נדודי בני ישראל במדבר

מפה משוערת של מסלול נדודי בני ישראל במדבר

נדודי בני ישראל במדבר (או מסעי בני ישראל) נמשכו לפי המסופר בתורה ארבעים שנה, מתום יציאת מצרים ועד לכניסתם לארץ כנען. בלשון חז"ל מכונים האנשים שיצאו ממצרים ולא זכו להיכנס לארץ המובטחת "דור המדבר".

על פי המסופר בתורה, בחודש השלישי לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים התרחש מעמד הר סיני, ובו התגלה אליהם אלוהים ונתן להם את התורה. במהלך המסע אכלו בני ישראל מן שירד מהשמים ושליו. המן ירד פעם ביום במשך ימי השבוע, ובימי שישי ירדה כמות כפולה, שכן המן לא ירד בשבת משום קדושתה.

חטא המרגלים

ערך מורחב – שנים עשר המרגלים

האל ציווה על משה לשלוח שנים עשר מרגלים לתור את ארץ כנען, קודם לכניסת עם ישראל אליה. למשימה נבחר נציג מכל אחד משבטי ישראל, כולם ממנהיגי העם. שליחות המרגלים נמשכה ארבעים ימים, ובמהלכה הם עברו בכל הארץ וראו את עריה. בשובם, עשרה מהם צפו בעיות קשות בכיבושה, וגרמו לעם להתייאש מלהיכנס לארץ. בעקבות חטא הדיבה מבקש אלוהים להכות את העם כולו במגפת דבר ולהשמיד אותו, אך לאחר תחינות של משה מומתק העונש, ונקבע שבני ישראל ישהו במדבר סיני ארבעים שנה, כנגד ארבעים הימים שהיו המרגלים בארץ, עד שימותו כל בני הדור מבן עשרים ומעלה. קבוצה קטנה מבני ישראל ("המעפילים") ניסתה להתקדם ולהיכנס לארץ ישראל באופן עצמאי, אולם ניגפה במלחמה מול עמלק.

תחנות המסע

נדודי בני ישראל התאפיינו במקרא על ידי התחנות הרבות שעברו בהם בדרך. ב-42 מקומות חנו בני ישראל במהלך ארבעים השנים ("מ"ב מסעות"), אך אופן הפיזור של התחנות על פני השנים לא היה אחיד. בשנה הראשונה לאחר יציאת מצרים (ב'תמ"ח) חנו בני ישראל ב-14 מקומות, מרעמסס עד ריתמה; במהלך כל 38 השנים הבאות חנו בני ישראל רק ב-20 מקומות נוספים; ובמהלך השנה הארבעים ליציאת מצרים חנו בני ישראל בעוד 8 מקומות, מהר ההר עד ערבות מואב.

בספר במדבר, פרק ל"ג (פרשת מסעי) מפורטות כל תחנות הנדידה במדבר. לגבי חלק מהתחנות התיאור לאקוני, ומתמצה באמירה בסגנון ”וַיִּסְעוּ מֵרִתְמָה, וַיַּחֲנוּ בְּרִמֹּן פָּרֶץ”, לעומתם בתחנות אחרות התיאור מפורט וכולל גם סיפורים על השהייה במקום. בספר דברים מובא פסוק הסותר את סדר המסעות שבספר במדבר: ”וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו.” (ספר דברים, פרק י', פסוק ו'). שני הבדלים יש בין הפסוקים: א. בבמדבר נסעו ממוסרות לבני יעקן ובדברים הפוך. ב. לפי ספר במדבר לא שם מת אהרון, אלא בהור ההר, שבע תחנות מאוחר יותר.

