ג'יימס וולסי
 | |
| לידה |
21 בספטמבר 1941 (בן 83) טלסה, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| השכלה |
|
| מעסיק |
CIA |
| פרסים והוקרה |
מלגת רודס (1963) |
  | |
ג'יימס וולסי (באנגלית: Robert James Woolsey, Jr, נולד ב-21 בספטמבר 1941) היה ראש ה-CIA האמריקאי ה-16 במשך כשנתיים (5 בפברואר 1993 - 10 בינואר 1995), בתקופת נשיאותו של ביל קלינטון, וכיום חוקר מדיניות החוץ האמריקאית, עיתונאי ופובליציסט נאו-קונסרבטיבי.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]וולסי נולד ב-1941, בטלסה, העיר השנייה בגודלה באוקלהומה, ארצות הברית, גדל בה וסיים בית ספר תיכון. למד לתואר ראשון באוניברסיטת סטנפורד וסיים ב-1963, בהצטיינות. קיבל את מלגת רודז ולמד בעזרתה לתואר שני באוניברסיטת אוקספורד, אנגליה. קיבל את ה-MA כעבור שנתיים וחזר לארצות הברית. למד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל, וב-1968 קיבל תואר ראשון נוסף במשפטים.
בתקופת לימודיו בייל היה וולסי פעיל מרכזי בהפגנות נגד מלחמת וייטנאם. הוא אף ייסד והנהיג במשך כשנה את קבוצת אוהדי יוג'ין מקרתי, איש השמאל, בייל. הקבוצה תמכה במירוצו של מקרתי בפריימריס במפלגה הדמוקרטית, כנגד הנשיא הדמוקרטי המכהן לינדון ג'ונסון, לפני הבחירות של 1968 לנשיאות ארצות הברית.
בנוסף לפעילותו הפוליטית ולימודיו היה וולסי בתקופה זו גם עורך הג'ורנל המשפטי של ייל.
וולסי נשוי לסוזן לבית היילי, ד"ר לפסיכולוגיה (אוניברסיטת הרווארד), ומנהלת בכירה במסגרת האקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית)[1] ויש להם שלושה בנים[2].
קריירה מקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם סיום לימודיו באוניברסיטת ייל התגייס וולסי לצבא ארצות הברית והגיע לדרגת קפטן (סרן), כששירת בשנים 1969–1970 כיועץ למשלחת האמריקאית לשיחות עם הסובייטים בווינה ובהלסינקי על פירוק הנשק SALT-1. הוא המשיך כיועץ לוועדת השירותים המזוינים של הסנאט האמריקאי עד 1973, ואז פרש ועבר למשך כארבע שנים לשוק הפרטי, כעו"ד המתמחה במשפט אזרחי, במסגרת משרד עריכת דין גדול בוושינגטון. ב-9 במרץ 1977 מונה על ידי הנשיא ג'ימי קרטר לסגן מזכיר הימייה (התפקיד האזרחי השני בחשיבותו במשרד זה) וכיהן בתפקיד כמעט שלוש שנים, עד 7 בדצמבר 1979, עת חזר לאותו משרד עריכת דין בו החל את דרכו המקצועית והפעם כבר כשותף בכיר.
וולסי נשאר הפעם כעשר שנים במשרד עורכי הדין שלו, עד 1989, ובמקביל לעבודתו כעורך דין שימש בחלק מהתקופה (1983–1986) גם כיועץ למשלחות של הנשיא רייגן, לשיחות השונות עם הסובייטים, על פירוק הנשק (START, ועוד). ב-1989 מינה אותו הנשיא ג'ורג' בוש (האב) לשגריר ארצות הברית לשיחות פירוק הנשק הקונבנציונלי באירופה (CFE), תפקיד שמילא במשך כשנתיים ואז שוב חזר למשרד עריכת הדין שלו, למשך כשנתיים.
