet, רה"מ התחרט: לא העביר לבוש עצומה לשחרור פולארד, באתר ynet, 31 ביולי 2003.
- ^ כיכר פריז תסב את שמה מהיום, ל'כיכר שחרור יהונתן פולארד'., באתר ערוץ 7, 7 בינואר 2008
- ^ תומר זרחין ויוסי מלמן, מבקר המדינה על מאמצי הממשלות לשחרור פולארד: המאמצים מעולם לא פסקו, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2009
עפרה לקס, חקירה או מריחה?, באתר ערוץ 7 - ^ אמיר אורן, המודיעין האמריקאי: לא לשחרר את המרגל הישראלי, ג'ונתן פולארד, באתר הארץ, 19 ביוני 2009
- ^ Congressional letter urges Obama to release Pollard, ג'רוזלם פוסט, 19 בנובמבר 2011
- ^ ג'יימס וולסי בריאיון לנחום ברנע, פברואר 2011
- ^ מאמר מערכת בעיתון jewishtimes
- ^ Lawrence J. Korb, באתר Center for American Progress
- ^ אילאיל שחר, "פולארד נשפט בחומרה רבה משהגיע לו", באתר גלי צה"ל
- ^ לורנס קורב, עוזר שר ההגנה בממשל רייגן, בכיר אמריקאי לשעבר: הזמן לשחרור פולארד, באתר nrg, 31 באוקטובר 2010 (תרגום מאמרו של לורנס קורב ב"ניו יורק טיימס")
- ^ אהרן ויזנר, "הממשל מנציח העוול שנעשה לפולארד", אתר רשת ב'
- ^ אילאיל שחר, ארצות הברית הבטיחה: "פולארד ישוחרר אחרי עשור",אתר גלי צה"ל
- ^ אתר משרד ראש הממשלה
- ^ חזקי עזרא, נתניהו לאובמה שחרר את פולארד, באתר ערוץ 7, (צפייה בנאומו בכנסת באתר ערוץ 7)
- ^ אריק בנדר, התובע הכללי לשעבר: לחון את פולארד, באתר nrg, 22 בדצמבר 2010
- ^ 1 2 אריק בנדר, שר לשעבר לאובמה: שחרר את פולארד, באתר nrg, 12 בינואר 2011
- ^ מתן דרורי ואריק בנדר, דן קווייל לאובמה: שחרר את פולארד, באתר nrg, 8 בפברואר 2011
- ^ אריק בנדר, מזכיר המדינה לשעבר, באתר nrg, 7 במרץ 2011
- ^ ראובן לייב, "המאסר של פולארד איננו לגיטימי", באתר News1 מחלקה ראשונה, 26 בינואר 2011
- ^ אמוץ שפירא, "25 שנה הם די והותר – התקשר לבית הלבן", אתר רשת ב'
- ^ פנחס וולף, בן דודה של מישל אובמה: "לשקול שחרור פולארד", באתר וואלה, 14 בפברואר 2011
- ^ סוכנויות הידיעות, שר ההגנה האמריקאי לשעבר: "לא לשחרר את פולארד", nrg, 27 ביולי 2015
- ^ ברק רביד ויהונתן ליס, לשכת נתניהו פנתה באופן רשמי לממשל: תנו לפולארד להשתתף בהלוויית אביו, באתר הארץ, 20 ביוני 2011
- ^ שלמה צזנה ואלי לאון, למרות הבקשות: פולארד לא שוחרר להלוויית אביו, באתר ישראל היום, 21 ביוני 2011
- ^ ראובן לייב, לראשונה: הארגונים היהודיים בארצות הברית תוקפים את אובמה, באתר News1 מחלקה ראשונה
- ^ Helene Cooper, Obama Turns to Biden to Reassure Jewish Voters, and Get Them to Contribute, Too, באתר עיתון "הניו יורק טיימס", 30 בספטמבר 2011
- ^ אילאיל שחר, הקהילה היהודית לביידן: בוא נדון בשחרור פולארד,(05/10/11) אתר גלי צה"ל
- ^ Reform, Conservative, Orthodox unite against Biden, ג'רוזלם פוסט, 05 באוקטובר 2011
- ^ אודי סגל, ביידן מכחיש: נדון ברצינות בנושא פולארד ,(06/10/11) חדשות ערוץ 2 באתר רשת
- ^ יצחק בן־חורין, וושינגטון, שחרור באופק? יהודים נפגשו עם ביידן על פולארד, באתר ynet, 22 בנובמבר 2011
- ^ ג'ונתן פולארד שוחרר מבית החולים – הוחזר לכלא, באתר וואלה, 15 באפריל 2012
- ^ כבוד הנשיא: פולארד לפני המדליה!
- ^ אורי פולק, הנשיא פרס: אמשיך לפעול בנחישות למען שחרור פולארד, באתר כיפה
- ^ הפגנה למען פולארד: "המאבק מחזיק אותו בחיים", באתר וואלה, 20 במרץ 2013
- ^ סרטון של תגובת פולארד ואשתו להענקת האות, דברי ראש העיר ניר ברקת וטקס הענקה במועצת העיר, ערוץ דוברות ירושלים
- ^ בדיון מיוחד למען פולארד שנערך היום (ד') במליאת הכנסת השתתפו חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית אריק בנדר, 06/03/13 באתר nrg
- ^ עדו בן פורת, "הבא את פולארד לליל הסדר", באתר ערוץ 7, 6 במרץ 2013
- ^ עדו בן פורת, "לשחרר את פולארד, זה הדבר הנכון", באתר ערוץ 7, 5 במרץ 2013
- ^ יוסי זילברמן, "לפולארד לא הגיע מאסר עולם" 05/03/13, חדשות 2 אתר רשת
- ^ יצחק בן־חורין, אטילה שומפלבי ונימדור סמל, קרי בישראל, "שחרור פולארד על הפרק", באתר ynet, 1 באפריל 2014.