התחנות על פי פרשת מסעי:

מספר	תחנה	מקור מקראי	תיאור ואירועים בולטים	תארוך (ע"פ סדר עולם רבה)	פרשה
1	רַעְמְסֵס	שמות, י"ב, ל"ז; במדבר, ל"ג, ה'	”וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה.” ”וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם. [...] וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף.”	ט"ו בניסן	בא
2	סֻּכֹּת	שמות, י"ב, ל"ז - י"ג, כ'; במדבר, ל"ג, ה'–ו'	”מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה [...] וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. [...] וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת...” יישוב מצרי הסמוך לגבול.	ט"ז בניסן	בא, בשלח
3	אֵתָם	שמות, י"ג, כ'; במדבר, ל"ג, ו'–ח'	”וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה.”	י"ז בניסן	בשלח
4	פִּי הַחִירֹת	שמות, י"ד, ב'; במדבר, ל"ג, ז'–ח'	”וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם. [...] וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן.” בספר במדבר: ”וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשָׁב עַל פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל. וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה...”	י"ח בניסן. לפי חז"ל, קריעת ים סוף הייתה ביום השביעי למסע, כ"א בניסן.	בשלח
5	מָרָה	שמות, ט"ו, כ"ג; במדבר, ל"ג, ח'–ט'	”וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם. וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה. וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה.” ”וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה.”		בשלח
6	אילִם	שמות, ט"ו, כ"ז - ט"ז, א'; במדבר, ל"ג, ט'–י'	”וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם.” ”וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם.”		בשלח
7	ים סוף	במדבר, ל"ג, י'–י"א	”וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיַּחֲנוּ עַל יַם סוּף. וַיִּסְעוּ מִיַּם סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין.”		בשלח
8	מדבר סין	שמות, ט"ז, א' - י"ז, א'; במדבר, ל"ג, י"א–י"ב	”וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [...] וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם...” אלוהים מספק שליו ומן.	ט"ו באייר, חודש למסע	בשלח
9	דפקה	במדבר, ל"ג, י"ב–י"ג			בשלח
10	אלוש	במדבר, ל"ג, י"ג–י"ד			בשלח
11	רפידים	שמות, י"ז, א' - י"ט, ב'; במדבר, ל"ג, י"ד–ט"ו	”וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם. [...] וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן. וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם.”	כ"ג באייר	בשלח
12	מדבר סיני	שמות, י"ט, א'–ב'; במדבר, י', י"ב; במדבר, ל"ג, ט"ו–ט"ז	עצת יתרו, מעמד הר סיני, חטא העגל, הקדשת שבט לוי, הקמת המשכן, מינוי הנשיאים.	סיוון (שנה 1) עד כ' באייר (שנה 2)	יתרו עד בהעלותך
13	קברות התאווה	במדבר, י"א, ל"ה; במדבר, ל"ג, ט"ז–י"ז	במדבר פארן. נקרא על שם בני ישראל שמתו שם בגלל תאוותם לבשר. משה ממנה שבעים זקנים כעוזריו.	30 יום	בהעלותך