ראש ה-CIA
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1993 הוחזר וולסי לשירות הממשלתי על ידי הנשיא הדמוקרטי החדש ביל קלינטון, הפעם כראש ה-CIA, תפקיד שמילא כשנתיים, עד 1995. המינוי נועד כנראה לקרב את הדמוקרטים הנאו-קונסרבטיביים אל הנשיא, לבל יערקו למפלגה הרפובליקנית. עם זאת, לדברי וולסי עצמו, בפועל לא רק שיחסיו עם קלינטון היו רעים, אלא שאף "לא היו קיימים". לדברי הסופר והעיתונאי ריצ'רד מיניטר, השניים לא נפגשו בארבע עיניים ולו פעם אחת במהלך כל תקופת כהונתו של וולסי בראשות ה-CIA.
פעילות מקצועית לאחר ה-CIA
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיד לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001 היה וולסי ממייסדי "המוסד להגנתן של הדמוקרטיות" - FDP, שהוקם כמכון מחקר המיועד למצוא דרכים להגנת הדמוקרטיה, המערב וישראל כנגד הטרור. וולסי מונה וממשיך לכהן עד היום כיו"ר מרכז החשיבה הזה, אשר בין חבריו ויועציו אישים כג'ו ליברמן, ניוט גינגריץ', פולה דובריאנסקי, רוברט מקפרליין, סטיב פורבס, אריק קנטור, צ'ארלס קראוטהאמר, ריצ'רד פרל, ויליאם קריסטול ואחרים. וולסי מכהן כיום גם כחבר מועצת היועצים של "מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב" - WINEP, הנחשב לפרו-ישראלי, חבר "אגודת הנרי ג'קסון" הבריטית, ומכהן כחוקר או יועץ בשורה ארוכה נוספת של ארגונים ומוסדות נאו-קונסרבטיביים, בדרך כלל פרו-ישראלים, ברחבי תבל.
ב-2008 היה וולסי יועץ לענייני ביטחון ואנרגיה לקמפיין לנשיאות של המועמד הרפובליקני ג'ון מקיין, שהתמודד מול הסנאטור דאז ברק אובמה[3].
דעותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]וולסי רואה את עצמו כדמוקרט–נאו-קונסרבטיבי, מהזן של אחד מראשוני הנאו-קונסרבטיבים בקרב המפלגה הדמוקרטית, הנרי ג'קסון, ובעלי דעות דומות שפעלו במפלגה זו לאחר מכן כמו ג'ו ליברמן: ניצי מבחינת מדיניות חוץ, ומאידך ליברל כלכלי-חברתי בהשקפותיו במדיניות פנים.
בתחומי האנרגיה והסביבה הוא מאמין שהאדם הוא הגורם העיקרי לתופעת ההתחממות הגלובלית. כמו כן, הוא דוגל במעבר למכוניות חשמליות ובמעבר מהפקת אנרגיה בתחנות כוח ענקיות, מנפט ופחם, אל תחנות כוח זעירות, רבות ומפוזרות וממקורות "ירוקים" ומתחדשים, כמו מקורות ביולוגיים, אנרגיית שמש, רוח, מים וכו'. סיבותיו הן בעיקר ביטחוניות ומתוך חשש מפני תלות של ארצות הברית בנפט מהמזרח התיכון[4][5].
וולסי כתב את ההקדמה לספר War Footing: Ten Steps America Must Take to Prevail in the War for the Free World, שיצא לאור ב-2005 ואשר מחברו הראשי הוא פרנק גפני, מייסד ונשיא מרכז המחקר הוושינגטוני CSP, וכן את ההקדמה לספר Fifty simple Steps to Save the Earth from Global Warming, אשר יצא לאור בהוצאת פרידום ב-2008. פרנק גפני הוא המו"ל ואף אחד המחברים של הספר Shariah: The Threat To America: An Exercise In Competitive Analysis, Report of Team B II, שיצא לאור בהוצאת CSP ב-2010 ואשר גם ההקדמה שלו נכתבה על ידי וולסי. הספר טוען, בין השאר, שהג'יהאד האסלאמי מתגנב לתוך אמריקה, וכי מרבית המסגדים, כמו גם מרבית ארגוני הצדקה המוסלמיים בארצות הברית הם איסלמיסטיים רדיקליים.