- ^
ציוץ של ישי פרידמן ברשת החברתית אקס (טוויטר), 23 בנובמבר 2023
- ^ טובה צימוקי, רועי ינובסקי, איתמר אייכנר ונועם דביר, יוצא לחופשי: ג'ונתן פולארד ישוחרר בנובמבר, באתר ynet, 28 ביולי 2015
- ^ יצחק בן־חורין, איתמר אייכנר, אחרי 30 שנה: ג'ונתן פולארד שוחרר מהכלא, באתר ynet, 20 בנובמבר 2015
עדו בן פורת, עוד תנאים מגבילים ליהונתן פולארד, באתר ערוץ 7, 23 בנובמבר 2015 - ^ Small victory: Jonathan Pollard can use the internet, אתר ערוץ 7 באנגלית
- ^ AP, בפעם השלישית: ג'ונתן פולארד ערער על תנאי שחרורו, באתר ynet, 18 במאי 2017
- ^ דנה ויס, פרסום ראשון: ארה"ב דחתה את בקשת נתניהו לאפשר לפולארד לעלות לישראל, באתר מאקו, 21 בנובמבר 2018
- ^ יונה לייבזון, שליחת החדשות לארה"ב, ג'ונתן פולארד מדבר: "תמיד יש משהו דחוף יותר ממני", באתר מאקו, 21 במאי 2019
- ^ קרן בצלאל יונה לייבזון, בית המשפט הכריע: ג'ונתן פולארד אדם חופשי, יכול לעלות לישראל, באתר מאקו, 20 בנובמבר 2020
- ^ בועז ביסמוט, סופסוף בארץ: יונתן פולארד נחת הלילה בישראל, באתר ישראל היום, 30 בדצמבר 2020
- ^ עמית סלונים, "לקסם הבא אזדקק למרגל ות"ז": הרגע הפתטי של ביבי ופולארד, באתר וואלה, 1 בינואר 2021
- ^ גיא עזרא, מרגש: פולארד הכניס לקבר יוסף ס"ת שנכתב בכלא, באתר "סרוגים", 13 באפריל 2021
- ^ חזקי ברוך, יהונתן פולארד: הוואקף בהר הבית - צאצאים אידיאולוגיים של הנאצים, באתר ערוץ 7, 11 במאי 2021
- ^ ירושלים במרכז - שידור חי ממרכז הרב, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 4:06:00)
- ^ 1 2 סימה קדמון, חיי נישואין: שלושה חודשים בחוץ. חמש שנים בפנים, מעריב, 27 ביולי 1990
- ^ 1 2 רן דגוני, אן פולארד רצתה לבקר בישראל בפסח אך משרד המשפטים האמריקני אסר עליה, מעריב, 28 במרץ 1990
- ^ החמרה במצבה של אן פולארד, מעריב, 12 בדצמבר 1989
- ^ שוש אביגל, מה רוצים מאן פולארד, חדשות, 2 בנובמבר 1990
- ^ איתן לוי, אן פולארד מגיעה היום לישראל, מעריב, 1 באוגוסט 1990
- ^ ברק רביד, אן פולארד נמצאה במצב קשה, והובאה לישראל, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2010
- ^ הרב מרדכי אליהו ביקר את פולארד בכלא כעשר פעמים במסגרת תפקידו כראשון לציון ולאחר פרישתו מתפקידו. הרב אליהו ביקר את פולארד כבר בשנת 1990 בכלא מריון בו היה פולארד כלוא בבידוד. גם בשלב שמדינת ישראל לא שיתפה פעולה עם הביקורים.
- ^ גלעד כהן, איתמר אייכנר, עינב חלבי, אסתר פולארד, רעייתו של ג'ונתן פולארד, נפטרה לאחר שנדבקה בקורונה, באתר ynet, 31 בינואר 2022
- ^
סמדר שיר, "ניגשתי למיטה של אסתר כדי להגיד שלום אחרון. ביקשתי שתשמור לי מקום לידה", באתר "ידיעות אחרונות", 4 בפברואר 2021
- ^ יוני קמפינסקי, מזל טוב: יהונתן פולארד ורבקה אברהמס-דונין הודיעו רשמית על אירוסיהם, באתר ערוץ 7, 2022-09-14
- ^ גיא עזרא, יונתן פולארד התחתן עם רבקה אברהמס. צפו בתיעוד, באתר "סרוגים", 20 באוקטובר 2022
- ^ חזקי ברוך, בבית הכנסת של הרב מרדכי אליהו: יהונתן פולארד התחתן עם רבקה אברהמס-דונין, באתר ערוץ 7, כ"ה בתשרי תשפ"ג
- ^ אורנה כץ תהיה אן פולארד, הארץ, 15 בנובמבר 1994
- ^ פצוע בשטח, באתר "אספקלריא"
- ^ אריק בנדר, יונתן פולארד: עכשיו המחזה, באתר nrg, 13 באפריל 2011 13 באפריל 2011
משפט פולארד ערוץ הכנסת – רמי ברוך ו"פולארד", 15.6.11, סרטון באתר יוטיוב
- ^ פרסום ראשון | שיר וקליפ חדש של אריאל זילבר על יונתן פולארד, באתר חדשות 0404, 30 בדצמבר 2020 (בעברית)