14	חצרות	במדבר, י', י"ב - י"ב, ט"ז; במדבר, ל"ג, י"ז–י"ח	צרעת מרים.	7 ימים	בהעלותך
15	רתמה	במדבר, ל"ג, י"ח–י"ט	על פי רש"י, כנראה מקום חטא המרגלים (קדש ברנע).	כ"ט בסיוון (שנה 2)	בהעלותך, שלח לך
16	רימון פרץ	במדבר, ל"ג, י"ט–כ'
17	לבנה	במדבר, ל"ג, כ'–כ"א
18	ריסה	במדבר, ל"ג, כ"א–כ"ב
19	קהלתה	במדבר, ל"ג, כ"ב–כ"ג
20	הר שפר	במדבר, ל"ג, כ"ג–כ"ד
21	חרדה	במדבר, ל"ג, כ"ד–כ"ה
22	מקהלות	במדבר, ל"ג, כ"ה–כ"ו
23	תחת	במדבר, ל"ג, כ"ו–כ"ז
24	תרח	במדבר, ל"ג, כ"ז–כ"ח
25	מתקה	במדבר, ל"ג, כ"ח–כ"ט
26	חשמונה	במדבר, ל"ג, כ"ט–ל'
27	מוסרות	במדבר, ל"ג, ל'–ל"א	בספר דברים חזרה התורה על פירוט מסעות בני ישראל במוסרות אך בשינוי סדר המסעות: ”וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי-יַעֲקָן מוֹסֵרָה; שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם, וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו” (ספר דברים, פרק י', פסוק ו').
28	בני יעקן	במדבר, ל"ג, ל"א–ל"ב
29	חור הגידגד	במדבר, ל"ג, ל"ב–ל"ג
30	יטבתה	במדבר, ל"ג, ל"ג–ל"ד
31	עברונה	במדבר, ל"ג, ל"ד–ל"ה
32	עציון גבר	במדבר, ל"ג, ל"ה–ל"ו
33	קדש	במדבר, כ', א'–כ"ב; במדבר, ל"ג, ל"ו–ל"ז	”וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. [...] הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם. וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם [...] אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ. ”	ניסן (שנה 40)	חקת
34	הור ההר	במדבר, כ', כ"ב - כ"א, ד'; במדבר, ל"ג, ל"ז–מ"א	”וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר. [...] קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר. [...] וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם.”		חקת
35	צלמונה	במדבר, ל"ג, מ"א–מ"ב			חקת
36	פינון	במדבר, ל"ג, מ"ב–מ"גבמדבר, כ"א, ד'-ט'	נחש הנחושת.		חקת
37	אובות	במדבר, כ"א, י'–י"א; במדבר, ל"ג, מ"ג–מ"ד	”וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת.”		חקת
38	עיי העברים	במדבר, כ"א, י"א; במדבר, ל"ג, מ"ד–מ"ה	”וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ.”		חקת
39	דיבון גד	במדבר, ל"ג, מ"ה–מ"ו	”וַיִּסְעוּ מֵעִיִּים וַיַּחֲנוּ בְּדִיבֹן גָּד.”
40	עלמן דבלתימה	במדבר, ל"ג, מ"ו–מ"ז	”וַיִּסְעוּ מִדִּיבֹן גָּד וַיַּחֲנוּ בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה.”
41	הרי העברים	במדבר, ל"ג, מ"ז–מ"ח	”וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ.” בפרשת פינחס מצווה ה' את משה לעלות להר. הציווי מופיע שנית בפרשת האזינו.
42	ערבות מואב	במדבר, כ"ב, א'; במדבר, ל"ג, מ"ח–נ'	”וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ. וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. [...] וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב.” ”וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב.” מיקום כל ספר דברים.	שבט (שנה 40) עד מות משה בז' באדר	בלק, פינחס עד סוף ספר דברים