ב-26 בינואר 1998 היה וולסי אחד מ-18 מראשי הנאו-קונסרבטיבים שחתמו על מכתב גלוי לנשיא ביל קלינטון, אשר קרא לנשיא להפיל את סדאם חוסיין מהשלטון בעיראק. לדעת רבים השפיע מכתב זה על הנשיא שלאחר קלינטון, ג'ורג' בוש (הבן), לעשות בדיוק את הפעולה הזו. באותה עת, חלק ניכר מהחתומים על המכתב כבר כיהנו במשרות שונות בממשל בוש (הבן). בנוסף לוולסי עצמו חתומים על המכתב אישים כמו רוברט קגן, ויליאם קריסטול, ריצ'רד פרל, ריצ'רד ארמיטאג', דונלד ראמספלד, פול וולפוביץ, רוברט זליק, ג'ון בולטון, פולה דובריאנסקי, אליוט אברמס, ויליאם בנט, פרנסיס פוקויאמה ואחרים[6].
אוהד ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאמר שפרסם בוול סטריט ג'ורנל במאי 2006, כחודש וחצי לפני מלחמת לבנון השנייה, הביע וולסי התנגדות ל"התנתקות", שבוצעה שנה קודם לכן, ול"התכנסות" שתכנן ראש ממשלת ישראל דאז אהוד אולמרט. הוא טען ששתי הנסיגות החד-צדדיות הללו, גם זו שבוצעה וגם זו המתוכננת, שתיהן בגדר טיפשות[7].
בריאיון ל"מעריב" בפברואר 2012 אמר וולסי, כי לדעתו "איראן דומה יותר לגרמניה הנאצית מאשר לברית המועצות, שם שלטה "חבורה של בריונים רציונליים"... זה לא אחראי להניח שמחמוד אחמדינז'אד הוא רק עוד סובייטי, שפועל על פי אידאולוגיה. הוא יותר מסוכן"[8].
בהיותו ראש ה-CIA התנגד וולסי לשחרורו של ג'ונתן פולרד, אולם כיום, כמעט עשרים שנה לאחר מכן, הוא תומך בשחרורו ואף פרסם ביולי 2012 מכתב תמיכה פומבי בעניין זה ב"וול סטריט ג'ורנל", בו טען בין השאר שהסיבה לאי השחרור היא יהדותו של פולרד[9].
מאמריו (דגימה חלקית)
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאמרים באנגלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Destroying Oil's Monopoly and Opec's Cartel, R. James Woolsey, Geopolitics of Energy, March 2012
- How To Weaken The Power Of Foreign Oil, Robert McFarlane and James Woolsey, New York Times, 20 September, 2011
מאמרים מתורגמים לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'יימס וולסי, בועה נוספת של התחממות כדור הארץ, קיוונים[10]
- ג'יימס וולסי, איזו מין מלחמה, קיוונים[11]
- ג'יימס וולסי, להגן על החרות ולקדמה, קיוונים[12]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על ג'יימס וולסי ראש ה-CIA ה-16, באתר הרשמי של ה-CIA
- על ג'יימס וולסי, באתר The Right Web
- Woolsey's Role Crucial to Impact of Occupation - אפריל 2003, באתר GPF
- ריאיון עם ג'יימס וולסי - 14 בינואר 2009, באתר Uncommon Knowledge
- שלמה צזנה, ראש הCIA לשעבר: לשחרר את פולארד!, באתר ישראל היום, 15 במרץ 2013
ג'יימס וולסי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ באתר Source Watch
- ^ על ג'יימס וולסי, באתר CSIS
- ^ World News, יוני 2008
- ^ The Futurist - יולי אוגוסט 2007
- ^ ריאיון עם ג'יימס וולסי - 9 במאי 2010, באתר "תשתיות, סביבה ואנרגיה"
- ^ המכתב לקלינטון, באתר PNAC
- ^ תרגום המאמר הטיפשות של ההתנתקות, באתר ערוץ 7, 4 ביוני 2006
- ^ "מעריב"nrg, 2 בפברואר 2012, באתר nrg
- ^ הארץ, ראש הסי-איי-אי לשעבר במכתב פומבי: "דמיינו שפולארד פיליפיני ושחררו אותו", באתר הארץ, 5 ביולי 2012
- ^ תרגום מאמר מ"וויקלי סטנדרד", 19 ביוני 2008
- ^ תרגום מאמר מ"קומנטרי", נובמבר 2007
- ^ תרגום מאמר מ"קומנטרי", נובמבר 2005