אירועים מיוחדים במדבר

אירועים אחדים במהלך הנדודים זכו לתיאור מפורט:

• קריעת ים סוף: שבוע לאחר יציאת מצרים, פרעה השיג את בני ישראל במטרה לתקוף אותם. הים נקרע ובני ישראל עברו בתוכו. כשהמצרים ניסו להיכנס אחריהם הם טבעו, ובכך הסתיים תהליך יציאת מצרים.
• מעמד הר סיני וחטא העגל: משה עלה להר סיני במטרה להוריד משם את לוחות הברית עבור בני ישראל, ושהה שם ארבעים יום. אלוהים נתן למשה את לוחות הברית מוכנים, כתובים באצבע אלוהים, אולם כאשר ירד משה מהר סיני וגילה כי בני ישראל הקימו פסל של עגל מזהב והם סוגדים לו, הוא ניפץ את הלוחות, גרס את הפסל לרסיסי זהב, מהל אותם במים והכריח את כל עם ישראל לשתות מהם. כל מי שחטא בחטא העגל מת ממגפה או מחלה. לאחר מכן קרא משה "מי לה' אלי!" בני לוי נאספו אליו והוא אמר להם ”כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: שִׂימוּ אִישׁ-חַרְבּוֹ עַל-יְרֵכוֹ, עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה, וְהִרְגוּ אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ.” בני לוי עשו כמצוותו והרגו 3,000 מבני ישראל. לבסוף חזר משה ועלה להר סיני, אולם הפעם אלוהים לא הביא לו את לוחות הברית מוכנים, אלא גרם לו לסתת אותם מחדש בעצמו במשך ארבעים יום.
• הקמת המשכן וחנוכתו: לאחר חטא העגל הצטוו בני ישראל על בניית משכן לה'. התורה מאריכה בתיאורם של כלי המשכן, אופן בנייתו, התנדבות הקהל, כמויות חומרי הגלם וסיפור חנוכת המשכן בימי המילואים.
• חטא המרגלים.
• המקושש: אדם שעבר עבירה חמורה של חילול שבת. משה, מנהיג העם, לא ידע כיצד לנהוג במקרה זה, והוציא את גזר דינו, מוות בסקילה, רק לאחר שאלוהים הורה לו כיצד לנהוג.
• בעת חניית העם במדבר דיברו אהרון ומרים אודות האישה הכושית אשר לקח משה. בעקבות כך נענשה מרים בעונש הצרעת.
• מחלוקת קורח ועדתו: קורח הנהיג מרד כנגד הנהגתם של משה ואהרון, בטענה: ”וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'.” (ספר במדבר, פרק ט"ז, פסוק ג'). האל העניש את קורח ועדתו במיתה.
• קברות התאווה: מקום במדבר פארן, שבו היו שתי מרידות של עם ישראל נגד האל ונגד משה. שם גם הוקמה הסנהדרין הראשונה על ידי משה.
• נחש הנחושת: צורת נחש שהכין משה מנחושת, על פי הוראת ה', על מנת להפסיק הרג בעם ישראל בעקבות מכת נחשים. כל מי שהוכש על ידי נחש, הסתכל על נחש הנחושת ונרפא.
• משה והסלע: בני ישראל צמאו למים ורבו עם משה ואהרן. משה התפלל אל ה' ונענה שעליו לקחת את המטה, להקהיל את עדת בני ישראל ו"לדבר אל הסלע לעיניהם" ועל ידי כן מהסלע יצאו מים. משה הכה את הסלע פעמיים ומהסלע יצאו מים רבים. ה' כעס על משה והענישו בזאת שלא יזכה להכניס את בני ישראל לארץ ישראל.
• ברכת בלעם: בלק בן ציפור מלך מואב התיירא מעם ישראל העולה ממצרים, ולכן שלח את זקני מואב ומדין לשכור את בלעם בן בעור כדי שיקלל את העם. בלעם הסכים, ויצא יחד עם אתונו לכיוון מחנה בני ישראל במדבר. הוא ניסה לקלל אותם אך לא הצליח ובמקום זאת ברך אותם.
• מעשה זמרי: זמרי בן סלוא משבט שמעון חטא עם כזבי בת צור, כרבים מבני ישראל שחטאו בזנות לאור המלצתו של בלעם לשלוח אליהם את בנות מואב לאחר חוסר הצלחתו לקללם. הריגתו על ידי פינחס עצרה את המגפה שהתחוללה אז בעם ישראל כעונש על שחטאו בחטא בעל פעור.

אופן הנסיעה והחניה

ערך מורחב – מחנה ישראל (מדבר סיני)

התורה במספר מקומות מציינת את אופי החניה והנסיעה של ישראל במדבר, ומשבחת אותם על הדייקנות והציות לה'. מסע בני ישראל נעשה על פי הנחיית ענן ה' ששוכן על המשכן. כאשר נעלה הענן, היו נוסעים, וכאשר נח הענן היו חונים. כאשר נעלה הענן, היה מתקיים טקס הנסיעה, שכלל תקיעה בחצוצרות הכסף: ” וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה--וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית--וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה; תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם.” (ספר במדבר, פרק י', פסוקים ה'–ו')

נסיעת השבטים ועצירתם הייתה בעלת סדר קפדני, בהתאם לצורת ישיבתם בעת החניה. התורה מאריכה לתאר את הנסיעה הראשונה שנעשתה כסדר הזה:

וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן. וַיִּסְעוּ בָּרִאשֹׁנָה עַל פִּי יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה. וַיִּסַּע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה לְצִבְאֹתָם ... וְהוּרַד הַמִּשְׁכָּן וְנָסְעוּ בְנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי נֹשְׂאֵי הַמִּשְׁכָּן. וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן לְצִבְאֹתָם ... וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן עַד בֹּאָם. וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם ... וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי דָן מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם ... אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְצִבְאֹתָם וַיִּסָּעוּ.

— ספר במדבר, פרק י', פסוקים י"א–כ"ח

נחלקו האמוראים רב חמא בר חנינא ורבי הושעיה בירושלמי האם מבנה התנועה של בני ישראל היה זהה למבנה החנייה, או שנעשו שינויים. אחד מהם אומר שהתנועה הייתה "כתֵיבה" כלומר באותה צורה מדויקת שבה חנו, ודעת השני היא שנעו "כקורה", כלומר בקו אחד ארוך, כאשר מחנה ראובן הדרומי נכנס לאחר מחנה יהודה, ומחנה אפרים המערבי נכנס לאחר מחנה המשכן שהילך באמצע ולפני מחנה דן שהיו המאספים.

מסע נדודי בני ישראל לפי המחקר

החל מהמאה ה-19 ניסו נוסעים וחוקרים שתרו את חצי האי סיני למצוא את נתיב הנדודים של בני ישראל במדבר ואת תחנות המסע. הניסיון לאתר את הר סיני עמד במרכז החקירות וההצעות של אותם חוקרים. שני נתיבי המסע העיקריים שהוצעו היו הנתיב הצפוני, העובר בדרך הים שבצפון סיני והנתיב הדרומי העובר באזור ההר הגבוה שבדרום סיני. השערות נוספות הצביעו על מסלולים נוספים אפשריים. עם זאת, לא נמצאו עד היום ממצאים שהתקבלו כראיות ארכאולוגיות למסעות בני ישראל במדבר סיני. יש הרואים זאת כסימן לכך שמדבר סיני המופיע במקרא אינו המדבר שנקרא כיום "סיני", אולם הסברה הרווחת בקרב הזרם המרכזי של ארכאולוגיים היא שהסיפור אינו מבוסס על אירוע היסטורי.

על פי רמת המורכבות של הטקסט וניתוח מחקרי של הטקסט המקראי, מסורת נדודי בני ישראל במדבר נכתבה בוודאות לפני חורבן בית ראשון, כאשר הערכות שונות נעות באזור המאות ה-7 או ה-8 לפני הספירה. על פי הניתוח המחקרי, סיפור הנדודים מורכב ממספר רב של "פרקים", שניכר שלא נכתבו במקור כסיפור אחד, אלא אוגדו בדיעבד באופן זה על ידי עורכים מאוחרים. תפיסה מקובלת במחקר, היא שלסיפור הנדודים יש גרעין ספרותי שמספר סיפור אותנטי ריאליסטי, עליו נוספו בהמשך שכבות ספרותיות ניסיות דומיננטיות. להערכת חוקרת המקרא ליאורה רביד השכבות הניסיות נוספו בתקופת גלות בבל.

במקביל לסיפור כיבוש הארץ המתואר בתורה בסוף הנדודים, מספרת התורה גם סיפור נוסף ובו קבוצות נוודים קטנות מתיישבות במספר אזורים. עדויות טקסטואליות וארכאולוגיות עשויות לתמוך בכך שאמנם חצו נוודים את המדבר ממצרים לאזורי ההר בישראל, אולם עשו זאת בקבוצות קטנות ולאורך זמן ולא במסע אחד רחב היקף. חלק מהחוקרים לא מייחסים חשיבות, בהתאם להשערה זו, להיעדר הממצאים הארכאולוגיים ממסע הנדודים, ולטענה הנפוצה במחקר שהמדבר אינו יכול לכלכל קבוצות גדולות, שכן קבוצות קטנות של נוודים ייטיבו לשרוד מסעות במדבר, וממילא אינן נוטות להשאיר אחריהן ממצאים ארכאולוגיים ברורים.

גם דפוסי התנהגות של חברות נוודיות בעת העתיקה תומכים בתפיסה מחקרית זו, כאשר נפוצות מגמות היסטוריות כמו הגירה במספרים גדולים אל מצרים בתקופות של מחסור במזון, ובהגירה החוצה ממצרים בתקופות אחרות. אלברכט אלט העריך שבסביבות שנת 1200 לפני הספירה נכנסו קבוצות גדולות של נוודים לישראל, בתקופה בה גם הארכאולוגיה המקומית מצביעה על צמיחה בהתיישבות. ליאורה רביד שיערה שרבים מקבוצות אלו היו עשויות להגיע ממצרים ולכלול את ראשוני המתיישבים הפרוטו-ישראלים.

התייחסויות שונות ניתנו במחקר לכך שעל פי המתואר בספר שמות, בני ישראל לא עברו "דרך ארץ פלשתים", שהייתה הדרך הקצרה והקרובה לארץ ישראל. על פי חוקר המקרא יהושע מאיר גרינץ דרך זו עברה בצפון סיני, שם שכנו הפלשתים הראשונים המוזכרים אצל אבות האומה, אברהם ויצחק ושם הייתה ארץ פלשתים. ליאורה רביד רואה שאזכור נסיבות אלו בספר שמות חלק מהגרעין האותנטי המקורי של הסיפור.

מבחינת הניסיונות לזהות גאוגרפית חלק מהמקומות המוזכרים במסע, מאיר גרינץ קובע בספרו מוצאי דורות, כי ארץ גרר הנזכרת בספר בראשית היא במזרח סיני, מדרום לג'בל חלאל ולדרך שור המקראית, שם נקרא עד היום אחד מיובליו המרכזיים של ואדי אל-עריש - נחל אל גרור.

לפי ההיסטוריון אביגדור שחן, בני ישראל לא עשו את מסלול יציאת מצרים דרך אזור חצי האי סיני כפי שמקובל, אלא דרך אפריקה. הם פנו ממצרים לכיוון צ'אד וניז'ר של ימינו, משם נסעו אל צפון-מערב היבשת, ולאחר מכן שבו מזרחה לסודאן ואתיופיה - שם הם חצו את סואץ לכיוון אסיה, ועלו צפונה לארץ ישראל דרך מערב סעודיה של היום. שחן מצביע על קיומם של שבטים אפריקאים ששומרים מצוות, וכן על כך שלאורך המסלול באפריקה ישנם מקומות בעלי שמות עבריים. יגאל בן נון העריך על סמך ניתוח טקסטים שסיני המקראית היא מקום בחצי האי ערב, אולם בן נון עצמו וחוקרים נוספים הדגישו שלשיטתם לא נעשה מסלול מסוים של מסע מכונן אחד, אלא מסעות רבים של קבוצות קטנות.

מספר שנות הנדודים הנקוב במקרא, 40, נחשב במחקר כמספר טיפולוגי שאין לו משמעות היסטורית.

בתרבות

על דור המדבר כתב חיים נחמן ביאליק את הפואמה "מתי מדבר האחרונים" (תרנ"ז - 1896); ואת הפואמה "מתי מדבר" (תרס"ב - 1902), הנחשבת לפסגת יצירתו.

מפות עתיקות

• 
  מפת נדודי בני ישראל שיצר היינריך בינטינג, 1585
• 
  מפת עקיפת ים סוף בספרו של פרנציסקוס קוארסמיוס, 1639
• 
  מפה של נדודי בני ישראל ושל הארץ המובטחת, מעשה ידי מיכאל ואן לוכום (צר')‏, 1641
• 

ראו גם

• יציאת מצרים
• יציאת מצרים בביקורת המקרא
• הר סיני

לקריאה נוספת

• מנשה הראל, מסעי סיני, הוצאת עם עובד, 1968

קישורים חיצוניים

• במדבר לג: פירוט תחנות הנדודים.
• תאריכים במסעי בני ישראל במדבר, באתר הניווט בתנ"ך
• שמעוני גרטי, מסע בני ישראל במדבר, באתר ישיבת הר עציון
• דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, התנ"ך והארכאולוגיה - מסורת מול מדע באתר דעת
• מסע בני ישראל במדבר: מסלולים אפשריים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: נורית ויס (עורכת), להיות עם: החברה הישראלית בהתהוותה - משעבוד מצרים עד השופטים, 2004
• דוד בן-גד הכהן, ‏'וָהֵב בְּסופָה' ו'שֶׁבֶת עָר': הערות למסלול מסע בני ישראל במואב, קתדרה 95, אפריל 2000, עמ' 24-7
  • דוד בן-גד הכהן, ‏ויה לימס ערביקוס, קתדרה 98, דצמבר 2000, עמ' 159